תקיפת חוות דעת מומחה: לפני תביעה ותביעה שכנגד הנסבות על עבודות איטום שביצעה התובעת עבור הנתבעות. כללי: התובעת, שתיקרא להלן ולשם הנוחיות "איטומים", דרשה סך של 278,075 ₪ נכון ליום הגשת התביעה 2.1.07. הנתבעת 1, תובעת שכנגד, דרשה סך של 357,553 ₪ נכון ליום הגשת התביעה שכנגד 15.2.07. מאוחר יותר הוגש כתב תביעה שכנגד מתוקן בשם שלושת הנתבעות שהפכו תובעות שכנגד, סכום התביעה שכנגד הועמד על סך 666,301 ₪ נכון ליום הגשת התביעה שכנגד 5.5.08. בכתב התביעה הראשוני נטען, כי התובעת עוסקת בתחום הבנייה והבידוד. הנתבעת 1 שתיקרא להלן לשם הנוחיות "פסגות", הזמינה על פי הנטען, ביצוע עבודות איטום מאיטומים. הנתבעת 2, שתיקרא להלן ולשם הנוחיות "נצר", המשיכה ניהול מו"מ להמשך ביצוע עבודות מול איטומים ואף שילמה חלק מהכספים עבור הפרויקט. הנתבעת 3, שתיקרא להלן ולשם הנוחיות "לוקי", נתנה על פי הנטען, את ההוראות לביצוע איטום באישור ובידיעת פסגות. הבסיס הינו, הסכם בין התובעת לבין פסגות מיום 29.11.05. לטענת איטומים, היא ביצעה את העבודות ואף שלחה חשבון מסכם ביום 5.8.06 ממנו התעלמו הנתבעות. על פי חשבונה של איטומים, היא ביצעה עבודות בסכום של 388,209 ₪, לא כולל מע"מ. שולם לה סך של 156,977 ₪ לא כולל מע"מ ונותרה יתרת חוב בסך של 231,232 ₪ לא כולל מע"מ. סכום זה בצרוף ריבית והצמדה, יוצר את סכום התביעה. הנתבעות הכחישו בהגנתן את התביעה. העלו טענת חוסר יריבות בין איטומים לבין נצר ולוקי, הואיל וההתקשרות נעשתה עם פסגות בלבד. פסגות מצידה טענה, כי ההסכם הופר ע"י איטומים פעמים רבות והפרות הנטענות לא תוקנו. הפרת ההסכם גרמה לה לטענתה, נזקים כספיים כבדים, אשר כומתו במסגרת התביעה שכנגד. פסגות הגישה את התביעה שכנגד כלפי איטומים וכלפי מנהלה מר אבי חיון באופן אישי. הנתבע שכנגד 2, שייקרא להלן ולשם הנוחיות "חיון", נתבע מכוח היותו בעל מניות ומנהל באיטומים. על פי התביעה שכנגד, התמורה היתה אמורה להיות משולמת בהתאם לקצב התקדמות עבודות האיטום המפורטות בכתב הכמויות. איטומים החלה מבצעת את הנחוץ באתר הבנייה וקיבלה את התמורה עבור העבודות שבוצעו על ידה בפועל. הגם שהתברר כי הביצוע היה לקוי. איטומים עזבה את אתר הבניה תוך הפרת הסכם העבודה עם פסגות ביום 14.7.06. פסגות ביקשה ממנה לשוב ולבצע את העבודה, אולם לא נענתה. לפיכך, נאלצה פסגות, לטענתה, לבטל את הסכם העבודה, ולשכור מבצע חלופי. המבצע החלופי ביצע מחדש גם את העבודה שבוצעה באופן לקוי ע"י איטומים. פסגות פרטה את העבודות והתיקונים שנדרשו וסכומם הנטען עולה כדי סכום התביעה שכנגד, בצרוף רכיב של פיצויים מוסכמים. נצר ולוקי הצטרפו לתביעה שכנגד. נצר משום שזכתה במכרז של מינהל מקרקעי ישראל לבניית הבניינים באתר ולוקי משום שהיא זו שביצעה עבודות בנייה באתר. גם נצר וגם לוקי, חששו כי ייחשפו לתביעות ע"י דיירים שרכשו דירות באתר הבנייה ולכן הצטרפו לתביעה שכנגד. זוהי התשתית העובדתית לתביעה, ולתביעה שכנגד. השאלות המצריכות הכרעה: כל צד תמך יתד טענותיו בתצהירים ובעדויות של בעלי דין. כן הוגשו חוות דעת מומחים. מטעם איטומים, העיד חיון וכן הוגשה חוות דעת מומחה של ד"ר אביגדור פורת. מטעם הנתבעות/תובעות שכנגד העידה גב' טנדלר-שני והוגשה חוות דעת מומחה מטעם המהנדס אברהם חיון-טל. בהסכמת הצדדים נחקרו בעלי הדין בלבד ולא נחקרו המומחים מטעמם. בית המשפט מינה מומחה, המהנדס א. בצרתי והוא אף נחקר על חוות דעתו בבית המשפט. ממכלול העדויות עלו השאלות כדלקמן: היקף העבודה שנדרשה איטומים לבצע. היקף העבודה שביצעה איטומים בפועל. אופן ביצוע העבודה ע"י איטומים. התביעה שכנגד. משלושת שאלות אלה, תיגזר התשובה לשאלה, האם זכאית איטומים לתוספת כספית, כפי שתבעה, או שמא עליה להשיב כספים לתובעות שכנגד או מי מהן ולפצותן על ליקויים בבניה. שאלות נוספות שיש להכריע בהן, הן משפטיות: 5. מידת אחריותן של נצר ולוקי, אם בכלל, כלפי איטומים בתביעה הראשית. 