רקע 1. עתירת הנתבע, קיבוץ בית גוברין, לעיכוב כל ההליכים בתובענה ולהעברתם להליך של בוררות מכח החלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ מיום 17.9.07, או לחילופין להעביר את ההליך לבוררות לפני המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית. 2. עניינה של התובענה בזכותם הנטענת של התובעים לשיוך מגרש נוסף בקיבוץ, מלבד המגרש המוקצה לכל משפחה, לאור היותם גרושים, ובהתאם להחלטת האסיפה הכללית מיום 17.9.07 במסגרת אישור חוברת נהלי השיוך. מקורו של הליך שיוך המגרשים לחברי הקיבוץ, בהחלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל, המאפשרת לקיבוצים להחליט על שינוי במבנה הארגוני שלהם ובשיטת הקצאת הקרקע, בהחלטה שתתקבל ע"י האסיפה הכללית של הקיבוץ, ובכך להעניק בפועל שטח מבונה לכל משפחה, הכולל זכויות הורשה. עיקר טענות התובעים בכתב התביעה מופנות כנגד ביטולו של סעיף 2.2.3 בחוברת נהלי השיוך, בהחלטה מאוחרת לאישורו מיום 14.11.10, המבטלת את הזכות לכאורה לשיוך מגרש נוסף במקרה של בני זוג גרושים, על אף שסעיף זה אושר עם אישור החוברת כולה כמקשה אחת, באסיפה מיום 17.9.07. כן, טוענים התובעים כי במסגרת הליך השיוך היה על הקיבוץ לדווח עליהם לוועדת הפרוגראמות, כבודדים, לאור היותם פרודים באותה עת ובתחילתם של הליכי גירושין. חוברת נהלי השיוך אושרה בהחלטת האסיפה מיום 17.9.07, כשהיא כוללת גם פרק שעניינו "מנגנונים לפתרון מחלוקות", במסגרתו הוקמה ועדת בוררים חיצונית, באישור רשם האגודות השיתופיות (להלן:"הרשם"), ומכאן עתירת הנתבע. לחילופין, עותר הנתבע להעברת הסכסוך לבוררות מכח הוראת סעיף 113(ב) לתקנון הקיבוץ המעודכן, הקובעת מנגנון מוסכם ליישוב סכסוכים. תמצית טענות התובעים 3. התובעים עותרים לבירור התובענה בבית משפט זה וטוענים בתמצית כדלקמן: א. ועדת הבוררים מונתה ע"י הרשם בהתאם להוראות סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה"), כנלמד מכותרת החלטתו. אלא, שסמכות הרשם או מי מטעמו לדון כבורר מתקיימת רק מקום שקיימת תניית בוררות מפורשת בתקנות האגודה וכשמדובר בסכסוך בנוגע ל"עסקי האגודה", בעוד שבמועד החלטתו חל תקנון הקיבוץ הקודם שאינו כולל תניית בוררות כאמור (הקיימת רק בתקנון החדש). ב. מכל מקום, אין המדובר בסכסוך בנוגע ל"עסקי האגודה", הקשור בפעילות העסקית היומיומית של האגודה, כי אם בסכסוך בעל אופי חוקתי, הנוגע לשאלת חוקיות פעולות האגודה והחלטותיה ולפגיעה בזכויות יסוד של חבריה, שאין למוסרו לבוררות. ג. התובענה עוסקת בנושא קונסטיטוציוני במובהק, שכן היא נועדה לרפא את הפגיעה הקניינית שנגרמה לתובעים, והיא מעמידה לדיון שתי סוגיות חוקתיות, האחת, תוצאת החלטת הקיבוץ שלא לדווח על התובעים לוועדת הפרוגראמות