1. לפני בקשת המבקשים כי בית המשפט ייאשר וייתן תוקף של פסק דין לפי סעיף 3(ג) לחוק בית משפט לעניני משפחה להסכם שערכו הצדדים הכולל גם הוראות המסדירות את הורותם העתידית ואת ההסדרים הנובעים מכך. 2. הצדדים היו בני זוג ובחודש 4/2013 אושר על ידי הסכם המסדיר את העניינים הרכושיים ביניהם. 3. ביום 1.10.13 הוגש על ידי המבקשים הסכם במסגרתו ביקשו לבטל את ההסכם הקודם שאושר ובמקומו לאשר הסכם חדש לאור פרידתם וסיום חיי הזוגיות שלהם. בין לבין המבקשת נכנסה להריון והיא היום בשבוע 24-25 להריונה מהמבקש. 4. המבקשים עותרים לכך כי בית המשפט ייאשר מעבר להוראות הרכושיות וההוראות לגבי סיום מערכת היחסים ביניהם, גם את ההוראות הנוגעות לקטין אשר עתיד להיוולד להם. 5. ביום 16.10.13 התקיים דיון במעמד הצדדים ובאת כוחם, במסגרתו איפשרתי השלמת טיעון הנוגעת לבקשה זו. בהתאם לכך ניתנת ההחלטה כעת. 6. במסגרת הבקשה מסבירים המבקשים את רצונם לאשר את ההסכם כך: "המבקשים ניהלו הליך גישור, במסגרתו הגיעו להסכמות מחודשות והסדירו ביניהם את כל העניינים הקשורים והכרוכים בהורות המשותפת, והכל כמוסכם בהוראות ותנאי ההסכם המצ"ב. נוכח המצב הרגיש אליו נקלעו בני הזוג אשר יצר סכסוך בין הצדדים, ונוכח העובדה כי המבקשת מסתמכת על התחייבויותיו של המבקש בכל ההיבטים הכרוכים לאבהותו, להסדרי הראיה, המזונות והמשמורת, הרי שקיים צורך עז באישור בית המשפט של הסוגיות הכרוכות בקטין העומד להיוולד טרם לידתו, וזאת על מנת להגן על שני הצדדים גם יחד." 7. במסגרת הדיון עצמו אפשרתי לצדדים עצמם להסביר את המשמעות מבחינתם לאישור ההסכם טרם לידת הקטין. דבריהם של הצדדים בדיון מעידים על הרציונל מבחינתם לאישור ההסכם ועוד טרם לידת הקטין: "המבקשת: לשאלת בית המשפט, מדוע חשוב לנו שבית המשפט יאשר לנו את ההסכם דווקא היום, אני משיבה, שזה נותן לי סוג של בטחון, זה נותן תחושת ביטחון גם מהפן הפסיכולוגי. אני רוצה לראות את העניין כסגור ולהוריד אותו מסדר היום. לשאלת בית המשפט, האם אני מבינה שגם אם יינתן עתה תוקף של פסק דין, אזי עניין הסדרי הראיה והמזונות תמיד יכולים להיפתח מחדש, אני משיבה, שזה ידוע לי. מאחר שהגענו להסכמה ומיצוי של הדברים, אנחנו מבקשים שבית המשפט יאשר את הדברים. המבקש: אנחנו אנשים מבוגרים, אני בן 56 בעוד חודש. התחלנו בדרך מסוימת וזה לא הלך. בסה"כ אנחנו עושים את הדברים בצורה מסודרת ובסכמה שהגענו אליה. חשוב לי שהדברים יהיו סגורים משני הצדדים וזה יתן בסיס הכי טוב והכי מוצק שמכאן והלאה רק נהנה - גם מיחסים טובים שבינינו, תוך כדי מאמץ שנעשה לשמור עליהם כך, וגם בגידול הילד. ברור ל---- ולי, שאם בעתיד יהיו בעיות כאלה ואחרות, אז יש בית המשפט לנושאים האלה. אנחנו נעשה מאמץ לפתור את העניינים בינינו. זה לא נעים לבוא לבית המשפט כמו שלא נעים לבוא לבית החולים. מתוך בגרות ואחריות כלפי הילד, הדרך שבחרנו לא הולכת. תפיסת החיים שלי ושל ברור לי שלאחר שבית המשפט יאשר את ההסכם, הסדרי הראיה והמזונות יכולים להשתנות. לי זה עושה סדר מהחיים. אני בא מרקע שירות הביטחון וטוב לי יותר וזה עושה לי סדר. חותמת של בית משפט עושה לי סדר. חותמת של בית המשפט נותנת מעמד ומשמעות יותר. " ראה: פרוט' מיום 16.10.13, עמ' 2 שורות 24-29, עמ' 3 שורות 1-11. דיון והכרעה 8. סעיף 3(ג) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 קובע את סמכותו של בית המשפט לאשר הסכם בין הצדדים גם כאשר לא תלויה תובענה תלויה ועומדת באותה השעה: "כל עניין שלגביו נתונה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לפי חוק זה, גם אישור הסכם בקשר אליו במשמע, אף אם אינה תלויה ועומדת אותה שעה תובענה לגביו, ובית המשפט יהיה רשאי ליתן להסכם תוקף של פסק דין". 