1. התובעת, אוניברסיטת בן גוריון בנגב (להלן - "התובעת" או "האוניברסיטה"), היא מוסד מוכר להשכלה גבוהה, וככזו מהווה תאגיד כאמור בסעיף 14 לחוק המועצה להשכלה גבוהההתשי"ח-1958. הנתבע, פרופ' שלמה דובנוב (להלן - "הנתבע" או "פרופ' דובנוב"), עבד אצל התובעת החל מיום 1.10.98 כחבר הסגל האקדמי הבכיר במח' להנדסת מערכות תקשורת, תחילה בדרגת מרצה ולאחר מכן, מיום 1.10.03, בדרגת מרצה בכיר. 2. ביום 4.9.03 התקבלה אצל התובעת בקשה מטעם פרופ' דובנוב לצאת לשבתון בחו"ל החל מיום 30.9.03 ועד ליום 1.10.04 (להלן - "שנת השבתון") (נספח א' לכתב התביעה). בד בבד עם הגשת הבקשה חתם פרופ' דובנוב על התחייבות בזו הלשון: "הנני מתחייב/ת להמשיך לשרת את האוניברסיטה לפחות שנה אחת עבור כל שנת שבתון. ידוע לי שאם לא אמלא התחייבות זו אחזיר את כל התשלומים שקבלתי בגין החופשה, אלא אם אפרוש מהעבודה בנסיבות המזכות אותי בפיצויים או בפנסיה מחמת גיל או שאושרה העברתי למוסד אקדמי אחר שעמו יש לאוניברסיטה הסכם רציפות זכויות והוא הוחל עלי בתוקף הוראת ההסכם" (להלן - "כתב ההתחייבות" או "ההתחייבות"). ביום 23.9.03 אישרה התובעת את יציאתו של פרופ' דובנוב לשנת שבתון כמבוקש על ידו (נספח ג' לכתב התביעה). 3. ביום 10.6.04 התקבלה אצל התובעת בקשת פרופ' דובנוב לחופשה ללא תשלום מייד עם תום שנת השבתון, היינו, החל מיום 2.10.04 ועד ליום 28.2.05 (להלן - "החופשה הראשונה"; נספח ד' לכתב התביעה). הבקשה אושרה על ידי התובעת (נספח ה' לכתב התביעה). 4. עוד בטרם הסתיימה החופשה הראשונה הגיש פרופ' דובנוב בקשה נוספת לקבלת חופשה ללא תשלום לתקופה החל מיום 1.3.05 ועד ליום 31.8.05 (להלן - "החופשה השנייה"; נספח ו' לכתב התביעה). גם בקשה זו אושרה על ידי התובעת (נספח ז' לכתב התביעה). 5. בקיץ 2005, משהתברר לפרופ' דובנוב שהאוניברסיטה אינה מתחייבת להעניק לו קביעות, סירב לשוב לעבודה באוניברסיטה כמרצה בסגל האקדמי הבכיר. לאחר שהצעתו להשלים שנת עבודה נוספת בגין שנת השבתון כמרצה מן החוץ או כמרצה אורח נדחתה, לא שב פרופ' דובנוב לעבודה באוניברסיטה. 6. בין לבין, עוד בטרם שב פרופ' דובנוב לארץ, התקבל כחבר בסגל המרצים של אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו (להלן - "UCSD"), בחוג לטכנולוגיה מוסיקלית, מחשבים ואומנויות. המחלוקת 7. האוניברסיטה הגישה תביעה כנגד פרופ' דובנוב להשבת תשלומים העולים כדי 45,763 $ אשר הועמדו בעת הגשת התביעה על הסך של 210,510 ₪ (להלן - "סכום החוב"), ואילו פרופ' דובנוב הגיש תביעה כנגד האוניברסיטה לתשלום זכויות המגיעות לו לטענתו. הצדדים חלקו בשתי שאלות עיקריות: האחת - האם נסיבות סיום עבודתו של פרופ' דובנוב באוניברסיטה מחייבות את פרופ' דובנוב בהשבת כל התשלומים שקיבל עקב השבתון. השנייה - האם זכאי פרופ' דובנוב לתשלום פיצויי פיטורים, לשיחרור כספים המופקדים לטובתו בקרנות שונות ולתשלומי החזר הוצאות. זו מסגרת הדיון שבפנינו. טענות האוניברסיטה 8. לטענת האוניברסיטה, הועסק פרופ' דובנוב בכתבי מינוי לתקופות קצובות, כאשר כתב המינוי האחרון שניתן לו עמד בתוקפו עד ליום 30.9.06 (נספח ה' לכתב ההגנה בתביעת פרופ' דובנוב), אך פרופ' דובנוב התפטר לפני תום תקופת מינוי זה. לעמדת האוניברסיטה, משאישרה לפרופ' דובנוב את שנת השבתון בכפוף להתחייבותו לשרת את האוניברסיטה תקופה של שנה לאחר תום השבתון, היה על התובע לחזור ולעבוד בשירותה כחבר סגל אקדמי מן המניין. לדבריה, משלא עשה פרופ' דובנוב כן, יש לראותו כמי שהתפטר מעבודתו, הפר התחייבותו החוזית, ולחייבו להשיב את התשלומים שקיבל בגין תקופת השבתון. 