1.ביום 7.7.03 הגיש החייב בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל. בבקשתו הצהיר על חובות בסך של 1,060,000 ₪ ל-11 נושים. 2.בתצהיר שצירף לבקשתו מפרט החייב את הסיבות להסתבכותו. לגרסתו הוא היה בעליה של מסעדת דגים בשם "אבו זייד" בבת גלים אותה פתח בשנת 1992. בשנת 1996 רכש את הבעלות בנכס בו נוהלה המסעדה. בסעיף 5 לתצהירו הוא מסביר את הרקע לחובותיו: "לפני כארבע שנים יצאתי לדרך רעה, מעדתי והדרדרתי להימורים. כתוצאה מכך איבדתי את כל נכסיי, לוויתי כספים מבנקים ובשוק האפור ואף רשמתי משכנתאות על שתי חנויות שבהן ניהלתי את המסעדה שהייתי בעליה לטובת הלוואות בסך של 130,000 דולר שלקחתי מה"ה שרלוט ונתנאל יעקב, לצורך הימורים". בהמשך בסעיף 6 מוסיף: "כתוצאה מנפילתי, הדרדרו עסקיי ונבצר ממני מבחינה נפשית להמשיך ולנהל את המסעדה". 3.כיום הועברה המסעדה לניהולו של הבן, עומר זייד, ללא כל תמורה. הבן קיבל על עצמו לשאת בתשלום פרעון החובות. החייב עצמו עובד, לטענתו, כשכיר אצל בנו ומשתכר בסך של 2,500 ₪ ברוטו. 4.עוד יש לציין כי כנגד החייב הוגש כתב אישום לבית המשפט השלום בחיפה בת"פ 2791/02 בגין עבירות מס. החייב הורשע על פי הודאתו ב-13 עבירות של אי הגשת דו"חות במועד, עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, עבירה של מסירת ידיעה לא נכונה, עבירה לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מע"מ ו-4 עבירות של הגשת דו"חות הכוללים המחאה שלא נפרעה, עבירות לפי סעיף 118 לחוק. בגין הרשעתו זו נקנס הנאשם בקנס של 5,000 ₪ וזאת לאחר שהסיר את המחדלים ושילם את המס המתחייב. לחייב נותרו חובות לשלטונות המס הן בגין אי תשלום מס הכנסה והן בגין חוב ניכויים, דהיינו, מס שנוכה במקור מעובדים ולא הועבר לשלטונות. כן נותר החייב חייב בתשלומי ביטוח לאומי, הן בשל חוב אישי והן בשל חוב ניכויים (דו"ח יועץ המס מיום 18.6.03). 5.הכונ"ר מתנגד לבקשת החייב למתן צו כינוס מהטעם כי החייב הסתבך שלא תום לב. עוד טוען הכונ"ר כי החייב לא המציא דו"חות מפורטים לגבי הכנסות המסעדה ולגבי הכנסותיו והוצאותיו. גם לאחר שהחייב השלים חלק מהמסמכים חזר הכונ"ר על התנגדותו למתן צו כינוס. 6.סעיף 6 לפקודת פשיטת הרגל קובע: "עשה חייב מעשה פשיטת רגל, רשאי בית המשפט, על סמך בקשת פשיטת רגל שהגיש נושה או החייב, ובכפוף לתנאים האמורים להלן, ליתן צו להגנת נכסי החייב; לצו כאמור ייקרא צו כינוס". סעיף זה אינו קובע תנאים למתן צו כינוס. סעיף 17 לפקודה קובע תנאים שונים למתן צו כינוס לבקשת חייב שעיקרם דרישות גילו שונות מהחייב וקיומו של חוב מינמלי. וכך נקבע: "(א) לא יהיה חייב זכאי להגיש בקשת פשיטת רגל אלא אם נתקיימו אלה: (1) חובותיו אינם פחותים מ-13,1771 שקלים חדשים; (2) צירף לבקשתו דין וחשבון המתייחס למועד הגשת הבקשה ולתקופה הכוללת את שנת המס האחרונה וזו שקדמה לה, ערוך לפי טופס שנקבע בתקנות, מאומת בתצהיר ובו - (א) פרטים בדבר נכסיו, לרבות מניות או זכויות אחרות בתאגיד; (ב) פרטים בדבר הכנסותיו, הוצאותיו וחבויותיו, תוך ציון שמות נושיו, מענם והערובות שנתן להם; (ג) פרטים הידועים לו בדבר נכסיהם, הכנסותיהם, הוצאותיהם וחבויותיהם של בן-זוגו ושל ילדיו הקטינים או ילדיו הבגירים הגרים עימו, לרבות מניות או זכויות אחרות שלהם בתאגיד. (3) צירף לבקשתו הרשאה בכתב מטעמו לכונס הרשמי, ובה הסכמתו למסירת מידע או מסמכים לכונס הרשמי או למי שהוסמך לכך על ידו (להלן - כתב ויתור על סודיות), בדבר נכסיו, הכנסותיו, הוצאותיו וחבויותיו, ובדבר פרטי חשבונות המתנהלים על שמו בידי תאגיד בנקאי, כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981 (בחוק זה - תאגיד בנקאי), לרבות