א.מבוא 1. המנוח שאקר עבדאללה אחמד עיסא (להלן: "המוריש") הלך לבית עולמו ב- 2.11.78, והשאיר אחריו צוואה, שקויימה בצו קיום צוואה מ- 13.11.84 (ראו ת/7 נספח 5). 2. המוריש הותיר אחריו אשה, ארבעה בנים: איברהים, אחמד, עדנאן (עלי), ג'אבר, וארבע בנות: מונירה, נורה, חדיג'ה, ואמנה. בעת קיום הצוואה הסתלקה האם מחלקה בעזבון לטובת שניים מהילדים. עפ"י צו קיום הצוואה את נכסי המקרקעין של העזבון ירשו שבעת הילדים: איברהים, אחמד, עדנאן, ג'אבר, מונירה, נורה וחדיג'ה - 1/7 לכל ילד. לבת השמינית אמנה - הותיר המנוח בצוואתו 500 ל"י. 3. נכסי עיזבון האב כללו נכסי מקרקעין רבים: (א) גוש 8869 חלקה 98 - 2,589 מ"ר - חלקת "ח'לת אלבלאט". (ב) גוש 8869 חלקה 83 - 843 מ"ר. (ג) גוש 8869 חלקה 81 - 297 מ"ר. (ד) גוש 8878 חלקה 16 - 4,057 מ"ר - חלקת "מארס אלבוסתאן". (ה) גוש 8878 חלקה 69 - 472 מ"ר. (ו) גוש 8878 חלקה 23 - 482 מ"ר. (ז) גוש 8878 חלקה 67 - 849 מ"ר. (ח) גוש 8881 חלקה 9 - 1,715 מ"ר - חלקת "אל-מנאזל". (ט) גוש 8874 חלקה 35- 1/3 מהזכויות בחלקה ששטחה 11,444 מ"ר - חלקת "אלאנגאסה". (י) גוש 8874 חלקה 54 - 1/3 מהזכויות בחלקה ששטחה 7,219 מ"ר - חלקת "חסאין". (יא) גוש 8870 חלקה 101 - 8,346 מ"ר - חלקת "קורנת אלנתש". (יב)גוש 8897 חלקה 104 - 885 מ"ר - חלקת "מטעי הזיתים" . (יג) גוש 7526 חלקה 29 - 29/96 מהזכויות בחלקה ששטחה 29,997 מ"ר - חלקת "אל-זלמה". המקרקעין שנמנו רשומים במרשם המקרקעין בפנקסי הזכויות, ועברו הסדר קרקעות עפ"י פקודת הסדר זכויות במקרקעין. בצמוד ל- 8 מתוך 13 נכסי המקרקעין הובאו גם כנויי החלקות בערבית, באשר חלקות אלו שימשו נושא להסכם חלוקה בין יורשים. 4. ב- 25.12.83 נערך הסכם חלוקה בין היורשים (להלן: "הסכם החלוקה") לעניין חלק מנכסי המקרקעין של העזבון. הסכם החלוקה - נספח 4.1 בת/7. עפ"י הסכם החלוקה, נכסי העזבון חולקו כדלקמן: (א)חלקת "אל-זלמה" - איברהים וחדיגה - 11 דונם. אחמד ויורשי נורה - 11 דונם. ג'אבר ואמנה - 4 דונם. (ב)חלקת "אלאנגאסה" - עדנאן (עלי) ומונירה - 11 דונם. (ג)חלקת "חסאין" - ג'אבר ואמנה - 7 דונם. (ד)חלקת "מארס אלבוסתאן" - מונירה וחדיג'ה - 880 מ"ר. (ה)חלקת "מטעי הזיתים" - אמנה ויורשי נורה - 885 מ"ר. (ו)חלקת "אל-מנאזל" - איברהים, אחמד, עדנאן (עלי), ג'אבר - 1,715 מ"ר. (ז)חלקת "ח'לת אלבלאט" - איברהים, אחמד, עדנאן (עלי), ג'אבר - 2,589 מ"ר. (ח)חלקת "קורנת אלנתש" - אחמד - תמורת הנטיעה 8 דונם, והיתר יחולק בין האחים: איברהים, אחמד, עדנאן, וג'אבר. 5. מהסכם החלוקה בין היורשים ניתן לראות שנשמר שוויון בין הבנות. מסקנה זו מוסקת מהשטחים החקלאיים ומהשטחים לבניה שהוקצו לכל בת, ומעצם העובדה שגם הבת אמנה צורפה להסכם החלוקה. אמנם השטחים שהוקצו לבנים גדולים יותר בשטחם, אולם אין נתונים על שווים לדצמבר 83 ביחס לשווי השטחים שהוקצו לבנות, וזאת בהתייחס לקריטריונים של אדמה חקלאית, אדמה לבניה, מיקום האדמה ביחס למרכז כפר-קאסם ויכולת ניצולם. טענת אי השוויון בהסכם החלוקה בין היורשים לא נטענה בכתבי הטענות, ולא הוכחה כדבעי במשפט, וגם לא ננקט הליך לפי סעיף 120 לחוק הירושה לתיקון הסכם חלוקה בין יורשים, למרות שחלפו מאז עריכת הסכם החלוקה כ- 20 שנה, ועתה נותרו בחיים רק 2 מ- 8 האחים היורשים. 