6. מידת זכאותן של נצר ולוקי, אם בכלל, כלפי איטומים בתביעה שכנגד. 7. אחריותו האישית של חיון בתביעה שכנגד. אבחן את השאלות אחת לאחת. העבודות שביצעה איטומים: טענות הצדדים: יש לבחון את כל שלושת השאלות: העבודה שנדרשה, שבוצעה ואופן הביצוע. ההסכם מיום 29.5.06 קבע את מסגרת העבודות שעל איטומים לבצע באתר. חשוב לציין, כי פסגות נקלעה לקשיים כלכליים עוד במהלך שנת 06. נצר ולוקי העניקו לה תמיכה מאסיבית בהמשך ביצוע העבודות באתר ואף ביצעו תשלומים לידי איטומים, על פי הסכם ההתקשרות המקורי. חוזה פורמאלי בין איטומים לבין נצר ולוקי, אומנם לא נחתם, אך בפועל למרות שההתקשרות הראשונית היתה מול חברת פסגות, המשכה היה מולן. איטומים שלחה חשבון מסכם ביום 5.8.06. איטומים טענה, כי לא נטשה את אתר העבודה באופן חד צדדי, אלא עמדה בנדרש ממנה ועזבה לאחר שהחשבונות לא שולמו לידיה. המומחה מטעם איטומים, ד"ר פורת, ערך חישובי כמויות וסכומים לחיוב של העבודות שבוצעו על ידה. איטומים טוענת, כי לא קיבלה כל הסתייגות בכתב מאת הנתבעות או מי מהן לחשבונות הללו. חיון העיד באופן רהוט ואישר כמובן בעדותו את גירסת איטומים. מומחה בית המשפט המהנדס בצרתי, שיקרא להלן ולשם הנוחיות "המומחה", התייצב להיחקר נגדית על חוות דעתו. איטומים רואה בחוות דעת מומחה בית המשפט משום תמיכה בטענותיה. מומחה בית המשפט בדק את עבודות האיטום שבוצעו באתר העבודה, על פי החוזה בין הצדדים, וכן העבודות הנוספות שלטענת איטומים בוצעו. המומחה בדק את שלושת חלקיו הנפרדים של המבנה כדלקמן: איטום תקרת חניון. איטום גגות עליונים. איטום מאגרי מים. המומחה מצא, כי ככלל עבודות האיטום בוצעו כדבעי וכי קיימים ליקויים מינוריים ביותר. אי הלחמת יריעות חיזוק במפגש במישור אופקי למישור אנכי; אי קיבוע היריעות האנכיות; ביצוע לקוי של התפר. עוד מצא המומחה, כי מאחר ואיטומים הביעה נכונות לתקן את הליקויים, יש לאפשר לה לעשות כן. ערך ביצוע כל הליקויים עמד להערכת המומחה על סכום של 29,809 ₪ לפני מע"מ. בנוגע לחשבון הסופי, סבר המומחה, כי החשבון המפורט שהגישה איטומים הוא תקין, וטענות הנתבעות מולו לא היו מפורטות ומנומקות אלא סתמיות ביותר. הוא הסביר, כי המקובל בענף שקבלן מגיש חשבון כולל אסמכתאות. מזמין העבודה בודק את החשבון ומעביר לקבלן בכתב את הסתייגויותיו, דבר שלא נעשה בענייננו. על כן, ראה המומחה לנכון לאשר לאיטומים את מלוא הסכום שדרשה ולאפשר לה לתקן את הליקויים או לחילופין להפחית מתוך סכום דרישתה את סכום הליקויים. זוהי חוות דעתו מיום 24.2.09. המומחה בצרתי ביקר באתר שלוש פעמים לרבות ביקור לאחר ירידת הגשמים. בחוות דעתו הוא התייחס למכלול העבודות שביצעה איטומים, לכל האזורים שנדרשו וכן להצעת איטומים לבצע תיקונים לליקויים. המומחה בצרתי הסתייג מחוות דעת מומחה הנתבעות, מר חיון-טל. עוד גורסת איטומים, כי עדותה של גב' טנדלר-שני מצד הנתבעות, היתה מהוססת והיא הרבתה להשתמש