הנאשם הורשע בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 ובעבירה של אי מסירת הודעה למשטרה לאחר גרימת תאונת דרכים לפי תקנה 144(א)(4)לתקנות התעבורה(התשכ"א-1961). הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן לאחר שחזר בו מכפירה ולאחר שנשמעו כל ראיות התביעה. כתב האישום המתוקן מפרט את נסיבות אירוע התאונה כדלקמן : בתאריך 1.3.12 בשעה 12:15 לערך נהג הנאשם ברכב משא מקיבוץ רבדים לעבר צומת רבדים במטרה לפנות שמאלה לכביש מס' 3. בכיוון נסיעתו של הנאשם תמרור 301. שדה הראיה לנאשם לצד לשמאל מקו העצירה הינו 335 מ'. כביש מס' 3 הוא כביש מהיר בעל שני נתיבים בכל מסלול נסיעה והמסלולים מופרדים זה מזה על ידי אי תנועה בנוי. הנאשם הגיע לצומת ופנה שמאלה בלי לתת זכות קדימה לכלי רכב שהגיעו משמאלו. אותה עת נהג ליאור וינברגר, המנוח, ברכב יונדאי בכביש מס' 3 מדרום לצפון בנתיב השמאלי במהירות של 70 קמ"ש לערך. הנאשם חסם עם חלקה האחורי של המשאית את הנתיב השמאלי בו נסע המנוח וכתוצאה מכך ארעה התנגשות בין חלקה הקדמי שמאלי של היונדאי לחלקה השמאלי אחורי של המשאית. כתוצאה מהתאונה נהרג המנוח. הנאשם המשיך בנסיעה, לא עצר במקום התאונה, לא הזעיק עזרה ולא מסר הודעה למשטרה. פרטי הרשלנות שיוחסו לנאשם הם : נכנס לצומת בלי להאט או לעצור על מנת לתת זכות קדימה לתנועה החוצה משמאל, לא ציית לתמרור "תן זכות קדימה" המוצב בדרכו, לא הבחין בתנועה וברכבו של המנוח, חסם את נתיב נסיעתו של המנוח וגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב ולא נהג כפי שנהג מן הישוב היה נוהג בנסיבות העניין. הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון כדלקמן : המאשימה הגבילה את עתירתה לעונש למאסר בפועל למשך 10 חודשים וכן עתרה למאסר על תנאי, פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס. במסגרת ההסדר הוסכם כי ההגנה רשאית לטעון באופן חופשי. לטענת המאשימה לא מתקיימות במקרה זה נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מהכלל המנחה של בית המשפט העליון לפיו יש להטיל מאסר לריצוי בפועל בתאונות קטלניות. גם נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן מהוות בדרך כלל שיקול בעל משקל רב והן נסוגות אל מול האינטרס הציבורי. המאשימה הפנתה לעבר התעבורתי של הנאשם הנוהג משנת 1998 והכולל 18 הרשעות קודמות. המאשימה הסבירה כי כתב האישום תוקן לקולא שכן על פי חומר הראיות ולאחר שמיעת פרשת התביעה ספק אם הנאשם ידע או הרגיש כי ארעה תאונה ולכן תוקן כתב האישום מעבירה של הפקרה ברף הנמוך לעבירה לפי תקנה 144(א)(4) לתקנות התעבורה. המאשימה טענה כי ההסדר מייצג איזון ראוי בין האינטרסים השונים ובקשה לכבדו ולהשית מאסר לריצוי בפועל ממש. ההגנה עתרה להימנע ממאסר בפועל ובקשה להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות ולהתחשב ביתר רכיבי הענישה. לטענת ההגנה יש להביא בחשבון שיקולי הענישה את העובדה שהנאשם בחר לחזור בו מכפירה ולקח אחריות על מעשיו, גם אם בשלב שלאחר סיום פרשת התביעה. דווקא לאחר שמיעת הראיות תוקן כתב האישום לקולא והמאשימה נסוגה בה מעבירת ההפקרה. לטענת ההגנה מדובר ברמת רשלנות