6. גם גריעה מאוחרת של שטחים חלקיים מחלקת "אלאנגאסה" (גוש 8874 חלקה 35) ומחלקת "חסאין" (גוש 8874 חלקה 54), עפ"י פסק-דין שניתן לטובת אחיות המוריש: דיבה וספיה (ראו גם דברי עו"ד שרון ז"ל בעמ' 27 שורות 27-25), אין בהם כדי לגרוע מתוקפו של הסכם החלוקה בין היורשים שקדם בזמן. לכל היותר נסיבה חדשה, מאוחרת זו, מעמידה עילת תביעה כנגד היורשים האחרים לפיצוי בעין או בשווה כסף. נעיר עוד, שלפסק-הדין שניתן לטובת אחיות המוריש אין השפעה על זכויות האחות חדיג'ה וזכויות עזבון האחות נורה מכוח הסכם החלוקה בין יורשים. כן נציין, שהשפעתו על יורשי האחות מונירה מצומצמת ביותר, באשר מדובר על קרקע חקלאית שערכה לא רב, לאחות מונירה לא הוקנו זכויות בחלקת "חסאין" אלא רק ב- 5.5 דונם בחלקת "אלאנגאסה", ותוצאת פסק הדין לטובת אחיות המוריש מביאה לכך ש- 1/3 מהזכויות בחלקת "אלאנגאסה" ששטחה 11,444 מ"ר בבעלות עזבון מונירה. 7. חמשה בעלי עניין: יורשי האח אחמד, יורשי האח איברהים, יורשי האח ג'אבר, האח עדנאן (עלי) ומנהל עזבון האחות אמנה - מבקשים לקיים את הסכם החלוקה בין יורשים מ- 1983. שלושה בעלי עניין: האחות חדיג'ה, מנהל עזבון האחות נורה ויורשי האחות מונירה מתנגדים לקיום הסכם החלוקה בין היורשים. ב.הסכם חלוקה בין יורשים 8. סעיף 110 (א) לחוק הירושה מורה: "נכסי העזבון יחולקו בין היורשים עפ"י הסכם ביניהם". סעיף 111 (א) לחוק הירושה מוסיף: "באין הסכם בין היורשים יחולקו נכסי העזבון ביניהם עפ"י צו בית-המשפט". הסכם חלוקה בין יורשים עפ"י סעיף 110 לחוק הירושה הינו בפועל הסכם החלפת נכסי העזבון בין היורשים. ראו: ע"א 165/97 מנהל מס שבח נ' כהן פ"ד לד (3) 284. חוק הירושה שואף לחלוקת העזבון עפ"י הסכם בין יורשים, בין שהעזבון מנוהל ע"י יורשים ובין שהוא מנוהל ע"י מנהל עזבון. מנהל העזבון אינו קובע את החלוקה. רק בהעדר הסכם בין יורשים - צו החלוקה ניתן ע"י בית המשפט לאחר שמנהל העזבון הגיש תכנית לחלוקת נכסי העזבון. 9. בהצעת חוק הירושה של משרד המשפטים מיולי 1952 הוצע: "נכסי העזבון יתחלקו בין היורשים עפ"י הסכם בכתב ביניהם". דרישת הכתב הושמטה מסעיף 110 לחוק הירושה. הסכם חלוקה בין יורשים אינו חייב להיות בכתב, ויכול אף להיות בדרך התנהגות. הסכם חלוקה בין יורשים אינו טעון אישור בית משפט של עזבונות, והוא משתכלל גם ללא אישור. 10. הסכם חלוקה בין יורשים אינה עסקה במקרקעין, הטעונה מסמך בכתב, אלא חלק אינטגרלי של פעולת ההורשה המעבירה את רכושו של המוריש אל יורשיו. ראו: ע"א 799/77 מנהל מס שבח מקרקעין נ' פחייק פ"ד לב (3) 156. סעיף 1 לחוק הירושה מורה: "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו" (עקרון "הנפילה המידית"). העברה זו אינה עסקה במקרקעין אלא "העברה מכוח הדין", באשר הדין קובע אותה כפועל יוצא מאירוע של מוות. ראו:ע"א 6126/98 חברת חלקה 51 נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תק-עליון 2001 (2), 394. 