9. האוניברסיטה טוענת כי יש לדחות את טענות פרופ' דובנוב כי לא שב מתקופת השבתון לאור העובדה כי על פי תקנון האוניבסיטה לא ניתן היה להאריך את מינויו. לדבריה, לו היה ממש בטענתו של פרופ' דובנוב שלפיה לא ניתן להאריך יחסי עובד-מעביד מעבר ל-5 שנות העסקה (ואין זה כך), הרי שגם אישור יציאתו לשנת שבתון חורג מתקופה זו. משנהנה פרופ' דובנוב מזכויות הנובעות מהארכת המינוי מעבר לתקופה התקנונית, הוא מושתק מלטעון בעניין זה. 10. האוניברסיטה מוסיפה וטוענת כי בתקופת שהותו של פרופ' דובנוב בשנת שבתון פעלה לקידומו לדרגת מרצה בכיר ומייד לאחר שהועלה בדרגה, החלה לפעול בהליכים להענקת קביעות לפרופ' דובנוב. לטענתה, העובדה שבתקופת השבתון והחל"ת הספיק פרופ' דובנוב לעבוד ב-UCSD כחבר סגל במסלול מיועד לקביעות, להעמיד שם את מועמדותו לקביעות ואף לקבלה, מעידה שלא היתה לו כל כוונה, בשום שלב שהוא, לקיים את התחייבותו המפורשת לעבודה באוניברסיטה ובחירתו לעבוד במוסד אקדמי אחר אינה יכולה לפטור אותו מקיום התחייבותו החוזית. 11. האוניברסיטה טוענת כי הצעותיו של פרופ' דובנוב לשוב לאוניברסיטה כמרצה אורח ולפצל את השנה שבה הוא מחוייב לשתי תקופת נפרדות בנות מספר חודשים כל אחת ושאינן תואמות את תקופות הלימודים באוניברסיטה, נדחו על ידה, משאין הן עומדות בהתחייבות פרופ' דובנוב ואינן ממלאות אחר הצפיות של האוניברסיטה כי חבר סגל שיצא לשבתון יחזור לשרת אצלה כחבר סגל מן המניין ולא כמרצה שמושאל מאוניברסיטה אחרת ומחוייב כלפיה. 12. באשר לניתוק יחסי העבודה טוענת האוניברסיטה, כי לא מוטלת עליה כל חובה להעניק קביעות לפרופ' דובנוב ואין לקבל את הטענה שלפיה אי מתן הקביעות פוטר את פרופ' דובנוב מקיום התחייבותו המפורשת לשוב לעבודה באוניברסיטה. עם זאת, טוענת האוניברסיטה כי עשתה ככל שניתן על מנת לקדם את הענקת הקביעות לפרופ' דובנוב, כאשר בשלב ראשון פעלה להעלתו בדרגה ובהמשך פנתה לקבלת המלצות עליו. לעמדתה, פרופ' דובנוב הוא שהערים קשיים על חזרתו לאוניברסיטה והציב תנאים לקיום התחייבותו, לא שב לעבודתו לאחר החופשה השנייה וניתק את יחסי העבודה עם האוניברסיטה. טענות פרופ' דובנוב 13. לטענת פרופ' דובנוב, האוניברסיטה כמעסיקה מהווה גוף דו מהותי ולפיכך חלות עליה חובות מתחום המשפט הציבורי וכללי המשפט המינהלי לרבות חובת תום הלב וההגינות. לדבריו, ההחלטות בעניין מעמדו המקצועי נתקבלו לאחר סחבת ארוכה, מתישה ומייגעת, שלא על פי כללי מינהל תקין ובאופן הוגן ושוויוני אלא על פי שיקולים זרים הנגועים במאבקי אגו - אישיים, צרים ובחוסר תום לב. 14. פרופ' דובנוב מוסיף וטוען כי האוניברסיטה סירבה להסדיר לו מעמד של קביעות, ואי אפשר להמנע מהתחושה כי בקביעת גורלו בעניין מעמדו המקצועי נלקחו בחשבון שיקולים לא מקצועיים הנגועים במניעים זרים ובניגוד עניינים. לעמדתו, בהתנהלותה הדווקנית פגעה האוניברסיטה באיזון העדין שביחסי הכוחות בין עובד למעביד, הפרה את ההתחייבות החוזית המעוגנת בתקנון ופעלה בניגוד לתקנת הציבור כאשר מנעה