הנתבעת מס' 3 (להלן: "הנתבעת") ערבה כלפי התובעות, חברת ליסינג, לכל התחייבויותיה של הנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה") על פי "חוזה ליסינג לרכב", נספח א' לכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר" (להלן: "החוזה"). על פי החוזה שכרה החברה בתנאי ליסינג כלי רכב מסוג "פונטיאק גרנד פרי" (להלן: "הרכב") והכל בתנאים ובתמורה כמפורט בחוזה. החברה לא שילמה לתובעות את תשלומי השכירות החודשים המגיעים ממנה וכתוצאה מכך נפתח תיק הוצל"פ נגד החברה ונגד ערביה, לרבות הנתבעת. לא הוברר בהליכים אלו כיצד ועל סמך מה נפתח תיק ההוצאה לפועל, בהעדר פסק דין נגד מי מהצדדים, אולם נראה שאין חולק על תקינות ההליך. אין מחלוקת גם על כך שהנתבעת שלמה תשלומים שונים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, לרבות כספים שהתקבלו כתוצאה של מימוש השעבוד שהיה לתובעות על הרכב. על פי כתב התביעה, משלא שולמו תשלומי השכירות המגיעים לתובעות, הועמד חוב הנתבעת לפירעון מידי, כפי זכותן של התובעות לפי סעיף 16 לחוזה והמשכון על הרכב מומש; התביעה היא לתשלום יתרת חוב החברה לאחר מימוש המשכון, מבלי שצוינו בה הכספים שנגבו על ידי התובעות מעבר לכספי מימוש המשכון הנ"ל. בבקשתה למתן רשות להתגונן הביאה הנתבעת את העובדות הנ"ל ולטענתה, לא רק שאין היא חייבת דבר לתובעות אלא שהכספים שניגבו ממנה בתיק ההוצאה לפועל, לרבות כספי מימוש המשכון וכספים שעוקלו אצל צדי ג', עולים בסכומם על סכום החוב הנכון. במהלך הדיון בבקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ימונה על ידי בית המשפט רואה חשבון, כמומחה מטעם בית המשפט בעל סמכויות של חוקר לפי תקנה 123 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "המומחה") אשר "...יבדוק את הסכם הליסינג ואת הסכומים המגיעים מאת הנתבעים, הריבית על פי ההסכם, הסכומים אשר שולמו הן באופן כללי והן בתיק ההוצאה לפועל ולאחר מכן ימסור המומחה את חוות דעתו..."; הסכמה זו קבלת תוקף של החלטה (פרוטוקול הדיון ביום 9.12.02). מומחה כאמור, רואה החשבון מר אברהם הוך, מונה על ידי בית המשפט, ביצע את תפקידו האמור לעיל, וביעילות רבה, הכין חוות דעת וגם מסר תשובות לשאלות הבהרה שנמסרו לו על ידי התובעות (להלן: "חוות הדעת" ו "התשובות" בהתאמה). מסקנות המומחה לפי חוות הדעת היו שאכן שילמו הנתבעים תשלומי יתר בסך של -.29,748 ש”ח משוערכים ליום 12.6.03. לאחר מסירת חוות הדעת והתשובות, הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית נוספת ולפיה הודיעו הצדדים כי : "...טענותינו כלפי חוות דעת המומחה...נוגעות לכך שהמומחה פרש לא נכון את ההסכמים או התייחס לסכומים לא נכונים על פי ההסכמים ועל כן ניתן לסכם עניינים אלה בכתב...". סיכומי טענות הצדדים הוגשו; עניינה של החלטה זו הוא ב"תיקון" חוות דעת המומחה, בעקבות סיכומי הצדדים, ככל שיש מקום לשנותה כפי שלהלן, ואתייחס לכל אחד מהנושאים כפי סדרו ותחילה בטענות התובעות. 