כבודדים, חרף בקשתם, והשניה, תולדת קבלת סדרת החלטות בניגוד לתקנון ולדין, המהוות פגיעה של הרוב בזכויות קנייניות של מיעוט, ופגיעה בעקרון השוויון והפליית התובעים לרעה. ד. מחלוקות בנושא חוקיות תקנותיה והחלטותיה של האגודה סווגו בפסיקה כעניינים קונסטיטוציונים מובהקים, ובמפורש אין המדובר ב"עסקיה השוטפים של האגודה". ה. בחינת הוראות פרק ה' בחוברת השיוך, שעניינו פתרון מחלוקות, מלמדת כי כוונת הקיבוץ היתה לקבוע מנגנון לפתרון מחלוקות שעניינן באופן ביצוע השיוך לחבר שהוחלט על שיוך בעניינו, דוגמת זהות המגרש ואופן ההתחשבנות, להבדיל ממחלוקת המתעוררת על רקע שלילת הזכות לשיוך. מכל מקום, הנתבע לא הפעיל כלפי התובעים את שלב הגישור הפנימי במנגנון יישוב המחלוקות הדו-שלבי, ולפיכך אינו יכול לדרוש קיומו של השלב השני (ועדת בוררות חיצונית). ו. יש לדחות את הבקשה גם מהטעם שהנתבע לא מילא אחר דרישת הסף הנדרשת מכח סעיף 5(א) לחוק הבוררות, משלא הוכיח כי היה מוכן גם קודם לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות. ז. מקרה זה מתאים במיוחד להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בהתאם להוראות סעיף 5(ג) לחוק הבוררות, בשל קיומם של טעמים מיוחדים הקשורים באופי הטענות הדורשות ליבון והכרעה ואשר מחייבים שלא להעביר את הסכסוך לבוררות. ח. אין להעביר את הדיון להליך של בוררות גם מהחשש לקבלת הכרעות סותרות לאור קיומו של הליך תלוי ועומד שעניינו הכרעה בסוגיית אופן סיווגם הנכון של התובעים, האם עפ"י מבחן הסטטוס האישי הפורמלי, או עפ"י המבחן המהותי. תמצית טענות הנתבע 4. לעמדת הנתבע יש להעביר את הסכסוך לדיון בוררות בפני ועדת הבוררים (הגב' אילת גלס, מר ניתאי קרן וגב' רונית ברקוביץ), אשר מונתה ע"י הרשם בהתאם להחלטה מיום 17.9.07, ולחילופין בלבד, יש להעביר את הדיון לבוררות בפני המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית, ואלה טענותיו בתמצית: א. הצדדים קשורים בהסכמה לבירור כל מחלוקת שתתעורר בהקשר לשיוך דירות בקיבוץ בדרך של בוררות, בפני ועדת בוררים חיצונית שהרכבה מונה ואושר ע"י הרשם, זאת מכח סעיפים 2.2 ו- 2.3.3 לחוברת השיוך שאושרה בהחלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ ביום 17.9.07. ב. מאחר והחלטת האסיפה הכללית מחייבת את התובעים, כמו גם החלטת מינוי ועדת הבוררים שניתנה מכוחה, והיות ואין מחלוקת כי הסכסוך שלפנינו עוסק בזכויות התובעים בהליך שיוך הדירות, יש לראות בהחלטת האסיפה הסכם בוררות ספציפי לעניין שיוך הדירות ולפיכך יש לקבוע כי מינוי הבוררים הינו כדין. ג. התובעים לא השיגו על החלטת האסיפה ועל מינוי הועדה, ואף לא הוגש כתב תשובה מטעמם על אף שכבר בכתב ההגנה הועלתה הטענה המקדמית בדבר העברת הדיון לבוררות. ד. הטענה