שאלת פרשנותה והיקף התפרשותה של הוראת פטור מהיטל השבחה היא השאלה עליה תיסוב הכרעתנו דנן. אקדמות מילין בשנת 1999 ,יזמה עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן- "עמידר") שיפוץ ובניית תוספת אגף למבנה הנמצא ברחוב גולן 10 בנצרת עילית והידוע כגוש 17731 חלקה 30 וח"ח 73 (להלן- "המבנה" או "המקרקעין") לשם הסבתו לדיור מוגן לקשישים. לשם כך ,הגישה תכנית מפורטת ג/11226 אשר אושרה בוועדה המחוזית בתאריך 2.12.99 ופורסמה בילקוט הפרסומים ביום 14.3.00 (להלן:"התכנית"). ביום 13.2.00 ,ניתן היתר בניה מס' 990297. במהלך חודש מאי 2002 ,הסתיימה בניית התוספת למבנה, באופן ששטחו החדש הינו 3,519 מ"ר. ביום 9.6.03, נערכה הערכת השבחה על ידי השמאי גלעד יצחק מטעם הוועדה המקומית לתכנון ולבניה (להלן- "התובעת 2"), לפיה המבנה המקורי היה בן 4 קומות בשטח של כ- 750 מ"ר ובמסגרת הבניה נוסף אגף בן 8 קומות בשטח 2,290 מ"ר, שטחי שירות וממ"דים, כך ששטחו החדש הינו 3,519 מ"ר. השמאי קבע, כי אכן קיימת השבחה במקרקעין שיש חובה על הבעלים בתשלום היטל השבחה , וכי ההיטל ההשבחה נאמד בסך של 490,000 ₪ ,נכון ליום 29.3.00 (להלן:"השומה").ביום 15.6.03 נשלחה לעמידר דרישה לתשלום. לאחר שהיטל ההשבחה לא שולם במועד, הוצאה לעמידר דרישת תשלום חוב על פי פקודת המיסים (גבייה) ובוצעו עיקולים. ביום 7.1.04 נקטה עמידר בהליך משפטי בבית משפט השלום בת"א- יפו (בש"א 150508/04 וה"פ 200041/04) בו הוברר ,כי עמידר הינה חברה מנהלת המבנה וכי הנתבעת מדינת ישראל- משרד הבינוי והשיכון (להלן- "הנתבעת") הינה הבעלים של הנכס ועל כן היא שחבה בהיטל ההשבחה. בעקבות הסכם פשרה הועברה אל הנתבעת ,ביום 26.7.04 ,דרישה לתשלום היטל השבחה. ביום 13.2.05 ,התקיימה ישיבת בוררות בפני הממונה על מחוז צפון במשרד הפנים , בה נקבע ,בין השאר,כי על הנתבעת לפרוע את חובה בגין היטל ההשבחה בתוך 70 ימים, או להגיש בקשה לפטור מתשלום . ביום 10.2.08 ,הגישו התובענה דנן על סך 885,514.5 ₪, בגין חוב ארנונה מים, היטל ביוב, תיעול ומים, היטל השבחה ואגרת בניה. ביום 25.5.08, הגישה הנתבעת בקשת רשות להתגונן, בה טענה לפטור מהיטל השבחה בגין שכונת שיקום לפי סעיף 19(ב)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 (להלן- "החוק"). בדיון שהתקיים ביום 3.5.09 ,צומצמה המחלוקת בין הצדדים באופן שנותר חוב בגין אגרת מים וביוב ביחס לנכס 169009005 ,שבאזור תעשייה מורדות הר יונה, וחוב בגין היטל השבחה ע"ס 789,809.4 ₪. ביום 25.11.09 ,הגישו התובעות תצהירי עדות ראשית מטעם יצחק מזור, מנכ"ל תאגיד המים והביוב של נצרת עילית , תצהיר של מרים רופל, מנהלת אגף ההכנסות והגבייה בעייריה ושל נתן שוורץ, מנהל אגף ועדת בינוי ערים בעירייה. ביום 25.3.10 ,הגישה הנתבעת תצהיר עדות ראשית מטעם בני תמים, ממונה מחוזי לשיקום ושל רחל ינקו, מרכזת אמרכלות במחוז הגליל. בדיון שהתקיים ביום 22.4.10, הוסכם בין הצדדים ,בהמלצת בית המשפט, כי בקשר לפלוגתא סביב היטל ההשבחה,יסכמו הצדדים את טענותיהם ובית המשפט יתן פסק דין מנומק על יסוד המסמכים שבתיק. כמו כן, הוסכם ,כי הפלוגתא באשר לחוב המים והביוב תיפתר בין הצדדים עצמם. טענות התובעות 7. אליבא דתובעות, מדובר בהשבחה של מקרקעין, שבגינה על הנתבעת - הבעלים של המקרקעין- קיימת חובה בדין לשלם היטל השבחה . הנתבעת לא השיגה כדין על השומה.