ממנו לחזור למקום עבודתו כאשר מרכיב הקביעות מובטח לו וכאשר לא פעלה לקידום מעמדו זה. לדבריו, משלא היתה כל וודאות כי מעמד הקביעות שלו יאושר, אך טבעי הוא כי יפנה לחפש מקור פרנסה קבוע במוסד אחר. 15. מוסיף וטוען פרופ' דובנוב כי עומדת לו טענת הסתמכות שכן, סבר כי התקנון האקדמי מחייב את האוניברסיטה והאמין בתום לב כי על פי הוראות תקנון זה יזכה לקביעות באוניברסיטה. לדבריו, האמור בתקנון בצירוף דבריו של ד"ר צורי, ראש המחלקה להנדסת מערכות תקשורת בפקולטה להנדסה באוניברסיטה, שכתב כי הוא מעריך מאוד את מחקריו ואת יכולות ההוראה של פרופ' דובנוב, ביססו בקרבו הסתמכות כי בקשתו להסדרת מעמד הקביעות תתמלא בתום תקופת החופשה השנייה. 16. פרופ' דובנוב טען כי עשה מאמצים רבים להגיע לפתרון המחלוקת בינו ובין האוניברסיטה טרם הפנייה לערכאות, על מנת להסדיר בהסכמה את חזרתו למסגרת הוראה על פי תקנון האוניברסיטה, לאפשר החזר שנת הוראה בתמורה לשנת השבתון שקיבל תוך שהוא משתדל להתאים עצמו ללוח הזמנים של שנת הלימודים האקדמית באוניברסיטה, הגם שלא במדוייק על פי התאריכים הרשמיים. אולם, האוניברסיטה התמידה בסירובה העיקש שלא להתפשר על מועד החזר שנת ההוראה, תוך שהיא מעמידה תנאי שלפיו יוותר פרופ' דובנוב על מקום עבודה אחר ומאלצת אותו לעזוב מקור פרנסה יחיד (לאותה עת) המובטח לו. פרופ' דובנוב טוען עוד כי האוניברסיטה פעלה בחוסר תום לב בהתניית ויתור על משרה שקיבל בחו"ל ובסירובה לאפשר החזר שנת הוראה באופן מפוצל או בכל אופן אחר. פרופ' דובנוב מדגיש כי בכתב ההתחייבות לא נקבע מועד מדוייק חד משמעי להחזר שנת ההוראה תמורת שנת השבתון, ואף לא נקבע כי יש להחזיר את שנת ההוראה באופן מלא ולא באופן מפוצל. 17. לדברי פרופ' דובנוב, הוא התייצב בחזרה לעבודה באוניברסיטה לקראת 1.9.05 אף שלא קיבל חוזה העסקה שבו מוגדר מעמדו וכאשר המינוי שלו אמור להסתיים ביום 30.9.06. לדבריו, בשלב זה לא יכול היה לשרת בשתי אוניברסיטאות במקביל ובהסתמך על מכתבה של האוניברסיטה מיום 29.3.03, משלא ניתנה לו קביעות ומשלא קיבל הסכם העסקה על תקן של מרצה אורח או אחר, טבעי כי עבודתו באוניברסיטה הופסקה והוא ראה עצמו כמפוטר. לטענת פרופ' דובנוב חזר לארץ בקיץ 2005 במטרה להגיע להסדר עם האוניברסיטה אך האוניברסיטה היא שהכשילה את שובו לעבודה. פרופ' דובנוב טוען כי בנסיבות המקרה יש לראות את הפסקת עבודתו וניתוק יחסי עובד מעביד, כפיטוריו מהאוניברסיטה על כל המשתמע מכך. ה כ ר ע ה התחייבות פרופ' דובנוב 18. הצדדים לא חלקו על כך שבתמורה ליציאתו לשנת שבתון, התחייב פרופ' דובנוב להחזיר לאוניברסיטה שנת הוראה (עדותו של פרופ' דובנוב בעמ' 8, שורות 30-31 לפרוטוקול). המחלוקת בין הצדדים נגעה להיקף החובה הנכללת בהשבת שנת הוראה, ובשאלה, מי מהצדדים הכשיל את אפשרות החזר שנת ההוראה. 