האם יש ליתן צו הגנה או צו מניעה כנגד מי שהורחק תקופה של שנה בצווי הגנה קודמים? א. הרקע העובדתי: 1. התובעת 2 (להלן : "האשה") והנתבע (להלן : "הבעל") הינם בני זוג יהודים שנישאו זל"ז ביום 27/8/2009 והתגרשו לפני מספר חודשים. 2. לצדדים נולד ילד אחד משותף בשם א.ב.א והוא בגיל שנה ושלושה חודשים ומוחזק בידי אמו. 3. בחודש דצמבר 2010 אירע בין הצדדים אירוע אלים במסגרתו פגע הנתבע ברגלו בתובעת, כאשר כל אחד מהם רואה האירוע בדרך שונה : האשה טענה כי בעלה בעט בה ואילו הבעל טען כי הדף אותה ברגלו. 4. אירוע זה היה מקור להליכים בבית המשפט לענייני משפחה בקריות (בקשת צו הגנה) ולהליכים פליליים בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כתב אישום בגין תקיפה). 5. בעקבות אירוע זה וביום 23/12/2010 הגישה האשה בקשה לצו הגנה כנגד הבעל בבית המשפט לענייני משפחה בקריות ובקשתה נעתרה במעמד צד אחד. 6. תוקף צו ההגנה שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בקריות הוארך מעת לעת וזאת עד ליום 23/12/2011. 7 כמו-כן, התקיים הליך פלילי בבית המשפט השלום בנצרת במסגרתו הודה הנתבע בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו והוא נתון לטיפול ופיקוח של שירות המבחן למגורים, כאשר עד לשעה זו טרם נגזר דינו. 8. כיוון שביום 23/12/11 עמד לפוג תוקפו של צו ההגנה שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, הגישה האישה בבית משפט זה התביעה הנוכחית בצירוף בקשה דחופה במעמד צד אחד שעניינה מתן צו מניעה זמני שיאסור על הנתבע להיכנס לביתה ולבית הוריה ו/או להתקרב אליה ו/או למקום עבודתה. הבקשה נעתרה בחיוב במעמד צד אחד והבקשה נקבעה לדיון ביום 4/1/2012 בפניי. 9. במסגרת הדיון שנערך בפניי, עתרה האישה לצו מניעה קבוע ולשאלת בית המשפט מה המקור המשפטי להגשת התביעה היא השיבה כי ניתן לראות בתובענה בקשה לפי הוראות למניעת אלימות במשפחה או לפי הוראות החוק למניעת הטרדה מאיימת (עמ' 3 שורות 7-9 לפרוטוקול הדיון). לפיכך הסכימו הצדדים לקיים דיון הוכחות באותה ישיבה ולסכם טענותיהם בכתב וכי יינתן פסק דין על יסוד החומר שבתיק והעדויות, כאשר לכל צד שמורה הזכות לטעון גם טענות מקדמיות לעניין פגמים שנפלו בתביעה או בבקשה (עמ' 3-4 לפרוטוקול). ב. טענות התובעת: 10. התובעת טוענת, כי היא חוששת מאוד מן הנתבע. היא הסבירה, כי הנתבע מתגורר במרחק גדול ממנה ומבית הוריה ולפתע בעת האחרונה היא הבחינה בו מסתובב בחנויות ובבתי קפה הסמוכים לשכונת מגוריה - דבר שלשיטתה הוא מעולם לא עשה קודם לכן (עמ' 4 שורה 26 עד עמ' 5 שורה 1, עמ' 8 שורות 18-20). התנהלות זו של הנתבע הגבירה בקרבה של התובעת את החשש והחשד שמא הנתבע מעוניין לפגוע בה או בבנה. 11. התובעת טענה כי הדבר אירע כשלושה - ארבעה שבועות קודם הגשת התובענה וכי למרות שמדובר בהפרת צו ההגנה של בית המשפט לענייני משפחה בקריות הקובע איסור שהייה ברדיוס מסוים מביתה וממנה, היא לא פנתה למשטרה בגין הפרת הצו כיוון שהמשטרה לא עושה כלום (עמ' 5 שורה 7). 12. בכל הנוגע לחששה של התובע ביחס לקטין, חשש זה מתבסס אך ורק על יסוד האירועים שהיו במהלך החיים המשותפים ולא על אירוע מהעת האחרונה. 13. במסגרת סיכומיה טענה ב"כ התובעת, כי הנתבע הינו מסוכן והצו המבוקש חיוני למניעת הסכנה הנשקפת ממנו לתובעת. מסוכנות זו נלמדת אליבא דב"כ התובעת מהרשעתו בהליך הפלילי שהתנהל כנגדו, מהעובדה שהוא נוהג להגיע לאחרונה לסביבת מגוריה של התובעת, מנסיונו להקטין מחשיבות וחומרת אירוע האלימות המקורי שהביא לקרע הסופי בין הצדדים ולמעשה מאי הבנתו, כי נהג באלימות כלפי התובעים (סעיפים 4, 5, 8, 10-13 לסיכומי התובעת). 