בנסיבות אלה, נהפך חובה של הנתבעת בגין היטל ההשבחה במקרקעין לחלוט. הנתבעת לא חוסה תחת כנפיו של הפטור בסעיף 19 (ב( (1) לתוספת השלישית לחוק. אין להחיל את הפטור, מאחר ומדובר בשיקום חברתי, בנייה בכלל ובנייה חדשה בפרט איננה נהנית מפטור, אלא רק פעילות חברתית שעניינה שיקום. הדיור המוגן לקשישים אינו עולה בקנה אחד עם מטרות שיקום שכונות ואין המדובר בהרחבת דירות מגורים וגם לא פתרון של מצוקת דיור לתושבי השכונה, אלא בהקמת מבנה בעל אופי של פעילות עסקית בדומה לבית אבות. 8. וכן , במקרה דנן לא מתקיים התנאי הבסיסי בסעיף 19 (ב)(1) לתוספת השלישית לחוק, לפיו המקרקעין מיועדים למגורים וזאת מעצם בקשתו של הנתבע לשנות את הייעוד של המקרקעין ממגורים לדיור מוגן לקשישים, כפי שעולה מתקנון התוכנית. 9. כמו-כן,בהוראות התכנית, צויין ,במפורש ,כי "היטל השבחה ישולם כחוק". לטענתן, אילו סבר הנתבעת - יוזמת התכנית ,כי חל פטור מהיטל השבחה מאחר ומדובר בשכונת שיקום, לא הייתה מניעה לרשום זאת מלכתחילה בתכנית . 10. זאת ועוד, המדובר בנכס הנושא אופי עסקי דוגמת בית אבות, ועל כן אין תחולה להוראות הפטור. עניין לנו בבניה חדשה של הקמת אגף חדש בן 8 קומות בשטח של 2,290 מ"ר, באופן ששטחו הכולל של המבנה גדל פי כמעט חמש. עצם העובדה ,כי המבנה נמצא בתוך שכונת שיקום בכלל ובשכונה בה מדובר בשיקום חברתי בפרט, אינה פוטרת את הנתבעת מהיטל השבחה. הנתבעת לא נתנה כל הסבר, בכתבי הטענות, באיזה אופן עולה הבנייה בקנה אחד עם שיקום חברתי, בייחוד מקום שמדובר במתן פתרונות דיור לקשישים. הבנייה למעשה לא נועדה בלבד לתושבי השכונה ורווחתם. 11. לבסוף,הנתבעת לא פעלה בהתאם לסעיף 14 לתוספת השלישית לחוק. על כן ,הפך חיובה בהיטל ההשבחה במקרקעין לחלוט.הנתבעת לא הגישה שומה נגדית ולא תקופה את חיובה בהליך משפטי יזום . טענות הנתבעת 12. הנתבעת טוענת ,כי , לענייננו, קיים פטור מתשלום היטל השבחה מכוח סעיף 19(ב) (1) לתוספת השלישית לחוק. טענה זו ,אף נטענה בהליך הבוררות שהתקיים בפני הממונה על מחוז צפון במשרד הפנים. למעשה, המקרקעין מצויים בשכונה שהוכרזה כדין כשכונת שיקום חברתי. 13. המבנה , הינו הוסטל שהוקם על ידי הנתבעת, שלא למטרות רווח, אלא לשם מתן פתרונות דיור לאוכלוסיה הקשישה. לטענתה, לא רק שהמבנה אינו מניב כל רווח לנתבעת ולא הביא לכל השבחה, אלא שהוא דורש הקצאות תקציביות גדולות מתוך תקציב המשרד במשך כל שנה ושנה. 14. בנסיבות המקרה חלות הוראות הפטור הקבועות בסעיפים 19 (ב) (1) ו- 19 (ב) (4) לתוספת השלישית לחוק. הפטורים בסעיף 19 הם פטורים מוחלטים ואינם תלויים בהגשת בקשות או בשיקול