11. הסכם חלוקת נכסי העזבון יכול ויתייחס גם לחלוקת חלק מנכסי העזבון, ואפילו לחלוקת נכסי העזבון אגב תשלום פיצוי כספי מכיסו של היורש. חבות חלקית במס אינה משנה את אפיונו של הסכם כהסכם חלוקת עזבון המופעל אגב תשלום פיצוי כספי. 12. חלוקת נכסי מקרקעין של העזבון בין יורשים הינה החלוקה הראשונה שנעשתה לאחר פטירת המנוח, בין שנעשתה לפני רישום צו קיום הצוואה או צו הירושה במרשם המקרקעין ובין שנעשתה לאחריה. השוו:הוראות חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) תשכ"ג - 1963. רישום צו ירושה או צו קיום צוואה במרשם המקרקעין אין בו לבדו כדי ללמד על הסכם חלוקת עזבון בין יורשים קביעה זו נובעת מכך, שעפ"י תקנות המקרקעין אין צורך בהסכמת כל היורשים כדי לרשום צו ירושה או צו קיום צוואה במרשם המקרקעין. 13. הוצאת צו ירושה או צו קיום צוואה אינו תנאי מקדמי לעריכת הסכם חלוקה בין יורשים. במות אדם עובר עזבונו ליורשיו. צו הירושה או צו קיום הצוואה אינו יוצר את הזכות הקניינית אלא מצהיר דקלרטיבית על קיומה. ראו:ע"א 108/86 עזבון לויט נ' קרמרסקי פ"ד מ (3) 670, 672. רע"א 2267/95 היועץ המשפטי נ' הרטפלד פ"ד מט (3) 854. 14. הסכם בין יורשים אין בכוחו להוסיף מי שאינו יורש לרשימת היורשים עפ"י הצוואה או צו הירושה, ואין בכוחו לגרוע יורש מרשימת היורשים. ראו:ע"א 490/99 הקדש אטינגר נ' אבן טוב תק-עליון 2003 (2) 839, סעיף 19 לפסק. עקרון העל בדיני צוואות הוא "כיבוד רצונו של המת". הפרשנות של "יורש" לעניין הסכמי חלוקת עזבון היא פרשנות תכליתית ולא מילולית. לא ניתן להוסיף "כמשתתף" בהסכם חלוקת נכסי מקרקעין של העזבון את מי שהמוריש ביקש להדירו מנכסי המקרקעין באמצעות טכניקה של נקיבת שמו עם הוראה בצוואה המורישה לו סכום כסף סמלי בלבד. סעיף 110 לחוק הירושה דן בהסכמים לגבי חלוקת עיזבון ולא בשינויים לגבי זהות היורשים. השוו גם הוראת סעיף 111 (ג) לחוק הירושה, הדנה בחלוקת נכסי עזבון עפ"י צו בית-המשפט, ומורה: "הורה המוריש בצוואתו כיצד יחולקו נכסי העזבון בין היורשים, ינהג בית המשפט לפי הוראות הצוואה, זולת אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהיו סיבות מיוחדות לסטות מהן". לעניין הסכם חלוקת עזבון בין יורשים יכול ובמקום יורש שנפטר יבוא מנהל העזבון או יורשי היורש. 15. הסכם חלוקה בין יורשים, מכוח חוק הירושה, אין בכוחו לחלק זכויות קנייניות במקרקעין בניגוד ליחידות הרישום של מרשם המקרקעין. ההוראות התקפות לעניין הסכמי שיתוף במקרקעין תקפות גם לעניין הסכמי חלוקה בין יורשים. והשוו:ע"א 4029/03 עוודי נ' חרמוני (טרם פורסם), פסק דינה של השופטת דורנר. ע"א 269/74 בוקובוזה נ' הממונה על המרשם פ"ד כט (1) 243. רע"א 101/86 קדמאני נ' אלחאג' פ"ד מ (1) 613. לא כל אי התאמה בין חלוקת מקרקעין בהסכם חלוקה בין יורשים לבין יחידות הרישום במרשם המקרקעין - תוצאתה כשלון ביצוע הסכם חלוקה בין היורשים. אמנם ראוי שיחידות הרישום של מרשם המקרקעין