נמוכה שכן עולה מהעדויות האפשרות שבזמן האימפקט המשאית הייתה בעצירה בין שני איי התנועה. ההגנה הפנתה לכך שהמנוח שוחח בטלפון עם חברו שנסע לפניו ובעת שהחבר בלם את נסיעתו כשהבחין במשאית, סטה המנוח לנתיב השמאלי והתנגש במשאית. לטענת ההגנה קיימת רשלנות תורמת בהתנהגות המנוח עקב אי שמירת מרחק. בנוסף לרמת רשלנות נמוכה הפנתה ההגנה לנסיבות האישיות של הנאשם כנימוק להקלה בענישה. הנאשם נהג מקצועי ועברו התעבורתי תקין. מצבו המשפחתי בכי רע. מדובר במשפחה קשת יום. שני ילדיו הקטינים של הנאשם סובלים מבעיות רפואיות. בנו בן 10 חודשים נולד עם מום בלב ונזקק לטיפולים רפואיים ובתו בת ה-3 סובלת מפגם התפתחותי. הנאשם הינו המפרנס העיקרי והמשפחה תתמוטט אם יישלח למאסר בפועל. טובת הילדים מצדיקה הימנעות ממאסר בפועל. לפיכך, נוכח רמת רשלנות נמוכה ונסיבות אישיות מיוחדות עתרה ההגנה, במסגרת הסדר הטיעון, למאסר שירוצה בעבודות שירות. שמעתי ראיות לעונש : מטעם התביעה העיד אלון וינברגר, בנו של המנוח. הבן הביע את מורת רוחו מן ההסדר אשר לטעמו מקל יתר על מידה עם הנאשם ואינו סביר. בני המשפחה אבדו את האדם שהיה עמוד התווך של המשפחה והם חווים יום יום את האבדן. מטעם ההגנה שמעתי את העדים הבאים : דן מלר, מנכ"ל חברת פרו פלס, מעסיק את הנאשם מזה 7 שנים. העד סיפר על ההיכרות עם הנאשם ומשפחתו. מצבה הקשה של משפחת הנאשם הביא את עובדי החברה להתגייס לעזרתה בתרומות על מנת לדאוג למזון ולצרכים יומיומיים לבני המשפחה. עדנאן קאותר, אשת הנאשם, סיפרה על המצב בבית. מצבו הרפואי של הבן בן 10 חודשים קשה והוא נזקק לטיפולים שוטפים בבתי חולים. לבת שהינה בת 3 יש קשיי דיבור. הואיל והאם אינה דוברת טוב את השפה העברית התקשורת עם כל הגורמים נעשה כולו על ידי הנאשם. מדבריה עלה כי מאסרו של הנאשם ידרדר את מצב המשפחה. תסקיר שירות המבחן מיום 3.7.13 פירט את נסיבותיו האישיות של הנאשם ומצב משפחתו. הנאשם הינו המפרנס היחיד בבית, בנו התינוק נולד עם מום בלב ולילדה בת ה-3 איחור התפתחותי. המצב הכלכלי קשה וקיימים חובות רבים. על רקע מצוקה כלכלית ובעיות בחינוך הילדים המשפחה מוכרת לשירותי הרווחה. הבת סובלת מקשיי דיבור וזקוקה לטיפולים הכרוכים בהוצאות כספיות גדולות והתינוק זקוק למעקב אינטנסיבי. הנאשם עסוק בצרכים קיומיים וחווה רגשות של בדידות וחריגות. שירות המבחן לא המליץ על טיפול אך סבר כי ענישה ממושכת עלולה להעצים את מצוקתו הרגשית של הנאשם ותחושת חוסר האונים המאפיינת אותו. בתסקיר משלים מיום 16.8.13 הביע הנאשם את חששותיו מכך שמאסרו יגביר את קשיי המשפחה ויפגע ביכולתה של אשתו לטפל לבד בילדים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם רואה עצמו כקורבן והינו חסר כוחות לשיקום חייו. נוכח העדר מודעות עצמית וטיפולית חזר שירות המבחן על עמדתו. הנאשם נוהג משנת 1998 ולחובתו 18 הרשעות קודמות, כולן מסוג ברירות משפט. אין לחובתו עבירות קודמות של אי מתן זכות קדימה או גרם תאונת דרכים. מדיניות הענישה הקו המנחה בפסיקת בית המשפט העליון לגבי מדיניות הענישה הראויה בעבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית הינו השתת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. עקב