דעת של הרשות. לכן, אין כל משמעות לכך שהנתבעת לא פנתה בזמן וביקשה מהרשות לפוטרה מתשלום היטל השבחה ואין כל משמעות לעובדה שבתכנית נקבע כי "היטל ההשבחה ישולם כדין". "כדין"- הכוונה, לרבות הפטורים החלים מכוח הדין. הנכס המדובר מצוי בשכונה שהוכרזה על ידי הממשלה כשכונת שיקום חברתי והוא משמש למגורי קבע לקשישים חסרי דיור, אשר הממשלה דואגת לשכן. בכך מתמלאים התנאים הקבועים בהוראות סעיף 19 (ב) (1) לתוספת השלישית לחוק. אין ספק, כי פתרונות בתחום הדיור מהווים חלק אינטגראלי מהשיקום החברתי של השכונה, כגון תמריץ למשפחות הקשישים להתגורר בשכונה, אשר כאמור אותרה כשכונה הזקוקה לשיקום כזה. הנכס משמש כדיור מוגן לקשישים שזהו מקום מגורם הקבוע, לאחר שנמצאו כבעלי זכות לדיור ציבורי מאת המדינה ומדובר במגורים לכל דבר ועניין. 15. יש לדחות את השומה שהוגשה מטעם התובעות. השומה יוצאת מנקודת הנחה ,כי מדובר בנכס עסקי ובכך היא שומטת את הקרקע מתחת רגליה. המבנה כלל אינו עסקי ואינו רווחי והמדינה משקיעה בו מיליונים כל שנה. על כן ,בסיס השומה מוטעה ואין מקום לקבלה. לבעל הנכס אין כל השבחה, אלא יש כאן השבחה שלילית. 16. יש לקבוע ,כי מדובר במבנה המשמש למגורים והמצוי בשכונת שיקום .על-כן קיים פטור מתשלום היטל השבחה. לחילופין, מדובר במוסד ציבורי המשמש לסעד ועל כן יש לפטור את הנתבעת מתשלום היטל השבחה. ההסכמה הדיונית 17. בדיון שהתקיים ביום 22.4.10, הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית, שאושרה וקיבלה תוקף של החלטה, לפיה הצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב באשר לפלוגתא סביב היטל ההשבחה בלבד ובית-המשפט ייתן פסק-דין על-יסוד במסמכים שבתיק. עוד נקבע ,כי הפלותא באשר היטל המים והביוב, תיפתר על ידי הצדדים ולא תוכרע על ידי בית המשפט. לפיכך, בפסק הדין אתייחס רק לפלוגתא סביב היטל השבחה במקרקעין בגין התכנית. יש להצטער על כך ,כי התובעות, טענו שלא לצורך, בכתב סיכומיהן , באשר לפלוגתא הנוספת. הפלוגתא 18. הפלוגתא שבין הצדדים נסובה למעשה סביב השאלה האם מתקיימים תנאי הפטור הקבוע בסעיף 19(ב) (1) לתוספת השלישית לחוק. כאן המקום לציין, כי בכתב סיכומיה ,הרחיבה הנתבעת, שלא כדין ,את החזית, שעה שטענה לפטור גם לפי סעיף 19 (ב) (4) לתוספת השלישית לחוק. לא היתה הסכמה להרחבת החזית. דיון 19. פרשנות חקיקה - עקרונות יסוד חוק צריך להתפרש על-פי תכליתו. (רע"א 3899/04 מדינת ישראל נ' זוהר ,פ"ד סא (1) 301 ,313- 318; (Northman v. Barnet London [1978] 1 W.L.R,220 ,228; אכן, בעולם המשפט קיימות תיאוריות רבות בכל הקשור לפרשנות טקסט משפטי. לדידי וככלל,דוקטרינת הפרשנות התכליתית של דבר חקיקה, עולה בקנה אחד עם תפיסת עולמנו גבי מהות המשפט ותכלית השיפוט בחברה פוסט - מודרנית, אשר חרטה על דגלה את הדמוקרטית המהותית, כצורת שלטון וממשל, וכאשר אחד מאדניה העיקריים הוא זכויות האדם.