בקשה לאישור הסדר פשרה בגדר בקשה לאישור תובענה ייצוגית. התביעה והבקשה לאישור 1. המבקש הגיש תביעה אישית נגד המשיבות, ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית (בהתאמה: "התביעה", "הבקשה לאישור"). עניינן של התביעה והבקשה לאישור בהפרה נטענת של הוראות חוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים התשנ"ו-1996 וצו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירים מירביים בתחנות תדלוק) תשס"ב-2002 ובהפרה נטענת של הסכם לרכישת דלקים באמצעות מערכת ממוחשבת לרכישת דלקים ("הסכם הדלקן"). 2. בתביעה ובבקשה לאישור נטען כי המשיבה 1 ("סונול") גובה, בניגוד לדין, תוספת תשלום בגין שירות לילה, מלקוחות החתומים עמה על הסכם הדלקן, גם כאשר אלה רוכשים דלקים במסגרת הסכם הדלקן במשאבות המיועדות לשירות עצמי וללא קבלת שירות ממתדלק בתחנת התדלוק. המבקש העמיד את סכום התביעה האישית על סך 84.5 ₪, ואת סכום התביעה הייצוגית על סך 33,600,000 ₪ לכל חברי הקבוצה הנטענת, וזאת ביחס לתקופה של שבע השנים שקדמו להגשת התביעה והבקשה לאישור. כמו כן, עתר המבקש לקבלת צו עשה או צו הצהרתי המורה למשיבות לחדול לאלתר מגביית היתר הנטענת של תוספת שירות הלילה. מנגד, סונול דחתה את טענות המבקש, וטענה כי כל פעולותיה בכל הקשור לטענת שבתביעה ובבקשה לאישור נעשו כדין. עיקרי הסכם הפשרה 3. כאמור, בין המבקש לבין המשיבות הושג הסכם הפשרה ובבקשה זו הם עתרו לאישורו, כמתחייב מהוראת סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 ("החוק"). 4. הקבוצה המיוצגת הוגדרה ככוללת כל לקוח דלקן, אשר ביצע רכישת דלקים, במסגרת הסכם הדלקן, במהלך התקופה הרלוונטית ונשא בגינה בתשלום תוספת לילה. 5. נטען כי בעקבות הגשת בקשת האישור ערכה סונול בדיקה ומצאה כי רק ב-12 (שתיים עשרה) תחנות תדלוק מבין תחנות התדלוק בהפעלת סונול ("תחנות התדלוק הרלוונטיות") נגבתה תוספת שירות לילה מלקוח דלקן, אשר ביצע רכישת דלקים בתקפה המאוחרת, כהגדרתה להלן. בעקבות הגשת הבקשה לאישור וכחלק בלתי נפרד מהסכם הפשרה, פעלה סונול להסדרת מערכות המחשוב בתחנות התדלוק הרלוונטיות, באופן שהחל מיום 30 ביוני 2011 לא נגבית תוספת שירות לילה מלקוח דלקן, אשר ביצע רכישת דלקים במשאבה לשירות עצמי ("התיקון"). 6. בהתאם לכך, סונול התחייבה לפעול בהתאם לתיקון ובהתאם לכל דין, הן בתחנות התדלוק הרלוונטיות והן ביתר תחנות התדלוק בהפעלתה ("ההתחייבות לעתיד"). 7. סונול התחייבה גם: 7.1 לשלם פיצוי בגין הגבייה בסך כולל של 321,682 ₪ ("סכום הפיצוי") המהווה 80% מסכום הגבייה ביתר. 7.2 נוכח הקושי בזיהוי חברי הקבוצה והקושי בביצוע בדיקה פרטנית של כל מקרה ומקרה שבו נגבתה, כביכול, גבייה ביתר, ואף לאור היקפו הנמוך של סכום הגבייה ביתר (וודאי נוכח המספר הרב של התובעים המיוצגים) הוסכם בין הצדדים, כי סונול תעניק את סכום הפיצוי בדרך של תרומה למטרה ציבורית חלף פיצוי פרטני של כל אחד ואחד מהתובעים המיוצגים. סכום הפיצוי יחולק לשניים ומחציתו (קרי סכום של 160,841 ₪ בכפוף לאמור בסעיף 7.4 להלן) תוענק לעמותת "מפעלי זכרון מנחם ירושלים, לרפואה וחסד" (ע"ר 580179372) והמחצית האחרת לעמותת "חיים למען ילדים חולי סרטן בישראל" (ע"ר 580073955) , המסייעות לילדים חולי סרטן בישראל. 