הפגיעה בערך העליון של השמירה על החיים הענישה ההולמת הינה בדרך של מאסר בפועל. מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלה נועדה להילחם בנגע תאונות הדרכים הקטלניות ומטרתה להעביר מסר ברור לציבור לפיו, ככלל, יוטל עונש של מאסר בפועל על מי שגרם בהתנהגותו הרשלנית לתוצאה קטלנית. בית המשפט נדרש לתת יד להגברת מודעות הציבור לחשיבותה של נהיגה זהירה ושמירה על חוקי התנועה ולכך שהנוהג ברשלנות ומקפד חיים צפוי לענישה מחמירה. בע"פ 6358/10 מחמוד קבהא נ' מדינת ישראל, חזר וקבע בית המשפט העליון את מדיניות הענישה המחמירה הנדרשת במלחמה בתאונות הדרכים הקטלניות : "נוכח ריבוי תאונות הדרכים הקטלניות, המתרחשות כמעט מדי יום ביומו וגובות את חייהם של קורבנות רבים, הביע בית משפט זה את הצורך במדיניות ענישה מחמירה ומרתיעה כלפי אלו הנוהגים ברשלנות ובחוסר אחריות בכבישים"........"מדיניות הענישה המחמירה והמרתיעה באה לידי ביטוי בכך שעל פי רוב הרשעה בעבירות גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים מחייבת הטלת עונש מאסר בפועל ופסילת רישיון לתקופה ממושכת". כבוד השופט רובינשטיין ברע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל, פסק כי נוכח הקטל בדרכים, המדיניות הקיימת הינה להטלת מאסר בפועל, והחריגים לכך נדירים : " כל עוד בעינה המדיניות הקיימת באשר לעבירות גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים(ותאונות אחרות), דינם של המורשעים בהן תקופת מאסר מאחורי סורג ובריח, והחריגים לכך נדירים. אכן מרבית המורשעים בעבירות אלה - מן הסתם - הם אנשים מן היישוב, מה שקרוי נורמטיביים, אלא שנמצא לבתי המשפט לנסות להרתיע את הנוהגים בכביש מעבירות על- ידי המודעות כי אם יתרשלו ויפגעו בזולת, דינם מאסר. נוכח ההפקרות המרובה בכבישים, קיפודם של חיי אדם, השבר הנורא שאין לו מרפא ואיחוי הפוקד את משפחות הקרבנות, ותחושת אין האונים החברתית אל מול המס שגובות תאונות הדרכים מחברה שאינה חסרה קרבנות בטרור ובקרב, מבקשים גם בתי המשפט לתרום תרומה צנועה בדמות גזרי הדין המחמירים. " בע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מדינת ישראל נפסק על ידי כבוד השופט הנדל כי רק במקרים חריגים לא ייגזר עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח. עוד נפסק כי לנסיבותיו האישיות של הנאשם יינתן משקל נמוך בגזירת העונש וכי משך תקופת המאסר ייקבע על פי דרגת הרשלנות : " נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות". ברע"פ 8576/11 הילה מזרחי נ' מדינת ישראל, פסק כבוד השופט רובינשטיין בעניינה של נאשמת, אם לשלושה ילדים, אשר נדונה למאסר בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות : " לא ראינו מקום לסטות ממדיניות הענישה הנוהגת בנושאי גרימת מוות ברשלנות, שדינה ככלל מאסר מאחורי סורג ובריח במסגרת המאבק בתאונות, ואשר חריגיה מעטים ומקרה זה אינו ביניהם על פי נסיבותיו. חיי אדם קופדו ". ברע"פ 2955/12 ענת הרמוס נ' מדינת ישראל בית המשפט קבע : " לצד בחינת נסיבותיה של המבקשת, יש לזכור כי השיקולים המתווים את שיקול דעתם של בתי המשפט בעת קביעת העונש הראוי לעבירות תנועה בעלות תוצאות קטלניות, אינם מתמקדים רק בנאשם. על בית המשפט לשקול מערכת שיקולים רחבה יותר, הכוללת גם את בחינת תוצאות התאונה והאינטרס החברתי שבענישה ". בעפ"ת 33840-02-12 סובחי חאמד נ' מ.