במילים: "לא יודעת" "לא זוכרת". איטומים סבורה, כי לא הוצגו ראיות בדבר השלמת עבודות ע"י קבלן אחר, כגון הסכם עבודה עם אותו קבלן או אסמכתא לביצוע תשלום לידיו. מכאן מבקשת איטומים לשלול טענות התובעת בדבר תשלומים לקבלן חלופי. בסוגית הזיוף שהועלתה ממש בסיום מסכת הראיות בתיק, טענה איטומים, כי עסקינן בהטעיה, ראו סעיף 47 לסיכומים. איטומים מציינת כי מסמכי המקור לא נמסרו לה עדיין למרות שהוסכם על כך בדיון במעמד הצדדים. אי לזאת, ובהתבסס על העדויות שנשמעו וחוות דעת מומחה בית המשפט, סבורה איטומים כי היא זכאית לסכום התביעה במלואו מאת כל שלושת הנתבעות, יחד ולחוד, וכי יש לדחות את התביעה שכנגד. מנגד, גרסו הנתבעות, כי איטומים לא הצליחה לבסס את תביעתה. הן ציינו, כי איטומים השליכה יהבה אך ורק על עדותו של מר חיון. כל המסמכים המוזכרים בתצהירי העדות הראשית של חיון, הם על דרך של הפניה לכתב התביעה. למעשה, טוענות הנתבעות, כי הראיה היחידה עליה נסמכת איטומים, היא הסכם ההתקשרות הראשוני מיום 29.11.05. המסמכים שהוגשו במהלך הדיון, לשיטתן, אינן ראיות ראויות, ומדובר במסמכים מטעים שאינם מוגשים באמצעות עורכם ולא עברו את מבחן הקבילות. גם העובדה שהמסמכים צורפו לכתבי הטענות של איטומים, כתב תביעה וכתב תשובה, לטעמן, עדיין אינן מכשירה אותן לשמש כראיה. מדובר במסמכים מזויפים ובסיום ההוכחות, לאחר שהצדדים הצהירו "אלה עדיי", הועלתה הצעה של בדיקת פוליגרף, ע"י מומחה שחוות דעתו תחייב. הנתבעות סבורות שיש בסרוב משום "כבישת ראיה". הנתבעות טוענות כי גב' טנדלר-שני שהיתה אחראית מטעם פסגות על ביצוע הפרויקט, נתנה תצהיר קוהרנטי וברור, וצרפה לתצהירה נספחים המעידים על העבודות וביצוען. גם העובדה שהגב' טנדלר-שני הרבתה להשתמש בעדותה בביטוי "לא יודעת", אינו שולל לטעמן את מהימנותה. נהפוך הוא, יש להעריך את כנותה. הנתבעות התייחסו לכך שהביאו לעדות, גורם שאינו בקיא בפרטים וציינו, כי הדבר מחויב המציאות, הואיל ומדובר בתאגידים בהם מתחלפות הנפשות הפועלות. במועד הרלוונטי למסירת העדות, גב' טנדלר-שני, היתה הגורם האחראי ולכן נבחרה להעיד. הנתבעות סבורות עוד, כי המומחה מטעמן, המהנדס חיון-טל, ערך חוות דעת סדורה כהלכה ומינוי המומחה בצרתי מטעם בית המשפט אינו מאיין את תוקפה. העבודה מטעם איטומים בוצעה בצורה חלקית ולקויה, כך טוענות הנתבעות והן מסתמכות על חקירתו הנגדית של מומחה בית המשפט מר בצרתי בישיבת יום 16.1.11. מפנות הן לחוות דעתו של המהנדס חיון-טל מטעמן, אשר הוקיע את העבודה שביצעה איטומים ומצא בה פגמים לרוב. הנתבעות סבורות, כאמור, כי חוות דעתו של מומחה בית המשפט מר בצרתי, אינה עומדת בסתירה לחוות דעתו של המהנדס חיון-טל. פסגות חזרה על טענתה, כי איטומים עזבה את אתר הבניה בלי שסיימה את ביצוע העבודה כמתחייב ממנה, ולכן התקשרה עם קבלן אחר ושילמה לו 160,000 ש"ח. סכום זה זכאית פסגות לשיטתה לקזז מכל תשלום המגיע לאיטומים, אם בכלל. הנתבעות מציינות כי הסכום הכולל שהגיע לאיטומים עבור עבודתה, הוא סך של 238,630 ש"ח. מתוך סכום זה כבר שולם סך של 183,988 ש"ח וזאת בגין ביצוע עבודות האיטומים בגג החניון ובגג הבניין. הנתבעות מוסיפות כי לדעתן בוצע תשלום ביתר, משום ש-2000 מ"ר של גג חניון מזכות בתשלום של 102,000 ש"ח ולא בתשלום של 137,700 ש"ח כפי ששולם בטעות על ידי פסגות. בפועל העבודה שהוזמנה היתה איטום של 2,700 מטר וחסרים עוד 700 מטר לביצוע התשלום. גם