7.3 הוסכם כי היה ותובע מיוצג יפנה לסונול, לא יאוחר מ-45 ימים לאחר המועד הקובע, כהגדרתו בהסכם, ויבקש, כי סכום הפיצוי המגיע לו (בגין גבייה ביתר שבוצעה, אם בוצעה, בעניינו) ישולם לו ולא יינתן במסגרת התרומה, תשלם סונול את סכום הפיצוי המגיע לו, אם יוכיח כי אכן בוצעה בעניינו גבייה ביתר, וזאת בתוך 30 ימים מקבלת הפנייה אצל סונול. סכומים שישולמו באופן פרטני כאמור, ייגרעו מסכום הפיצוי ויפחיתו, בהתאם, את סכום התרומה. מינוי בודק 8. שני הצדדים כאחד טענו כי מתקיימות הנסיבות המצדיקות שלא ימונה בודק כנדרש בסעיף 19(ב) לחוק. 9. עיקר טענותיהם בעניין זה הוא שהנתונים הרלוונטיים הדרושים לשם אומדן סכום הגבייה ביתר, כנטען בבקשה, מבוססים על מידע המצוי במערכת מידע מתקדמת שברשות סונול, וכן על מידע הלקוח מתוך חוות דעת בודק אשר מונה ע"י בית משפט בגדר הליך אישור הסכם פשרה בתיק אחר (היינו ת"צ 4182-10-07 ויינרייך נ' סונול) ("עניין ויינרייך"). נטען כי אומדן סכום הגבייה ביתר ניתן להיעשות ע"י סכימה פשוטה של הנתונים הנמצאים במערכות המידע של סונול, ולכן אין מדובר בבדיקת נתונים ומידע או בעריכת תחשיבים, המצריכים מינוי בודק אשר, הלכה למעשה, "יחרוש בתלם" של הבודק הקודם שמסר את חוות הדעת בעניין ויינרייך. 10. טענות אלה איני יכול לקבל, ומשום כך אורה כי הגם שבעיקרו של דבר יש דמיון בין התביעה והבקשה במקרה הנוכחי לבין אלה שנדונו בעניין ויינרייך, אין בכך כדי ליתר את מינויו של הבודק כנדרש בסעיף 19(ב) לחוק. מנוסחו של הסעיף עולה בבירור כי הכלל הוא שכאשר בית המשפט שוקל לאשר הסדר פשרה עליו למנות בודק, והיוצא מן הכלל, המותנה בהתקיימותם של "טעמים מיוחדים, שיירשמו", הוא שאין צורך לעשות כן. במקרה הנוכחי מבוסס הסדר הפשרה המוצע על נתונים שסונול טוענת שהם נמצאים ברשותה, ועל אומדן שנעשה, כך הטענה, בדרך חישוב מסוימת, וגם כאן מקור המידע ודרך החישוב הם בידיה של סונול. כבר נאמר ונכתב על בעיית ניגוד העניינים המובנה שבין התובע הייצוגי לבין חברי הקבוצה בכל הקשור לאישור הסדר פשרה בהליך של תובענה ייצוגית ובקשה לאישורה, ואין צורך לשוב ולפרט (ראו בהרחבה אצל א' קלמנט, "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית", משפטים מא תשע"א, 5 ("קלמנט") בעמ' 10). ניגוד עניינים זה, והפתרון - לעתים רק חלקי - לקשיים שהוא מעורר הם תכלית חקיקתו של סעיף 19(ב) לחוק הקובע את הצורך למנות בודק כתנאי לאישור הסדר פשרה (קלמנט, שם, בעמ' 44). מעבר לכך, גם האסמכתאות שאליהן הפנו הצדדים כדי לתמוך בטענתם שבמקרה הנוכחי אין צורך במינוי בודק, אינן משכנעות אותי לנהוג כך. בעניין זה אשוב ואציין