9. השאלה המרכזית אותה יש לבחון האם בית המשפט לענייני משפחה בעל סמכות עניינית לאשר הסכמים הנוגעים לקטינים שטרם נולדו, ובפרט הסכמים הנוגעים לעניני מזונות ומשמורת של ילדים שטרם נולדו. 10. יש לבחון שלושה שיקולים מרכזיים לצורך הבחינה האם יש מקום לאשר את ההסכם: א. מערכת היחסים שבין הצדדים עצמם והשותפות ההורית שלהם, וההכרה במעמדו של המבקש כבעל זכויות וחובות כלפי הקטין כבר בעת ההריון. ב. טובת הקטין בהסכם השותפות ההורית של הצדדים. ג. ההסכם כפתרון עדיף בסכסוכי משפחה. 11. אקדים את המאוחר ואציין כי בחינת כל אחד מהשיקולים בנפרד וגם שילובם במאוחד מעידה על הצורך לאשר את ההסכם כבר עתה. א. מערכת היחסים שבין הצדדים עצמם והשותפות ההורית שלהם, וההכרה במעמדו של המבקש כבעל זכויות וחובות כלפי הקטין כבר בעת ההריון 12. בעניינו מאחר והצדדים היו בני זוג וקיימו חיים משותפים ובימ"ש אף אישר הסכם קודם ביניהם, הרי שעל פי חוק בית המשפט לעניני משפחה, הצדדים בתיק זה עונים על הגדרת "בן משפחה". 13. שאלה אחרת היא מה הדין במצב בו צדדים מתקשרים בהסכם לצורך הבאת ילד לעולם שנועד אך ורק ליצירת משפחה בדרך זו, והאם במקרה זה של יצירת "שותפות הורית", חל חוק בית המשפט לענייני משפחה טרם הולדת הקטין. בעניינו אין אני נדרשת להכרעה בעניין זה לאור נסיבות התיק ומאחר ואין מחלוקת כי הצדדים הינם בני משפחה. אולם יש מקום לחשיבה משפטית מחודשת גם לגבי צדדים המתקשרים בהסכם שותפות הורית ולצורך כך בלבד. אני סבורה לאור שינויי העיתים, שינוי מבנה המשפחה הקלאסי והתפתחויות הטכנולוגיות כי יהיה מקום לבחון שאלה זו גם בעתיד. 14. כמו כן שאלה אחרת היא האם קיים הבדל בין בקשה לאישור ההסכם טרם הריון או לאחריו. בנסיבות העניין שאלה זו איננה מתעוררת מאחר והמבקשת מצוייה בשבוע 24-25 להריונה. אולם בעניין זה ייאמר כי אני סבורה כי היה והמבקשת לא הייתה בהריון לא היה מקום לאשר את ההסכם. חלק מההכרעה בדבר סמכות בית המשפט נסמכת בין היתר גם על כך שהיה והיה מתעורר סכסוך בין הצדדים הנוגע להורות ולהריון, בית המשפט לענייני משפחה הוא הערכאה המוסמכת לדון בעניינם. כאשר טרם נוצר ההריון ממילא לא יכול להיות סכסוך הקשור אליו. ראה גם: תה"ס 25312-11-12 ח.ה. וש.מ. מפי כב' השופטת הבכירה מילר (26.12.2012). 15. לו היה מתעורר היום סכסוך בין הצדדים הקשור להריון של המבקשת - למשל בדבר המשך ההריון, בדיקות שהמבקשת עתידה לעבור, פעולות שיש לבצע או אין לבצע, או עניין של העברת מידע בין הצדדים - הרי שהסמכות העניינית הייתה נתונה לבית משפט זה, ונדמה כי על כך לא יכולה להיות מחלוקת. 16. יתרה מכך, לו היה ספק - למי מהצדדים - בדבר אבהותו של המבקש בעת ההריון וטרם הלידה, הרי שכל אחד מהם יכול היה להגיש תביעה בעת ההריון לקביעת האבהות ועוד טרם הלידה, ובימ"ש היה נדרש לתביעה זו. 17. בבג"ץ 4077/12 שניתן לפני מספר חודשים מפרט כב' השופט רובינשטיין כיצד הפיריון הטכנולוגי משפיע על דרכי קביעת ההורות המשפטית וכיצד המשקל עובר מקביעת הורות על בסיס מטען גנטי אל עבר מודלים אחרים: "מג. על היחלשותו של מודל קביעת ההורות על בסיס גנטי מול מודלים של הורות פיסיולוגית, הורות חברתית-פונקציונלית (או בשם אחר "הורות פסיכולוגית"), ומודלים אחרים כדוגמת מודל טובת הילד ומודלים המבוססים על הסכמת הצדדים, בהקשר הרחב נכתב לא מעט (להרחבה ראו י' מרגלית "על קביעת הורות משפטית בהסכמה כמענה לאתגרי קביעת ההורות המשפטית בעת החדשה" דין ודברים ו 553 (תשע"ב) ובעיקר הסקירה המובאת בפרק ה' שם). מבלי להביע עמדה לגבי דילמת קביעת ההורות באותם מצבים, ברי כי כיום, בשעה שהמודל הגנטי אינו מצוי עוד לבדו, קל וחומר במקרה של תרומת זרע בו אף איש אינו טוען "אופרטיבית" לאבהות של התורם, יתכן כי קשר גנטי זה אינו חזות הכל (ראו ע"א 3077/90 פלונית נ' פלוני, פ"ד מט(2) 578, 605-599 (1995)). מד. ואכן