י., סקר בית המשפט המחוזי את מתחם הענישה בעבירות של גרימת מוות ברשלנות וקבע כי טווח הענישה נע בין 6 חודשי מאסר בעבודות שירות במקרה רשלנות קלה ועד 30 חודשי מאסר בפועל, במקרים החמורים והקשים ביותר. רמת הרשלנות לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים כפי שהוצגו במסגרת הסדר הטיעון לא מצאתי כי הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה או הנסיבות האישיות של הנאשם שאינן קשורות בביצוע העבירה, מצדיקות חריגה ממתחם הענישה הראוי של מאסר בפועל. מראיות התביעה שהובאו בפני התרשמתי כי רמת רשלנותו של הנאשם הינה רמה בינונית ולכן לא ניתן להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות כעתירת ההגנה. הנאשם נכנס לצומת מבלי שהבחין בכלי הרכב המתקרבים לעברו ובכך רשלנותו. בעת שהנאשם נכנס לצומת היה רכב המנוח בטווח שדה ראייתו והנאשם צריך היה להבחין בו. הנאשם נכנס לצומת כאשר לטענתו לא הייתה תנועת כלי רכב, לא מימין ולא משמאל למרות העובדה שלפי חומר הראיות שהוצג בפני, התקרבו שני כלי רכב מצדו השמאלי וכן התקרב כלי רכב מצדו הימני. הנאשם חב במתן זהירות לכל כלי הרכב המתקרבים לצומת, בכל נתיבי הנסיעה, כולל כלי רכב הנוסעים בנתיב הנסיעה השמאלי, וכן כלפי כלי רכב המבצעים עקיפה או סוטים מנתיב נסיעתם. החובה במתן זכות קדימה הינה לקחת בחשבון גם רשלנותם של נהגים המתקרבים אל הצומת. על הנאשם לתת זכות קדימה לכלי רכב המתקרב לצומת, תהא אשר תהא מהירות נסיעתו (ע"פ 10332/03 מ.י. נ' חיים בלייכר). כניסת הנאשם לצומת בניגוד להוראות התמרור המחייב אותו במתן זכות קדימה, יצרה מצב מסוכן אשר הביא לבלימת החירום של ע.ת.4 שנסע לפני המנוח ולסטיית המנוח מנתיב נסיעתו. מעדותו של ע.ת.4 שנסע בכיוון נסיעת המנוח ולפניו עולה כי הוא הבחין בנאשם נכנס לצומת בעת שהתקרב לצומת והוא נאלץ לבלום בלימת חירום. העד לחץ על הבלמים בכל הכוח ונעצר סמוך מאוד לחלקה האחורי של המשאית. בעת שהעד בלם בלימת חירום המנוח סטה לנתיב הנסיעה השמאלי. התנהגותו של הנאשם היא אשר יצרה את הסיכון בכביש והיה עליו לצפות אפשרות כי תגובת המנוח לכניסתו לצומת תהיה סטייה לנתיב השמאלי על מנת לנסות להתחמק ממנו. בנסיבות בהן ירד, לגרסת הנאשם, גשם חזק, ובהיותו נוהג בכלי רכב גדול וכבד, חלה עליו חובת זהירות מוגברת לבחון היטב כי כניסתו לצומת אינה מסכנת כלי רכב המתקרבים לצומת. כנהג רכב כבד חייב הנאשם לקחת בחשבון בזמן כניסתו לצומת כי אם יתמהמה בתוך הצומת לפני חציית מסלול הנסיעה הנגדי, יבלוט חלק מן המשאית לנתיבי הנסיעה של כלי רכב הנוסעים במסלול הנסיעה הראשון ויהווה סיכונם. בחנתי את טענת ההגנה כי בזמן האימפקט הייתה המשאית במצב של עצירה בין שני איי התנועה. מעדותו של ע.