1. תשלום המקדמה בסך של -.2,000 ש”ח. אין חולק על כך שהחברה שלמה לתובעות עובר לקבלת הרכב תשלום מקדמה בסך הנ"ל. אין חולק גם על כך שבנוסף, מסרה החברה לידי התובעות סכום המכונה "בטוחה", בסך של -.17,433 ש”ח, בצמוד ליום כריתת החוזה, כפי סעיף 6 לנספח א' לחוזה. לטענת התובעות, כלול סכום המקדמה בסכום הבטוחה (הסכומים, לפני מע"מ). המומחה התייחס לעניין זה בתשובה מס' 1 לתשובות למכתבו של ב"כ התובעות לפיו מאשר הוא כי אכן מדובר בשני תשלומים שונים ולא בתשלום אחד (מכתב עו"ד מיכאלי מיום 27.5.03, נספח א' לתשובות). תמהני כיצד מעלים באי כח התובעות עניין זה מחדש בפני, לאחר שפניית המומחה אליהם נענתה במכתבם הם המאשר שהמדובר בתשלום מצטבר. 2. תשלום מע"מ על סכום הבטוחה. לטענת התובעות, בעת גביית סכום הבטוחה מהחברה, לא חויבה החברה בטעות בסכום המע"מ המגיע ממנה על סכום הבטוחה. בתשובה מס' 4 לתשובות מפרט המומחה את פניותיו לתובעות בעניין טענה זו ולדבריו, על פי נספח ב' לתשובות, אותו קיבל מהתובעות, שולם המע"מ "על המקדמה"; ככל הנראה (ואין טענה אחרת) התכוון המומחה לבטוחה. המומחה מאשר אכן שהמסמך אינו מפורט ואם לא שולם המע"מ, יש לשלמו. איני סבור שניתן עוד להוסיף בעניין זה; המומחה קבל סמכויות של חוקר על פי תקנה 123 הנ"ל, על מנת לברר את העובדות במלואן; אם כשלו התובעות להביא בפניו אסמכתא לעניין אי תשלום המע"מ כאמור, חלף המועד לטיעון נוסף בעניין זה וממילא, גם בפני אין מצויה אסמכתא כזו ואין התובעות טוענות למציאותה; כשלעצמו, די היה למומחה, בהתייחס לחומר שהובא בפניו, כדי לקבוע שהמע"מ שולם וגם לי די בכך. 3. תשלומי עמלות החזרה ומע"מ עליהן. עניינו של נושא זה הוא בגדר של "זוטי דברים"; המדובר בחיוב בסך של -.25 ש”ח המגיע לתובעות, לטענתן, בגין עמלות החזרת הוראות תשלום שחויבו בגינן על ידי הבנק על כל הוראת תשלום שלא כובדה על ידי החברה. בדין קבע המומחה שחיוב בגין עמלות אלו אינו מופיע בחוזה [תשובה 3(ב) לתשובות]; ב"כ התובעות מפנה לעניין זה לסעיף 16.3 לחוזה (ראה סעיף 6 לסיכומי הטענות), אולם אין בסעיף זה כל אזכור לעמלות כאמור והוראתו הכללית היא שבגדר "הוצאות" יכללו כל הוצאות התובעות למימוש הזכויות לפי החוזה, וספק אם עמלות החזר הם בגדר "הוצאות למימוש זכויות" והן יותר הפסד הנובע מאי קיום החוזה. כך או כך, מדובר, כפי המסתבר בשמונה תשלומים (סה"כ -.200 ש”ח, כפי סעיף 6.ג לסיכומי טענות הנתבעת); לטעמי, זכאיות התובעות לחישובו של סכום זה בגדר הסכומים המגיעים להן, גם אם אין הוא נזכר בחוזה, בהיותן בגדר הפסדים כאמור. לא ברור לי מהיכן הדרישה למע"מ על עמלות אלו כאשר בנק אינו גובה מע"מ על שירותיו [ראה הגדרת "עוסק" ו "עסקה" בחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 וכן האמור בסעיף 4 (ב) לחוק]. 4. חיוב הנתבעת בתשלום בגין "מימוש אופציה" בשיעור של 1% מעלות רכישת הרכב. על פי סעיף 12 לחוזה, בגמר תקופת השכירות, עומדת אופציה לשוכר לרכוש את הרכב תמורת סכום בשיעור של 1% מעלות הרכב, כפי הגדרתו של ביטוי זה בחוזה. בזכות זו בא לידי ביטוי אלמנט ה"מכר" בחוזה שהוא "שכר/מכר" (ראה סעיף 1.3 לחוזה). ברור שהאופציה לא מומשה; החוב הועמד לפירעון מידי, הרכב נמכר בהליכי הוצל"פ והנתבעים לא היו חייבים בכל מקרה לממש את האופציה, הגם שבמקרה רגיל, סביר ביותר שכך היו נוהגים. גם התובעות ערות (לפחות לעניין זה) שבהעדר חבות לרכוש את הרכב, אין