אחרי שנים של הליכה יד ביד עם המודל הגנטי באופן בלעדי (עמדה שקיבלה ביטוי בשני דברי החקיקה המרכזיים בעניין קביעת הורות: סעיף 3(א)לחוק שיווי זכויות האשה, התשי"א-1951 וסעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 - חרף אי-הגדרת המונח הורה), עשה אף המחוקק כברת דרך מסוימת בהתרחקות מן המודל הגנטי, בקבעו את ההורות בחוק הפונדקאות החדש, שלא על פי המודל הגנטי הישיר, אלא על פי "צו הורות" (חוק הסכמים לנשיאת עוברים סעיף 10); בדומה לכך גם קבע סעיף 42 לחוק תרומת ביציות: "יילוד שנולד כתוצאה מתרומת ביצית, יהיה ילדה של הנתרמת לכל דבר ועניין" (ההדגשה הוספה - א"ר), קרי קביעת הורות ללא קשר גנטי לנתרמת, אלא קשר פיסיולוגי בלבד." (ההדגשות במקור). ראה: בג"ץ 4077/12 פלונית נ' משרד הבריאות ואח',סעיפים מג. ומד. לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין (5.2.13) (להלן: "הלכת פלונית"). 18. יודגש כי דברים אלה כוחם יפה שעה שלא הפיריון הטכנולוגי הוביל להורות של הצדדים אלא רצון משותף וכוונה משותפת. ויודגש עוד - כי דווקא הלכת פלונית מדגישה את העדר הקשר בין הזוגיות לבין ההורות בהכרח. 19. גם הרציונל של רע"א 6854/00 היועץ המשפטי לממשלה נ' מיכאל זמר ואח' (2.7.2003) מתקיים בעניינו ותומך באישור ההסכם כבר עתה (להלן: "הלכת זמר"). אישור ההסכם בין הצדדים באופן שיש בו על מנת ליישב מחלוקות עתידיות יועיל לצדדים ולילדם שעתיד להיוולד וימנע מהם מחלוקות משפטיות נוספות ויפחית הסיכוי להתדיינות משפטית נוספת ביניהם: "ככל שקיים בין הצדדים סכסוך, הכרה בסמכותו של בית-המשפט לאשר הסכמים עשויה לקדם את פתרונו. אף מעמדת היועץ המשפטי לממשלה משתמעת האפשרות, כי לו היה בין בני הזוג הידועים בציבור סכסוך בפועל, הייתה לבית-המשפט לענייני משפחה הסמכות לאשר הסכם שנועד לשים קץ לסכסוך זה. איני רואה הבדל, לעניין זה, בין אישור הסכם, השם קץ לסכסוך, לבין אישורו עוד בטרם התגלע סכסוך, באופן העשוי לצמצם את הסיכוי להיווצרותו של סכסוך כזה בעתיד. בזה גם בזה יש כדי לקדם את התכלית שבבסיס החוק, והיא מניעתן של מחלוקות משפטיות בתוך המשפחה. הדבר אף עולה בקנה אחד עם העקרון הכללי בדבר הצורך למנוע התדיינויות משפטיות מיותרות, שכן ככל שניתן, באמצעות שימוש בסמכותו של בית-המשפט, למנוע מראש היווצרותו של סכסוך הרי, למצער ככל שהדבר נוגע לענייני משפחה, מטרה זו ראויה ויש לאפשרה. ראה: רע"א 6854/00 היועץ המשפטי לממשלה נ' מיכאל זמר ואח' סעיף 5 לפסק דינה של כב' השופטת דורנר (2.7.2003). 20. בנוסף, בתי משפט לענייני משפחה נדרשים כעניין שבשגרה בעת הזו לתביעות הנוגעות לפונדקאות חו"ל בעת ההריון וטרם הלידה על מנת לקדם את הליכי ההכרה בהורות של המבקשים ועוד רק בשלב ההריון. בעניין תיקים אלה לא עלתה טענה - וגם לא של היועמ"ש שהינו חלק מההליך - כי אין להקדים את המאוחר וכי אין סמכות לדון בתביעות. נהפוך הוא- האינטרס הציבורי והאינטרס של הקטינים ושל הצדדים לתיק הינו הקדמת המאוחר ותחילת ההליך ועוד טרם הלידה. 21. דבריהם של הצדדים בדיון בפניי מעידים היטב על המניע להגעה להסכם והרצון לאשרו. שמיעתם שיכנעה אותי כי אין מדובר באישור כלאחר יד אלא רצון כן ואמיתי הנובע ממערכת היחסים ביניהם ומתוך תחושה ורצון של שותפות להסדיר ולהסיר מכשלות של מחלוקות עתידיות ביניהם ועוד טרם הלידה ומתוך ובעיקר ראיית טובתו של ילדם המשותף שעתיד להיוולד. 22. יצויין עוד כי הצדדים הגיעו להסכמות במסגרת גישור וההסכמות נוסחו בקפידה רבה ומתוך שימת לב לעמדות שני הצדדים. 23. הצדדים יצרו ובחרו ב"שותפות הורית" (על משקל "השותפות הזוגית" מפסק דינה של כב' השופטת וילנר בעמ"ש (חי') 418-12-08 ס.ג. נ' ג.