כי החלטת הרשם הממנה את הועדה הינה חסרת תוקף מאחר ולא מתקיימים תנאי סעיף 52 לפקודה, הינה טענת סרק שראוי היה שלא תיטען. לחילופין, כאמור, חל סעיף הבוררות בתקנון המתוקן, ס' 113(ב). ה. הנתבע מעוניין ונכון לקיים את הבוררות, העלה טענתו בבירור מייד בהזדמנות הראשונה, בכתב ההגנה, ואף שב על טענתו בישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה בתובענה. הנתבע מעולם לא הקשה או הכביד על האפשרות לקיום בוררות ואף התובעים בעצמם ציינו במכתבם מיום 9.2.11 כאפשרות ראשונה כי בכוונתם לפנות לרשם, ובמכתביהם המאוחרים לא טענו כי בכוונתם לפנות לבית המשפט. בנסיבות אלה, משהנטיה היא לפרשנות הנותנת תוקף להסכמי בוררות תחת איונם, ואף משיקולי יעילות, יש להיענות לבקשה. ו. גם בשל אופיין המיוחד של אגודות שיתופיות, ראוי כי סכסוכים כגון דא יתבררו בפני גופים בעלי ידע ומומחיות בענייני האגודה, בפניהם יוכלו התובעים להציג כל מסמך ופסיקה רלבנטית, ואף אין לחשוש מפסיקות סותרות מאחר ואף אם תתקבל עמדת התובעים, ספק אם תהא לה תחולה רטרואקטיבית. ז. אין המדובר בעניין קונסטיטוציוני, כי אם בסכסוך בעל משמעות כספית הנוגע לצדדים לתיק זה בלבד, ושאינו מעורר שאלות משפטיות בעלות חשיבות מיוחדת או השלכה כללית. לא ניתן להקיש מהפסיקה שצרפו התובעים בעניין זה לאור ההבדל העקרוני בין העניינים שנדונו שם לבין ענייננו. אין עסקינן בסכסוך הנוגע ל"עסקי האגודה" כי אם במחלוקת שהתעוררה בקשר לשיוך דירות, או לחילופין, מדובר בסכסוך בין הקיבוץ לחבר בו הנובע מחברותו או הקשור בכך, ולפיכך חלה תניית הבוררות שבחוברת השיוך, או לחילופין סעיף הבוררות בתקנון. דיון 5. לאחר עיון בטענות הצדדים דעתי היא כי דינו של הסכסוך נשוא התובענה להתברר בהתאם למנגנונים המוסכמים לפתרון מחלוקות במסגרת הליך שיוך הדירות הקבועים בפרק ה' לחוברת השיוך, לרבות ע"י וועדת בוררים חיצונית, כאמור שם. התובעים טועים לטעון כי עסקינן בבקשה להעברת ההליך לבוררות סטטוטורית, בהתאם לסעיף 52 (2) לפקודה, בעוד שלמעשה כלל איננו עוסקים בבוררות מסוג זה, בוררות השואבת כוחה מהוראות הפקודה והתקנון והכפופה לכלליה ולכללי תקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב-1972 (להלן:"התקנות"), אלא המדובר בבוררות על פי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, השואבת כוחה מהסכמת הצדדים, ושאינה כפופה לתנאי הפקודה והתקנות. אסביר: אכן, הוראות סעיף 52 לפקודה מקימות מנגנון המסמיך את הרשם (או מי מטעמו), בתנאים מסוימים, ליישב בבוררות סכסוכים שמקורם באגודה ובחבריה, היא הבוררות הסטטוטורית, ואמנם, לשם החלת הסעיף נדרשים להתקיים שני תנאים מוקדמים מצטברים: קיום תניית בוררות מפורשת בתקנון האגודה המסמיכה את הרשם, והיות