עניינה של החלטה זו בבקשת המבקש למתן צו מניעה זמני במסגרת בקשת רשות ערעור שהגיש על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע. כהן) מיום 25.3.07 בבש"א 2797/07 בה נדחתה בקשתו למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לעשות שימוש בתכניות שהכין לצורך שיקום הבנין הידוע כ"קולנוע אלקודס" שברחוב אלזהרה 8 בירושלים. ביום 1.4.07 החליט השופט התורן (כב' השופט מ. דרורי) לתת צו ארעי כמבוקש, "כאשר תוקף צו ארעי זה הוא עד להגשת בקשה מטעם המשיבה לדיון בבקשה לצו מניעה זמני, וסיום הדיון בעניין, כאשר בכל מקרה נטל הראיה נשאר תמיד על המבקש". צו ארעי פורמאלי נחתם אתמול (4.4.07) על ידי השופטת התורנית (כב' סגנית-הנשיאה י. צור), לאחר שהמבקש המציא את הערובות שנדרשו ממנו בהחלטה מיום 1.4.07. עוד באותו היום הגישה המשיבה בקשה לקביעת דיון בבקשה לצו מניעה זמני. דיון זה התקיים בפניי היום. בית משפט השלום נימק את החלטתו בכך שלא שוכנע, במידה הנדרשת למתן סעד זמני, בקיומה של עילת תביעה המזכה את המבקש למנוע את שימושה של המשיבה בתכניות אותן העביר לה. כך, בשים לב להוראת סעיף 2.10.1(h) להסכם שבין הצדדים, שלפי פרשנותו של בית משפט קמא מאפשר למשיבה להפסיק את ההתקשרות בכל עת, גם בטרם השלמת מילוי התחייבויות המבקש, וגם אם הפסקת ההתקשרות הנה חלקית. ממילא, הוסיף וקבע בית המשפט, לא הוכח במידה הנדרשת כי המשיבה הפרה את החוזה בהודעה ששיגרה למבקש ביום 3.3.07 לפיה החליטה לוותר על שירותי הפיקוח שלו ולהסתפק בשירותי התכנון. בנוסף, סעיף 3.11 לחוזה מלמד לכאורה, לדעת בית משפט השלום, כי גם במקרה של סיום ההתקשרות בעיצומה עוברת הבעלות בתכניות אל המשיבה, וכי לצורך הוראה זו אין נפקות לשלב בו הופסקה עבודתו של המבקש. עוד עמד בית משפט קמא על מאזן הנוחות הנוטה לטובת המשיבה, כתוצאה מכך שהתכניות שהתקבלו מהמבקש כבר נמסרו לקבלנים שהשתתפו במכרז, באופן שמתן צו המניעה יאלץ את המשיבה לבטל את המכרז, להיחשף לדרישת פיצויים מהקבלנים שהשתתפו בו, להזמין תכניות חדשות, ולדחות את ביצוע העבודות, על כל ההוצאות הרבות הכרוכות בכך. בבקשת רשות הערעור ובבקשת הסעד הזמני בגדרה, טוען המבקש כי החלטת בית משפט השלום לוקה במשגה מהותי, המניח כי החוזה התיר למשיבה לסיים את ההתקשרות באופן חלקי. לטענת המבקש, סעיף 2.10.1(h) אינו מתיר למשיבה אלא להודיע על סיום ההתקשרות במלואה. ממילא, אין בו כדי להכשיר את הודעתה אליו מיום 3.3.07 על הפסקת שירותי הפיקוח תוך המשך קבלת שירותי תכנון. הודעה זו היוותה הפרה של החוזה, שזיכתה אותו בתרופת הביטול, אותה מימש באמצעות משלוח מכתב התראה מיום 7.3.07, עליו הגיבה המשיבה במכתב מיום 8.3.07 בו נותרה דבקה בעמדתה ואף בירכה על ביטול החוזה. לאחר שקראתי ושמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הרלוונטי הגעתי לכלל מסקנה כי המבקש לא עמד בנטל - הנדרש ממנו הן לפי הדין והן לפי החלטת כב' השופט דרורי מיום 1.4.07 - להצביע על קיומה של עילת תביעה לכאורית למנוע בעד המשיבה את השימוש בתכניות אותן כבר מסר לה. ממילא לא מתקיימים "טעמים מיוחדים" למתן סעד זמני בערעור לפי תקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. לצורך הדיון אניח כי המבקש צודק בטענתו כי סעיף 2.10.1(h) מאפשר למשיבה אך לבטל את החוזה כולו. אפילו אז אין במכתבי המשיבה מיום 3.3.07 ומיום 8.7.07 כדי לשלול את קניינה בתכניות שכבר הועברו