19. לא היתה מחלוקת כי פרופ' דובנוב יצא לשנת שבתון ב-UCSD וביקש פעמיים להאריך את שהותו שם במסגרת חופשה ללא תשלום לתקופה כוללת של שנה נוספת. לא היתה גם מחלוקת כי בתקופת שהותו ב-UCSD הספיק פרופ' דובנוב להתמנות כחבר סגל מן המניין שם. לאחר ששמענו את עדויות וטענות הצדדים ועיינו בראיותיהם, מצאנו כי העובדה שפרופ' דובנוב מונה כחבר סגל באוניברסיטה אחרת וקיבל בה קביעות, הכשילה למעשה את שובו לארץ לאחר סיום תקופת החופשה השנייה (עדותו של פרופ' דובנוב בעמ' 7 לפרוטוקול; מכתב פרופ' דובנוב מיום 21.12.05, נספח י"ז לתצהיר הגב' גברי). חובתו של מרצה היוצא לשנת שבתון מעוגנת בהתחייבות שעליה חתם כתנאי ליציאתו לשנת השבתון. צודקת האוניברסיטה בטענתה כי באשרה שנת שבתון לעובד, קיימת אצלה ציפיה שההשתלמות והמחקר שיבצע אותו עובד בשנת השבתון יביא לקידום ושיפור הידע המקצועי בשורותיה, ולמטרותיה. הדבר נכון לגבי חבר סגל בעל קביעות, קל וחומר שנכון הוא למרצה שאינו בעל קביעות ואינו זכאי לצאת לשבתון והאישור ניתן לו באופן חריג (סעיף 8.3 לתקנון האקדמי). יפים לענייננו הדברים שנאמרו בפרשת ישראל פרמון: "הזכות לשבתון אינה מוחלטת והיא נועדה, בעיקרה, לעובד פעיל האמור לשוב לעבודתו לאחר שנת השבתון. זכות השבתון, מעצם טיבה, מיועדת לשרת את הן את העובד והן את המעסיק. הסדרי השבתון מבוססים אמנם על 'צבירת זכויות' על פני שנים, אך הם צופים פני עתיד בו יקצור המעביד את פירות השבתון בעבודת העובד אצלו לאחר תקופת השבתון. זכות השבתון, מעיקרה, נועדה לעובד הפעיל ולא לעובד המפוטר" (ע"ע 1069-00 ישראל פרמון - מדינת ישראל - משרד הבטחון, בעמ' 4, ניתן ביום 19.9.2002). 20. טענת פרופ' דובנוב כי חזרתו לעבודה מותנית בקבלת קביעות אין לה כל יסוד. פרופ' דובנוב לא הצביע על כל חובה שבדין או בהסכם המוטלת על האוניברסיטה ליתן לו מעמד של קביעות. יתרה מזו, טענת פרופ' דובנוב שלפיה הארכת העסקתו מעבר לתקופה של חמש השנים הקבועות בתקנון מבלי שהוענקה לו קביעות, חורגת מהוראות התקנון ועל כן לא היה מקום לדרוש ממנו להסכים לחזור לעבודה באוניברסיטה כחבר סגל מן המניין ללא קביעות, הינה בבחינת "עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס". אין מחלוקת ששנת השבתון שניתנה לנתבע, ניתנה מעבר לתקופת חמש השנים הקבועות בתקנון ועל פניה לגרסת פרופ' דובנוב, נעשתה אף היא בחריגה מהתקנון. לטענת האוניברסיטה, רשאית היא ליתן אישורים חריגים. כך עשתה לעניין שנת השבתון וכך ביקשה לעשות לאחר שובו של פרופ' דובנוב מחופשתו השנייה. כך או כך, על פי התחייבותו, היה פרופ' דובנוב צריך להשיב את שנת ההוראה וגם הוא עצמו אינו חולק על כך (עמ' 6-7 לפרוטקול). מימוש ההתחייבות 21. הצדדים חלקו בשאלה האם הצעת פרופ' דובנוב להחזיר את שנת ההוראה במעמד של מרצה אורח או בפיצול השנה לשתי תקופות, עולה בקנה אחד עם התחייבותו. במעמד הדיון בפנינו, בחלוף למעלה משש שנים ממועד סיום יחסי העבודה, הועלו הצעות שונות הן מטעם פרופ' דובנוב, הן מטעם האוניברסיטה. אולם משלא הגיעו הצדדים לידי הסכמה, נדרשנו להכרעה על יסוד עמדות הצדדים על פי כתבי הטענות. 22. א. מעמד התובע - בעניין זה מקובלת עלינו עמדת האוניברסיטה שלפיה בעת שמאשרת היא שנת שבתון לחבר סגל, הציפיה היא כי יחזור ויעבוד במסגרתה כחבר סגל מן המניין, יבצע אצלה ובעבורה מחקרים ויפעל לקידום תחומי התמחותו במסגרתה. הדברים עולים גם מכתב ההתחייבות שבמסגרתו התחייב פרופ' דובנוב "להמשיך לשרת את האוניברסיטה לפחות שנה אחת עבור כל שנת שבתון". סבורים אנו כי פרשנות נכונה של ההתחייבות "להמשיך ולשרת" משמעותה המשך הפעילות שהתקיימה עובר לחתימת ההתחייבות. משהועסק פרופ' דובנוב קודם ליציאתו לשנת השבתון כחבר סגל מן המניין, הנטל להוכיח כי עם חזרתו, אין הוא מחוייב