איטום גג עליון בגודל של 638 מטר במקום 1,400 מטר אינו מזכה בסכום של 74,200 ש"ח כפי ההתחייבות החוזית, אלא בתשלום של 33,804 ש"ח. מסקנתן של הנתבעות מכל הנ"ל, כי התשלום ששולם בסך של 183,988 ש"ח מהווה למעשה תשלום ביתר ויש להפחית ממנו. עוד סבורות הנתבעות, כי יש להפחית לפחות את הסך של 29,800 ש"ח, התשלום בו מחייב מומחה בית המשפט את התובעת בגין ביצוע תיקונים באתר הבנייה, זאת בנוסף לטענת הקיזוז. פסגות מוסיפה, כי מחקירתו הנגדית של מר חיון ביום 3.2.11 עלה מפורשות, כי אין בידו אישור של המפקח ואין בידיו חשבון סופי ומכאן, כי איטומים לא הרימה את הנטל להוכיח כי בוצעה על ידה עבודה שתמורתה לא שולמה. הנתבעות תוקפות את מומחיותו של מומחה בית המשפט, גורסות כי לקתה בהעדר מקצועיות וכי לא העריך נכונה את חוסר המהימנות בה ביצעה איטומים את העבודה. סבורות הן, כי חקירתו הנגדית הזימה את חוות דעתו. למרות זאת, מוכנות הנתבעות לאמץ את אותם קטעים בחוות דעת מומחה בית המשפט ההולמים לה, כגון קיומם של ליקויים, חדירת רטיבות שנתגלתה לאחר ירידת גשמים, כניסת קבלן מחליף לאתר. לעומת תקיפת חוות דעת מומחה בית המשפט, קושרות הנתבעות כתרים לחוות הדעת המומחה מטעמן מר חיון-טל, משבחות את מהימנותו ומקצועיותו ומבקשות לאמצו הואיל ונערכה באובייקטיביות מלאה, ועל פי התקן הישראלי המהווה בסיס לעבודתו של קבלן איטום מומחה. גם את חוות דעת המומחה מטעם התובעת ד"ר א. פורת, שוללות הנתבעות מכל וכל. הכרעה בסוגית העבודות שביצעה איטומים: בנושא זה, מסרו בעלי הדין את גירסתם, מר חיון מצד אחד וגב' טנדלר-שני מצד שני. עדותו של מר חיון היתה ברורה ואמינה. עדותה של גב' טנדלר-שני היתה מהוססת, מסופקת וניכר בה, כי עובדות רבות היו חסרות לה. כאמור, כל אחד מן הצדדים, הגיש חוות דעת מומחה מטעמו. כל אחד מן המומחים של הצדדים, מר פורת מצד אחד ומר חיון-טל מצד שני, מסר חוות דעת המשקפת את עמדת מרשו. מבלי לגרוע חלילה ממקצועיותם של מומחים אלה, הרי אפשר שבאופן בלתי מודע נטו לראות את הדברים באופן שתאם את ציפיות שולחיהם. מומחה בית המשפט, מר בצרתי, לעומתם, הינו אובייקטיבי ובחן את הדברים בעין בלתי תלויה. מומחה בית המשפט ביקר באתר שלוש פעמים והקפיד כי אחד מן הביקורים יערך לאחר שירדו גשמים, כדי שיהיה ספק בידו לבחון את העבודות שבוצעו בתנאי אמת. הנתבעות תקפו את חוות דעתו בחריפות. אין ספק, כי חוות דעת מומחה בית המשפט לא היתה נוחה לנתבעות. למעשה, המומחה קיבל ברוב הנושאים את עמדת איטומים. המומחה נחקר נגדית בפני בישיבת יום 16.1.11. הוא נחקר הן ע"י ב"כ איטומים והן ע"י ב"כ פסגות, נצר ולוקי. פסגות, נצר ולוקי, סברו בסיכומיהן, כי בחקירה היתה כדי להזים את אמיתות חוות דעת המומחה, ועל כן יש לבחון את חוות דעתו ולאמץ את חוות דעת המומחה חיון-טל מטעמן. לשיטתן, הוכח כי המומחה מטעם בית המשפט לא חיווה דעתו על פי הוראות התקן הישראלי. בכל הכבוד, אין בידי לקבל עמדת הנתבעות. המומחה גילה בחקירתו בקיאות בסוגיה הנדונה ולפרטי חוות הדעת. הן בעובדות הרלוונטיות למקרה והן במישור המקצועי. המומחה השיב במקצועיות רבה כי הוא מכיר את התקן הישראלי 1752/2, התקן הוגש וסומן נ/1, ראו עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 26-29. עדות המומחה היתה מקצועית ומשכנעת. הוא הסביר את נימוקיו לביקורים חוזרים, עמ' 13 ש' 1-6. חקירתו הנגדית של המומחה לא קעקעה את חוות דעתו, נהפוך הוא, לאורך עשרים עמודי פרוטוקול גילה בקיאות ורהיטות בסוגיות הרלוונטיות. פסילת חוות דעתו של מומחה בית משפט הינו צד מרחיק לכת, בית המשפט ינקוט בו רק במקרים קיצוניים ולאחר תשתית ראייתית מתאימה. ראו דברי כבוד השופט אור בע.