14. באשר למתווה המשפטי, נטען בסיכומים כי לפי הוראות החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991 יש סמכות לבית המשפט ליתן צו הגנה גם לאחר שנה לאחר בחינה מחודשת של הנסיבות ובנוסף, יכול בית המשפט ליתן צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב- 2001 שתוקפו יכול להיות עד לשנתיים ימים (סעיפים 15-17 לסיכומים). 15. בסיכום כולל, כאשר עורכים את מלאכת האיזון בין הסיכון הנשקף לתובעים לבין הנזק שעלול להיגרם לנתבע, טענה ב"כ התובעים, כי ידם של התובעים על העליונה ואיזון זה צריך להביא לכך שתובענה זו תיענה בחיוב במלואה וכי יינתן צו מניעה קבוע או לתקופתה המקסימלית בחוק. ג. טענות הנתבע: 16. הנתבע עותר לסילוק התובענה על הסף בשל פגמים דיוניים ומהותיים שנפלו בהגשתה, כך למשל הואיל והוגשה שלא במסגרת תביעה וללא כל ראיה לתמיכה בה (ראה עמ' 2 שורות 10-11). כן ציין הנתבע, כי צו ההגנה אשר ניתן במקור בבית המשפט לענייני משפחה בקריות איננו חוקי ונערך ללא דיון (ראה עמוד 2 שורה 6 לפרוטוקול). 17. לגופה של תובענה טען ב"כ הנתבע, כי היא חסרת סיכוי ולא ייתכן כי ברגע שפוקע צו הגנה הולכים ומאריכים אותו ללא כל אירוע (ראה עמ' 2 שורות 6-7). 18. הנתבע הוסיף, כי אין כל ראיות חדשות המצדיקות מתן הצו וכי התביעה דנן הינה למעשה מחזור של הבקשה לסעד זמני (עמוד 2 שורות 12-13 לפרוטוקול). 19. הנתבע הוסיף, כי כל מפגש אקראי שלו עם המבקשת מגיע לכדי תלונה במשטרה (עמ' 2 שורות 15-16). 20. ב"כ הנתבע סבור, כי השימוש בצו המניעה או ההגנה המבוקש יהא שימוש לרעה וכי התובעת "תנופף" בצו זה בראש חוצות במסגרת הליכים אחרים שמתנהלים בין הצדדים לרבות בבית הדין הרבני. לנתבע אמנם אין כל כוונה להיכנס או להתקרב לתובעת, ברם הוא סבור, כי זכותו היא שלא יעמוד כנגדו צו ללא ביסוס עובדתי ומשפטי (עמ' 2 שורה 3). ד. דיון והכרעה: 21. לאחר עיון בבקשה ונספחיה ולאחר שמיעת הצדדים בדיון אשר התקיים בפניי ביום 04.01.12, סבורני, כי יש לקבל טענת ב"כ הנתבע לפיה אין כל מקום להורות על הארכת תוקפו של צו ההגנה ו/או ליתן צו מניעה קבוע או צו אחר למניעת הטרדה מאיימת ואבאר כעת מדוע. ד.א. היעדר עילה לפי הוראות החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991: 22. העילות למתן צו ההגנה, על פי חוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א-1991 קבועות בסעיף 3 לחוק זה והינן כדלקמן: "(1) מי שנהג סמוך לפני הגשת הבקשה באלימות בבן משפחתו, או שביצע בו עבירת מין או כלא אותו שלא כדין; (2) התנהגותו נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין; (3) מי שהתעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו". 23. העילות הקבועות בסעיפים 3(1), 3(3) לחוק למניעת אלימות במשפחה לעיל אינן מתקיימות: אירוע האלימות הנטען לא התרחש בסמוך להגשת הבקשה כלשון סעיף קטן 3(1) לחוק. אירוע האלימות הנטען הוא אירוע נקודתי אליבא דתובעת ולא מדובר בנתבע שהתעלל בבני משפחתו באופן מתמשך או אינו מאפשר לתובעים ניהול סביר ותקין של חייהם כלשון סעיף קטן 3(3) לחוק. אף הפרת צו ההגנה הנטענת לא אירעה בסמוך ממש להגשת הבקשה (ראה עדות התובעת בעמ' 5 שורה 7) והתובעת עצמה לא ראתה בה אירוע שמצדיק הגשת תלונה במשטרה או הגשת בקשה בגין הפרת צו הגנה או בקשה לפי פק' ביזיון בית משפט. 24. נותרנו איפוא עם בחינת התקיימות התנאים הקבועים בסעיף קטן 3(2) לחוק, קרי יש לבחון האם התנהגות הנתבע נותנת בסיס סביר להניח, כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבני משפחתו או שהוא עלול לבצע בהם עבירת מין. גם תנאי סעיף קטן זה אינם מתקיימים. נהפוך הוא מהחומר שבפניי ומהתרשמותי מהנתבע עולה המסקנה ההפוכה, לפיה, התנהגות הנתבע אינה נותנת בסיס סביר להניח, כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית אם בכלל למי מהתובעים. בעניין הטענה למסוכנותו של הנתבע אדון בהמשך, אך אומר כבר כעת, כי לא הובאה כל אינדיקציה לכך שהנתבע מהווה סכנה גופנית ממשית לתובעים. 