בשירות דומה וכי שובו מותנה בקבלת מעמד של קביעות, מוטל עליו. פרופ' דובנוב לא הרים נטל זה. כך גם מקובלת עלינו עמדת האוניברסיטה שלפיה, העסקה במעמד של מרצה אורח כאשר המרצה משמש כחבר סגל באוניברסיטה אחרת בהכרח מביאה לכך שנאמנותו ועיקר מרצו מופנים כלפי עבודתו באוניברסיטה האחרת והתובעת דנן, שהשקיעה משאבים רבים בהכשרתו ובקידומו של פרופ' דובנוב, אינה יוצאת נשכרת מכך. ב. פיצול שנת ההוראה - עוד מקובלת עלינו הטענה כי דרישת פרופ' דובנוב לפיצול שנת ההוראה שעליו להחזיר לאוניברסיטה לשתי תקופות, האחת - מיום 1.7.06 ועד 31.12.06 והשנייה מיום 1.7.08 ועד ליום 31.12.08 (וזאת בהתאמה לתקופות ההוראה באוניברסיטה בחו"ל) (מכתב פרופ' דובנוב מיום 21.12.05, נספח י"ז לתצהיר הגב' גברי), אינה עולה בקנה אחד עם דרישת החזר שנת הוראה, שכן אין מחלוקת שאין מדובר בשנה רציפה. יתר על כן, התקופה שמחודש יולי ועד קרוב לסוף חודש אוקטובר כלל אינה תקופת הוראה באוניברסיטאות בישראל ולא ברור כיצד סבור פרופ' דובנוב כי בתקופה של 4 חודשים של הוראה בפועל (חודשים נובמבר-דצמבר, פעמיים), יש לראות משום מילוי התחייבותו להחזר שנת הוראה שלמה. ג. מועד החזר שנת ההוראה - כן מצאנו, כי יש לדחות גם את טענת פרופ' דובנוב שלפיה אין הוא חייב בהשבת שנת ההוראה בסמוך לאחר סיום שנת השבתון. הִתלות פרופ' דובנוב בתקופת החופשה ללא תשלום כמעידה על כך שאין הכרח שהחזר שנת ההוראה ייעשה בסמוך לסיום שנת השבתון, דינה להידחות. אכן, אין הוראה מפורשת הקובעת כי על שנת ההוראה להינתן מייד לאחר תום תקופת השבתון, אלא שבעניין זה יש לפרש את ההתחייבות על פי תכליתה (ראו: אהרן ברק פרשנות תכליתית במשפט בעמ' 375-396 (2003)). כמפורט לעיל, מטרתו של השבתון לאפשר התפתחות של העובד והעשרתו על מנת שגם המעסיק יקצור את הפירות מכך. קבלת הטענה כי העובד יקיים את התחייבותו למעסיק "לכשיתאפשר" לו, אינה עולה בקנה אחד עם מטרות השבתון. הטענה כי האוניברסיטה איפשרה לפרופ' דובנוב לשהות שנה נוספת בחופשה ללא תשלום וזאת לבקשתו המפורשת, אינה יכולה לעמוד לרועץ לאוניברסיטה ובוודאי שאין בכך כדי לדחות את חובתו של פרופ' דובנוב לקיים התחייבויותיו על פי ההסכם. 23. לאור דברים אלה, לא זו בלבד שלא מצאנו לקבל את טענת פרופ' דובנוב כי בסירובה של האוניברסיטה לקבל את הצעותיו פעלה האוניברסיטה בחוסר תום לב, אלא שסברנו כי הצעות אלה בתמורה לשנת השבתון שקיבל פרופ' דובנוב, עולה כדי חוסר תום לב מצידו (לעניין חובת קיום חוזה בתום לב ראו בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) עמ' 836-837 (1980)). משכך, מקבלים אנו את טענת האוניברסיטה כי על פרופ' דובנוב היה להחזיר שנת הוראה כחבר סגל מן המנין בסמוך לתום תקופת החופשה ללא תשלום וזאת על פי כתב המינוי שהיה בתוקף עד ליום 30.9.06. החיובים הכספיים 24. על פי ההתחייבות שעליה חתם פרופ' דובנוב, אם לא ימלא אחר התחייבותו לשרת שנה מלאה, חייב הוא בהשבת הסכומים שקיבל בעבור הוצאות השבתון. האוניברסיטה תובעת מפרופ' דובנוב החזר הוצאות שנת השבתון בסך כולל של 210,510 ₪. 25. כאמור, טענת פרופ' דובנוב כי האוניברסיטה סירבה לקבל את הצעותיו ולפיכך, אין הוא חייב בהשבת הכספים, דינה להידחות. עמידת האוניברסיטה על דרישתה כי פרופ' דובנוב ימלא אחר התחייבותו, אינה עולה כדי קיום חוזה בחוסר תום לב. פרופ' דובנוב חתם על כתב ההתחייבות בידיעה ברורה בנוגע לתמורה הנדרשת והוא אינו מכחיש את התחייבותו. 