המשמעות המשפטית של נורמה משפטית, היא אותה משמעות לשונית אשר מגשימה את תכליתה ומטרותיה של הנורמה המשפטית הגלומה בטקסט המשפטי. (בג"צ 267/88 רשת כוללי האידרא, עמותה נ' בית-המשפט לעניינים מקומיים פ"ד מג(3) 728, 736 (1989). תכלית החקיקה היא המטרות, הערכים, היעדים, המדיניות, האינטרס, והפונקציות החברתיות, אשר דבר חקיקה נועד להגשימו. (בג"צ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד מז(1) 749 , 763 ; א. ברק פרשנות במשפט כרך ב' 148-150 (1993); א. ברק - פרשנות תכליתית במשפט, 398 (2003) ּ הפרשנות התכליתית מושתתת על שלושה אדנים: לשון, תכלית ושיקול דעת שיפוטי. (שם, בעמ' 133). מסע פרשנותו של טקסט משפטי, מתחיל בלשון. (U.S.v Morgan, 922 F.2d 1495, 1496 (10th Cir. - 1991) ;KMark Corp.v. Cartier, Inc. 486 U.S. 281, 291 (1988). . על הפרשן ליתן לטקסט המשפטי מובן שלשונו יכולה לשאת. (ע"א 77/88 צימרמן נ' שרת הבריאות פ"ד מג(4) 63, 72 (1989). 20. תכלית החקיקה, היא מושג נורמטיבי, המורכבת מתכלית סובייקטיבית (כוונת המחוקק) ומתכלית אובייקטיבית (כוונת השיטה המשפטית). התכלית הסובייקטיבית של החוק היא "התכלית אשר יוצר החוק ביקש להגשים בשעת חקיקתו" (בג"צ אפרת, לעיל, בעמ' 763). בהקשר זה אציין, כי דעתו של המלומד וולדרון, לפיה קיימת חקיקה נטולת כוונות, אינה משכנעת, ודעתו האחרת של המלומד מרמור, בענין זה, יותר משכנעת ומקובלת עליי. (ראו - ג. וולדרון - "כוונת המחוקק וחקיקה נטולת כוונות", עיוני משפט יח. 437 (1984); א. מרמור - "על סמכות המחוקק וחקיקה נטול כוונות: תשובה לפרופ' וולדרון", עיוני משפט כא, 63 (1998) ּ התכלית הסוביקטיבית ,היא התכלית אשר היתה, הלכה למעשה ,למחוקק. אין זו תכלית שהפרשן, כאדם סביר, למד עליה. (לדעה אחרת ראו - A. SCALIA, A MATTER OF INTERPRETATION: FEDERAL COURTS (AND THE LAW, 17 (1997). היא נלמדת ממקורות (פנימיים וחיצוניים) אלה: לשון החוק הטבעית והרגילה; אביזרי חקיקה - שם החוק, שמות הפרקים שבו, כותרת המשנה, כותרת השוליים והפיסוק; ההיסטוריה החקיקתית; ההיסטוריה הטרום-חקיקתית וההיסטוריה הפרלמנטרית (א. ברק - פרשנות תכליתית במשפט, לעיל, בעמ' 401-410). אגב, במשפט האמריקאי הפדרלי, נפסק, כי השופט הפרשן רשאי, ככלל, להעזר במקור הפרשנות החיצוני מסוג ההיסטוריה החקיקתית רק אם לשון דבר החקיקה היא דו-משמעית .(Ambiguous) ( Edwards v. Valdez ,F.2d, 1477,1481-82 (10th Cir.1986); U.S.v. Simmonds, 11 F.3d 737, 742 (10th Cir. 1997) התכלית האובייקטיבית של החוק היא, המטרות, הערכים, המדיניות, האינטרסים, היעדים, הפונקציות אשר החוק נועד להגשים בחברה דמוקרטית. אלה הם למעשה, ערכי היסוד הכלליים של הדמוקרטיה המהותית; מהווים הם ה- "המטריה הנורמאטיבית" של דברי החקיקה במשפטנו. (בג"צ 953/89 אינדור נ' ראש עירית ירושלים, פ"ד מה(4) 683, 689 (1981). מקורות התכלית האובייקטיבית (הפנימיים והחיצוניים) של החוק הם אלה: החוק עצמו ובכללותו; חוקים אחרים; ההיסטוריה החקיקתית; הרקע החברתי וההיסטורי; הדין הכללי, ההלכה הפסוקה; עקרונות היסוד של השיטה ומשפט משווה. (א. ברק - פרשנות תכליתית משפט, לעיל, בעמ' 412-420). 