א. 2160/90 רז נ' לאץ והסנה, פ"ד מז(5)170, עמ' 174: "אם אין בחוות דעתו מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההגיון לאחר עיון בחוות הדעת ובראיות אחרות שלפניו, בית המשפט לא ייטה להתערב במסקנותיו של המומחה..." בענייננו, חוות דעתו של המומחה עמדה בהחלט במעמד הביקורת, הועמד בחקירות נגדיות נוקבות. גרסתו לא זו בלבד שלא נתערערה אלא הוצבה על אדנים איתנים. מקרה אחר בו ניתן לפסול חוות דעת מומחה בית משפט, הינו מצב של ניגוד עניינים. כדברי כבוד השופט ברק בבג"צ 202/90 י.ב.מ. ישראל בע"מ נ' משרד המשפטים ואח', פ"ד מה (2) 265, 271: "כאשר מופרים כללים של נאמנות וצדק טבעי ונסתרים עקרונות של הגינות ותום לב". לא מצאתי ואף לא נטען, כי בין המומחה בצרתי, לבין מי מן הצדדים כאן, קיים ניגוד עניינים. לא מצאתי ואף לא נטען, כי המומחה פעל בחוסר תום לב. הואיל ומקצועיותו של המומחה לא נתערערה בחקירה נגדית, יש לאמץ את חוות דעתו. יאמר כי המומחה ברוב הגינותו, אף אישר חלק מטענות הנתבעות. כפי שצוין בנקודות אלה, היו הנתבעות מוכנות להכיר ולאמץ את מקצועיותו וחוות דעתו, כמו בנושא כניסת קבלן נוסף לביצוע עבודות באתר. הנתבעות בסיכומיהן ערכו חישובים בנושא היקף העבודות הנטענות ע"י איטומים. הן ביקשו להוליך למסקנה, כי סכומים ששולמו לאיטומים שולמו ביתר. דעתי היא, כי יש לשלול טענה זו. מנהגו של עולם הוא, כי תשלום אינו מבוצע על נקלה, וחזקה על הנתבעות או מי מהן, כי בטרם בוצע תשלום כלשהו לידי איטומים, הן בדקו בדוק היטב את היקף העבודות שבוצעו ואת גובה התשלום ששולם. נסיונן להתנער היום מהתשלום שהן עצמן ביצעו, אינו מציג אותן באור חיובי. יש בכך אפילו כדי להטיל חשש לחוסר דיוק בחישובים שהן מציעות כיום. אציין עוד, באשר לכניסת קבלן נוסף להשלמת עבודות באתר: איטומים דרשה בכתב התביעה את מלוא סכום תמורת העבודות אותן ביצעה לטענתה. זאת על פי נספח ו' לכתב התביעה. העתק החשבון הסופי. פסגות, נצר ולוקי טענו, כי בין השאר, כי קבלן אחר השלים את העבודות שאיטומים היתה אמורה לבצע. הן נקבו בסכום של 160,000 ₪ אשר לטענתן שולם לקבלן המחליף. פסגות, נצר ולוקי לא ציינו את זהותו של אותו קבלן מחליף ולא הגישו חשבונות מטעמו. למעשה, רק עדותו של מומחה בית המשפט איששה את גירסתן בדבר קיומו של קבלן מחליף באתר. גם בכך יש כדי להצביע על שלילת טענותיהן באשר לסכומי הקיזוז הנטענים. התוצאה היא, כי בסוגית העבודות שבוצעו באתר, היקפן, טיבן ועלותן, אני מקבלת את גרסתה של איטומים בשילובה עם מומחה בית המשפט. איטומים אכן עזבה את האתר, ונכנס קבלן אחר שזהותו אינה ידועה, היקף העבודות שביצע אינה ידועה והסכומים ששולמו לא אינם ידועים. אולם, עד למועד עזיבתה של איטומים את האתר, בוצעו על ידה העבודות המתוארות בכתב התביעה. אפשר שקבלן מחליף ביצע עבודות נוספות. אפשר שקבלן מחליף ביצע תיקונים. אולם, משביצעה איטומים את העבודות בכתב התביעה והביעה נכונות לבצע תיקונים, יש לזכותה בסכום המבוקש על ידה. אומנם, בדיון לפני הביע חיון, בשם איטומים, רצון טוב ונכונות לתקן את הליקויים. בפועל, נראה כי מדובר במס שפתיים. ברור, כי שנים חלפו מאז הושלמה הבניה