ג. סעיפים 14-16 לפסק דינה של כב' השופטת וילנר (8.3.2009)). כבר עתה בעת ההריון שותפות זו רוקמת עור וגידים ויש מקום כי מעבר להסדר פרטני כזה או אחר ליתן לכך תוקף משפטי. ההכרה המשפטית תסייע לצדדים עצמם במיסוד אותה שותפות הורית וצמצום משמעותי של המחלוקות הקיימות והעתידיות שלהם. 24. אשר על כן ובבחינת מערכת היחסים שבין הצדדים יש סמכות לבית המשפט לאשרו ומעבר לכך יש אינטרס ויש עילה לאשר את ההסכם וליתן לו תוקף של פסק דין כבר עתה ובעת ההריון. 25. בנוסף, אני סבורה כי יש מקום כבר עתה ובעת ההריון ליתן מעמד משפטי תקף לזכויותיו וחובותיו של המבקש כלפי העובר, ילדם העתידי של הצדדים. 26. יש מקום להכרה בהורותו של המבקש ועוד טרם הלידה. זכות ההורות הוכרה בשורה של פסקי דין והיום בחלוף למעלה מ-20 שנה מחקיקת ח"י: כבוד האדם וחירותו, לא יכולה להיות מחלוקת כי זכות ההורות הינה חלק מכבוד האדם וחירותו. ראה למשל: ראה: בג"ץ 2458/01 משפחה חדשה נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים נז(1) 419, 480. ראה גם: הלכת פלונית, סעיף כו לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין. 27. אני סבורה כי הכרה בזכויותיו ובחובותיו של המבקש כבר בעת ההריון עולה בקנה אחד עם ח"י: כבוד האדם וחירותו. לא מצאתי כל נימוק כבד משקל מדוע לא להעניק מעמד למבקש כאביו העתידי של ילדם של הצדדים. 28. יתרה מכך, הפסיקה הקיימת מכירה בזכותו של תורם זרע להימנע מהורותו ומכירה בזכותו השלילית להמנע מלהפוך להורה ומכירה בזכות זו לגבי תרומת זרע שעוד טרם הבשילה להריון. ראה: הלכת פלונית, פסק דינו של כב' השופט רובינשטיין. ראה הדיון הנרחב: דנ"א 2401/95 נחמני נ' נחמני פ"ד נ(4) 661. 29. על אחת כמה וכמה יש מקום ויש הצדקה משפטית ליתן מקום ומעמד משפטי לאבי העובר וליתן מעמד להורותו המיועדת כבר עתה בעת ההריון. 30. אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקש הוא אבי העובר. יש מקום ליתן לו מעמד משפטי, ומעמד משמעותי, המכיר בזכויותיו ובחובותיו ועוד טרם הלידה. 31. יתרה מכך, המשפט מכיר גם במצב של תביעת אבהות לאחר פטירה של האב. ראה: שוחט שאוה, סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה (2009) עמ' 26-27. 32. הפסיקה אף הכירה כבר במצבים של קביעת אבהות ויצירת אבהות לאחר פטירת האב ובבחינת יצירת יש מאין. ראה למשל: תמ"ש 11870/03 י.ש. נ' מדינת ישראל (29.9.2003). עניין זה אף הוסדר לאחר מכן בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה 1.2202 (א' חשון תשס"ג-27.10.03) לעניין "נטילת זרע לאחר המוות ושימוש בו". 33. בנוסף, לו היה מתעורר סכסוך בין הצדדים הקשור להריון יכול היה המבקש להגיש בקשה בהתאם לסעיף סעיף 33(א)(6) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ולבקש גם להתמנות כאפוט' נוסף לעובר. המבקש גם יכול היה להגיש תובענה הקשורה להריון. המבקש יכול היה להגיש תביעה הקשורה לאבהות וקביעתה עוד בעת ההריון. כך יכולה הייתה לעשות גם המבקשת. בית המשפט המוסמך לדון בכל העניניים הללו הינו בית המשפט לענייני משפחה. 34. בכל הנוגע להסדרים שקבעו הצדדים בדבר משמורת והסדרי ראיה ומזונות - אני סבורה כי יש מקום לאשרם בהתאם לסעיף 3(ג) לחוק בית משפט לענייני משפחה ולא על פי חוק הכשרות המשפטית והחוק לתיקון דיני מזונות, וזאת במישור היחסים שבין הצדדים בינם לבין עצמם. שני הצדדים ערים לכך כי כל אחד מהם יוכל לפנות בעתיד לבימ"ש בעניין המשמורת והסדרי הראיה וכך גם לגבי המזונות של הקטין. 35. אני ערה לכך כי יכולה לעלות טענה כי לאור אופיו של ההסכם ולאור כך שההסכם איננו מאושר בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ובהתאם לחוק לתיקון דיני מזונות ולאור הסייג כי הצדדים יוכלו להגיש תביעות עתידיות בעניין המשמורת והסדרי הראיה- אזי תוקפו של ההסכם אינו תלוי באישור בית המשפט. הדברים נכונים ועל כך אין מחלוקת. אולם אני סבורה - ובפרט לאור דברי הצדדים עצמם לבימ"ש כפי שהובאו לעיל - כי לצדדים עצמם יש אינטרס כי ההסכם יאושר ויקבל תוקף של פסק דין, והדבר יתרום לכוחו המחייב של ההסכם ויסייע לצמצום משמעותי של מחלוקות עתידיות ביניהם. 