21. בצד כללי הפרשנות, קיימות חזקות לצרכי פרשנות נורמה משפטית. חזקה, כי נורמה משפטית מתפרשת על רקע הערכים הכלליים ועקרונות היסוד של השיטה המשפטית, (ע"פ 677/83 בורוכוב נ' יפת, פ"ד לט(3) 205, 217-218 (1985); בג"צ 14/86 לאור נ' המועצה לביקורת סרטים ומחוזות, פ"ד מא(1) 421, 432 (1987); בג"צ 953/87 פורז נ' ראש עירית תל-אביב-יפו, פ"ד מב(2) 309, 329-331 (1988); בג"צ 7012/93 שמאי נ' הרשות השניה לטלויזיה ולרדיו, פ"ד מח(3) 25, 38 (1994); בג"צ 6698/95 קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נד(1) 258, 272 (2000). חזקה על נורמה משפטית שהיא נועדה להגשים זכויות אדם (ע"א 524/88 "פרי העמק" - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שדה יעקב - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד מה(4) 529, 561 (1991); בג"צ 252/77 בבאג'ני נ' עירית תל-אביב-יפו, פ"ד לב(1) 404, 413 (1978) וכן, חוק הפוגע בזכויות האדם, יפורש באופן מצמצם ודווקני. (ע"א 165/50 עפשטיין נ' זילברשטיין, פ"ד ו 1201, 1220 (1950); בג"צ 124/70 שמש נ' רשם החברות, פ"ד כה(1) 505, 513 (1971); ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא(2) 281, 295 (1977). פגיעה בזכויות יסוד תהיה רק מכח הוראה מפורשת וחד משמעית. (בג"צ 337/81 מיטרני נ' שר התחבורה, פ"ד לז(3) 337, 358-359 (1983). חזקה, כי תכלית דבר החקיקה לשמור על הגישה לערכאות. ּ(ע"א 3115/95 יעקב נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, פ"ד נ(4) 549, 558 (1996). וכן, חזקה היא, כי דבר חקיקה נחקק בשכל ובהגיון, וכי תכליתו ומטרתו היא להשיג דברים שבהגיון. ( בג"צ שמאי, לעיל, בעמ' 37). אין לפרש נורמה משפטית פלונית אלא לאור ההקשר שבו היא מופיעה ותוך התחשבות בסביבה הסטטוטורית שבה היא חיה .(רע"א 292/93 סרבוז נ' ע. אופק בע"מ, מח(3) 177, 188 (1994), שהרי "דיבור שבחיקוק הוא יצור החי בסביבתו" . (בג"צ 58/68 שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2) 477, 513 (1969). תכלית הנורמה המשפטית מושפעת מצרכי החברה ומדרישות המציאות .(בג"צ 4562/92 זנדברג נ' רשות השידור, פ"ד נ(2) 793, 804 (1996). מילות החוק ותכליתו הן כלים שלובים. על התכלית ניתן ללמוד מהלשון, ואת הלשון יש לפרש על-פי התכלית ּ (בג"צ 507/81 אבו חצירא נ' היועמ"ש, פ"ד לה(4) 561, 584 (1981). 22. באופן טבעי, לתחושתו הטבעית האינטואיטיבי של השופט הפרשן, חלק במלאכת הפרשנות .(א.ברק - פרשנות במשפט כרך א' 97-98 (1992); ע"א 5847/86 חברה ישראלית לקירור והספקה בע"מ נ' סובח, פ"ד נ(3), 819, 834 (1996). המשפט נגזר מהחיים הלאומיים והחברתיים של העם: "הלא זו אכסיומה ידועה, שאת המשפט של עם יש ללמוד באספקלריה של מערכת החיים הלאומיים שלו". (בג"צ 73/53 חברת קול העם בע"מ נ' עיתון אלאתיחאד, פ"ד ז(2) 871, 884 (1953). 