יהוו את הבסיס לניסוח הסכם חלוקה בין יורשים, אולם כאשר מדובר על הסכם חלוקה בין יורשים בדרך התנהגות, יכול וניתן יהיה לבצע את ההסכם ע"י שימוש בדוקטרינה של "ביצוע בקירוב" (CY-PRES) או באמצעות טכניקה של "איחוד וחלוקה מחדש" של חלקות הלקוחה מדיני המקרקעין. דוקטרינת הביצוע בקירוב נקלטה למשפט הישראלי באמצעות סימן 46 לדבר המלך במועצה 1947-1922 (ראו ע"א 79/49 פרינט נ' יהודאי פ"ד ד 375, 387), וכיום היא חלק מדוקטרינת תום הלב. דוקטרינת "הביצוע בקירוב" חלה גם בדיני צוואות (ראו ע"א 102/80 פרוכטנבוים נ' מגן דוד אדום פ"ד לו (4) 739, 747). ג.הפרדת ההסכם מ- 1983 לשתי יחידות חוזיות: הסכם חלוקה בין יורשים והסכם מתנה. 16. ההסכם מ- 1983 אינו כולו הסכם חלוקה בין יורשים אלא רק רובו, באשר המנוח הודיר את האחות אמנה מנכסי המקרקעין, והותיר לה סכום סמלי של 500 ל"י. להיבטים המשפטיים - ראו סעיף 14 לפסק. 17. יחד עם זאת ניתן להפריד את ההסכם מ- 1983 להסכם חלוקה בין יורשים (עיקרו של ההסכם) ולהסכם נוסף של מתנה בין היורשים לבין האחות אמנה. 18. לעניין השאלה האם הסכם ניתן להפרדה לחלקים, אמר השופט בך בע"א 393/82 חיים נ' אביוב פ"ד מא (1) 716: "צריכה להיות אפשרות מעשית לבצע את ההפרדה, כך שהחלק הנותר יש לו "חיים משלו" באופן התואם את אומד דעתם של הצדדים הנוגעים בדבר". ראו גם:ע"א 148/77 רוט נ' ישופה פ"ד לג (1) 617. 19. בענייננו הניתוק בין שתי מערכות ההסכמים אינו פוגע בעצמאות החלק המופרד, ואינו פוגם בחיותם של החלקים האחרים. 20. לאחות אמנה הוקצה בהסכם המתנה חלק מזערי מנכסי המקרקעין, המאוזכרים בהסכם מ- 1983, שעיקרו היה הסכם חלוקה בין יורשים. גם הסכם המתנה וגם הסכם החלוקה, אם נפרידם - בוצעו בפועל. 21. מנהל עזבון אמנה עו"ד פריג' עאדל הסביר בעמ' 19 לפרוטוקול: "סרסור... 4 דונם (בחלקת אל-זלמה - י.ג) רכש אותם מאמנה. הרי אמנה היו לה 2 דונם, ולג'אבר 2 דונם (בחלקת אל-זלמה עפ"י ההסכם מ- 83 - י.ג). אז עפ"י ההסכם אמנה וג'אבר התחלפו ביניהם... אמנה מכרה את ה- 4 דונם". 22. הנכסים שקיבלה אמנה בהסכם המתנה מומשו: (א) אמנה מכרה 4 דונם בחלקת אל-זלמה לעומר מטר סרסור, ועל המקרקעין נטעו עצי זיתים. מכירה זו נעשתה בידיעה וללא התנגדות היורשים האחרים, שפעלו אף הם עפ"י ההסכם מ- 1983, על שתי יחידותיו החוזיות. (ב) אמנה בנתה עבור שני בניה: מוחמד ומאמין בית דו-קומתי על החלק הדרומי של חלקת "מטע הזיתים" (גוש 8897 חלקה 104), שהוקצה לה בהסכם המתנה. בניה זו נעשתה בידיעה וללא התנגדות היורשים האחרים, שפעלו אף הם עפ"י ההסכם מ- 1983, על שתי יחידותיו החוזיות. 23. בנסיבות אלה, גם אם אמנה אינה יורשת לעניין הסכם חלוקה בין יורשים, כהגדרת סעיף 110 לחוק הירושה - ניתן עדיין לראות ברובו של ההסכם מ- 1983 הסכם חלוקה בין יורשים ולהפריד את ההסכם מ- 1983 לשתי יחידות חוזיות. ד.הסכם חלוקה בין יורשים בדרך התנהגות וטענת מניעות 24. האח ג'אבר העיד שנכח וחתם על הסכם החלוקה מ- 1983. עוד העיד בעמ' 10 שורות 29-26: "מי עוד חתם על המסמך. ת: עדנאן (עלי), ושתי החתימות שייכות למנוח הגדול עיסא איברהים" (האח איברהים - י.