המשפט הבינלאומי הפרטי האנגלי הוטרד רבות בשאלת ברירת הדין בנזיקין. פסק הדין אשר הציב את "הכלל" של המשפט המקובל ניתן בעניין Phillips v. Eyre L.R. 6 Q.B. 1 (1870) (להלן: עניין Phillips). בפועל, סבה התפתחות המשפט המקובל בתחום זה סביב פרשנות מובאה אחת מדבריו של השופט Willes באותו עניין, בעמ' 28-29: As a general rule, in order to found a suit in England for a wrong alleged to have been committed abroad, two conditions must be fulfilled. First, the wrong must be of such a character that it would have been actionable if committed in England…Secondly, the act must not have been justifiable by the law of the place where it was done. מימרה זו, אותה ניתן היה להבין כמתייחסת דווקא לשאלת הסמכות, נתפרשה מאוחר יותר, ככלל הקובע את עקרונות ברירת הדין בנזיקין (P. North Private International Law Problems in Common Law Jurisdictions (1993) 156-157). למימרה שתי צלעות. הראשונה - נוגעת לדרישה שהמעשה בגינו מוגשת התביעה יוכר כעוולה בת תביעה בדין האנגלי, לאמור – דין הפורום. הצלע השנייה מתייחסת לדין החל במקום ביצוע העוולה. מהות הדרישה, לעניין הקבוע בדין זה, דהיינו – הדרישה שהמעשה לא יהא "מוצדק" בדין מקום ביצוע העוולה - נידונה באריכות בפסיקה המאוחרת יותר ברחבי ארצות המשפט המקובל (להרחבה ראו: J. H. C. Morris The Conflict of Laws (by D. McClean, 5th ed., 2000) 360-362). היא נבחנה בפסיקת בית הלורדים בפרשה החשובהChaplin v. Boys [1969] 2 All E.R. 1085 (להלן: פרשת Chaplin). באותה פרשה נחלקו דעות הלורדים וספק אם ניתן לדלות הלכה מחייבת ברורה מפסק הדין, אלא שבתי המשפט קבעו, מאוחר יותר, כי את ההלכה העולה מפסק הדין יש למצוא בחוות הדעת של הלורדים Wilberforce ו-Hodson (A. V. Dicey & J. H. C. Morris The Conflict of Laws (vol. 2, by L. Collins, 13th ed., 2000) 1511). הלורד Wilberforce הציב את הפרשנות החדשה לכלל ברירת הדין בנזיקין של המשפט המקובל, תוך ניסוח מחודש של הצלע השנייה של הנוסחה שהוצבה כאמור בפרשת Phillips: I would…restate the basic rule of English law with regard to foreign torts as requiring actionability as a tort according to English law, subject to the condition that civil liability in respect of the relevant claim exists as between the actual parties under the law of the foreign country where the act was done (p. 1102). לאמור: הדרישה היא לקיומה של אחריות אזרחית, בין אותם הצדדים, לגבי כל אחד ממרכיבי התביעה, בדין מקום ביצוע העוולה. לפי פרשנות זו, הכלל הוא כלל של "תביעוּת כפולה" ("double actionability"); על התובע להראות כי עומדת לזכותו עילת תביעה הן בדין הפורום, והן בדין מקום ביצוע העוולה. הוא יזכה בתביעתו רק בגין כל רכיב של האחריות ושל הנזק שמתקיים בשני הדינים גם יחד. אלא שלכלל זה, הציבו הלורדים חריג, שנועד להבטיח מידה מסויימת של גמישות. לפי החריג הזה, מקום בו לא יהא זה מוצדק להפעיל את הכלל, יש להחיל את דין המדינה שלה הקשר המשמעותי ביותר לעוולה ולצדדים. כך, בפרשת Chaplin, הוכפפה תאונה בה היו מעורבים שני אנגלים, ששהו שהייה זמנית במלטה, כחלק משירותם הצבאי, לדין האנגלי בלבד – תוך התעלמות מהדין המלטזי – דין מקום ביצוע העוולה. בפסיקה מאוחרת, נפסק כי החריג שהוכר בפרשת Chaplin יכול גם להביא להתעלמות מדין הפורום (ולא רק להתעלמות מדין מקום ביצוע העוולה, כפי שהיה בנסיבות פרשת Chaplin) ולהחלתו של הדין הזר בלבד (Red Sea Insurance Co. Ltd. v. Bouygues S.A., [1994] 3 All E.R. 749 (P.C.)). יחד עם זאת, נותרו גדריו של החריג עמומים (J. G. Collier Conflict of Laws (3rd ed., 2001) 225-226). הביקורת הקשה שנמתחה על כלל ברירת הדין של המשפט המקובל, ובמיוחד כנגד המשקל הנכבד שהוא מייחס לדין הפורום, הניעה את המחוקק האנגלי לכלל מעשה. ה-Private International Law (Miscellaneous Provisions) Act 1995 ביטל את הכלל שהציב המשפט המקובל – לאמור – כלל "התביעוּת הכפולה" המלווה כאמור בחריג (סעיף 10), וקבע כלל ברירת דין חדש, הנוגע למרביתן של העוולות. כלל "התביעוּת הכפולה" ממשיך לחול שם, רק לגבי עוולת לשון הרע המוגדרת בחוק באופן מרחיב (עד שנכללות בה עוולות השקר המפגיע והתיאור כוזב, ראו: סעיף 13 לחוק). ההסבר להוצאת עוולה זו מגדרי הכלל נעוץ בלחצם של גופי התקשורת אשר חששו לגורלו של חופש הביטוי בעיתונות האנגלית - זו המופצת גם מחוץ לאנגליה (G. C. Cheshire & P. M. North Private International Law (by P. North & J. J. Fawcett, 13th ed., 1999) 656-657). כלל ה"תביעוּת הכפולה" ממשיך גם לחול על עוולות אשר בוצעו טרם כניסת החוק לתוקף, ביום 1 במאי 1996 (סעיף 14(1)). בכל הנוגע ליתר העוולות, הוחלף כלל "התביעוּת הכפולה" בכלל חדש, וגם לצידו של זה ניצב חריג. הכלל קבוע היום בסעיף 11 לחוק: The general rule is that the applicable law is the law of the country in which the events constituting the tort or delict in question occur. והחריג מפורט בסעיף 12: 1. If it appears, in all circumstances, from a comparison of- a. the significance of the factors which connect a tort or delict with the country whose law would be the applicable law under the general rule; and b. the significance of any factors connecting the tort or delict with another country, that it is substantially more appropriate for the applicable law for determining the issues arising in the case, or any of those issues, to be the law of the other country, the general rule is displaced and the applicable law for determining those issues or that issue (as the case may be) is the law of that other country. 2. The factors that may be taken into account as connecting a tort or delict with a country for the purposes of this section include, in particular, factors relating to the parties, to any of the events which constitute the tort or delict in question or to any of the circumstances or consequences of those events. הכלל הנוהג כיום באנגליה זהה לכלל המקובל מקדמת דנא ביבשת אירופה – אליה עוד נשוב – ולפיו יוחל על העוולה דין מקום ביצועה. יחד עם זאת, קובע החוק חריג לכלל זה, הדומה ברוחו, לחריג שנקבע לכלל "התביעוּת הכפולה" בפסק הדין בענייןChaplin . מכוח החריג, לא יוחל דין המדינה בה בוצעה העוולה אם קיימת מדינה אחרת, אשר לה קשר הדוק יותר, במידה משמעותית, עם העוולה או עם העניין. השוואה זו נערכת על יסוד השוואת הסממנים הקשורים, בין השאר, בצדדים, בארועים המהווים את העוולה, או בנסיבותיהם ותוצאותיהם (להרחבה ולהדגמה ראו: Dicey ו-Morris, בספרם הנ"ל, בעמ' 1552-1556). אף חריג זה, לוקה, כמובן, בעמימות רבה, ועל כך נמתחה ביקורת (Collier, בספרו הנ"ל, בעמ' 231-232, Cheshire ו-North, בספרם הנ"ל, בעמ' 637-638). מנגד, יש המוצאים בכלל מסגרת ברורה, כמו גם מדיניות ברורה, אשר לאורן יוכלו בתי המשפט לפעול כשהם מונחים על ידי פרמטרים ברורים למדי (C. J. S. Morse "Making English Private International Law" In Reform and Development of Private International Law: Essays in Honour of Sir Peter North (ed. by J. Fawcett, 2002) 273, 298-299). אין בנמצא עדיין פסיקה די שתבהיר את היקף החלת החריג (לסקירת הפסיקה הקיימת ראו התוספת השלישית לספרם של Dicey ו-Morris, בעמ' 407), וטרם ניתן מענה לשאלה האם ניתן להתחשב בגדרו גם בשיקולים של מדיניות ציבורית (יש העונים לשאלה זו בשלילה, לאור לשון הסעיף המתייחסת אך לזיקות של הדינים לארוע ולצדדים: Cheshire ו-North, בספרם הנ"ל, בעמ' 637-638, 639-640, אך יש הסוברים אחרת: Dicey ו-Morris, בספרם הנ"ל, בעמ' 1554). המשפט האנגלו אמריקאיברירת הדיןמשפט אנגלימשפט משווה