1. בפני תביעה שטרית בגין 10 שיקים: שניים ע"ס 200 ₪, שבעה ע"ס 1,000 ₪ ושיק נוסף ע"ס 1,020 ש"ח, מועדי פירעונם החל מ-28.4.10 ועד 28.1.11. השיקים נמשכו ע"י הנתבע והוגשו לביצוע, לאחר שחוללו מחמת הוראת ביטול. בהסכמת התובע ניתנה לנתבע רשות להתגונן ותצהיר התנגדותו הפך לכתב הגנה. בהתאם לתקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד, יהיה פסק הדין שלהלן מנומק בתמציתיות. 2. בכתב הגנתו (תצהיר התנגדות), טען הנתבע כי השיקים נמסרו על ידו לחברת אלטנטיוויזיה (להלן: "החברה") בעקבות הסכם לקבלת שירות צלחת לווין מיום 9.3.10. לטענת הנתבע, בתאריך 23.3.10, לאחר שראה שאינו מקבל שירות ולאור תקלות וחוסר שביעות רצון מהבטחות החברה לתקנן, ביקש לבטל את ההתקשרות עם הנתבעת. התובע טען כי משפניותיו לחברה לא נענו, הגיש נגדה תביעה לביהמ"ש לתביעות קטנות. התובע טען לכישלון תמורה מלא והוסיף כי התובע אינו אוחז כשורה ואינו תם לב, שכן ידע שהחברה לא סיפקה תמורה. התובע טען כי כנגד החברה עומדות מאז 4/10, 73 תביעות, נערך עליה תחקיר בטלויזיה והיא אף נמצאת בחקירה של משרד התמ"ת. לטענת הנתבע החברה מנצלת אזרחים זקנים דוברי רוסית. בתצהירו ועדותו הוסיף הנתבע טענות חדשות כגון שביקש כי על השיקים תוטבע חותמת החברה, אולם בניגוד לדברים שנאמרו לו, מסרה החברה את השיקים לתובע. וכן כי פרטי התובע אינם מופיעים על גבי השיקים. כן הוסיף הנתבע כי לפי גרסת התובע השיקים התקבלו אצלו במועד שקדם לביצוע העסקה עם הנתבע, דבר המעיד לטענתו של הנתבע, על חוסר תום לבו של התובע. הנתבע טען כי התובע לא נתן ערך בעד השיקים וכי אינו תם לב גם נוכח היכרותו את החברה ובעליה. 3. לטענת התובע קיבל את השיקים מהחברה אשר רכשה ממנו ציוד ומחשבים ונהגה לשלם לו בשיקים של לקוחותיה. התובע טען כי השיקים נמסרו לו ע"י החברה ביום 14.3.10 והוצאה כנגדם באותו יום קבלה אשר צורפה לתצהירו. התובע הבהיר כי התמורה בעד השיקים לא התייחסה לעסקה מסוימת, אלא השיקים הועברו אליו כחלק מהתנהלות מסחרית שוטפת בינו לבין החברה אשר הייתה רוכשת ממנו ציוד. התובע צרף חשבוניות שהופקו לחברה על מנת להצביע על עסקאות שבוצעו עימה בסמוך לקבלת השיקים. התובע צרף את פסק הדין שניתן בתביעה שהגיש הנתבע כנגד החברה ובתביעה שכנגד שהגישה החברה כנגד התובע ועל פיו חויב הנתבע לשלם לחברה 4,500 ₪ ולהחזיר לה את הציוד שקיבל. בתאריך 27.12.12 נחקרו הצדדים על תצהיריהם. דיון: 4. כבר בתחילה אציין כי יש לקבל את טענת התובע כי אין להתייחס למסמכים שצורפו לתצהיר הנתבע ואשר הנתבע לא גילה אותם עד להגשת תצהירו. בהתאם לתקנה 214 ח' (ג) לתקנות, במקרה שבעל דין אינו מצרף לכתבי טענותיו מסמכים כנדרש בתקנה 214 ח' (ב), תחול תקנה 114 א' לתקנות, על פיה לא יהיה רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו אלא ברשות ביהמ"ש ולאחר שביהמ"ש נכח כי לבעל הדין היה הצדק סביר למחדלו. למרות ההחלטה מיום 23.5.12 על פיה היו אמורים הצדדים לנהוג בהתאם להוראות פרק ט"ז 1 לתקנות, לא הגיש