נושא הסכסוך נוגע ל"עסקי האגודה". חוק הבוררות אינו חל על בוררות מסוג זה, אלא חלות עליה הוראות הפקודה והוראות התקנות, ומשמעות הדבר כי בנוגע לעניינים שהינם "עסקי האגודה", מהווה רשם האגודות השיתופיות ערכאה שיפוטית בעלת סמכות מיוחדת הפועלת לפי חוק מיוחד, ובתי המשפט האזרחיים אינם מוסמכים לדון בתביעה. אולם, בענייננו, מדובר בתניית בוררות עצמאית להוראות הפקודה, היא אינה מזכירה ולו ברמז את הוראות הפקודה ואינה קשורה בה, ואך לפי הזיקה הקיימת מטבעם של דברים לענייני האגודות השיתופיות, נקבע מנגנון מוסכם לפיו הרכב הבוררים ימונה ע"י הרשם ויינתן אישורו הסופי לפסק הבוררות. 6. התובעים וודאי אינם חולקים על דבר אישור חוברת השיוך בהחלטה חוקית של האסיפה הכללית, גם לאור העובדה כי עותרים הם בתביעתם לביטול ההחלטה המאוחרת לה ולהותרת חוברת השיוך על כנה, על סעיף 2.3 לפרק ג' שבה. חוברת השיוך כוללת כאמור פרק שלם (פרק ה') שעניינו בקביעת מנגנונים לפתרון מחלוקות במסגרת הליך שיוך הדירות, אשר הכללתו נבעה, כעולה ממנו, מחשיבות שראו הצדדים לפתרון מחלוקות שאפשר שיתגלעו במסגרת הכללית של הליך שיוך הדירות - בדרך של מנגנון מוסכם (ר' פרק ה' לחוברת, האמור ב"מבוא"). ההסכמה כי מחלוקות כאמור תוכרענה ע"י וועדת בוררים חיצונית מהווה הסכם בוררות לפי חוק הבוררות לכל דבר ועניין, על פיו יתנהל הליך הבוררות כולו, והפנייה אל הרשם בהתאם להסכמה המפורטת בפרק ה' לחוברת נעשתה אך לעצם מינוי הבוררים שירכיבו את הוועדה, ולא לשם מסירת הסכסוכים נשוא ההסכמה לבוררות בפניו עפ"י סעיף 52 לפקודה. לאור המובהר לעיל, הרי שמינוי הבוררים, כשלעצמו, ע"י הרשם נעשה כדין. בנסיבות אלה, ברי כי התייחסות הרשם במסגרת ההחלטה על מינוי הבוררים להרכב הועדה מיום 2.2.08, למינוי כמינוי עפ"י סעיף 52(2) לפקודה ולבוררות כסטטוטורית, בטעות יסודה. אפנה בעניין זה להחלטת הרשם בעניין סימנסקי נ' קיבוץ גורדוניה (תיק מס' 242/301/04, מיום 15.7.07, לא פורסם), במסגרתה נקבע כי מקום שישנו הסכם בוררות בין הצדדים, אך אין בנמצא בתקנון האגודה תניית בוררות, אין מוקנית לרשם סמכות למינוי בורר עפ"י סעיף 52(2) לפקודה, וסמכותו מתמצית במינוי בורר לפי חוק הבוררות בלבד. גם במקרה שנדון שם התייחסה החלטת המינוי של הרשם להליך הבוררות כבוררות סטטוטורית, אף שכאמור בפועל לא היה הדבר כך, וחרף האמור הוחל על הבוררות חוק הבוררות, הכללי. ר' גם ח' נועם, עו"ד, "אגודות שיתופיות - הלכות ופסיקה", מהד' 2010, בעמ' 577-579. 