ג). האח עדנאן העיד שנכח וחתם על הסכם החלוקה מ- 1983. עוד העיד בעמ' 16: "החתימה שלי מופיעה בתחתית המסמך ת/1 בעט כחול כחתימה ראשונה מימין, והחתימה השניה אחרי בעט כחול היא של ג'אבר. ש: היכן החתימה של איברהים? ת: אני חושב שזו החתימה באצבע...". על הסכם החלוקה מ- 1983 חתמו 3 אחים מתוך 8 אחים ואחיות. 25. במעמד חתימת הסכם החלוקה מ- 1983 נכחו 7 מתוך 8 האחים והאחיות, ואלו שלא חתמו נתנו הסכמתם בשתיקה, במעמד שלחצו ידיים וברכו על הסכם החלוקה בנוכחות נכבדי הכפר. היחידה שלא נכחה היתה האחות נורה, שנפטרה לפני עריכת הסכם החלוקה מ- 1983. האח ג'אבר העיד בעמ' 12: "ש: ההסכם משנת 83 הושג לאחר השתדלות רבה בעבודה מתישה של זקני הכפר ונכבדיו... מי אלה זקני הכפר ונכבדיו? ת: עבדל רחים... שהיה ראש המועצה לא היה, אבל אחיו הזקן היה.. הוא היה בזמן שעשו את החלוקה. האדמה התחלקה בין האחים והאחיות שווה בשווה, והסכימו על חלוקה זאת, שהיתה בשנת 83 ולחצו ידיים". האח עדנאן העיד בעמ' 16-15: "ש: אתה זוכר איפה עשיתם את החלוקה הזו? ת: אצלנו בבית, בבית של ג'אבר. האחים שלי היו שם, מונירה היתה שם, חדיג'ה היתה, אחמד, איברהים, ג'אבר היה, אני הייתי וכמה משפחות עוד מהכפר, שהם רשמו את הנייר וחתמו עליו... אחד מהכפר כתב זאת איסמעיל... ממשפחת עיסא... ש: אני אומר לך שמונירה לא היתה שם וחדיג'ה לא היתה שם. ת: הן אחיות שלי, והן היו שם". האח ג'אבר אישר בעמ' 11 שורה 8 : "בישיבה של האחים והאחיות בבית שלו... היתה אמנה". 26. הסכם החלוקה בין היורשים נכרת בדרך התנהגות כאשר תוכנו הוא ההסכם מ- 1983, וזאת גם אם כל האחים והאחיות לא חתמו על ההסכם, וגם אם יורשי האחות נורה לא נכחו במעמד עריכת ההסכם. הקיבול בדרך התנהגות נעשה ע"י מימוש הסכם החלוקה בין היורשים מ- 1983, כאשר היורשים, לרבות יורשי האחות נורה, משנים את מצבם, ומפיקים טובת הנאה מביצוע הסכם החלוקה בין היורשים. 27. עומדת לתובעים גם טענת מניעות כנגד הנתבעים, באשר הטענה כנגד הסכם החלוקה מ- 1983 מועלת באיחור רבתי של שנים לאחר כריתתו, ולאחר שהנתבעים קיבלו ומימשו את מה שהסכם החלוקה העניק להם. העובדה שהנתבעים נהגו עפ"י הסכם החלוקה בין היורשים מ- 1983 מעידה על כך שהכירו בתוקפו. העלאת טענה בשלב כה מאוחר כנגד הסכם החלוקה בין היורשים מ- 1983 ולאחר ביצועו - הינה שימוש בזכות שלא בתום-לב, ועומדת בסתירה לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). בנסיבות אלה דין טענה זו להידחות. השוו: ע"א 151/85 רודן נ' רודן פ"ד לט (3) 186. נציין גם שכל היורשים פעלו עפ"י הסכם החלוקה, שינו את מצבם ונעשו עשרות דיספוזיציות בנכסי המקרקעין מכוח הסכם החלוקה מ- 1983. 