36. יש גם משמעות שאין להפחית ממנה, כי שעה שצדדים השכילו להגיע להסכם והוא אושר על ידי בית המשפט, מבחינת הצדדים עצמם ההסכם מקבל משנה תוקף כלפיהם עצמם וכך גם התמריץ והמחוייבות ההדדית שלהם לקיימו בעתיד. 37. גם בעניין זה דנה הלכת זמר ובית המשפט העליון התייחס למצב שבו לא נדרש על פי החוק אישור ההסכם לצורך תוקפו של ההסכם: "על-אף שתוקפו של הסכם כזה - וכפועל יוצא גם היכולת לגבור על הלכת השיתוף - אינם תלויים באישור ההסכם על-ידי בית-המשפט, הרי לצדדים עשוי להיות עניין, כי ההסכם שאליו הגיעו יאושר על-ידי גורם שיפוטי. הדבר עשוי לתרום לכוחו המחייב של ההסכם, לצמצם את היכולת לבטלו בשל פגמים בכריתה ולהפחית את הסיכון כי אחד הצדדים יקופח, שכן בגדרי הבחינה "יסביר בית המשפט לבעלי הדין, לפני אישור ההסכם, את משמעות הוראות ההסכם, ויברר שהם ערכו אותו בהסכמה חופשית" (תקנה 258כו לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). מתן תוקף של פסק-דין לאותן הוראות בהסכם הניתנות להוצאה-לפועל עשוי אף להקל על יישום ההסדרים הקבועים בהוראות אלה." ראה: רע"א 6854/00 היועץ המשפטי לממשלה נ' מיכאל זמר ואח' סעיף 6 לפסק דינה של כב' השופטת דורנר (2.7.2003). 38. סמכותו של בית המשפט על פי חוק בית המשפט לענייני משפחה הינה לבחון גם לאור שינויי העיתים האם לא בשלו התנאים להכיר גם במשפחות הנוצרות לצורך "השותפות ההורית" כמשפחות על פי החוק. ויוזכר - לא לפני זמן רב הייתה מחלוקת פסיקתית ומשפטית האם בני זוג מאותו מין הינם בני משפחה במובנו של החוק ולא לפני זמן רב הייתה מחלוקות פסיקתית ומשפטית האם ידועים בציבור הינם בני משפחה במובנו של החוק. 39. בפסק דינה של כב' השופטת רוטשילד עוד בשנת 2003 היא ערה להתפתחויות החברתיות והמשפטיות המובילות אותה לאשר הסכם בין בני זוג מאותו מין בבימ"ש לענייני משפחה: "ההכרה במעמדם (בזכויותיהם ובחובותיהם) של בני-זוג, גבר ואישה, החיים יחדיו והמנהלים משק בית משותף, מקורה בפסיקת בתי-המשפט. בתחילת הדרך הכירו בתי-המשפט במעמדם של בני-זוג כאמור, אשר נבצר מהם להינשא זל"ז על-פי הדין; בהמשך הורחבה ההכרה, וכיום היא משתרעת על כל בני-זוג כאמור, החיים יחדיו תחת קורת גג ומנהלים משק בית משותף, גם אם היעדר קשר הנישואין ביניהם הינו מבחירה, ולא מכורח (ראה, למשל, בג"צ 693/91 ד"ר מיכל אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד מז(1) 749, 783-788). [...] כך גם התייחס לנושא זה כבוד הנשיא א. ברק לשינוי החברתי האמור, בהרצאה שנשא, בסוף שנת 1998, שכותרתה "גישור בסכסוכי משפחה גשר בין בית-המשפט לעניני משפחה לבית הדין הדתי" (ראה כבוד השופט י' גייפמן, "דיני המשפחה בישראל בעידן בית-המשפט למשפחה" (חלק ג') 1149, עמ' 1156): "המסגרת המקובלת של המשפחה היא בני זוג, גבר ואשה, הנשואים זה לזה, הוריהם וילדיהם. מסגרת זו אינה מתקיימת בכל הנסיבות החיים יוצרים מציאות שהמשפט חייב להתמודד עמה, אנו נתקלים במשפחה החד הורית, ידוע הקשר בין גבר לאשה ללא נישואין, אך תוך יצירת תא משפחתי, מהסגרת הידוע והידועה בציבור. הקשר ההומוסקסואלי דורש את הכרתנו השיפוטית ... בית-המשפט ניצב בפני מציאות חדשה. הוא חייב לתת לה פתרונות. עם זאת, מציאות חדשה זו בעיקרה, אינה מבקשת למוטט את מושג המשפחה. היא מבקשת להסתפח אליה. היא מבקשת לתת לה מובן חדש." על חשיבות השינוי בנורמות החברתיות והשלכת השינוי על פרשות חוקים, לרבות שינוי פרשנות קיימת, עמד כב' הנשיא א. ברק בע"א 2622/01 מנהל מס שבח מקרקעין נ' עליזה לבנון, דינים עליון 30 852 (להלן - "פרשת לבנון"). " ...