הנתבע תצהיר גילוי מסמכים. בדיון מיום 14.10.12, אף הצהיר ב"כ הנתבע מפורשות כי אין ברשות הנתבע מסמכים נוספים מעבר לאלו שצורפו להתנגדותו ומלבד ההסכם. אציין כי בניגוד לטענת ב"כ הנתבע, הרי שהתובע הגיש עוד ביום 10.10.12 תצהיר גילוי מסמכים מטעמו. לאור האמור, למעט ההסכם וכן פסק הדין שצורף (אליו ממילא יכול היה הנתבע להפנות בסיכומיו), לא רשאי היה הנתבע להגיש מסמכים שלא צורפו להתנגדות בעבר ולא גולו על ידו לאחר מתן הרשות להתגונן, כנדרש בתקנות. 5. לגופם של דברים - ההלכה היא כי נטל ההוכחה מוטל על מושך השטר להוכיח טענות הגנה כנגד האוחז בשטר. רק אם מוכיח המושך כי עומדת לו טענת הגנה, יעבור הנטל אל התובע האוחז בשטר: "הנתבע חייב להוכיח את התרמית המשמשת לו הגנה ועד שלא הוכיח עומדת לתובע החזקה על אחיזה כשרה. רק אם הוכחה הגנת הנתבע, קם נטל השכנוע המוטל על התובע והוא חייב להוכיח שלאחר מכן ניתן בתום לב ערך בעד השטר" (ראה זוסמן "דיני שטרות" מהדורה שישית עמ' 259-261). כלומר, על הנתבע היה להוכיח תחילה את כישלון עסקת היסוד בגינה נמשכו השיקים על ידו. רק אם היה מוכיח כישלון תמורה ביחס לעסקה עם החברה, היה נדרש לבחון אחיזתו של התובע והאם הוא זכאי להיפרע, למרות כישלון התמורה. במקרה דנן, לא הוכיח התובע את טענתו כי העסקה בגינה נמשכו השיקים נכשלה. המדובר היה בעסקה לאספקת ציוד ושירות טכני. ע"פ ההסכם שצרף התובע, התחייב התובע לשלם סך 9,020 ₪, בגין אספקת ציוד, כשבנוסף התחייב לשלם לחברה תשלומים נוספים בגין מתן שירותים. התובע לא טען כי הציוד לא סופק לו, אלא רק כי נתגלו תקלות אשר לא תוקנו ע"י החברה. גם אם היה מקום לבחינת הטענות במישור החוזי מול החברה, הרי בהיבט השטרי, אין המדובר בכישלון תמורה קצוב. לפיכך, גם אם הייתה הטענה מוכחת, לא היה בה משום הגנה. זאת ועוד, התובע הסתפק בהצהרתו בדבר כישלון התמורה ובפניותיו לחברה, אך לא המציא כל עדות נוספת מטעמו ואף לא ביקש לזמן את נציג החברה, על מנת שיעיד בעניין. מפסק הדין בת"ק 16364-04-11 עולה כי התביעה שהגיש התובע כנגד החברה לא התקבלה והוא אף חויב לשלם לה סך של 4,500 ₪ ולהחזיר לה את הציוד. לפיכך ולאור הסכם פשרה זה, אין כל ראיה שתתמוך בטענתו של התובע כי התמורה נכשלה. נהפוך הוא, הגם שמדובר בהסכם פשרה, הרי לכאורה, לא התקבלה תביעת התובע שם. לא אסתיר כי תחושתי אינה נוחה שעה שהנתבע הגיע להסדר עם החברה, במסגרתו חויב לשלם לה, ואף עתה הוא נתבע בגין השיקים נשוא אותה עסקה. יחד עם זאת מלבד תמורת הציוד בסך 9,020 ש"ח, התחייב הנתבע ע"פ ההסכם שכרת עם החברה לשלם לה תשלומים נוספים. שנית לטענת התובע עצמו מסר לחברה 11 שיקים ואילו בתביעה דנן נידונים 10 שיקים בלבד. שלישית, הנתבע השיב בחקירתו כי מלבד שני תשלומים של 400 ₪, לא שילם לחברה כל סכום שהוא. לבסוף אציין כי התובע לא התנה את הסכמתו בהסכם הפשרה שכרת עם החברה במסגרת התביעה הקטנה בכך שיושבו לו השיקים. משהשיקים סוחרו לתובע עוד לפני כישלון התמורה הנטען (ראה פירוט בעניין בהמשך), ומשהנתבע בחר להגיע עם החברה להסכם מבלי להתנות התשלום לחברה בהחזרת השיקים, אין בכך כדי לפגוע בזכויות התובע האוחז בשיקים. 