28. טענת מניעות עומדת כנגד הנתבעים הן לעניין הסכם החלוקה בין היורשים והן לעניין הסכם המתנה בין היורשים לבין האחות אמנה. שני ההסכמים מומשו בפועל ע"י הצדדים. ברע"א 4928/92 עזרא נ' מועצה מקומית תל-מונד פ"ד מז (5) 94, 101-100 פסקה השופטת דורנר: "מניעות נועדה למנוע תוצאות בלתי צודקות המתחייבות לכאורה ע"י הדין, וזאת ע"י השתקתם של המתדיינים מלטעון בבית המשפט טענות משפטיות ועובדתיות שהן נכונות כשלעצמן... כיום מכירים גם בהשתק לגבי עניין שבדין". לעניין השתק שבדין בנושא דרישת כתב בחוזה מקרקעין, ראו: ע"א 289/78 אשד נ' לובר פ"ד לג (1) 13, 18. עוד ראו לעניין טענת שיהוי בדין האזרחי: ע"א 6805/99 תלמוד תורה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה (טרם פורסם) - פסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. עוד ראו לעניין ויתור בדרך התנהגות: ע"א 1330/93 אלבז נ' אלבז (טרם פורסם) - פסק דינה של השופטת שטרסברג- כהן. ע"א 156/76 שטרן נ' פרידמן פ"ד לא (1) 572. ע"א 1901/96 מראות יפו נ' חברת חלקה 51 תקדין עליון 97 (2) 556. 29. נעבור ונמנה את דרכי המימוש של ההסכם מ- 1983 שנכרת בדרך התנהגות, ואת שינוי מצבם של היורשים, לרבות יורשי האחות נורה, תוך פירוט טובת ההנאה שהפיקו לעצמם מהסכם החלוקה מ- 1983. 30. לאחות חדיגה הוקצה בהסכם חלוקת העזבון מ- 1983: 5.5 דונם בחלקת אל-זלמה, ומחצית ממגרש ששטחו 885 מ"ר בחלקת "מטעי הזיתים". האחות חדיג'ה מימשה את זכויותיה עפ"י הסכם חלוקת העזבון שנכרת בדרך התנהגות. (א) האחות חדיג'ה העידה בעמ' 34: "שני דונם לקחו לי (1,481 מ"ר הופקעו להרחבת כביש ראש-העין - גלגוליה - הפקעה שמקנה זכות לפיצוי כספי לאחות חדיג'ה - י.ג) מתוך החלק שלי שהוא בן 5.5 דונם (בחלקת אל-זלמה - י.ג) ש: מה עשית עם השטח שנשאר לך. ת: זרעתי עליו זיתים, וקרוב לשש או שבע שנים אני נהנית מהתמורה של הזריעה של הזיתים". (ב) האחות חדיג'ה מכרה את חלקה במגרש לבניה בחלקת מרס אלבוסתאן לחרב עיד אלטורי, וזאת בהסכמת שאר היורשים. האחות חדיג'ה העידה בעמ' 34: "את השטח של אלבוסתאן את מכירה? ת: אני מכירה את השטח. ש: את השטח הזה קיבלת יחד עם מונירה חצי חצי? ת: כן, קיבלתי חצי אני, וחצי מונירה. ש: את החצי שקיבלת בשטח אלבוסתאן מכרת לאדם בשם אלטורי. ת: נכון שמכרתי את החלקה שלי לאדם בשם אלטורי". 31. האחות נורה הלכה לבית עולמה עוד לפני עריכת הסכם, אולם יורשיה מימשו את זכויותיהם במקרקעין עפ"י הסכם החלוקה מ- 1983, שנכרת בדרך התנהגות. ליורשי האחות נורה הוקצה בהסכם החלוקה מ- 1983: 5.5 דונם בחלקת "אל-זלמה", ומחצית ממגרש ששטחו 885 מ"ר בחלקת "מטעי הזיתים". בעלה של נורה, חליל חאמד עיסא, העיד בעמ' 24 שורות 3-1: "מהשטח שקיבלנו מאל-זלמה הילדות מכרו 3 דונם ועטאף ואני מכרנו 2.5 דונם" (5.5 דונם שהוקצו ליורשי האחות נורה בחלקת "אל-זלמה" נמכרו ע"י היורשים - י.ג). גם האחות חדיג'ה העידה בעמ' 37 שורות 18-15: "בשטח אלזלמה הילדים של נורה קיבלו שם אדמה, שם? ת: כן. ש: מה הם עשו עם האדמה הזו? ת: הם מכרו אותה". עוד הוסיף בעלה של נורה בעדותו בעמ' 25 שורות 17-13: "הילדים שלי נתנו לבית הקברות. ש: מאיפה באה להם האדמה הזו? ת: מסבא שלהם" הבעל של נורה העיד גם בבית המשפט המחוזי (מוצג 3.1, עמ' 7 בת/7): "נורה קיבלה על יד בית הקברות, ונתנו את השטח מתנה לבית הקברות". יורשי האחות נורה תרמו את חלקם בחלקת "מטע הזיתים" עבור בית הקברות של הוואקף. ראו גם הצהרות יורשי האחות נורה בהסכם המכר (מוצג 4.4 בת/7): "הואיל והמוכר מצהיר כי אמם המנוחה נורה ריכזה את זכויותיה בעיזבון אביה על פי הסכם בין יורשי המנוח שאקר". 