אך הפירוש אינו סטטי, הוא דינמי. חיקוק הוא יצור החי בסביבתו החברתית. עם שנוי בתפיסות החברתיות משתנה גם מובנו של החיקוק בעניין החברה בה הוא פועל ". ראה: תמ"ש (ת"א) 3140/03 ר.א. נ' ל.ב. סעיף 9 וסעיף 11 לפסק דינה של כב' השופטת רוטשילד (16.2.2004) 40. בהלכת זמר הושם דגש על "התא המשפחתי" ועל הצורך של בית המשפט ליתן פתרון מקיף לכלל העניינים תוך מתן דגש ליחסים המיוחדים שבין בני המשפחה: "כידוע, ערכאה זו הוקמה על מנת לכנס תחת קורת גג אחת את הטיפול בסוגיות משפטיות שונות, ששורשן במחלוקת בתוך התא המשפחתי. לצורך כך רוכזו בידי בית-המשפט סמכויות מתחומים שונים, שנועדו לאפשר מתן פתרון מקיף לכלל העניינים המתעוררים, ותוך התחשבות ביחסים המיוחדים שבין בני המשפחה." ראה: רע"א 6854/00 היועץ המשפטי לממשלה נ' מיכאל זמר ואח' סעיף 7 לפסק דינה של כב' השופטת דורנר (2.7.2003). 41. אני סבורה כי התייחסות למבקשים כבני תא משפחתי אחד ומתן משמעות ותוקף ליחסים המיוחדים ביניהם, כבר עכשיו בעת ההריון, עונה על תנאים אלה ועולה בקנה אחד עם הלכת זמר. 42. המלומדת ר' זפרן, התומכת בשינוי השיח מ"שיח זכויות" ל"שיח יחסים", עומדת על המאפיינים היחודיים של היחידה המשפחתית. מאפיינים אלה תומכים לטעמי בהכרה ובאישור של הסכם מסוג הסכם שותפות הורית כבעניינו ועוד טרם הלידה: "ממאפייניה של היחידה המשפחתית, תפקידה וחשיבותה לפרט ולחברה, נגזר כי תיבחן השפעתו על יחסים אלה של כל פתרון שיוצע, ותיבחר החלופה שתבטיח יצירת קשרים איכותיים ושימורם. כשיקול המתמקד בטיב היחסים ושואף לקידום ושימור יחסים איכותיים ומזינים, לא תיוחס חשיבות לעצם מסגרת היחסים, לזיקה הגנטית, או להגדרתם הפורמלית של היחסים. מכאן שהמשפחה שיבקש השיח להבטיח ולבצר אינה זו המסורתית דווקא. הדגש הוא על יחסי קרבה במובנם המהותי המשקפים אלמנטים של דאגה, טיפוח ואחריות ארוכת טווח ובעלת אלמנטים הדדיים." ראה: ר' זפרן "המשפחה בעידן הגנטי - הגדרת הורות בנסיבות של הולדה מלאכותית כמקרה מבחן" דין ודברים ב' 223, 243 (תשס"ו)). 43. המלומד י' מרגלית מצביע על הצורך החברתי ליתן תוקף משפטי להסכמה בעת ההריון ובכך גם לקבוע ולהסדיר את גדרי ההסכמה וגבולותיה: "אשר על כן, מוטב לדעתי להכיר חברתית בקביעת ההורות המשפטית בהסכמה וליתן לה תוקף משפטי כבר עובר ללידת הילד תוך השמה אפריורית של גבולות צרים וברורים לפרטים השונים ולהיקף ההסכמה האפשרית. רק הכרה מושכלת שכזו תקנה לצדדים השונים ודאות ויציבות תוך וידוא שההליך יעלה יפה ולא יתגלע כל סכסוך. אולם במידת הצורך בלבד, כאשר תתגלע מחלוקת משפטית, תאפשר הכרה מוגבלת זו גם גמישות וגם צדק והוגנות בהגנה מרבית על הצדדים השונים, ובראש ובראשונה על הילד העתיד להיוולד מהליך הריוני זה." ראה: י' מרגלית "על קביעת הורות משפטית בהסכמה כמענה לאתגרי קביעת ההורות המשפטית בעת החדשה" דין ודברים ו' 553, 597 (תשע"ב-2012). 44. אשר על כן לאור כל האמור לעיל לאור יצירת השותפות ההורית בין הצדדים ומתוך הכרה גם במעמדו של המבקש אני סבורה כי יש מקום לאשר את ההסכם וליתן לו תוקף של פסק דין כבר עתה בעת ההריון. ב. טובת הקטין בהסכם השותפות ההורית של הצדדים 45. מעבר למערכת היחסים בין הצדדים אני סבורה כי טובת הקטין שעתיד להיוולד לצדדים גם היא דורשת אישור ההסכם כבר עתה בעת ההריון. 46. בעת בחינת טובת הילד יש להתחשב גם בעקרונות שהותוו באמנה הבין-לאומית לזכויות הילד משנת 1989 שאושרה על ידי ישראל בשנת 1991 (להלן: "האמנה לזכויות הילד") 47. על פי האמנה לזכויות הילד יש לפעול למניעת הפליה, קידום השוויון הנוגע לילדים, שימת טובת הילד כשיקול ראשון במעלה בעת נקיטת פעולות כלפיו על ידי הרשויות השונות של המדינה לרבות בית משפט, כיבוד אחריות, זכויות וחובות הוריו של הקטין, שמירת זהות וקשרי משפחה, מקומו העצמאי של הילד בנפרד מהוריו, רישומו המהיר כבעל אזרחות ורישום הוריו מייד לאחר לידתו, זכות הילד לחינוך נאות, ועוד ועוד. 48. סעיף 7 לאמנה לזכויות הילד קובע כיצד מעת הלידה יש לדאוג מיידית לזכויות היילוד: "הילד יירשם מייד לאחר לידתו, ותהיה לו מלידתו הזכות להיקרא בשם, הזכות לרכוש אזרחות, וככל האפשר הזכות להכיר את הוריו ולהיות מטופל על-ידם". 