ת.3 שנסע מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם, במסלול הנסיעה הנגדי, עולה כי הבחין במשאית ושם לב אליה בהיותו במרחק של כ-20 מ' מהצומת, ובזמן התאונה המשאית הייתה בין שני איי התנועה, במצב של עצירה או התדרדרות קדימה, או הזדחלות, על מנת להשתלב בתנועה במסלול הנסיעה הנגדי. עדותו אינה מלמדת באופן חד משמעי על כך שהנאשם היה בעצירה מוחלטת בין שני איי התנועה, אך המשאית הייתה בהתקדמות אטית מאוד. ע.ת.2, קצין בוחנים אשר פענח את דסקת הטכוגרף העיד כי אינו יכול לשלול את טענת ההגנה כי בזמן האימפקט הייתה המשאית בעצירה. אין לדעת בוודאות האם המשאית הייתה בעצירה ואם הייתה בעצירה האם עצרה בקו העצירה או בין שני איי התנועה. לפי הדסקה הייתה המשאית בעצירה או בנסיעה במהירות של עד 6.5 קמ"ש בטווח מכסימלי של 6 שניות. אלא שהנאשם עצמו בהודעות שמסר במשטרה לא טען לעצירה בין שני איי התנועה אלא לעצירה טרם כניסתו לצומת. בהודעה ת/18 אמר : "כאשר הגעתי לצומת רבדים עם כביש 3 עצרתי למשך 10 שניות ולאחר שראיתי שמאלה וימינה ואין מכוניות לא משמאל ולא מימין אז נסעתי, פניתי שמאלה בצומת ". ובתשובה לשאלה היכן נעצר ענה : "לפני קו העצירה, אני בטוח ". בהודעה ת/17 אמר : " אני עצרתי לפני שנכנסתי לצומת לפני קו העצירה והסתכלתי שמאלה וימינה ומאחר ולא הייתה תנועה נכנסתי לצומת לפניית שמאלה לכוון קריית מלאכי ונסעתי רגיל". במהלך הודעתו שב הנאשם ואמר כי נעצר לפני קו העצירה. דהיינו, מגרסת הנאשם לא עולה טענה לעצירה בין שני איי התנועה. אכן, בזמן התאונה שוחחו המנוח וע.ת.4 בטלפון, אך לא נסתרה עדותו של ע.ת.4 כי ברכבו של המנוח הייתה מותקנת דיבורית ולא הוצגה בפני ראיה השוללת ניהול השיחה באמצעות דיבורית קבועה ברכב. באשר לטענת ההגנה בדבר רשלנות תורמת באופן נהיגת המנוח, בחינת חומר ראיות התביעה מצביעה על אפשרות לקיומה של תרומת רשלנות בגין אי שמירת רווח מהרכב שנסע לפניו. אמנם לא הובאו ראיות לפיהן יש להסיק באופן מוחלט כי המנוח סטה לנתיב הנסיעה השמאלי משום שלא שמר רווח מהרכב שנסע לפניו , אך מדובר באפשרות סבירה בנסיבות בהן ע.ת.4 שנסע לפני המנוח הספיק לעצור את רכבו ואילו המנוח לא נעצר אחריו אלא סטה לנתיב השמאלי. גם אם אניח לטובת הנאשם כי המנוח סטה לנתיב הנסיעה השמאלי משום שלא שמר רווח מהרכב שנסע לפניו ואשר בלם בלימת חירום, איני מוצאת כי יש בנסיבות אלה כדי להביא לאימוץ הרף הנמוך בהסדר אלא להקלה בתקופת המאסר בפועל. לא מתקיימות במקרה זה נסיבות המציקות חריגה מרף ענישה ראוי הכולל השתת מאסר לריצוי בפועל. אין לפני מקרה בו מדובר ברשלנות רגעית או היסח הדעת אלא בכניסה מודעת לתוך צומת תוך אי מתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרב אל הצומת ו אין לפני נסיבות אישיות ומשפחתיות קיצוניות . התרשמתי כי נסיבותיו המשפחתיות של הנאשם הינן אכן קשות כמפורט על ידי ב"כ הנאשם וכפי שעולה ממכתב של המחלקת לשירותים חברתיים בעיריית באקה אל גארביה ומהתסקיר. מצבה הכלכלי של המשפחה בכי רע והמשפחה מטופלת בשני ילדים הסובלים מבעיות רפואיות והתפתחותיות ונזקקים לטיפולים ולהשגחה של שני ההורים. מאסרו של הנאשם אכן יפגע בתפקוד המשפחה אך במקרים של תאונות קטלניות, נסוג האינטרס האישי מפני האינטרס הציבורי ויינתן לו משקל נמוך. אתחשב לעניין גובה הקנס בנסיבות המשפחתיות. ב"כ הנאשם הפנה לע"פ 41013-04-13 בבית המשפט המחוזי בחיפה, כרמון נ' מ.