25. יש לזכור, כי על פי הוראות החוק למניעת אלימות במשפחה, צו הגנה ניתן בכל פעם לתקופה של עד 3 חודשים וניתן להאריך תוקפו מעת לעת לתקופה כוללת של עד שנה, כאשר לאחר 5 חודשים נדרשים טעמים מיוחדים שיירשמו. 26. זו לשון סעיף 5(א) לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991: "(א) תקפו של צו הגנה לא יעלה על שלושה חדשים; בית המשפט רשאי להאריך את תקפו של הצו מפעם לפעם, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על ששה חדשים, ואולם, מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, רשאי הוא להאריך את תוקפו של הצו לתקופה כוללת שלא תעלה על שנה אחת" (ההדגשה שלי א.ז.). 27. כאשר נדרשה הפסיקה להתמודד עם פרשנות סעיך 5(א) לחוק לעיל נאמר כך: "הוראות סעיף 5 (א) מכוונת ל'נימוקים מיוחדים' על מנת להאריך צו הגנה לתקופה העולה על 6 חודשים ועד לשנה. נימוקים מיוחדים אלה יכול וילמדו מנסיבות שנוצרו לאחר מתן צו ההגנה לראשונה כגון שהצו לא הרתיע את מי שניתן כנגדו מלהמשיך בהתנהגות שבגינה ניתן הצו מלכתחילה. על כך לא יכולה להיות מחלוקת. מקום שהפוגע לא 'למד את הלקח' והמשיך בהתנהגותו הפוגעת גם לאחר מתן הצו, ראוי ונכון להאריך את הצו עד לתקופה של שנה, התקופה המכסימלית על פי החוק. עם זאת, גם אם לא המשיך הנתבע בהתנהגותו הפוגעת לאחר מתן הצו מלכתחילה, יכול ויהיה מקום להאריך את הצו עד לתקופה מכסימלית של שנה על בסיס ההתנהגות הפוגעת אשר הביאה למתן הצו מלכתחילה, למשל, משום חומרתה ו/או משום החשש שעדיין קיים שהיא תשנה. מבחינה זו, אין די בחלוף הזמן, מאז מתן הצו לראשונה, בלבד, כדי למנוע מבית המשפט להאריך את הצו בוודאי כאשר מקום שבית המשפט הורה לפוגע לקבל טיפול מגורם שקבע בעקבות התנהגותו והפוגע לא מילא, או מילא כלאחר יד, אחר הוראה זו. זאת ועוד, במהלך התקופה מאז ניתן הצו לראשונה ועד להארכה המתבקשת מ'נימוקים מיוחדים', יכול ויהיו בפני בית המשפט עובדות ו/או הערכות של מומחים באשר לרמת המסוכנות של הפוגע שלא היו בפניו עת ניתן הצו לראשונה על ידו. עובדות ו/או הערכות אלה יכולים לשמש בסיס להארכת הצו עד לתקופה המכסימלית, גם אם במהלך התקופה בה ניתן הצו לא חזר הפוגע על התנהגותו הפוגעת. לא מן הנמנע, והענין נתון להערכתו ולשיקול דעתו של ביהמ"ש, כי המנעותו של הפוגע מלחזור על התנהגותו, היתה דווקא משום קיומו של הצו". ראה תמ"ש (ת"א) 32952/05 פ.ב.כ נ' מ.ב.כ (08/02/2006)). 28. במקרה דנן, טענת התובעת היא, כי בשל קיומו של הצו הממושך שניתן כנגד המשיב, הוא נמנע מלחזור על פגיעתו ולכן מוצדק ליתן צו נוסף כעת. 29. כמובן שבקשה זו דינה להידחות, שעה שאין מקור חוקי להאריך או ליתן צו הגנה לתקופה מעבר של שנה וזאת אף קיימים טעמים מיוחדים. אלה האחרונים יכולים לספק בסיס נורמטיבי להארכת תוקפו של צו ההגנה לתקופה של עד שנה. לא מעבר לכך. 30. עם זאת, גם לעיצומה של הטענה אין בה ממש. הפגיעה נשוא הבקשה המקורית לצו הגנה התקיימה בביתם של הצדדים, עת הם חיו יחדיו. מאז 'עברו הרבה מים בנהר' ; הצדדים לא מתגוררים עוד יחדיו. הצדדים גרושים. הם מתגוררים באותה עיר אך במרחק רב אחד מהשני. לא התקיים כל אירוע אלים מזה למעלה משנה כאשר בגדר כך אף לא נטען לקיומה של אלימות מילולית ו/או איום כלשהו. הטענות להפרת צווי הגנה לא בוססו בבקשות ו/או בתלונות מתאימות והתובעת לא זכרה בדיוק מתי הן התרחשו. גם אם הייתה מתקבלת עדותה כאמת צרופה, עדיין יש לציין כי ההפרה מתמצית בכך שהנתבע הגיע לחנות או לקופת החולים בסמוך לבית הוריה או לביתה של התובעת. בכך אין משום להוות "טעם מיוחד" להארכת תוקפו של הצו מעבר מספר חודשים ובוודאי לא מעבר לשנה. אגב, התובעת הייתה מודעת לכך וטענה במסגרת סעיף 13 לכתב התביעה, כי לא ניתן להאריך תוקפו של הצו מעבר לשנה. משכך לא ברור מדוע המשיכה לעמוד על התובענה תוך הצהרה כי היא נשענת על הוראות החוק למניעת אלימות במשפחה. 