32. האחים : איברהים, אחמד, עדנאן (עלי) וג'אבר פעלו עפ"י הסכם החלוקה מ- 83 שנכרת בדרך התנהגות. כך למשל, בהסתמך על הסכם החלוקה מ- 1983 נכרת ב- 12.10.92 הסכם נוסף בין האחים הנ"ל בעניין חלקת "קורנת אלנתש" (גוש 8870 חלקה 101). עפ"י ההסכם מ- 92 שטח של 2.5 דונם בחלק הצפוני של החלקה הוקצה לאח אחמד, והשטח הנוסף של 2.5 דונם חולק בין 4 האחים: 625 מ"ר לכל אח. האחים המשיכו ומימשו בחייהם את ההסכמים מ- 83 ו- 92, וביצעו שורה של דיספוזיציות נוספות בחלקת "קורנת אלנתש", שחולקה למגרשים. (א) מגרש 101/1 ששטחו 516 מ"ר - עאיד, בנו של האח אחמד, בנה עליו את ביתו. (ב) מגרש 101/3 ששטחו 500 מ"ר - האח אחמד מכר לפתחי אסעד עיסא, שבנה עליו את ביתו. (ג) מגרש 101/4 ששטחו 500 מ"ר - האח אחמד מכר אותו לאנואר עותמאן בדיר, שבנה עליו את ביתו. (ד) מגרש 101/5 ששטחו 500 מ"ר - האח עדנאן (עלי) מכר אותו לעבדול באסט סובחי בדווי, שבנה עליו את ביתו. (ה) מגרש 101/7 ששטחו 958 מ"ר - עאזם, בנו של האח אחמד, בנה עליו את ביתו. (ו) מגרש 101/8, ששטחו 500 מ"ר - האח אחמד מכר אותו למוחמד מחמוד עיסא. בחלקת "ח'לת אלבלאט" (גוש 8869 חלקה 98) שטח החלקה 2,589 מ"ר. הופקעו לצרכי ציבור 1,752 מ"ר. שטח אזור המגורים 837 מ"ר. על מגרש 98/1 ששטחו 371 מ"ר בנוי בית של נאדר אחמד שאקר עיסא (מיורשיו של האח אחמד), ועל מגרש 98/2 ששטחו 371 מ"ר בנוי בית של האח עדנאן שאקר עיסא, שמכר אותו לאחד מבני משפחת נסאסרה (ראו: ת/10). 33. לאחות מונירה הוקצה בהסכם החלוקה משנת 1983: 5.5 דונם בחלקת "אלאנגאסה" (גוש 8874 חלקה 35) ומחצית ממגרש ששטחו 880 מ"ר בחלקת "מארס אלבוסתאן" (גוש 8878 חלקה 16). מונירה מחזיקה בשטחים שהוקצו לה בחלקה "אלאנגאסה". במרשם המקרקעין 1/3 מהזכויות בחלקת "אלאנגאסה" (גוש 8874 חלקה 35) רשומות ע"ש מונירה מכוח תיקון בעלות לאחר הסדר, כמתחייב מהסכם החלוקה מ- 83. הרישום מ- 28.10.91, עוד לפני הגשת התביעה. עדנאן מכר את חלקו בחלקת "אלאנגאסה" (מכוח הסכם החלוקה) למונירה. העדה חדיג'ה העידה בעמ' 14 למוצג 3.1 ב ת/7: "עלי מכר למונירה". העדה חדיג'ה העידה גם בעמ' 38 לפרוטוקול התביעה בשורה 26: "ש: גם עדנאן קיבל בשטח "אלאנגאסה"? ת: עדנאן מכר אותם למונירה. אחרי שהוא קיבל מכר אותם למונירה". מונירה, שרכשה את חלקו של עדנאן, הכירה בכך בזכותו של האח עדנאן בחלקת אלאנגאסה מכוח הסכם החלוקה. מונירה בנתה בית לבנה זוהדי על מחצית השטח שהוקצה לה בהסכם החלוקה בחלקת "מארס אלבוסתאן". במגרש 16/6 בחלקת אלבוסתאן ששטחו 678 מ"ר נבנה ביתו של הבן זוהדי - בנה של מונירה". הבן זוהדי בתצהירו (מוצג 2.1 בת/7) מציין בסעיף 1 לתצהיר, שהוא בנה של מונירה אשר נגדה או נגד הבאים מכוחה יצא צו זמני למנוע כל פעולת בניה. בסעיף 4 לתצהיר טען הבן זוהדי, שמבנים אחרים