23. וכן, התכלית הסופית של דבר חקיקה בפרט, ושל נורמה משפטית בכלל, נקבעת, למעשה ע"י סינתיזה בין התכלית הסובייקטיבית מחד לבין התכלית האובייקטיבית מאידך. (ע"א 900/01 קלס נ' פקיד שומה תל-אביב, פ"ד נז(3) 750, 760 (2003). חזקה היא, כי תכליתה הסופית של הנורמה המשפטית היא להגשים באופן אופטימלי ביותר הן את כוונת יוצר הנורמה והן את כוונת השיטה המשפטית. משקלה של כל אחת מהכוונות האמורות, בשקלול הפנימי הסביר והראוי ביניהן, לשם קביעת התכלית הסופית של הנורמה המשפטית, הוא משתנה ונגזר למעשה ממהות הטקסט המשפטי; בדברי חקיקה, שתי הכוונות חשובות, והיחסים הפנימיים ביניהן נקבעים על-פי סוג החקיקה. (א. ברק - פרשנות תכליתית במשפט, לעיל, בעמ' 135). 24. לא אחת קורה, כי בהליך גיבוש התכלית הסופית של הנורמה, ניצבות בפני השופט הפרשן, מספר פרשנויות אפשריות, סבירות וכדין. במצב דברים זה, יש מקום להפעלת שיקול-הדעת הפרשני של השופט. על-השופט להפעיל את שיקול דעתו הפרשני בסבירות, ועל רקע העקרונות הכלליים של הדמוקרטיה המהותית. 25. בתורת הכספים הציבוריים, המונח מס כולל ,למעשה, מס במובנו הצר, מכס, מס בולים , בלו ,היטלים, ארנונות ותשלומי חובה אחרים.אמות המידה הכלליות האלה בדבר פרשנות חקיקה יחולו גם על פרשנות חקיקת מס .(ע"א 3489/99 מנהל מס שבח מקרקעין ,חיפה נ' עברי , פ"ד נז(5) 589, 598 , 608 (2003) ; א. ברק - "פרשנות דיני המסים", משפטים כח (תשנ"ז) 425). דבר החקיקה 26. ביום 1 ביולי 1981, נכנס לתוקפו חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 18) ,התש"א- 1981 (ס"ח 1081 ,התשמ"א,184) . תיקון זה ,ביטל ההוראות מפקודת בנין ערים, 1936 שהיו בתוקפן ואשר הסדירו מס השבחה ,ובמקומן נקבע הסדר נורמטיבי חדש לעניין החיוב בהיטל השבחה.בסעיף 196א לחוק המתוקן ,נקבע ,כי: "ועדה מקומית תגבה היטל השבחה בשיעור,בתנאים ובדרכים שנקבעו בתוספת השלישית ועל פיה".לאחר התיקון האמור, היו תיקונים שונים,שהמגמה הכללית שלהם היתה להקל על החייבים בתשלום היטל השבחה. (הצ"ח 1529, התשמ"ב, 187). 27. חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 20) ,התשמ"ג- 1982 (ס"ח 1071,התשמ"ג,24) ,נכנס לתוקפו ביום 4 בינואר 1983.( להלן : "תיקון 20") . תיקון 20 ,תיקן ,בין השאר את סעיף 19 (ב) לתוספת לחוק, וקבע מספר פטורים מחובת תשלום היטל השבחה במקרקעין. לעניינו, רלוונטי סעיף 19 (ב) (1) , שקובע: "לא תחול חובת תשלום היטל בשל השבחה שהיא אחת מאלה: 1. השבחה במקרקעין למגורים המצויים בישוב או בחלק ממנו שהממשלה הכריזה עליו כעל שכונת שיקום, כל עוד ההכרזה בתוקף". 28. תכליתו של תיקון 20 , לענייננו, מצאה ביטויה בדברי ההסבר להצעת החוק המתקן ,בזו הלשון: " בתיקונים ובשינויים הנעשים בחלק מתכניות המתאר או התכניות המפורטות החלות בשכונת מגורים בנויות,ניתן באופן כללי היתר לגרים באותן שכונות להרחיב את דירות מגוריהם לרווחתם ולרווחת משפחותיהם.בכך מקלים על מצוקת דיור מבלי להזדקק בכל מקרה ומקרה להליכים של "הקלה".