יחד עם כל אדם אחר, וכן בדבר פרטים אחרים הנוגעים למצבו הכלכלי והמצויים בידי כל אדם, לרבות בידי גוף ציבורי כמשמעותו בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, או בידי תאגיד בנקאי. (ב)החייב יפרש בבקשתו את הטענה שאיננו יכול לשלם את חובותיו, ואין צורך בהגשת הצהרה כאמור בסעיף 5(4)." אף אם התקיימו התנאים הנדרשים להגשת בקשת חייב למתן צו כינוס על בית המשפט לשקול האם ראוי ליתן את הצו. לאחר תיקון הפקודה בשנת תשנ"ו אין בית המשפט בוחן את התועלת לנושים וגם אם לחייב אין כל נכסים או נכסיו מועטים ביותר רשאי בית המשפט ליתן צו כינוס ( ש. לוין וא. גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שנייה, עמ' 108) 7.הפקודה אינה מציבה כללי שיקול דעת למתן צו כינוס אך הפסיקה קבעה כי בשלב זה ייבחן בית המשפט האם לכאורה מתמלאים התנאים למתן צו הכרזת פשיטת רגל כנגד החייב. לפיכך עלינו לבחון את התנאים למתן צו הכרזה ולאורם יש לבחון האם התקיימו לכאורה התנאים למתן הצו. כמובן שיש לזכור כי שלב מתן צו הכינוס הינו שלב מקדמי בהליך והחייב טרם נחקר וטרם נאסף לגביו כל המידע אולם אם ברור כבר בשלב זה כי לא ראוי להענות לבקשה למתן צו הכרזת פשיטת רגל אין כל טעם בהמשך ההליכים. לפיכך נפנה לבחון את שיקולי מתן צו ההכרזה. 8.סעיף 18ה (א)(2) לפקודה הוא הסעיף המרכזי בעת הדיון בבקשת חייב להכרזתו כפושט רגל כך קובע הסעיף: "(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) ... (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;" לפיכך נקבע כי "השאלה העיקרית העומדת לפני בית המשפט בדונו בשאלה האם להכריז את החייב פושט רגל לפי בקשתו היא האם פעל בתום לב" ( ש. לוין וא. גרוניס, הנ"ל, עמ' 169). התשובה לשאלה זו מחייבת בדיקת שתי תקופות שונות; הראשונה תקופת יצירת החובות; והשנייה התנהגותו לאחר תחילת ההליכים לאכיפת החיובים לרבות הגשת הבקשה לפשיטת רגל. 9.במקרה שבפני יש להתייחס בעיקר לשתי סוגיות. האחת, הסתבכותו של החייב בחובות בשל הימורים; והשנייה, חובותיו לשלטונות המס הנובעים, בין היתר, מביצוע עבירות מס. 10.כבר נקבע על ידי בית משפט זה, לרבות על ידי כי חייב המסתבך בחובות בשל התמכרות להימורים לא ייחשב כמו מי שהסתבך בתום לב. הסתבכות בשל הימורים אינה מלמדת בהכרח על "התמכרות" שמעוורת את המהמר ומונעת ממנו שיקול דעת. "התמכורות" להימורים שונה למגרי מ"התמכרות" לסם שיש בה משום פגיעה פיזית במכור ופגיעה בשיקול דעתו. אדם שמשקיע את זמנו, כספו ומרצו בהימורים (בד"כ הימורים לא חוקיים) מגלה חוסר איכפתיות כלפי נושיו ובמודע מסכן את כספם בהימוריו. 11.הטענה כי מסעיף 63 לפקודה ניתן ללמוד כי הסתבכות חייב בחובות בשל הימורים אינה מחייבת דחיית בקשתו לצו כינוס ויש בה רק למנוע ממנו קבלת צו הפטר אינה מקובלת עלי. אכן בעת עיון בבקשה לצו הפטר יביא בית המשפט בחשבון אם התקיימו אחת הנסיבות המצדיקות המנעות ממתן צו שכנגד כמפורט בסיעף 63(ב) לפקודה. עדיין על בית המשפט לבחון, בעת מתן צו כינוס ובעת הכרזת החייב כפושט רגל, האם הסתבך בתום לב. 12.בפרשת בנבנישיתי, ע"א 6416/01, בנבנישיתי נ' כונס הנכסים, דינים עליון, סד, 354, דן בית המשפט העליון בהרחבה בסוגיית "תום לבו" של חייב אשר הסתבך בשל פעולות בלתי חוקיות. בית המשפט הדגיש את הצורך באיזון בין אינטרס החייב "לפתוח דף חדש" לאינטרס הציבורי וקבע כי רק מקום שבו הפעילות הבלתי חוקית נוגדת "באופן מהותי" את תקנת הציבור יהיה בה כדי להביא לדחיית בקשת החייב. אמנם לא כל הימור מעיד על פעילות הנוגדת "באופן מהותי" את תקנת הציבור, אך דומה שהימור רצוף ומתמשך לאורך זמן עד כדי אבדן כל רכושו ונכסיו של חייב מהווים פעילות הנוגדת "באופן מהותי" את תקנת הציבור. בהיקש מהאמור לעיל ביחס לניהול עסק בלתי חוקי הנוגד מהותית את תקנת הציבור, יש לבחון גם הסתבכות אחרת הנובעת מפעילות "הנוגדת מהותית" את תקנת הציבור. 