31. לאור כל אלה, אין ולא הייתה עילה להיענות לתביעה לפי הוראות החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991. ד.ב. היעדר עילה לפי הוראות החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב - 2001: 32. על פי סעיפים 1, 4 לחוק למניעת הטרדה מאיימת רשאי בית המשפט ליתן צו למניעת הטרדה מאיימת כאשר הוא נוכח כי המשיב נקט הטרדה מאיימת. ברם הטרדה מאיימת מהי? סעיף 1 לחוק לעיל מגדירה כ"הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו". 33. כן מוסיפים הסעיף שורה של התנהגויות שיכולות ליפול לגדר הטרדה מאיימת ואלה הן: (1) בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת; (2) בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו; (3) ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר; (4) בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו; 33. אין כל טענה בפי התובעת כי הנתבע התנהג כלפיה בהטרדה מאיימת. הוא לא איים עליה, לא יצר קשר עמה בדרך כלשהו, לא פגע ברכושה, בשמה הטוב או בחופש התנועה שלה ואף לא נטען כי בלש אחריה או התחקה אחר תנועותיה או כי פגע בפרטיותה בכל דרך אחרת. 34. הטענה כי לפתע נצפה הנתבע בסמוך לסביבת מגוריה של התובעת עת הגיע לחנות חומרי בניין או לקופת חולים או לבית קפה, אינה יכולה להוות הצדקה למתן הצו המבוקש. 35. לאור כל אלה, הנתבע אינו נופל בגדר הגדרת "פוגע" על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת. 36. הניסיון להסתמך על אירוע אלימות שהתרחש לפני כשנה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת אף הוא נדון לכשלון. אמנם כן, החוק למניעת הטרדה מאיימת, בניגוד לחוק למניעת אלימות במשפחה\ אינו מתנה, בלשונו, את מתן הצו בהתנהגות מטרידה שבוצעה בסמיכות להגשת התובענה (השווה ס' 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה). אך עם זאת, אין זה ראוי ונכון להעניק את הצו מקום שההתנהגות המטרידה אירעה תקופה ארוכה לפני הגשת התובענה מבלי שזו חזרה על עצמה. זו גם הייתה גישת בית המשפט לענייני משפחה בת"א במקרה אחר (תמ"ש (ת"א) 32952/05 פ.ב.כ נ' מ.ב.כ (08/02/2006)) ואף נקבע כי גישה זו ראוי לה שתתקיים גם באשר לשימוש שיש לעשות בהוראת סעיף 2(ח1) לחוק למניעת אלימות הקובע, כי " בית משפט הדן בבקשה למתן צו הגנה לפי הוראות חוק זה, רשאי לתת גם צו למניעת הטרדה מאיימת לאדם, לענין בן משפחתו, בהתאם להוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב - 2001". 37. גישה זהה ננקטה גם בפרשנות החוק למניעת הטרדה מאיימת בבית המשפט המחוזי בירושלים: "אומנם, ניסוחו של סעיף 4 (א) רישא לחוק למניעת הטרדה מאיימת, אינו כולל את דרישת סמיכות הזמן בין ההטרדה שבוצעה בעבר לבין החשש כי תבוצע הטרדה בעתיד, אך פרשנות תכליתית של חוק מניעת הטרדה מאיימת, ביחד עם החוק למניעת אלימות במשפחה, מחייבת ליתן משקל נכבד ומכריע לנושא זה. אם לא תאמר כן, יוכל כל אדם "לשמור בבטן" אירוע של הטרדה בעבר, ולשלוף אותו כנגד היריב זמן רב לאחר מכן. יתרה מזו, יש הנחה כי אם בוצעה בעבר הטרדה, והמטריד לא עשה כן במשך תקופה ממושכת, היה זה אירוע חד פעמי, ולכן החשש למניעת הטרדה בעתיד, נמוך ביותר (ראה בר"ע (י-ם) 179/04 נס שובל נ' מרים ניסים (10/08/2004) ההדגשות שלי א.