הן זכאיות לפיצוי בגין אי מימוש אופציה וטענתן היא שהאופציה מומשה מכך שהרכב נרשם עם תחילת השכירות על שמה של הנתבעת. מרבית טענות התובעות בסיכומיהן דכאן, טוב היה להן שלא נטענו אך טענה זו עולה על כולן. באופן מפורש נקבע בסעיף 2.2 לחוזה שהבעלות ברכב היא של התובעות כל עוד נמשכת השכירות וכי רישום הרכב על שם הנתבעת הוא פורמלי בלבד מחד, ומאידך על פי סעיף 12.1 לחוזה, אופציית הרכישה היא לאחר תום תקופת השכירות והמדובר, כמובן, בחוזה שכל תנאיו נוסחו על ידי התובעות. ברור שלא היה כל מימוש של אופציה מטעם הנתבעות ואין התובעות זכאיות לדמי המימוש (על מעמדו הדקלרטיבי של רישום הבעלות ברכב ראה רע"א 5379/95 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח', פד"י נא4 עמ' 464). 5. עמלת פירעון מוקדם. התובעות העמידו את החוב לפירעון מידי (לעניין טענת הנתבעת כי לא כך נעשה, טענה חסרת שחר, אתייחס בהמשך הדברים בעת הדיון בטענות הנתבעת). לאור כך נדרשת על ידיהן עמלת פירעון מוקדם, לפי האמור בסעיף 12.5 לחוזה. גם טענה זו של התובעות דינה להדחות. העמדתו של החוב ל"פירעון מידי" היא עניין הנשלט על ידי סעיף 16.2 לחוזה; הדבר נעשה ביוזמת התובעות והוא זכותן בעת הפרה של החוזה. לעומת זאת, פירעונו של החוב ב"פירעון מוקדם", המזכה א ת התובעות בעמלה כאמור, הוא נושא הנדון בסעיף 12.5 לחוזה; הדבר יכול להיעשות רק ביוזמת הנתבעת והוא חלק מזכותה לפי החוזה, כפי זכות התובעות לעמלה במקרה כזה, ומתקיים במהלך החיים התקינים של החוזה ולא בעת הפרתו. אין כל קשר בין המקרים ואין זכות לתובעות לגבות עמלות בגין העמדת החוב לפירעון מידי, כאשר הדבר נעשה ביוזמתן כאמור. 6. חישוב הריבית. בחוות דעתו חילק המומחה את חישוב הריבית על החוב לשתי תקופות ואין טענה בפי הצדדים באשר לתקופה הראשונה. אשר לתקופה השניה, שתחילתה ביום 22.12.96, מועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, ערך המומחה את חישוביו לפי ריבית שהצדדים מכנים אותה "ריבית משפטית", ככל הנראה מתוך כוונה לשיעור ההצמדה והריבית שלפי סעיף 10א. לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"). לפי טענת התובעות, זכאיות הן לריבית שנתית לפי השיעור המקסימלי שבחוק הריבית, תשי"ז - 1957 ואין חולק על כך ששיעורה הנכון לעניין הנדון כאן הוא 17% לשנה (להלן: "ריבית החוזה"). המומחה לא התחשב בריבית החוזה משום שסבר שהצדדים הגיעו לידי הסכמה, בתיק ההוצאה לפועל, לפיה לא תחול על החוב ריבית החוזה. בכך טעה המומחה, לפחות על פי הנמקותיו; את הבסיס לקביעה הוא מוצא במכתב החתום על ידי עו"ד תמר סלונים, שהייתה כונסת נכסים, ואינה מייצגת צד זה או אחר בתיק זה מחד, ומאידך, אין בו כלום בכל האמור לשיעור הריבית המוסכם או שאינו מוסכם (נספח ג' לתשובות). אם טעה המומחה בנספח, לא ידעו הצדדים להביא בפני מסמך אחר התומך בעמדתו. הנתבעת סוברת שיש מקום לקיים את קביעת המומחה בעניין זה על פי הוראות החוזה, היינו שריבית החוזה חלה בעת פיגור בתשלום בעוד ההלוואה בתוקף אך לא לאחר שהועמד החוב לפירעון מידי שאז "עוברת היא (ההלוואה - צ.