26. כמו כן, גם טענתו של פרופ' דובנוב כי עמדת האוניברסיטה להשבת שנת הוראה כחבר סגל תוך ויתור על מעמדו כחבר סגל ב-UCSD, מבלי להבטיח לו מעמד של קביעות, מעמידה אותו במצב שבו עשוי היה להיוותר ללא מקום עבודה קבוע, אף היא אינה יכולה להטות את הכף. ראשית, לא הוכח כי האוניברסיטה חייבת היתה בהענקת מעמד של קביעות לפרופ' דובנוב. לא מצאנו כל בסיס לטענת ההסתמכות שהועלתה על ידי פרופ' דובנוב ובוודאי שלא היה בסיס לכריכה שכרך פרופ' דובנוב את שובו לאוניברסיטה לשנת הוראה על פי כתב ההתחייבות, בקבלת מעמד של קביעות. שנית, לא שוכנענו כי האוניברסיטה לא פעלה לקידום הענקת מעמד של קביעות לפרופ' דובנוב. כעולה מהראיות שהובאו בפנינו, שעה ששהה פרופ' דובנוב בשנת השבתון, פעלה האוניברסיטה לקידומו בדרגה מ"מרצה" לדרגת "מרצה בכיר" וזאת ניתנה ביום 4.1.04 רטרואקטיבית מיום 1.10.03 (עם יציאתו לשבתון) (נספח ט' לכתב ההגנה בתביעת פרופ' דובנוב). זאת ועוד, פרופ' דובנוב לא סתר את טענות האוניברסיטה בנוגע להליכים הנדרשים להענקת מעמד של קביעות החל מקידום הדרגה וכלה בקבלת המלצות מגורמים שונים. טענת פרופ' דובנוב כי האוניברסיטה לא עשתה די לשם כך, לא הוכחה. שלישית, פרופ' דובנוב העמיד עצמו במצב שבו מול מילוי אחר כתב ההתחייבות ניצבת משרתו ב-UCSD. פעילותו לקבלת מעמד של קביעות ב-UCSD שעה שהוא שוהה בשנת שבתון על חשבון האוניברסיטה בארץ ומודע להתחייבותו כלפיה, תוך שהוא נוטל שנה נוספת בחופשה ללא תשלום שבמסגרתה מבסס הוא את מעמדו ב-UCSD, מבלי למלא תחילה אחר התחייבותו כלפי התובעת, היא זו שאינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת על צד לחוזה. טרונייתו של פרופ' דובנוב כלפי התובעת בצירוף טענתו כי אין הוא חב בהשבת תשלומי שנת השבתון, עולה כדי "זעקת הקוזאק הנגזל". בהקשר זה נוסיף כי טענות פרופ' דובנוב בסיכומיו, שלפיהן החליטה האוניברסיטה שלא להעניק לו קביעות מטעמים לא ענייניים ומשיקולים זרים, לא זו בלבד שלא פורטו והן בבחינת טענות בעלמא, אלא שמהראיות שבפנינו כפי שפורטו לעיל, עולה כי האוניברסיטה פעלה לקידומו בדרגה מתוך כוונה לקדמו למעמד של קביעות ופרופ' דובנוב בהתנהלותו, הוא שהכשיל את ההליך. 27. מכל האמור עולה כי פרופ' דובנוב לא הרים את הנטל להוכיח כי לא היה חייב למלא אחר התחייבותו לאוניברסיטה בדרך של השבת שנת הוראה מלאה בסמוך לסיום תקופת החופשה ללא תשלום. משלא עשה כן, חייב הוא בהשבת כל התשלומים אותם קיבל בתקופת השבתון ובגינה. 28. על פי מכתב הדרישה של האוניברסיטה שצורף לכתב תביעתה, עומד חובו של פרופ' דובנוב על סך של 45,763$ ברוטו (נספח ח' לכתב התביעה). מסמך זה מפרט גם את הסכומים שהועברו מעת לעת לחשבונו של פרופ' דובנוב בעת שהייתו בשנת השבתון. האוניברסיטה העמידה את התביעה על הסך של 210,510 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. בכתב הגנתו הכחיש פרופ' דובנוב את הסכומים הנתבעים בהכחשה כללית וגורפת ואולם לא ציין את גרסתו בנוגע לסכומים שלטענתו קיבל מאוניברסיטה בתקופת השבתון. 