ז.). 38. ועוד נאמר בהקשר זה של תובע שמדלג מהוראות חוק אחד למשנהו כדי לקבל הצו המבוקש על ידו: "...עם זאת, לא נראה לי לנכון ליתן בידו של הנפגע - התובע, את האפשרות "לקפץ" מהחוק למניעת אלימות במשפחה לחוק למניעת הטרדה מאיימת לאחר שניתן צו הגנה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה. ראשית, לשונו של ס' 2(ח1) לחוק למניעת אלימות במשפחה מכוון לבימ"ש הדן בבקשה למתן צו הגנה. בימ"ש הדן בבקשה להארכת צו הגנה לא נאמר. שנית, בין אם התקיימו, התנאים למתן צו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, עת ניתן הצו לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, לראשונה, ובין אם לא התקיימו הרי שאין מקום ליתן את הצו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת שכן אין מחלוקת שלעת בקשתו, חצי שנה אחרי שניתן הצו לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, לא מתקיימים התנאים למתן הצו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת". (תמ"ש (ת"א) 32952/05 פ.ב.כ נ' מ.ב.כ (08/02/2006) בפסקה 6ד' לפסק הדין). 39. לאור כל אלה אין ולא הייתה גם כל עילה למתן צו לפי הוראות החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב - 2001. ד.ג. היעדר עילה לפי הלכת "מדור שקט": 40. אמנם ב"כ התובעת לא טענה כי יש בסיס למתן צו מניעה מכוח הלכות "מדור שקט", אך כדי להפיס דעתה ולהסיר כל ספק מלב, יש לציין שגם על פי מתווה נורמטיבי זה לא היה מקום ליתן צו מניעה כאמור. 41. על פי ההלכה הפסוקה רשאית האשה לקבל צו מניעה זמני מכוח זכותה ל"מדור שקט". 42. חברתי, כב' השופטת ר. גורביץ' עמדה על מקור משפטי זה לצו מניעה לאחרונה ואין לי אלא להביא מדבריה: "א. טיבה של עילת מדור שקט ושלו 38. הבקשה המונחת בפני היא סוג כלאיים בין בקשה להמשך הרחקה בעילת מדור שקט ושלו לבין בקשה למתן צו מניעה זמני על פי תקנות סדר הדין האזרחי, ועל כן היא תיבחן בשני מישורים אלה. 39. צו הרחקת אדם בעילת מדור שקט, הינו יציר הפסיקה ולו זכאים אישה וילדים במסגרת זכותם למזונות גם למדור שקט ושלו. חובתו של אב למדור שקט ושלו לילדיו, ולא רק של האם, נובעת מחובותיו הישירות כלפי הילדים, הן לפי הדין האישי והן לפי דיני הכשרות והאפוטרופסות ולאו דווקא, בעקיפין מחובתו כלפי האם (ראה ע"א 2312/90, קחואר נ' קחואר , מ"ה (3) 34, שרשבסקי , דיני משפחה, מהדורה רביעית עמ' 375 וע"א 4480/93, פלוני נ' פלונית, מ"ח (3) 461). 40. פסק הדין המנחה בנושא המדור השלו הינו ע"א 192/82 סדן נ' סדן פ"ד ל"ו (4) 169 (להלן: "הלכת סדן") אשר קבע את התנאים הבסיסיים למתן צו מניעה האוסר על בן זוג להיכנס לדירת המגורים המשותפת. תנאים אלה גם פורטו בפרשת מ"א (י-ם) 268/95 לוגסי נ' לוגסי, פ"ד נ"ו (2) 122 (להלן: "פרשת לוגסי"), כדלקמן: "1. יש להוכיח סכנה מוחשית מיידית המרחפת על ראש האישה; 2. מעשי האלימות שהוכחו הם בעלי חומרה מיוחדת; 3. יש להוכיח מי אחראי למריבות ומתי החלו; 4. אלימות רוחנית אף היא יכולה לשמש בסיס למתן צו הרחקה במקרים חריגים (ע"א 458/79 [2], שם); 5. ניתן ליתן צו הרחקה גם כאשר עניין מדורם השקט של הילדים עומד כעניין לעצמו, ואינו קשור בהכרח עם מדורה של האישה; אולם צו הרחקה מטעמים כלליים של טובת הילד מותנה במצב קיצוני בנסיבותיו, עד כדי סיכון חמור ומיידי לנפש או לגוף (פלוני נ' פלוני [4], בעמ' 471); 6. הצו יינתן בדרך כלל לתקופה קצובה, על שום כיבוד זכויות הקניין של הבעל. (ראה ע"א 192/82 [7]; וכן פלוני נ' פלוני [4] בעמ' 470)". 41. עוד צוין בפרשת לוגסי: "נקודת המוצא בעניננו היא, כי מתן צו האוסר כניסתו של בן זוג לדירת בני הזוג הוא סעד מרחיק לכת, ובשל חומרתו המופלגת מצווה בית המשפט לנהוג לגביו זהירות יתרה" (תמ"ש (נצ') 18218-10-10 ש.