7. בנסיבות העניין, אין למעשה צורך להידרש לתנאי שעניינו סכסוך הנוגע ל"עסקי האגודה", על הגדרתו הרלבנטית לעניין של מונח זה, אולם, מאחר והתובעים העלו טענה כי מתקיימים טעמים מיוחדים בגינם אין להעביר את הדיון להליך של בוררות, אתייחס בקצרה גם לנושא זה. בחינת תביעת התובעים במהותה מלמדת כי היא אינה נשענת על אדנים של פגיעה בעקרון השוויון ואפליה, אלא, מלינים התובעים למעשה על אבדן יתרון כלכלי, באשר ההחלטה על הענקתו במסגרת אישור חוברת השיוך מיום 17.9.07, בוטלה בהחלטה מאוחרת יותר. לאחר שבחנתי את העניין הנדון כולו, על כלל נסיבותיו, לא שוכנעתי כי אכן מדובר בסכסוך בעל אופי "חוקתי" או החורג משמעותית מסכסוך הראוי להיות נדון בהליך של בוררות. התובעים, אשר היו נשואים במועד הקובע (29.3.06 - מועד אישור החלטת השיוך) נכללו בהסדר השיוך בדומה ליתר המשפחות המתגוררות בקיבוץ, באופן שלכל משפחה שויך מגרש מבונה אחד. אלא, שבמסגרת החלטת האסיפה הכללית מיום 17.9.07, המאשרת את חוברת נהלי שיוך הדירות, הוחלט על הוספת סעיף 2.3 לפרק ג' שעניינו מתן הטבה כלכלית למשפחות בהן התגרשו ההורים במועד החל בין יום אישור החלטת השיוך לבין יום אישור חוברת השיוך, בדמות אפשרות לקבלת מגרש מבונה נוסף, המניב אף הוא זכויות הורשה. החלטה מיטיבה זו אושרה ע"י האסיפה הכללית כמקשה אחת עם אישור חוברת השיוך, החלטה עליה מטבע הדברים לא מצאו התובעים לנכון לערער בכל דרך. הורתה של תובענה זו אם כן בביטולה המאוחר של ההחלטה המטיבה, וברצונם של התובעים לזכות ביתרון הכלכלי הטמון בה. וודאי אין הצדקה לסווג סכסוך מסוג זה כעניין בעל חשיבות עקרונית קונסטיטוציונית. אציין בהקשר זה עמדה דומה שהובעה ע"י כב' הש' י' פרגו בת"א (ת"א) 1501/06 נבט בן חיים נ' מנהל מקרקעי ישראל (ניתן ביום 3.5.10, לא פורסם) לפיה "...שיוך יחידות דיור לחברי הקיבוץ, הינה, בעיקרה, בעלת אופי ויתרונות כלכליים, במגבלות המפורטות בהחלטה 751, בהוראה 53, בתקנות האגודות השיתופיות ובתקנון הקיבוץ." כן, אדגיש, כי בעניין ת"א (י-ם) 9006/07 מתתיהו מושב שיתופי נ' ג'ייקובס (ניתן ביום 19.6.07, לא פורסם), אליו הפנו התובעים בסיכומיהם, במובחן מענייננו, דובר בבוררות סטטוטורית עפ"י סעיף 52 לפקודה, המותנית בפועל בהיות הסכסוך נוגע ל"עסקי האגודה". במקרה שנדון שם, נקבע כי סירוב האגודה מכל וכל לעריכת מהלך השיוך עבור התובעים, עד לסיומו הסופי של סכסוך קיים בין התובע 2 לבין האגודה (סכסוך על שכר עבודה אשר מתברר בבית הדין לעבודה), כמו גם גיבויו של העיכוב בהחלטת האסיפה, נושא אופי של סכסוך שאין מקומו לדיון במסגרת של בוררות, והוא בוודאי חורג מגדר סכסוך הנוגע לעסקי האגודה. 