29. אין חולק, כי פרופ' דובנוב קיבל בתקופת השבתון תשלומים שוטפים מהאוניברסיטה (ראו גם נספח ח' לכתב ההגנה בתביעת פרופ' דובנוב). איש מהצדדים לא טען בפנינו כל טענה נוספת בעניין הסכומים שקיבל פרופ' דובנוב מהאוניברסיטה בתקופת השבתון ומשכך לא מצאנו כי טענת האוניברסיטה בנוגע לשיעורם של התשלומים, נסתרה. לפיכך, אנו מקבלים את תביעת האוניברסיטה וקובעים כי על פרופ' דובנוב להשיב לידיה את הסך של 210,510 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.3.08 (מועד הגשת התביעה) ועד לתשלום המלא בפועל. תביעות פרופ' דובנוב 30. פרופ' דובנוב תבע כי ישולמו לידיו פיצויי פיטורים בסך של 67,276 ₪; החזר הוצאות שונות בסך של 55,870 ₪ הכוללים שתי נסיעות לארץ על פי הזמנת ד"ר טבריקיאן והוצאות אש"ל; החזר עלות כרטיסי טיסה לו ולמשפחתו לתקופת השבתון בסך של 68,100 ₪; החזר עלות כרטיסי טיסה לו ולמשפחתו והטסת מטען בשנת 1998 עם קבלתו לאוניברסיטה עת העתיק מגוריו מצרפת לישראל בסך של 21,684 ₪. כן עתר התובע לשחרור קרנות שונות ובהן קרן מקפת, קרן תאוצה, קרן השתלמות וקרן קשרי מדע בינלאומיים. 31. האוניברסיטה טענה, כי התובע אינו זכאי לתשלום פיצויי הפיטורים מאחר והתפטר מעבודתו ואין הוא זכאי להחזר הוצאות הנסיעה הראשונה לארץ ואולם היא אישרה את הוצאות החזר הנסיעות בגין הנסיעה השנייה בסך של 1,800$ בלבד. באשר להחזר עלות כרטיסי טיסה לפרופ' דובנוב ולמשפחתו, טוענת האוניברסיטה כי זכאותו להחזר עומדת על 1.249 כרטיסי טיסה בלבד ואולם משלא ביקש לממשם במועד, משחלפו 7 שנים ממועד שנת השבתון, התיישנה זכותו של פרופ' דובנוב להחזר זה. האוניברסיטה לא התנגדה לשחרור כספי הקרנות וטענה כי על פרופ' דובנוב לפנות ישירות לקרנות הפנסיה השונות למעט רכיב פיצויי הפיטורים שלגביו טוענת האוניברסיטה כי אין פרופ' דובנוב זכאי לו. האוניברסיטה מוסיפה וטוענת טענה כללית שלפיה זכאית היא לקיזוז הסכומים שלהם זכאי פרופ' דובנוב מהסכומים שהוא חב לה בגין אי קיום התחייבויותו על פי כתב ההתחייבות. 32. לאור קביעתנו לעיל, כי פרופ' דובנוב הוא זה שהכשיל את שובו לעבודה באוניברסיטה עם סיום תקופת החופשה ללא תשלום שאושרה לו וכי למעשה התכוון להמשיך לעבוד ב-UCSD, מצאנו, כי פרופ' דובנוב התפטר מעבודתו. זאת ועוד, כעולה מהוראות סעיף 14 לתקנון האקדמי "אי חזרתו של מורה לתפקידיו עם תום השבתון, ללא סיבה מספקת המוכרת על ידי האוניבריסטה, תיחשב כהתפטרות". בנסיבות אלה, אין פרופ' דובנוב זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ודין תביעתו ברכיב זה - להידחות. 33. באשר להחזרי ההוצאות: א . החזר עלות כרטיסי טיסה לפרופ' דובנוב ולמשפחתו וכן החזר הוצאות הטסת מטען בשנת 1998 עם קבלתו לאוניברסיטה עת העתיק מגוריו מצרפת לישראל בסך של 21,684 ₪ - פרופ' דובנוב לא צירף ראיות לתצהירו. מנגד, הצהירה הגב' סיגל גברי, ראש מדור סגל אקדמי בכיר במשאבי אנוש באוניברסיטה, כי עם גיוסו של פרופ' דובנוב לעבודה באוניברסיטה שולם לו החזר כרטיסי טיסה עבורו ועבור בני משפחתו בסך של 7,513 ₪ (נספח כא' לתצהירה) ואילו בגין הוצאות הטסת מטען, לא הציג פרופ' דובנוב קבלות ולפיכך לא קיבל החזר. גרסת הגב' גברי לא נסתרה ולא מצאנו כי פרופ' דובנוב זכאי לתשלומים נוספים ברכיב זה. ב. החזר הוצאות שונות בסך של 55,870 ₪ הכוללים שתי נסיעות לארץ על פי הזמנת פרופ' טבריקיאן והוצאות אש"ל - האוניברסיטה הודתה בכתב הגנתה כי בגין הנסיעה השנייה, זכאי פרופ' דובנוב לסך של 1,800$ בלבד. פרופ' דובנוב הצהיר בתצהיר עדותו הראשית על סכומי ההוצאות שלהם הוא זכאי לטענתו והעולים לכדי סך של 55,870 ₪ ולא נחקר על כך בחקירתו הנגדית. לתצהירו צירף פרופ' דובנוב תכתובת בין פרופ' טבריקיאן לבין הגב' עירית ינקוביץ שממנה עולה כי פרופ' דובנוב הוזמן על ידי פרופ' טבריקיאן. משלא התייחסה לכך האוניברסיטה בתצהיריה ומשלא נסתרה גרסתו של פרופ' דובנוב באשר לסכומים הנתבעים, מתקבלת תביעתו ברכיב זה ואנו קובעים כי פרופ' דובנוב זכאי להחזר הוצאות בסך של 55,870 ₪. ג. החזר עלות כרטיסי טיסה לפרופ' דובנוב ולמשפחתו לתקופת השבתון בסך של 68,100 ₪ - בתצהירו מציין פרופ' דובנוב כי האוניברסיטה נמנעה מלהשיב לידיו את עלות כרטיסי הטיסה בגין השבתון. גרסה זו, לא נסתרה. אולם, האוניברסיטה טענה, כי צבירת זכותו לכרטיסי טיסה עומדת על 1.249 כרטיסי טיסה. לא מצאנו, כי יש לקבל את תביעת פרופ' דובנוב ברכיב זה. הוראות סעיף 10 לתקנון האקדמי קובעות: "מורה זכאי, לאחר מחזור של ארבע שנות שירות ומורה במסלול המקביל לאחר מחזור של שש שנים ובצאתו לשבתון בחו"ל, לכרטיס טיסה הלוך ושוב במחלקה לתיירים או לתמורתו במזומנים. זכות זו היא צבירה. אולם לא יינתן יותר מכרטיס אחד אלא אם נלווים למורה בני משפחתו, ובמקרה זה יינתן כרטיס טיסה לכל בן משפחה הנלווה לנסיעה בהתאם לזכות הצבירה שלו ...". ראשית, כאמור צבירת זכותו של פרופ' דובנוב עומדת על 1.249 כרטיסי טיסה בלבד ופרופ' דובנוב לא הוכיח אחרת. שנית, משקבענו לעיל כי פרופ' דובנוב חייב בהשבת הסכומים ששולמו לידיו בגין תקופת השבתון, ממילא לו היה מקבל לידיו את תמורת כרטיסי הטיסה, היה סכום זה נכלל בסכומים שהוא חב בהשבתם. לאור האמור, דין תביעת פרופ' דובנוב ברכיב זה - להידחות. ד. שחרור קרן השתלמות, קרן קשרי מדע בינלאומיים, קרן תאוצה וקרן מקפת - האוניברסיטה לא כפרה בזכותו של פרופ' דובנוב לשחרור הקרנות למעט סכום פיצויי הפיטורים המופקדים בקרן מקפת. משכך, אנו מורים על שחרור הכספים המופקדים בקרן ההשתלמות, קרן קשרי מדע בינלאומיים, קרן תאוצה וקרן מקפת למעט פיצויי הפיטורים. משלא הציג בפנינו פרופ' דובנוב כל ראיה לכך כי זכאותו לשחרור פיצויי הפיטורים בקרן מקפת קיימת גם מקום שאין הוא זכאי להם על פי דין, לא הרים את הנטל לשכנע כי הוא זכאי לקבלם לידיו. אחרית דבר 34. לאור כל האמור, דין תביעת האוניברסיטה להתקבל במלואה. על פרופ' דובנוב לשלם לאוניברסיטה סך של 210,510 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.3.08 ועד לתשלום המלא בפועל. תביעת פרופ' דובנוב לתשלום פיצויי פיטורים, החזר עלות כרטיסי טיסה לו ולמשפחתו לתקופת השבתון ועלות הטסת המטען בעת עלותו לארץ - נדחות. תביעת פרופ' דובנוב לתשלום החזר הוצאות בגין הזמנתו כאורח בשנים 2006-2008 בסך של 55,870 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.3.08 ועד לתשלום המלא בפועל, ולשחרור הקרנות השונות לידיו כמפורט בסעיפים 33 ב' ו-ד' לעיל - מתקבלת. 35. משסברנו כי התנהלותו של פרופ' דובנוב נעשתה בחוסר תום לב, מצאנו כי על פרופ' דובנוב לשאת בהוצאות המשפט של האוניברסיטה בסך של 15,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום. חופשה ללא תשלום