א.ש נ' ג'.א.ש (06/12/2011)). 43. ובמקרה אחר שנדון בבית המשפט המחוזי בירושלים (עמ"ש (י-ם) 543/09 פלוני נ' פלונית (4/5/2010) נאמר בהקשר זה: "גם אם התקיימו כל התנאים, הצו יינתן רק לתקופה קצובה (ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית, פ"ד מח(3) 461). צו המונע באופן מוחלט וללא קץ את כניסתו של בן זוג לדירת בני הזוג יינתן רק במקרים יוצאי דופן כאשר אין פתרון אחר למניעת הטרדות ומעשי אלימות מצד בן זוג אחד כלפי משנהו אלא באמצעות מתן הצו, וכאשר נראה שאין סיכוי, כלל, שבן המשפחה האלים, המורחק מביתו, ישוב מדרכו הרעה ויחדל מאלימותו הקשה (ראה ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית, פ"ד מח(3) 461; ע"א 192/82 סדן נ' סדן, פ"ד לו(4) 169; ע"א 67/84 בכר נ' בכר, פ"ד לח(3) 764; מ"א (מחוזי-ב"ש) 877/95 פרץ נ' פרץ, פורסם במאגרים [23.11.95])." 44. בענייננו, לא התקיים אף אחד מהתנאים למתן צו מניעה מכוח מדור שקט ; לא הוכחה כל סכנה מוחשית או אחרת לתובעים ; מעשה האלימות אינם בעלי חומרה מיוחדת ; לא הוכח כי הנתבע אחראי לפרוץ המריבות ומכל מקום מדובר היה באירוע נקודתי שהחל והסתיים לפני למעלה משנה ; אין מדובר באחד מאותם מקרים נדירים שיש ליתן בהם צו מניעה קבוע (ואף לא לזמן קצוב). 45. חברי, כב' השופט פאול שטרק פסק בהקשר זה : "מבחינה זו מובן כי לאור פסיקתנו, היעדר אלימות או סכנת אלימות שולל נקיטת צעדי הרחקה קיצוניים אלא אם כן קיימות נסיבות יוצאות דופן..." (תמ"ש (ת"א) 28037/06 ט. ג. נ' ט. ע. (06/06/2007)) 46. למעלה מן הצורך אדרש לשאלת מסוכנות הנתבע על מנת להיווכח אם היה מקום לחששותיה של התובעת מפני הנתבע. ד.ד. היעדר מסוכנות מצדו של הנתבע: 47. התובעת ביקשה להיאחז בקיומו של אירוע האלימות מלפני למעלה משנה, בצווי ההגנה שניתנו ובעובדה שמתנהל הליך פלילי כנגד הנתבע אשר טרם הוכרע. 48. בהקשר זה חשוב לציין העובדה, כי דווקא בשל קיום הליך פלילי תלוי ועומד מעל ראשו של הנתבע והעובדה שהוא מצוי במסגרת טיפולית מתמשכת והואיל וטרם הוכרע דינו, הרי הסיכון הנשקף לתובעת הולך ופוחת. פני הדברים היו שונים אילו היה מדובר במי שמכחיש כל קשר ומעורבות לתקיפת התובעת, שכידוע דווקא מצב של הכחשה עלול להצביע על סיכון גובר. 49. בעמ' 9 לפרוטוקול העיד הנתבע כך: ש. אני רוצה להבין, הייתה ביניכם תקרית אלימה של בעיטה ומכה אבל לא ידעת שזה נקרא תקיפה או פגיעה? ת. נכון. רק אחרי החקירה במשטרה התחלתי להבין למה היא עזבה את הבית ואז גם התחלתי ללכת לטיפול. התחלתי לראות את הדברים אחרת כדי ללמוד לקח ולהימנע מדברים אלה. ש. האם אתה ממשיך בטיפול ומתמיד? ת. כן אצל עו"ס ד.נ. ועכשיו אצל ת. בעיר פלונית וזאת מאז חודש אפריל או מאי 2011 באופן קבוע ואני לא יודע עד מתי. הם שואלים אותי אם אני צריך ואני מעדיף להישאר שם כי זה משפר את ההרגשה שלי לגבי כל מה שקורה. אני מוכן שימסרו דו"ח לבית המשפט לגביי. 50. זאת ועוד, בענייננו נבדק הנתבע על ידי ועדת מסוכנות בינמשרדית במשרד הרווחה במחוז חיפה והצפון וזאת ביום 29/8/2011. בפני ועדה זו עמד חומר רב ביחס לנתבע לרבות טופסי הערכת מסוכנות, תסקירים, אישור הגשת תלונות, צווי הגנה שניתנו, החלטות בית דין רבני, דו"ח של פסיכולוג יחידת הסיוע ודו"ח יחידת אלימות במשפחה בעיר פלונית ומסמכים רבים נוספים. בסיכום דו"ח זה נרשם אודות הנתבע כך: "התרשמנו כי אין מדובר "בדינמיקה קלאסית" של מערכות יחסים אלימות, כי אם בצדדים שחוו משבר בעקבות הולדת הבן הראשון ובעיות בתקשורת הזוגית. לא התרשמנו כי ד.ב.א. עסוק בנ.ב.א או מונע מרצון לנקום בה. נהפוך הוא, נראה כי חרף הנסיבות אינו מבטא כעסים ונוטה לקחת אחריות על חלקו במצב שנוצר. לדברי נ.