קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בעפולה: נשוא הדיון בתיק זה, תאונת דרכים שארעה ביום 8/3/02 בעפולה ברחוב רבין ליד תחנת מד"א בין רכב התובעים לרכב הנתבעת מס' 1, ושכתוצאה ממנה נגרמו נזקי רכוש לרכב התובעים. רכב התובעים היה נהוג ע"י בנם במועד ארוע התאונה. הנתבעת הורשעה בדין בבית המשפט לתעבורה בנצרת בשל אחריותה לארוע התאונה. בתביעה דנן עותרים התובעים לקבלת פיצוי מהנתבעת וממבטחת רכבה, פיצויים בגין נזקי הרכוש שנגרמו להם בעקבות אותה תאונה. סכום התביעה הועמד על סך 10,929 ₪. המחלוקת בין הצדדים, נסבה למעשה סביב טענת הנתבעים בדבר קיומו של אשם תורם מצד הנהג ברכב התובע בגין ארוע התאונה, וכן טענות הנתבעים לעניין גובה הנזקים הנטענים וגובה שכר טרחתו של השמאי מטעם התובעים שבדק את רכבם והעריך את גובה הנזק. הסכומים שהנתבעים לא אישרו עם פנית התובעים אליהם לקבלת הפיצוי לאחר התאונה הם כדלקמן: סך של 5,141 ₪ המהוים 20% מגובה הנזק בשל הטענה לקיומו של אשם תורם מצד נהג רכב התובע. סך של 347 ₪ שהופחתו מסך כל הנזק בגין מגן אחורי.ו סך של 1,129 ₪ שהופחתו משכ"ט השמאי שנתבע (אושר סך של 684 ₪). סך של 1,435 ₪ שהופחת מסכום ירידת הערך (על פי חוו"ד השמאי ירידת הערך היא בשיעור 11% ואילו הנתבעת הודתה בירידת ערך של 8%). סך של 526 ₪ עלות תיקון המזגן ברכב. סך של 633 ₪ מתוך דו"ח השמאי שהם סך של 370 ₪ עבור נזילה בגיר וסך של 263 ₪ פירוק והרכבת צנורות בלם קדמי. סך של 339 ₪ ששולמו למוסך לבדיקת זוויות היגוי על פי דרישת רב בוחן במשרד הרישוי. נוסף לסכומים הנ"ל, טוענים התובעים כי על הנתבעים לשלם סך של 660 ₪, בגין הוצאות נסיעה ואבדן ימי עבודה בנוסף להוצאות אגרת התביעה וכן הפרשי הצמדה וריבית על הסכומים שצויינו לעיל. אשם תורם: על פי גרסת ההגנה, במועד התאונה הגיעה הנתבעת עם רכבה לקרבת הצומת, האטה נסיעתה, וידאה כי הכביש פנוי מכל עבריו והחלה לחצות את הצומת, כי אז הגיח רכב התובע לתוך הצומת מצד שמאל עם רכבו ללא שים לב לתנאי הדרך ופגע ברכב הנתבעת. לטענת הנתבעים, על נהג רכב התובע היה , אף אם ניתנת לו זכות קדימה בכניסה לצומת, לנהוג בזהירות, לוודא כי הצומת אליו הוא נכנס פנוי ושניתן לחצותו בבטחה. משלא עשה הנהג כן, על פי טענת הנתבעים, יש לראות בהתנהגותו משום רשלנות שגם היא גרמה לארוע התאונה ומכאן עמדתה של הנתבעת 2 לקיזוז 20% מסכום הנזק בגין אשם תורם כאמור. הנתבעים מסתמכים בטיעוניהם אף על הוראות תקנה 65 לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 המורה כדלקמן: ”לא יכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור". בדיון שהתנהל לפניי, העידה הנתבעת מס' 1 ואילו את עדותו של נהג רכב התובע, שהינו בנו, לא ניתן היה לשמוע בשל שהותו בחו"ל. הצדדים העלו טענותיהם ולבסוף הוסכם, כי פסק הדין ינתן עך סמך החומר המצוי בתיק וכן העדויות שנגבו על ידי המשטרה במסגרת חקירת התאונה. תיק המשטרה הוזמן והוגש לתיק בית המשפט, ועל כן אגש כעת להכרעה במחלוקות שבין הצדדים