תאונת דרכים: בעת ששני הרכבים היו בנסיעה, בכיכר הידועה ככיכר המשטרה בחדרה. בכיכר, לטענת התובע, שני נתיבי נסיעה, והוא נסע בנתיב הימני בעוד שרכב הנתבעים נסע בנתיב השמאלי בכיכר, כלומר, בנתיב הפנימי יותר. לטענת התובע, סטה פתאום רכב הנתבעים מהנתיב השמאלי אל הנתיב הימני ופגע במכונית התובע וגרם לה לנזקים, לפיכך, טוען התובע כי הנתבעים אחראים לתאונה ועליהם לפצות אותו בגין הנזקים שנגרמו לרכבו. הנתבעים מכחישים את כל טענות התובע ויחד עם כתב ההגנה הגישו כתב תביעה שכנגד, בו ביקשו לחייב את התובע בנזקים שנגרמו לרכבים בתאונה. לטענת הנתבעים ארעה התאונה באשמת התובע שכן התובע הוא שסטה מנתיב נסיעתו ופגע ברכב הנתבעים. על פי המתואר בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד היתה התאונה בנסיבות הבאות: "הנתבע 1 נסע בנתיבו כדין כאשר לפתע רכב התובע סטה ממסלולו ופגע בו". (סעיף 5 לכתב ההגנה וסעיף 6 לכתב התביעה שכנגד). בדיון היום נשמעו הראיות כאשר מטעם כל אחד מהצדדים העיד הנהג. יצוין, כי בפתח הדיון ביקש ב"כ הנתבעים להעיד מטעמו עד נוסף, אדם שלטענתו ישב ברכב הנתבעים, ואולם בקשתו נדחתה מהנימוקים שפורטו בהחלטה שניתנה במהלך הדיון. לאחר ששקלתי בתשומת לב את טענות הצדדים אני מחליטה לקבל את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד. הגרסה שהביאו הנתבעים נמצאה כבלתי מהימנה, וזאת בלשון המעטה. לא רק שנהג הנתבעים הותיר בעדותו רושם שלילי ביותר, של מי שאינו דובר אמת, גרסתו בחקירתו הנגדית בבית המשפט לא מתיישבת כלל עם הגרסה שמסרו הנתבעים בכתבי הטענות מטעמם ובתצהיר העדות הראשית שעשה העד. בעוד שבתצהיר העדות הראשית הייתה גרסתו של העד כי נסע בכיכר המשטרה בנתיב השמאלי ואילו התובע נסע בנתיב הימני ולפתע וללא כל התראה סטה רכב התובע שמאלה לעבר נתיב נסיעתו של רכב הנתבעים, הנה במהלך חקירתו בבית המשפט טען העד כי התאונה כלל לא ארעה בעת ששני הרכבים נסעו בכיכר המשטרה, אלא שרק רכבו נסע בכיכר המשטרה ואילו רכב התובע ביקש להיכנס לכיכר ואז פגע ברכבו. לא רק שמדובר בגרסה חדשה, שאינה מתיישבת עם הגרסאות שנמסרו בכתבי הטענות ובתצהיר העדות הראשית שנתן עד זה - אין גם כל היגיון בגרסה זו. לא ברור כיצד יכול היה רכב התובע לפגוע ברכב הנתבעים אם אכן ביקש להיכנס לכיכר וזאת כאשר רכב הנתבעים היה בכלל בנתיב הנסיעה השמאלי, הפנימי, בכיכר. אם תיתכן פגיעה בין רכב התובע לרכב הנתבעים כאשר רכב התובע מבקש להיכנס לכיכר, ההיגיון הוא כי פגיעה כזו תתרחש אם וכאשר רכב הנתבעים נוסע בנתיב הנסיעה הימני, החיצוני, בכיכר. עד הנתבעים נשאל אודות תמיהה זו בעדותו ולא היה לו הסבר מניח את הדעת לעניין זה. גם לא היה לו הסבר מניח את הדעת לכך שיש פער כה משמעותי בין הגרסה שמסר בתצהיר עדותו הראשית לזו שמסר בבית המשפט. די בכך כדי להביא לדחיית גרסת הנתבעים. אוסיף, כי מהגרסה שמסר עד הנתבעים בדיון היום עולה כי אכן התכוון לצאת מהכיכר לכיוון מערב, ועדות זו מתיישבת עם עדות התובע, שטען כי הנתבע סטה באותו מקום מנתיב הנסיעה השמאלי אל נתיב הנסיעה השמאלי וככל הנראה עשה זאת כדי לצאת מהכיכר. על כל פנים, אינני מאמינה לעדות