13.מוכן הייתי להניח כי לא די בכך שהחייב הסתבך בהימורים כדי לקבוע כלל נוקשה השולל את האפשרות למתן צו כינוס אך יש לשיקול זה משקל של ממש במסגרת האיזונים הנדרשים מבית המשפט בין התכליות השונות של הפקודה. במקרה שבפני יש להציב על המאזניים גם שיקולים נוספים. חלק ניכר מחובותיו של החייב הינם לשלטונות המס וכאמור החייב נקלע לחובות אלו, בין היתר, בעקבות ביצוע עבירות מס. אכן ביצוע עבירות מס מעלה חשד שמא נהג החייב בחוסר תום לב ביצירת חובותיו אך לא תמיד כך הדבר. לעיתים מדובר בעבירות מס שנגרמו מסיבות שאינן מלמדות על התנהגות בחוסר תום לב דווקא. כך למשל העבירה של אי הגשת דוחו"ת תקופתיים במועד, עבירה לפי סעיף 117 (א)(6) לחוק מס ערך מוסף אינה מחייבת הוכחת יסוד נפשי של כוונה להתחמק או להשתמט מתשלום מס . אדם עלול לעבור עבירה שכזו מבלי שתהיה בליבו כל כוונה לפגוע בנושיו. לעיתים הדבר בדיוק להיפך; החייב נמנע מתשלום מס רק כדי שיוכל להמשיך ולשלם את חובותיו לנושיו. כמובן שעבירת המס עשויה לגרור אחריה חוב חדש לשלטונות המס , חוב הנושא תוספות פיגורים ריבית וכו' ולכן יצירת חוב זה בעבירה עשויה להיחשב כחוסר תום לב אלא שהדבר מותנה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. גם אי הגשת דו"חות למס הכנסה עלולה להעלות חשד להתנהגות חסרת תום לב אלא שגם זו עשויה להיות מוסברת במצוקת החייב מבלי שתחשב חסרת תום לב. מבלי לקבוע מסמרות דומה כי בדרך כלל כאשר חייב לא הגיש דו"חות לשלטונות המס, בין מס ערך מוסף ובין מס הכנסה, במועד, ולבטח אם כלל לא הגיש דו"חות, הנטל המוטל עליו לשכנע כי פעל בתום לב יהיה כבד יותר מאשר אם מילא את חובת הגשת הדו"חות אך אין באי הגשת הדו"חות כשלעצמה ללמד על חוסר תום לב ולנעול את שערי בית המשפט של פשיטת הרגל בפני החייב. 14.כפי שראינו החייב הורשע, בין היתר, בהגשת ידיעה כוזבת לשלטונות המס, עבירה שיש בה חומרה יתירה ומעידה על פעולה אקטיבית להתחמקות מתשלום. החייב מאשר על פי דו"ח מנהל החשבונות כי הינו חייב למס הכנסה ולביטוח הלאומי חובות בגין אי העברת תשלומים שנוכו מעובדים. גם אלו מעשים חמורים שהרי החייב ניכה את התשלומים משכרם של עובדיו ונמנע מהעברתם לשלטונות המס. 15.עוד יש להזכיר את העובדה כי כיום החייב עובד אצל בנו תמורת שכר זעום. העברת הזכויות במסעדה מהאב לבנו מעלה חשד שמא אין מדובר בהעברה של ממש אלא בהסוואת פעילות של האב. דווקא העובדה שהאב ממשיך לעבוד במסעדה מלמדת כי לא מדובר בבן שנחלץ להציל את אביו אלא בהמשך אותה פעילות על שם הבן. הבן כאמור לא נדרש לשלם מאום כדי "לזכות" במסעדה והעברה נעשתה ללא תמורה. אין גם שמץ ראיה כי החייב ניסה להשתכר השכר ההולם את כישוריו במקום אחר. מדוע בחר החייב לעבוד בשכר זעום אצל בנו ולא פנה לחפש עבודה ששכרה בצדה גדול יותר אין שמץ הסבר מדוע החייב לא עשה כן ואין טענה שהחייב חיפש עבודה. חייב אשר לא מנצל את יכולתו הכלכלית ייחשב גם כן בחסר תום לב (ע"א 5178/92, סמי איטה אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי, פד"י מח(1) 45, 58). 16.כאשר מביאים בחשבון את כל הנימוקים האמורים ומאזנים בינם לבין אינטרס החייב לפתוח דף חדש, דומה שאין מקום להעתר לבקשה. אשר על כן, הנני דוחה את בקשת החייב למתן צו כינוס. הצווים שניתנו במסגרת צו הכינוס, לרבות צו עיכוב היציאה מן הארץ - מתבטלים. הכונ"ר יגיש בקשה מתאימה לגבי הכספים שבקופתו. אין צו להוצאות. צו כינוסצוויםכינוס נכסים