כפי ההסכמה הדיונית שהושגה. בעדותה תיארה הנתבעת את ארוע התאונה כדלקמן: ”נהגתי ברכב, רציתי לפנות ימינה, התובע הגיע מכוון צד שמאל. הייתי צריכה לפנות בצומת "טי" ימינה הוא הגיע משמאל, הייתי בטוחה שאצליח לצאת אבל מכיוון שהוא נהג מהר היתה התנגשות". בכתב האישום שהוגש נגד הנתבעת בבימ"ש לתעבורה בנצרת, תוארו עובדות הארוע כדלקמן: ”הנאשמת נהגה בקלות ראש וברשלנות ובהגיעה לצומת עם רחוב ההסתדרות לא צייתה לתמרור ב - 36 המוצב בדרך לפניה וחסמה דרך לרכב פרטי ... אשר היה נהוג בידי ויצמן יצחק שהגיע משמאלו וכתוצאה מכך התנגשו שני כלי הרכב". מעיון בתרשים של זירת הארוע בו רואים את מקום ההתנגשות בין שני כלי הרכב, מתקבל הרושם כי התאונה מבחינת הנהג היתה בלתי נמנעת ושהנתבעת נכנסה למסלול נסיעתו וחסמה אותו ללא אפשרות מצדו של הנהג להתחמק מהפגיעה. בדו"ח הבוחן שבדק את סימני הבלימה על הכביש, הוערכה מהירות רכב התובע עובר לתאונה ב - 59 קמ"ש. נהג רכב התובע בעדותו במשטרה, מציין כי הוא הבחין ברכב הנתבעת כאשר נכנס לצומת, הנתבעת פנתה ימינה ונכנסה לנתיב נסיעתו מבלי לעצור כלל , סימני הבלימה כאמור היו של 19.60 מטר כפי דו"ח הבוחן ומכאן שניתן לקבוע, כי התאונה מבחינת הנהג, היתה בלתי נמנעת ומכאן המסקנה שלא ניתן לייחס לו כל אשם תורם. גובה הנזק משנקבע כי אין לייחס אשם תורם לנהג ברכב התובע, אין מקום לקיזוז 20% מסכום הנזק בסך 5,141 ₪ כפי שפורט לעיל. לעניין ירידת הערך, לא מצאתי תימוכין לטענה, מדוע אין לקבל את הערכת השמאי לירידת ערך בשיעור 11% ולקבוע כי מדובר בירידת ערך של 8% דווקא. ברור כי, אין המדובר במדע מדוייק, כי אם בשומה על פי עקרונות מוסכמים ומשלא הוצגו לפניי נתונים לפיהם קביעת השמאי איננה סבירה או איננה מבוססת על עקרונות שומה מקובלים, אין לי אלא לקבל את קביעתו. מכאן שהסכם של 1,435 ₪ שהופחתו מהפיצוי, יש לפסוק לתובע. לעניין שכ"ט השמאי, אמנם מקובל כי שמאים גובים שכר טרחה נמוך ממה ששולם בפועל על ידי התובע, אך אין מדובר בשכר טרחה מופרז מה גם שהתובע נשא בו ועל כן, אין מקום לפיצוי חלקי בגין שכ"ט שמאי. על כן, יש להוסיף לתובע את השלמת שכ"ט השמאי על סך 1,129 ₪. לעניין תיקון המזגן, בחוו"ד השמאי אושר סך של 220 ₪ בסעיף "עבודות מזגן וואקום גז" ולא אושר תיקון נוסף ועל כן, אין מקום לפסיקת סכום נוסף. הנזק של מגן אחורי לא אושר וגם התובע, אינו טוען לזכותו לפיצוי בגין נזק זה. בהמשך חוות הדעת, אושר סכום נוסף של 633 ₪ ולא ראיתי נימוק המצדיק דחיית טענה זו ועל כן, יש לפסוק לתובע גם את הסכום הנ"ל. באשר להוצאה בגין בדיקת היגוי, אין התיחסות לכך בחוות הדעת ולא ברור אם העניין מתבקש ומתחייב מהתאונה ועל כן, אין לפסוק בגינו פיצוי. הסכום שעל הנתבעת לשלם לתובעים אם כן, הוא 8,338 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11/3/02 ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעים בגין הליך זה בסכום כולל של 500 ₪ הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםנזקי רכוש