6. לאור האמור ומשלא הוכיח התובע טענת כישלון התמורה ביחסיו עם החברה, דין התביעה להתקבל. למעלה מן הצורך אוסיף כי בהתאם לקבלה שצרף התובע, נמסרו לו השיקים ביום 14.3.10. המדובר ב-5 ימים בלבד לאחר כריתת ההסכם בין התובע לחברה ו-3 ימים בלבד לאחר התקנת הציוד בבית הנתבע. לפיכך, במועד מסירת השיקים טרם נכשלה התמורה גם לגישת הנתבע, שכן הנתבע לא ידע כבר אז כי החברה לא תענה לפניותיו ולא תתקן את התקלות. גם מכתבו של הנתבע לחברה הינו רק מיום 23.3.10 (ראה סעיפים ה', ו' לתצהיר הנתבע). לפיכך, ברי כי השיקים נמסרו לתובע לפני שנכשלה תמורתם, גם אם היה הנתבע מוכיח את הכישלון הנטען. בהתאם להלכה הפסוקה, במצב בו סוחרו השטר לאוחז קודם למועד כישלון התמורה, מספיק שהאוחז יהיה אוחז בעד ערך ואין כלל צורך באחיזה כשורה. רק אם הסיחור נעשה לאחר כישלון התמורה, על האוחז להוכיח אחיזתו כשורה (ע"א 331/61 גויסקי נ. מאירי פ"ד ט"ז 1 596). במקרה דנן, הגם שלא הוכחה טענת כישלון התמורה, הרי בכל מקרה מסירת השיקים לתובע נעשתה עוד קודם למועד הכישלון הנטען ולפיכך במועד סיחורם לא דבק בהם פגם ודי שהתובע יהיה אוחז בעד ערך. 7. אמנם התובע לא הצביע על עסקה ספציפית, בסכום השיקים, שתמורתה סופקה על ידו לחברה. יחד עם זאת, ולצורך הוכחת ה"ערך" הנדרש לצורך אחיזה בעד ערך, די בחשבוניות שצרף התובע והמעידות על מכירת ציוד לחברה. ע"פ החשבוניות שצרף התובע, מכר לחברה ציוד בחודשים 2-4/10 בשווי של 8,385 ₪. לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו, העובדה שחלק מהציוד נמכר לחברה עוד ב-2/10 יש בה כדי לפגוע בטענת הערך שהעלה התובע. לא מצאתי בטענות אלו כדי לפגוע בגרסת התובע כי הינו אוחז בעד ערך ולא מצאתי פגם בכך שתמורת הציוד שולמה ע"י החברה לפעמים חודשים לאחר אספקתו ולפעמים בטרם סופק. ודוק, אין במועד החשבוניות עצמן כדי להעיד על מועד התשלום ע"י החברה כטענת ב"כ הנתבע. ה"ערך" הנדרש לצורך "אחיזה בעד ערך" הינו זהה למושג התמורה על פי דיני החוזים דהיינו - כל תמורה שע"פ דיני החוזים די בה לצורך העמדתה של חבות חוזית, יהיה בה משום "ערך" ולפיכך גם תמורה עתידית וגם תמורה מבוצעת, יהיה בהם די לצורך רכישת אחיזה בעד ערך (ראה ע"א 569/70 סלמה נ. בנק הפועלים בע"מ פ"ד כ"ה (1) 525). אם כי נכון שלצורך רכישת מעמד של אוחז כשורה תהיה משמעות ה"ערך" הנדרשת מצומצמת יותר ורק "תמורה מבוצעת" להבדיל מ"תמורה עתידית" תחשב כערך מספיק (ראה ע"א 389/67 בנק פ.ק.