באתר. חוות דעתו של מר בצרתי נערכה ביום 3.3.09 לפני למעלה משנתיים. יש לקוות, כי כל צורך שהיה קיים בתיקון ליקויים, כבר תוקן. מומחה בית המשפט עצמו התייחס בחוות דעתו לתיקונים שבוצעו ע"י קבלן מחליף. גם אם לא, ברור כי מערכת היחסים העכורה בין הצדדים, ואובדן האמון המוחלט ביניהם, אינה מאפשרת חזרתה של איטומים לאתר. על כן, למרות שהדין והפסיקה מעדיפים ביצוע תיקונים ולא הפחתת כספית, נראה כי בנסיבות המיוחדות של תיק זה, כמו גם חלוף הזמן, אין מנוס מלהעדיף את רכיב ההפחתה הכספית על פני רכיב ביצוע התיקונים ע"י הקבלן המקורי. הסכום אשר נזכר בנספח ו' מיום 5.8.06, חשבון עיסקה, הינו 231,232 ₪ בצרוף ריבית והצמדה עומד הסכום על 278,057 ₪ נכון ליום הגשת התביעה 2.1.07. מסכום זה יש להפחית את עלויות התיקונים אותן ציין המומחה בחוות דעתו בסך של 29,800 ₪. הסכום הכולל, אותו אני פוסקת לזכות איטומים, במסגרת התביעה העיקרית, עומד אפוא על סך של 248,257 ₪. סכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 2.1.07 ועד לתשלום המלא בפועל. התביעה שכנגד: התביעה שכנגד שלובה עם התביעה העיקרית. חוות דעת המומחה בצרתי, אשר בחנה את העבודות שבוצעו באתר, בחנה גם את הסוגיות שהועלו ע"י התובעות שכנגד. בכל זאת סבר המומחה בצרתי, כי הליקויים עליהם הצביעו התובעות שכנגד, אינן משמעותיים ואינם עונים כדי הסכומים שנתבעו בכתב התביעה שכנגד. כזכור, העלויות בכתב התביעה שכנגד, הועמדו על סך של 666,301 ₪. עלויות שהכפילו עצמן לעומת כתב התביעה שכנגד המקורי. מומחה בית המשפט סבר, כי הליקויים הנטענים אינם עולים כדי הנטען. בחוות דעתו עמ' 8, אומר המומחה: "לא מצאתי כל פניה וכל אזכור לקיומם של נזקים למעט הכתוב בכתב התביעה (הכוונה לתביעה שכנגד - נ.ג.) באשר לחדירות רטיבות במקומות האחרים: מרפסות, גג המבנה, מאגר המים וכו', נרשם בכתב התביעה שכנגד כי הנתבעים שומרים לעצמם את הזכות לתבוע, אך לא ראיתי תביעה כספית בגין כך, ועל כן אינני רואה מקום להתייחס לטענות אלו, מה עוד שלא יכולתי לראות אותן בעין. " המומחה בצרתי, מציין בפתח פרק זה, המתייחס לגגות עליונים ומאגרי מים: "ניתן להסתמך אך ורק על חוות הדעת של הנתבעים, אך בחוות הדעת מציין המומחה מר טל-חיון כי אף הוא לא יכול היה לבדוק מקומות אלה..." בדיקתו של המומחה מטעם בית המשפט לא איששה אפוא את טענות התובעות שכנגד, לקיומם של ליקויים ונזקים בסכומים משמעותיים כנטען בכתב התביעה שכנגד, ובכלל. הוא מצא צורך בתיקון ליקויים כלשהם, אך בסכום של 29,800 ₪, אשר הופחת מסכום התביעה העיקרית. בכך למעשה מתמצית התביעה שכנגד. העדה גב' טנדלר-שני מטעם התובעות שכנגד, חזרה בתצהירה בסוגיה זו על האמור בכתב התביעה שכנגד, מצוות אנשים מלומדה. בחקירתה הנגדית בישיבת יום 3.2.11, היא לא גילתה בקיאות בחומר וכפי שהצדדים כבר ציינו, המוטיב החוזר בתשובותיה היה: "לא יודעת", עמ' 58 הוא דוגמא מדגמית לרצף של תשובות מסוג זה. העדה לא ידעה לומר אלו עבודות בוצעו, אלו ליקויים קיימים ואף העידה כפי שצוין בסיכומי התובעות שכנגד: "אין לי ידע ותעודה בהצפות", עמ' 66 ש' 28. כאשר העדה נשאלה לגבי סוגיות הנוגעות לנזילות, בחרה לשוב ולהקריא סעיפים מתצהירה או לחילופין, בעמ' 72 לפרוטוקול ש' 13: "העדה שותקת. לא יודעת". כלומר, בפנינו תביעה שכנגד אשר לא נתמכה במסמכים, העדה מטעם התובעות שכנגד שהובאה לחזקה לא גילתה בקיאות רבה בחקירה נגדית. מומחה בית