על המקרקעין הנ"ל נמכרו ע"י המוריש בחייו, אולם חרף זאת לא טען כל טענה בתצהירו שהוא קיבל את המגרש ישירות מהמוריש עוד בחייו ולא באמצעות אמו. לא הוצגה ראשית ראיה התומכת בטענה שהבן זוהדי קיבל ישירות את המגרש מהמוריש, ולא באמצעות אמו. האחות חדיג'ה העידה בעמ' 34: "את השטח של אלבוסתן את מכירה? ת: אני מכירה את השטח. ש: את השטח הזה קיבלת יחד עם מונירה חצי חצי? ת: כן קיבלתי חצי אני, וחצי מונירה". מונירה גם חתמה על הסכם שאין לה התנגדות שהאח עדנאן ימכור את המגרש שלו בחלקה 101 (חלקת "קורנת אלנתש") לקונה בשם בדווי - מימוש זכויות של האח עדנאן מכוח הסכם החלוקה מ- 1983, והסכם מ- 92 המתבסס על ההסכם מ- 83. ראו חתימת מונירה על ההסכם - עמ' 4 נספח 4.3 ת/7. בנה של מונירה, מוחמד מחמוד, גם רכש מגרש מהאח אחמד בחלקה 101 (חלקת "קורנת אלנתש"), שלגביו היה הסדר בהסכם החלוקה בין היורשים מ- 1983 ובנדבך הנוסף - ההסכם מ- 1992. ה.סוף דבר 34. הסכם החלוקה בין היורשים מ- 1983 נכרת בדרך התנהגות, ומומש תוך שהיורשים משנים במעשיהם את מצבם תוך הפקת טובת הנאה לעצמם. בנסיבות אלה הסכם החלוקה בין היורשים מ- 1983 מחייב את היורשים ויורשי היורשים. לא ניתן לחזור מהסכם החלוקה גם מכח עקרונות של תום לב ומניעות. 35. דין זה חל גם על הסכם המתנה בין האחות אמנה לבין היורשים, שתוכנו מעוגן בהסכם החלוקה מ- 1983. 36. לצורך ביצוע פירוק שיתוף במקרקעין שפורטו בסעיף 2 לתביעה הנני ממנה בזה ככונס נכסים את עו"ד אבי נאמן מהרצליה. במידת הצורך, ניתן לעתור בהליך פירוק השיתוף להוספת נכסי מקרקעין נוספים של העזבון ע"י בקשה לתיקון כתב התביעה 37. כונס הנכסים, תוך הסתייעות במידת הצורך בבעלי מקצוע נוספים: מודד, אדריכל, מהנדס, יגיש תוכנית חלוקה לאישור בית המשפט, לאחר שבדק את הבנוי על המקרקעין הנ"ל נכון להיום ואת רשימת המחזיקים בהם. הסכם החלוקה בין היורשים מ- 1983 מחייב לצורך ביצוע פירוק השיתוף במקרקעין. 38. על הכונס להגיש "תכנית חלוקה" תוך העזרות בכלים של דוקטרינת "ביצוע בקירוב" או "אחוד וחלוקה מחדש" של חלקות או הפעלת מנגנונים אחרים כפי שימצא לנכון. הכונס יגיש דו"ח על התקדמות הליך הכינוס תוך 90 יום ממועד המצאת ההחלטה. 39. הכונס לא יחל בפעולתו לפני שהתובעים 4-1 יפקידו מראש את מלוא שכרו ושכר בעלי המקצוע הנוספים. לעניין חלוקה סופית של נטל ההוצאות בין בעלי הדין - תינתן החלטה במועד אישור תוכנית החלוקה. 40. הנתבעים 2-1 ישלמו לתובעים 4-1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ + מע"מ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל. הנתבעת 3 תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ + מע"מ צמוד למדד, נושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל. בפסיקת ההוצאות הובא בחישוב שבית המשפט השלום השאיר לשיקול דעת בית המשפט למשפחה את פסיקת ההוצאות בגין ההליכים שהתקיימו בפניו. ההוצאות שיגבו מהנתבעות 3-1 יחולקו בחלקים שווים בין התובעים 3-1 לבין התובע 4. 41. על הפסק לא יחול צו איסור פרסום. חוזהירושה