או בע"מ נ. קיבוביץ ואח' פ"ד כ"ב (1) 264, ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ בע"מ נ. עלי יונס חסן ו-6 אח'). כמו כן, לא נקבע כי יש צורך להוכיח לצורך "אחיזה בעד ערך" ואפילו לא לצורך אחיזה כשורה, איזה ערך ספציפי ניתן בגין כל שטר ושטר. ראה בע"א 1278/96 סופיוב נ. כהן ואח': "אנו לא שותפים כלל לביקורת שהוטחה במערער על סרובו לפרט במדויק את התמורה שאותה נתן עבור קבלת השיקים אליו. הפסיקה מכירה בזכותו להימנע מלהיכנס להסברים בנוגע לערך שניתן בעד השטר, זאת לאור החזקה המצויה בסעיף 29(א) לפקודה, בדבר מתן תמורה בעד ערך, בנוסף כמובן לחזקת האחיזה כשורה, בדרגה שמעליה, שמשתיהן הוא זכאי ליהנות (ע"א 458/82 וילנר נ. גולני פ"ד מב(58, 49 (1 מול ה'). דווקא פירוט יכול לעמוד לו לרועץ, שכן אז מועלה נושא התמורה הקונקרטית הנטענת כפלוגתה והנתבע רשאי להתמודד עמה ישירות, שאם יעלה בידו להזימה מהפן העובדתי, כי אז יחשב הדבר גם להפרכת החזקה (ד"ר י' זוסמן דיני שטרות מהד' שישית, 119-120; ע"א 164/62 שפירא נ. רבינוביץ פ"ד יז 341; ע"א 45/76 קליין נ. מעגל בע"מ פ"ד לא(186, 185, 183 (2, סעיף 6 לפסק הדין; וע"א 326/78 גרבוב נ. פישמן פ"ד לד(792, 797-798 (3). מדוע אפוא ירע האוחז את מצבו המשפטי, להוסיף טענות שאין הוא חייב בהן?" לאור האמור הוכיח התובע כי השיקים נמסרו לו ע"י החברה בעד ערך, עוד בטרם אירעו האירועים שלטענת הנתבע היוו כישלון תמורה. 8. לאור העובדה כי אין על התובע להוכיח אחיזה כשורה (הן כי לא הוכח כישלון תמורה והן כי גם אם היה מוכח, די בנסיבות שפורטו בהוכחת אחיזה בעד ערך), אינני מוצאת להרחיב בעניין תום לבו של התובע. יחד עם זאת אציין בתמציתיות, כי מטענות הנתבע לא ניתן להסיק על חוסר תום לבו של התובע. העובדה שהתובע היה מודע לתביעה שהוגשה ע"י לקוח אחר כנגד החברה ואשר במסגרתה נתבע אף הוא, אין בה כדי להעיד על חוסר תום לב. פסה"ד שצרף הנתבע מצביע על מתן פסק דין בהעדר הגנה רק כנגד נתבעים 1 ו-3, בעוד שעיון בפסק הדין הנוסף שניתן באותו מקרה מצביע על כך שהתביעה נגד נתבע 2 נמחקה. יתכן שהחברה עצמה אינה תמת לב ומנצלת, כטענת התובע, קשישים ועולים חדשים. יחד עם זאת, לא הוכח כי התובע ידע בעת שנמסרו לו השיקים כי החברה לא מקיימת התחייבויותיה למתן שירות ללקוחותיה. המסמכים בעניין שצרף הנתבע לתצהירו הוצאו כאמור מהתצהיר, אך מכל מקום גם אילו היו נותרים ,לא היה בהם כדי להצביע על ידיעתו של התובע על ההליכים שאוזכרו בהם כנגד החברה או על אי מתן תמורה ללקוחותיה. טענת הנתבע כי שם התובע אינו רשום על גבי השיקים, לא נטענה בהתנגדות ולפיכך לא ניתנה לגביה רשות להתגונן והיא מהווה הרחבת חזית פסולה. למעלה מן הצורך אציין כי שם העסק הרשום כתובע מופיע בחותמת על השיקים ,אם כי מופיעה בחותמת גם חלופה של נפרע בשם ישראכרט בע"מ. בחותמת מופיע במפורש שם העסק סי. אן. גי. או ישראכרט בע"מ. לפיכך ,משהתובע -בעל העסק ששמו מופיע כנפרע, אוחז בשיקים (והם לא הועברו לחלופה האחרת-ישראכרט בע"מ) ,יכול היה לתבוע על פיהם. התובע העיד בחקירתו כי המדובר בעסק שהינו עוסק מורשה והוא בעליו ולפיכך גם מסיבה זו ,אילו הייתה הטענה נטענת, הייתה נדחית. 9. לאור כל האמור, דין התביעה להתקבל. הליכי ההוצל"פ בתיק הוצל"פ 07-01093118 יימשכו כסדרם. לפנים משורת הדין, הנתבע יישא בהוצאות ההליך לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בלבד. תביעה על סכום קצובמסמכים