בעקבות תיקון מס' 18 נקבע בתקנות פטור מהיטל במקרים של הקלות להרחבות של דירות מגורים.מרחיבי דירות מכוח תכנית- המחוייבים בתשלום היטל גם אם שטח דירתם הכולל נופל בגדלו מאלה המרחיבים דירתם בצורה של "הקלה" מתכנית ,מופלים לרעה לעומת הזוכים להרחבה בדרך של "הקלה".כשם ששר הפנים הוסמך לקבוע בתקנות סוגים של הקלות הפטורות מתשלום היטל ,מוצע להסמיכו לקבוע בתקנות פטור מלא או חלקי על סוגים של תכניות ,כשהכוונה לקבוע בתקנות בעיקר פטור מתשלום עקב תכניות הבאות להקל על מצוקת דיור ,תכניות לשיקום שכונות והקמת התיישבות חדשה." הנה- כי- כן,תכליתו של סעיף 19(ב)(1) הנ"ל , הנלמדת מלשון החיקוק ,מן ההיסטוריה החקיקתי ומעקרונות היסוד של השיטה, היא עידוד ומתן תמריץ לפיתוח שכונת מגורים שהוכרזה כשכונת שיקום על ידי הממשלה ,דרך מתן פטור מתשלום היטל השבחה . באופן הרעיון בשיקום שכונות, הינו סוציאלי אשר נועד לאפשר לתושבי שכונה חלשה להשתקם ולשפר את תנאי מחייתם. ההטבה למעשה מטיבה גם עם הרשות לצורך קבלת אמצעים כספיים לשיקום השכונה ולא על מנת להתעשר מתושבי השכונה, לאור השיקום והשבחת השכונה. ההטבה נועדה להיטיב עם השכונה ולעזור בשיקומה על ידי מתן הקלה והטבה לתושבי השכונה. ההטבה באה לעודד משיכת תושבי נוספים לשכונת השיקום ועידוד תושבי השכונה לבצע השבחות לשיפור השכונה, ללא צורך בתשלום היטל השבחה.סעיף 19(ב)(1) לאחר תיקון 20 מגשים, הלכה למעשה ובאופן שוויוני , את הצדק , במובנו הרחב,שהוא תכליתו של המשפט. 29. בפסיקה נקבע ,כי הפטור האמור נועד להעניק הטבה לתושבי שכונת המצוקה ואינו חל על בניה חדשה. (ראה 338/98 (רח') ראב נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הדרים (2001), ע"א (ב"ש) 1212/04 ר.א. שליט פיתוח בניה ויזום פרויקטים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד (2005) (להלן- "פרשת שליט") וע"א 6276-01-09 עמאש נאסר ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה השומרון (2010). 30. סעיף 19(ב)(1) פוטר מתשלום היטל רק במקרה של השבחה במקרקעין למגורים. אירוע משביח לא ייכלל בפטור, במידה ואינו מיועד למגורים- לדוגמא לצרכי עסק וכד'. בפרשת שליט נפסק, כי המערערת דשם אינה זכאית לפטור, משום שמדובר בשימוש מסחרי ועל כן אין להגדירו כ"מקרקעין למגורים". הנידון דידן 31. הנתבעת לא הוכיחה ,כדבעי, כי היא חוסה תחת כנפיו של הפטור מתשלום היטל השבחה על-פי סעיף 19 (ב) (1) ללתוספת לחוק.אכן, הנתבעת הינה הבעלים של המקרקעין המצוים בשכונה בתחום שיפוט התובעת 1 ,שכונה שהממשלה הכריזה עליה ( ביום 25.5.93) כשכונת שיקום, והכרזה זו הינה בתוקף במועדים הרלוונטים לתובענה.הנתבעת יזמה ,בזמנו ובאמצעות עמידר - החברה המנהלת את המבנה,את התכנית.התכנית מהווה שינוי לתכנית מתאר נצרת עילית מס' 3057/ג המאושרת מיום 23.5.75 ולתרש"צ מס' 1/02/7 מיום 24.5.72 .