ב.א. עצמה, ד.ב.א. אינו יוצר עימה קשר מאז עזבה את הבית, אינו מטריד ואינו מאיים. לא מצאנו בסיס לחששות שמבטאת נ.ב.א. בדבר פגיעה חמורה בה או בבנה א.ב.א.. מדברי שני הצדדים עולה כי בשבוע הקודם לעזיבתה של נ.ב..א את הבית אירע אירוע יחיד שחומרתו לא ברורה והגרסאות עליו חלוקות. בכל זאת לא התרשמנו מכוונות של ד.ב.א. לפגוע בנ.ב.א. או בתינוק ולהערכתנו החרדות שמבטאת נ.ב.א. נובעות מעולמה הפנימי ולא מהתנהגותו של ד.ב.א.. לאור האמור, להערכתנו, פוטנציאל מסוכנותו של ד.ב.א. כלפי נ.ב.א. נמוך" (ההדגשות שלי א.ז.). 51. נשוב ונזכיר, כי העילה בגינה מבוקש צו מניעה קבוע היתה כאמור, כי לאחרונה הבחינה התובעת בנתבע מסתובב בחנויות ובבתי קפה הסמוכים לשכונת מגוריה, דבר אשר לדבריה לא נעשה קודם לכן. בהקשר זה ראוי לומר, כי שני הצדדים מתגוררים באותה עיר אלמונית במרחק של 2.5 קילומטר בלבד ומטבע הדברים יתכן ומגיעים הם לאותם המקומות באקראי בהקשר זה ראוי לצטט דברי הנתבע אשר בעדותו מסר: "ש. האם יש סיבה או טעם בקרבת מקום מגורי המבקשת שמביא אותך לשם? ת. יש שם קופת חולים, דואר, חנויות שהייתי צריך להגיע אליהן, כגון חנות חומרי בניין לצורך חלק שהייתי צריך לקנות לאמבטיה." (ראה עמ' 10 ש' 15-16 לפרוטוקול). 52. סבורני כי ההסבר אשר מסר הנתבע להימצאותו באזור מניח את הדעת. זאת ועוד, הנתבע ציין, כי בעקבות אירוע התקיפה הולך הוא לטיפול על מנת להימנע מהישנות מקרים דומים בעתיד (ראה עמ' 9 שורות 23-24 לפרוטוקול וכן שורות 25-29). המדובר בטיפול ממושך שמתארך מזה למעלה מחצי שנה אשר ככל הנראה אינו חיוני עוד עבור הנתבע, אך הוא בחר מיוזמתו להמשיך להשתתף בו (ראה שם). 53. יצוין, כי אף התובעת ציינה כי הנתבע עובר טיפול (ראה עמ' 7 שורות 24-25 לפרוטוקול). 54. ועוד יודגש, כי פרט לטענת התובעת בדבר הימצאותו של הנתבע באזור מגוריה לא פורט מקרה ממשי ו/או אירוע כלשהו אשר יש בו כדי להצדיק את המשך מתן הצו. כאשר נשאלה התובעת ע"י בית המשפט האם הנתבע פנה אליה השיבה: "בני משפחתו פנו לאמי אך לא התעדכנתי בזה... "(ראה עמ' 8 ש' 23-25). הנה כי כן ניכר, כי הנתבע אף לשיטת התובעת, כלל לא פנה אליה בעת המפגש ולכן לא ברור על שום מה מתבקש הארכת תוקפו של הצו. יצוין, כי בהמשך עדות הנתבע נתברר, כי אביו של הנתבע פנה להורי התובעת על מנת להסדיר העניין הרכושי אך בכך איני נכון לראות משום הטרדה או הפרה של צו קודם (ראה עדות הנתבע בעניין בעמ' 11 שורות 26-30 לפרוטוקול). 55. לא זו אף זו ; בעדותו מסר הנתבע, כי למפגשים בינו לבין הקטין לא אמורה התובעת להתלוות בשל צו ההגנה שהיה תלוי ועומד כנגדו אולם חרף זאת היא נוהגת להגיע בכל זאת (עמ' 11 שורות 2-4). יודגש, כי התובעת לא הכחישה עניין זה חרף "חששה העז מהנתבע". 56. ובאם אלה לא סגי, הרי אותה תובעת הטוענת כי הינה מפוחדת וחוששת מפני המשיב ומפני היתקלות עמו ברחוב באקראי, הייתה זו שסירבה להתגרש ממנו בבית הדין הרבני ואף עתרה לשלום בית (ראה עמ' 5 שורה 33 וכן עמ' 6 לפרוטוקול). התנהגותה זו של התובעת אינה עולה בקנה אחד עם חששה התהומי כפי שהיא מגדירה זאת מפני הנתבע. גם ההסברים שמסרה התובעת בהקשר זה נראים מוקשים, מלאכותיים ובלתי כנים. הדברים חמורים, שעה שכיום חלפה לה מעלה שנה מאז אירוע האלימות ולא אירע דבר וחצי דבר שהנתבע עשה כדי לגרום לתובעת לחשוש מפניו. בשעתו, בשיא הסכסוך, כאשר אירוע האלימות היה טרי, לא חששה התובעת מפני הנתבע עד כדי רצון להתגרש ממנו לאלתר והיא אף הייתה זו שעמדה על כך שלא להתגרש וביקשה שלום בית. כיום, כאשר הצדדים גרושים, כל צד גר בדירתו ואין כל קשר ביניהם מזה תקופה ארוכה, החשש אמור היה לרדת ואף להיעלם. בוודאי שאין כל אינדיקציה מדוע הוא יגבר. 57. לאור כל אלה, איני סבור כי הנתבע מסוכן כלל מבחינת התובעת או בנו הקטין. ה. סיכום: 58. ראינו, כי התובעת ידעה בעצמה שאין לה כל עילה להגיש התובענה לפי הוראות החוק למניעת אלימות במשפחה וחרף כך, טענה כי זה הבסיס המשפטי לבקשה. 