כי מצוות החוק היא שימונה בודק זולת אם קיימים טעמים מיוחדים שלא לעשות כן. דעתי היא שכאשר נקבע בחוק שרק טעם מיוחד יכול לפטור מן הצורך, שלא לומר החובה, למנות בודק הכוונה היא שהטעם אכן יהיה מיוחד ולא אחד ממיני הטעמים השגרתיים כגון: מניעת סרבול, הארכת ההליך, חסכון בהוצאות וכיו"ב. כוחם של שיקולים אלה יפה אולי להליכים המתנהלים בבתי המשפט על דרך השגרה ובין צדדים ישירים אולם כשמדובר בתובענה ייצוגית, אזי השמירה על עניינם של חברי הקבוצה מחייבת הקפדה על קיום הוראת החוק שזו תכליתה. 11. לכן, בעוד שאני נכון לקבל את הטענה שהנושא בכללותו נבדק במסגרת הסדר הפשרה שאושר בעניין ויינרייך, איני יכול לקבל כפשוטה את הטענה שהבדיקה שנעשתה שם מייתרת בדיקה נוספת - קונקרטית וממוקדת - אשר תבהיר ותאשש את הנתונים המספריים שעליהם מבוסס הסדר הפשרה שאישורו מתבקש. לשון אחרת, כאשר נטען (בסעיף 38 של הבקשה) כי בין השנים 2007-2011 היה סכום הגבייה ביתר כ-325,000 ₪, וכאשר נטען כי לגבי תקופה קודמת נעשה האומדן על דרך של אקסטרפולציה (סעיף 39 של הבקשה), אין בידי בית המשפט כלים לבחון את הנתונים או את התאמת דרך חישוב זו לעניינם של חברי הקבוצה המיוצגת, ומכאן הצורך למנות בודק. נטען אמנם, וטענה זו מקובלת עליי, שאם ימונה בודק הוא צריך לבצע את אותן בדיקות שביצע הבודק בעניין ויינרייך, אלא שלדעתי אין בכך קושי של ממש, והדבר יכול למצוא את פתרונו בכך שכפי שהיה בעניין ויינרייך, גם במקרה הנוכחי ימונה כבודק רואה חשבון א' סביצקי שערך את הבדיקה שם. בדרך זו יימנע הסיכון של כפילות בבדיקה והסרבול הכרוך בביצועה, שכן חזקה על רואה חשבון סביצקי שהנתונים והסוגייה מוכרים לו מהבדיקה הקודמת. סיכום 12. אני נעתר לבקשה בחלקה ובהתאם לסעיף 25(א)(3) לחוק אני מורה על פרסום הודעה על הגשת הבקשה לאישור הסכם הפשרה בנוסח שצורף כנספח ב' להסכם הפשרה המוצע. ההודעה תתפרסם בשני עיתונים יומיים והמשיבות תישאנה בעלות הפרסום. 13. עוד אני מורה כי העתק ההודעה שתתפרסם, העתק הבקשה, ובכלל זה גם הסכם הפשרה המוצע, יישלחו ליועץ המשפטי לממשלה, ולממונה על הגנת הצרכן. 14. אני מורה על מינויו של רואה חשבון א' סביצקי ממשרד BDO זיו האפט ייעוץ וניהול בע"מ כבודק לעניין הסכם הפשרה שהוגש לאישור בבקשה זו. רואה חשבון סביצקי יתבקש לבדוק הן את הנתונים המספריים שעליהם מבוסס הסכם הפשרה, הן את הכימות של הסכומים הנזכרים בו והן, ובעיקר, את סבירותו - מבחינת היחס המספרי - בין הסכומים המפורטים בסעיף 14 להסכם הפשרה על כל סעיפי המשנה שלו לבין הסכום הכולל של גביית יתר בנסיבות מקרה זה. ממצאי הבדיקה יוגשו לבית המשפט תוך שישים ימים. רואה חשבון סביצקי יוכל, אם ימצא זאת לנכון, לעשות שימוש במידע שעמד לרשותו לצורך הבדיקה שנעשתה על ידו בעניין ויינרייך. אין צריך לומר שעל המשיבות להעמיד לרשותו כל נתון ומידע נוסף שיידרש לו לצורך הבדיקה. המשיבות תישאנה בעלות הבדיקה. חוזהאישור הסכם פשרההסכם פשרהפשרה