כ.) לכללים חדשים". לטענה זו אין כל סימוכין בחוזה או בדין. סעיף 6 לחוזה, הקובע את שיעור ריבית החוזה, אינו מבחין בין התקופות השונות כטענת הנתבעת; יתר על כן, אין בגישה כזו כל הגיון; מדוע תשלום שלא שולם ישא ריבית גבוהה כל עוד לא הוגשה התביעה בגינו (ואז אולי יש למפגר בתשלומו טענת הגנה אפשרית לגביו) ולעומת זאת ,כאשר ברור, לאחר פסק דין, או בהליכי הוצל"פ שתמו טענות הנתבעים, ישא אותו תשלום שבפיגור, ובמקרה זה כל החוב, ריבית נמוכה יותר? גם הדין אינו תומך בעמדת הנתבעות; אלו לא ציינו מהם אותם "כללים חדשים|" שחלים על ההלוואה כטענתם ומדוע. נראה שהדין קבע אחרת, ובמפורש, כי כאשר נקבע בהסכם תשלום ריבית פיגורים, לא יחולו הוראות החוק הנוגעות לריבית לפי חוק ההוצאה לפועל או לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשי"א - 1961 אלא יקבעו הוראות ההסכם (להלן: "חוק פסיקת ריבית"); לאמור, לא "כללים חדשים" יחולו כאן אלא שהדין מקבע דווקא את הכללים הישנים [סעיף 6(ב)(1) לחוק פסיקת ריבית וסעיף 10א.(ד) לחוק ההוצאה לפועל]. עניין זה בחוות הדעת טעון על כן תיקון. 7. הוצאות משפטיות והריבית עליהן/המומחה לא התחשב בהוצאות המשפטיות שהוצאו על ידי התובעות, לגישתו (סעיף 8 לתשובות), משום שאלו לא הוכחו. דבר זה ניתן לתיקון על ידי הוכחתן בפני (להבדיל מנושאים אחרים) במסגרת תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, ששם גם המסגרת הנכונה לפסיקת אותן הוצאות, ובכך נשמט הצורך לדון בשאלה האם יש בתנאי החוזה הנוגע לתשלום הוצאות משום קיפוח, כפי טענות הנתבעות בסעיף 10 לסיכומיהן. הריבית בגין אותן הוצאות תהיה ריבית החוזה. גם הנתבעת העלתה שתי טענות כנגד חוות הדעת. הראשונה, לא מבחינת סדרה, הייתה שהמומחה לא היה רשאי להתייחס לחוב ככזה שעמד לפירעון מידי (סעיף 5 לסיכומי הנתבעת). טענה זו אין בה ממש; לא המומחה קבע את האמור אלא התנהגות הצדדים, קרי התנהגות התובעות לפי זכותן הקבועה בחוזה. גם הנתבעת סוברת למעשה כך, ובהמשך סיכומי טענותיה מתייחסת היא לכך שהחוב הועמד לפירעון מידי על ידי התובעות (ראה סעיף 6.ג לסיכומיה, סעיף 8 ובייחוד סעיף 10 שם היא מנסה לבסס את טיעוניה לכך שלא חלה ריבית החוזה אלא ריבית לפי "כללים חדשים", עקב כך שהחוב הועמד לפירעון מידי, או כפי שנכתב שם, "לפירעון מוקדם"). טענה שניה, והיא ראויה לבדיקה נוספת על ידי המומחה היא לעניין מועדי התשלום של שני תשלומים ששולמו על ידי הנתבעת, שהם מוקדמים מעט מזה שנקבע על ידיו. לאור כל האמור לעיל אני קובע כדלקמן: המומחה יערוך חישוב חדש אשר יערך לפי ריבית החוזה, בכל הנוגע לתקופה שמפתיחת תיק ההוצאה לפועל ועד למועד חוות דעתו הקודמת. במסגרת החישוב הנ"ל יוסיף התובע לתשלומים המגיעים לתובעות את הסך של -.200 ש”ח בגין עמלות החזר השיקים, כפי שלעיל, כאשר למען הפשטות תחשב הריבית עליהן ממועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל והלאה וכן יביא המומחה בחשבון, לאחר בדיקה, את השוני במועדי התשלום של שני התשלומים המפורטים בסעיף 6ב. לסיכומי טענות הנתבעות. הצדדים יישאו בשכ"ט המומחה בחלקים שווים. לא מן הראוי שלא לסיים את ההחלטה במילת שבח למומחה שעשה עבודתו נאמנה. התיק יקבע להמשך קדם משפט בפני ביום 21.10.04 שעה 12:30. חוות דעת מומחהתיקון חוות דעתמומחהחוות דעת