59. בחנו את עילות החוק למניעת אלימות במשפחה והתקופות המירביות שבהן ניתן ליתן צו הגנה והסקנו, כי יש לדחות על הסף התובענה שבפניי מקום שבגין האירוע נשוא צו ההגנה המקורי, הוארכו צווי ההגנה מעת לעת לתקופה של שנה ולא ניתן לאור הוראת סעיף 5(א) לחוק למניעת אלימות במשפחה ליתן כעת צו או להאריך צו הגנה קודם. 60. גם לפי הוראות החוק למניעת הטרדה מאיימת, אין לתובעת כל עילה לקבלת צו. הנתבע לא נקט בפעולה כלשהי המהווה משום "הטרדה מאיימת". 61. גם אם האירוע המקורי ששימש בסיס לצו הגנה בדצמבר 2010 יכול היה להוות מקור למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, לא ניתן ליתן צו כאמור כיום לאחר חלוף למעלה משנה מאז אותו אירוע כאשר בתווך, לא עשה הנתבע דבר וחצי דבר היכול ליפול לגדר הדיבור "הטרדה מאיימת". 62. נסיבות המקרה שבפניי אף אינן מקימות בסיס למתן צו מניעה מכוח הלכות 'מדור שקט'. התובעת כלל לא טענה, כי הנתבע הגיע לביתה או מתכוון להגיע אליו והנתבע העיד כי אין לו כוונה להגיע לדירת התובעת. חששה של התובעת הוא מפני מפגש אקראי עם הנתבע בסמוך למגוריה ולא מכניסתו לביתה. 63. למעלה מן הצורך, נבחנו העדויות של בעלי הדין וחוות דעת מסוכנות שנערכה ביחס לנתבע ומכל אלו עולה, כי הנתבע אינו מסוכן לתובעת או לבנו. האירוע "האלים" הנטען היה חד פעמי ולא חזר על עצמו. אליבא דשני הצדדים אין מגע ביניהם מזה תקופה ארוכה וחרדותיה של התובעות נובעות מעולמה הפנימי ולא מהתנהגות הנתבע. 64. במקרים אחרים נפסק לא אחת, כי אין להיעתר לבקשת צו הגנה או צו מניעה המבוססות על חרדות ומתח הנובעים מתחושות סוביקטיביות בלבד (תמ"ש (ת"א) 28990/08 א.ח.א. נ' א.ה.מ. (01/02/2009)). הוא הדין במקרה זה. 65. אפס, הנתבע רשאי שלא יעמוד כנגדו צו מניעה שיפוטי, מקום שלא קיימת עילה למתן צו כאמור. שכן כל אדם זכאי לכך שלא יינתן נגדו צו כלשהו ללא ביסוס משפטי (בר"ע (י-ם) 179/04 נס שובל נ' מרים ניסים (10/08/2004). 66. חרף כל זאת, היה נכון הנתבע להסכים להצעת בית המשפט, כי יינתן תוקף של פסק דין להתחייבות הדדית של שני הצדדים שלא להיכנס האחד לבית האחר ו/או להטריד האחד את משנהו. התובעת סירבה להתחייבות הדדית זו וטעמיה עמה. במצב דברים זה היה עליה להסביר ולהוכיח את עילת התובענה ובנטל זה היא לא עמדה כלל, כמבואר. 67. בשולי הדברים אציין, כי יש לראות בחומרה הניסיון לשרבב הקטין לתובענה, שעה שביחס אליו, לא הוברר איזה סיכון מתקיים, בייחוד שעה שמזה תקופה ארוכה נוטל האב לסירוגין את הקטין לביקורים בבית הוריו ללא כל טענה של התובעת בדבר טיפול לקוי או סיכון של הקטין. 68. הניסיון לשרבב הקטין לתובענה זו שממילא מצריכה בחינה שיפוטית רגישה וזהירה ביותר, ללא שניתן לכך כל הסבר ובסיס ראוי הוא ניסיון מקומם שיש להוקיעו. 69. הגשת בקשה לצו הגנה או לצו מניעה כנגד אדם צריך שתוגש בתום לב ועל יסוד עילה משפטית ועובדתית של ממש. התובענה שבפניי, חסרת כל בסיס משפטי ו/או עובדתי ו/או ראייתי. 70. דומני, כי לא אשגה באם אומר כי טוב הייתה עושה התובעת באם לא הייתה מגישה התובענה או חוזרת בה במהלך הדיון וניתנו לה מספר אפשרויות לעשות כן. 71. אשר על כן, ונוכח היעדר כל בסיס לתובענה, אני מורה על דחייתה על הסף ולעיצומה ומחייב התובעת בהוצאות משפט בסך 4,000 ₪ שישולמו לנתבע תוך 10 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק. 72.הטרדה מאיימתצוויםצו מניעההטרדה