מטרות התכנית הן: "שינוי יעוד השטח [המקרקעין] מאזור מגורים לשטח המיועד לדיור מוגן לקשישים וקביעת הוראות לזכויות ומגבלות בניה במגרש [המקרקעין] ולצורך מתן היתר [בניה]" (סעיף 10 לתכנית, ההדגשה שלי- ש.ס). התכנית שינתה ,למעשה, את יעודם של המקרקעין : ממגורים לדיור מוגן לקשישים. בתכנית ,נקבע גם ובין השאר , כי " היטל השבחה ישולם כחוק" ( סעיף 15 לתכנית. ההדגשה שלי- ש.ס).כאמור, התכנית אושרה כדין. ודוק וקרא: בתכנית, מודה הנתבעת ,במפורש,כי עקב אישור התכנית ,המקרקעין יהיו לא למגורים אלא לדיור מוגן לקשישים ,כי תהיה עלייה בשווים של המקרקעין ובגין כך מוטלת עליה החובה לשלם היטל השבחה לנתבעת 2. פרשנותה של הנתבעת ,הן להוראות התכנית והן לסעיף 19(ב)(1) לתוספת לחוק ,עם כל הכבוד , אינה כדין ואף עומדת בסתירה פוזיטיבית הן לתכנית והן לתכלית החקיקה. וכן, בהתחשב באופיה של הבניה שבוצעה במקרקעין בהתאם להיתר הבניה והתכנית והיקף הבניה הכולל, יש לומר , כי המדובר בבניה חדשה למטרה עסקית ולא בהרחבת מגורים במסגרת שכונת שיקום. לעניין זה, אין נפקא מינה אם העסק מניב ,בפועל,רווחים אם לאו. בהקשר זה, אזכיר ,כי הנתבעת נמנעה,מדעת, מלהציג את חוזי האיכלוס עם הקשישים שבמבנה.אין להכביר מלים על חשיבות מסמכים אלה, שהם בהישג ידה של הנתבעת. במחדלה דנן, היא מחזקת את גרסת התובעות וראיותיהן. 32. זאת ועוד, הסכסוך דנן , נמסר , בזמנו , להכרעתו של בורר מוסכם- מנהל מחוז הצפון במשרד הפנים. הבורר קיים ישיבת בוררות , עיין בכתבי טענות הצדדים, שמע אותם ונתן (ביום 14.3.05) את פסקו ,לפיו " משרד השיכון חייב לשלם את הסכום בגין היטל השבחה בסך 546,000 ₪ , נכון לחודש מרץ 2005 וזאת תוך 70 יום ,כאשר במהלך התקופה הזו ישקול משרד השיכון אפשרות להגשת בקשה לפטור לעירייה , במידה ולא- יועבר הסכום בהתאם." (פרוטוקול הבוררות מיום 14.3.05 , עמ' 4). לית מאן דיפליג, כי הנתבעת לא הגישה בקשה כדין לפטור מתשלום היטל השבחה, ואף לא נקטה בהליך כדין לביטול פסק הבורר.לא ברור לי מדוע התובעת 2 לא נקטה בהליך כדין לאישור פסק הבוררות . לעניין זה, הצדדים סתמו ולא פירשו. משלי אני אומר , כי באי-נקיטת הליך כדין לביטול פסק הבורר ע"י הנתבעת, מוחזקת היא כמי שמסכימה לפסק הבוררות דנן ומונע בעדה מלהתכחש לו, לא כל שכן לקיימו ,כהלכתו,במועד. 33. זאת גם זאת, הנתבעת לא השיגה כדין על השומה וישבה, במשך תקופה ארוכה,באפס מעשה. בפניי, אין הסבר סביר ומהימן למחדלה זה. שאר טענות הצדדים 34. מסקנתי דנן, מייתרת, למעשה, את הדיון בשאר טענותיהם של הצדדים,שבלא הכי ובשים לב להסכמה הדיונית שקיבלה תוקף של החלטה,אין לי צורך לדון ולהכריע בהן. התוצאה 35. התוצאה היא, איפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובעת 2 סך של 490,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק, החל מיום 9.6.2003 ועד התשלום המלא בפועל.וכן, תשלם הנתבעת לתובעת 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 80,000 ₪. ביחסים שבין התובעת 1 והנתבעת ולענייננו בלבד,התביעה נדחית , ללא צו להוצאות.מסמכיםהיטל השבחה