49. סעיף 3 לאמנה לזכויות הילד קובע כיצד המדינות שהן צד לאמנה מחוייבות להבטיח לילד הגנה וטיפול לטובתו תוך התייחסות לחובות וזכויות ההורים או לאישים אחרים האחראים לו משפטית וכי יש לנקוט לשם כך צעדים מתאימים: "המדינות החברות מקבלות על עצמן להבטיח לילד הגנה וטיפול ככל שיידרש לטובתו, תוך התייחסות לזכויות וחובות הוריו, אפוטרופסים חוקיים או אישים אחרים האחראיים משפטית לו או לה, ולשם כך ינקטו צעדים מתאימים, תחיקתיים או מינהליים." 50. סעיף 18 לאמנה קובע את הזכויות המשותפת של שני ההורים כחלק מטובת הילד להבטיח את גידול הילד והתפתחותו: "המדינות החברות יעשו כמיטב מאמציהן להבטיח הכרה בעיקרון כי לשני ההורים אחריות משותפת לגידול הילד והתפתחותו. להורים, או, לפי העניין, לאפוטרופסים החוקיים, אחריות בסיסית לגידול הילד והתפתחותו. בראש מעיניהם תעמוד טובתו של הילד." 51. בחינת סעיפי האמנה מובילה למסקנה כי אישור ההסכם בעת ההריון עולה בקנה אחד עם קביעות האמנה לזכויות הילד ומקדם את מימוש הזכויות של היילוד באופן מיידי ועוד טרם לידתו, דבר שיאפשר את מימוש זכויותיו מיידית בעת צאתו לעולם. 52. המלומדת ר' זפרן מצביעה על האינטרס האישי, המשפחתי והחברתי לשמור על רווחתו של הילד ולדאוג לקיומם של תנאים לטיפול ודאגה ראויים לו. זאת, באמצעות הסדר שיעלה בקנה אחד עם רווחתו: "בשל האינטרס האישי, המשפחתי והחברתי לשמור על רווחתו, עומד הילד במרכזו של שיח היחסים, כשיח משפחתי, קישורי ומגונן. הבטחת רווחתו של הילד נובעת מאלמנט האחריות הניצב במרכז השיח ומן ההכרח לספק הגנה לגורמים החלשים. התפתחותו של הילד לאינדיבידואל כשיר ומוסרי, בוגר ועצמאי תלויה, פשוטו כמשמעו, בטיפול ובדאגה המסופקים לו. כגורם פגיע הוא ניצב במרכז העשייה הדאוגה ומכתיב את החובה להביא בחשבון את צרכיו ולקבוע הסדר שיעלה בקנה אחד עם רווחתו. יש להבטיח כי אלמנט זה ימומש אף אם קולו של הילד הקונקרטי אינו נשמע ולבחון השפעותיו של הפתרון על מצבו, אף אם אלה אינן נגרמות אלא בעקיפין." ראה: ר' זפרן "המשפחה בעידן הגנטי - הגדרת הורות בנסיבות של הולדה מלאכותית כמקרה מבחן" דין ודברים ב' 223, 242 (תשס"ו)). 53. המלומד י' מרגלית תומך בעריכת הסדר שיהיה מפוקח ומבוקר ביחס להורות הנרקמת ומצביע כי הדבר יסייע לשמור על טובתו וזכויותיו של היילוד שעתיד להיוולד כתוצאה משותפות הורית שכזו. הוא תומך באישור מראש של ההסדר הנרקם: "אין לאפשר הסכמה פרטית וחופש חוזים מלא ולא מפוקח בידי הצדדים השונים להורות הנרקמת, בשל החשש הלא מבוטל לפגיעה קשה בזכויות הצדדים השונים, בעיקר הנשים. דבריי אמורים בעיקר בשל הצורך האקוטי בשמירה על טובתו וזכויותיו השונות של היילוד העתיד להיוולד מהליך הולדה זה. אשר על כן יש לקבל מראש את אישורו של גוף אדמיניסטרטיבי להסכם ההורות העתידי, כפי שהדבר מקובל בארץ בדמות הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים. לחילופין יש לקבל את אישורו של בית המשפט כפי שהדבר מקובל בכמה מדינות בארצות הברית." ראה: י' מרגלית "על קביעת הורות משפטית בהסכמה כמענה לאתגרי קביעת ההורות המשפטית בעת החדשה" דין ודברים ו' 553, 600 (תשע"ב-2012). 54. גם על פי דו"ח הועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה, בראשות כב' השופטת רוטלוי "בעת קביעת טובתו של ילד מסויים יישקלו זכויותיו, צרכיו והאינטרסים שלו". ראה גם: עמ"ש 24955-03-11 נ' ואח' נ' ה' ואח' מיום 28.8.12 (פורסם במאגרים), סעיף 66 לפסק הדין. 55. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אישור ההסכם וטרם לידת הקטין ייאפשר לקטין הסדרה מהירה, וודאית ובטוחה יותר של זכויותיו מעת לידתו ואף טרם לכך. טובתו של הקטין הינה בהסדרת מראש של כל העניינים הקשורים בו. שוכנעתי כי טובת הקטין הינה באישור הסכם השותפות ההורית של הצדדים. העובדה כי הדברים יוכלו, במידת הצורך, להבחן שוב לאחר הלידה ובעת שינוי נסיבות מאפשרת מעטה מגן נוסף על זכויותיו של הקטין, ומסירה את החשש של פגיעה בזכויותיו. ג. ההסכם כפתרון עדיף בסכסוכי משפחה 56. רציונל נוסף לאישור ההסכם עולה בעת בחינת המטרה שלשמה הוקם בית המשפט לענייני משפחה והצורך מבחינת מדיניות משפטית לעודד הסכמים בין בני משפחה: "התפיסה שבבסיס הקמתו של בית המשפט לענייני משפחה הציבה את ההסכם כפתרון העדיף בסכסוכי משפחה, עדיף מהכרעה שיפוטית במקטע מסוים כזה או אחר של הסכסוך המשפחתי. השיטה האדוורסרית נדחתה ופינתה מקומה למעורבות יתר של בית המשפט בהליך השיפוטי. מעורבות זו באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בניסיון של בית המשפט לשכנע את הצדדים לפתור את הסכסוך שביניהם באמצעים חוץ-שיפוטיים כדי שהמחיר הכלכלי והרגשי שייגבה מהם יהא נמוך ככל האפשר. הצורך של בני המשפחה להמשיך ולנהל את חייהם תוך שמירת קשר בין הנפשות הפועלות במשפחה גם לאחר הדיון בבית המשפט מחייב את בית המשפט לחתור לפתרון כולל של הסכסוך שיושג בהסכמה, וככל האפשר שלא באמצעות הכרעות שיפוטיות בעקבות דיון משפטי המקים כשלעצמו מכשלות וטינות חדשות המועצמות בקרב בני המשפחה המסוכסכים. בית המשפט לענייני משפחה מבקש להביא לידי ניצול מקסימלי של האפשרויות לפתרון סכסוכים משפחתיים בין כותלי בית המשפט ומחוץ לכותלי בית המשפט. לקידום מטרה זו בית המשפט לענייני משפחה מעודד הסכמים באמצעות הפניית הצדדים, בהסכמתם, לערוצים חלופיים - פישור, בוררות וייעוץ, הן אצל גורמים חיצוניים (בוררים מוסכמים, מגשרים וכו') והן ביחידת הסיוע שבבית המשפט. ניסיון החיים מלמד כי תנאים שהושגו באמצעות הסכם, מקוימים על-ידי הצדדים באופן טוב יותר מתנאים הנכפים מכוחו של פסק דין." ראה: שוחט שאוה, סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה (2009) עמ' 364. 57. יוער עוד כי בתי המשפט לעניניי משפחה מכירים במצב שבו צדדים ידועים בציבור (או אף כאלה שיש ספק האם הם ידועים בציבור) מבקשים לאשר הסכם ומבקשים באמצעות ההסכם שלא להחיל עליהם את הקביעות בפסיקה הקשורות לשיתוף רכושי והם מבקשים לקבוע כי הם אינם ידועים בציבור לצורך מגוון עניינים. מדוע אם כך - לא נאפשר מצב שבו צדדים - בני זוג להורות שהחליטו ליצור שותפות הורית - מבקשים לאשר הסכם הקשור לשותפות ההורית שלהם? הרציונל אותו רציונל. אותו חופש ההתקשרות וחופש החוזים והרצון להסדיר קיים בשני המקרים. אותו אינטרס לצמצום מחלוקות ועידוד הסדרים קיים בשני המקרים. 58. אישור ההסכם בין הצדדים וטרם הלידה יעביר מסר של עידוד הסכמות ויישוב מחלוקות באמצעות הסכם, וזאת מבלי להידרש להליכים משפטיים ארוכים ומסובכים, שאין בהם ככלל על מנת להיטיב עם מי מהצדדים. 59. לבית המשפט לענייני משפחה המומחיות והייחודיות המתאימה והסמכות העניינית להדרש לתובענה זו לו הייתה מוגשת עת היה סכסוך בין הצדדים. 60. על אחת כמה וכמה כאשר לצדדים יש הסכמות, יש מקום שהמשפט יפסע עימם פסיעה נוספת וייאשרה וייתן לה תוקף של פסק דין. 61. אשר על כן אני קובעת כי לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות עניינית לאשר וליתן תוקף של פסק דין להסכם בין הצדדים. 62. נקבע לאישור הסכם ליום 4.11.13, 15:30. 63. מותר לפרסום ללא פרטים מזהים. קטיניםחוזהזכויות הילדאמנה בינלאומית