המשפט שלל את טענות מומחה התובעות שכנגד. זהו המקום להתייחס לטענות התובעות שכנגד, באשר לחוסר קבילות מסמכי התביעה או לחילופין טענות זיוף. אני סבורה, כי טענות אלה מקורן בהיווכחות התובעות שכנגד בחולשת טענותיהן ולא בכדי הועלו בסוף שמיעת הליך ההוכחות. אני סבורה, כי טענות הזיוף והרעיון החדשני של מינוי גרפולוג לאחר שנשלם הליך ההוכחות, אינן יכולות להוות משקל נגד ראוי לעדויות הקוהרנטיות של איטומים וחיון מול עדותה המהוססת ונטולת הידיעה של גב' טנדלר-שני עדת פסגות, נצר ולוקי, כמו גם חוות דעת מומחה בית המשפט הניצבת לימין התביעה העיקרית ושוללת את התביעה שכנגד. התוצאה היא, כי אני מוצאת שטענות התביעה שכנגד לא הוכחו ולא בוססו כלל ועיקר. אני דוחה טענות אלה. גירסת התובעות שכנגד בלבד ליקויים בביצוע עבודות ע"י איטומים, כבר מצאה ביטויה בפסיקה ובקיזוז התביעה העיקרית. אחריותו של חיון: הואיל והתביעה שכנגד נדחתה לגופה כמבואר לעיל, הפכה סוגית אחריותו של חיון כלפי התובעות שכנגד, לתיאורטית בלבד. ברם, לא אוכל להתעלם מנושא זה מבלי לומר, כי אחריותו הנטענת של חיון לא בוססה כלל ועיקר. הוכח כי ההתקשרות היתה מול איטומים, חברה בע"מ. העובדה שמדובר בגוף משפטי יציר כפיו של הדין, כשלעצמה, אינה מצדיקה השתת חיוב אוטומטי על שכמו של המנהל ובעל המניות. "בין תאגיד שהוא חברה לבין בעלי מניותיה פרוש מסך, החוצץ בין האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד לבין האישיות המשפטית הטבועה בבעל המניות, ואין לערבב ביניהם." דברי כבוד השופט לוין, ע"א 4606/90 איטה מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו (5) 353, 361. בע"א 2273/03 חב' פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית בע"מ, פ"ד נח (2) 36. פסקה כבוד השופטת חיות שם בפסקה 9: "מי אשר מבקש להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד בתאגיד, נדרש להצביע על עילה ספציפית נגדו ולהניח תשתית ראייתית שעולה ממנה כי בעל התפקיד קיים את יסודותיה. שאם לא יעשה כן, יוכל אולי להיפרע מן התאגיד, אך לא מבעלי התפקיד בו". הווה אומר : יש להוכיח התחייבות אישית או התנהלות פסולה של המנהל ובעל המניות דנן. לא די להעלות טענות בעלמא כלפיו, אלא יש להניח תשתית עובדתית המצדיקה הרמת הפרגוד החוצץ בין החברה לבין מנהליה ובעלי מניותיה. דבר זה לא נעשה כאן. על כן, אפילו הייתי מוצאת מקום להטיל חיוב כלשהו על שכמה של איטומים בשל התביעה שכנגד, לא היה מקום להרחיב חיוב מעין זה ולהשית באופן אישי, על שכמו של חיון. היריבות: נושא זה מתפצל לשני ראשים : היריבות בתביעה העיקרית. היריבות בתביעה שכנגד. ההכרעה בסוגיה זו, לצורך התביעה שכנגד, מתייתרת למעשה, נוכח דחייתה של התביעה שכנגד. איזכרתי זאת, רק כדי להדגיש את כפילות הטענות. מצד אחד, נצר ולוקי טוענות כי לא היה להן קשר עם איטומים ועל כן אין יריבות מולן בתביעה העיקרית. מצד שני, נצר ולוקי טוענות כי הן זכאיות לפיצוי מצד איטומים בתביעה שכנגד. אכן, העובדה שנצר ולוקי ראו לנכון להגיש תביעה שכנגד כלפי איטומים לביצוע נזקים שנגרמו להן לטענתן באתר, משמיטה את הקרקע מתחת לטענת העדר יריבות. גב' טנדלר-שני, עדת הנתבעות, אישרה בעדותה, עמ' 53 לפרוטוקול, ש' 18-20, כי קיים קשר עיסקי בין פסגות, נצר ולוקי. אם כי לא ידעה להעיד על מהות הקשר. מטיעוני שני הצדדים בפני הסתבר, כי אומנם החוזה המקורי של ההתקשרות נחתם בין איטומים