בפני בקשה מטעם הנתבעים 1-5 (להלן:"המבקשים"), לחייב את התובעות (להלן:"המשיבות" או "התובעות"), בהפקדת ערובה במזומן או באמצעות ערבות בנקאית אוטונומית צמודה למדד, להבטחת תשלום הוצאות המשפט, בסכום שלא יפחת מ- 250,000 ₪. מכתב התביעה עולה כי התובעת מס' 1 הינה חברה זרה (להלן: "החברה הזרה"), שנוסדה באיי הבתולה הבריטיים ומפעילה את התובעת 2, החברה הישראלית (להלן: "החברה המקומית"). על-פי הנטען בכתב התביעה, שתי החברות בבעלותו של רו"ח נחום יואל. עוד עולה מכתב התביעה כי הנתבעת 1 (להלן: "חברת מט"ח 24"), הינה חברה פרטית בישראל, המפעילה חדר עסקאות במטבע חוץ, בניהולו של הנתבע 2- מר רפי כהן. הצדדים התקשרו בהסכם נשוא התובענה, לשיתוף פעולה בין החברות ביום 18.1.2005. ליתר הנתבעים, קשר לחברת מט"ח 24, בין בתור עובדיה ו/או בעלי מניותיה ו/או מנהליה (כנטען על-ידי התובעות). תמצית טענות המבקשים: מלכתחילה, דין התובענה להמחק העל הסף מהעדר עילת תביעה אישית כפי שעולה מכתב ההגנה והן במסגרת בקשה למחיקה על הסף ככל שהיא נוגעת למבקשים 2-5, ולמרות זאת, ככל שבית המשפט יחליט שלא לסלק את התובענה על הסף, יש להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט מהסיבות שיפורטו. הוראות סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות"), וההלכה בפסקה 6 לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (להלן: "פרשת אואזיס"), קובעות חזקה בעניינה של תביעה המוגשת לבית המשפט על-ידי חברה בערבון מוגבל או חברת חוץ, לפיה הכלל הוא כי יש לחייבן בערובה להוצאות אלא אם עמדו בנטל, הרובץ לפתחן, והכיחו את החריג מקנה להם פטור מכלל זה. מדובר בתובענה שיש בה מורכבות רבה ובירור עובדותיה ידרוש משאבים לשם שחזור נתונים מתקופות קדומות וחוות דעת מומחים לשם ניתוח וסתירת התחשיבים של התובעות. קיים חשש ממשי כי בבוא העת לא יוכלו המבקשים לגבות את הוצאותים בגין התביעה לאור העובדה שהמשיבות מורכבות מחברה זרה, המאוגדת בקבוצת איים המהווה מקלט מס (הגם שהם אינם נמנים על המדינות שאשררו את אמנת האג ולפיכך ההסדרים שנקבעו מכוחה, אינם חלים בעיניינו) ושאין לה, לידיעת המבקשים, נכסים ברי מימוש בישראל; ומחברה ישראלית - מקומית, אשר יש לה חובות לרשם החברות בישראל משנת 2004 בסך 8,220.72 ₪, ושעבוד הרובץ על נכס מקרקעין שבידה. בהקשר של חברה זרה ניתן ללמוד מספרו של ד"ר יואל זוסמן "סדר הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995), עמ' 900: "כאשר התובע מתגורר בחוץ לארץ, מחוץ לתחום השיפוט, והנתבע, אם יזכה בהוצאות יתקשה משום כך לגבות את המגיע לו..." מוסמך בית המשפט על פי שיקול דעתו להטיל ערובה להבטחת הוצאות המשפט, וכן רשאי הוא להטיל את מלוא ההוצאות על התובע המקומי). החשש מתחזק כאשר מתברר שלצורך תשלום אגרה, בחרו המשיבות להפחית את סכום התביעה. משוכה נוספת מפני הניסיונות להיפרע מהחברה הזרה ולגבות ממנה את הוצאות המשפט היא העובדה שהחברה הזרה לא פירטה את מענה העדכני בכתבי התביעה. עוד נטען, כי באשר לחברה המקומית, כבר נתתי בעבר החלטה על חיובה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע בתיק אחר (ת"א 158214/09), מפני שזו לא הוכיחה את חוסנה הכלכלי ולא הרימה את הנטל הנדרש על מנת לשכנע את בית המשפט. מלבד הקשיים הכלכליים הקיימים בחברה, הסיכויים שהתביעה תתקבל הינם קלושים. המבקשים כבר העלו את טענותיהם בכתב ההגנה ולפיהם יש לדחות את טענות המשיבות בדבר הפרת הוראות הסכם לשיתוף פעולה. ההסכם המדובר נוגע למערכת היחסים בין הנתבעת 1 - מט"ח 24, לחברה הזרה בלבד. הוראות ההסכם אינן נוגעות לחברה המקומית, אשר בחשבונה בוצעו ההפרות, כפי שנטען בכתב התביעה. מעבר לזה, חברת מט"ח 24 עמדה בהתחייבויותיה ופעלה בהתאם להסכם ואף פעלה לטובתה של החברה המקומית כאשר צמצמה את נזקיה בפעולות שנקטה. הטענות שהועלו על-ידי התובעות בכתב התביעה על כך שניתן היה להחזיר את המצב לקדמותו בשורה של פעולות שהובאו שם, אין בהן אלא "חוכמה שבדיעבד". מעבר לזאת, התובעות לא פעלו להקטנת הנזק ולא פנו לחברות דומות הפועלות בשוק לשם נקיטת "הפעולות הנוספות" שבסעיף 41 לכתב התביעה, כאשר יכלו לעשות כן. תמצית טענות המשיבות: המבקשים מעלים טענות סותרות בבקשות שהוגשו על ידן. בבקשה לסילוק על הסף נטען כי מדובר בתביעה חוזית גרידא, בעוד שבמסגרת הבקשה דנא הם טוענים כי בירור התובענה צפוי להיות ממושך, סבוך ויקר. התביעה מבוססת ומפרטת עילות תביעה ישירות כלפי כל אחד מהנתבעים, כפי שנכתב בכתב התביעה: הפרת הסכם בכתב, עשיית עושר ולא במשפט, עוולת רשלנות, פעולה בניגוד אינטרסים ומעילה באימון ביחסי שליחות והפרת חובות נאמנות. יש לציין כי נגד כל אחד מהנתבעים מתנהלת תביעה ייצוגית בבית המשפט המחוזי שמספרה 23132-11-10, המפרטת עילות תביעה דומות ומתארת את השיטות הלא חוקיות באמצעותם מתנהלים הנתבעים כלפי לקוחותיהם. התמונה שמתבהרת מתוך מכלול הנתונים שהובאו בתגובה היא שמצבה הכלכלי של החברה המקומית השתפר, והוכח כי למשיבות אמצעים כלכליים לתשלום הוצאות משפט במידה ויושתו עליהן. המבקשים מנסים ליצור סטיגמה "טועה ומטעה" של חוסר יציבות כלכלית והעדר יכולת כלכלית. רווחיה של החברה המקומית עולים במאות אחוזים ביחס לתחזיות המנהלים וגם הכנסותיה של החברה המקומית לשנת 2011 "אמורות להסתכם ב-372,000₪" (סעיף 23 לתגובה). לתגובה צורף תצהירו של מנהל התובעות וכן בית המשפט מופנה לדוחות הכספיים שצורפו לתגובה אשר יש בהם על מנת לחזק את טענותיהם ולהוכיח את מצבן הכלכלי שם התובעות. בנוסף, לתגובה לבקשה צורף אישור מרשם החברות על היעדר חובות בגין אגרה עד וכולל שנת 2010. תמצית טענות המבקשים בתשובה לתגובה: לא קיימת סתירה בטענות המבקשים, שכן גם בירורה של תביעה חוזית, כפי שנטען בבקשה לסילוק על הסף, יכולה להתברר בדרך מורכבת, תוך כדי הזדקקות לחוות דעת מומחים ושחזור נתונים מתקופות קדומות; יכולה להיות ממושכת וסבוכה. הניסיון להראות כי לשונו של כתב התביעה מבססת עילת תביעה ישירה כנגד הנתבעים אינו משנה דבר באשר לסיכויי התביעה, כפי שכבר הובא בבקשה דנא. המשיבות נמנעו מלהביא נתונים הנוגעים למצבה הפיננסי של החברה הזרה, ובאשר לחברה המקומית מן התגובה עולות מספר עובדות שמגבירות את החשש שבבוא היום יהיה קושי להפרע ממנה בגביית הוצאות משפט; הדוחות