אליה. שני טעמים (עצמאיים) לדבר: ראשית, גם אם תאמר כי דרישותיה של המשיבה במכתבים הנ"ל הגיעו כדי הפרת החוזה, הרי ביטול החוזה על ידי המבקש בתגובה לאותה הפרה נשלט על ידי סעיף 2.10.2(a), העוסק בביטול החוזה על ידי האדריכל במקרה של הפרה יסודית מצד המזמינה. סעיף 2.10.4 קובע כי במקרה של מימוש זכות הביטול כאמור, על האדריכל לפעול בין היתר בהתאם לסעיף 3.11. סעיף זה מורה באופן מפורש וחד-משמעי כי במקרה של ביטול ההתקשרות תהיה הבעלות בתכניות שהתקבלו מהאדריכל שייכת למזמינה. שלא כפי שטוען המבקש, הוראה זו אינה משתנית כתוצאה מסעיף 6.1 לחוזה, המותיר לכאורה בתוקף את הוראות הדין הכללי למקרה של הפרת החוזה. תחולת הדין הכללי כפופה להוראותיו המיוחדות של החוזה, ובכללן זו שבסעיף 3.11. כמו כן אין לקבל את הסתמכותו של המבקש על הסיפא של סעיף 3.11. אמנם הסיפא מותירה בידי המבקש את הבעלות ברעיונות המגולמים בתכניות. אולם מקובלת עלי טענת המשיבה לפיה הסיפא של הסיפא ("except to what is related to this particular Project") מלמדת כי כוונתה לאסור על המשיבה להעתיק את הרעיונות של המבקש לפרויקט אחר, אך לא לעשות בהם שימוש בפרויקט הנוכחי, לרבות באמצעות איש מקצוע אחר. שנית, המבקש אינו כופר בזכותה החוזית של המשיבה להודיע לו עוד לפני השלמת עבודתו על הפסקת ההתקשרות, כמו גם בכך שבמקרה כזה הבעלות בתכניות שהתקבלו ממנו עד למתן ההודעה שייכות למשיבה (עמ' 2 לפרוטוקול מהיום). ממילא, ההפרה אותה מוצא המבקש במכתב המשיבה מיום 3.3.07 אינה בסירובה להוסיף ולקבל ממנו שירותי פיקוח, ככל שהסירוב עומד בפני עצמו, אלא בשילוב שבין אותו סירוב לבין דרישת המשיבה במכתב הנזכר להוסיף ולקבל מהמבקש את שירותי התכנון עד תומם, ובכלל זה את התכניות שטרם מסר לה. דא עקא, שקריאת המכתב (בתרגומו לעברית על ידי ב"כ המשיבה) מעלה כי המשיבה לא התעקשה בו על המשך קבלת שירותי התכנון מהמבקש (להבדיל מהפסקת שירותי הפיקוח, עליה הודיעה בניסוח קטגורי) אלא הצביעה על תקוותה או ציפייתה להוסיף ולקבל ממנו את שירותי התכנון והציעה לו לבוא עמה בדברים על מנת להגיע להסכמה בנדון (סעיפים 3, 5 ו-6 למכתב). משהודיע המבקש (במכתב בא-כוחו מיום 7.3.07) על דחיית ההצעה, הגיבה המשיבה (במכתב בא-כוחה מיום 8.3.07, סעיף 6) "כי היא מקבלת את החלטתו לביטול החוזה כולו שבין הצדדים" ובהתאם לכך "תתחיל בימים הקרובים בעשיית הסידורים הדרושים לכריתת חוזה עם מתכנן ומהנדסים חדשים לפרויקט". בכך תיקנה המשיבה את ההפרה אותה ייחס לה המבקש (ככל שההפרה התרחשה), וזאת חמשה ימים בלבד מאז מכתבה מיום 3.3.07 ויום אחד בלבד לאחר שהמבקש הודיע לה על התנגדותו לביטול חלקי של החוזה. אלה הם פרקי זמן קצרים בהרבה מתקופת 30 הימים המוקנית למשיבה בסעיף 2.10.2(a) לצורך תיקון הפרה יסודית. ממילא, גם אם הביטול החלקי עליו דובר במכתב המשיבה מיום 3.3.07 לא עלה בקנה עם הוראות החוזה, הרי העמדה העדכנית אותה היא הציגה ביום 8.3.07 - לפיה "היא מקבלת את החלטתו לביטול החוזה כולו" - שללה לכאורה מהמבקש את זכות הביטול בשל הפרה, והחזירה את הביטול למסלול של סעיף 2.10.1(h). בשל כל אחד מטעמים אלה, לא כל שכן בהצטרפם יחד, אינני מוצא טעם מיוחד להענקת צו מניעה זמני לתקופת הדיון בבקשת רשות הערעור. כפועל יוצא בטל הצו הארעי שניתן אתמול. המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הדיון בבקשה בסך של 3,000 ₪ ומע"מ. הפרת חוזההפרה יסודית