לבין פסגות, וחוזה אחר בכתב לא נחתם. אולם, ההתנהלות של כל הנוגעים בדבר באתר מעידה על כך, כי פסגות יצאה מן התמונות בשלב מוקדם מאוד לאחר שנקלעה לקשיים כלכליים. נצר ולוקי נכנסו בנעליה ושתיהן תיפעלו את העבודה באתר ולרבות עבודתה של איטומים. הטענה המשמעותית לפיה נצר ולוקי זכאיות לפיצוי מצד איטומים, היא הנותנת כי נצר ולוקי רואות עצמן יריבות ובעלות דין של איטומים בדבר ביצוע עבודות באתר. הודאת בעל דין, כמאה עדים דמיה. ראו בספרו של המלומד א. הרנון "דיני ראיות" חלק שני, 1997, שם בעמ' 228. מר חיון מטעם איטומים, העיד בפני בישיבת יום 3.2.11, כי בעת שקיבל על עצמו את העבודה באתר, היתה מעורבות של פסגות, לוקי ונצר גם יחד. עמ' 28 לפרוטוקול, ש' 14-18. כיוון ששלושת החברות פעלו בערבוביה, וכולן גם יחד ניהלו את ההתקשרות מול איטומים, כפי שעלה מעדותו של מר חיון ומצא ביטוי גם בהודעה על דרך של התנהגות בהגשת התביעה שכנגד, יש לדחות את טענת העדר היריבות שהעלו נצר ולוקי. אומנם החוזה היה חתום עם פסגות, אך בדרך של התנהגות הובהר, כי לוקי ונצר מעורבות לא פחות ממנה בניהול האתר ובניהול עבודתה של איטומים שם. בנסיבות אלה, יש לקבל את עמדתה של איטומים כפי שהובאה בכתב התביעה ובתצהירו של מר חיון, כי היריבות הינה בין איטומים לבין שלושת החברות הנתבעות על ידה. למעלה מן הצורך אומר, כי המוצגים אשר הוגשו במהלך העדות מצביעים אף הם על מעורבותן של החברות דנן. כך למשל יש שיקים שנמשכו ע"י פסגות לטובת איטומים, אך המוצגים נ/16, נ/17, נ/18, נ/19 מעידים, כי: "התשלום הנ"ל המשולם ע"י החברה נצר זהב בניין והשקעות בע"מ, נעשה על חשבון עבודות חודש (__) שנת 2006 ומשולם ע"י נצר זהב בניין והשקעות בע"מ, במקום תשלום ע"י מ.ג.ה פסגות ניהול וביצוע פרויקטים בע"מ". אומנם, בהמשך הופיע סייג ברור, לפיו אין בתשלום זה, כדי ליצור מחויבות חוזית בין נצר לבין הנפרע, מקבל התשלום, למעט פירעון השיק. אולם, ברי כי זוהי קבלת אחריות ויצירת יריבות. במיוחד אין המדובר בתשלום אחד, אלא בסדרה של תשלומים עוקבים. עובדתית, הוכח אפוא, כי פסגות יצאה מהתמונה בשלב מוקדם לאחר שנחתם החוזה. נצר ולוקי נטלו את שרביט הפיקוד לידיהן, כל אחת מהזוית שלה, גב' טנדלר-שני אישרה זאת בעדותה, אם כי לא ידעה להסביר בדיוק את טיב ההתקשרות. מר חיון בעדותו, עמ' 45, ש' 6-8, אמר: "בשבילי לוקי, מגה ונצר זה אותו דבר. ככה הסתכלתי וככה קיבלתי את העבודה". בהמשך אמר, בין הש' 16-17: "אני רואה את לוקי ואת נצר זהב ואת מגה כיחידה אחת. ככה זה הוצג לי". התוצאה היא, כי טענותיהן של נצר ולוקי להעדר יריבות בתביעה הראשית, נדחות בזה. סיכום: מן המקובץ לעיל, אני פוסקת כדלקמן: 1. התביעה שכנגד נדחית. 2. התביעה העיקרית מתקבלת, כלפי שלושת הנתבעות גם יחד. טענת היעדר היריבות נדחית. 3. הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 248,257 ₪. סכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 2.1.07 ועד לתשלום המלא בפועל. 4. הנתבעות, יחד ולחוד, ישאו בהוצאות התובעת בגין ההליך הנוכחי, בסך של 20,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. כן ישאו הנתבעות, יחד ולחוד, בתשלום אגרות משפט א' ו-ב' כערכן ביום תשלומן ובחלקה של התובעת בשכר טירחת מומחה בית המשפט, כשהוא צמוד למדד ונושא ריבית כחוק, מיום תשלומו ועד לתשלום המלא בפועל. 5. פסיקתא תוגש לחתימתי. חוות דעת מומחהמומחהחוות דעת