8. יתר על כן, הרציונל הטמון בהכללתו של פרק הקובע מנגנונים מוסכמים לפתרונן של מחלוקות בעניין שיוך הדירות, לרבות עירובו של הרשם, הן בבחירת הבוררים והן בפיקוח "על" על פסק הבוררות הסופי, עניינו באינטרס הברור של כל המעורבים לפתרון סכסוכים מסוג זה מחוץ לכתלי בית המשפט וע"י גורמים המעורים בחיי התאגידים והמתמצאים היטב בעקרונותיהם. לא בכדי הוקדש פרק שלם לעניין זה, בגוף חוברת השיוך, המדגיש "ברחל בתך הקטנה", הן בכותרתו והן בגוף הדברים, כי המדובר במנגנונים המיועדים לפתרון מחלוקות "במסגרת הליך שיוך הדירות", ואין בפירוט המצוי בו בדבר נהלים לאיתור מגרשים ולסיום התחשבנות כדי לאיין את תחולתו על "מחלוקות במסגרת הליך שיוך הדירות". הפרשנות המוצעת ע"י התובעים, שלא לראות בסכסוך שמקורו בשינוי סעיף הגרושים (2.2.3) כמחלוקת שנתגלעה במסגרת הליך שיוך הדירות, אינה אלא מלאכותית, ואין לך מחלוקת מובהקת יותר החוסה תחת כותרת זו. לא זו אף זו, הרי שישנו טעם לפגם, אם לומר זאת בלשון המעטה, בטענתם של התובעים להעדר תחולת פרק יישוב הסכסוכים בחוברת השיוך על עניינם, בעוד ש"באותה הנשימה" עותרים הם להחלת הסעיף בחוברת המיטיב איתם. דומה כי גם במובן זה מנועים התובעים מהעלאת טענה זו. 9. באשר לטענה בדבר העדר נכונות מצד הנתבע, בזמן אמת, לקיום הבוררות, לאחר בחינת העניין לא מצאתי ממש בדברים. עיון בתיעוד המצוי בתיק התובענה, מעלה כי פניה ראשונה מטעם התובעים לנתבע נעשתה במכתב מיום 9.2.11 ופניה נוספת המלינה על העדר תגובה מצד הנתבע נעשתה 12 יום לאחר מכן, ביום 21.2.11. תשובת הנתבע לפנייתם האחרונה של התובעים נשלחה ביום המחרת, 22.2.11, במסגרתה הודיע כי בכוונתו לבדוק את הטענות ואף הוצע כי תתקיים פגישה בין הצדדים לבדיקת הנושא כאמור. (עותקי המכתבים מצורפים כנספחים לכתבי הטענות). התובעים הגישו תביעתם לבית המשפט ביום 17.5.11, פחות משלושה חודשים בלבד לאחר מכן, ובמסגרת כתב הגנתו, כמו גם בישיבת קדם המשפט שנתקיימה, העלה הנתבע את טענת הבוררות בפה מלא. הנסיבות המתוארות אינן עולות כדי "גרירת רגליים" מצד הנתבע או הכבדה בדרך זו או אחרת מצידו, שאף הציע הידברות פנימית, התואמת את הליך יישוב הסכסוכים הקבוע בחוברת, הקובע כשלב ראשוני ניסיון לגישור פנימי. וודאי, אין ללמוד מכך העדר כוונה מופגנת להיזקק להליך הבוררות, טרם הגשת ההליך לבית המשפט. 10. לאור כל האמור לעיל, ומשחל חוק הבוררות על הבוררות המוסכמת נשוא בקשה זו, אין צורך להידרש לסוגיית קיומה או העדרה של תניית בוררות בתקנונים (הקודם או החדש). 11. מכל המקובץ, ומשלא מצאתי כי מתקיימים טעמים מיוחדים אשר יצדיקו אי העברת הסכסוך לבוררות, כמוסכם ע"י הצדדים, אני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה והעברת הדיון לבוררות בפני ועדת הבוררים שמונתה לצורך זה. לאור הוראות פרק ה' לחוברת השיוך בדבר קיום תחילה של ניסיון לגישור פנימי, ולפי שנראה כי טרם מוצא שלב מקדמי זה, תותנה תחילת הבוררות במיצוי הליך זה. 12. התובעים ישלמו הוצאות הנתבע בגין הליך זה בסך כולל של 5,000 ₪. חוזהיישוב סכסוכיםבוררותהסכם בוררות