י. שם התקבל ערעור על חומרת העונש ובית המשפט ביטל מאסר בפועל שהושת על המערערת והטיל מאסר לריצוי בעבודות שירות. בהבדל מנסיבות המקרה שלפני, בית המשפט שם קבע כי אין המדובר בעבירה בוטה על חוקי התעבורה אלא "ככל הנראה בהסחת דעת רגעית מצד המערערת שגרם לסטיית רכבה לעבר שול הדרך " ובכך שהמשאית המעורבת חנתה באופן שחלק ממנה בולט לנתיב הנסיעה ונהגה ירד ממנה בעוד המערערת מתקרבת אליו. אין כל דמיון בין נסיבות אלה לבין נסיבות ביצוע העבירה שלפני, באשר הנאשם כאן עבר עבירה חמורה על חוקי התעבורה בכך שלא נתן זכות קדימה בניגוד להוראות תמרור המוצב בכיוון נסיעתו ולא קיימות נסיבות של הסחת דעת רגעית. הבדל נוסף טמון בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה והן עברה הנקי של המערערת במשך 30 שנים לעומת ותק הנהיגה של הנאשם משנת 1998 ו-18 ה"ק הרשומות לחובתו. ההלכה הינה כי ככלל יכבד בית המשפט את הסדרי הטיעון אליהם הגיעו הצדדים. רק במקרים קיצוניים, נדירים ובלתי סבירים יסטה בית המשפט בגזר דינו מן ההסדר. על בית המשפט לתת דעתו לכל שיקולי הענישה הרלוונטיים ולשקול את האיזון הראוי שבין שיקולי הענישה השונים, אך הסדר הטיעון מהווה שיקול מרכזי בגזירת העונש. בע"פ 1958/98 פלוני נגד מ.י. נקבעו על ידי כבוד הנשיאה ד. בייניש התנאים לכיבוד הסדרי טיעון, כדלקמן : " בית המשפט ידחה הסדר טיעון אם ימצא כי נפל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה. הנחת עבודה ראויה היא כי התביעה עומדת בחזקת התקינות והכשרות, ובית המשפט יניח ככלל כי התביעה, כמופקדת על אינטרס הציבור, פועלת בתום לב ומשיקולים ענייניים ". בנסיבות המתוארות, ולאחר ששקלתי את הנסיבות לחומרה ולקולא ואת המדיניות לפיה הסדרים יש לכבד, וכן את הודאתו של הנאשם בכתב אישום מתוקן, מצאתי כי הסדר הטיעון שהוצג בפני הינו הסדר מאוזן שיש מקום לאמצו באופן שיוטל על הנאשם מאסר לריצוי בפועל. את תקופת המאסר אקבע בתוך המתחם שנקבע בהסדר ואתחשב ברף הרשלנות, בתרומת הרשלנות, בהודאה ולקיחת אחריות, בכתב האישום שתוקן לקולא, ותק הנהיגה, עבר תעבורתי ונסיבות אישיות ומשפחתיות. לעניין תשלום קנס על ידי הנאשם, לאחר ששמעתי את הראיות לעונש ואת העדים מטעם ההגנה, התרשמתי כי יש מקום להקלה לעניין גובה הקנס. נוכח כל האמור לעיל אני מאמצת את הסדר הטיעון ומטילה על הנאשם את העונשים הבאים : אני משיתה על הנאשם מאסר לתקופה של 8 חודשים בפועל בניכוי תקופת מעצר שריצה הנאשם בתיק מעצרים 2681-03-12. אני משיתה על הנאשם מאסר של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים שיחול על עבירות של גרימת מוות ברשלנות או נהיגה בזמן פסילה או עבירות לפי תקנה 144 לתקנות התעבורה אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים. הפסילה תימנה מיום 8.3.12 מועד תחילת הפסילה המנהלית. פסילה על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים. קנס בסך 6000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו. הקנס יקוזז מסכום פיקדון שהפקיד הנאשם בתיק המעצרים והיתרה תוחזר לנאשם עם התייצבותו למאסר. זכות ערעור כחוק. רכבמשפט תעבורהזכות קדימהצומת