עד הנתבעים ואני דוחה לכן את גרסת הנתבעים באשר לתאונה. נותר לבחון את גרסת התובע לתאונה. בעדותו בבית המשפט, הוסיף התובע נתונים שלא נזכרו בתצהיר עדותו הראשית. חרף זאת, התרשמותי היא כי העובדה שאותם נתונים לא פורטו בתצהיר עדותו הראשית אינה פוגמת במהימנותו. אני מקבלת לכן את עדותו וקובעת כי גרסתו באשר לאופן ארוע התאונה היא הגרסה הנכונה. גרסת התובע באשר לנסיבות ארוע התאונה היתה עקבית. לכל אורך הדרך, בכתב התביעה, בתצהיר עדותו הראשית ובעדותו בפני טען כי הוא נסע בנתיב הנסיעה הימני, החיצוני, ואילו רכב הנתבעים נסע בנתיב השמאלי וסטה אל תוך נתיב הנסיעה הימני וגרם בכך לתאונה. העובדה שהתובע הוסיף וסיפר בעדותו היום כי הנתבע שוחח בטלפון וכי רק בנס לא נהדף רכבו של התובע על שתי ילדות שעמדו באותה עת בכיכר, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין עצם הגרסה שמסר באשר לאופן ארוע התאונה. מעבר לכך, גרסת התובע באשר לאופן ארוע התאונה מתחזקת כתוצאה מהסתירות בגרסת הנתבעים שתחילה מסרו גרסה התואמת חלקים מגרסת התובע (באשר למקום הנסיעה של שני הרכבים עובר לתאונה) ואח"כ מסרו גרסה שונה לחלוטין. גרסת התובע מתחזקת גם מעדותו של עד הנתבעים שהודה בחקירתו הנגדית היום כי כוונתו הייתה לצאת מהכיכר לכיוון מערב, ממש כפי שטען התובע, שהעיד לפניו. מאחר שעד הנתבעים התכוון לצאת מהכיכר מערבה, ומאחר שגם הוא טען כי היה בנתיב הנסיעה השמאלי, הפנימי, ממילא יש בכך משום חיזוק לגרסת התובע שטען לכל אורך הדרך כי מכונית הנתבעים סטתה מנתיב הנסיעה השמאלי אל תוך נתיב הנסיעה הימני, החיצוני, שבו נסע. ב"כ הנתבעים טען כי טעם לדחיית גרסת התובע מצוי בכך שהתובע נמנע מלהביא כעדה את אשתו שישבה לידו ברכב. אני דוחה טענה זו. ראשית, משום שהתובע נתן הסבר מניח את הדעת לכך שאשתו לא התייצבה להעיד מטעמו. שנית, כאשר גם הנתבע וגם התובע לא גילו בתצהיריהם כי ישב לידם אדם נוסף ברכב, לא מצאתי מקום לזקוף דווקא לחובת התובע את המחדל הזה, בפרט כאשר הנתבעים אינם רק נתבעים אלא גם הגישו תביעה שכנגד. מכל הנימוקים שפורטו לעיל אני מעדיפה את גרסת התובע וקובעת כי התאונה ארעה באופן שתאר התובע. לפיכך, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים. הצדדים לא טענו לעניין הנזק. התביעה כוללת בקשה לפיצוי בגין הנזקים המפורטים בחוות הדעת שצורפה לתביעה ובגין שכ"ט השמאי וכן דרישה לפיצוי בסכום של 1,500 ₪, בגין מה שהוגדר "ביטול זמנו של התובע, הוצאות נסיעות והוצאות נלוות אחרות". בנסיבות העניין, ומשלא הובאה כל ראיה בעניין הזה מחד ומאידך כאשר ברור כי עצם ארוע התאונה מחייב את התובע להקדיש זמן לתיקון הרכב, אני מעמידה את סכום הפיצוי שיקבל התובע בראש נזק זה על סכום של 500 ₪. אני מחייבת לכן את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 7696 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12/2/13, ובנוסף את הוצאות התביעה (אגרות ומסירות לפי חשבונית). התביעה שכנגד נדחית. בגין שכ"ט עו"ד בשתי התובענות ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובע סכום של 3,000 ₪. כיכר (מעגל תנועה)רכבתאונת דרכים