הכספיים שצורפו לתגובה מראים בבירור שלחברה המקומית קיים חוב בשיעור של 1,740,321 ₪ בגין הלוואות שנטלה; לחברה המקומית לא קיים רכוש ממשי ורובו מורכב משיעור מזומנים זניח ונזיל; הגם שהכנסותיה של החברה נשענים על תקבולים משלוש לקוחות בלבד. המשיבים הגישו תגובה "לתשובה לתגובה" וטענו כי חוב החברה המקומית בסך 1,740,321 ₪ מורכב כולו מהלוואות בעלים; חוב שמקובל להחשיבו בענף המימון והבנקאות כהון עצמי וזאת למרות הסיווג בדוחות הכספיים כהלוואה לזמן ארוך, וכי הגידול בהלוואות הבעלים משנת 2009 ל-2010 מקורו בעיקר בהפרשי הצמדה שנצברו על אותן הלוואות בצירוף לדמי ניהול למנהל ובעל המניות בחברה שנצברו גם הן. כמו כן; נטען כי טענת המבקשים ולפיה קיים גירעון בהון העצמי שיכוסה אולי בתוך 4 שנים; היא טענה לא מבוססת ולא רלוונטית. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להתקבל מהנימוקים כדלקמן: סעיף 353 א' לחוק החברות קובע: "הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א, אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי ואם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות, הוא לא יחייבה בהפקדה. התובעות 1 - 2 הן חברות בע"מ וכאשר מדובר בחברה בע"מ, בית משפט נוטה לחייב בהפקדת ערובה יותר מבמקרה של תובע, שהוא אדם פרטי. ראה לעניין זה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מ"ד (1) 647 בעמ' 652 וכן ברע"א 3274/92 סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות בע"מ פ"ד מ"ז (2) 192 וכן רע"א 5088/96 STOOMHAMEER AMSTERDAM. N.Y נ' שגב ואח' פ"ד נ' (3) 473, 471. יפים לעניין זה דברי ביהמ"ש העליון בעניין חיוב חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות , ע"א 10376/07ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים תק- על 2008 (1) 1855, שם קבע כב' השופט מלצר בסעיף 13 כדלקמן: "...על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה... על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו ... בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים; (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא חריג; ...שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. ...ראוי להוסיף כאן שתי הערות: (א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת - להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל). (ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד,או קלושים מאוד..." במקרה דנן, המשיבות-התובעות לא התייחסו בתגובתן באשר למצבה הכלכלי של המשיבה 1 - החברה הזרה. באשר לחברה המקומית, אמנם נטען על-ידי המשיבות-התובעות כי מצבה הכלכלי של החברה המקומית השתפר, טענות הנתמכות על-ידי חוות דעת רואה החשבון המבקר, דוחות כספיים ואישור על העדר חובות לרשם החברות, אך אין די בכך לאור האמור בתגובת המבקשים. ממכלול הנתונים שהוצגו בפני, הרי שלא הוכח שיש בבעלות החברה המקומית נכסים ברי מימוש, או סכומי כסף בחשבונות בנק, אשר יבטיחו בבוא העת, תשלום הוצאות ע"י התובעות שהן, מעצם טיבן חברות בע"מ; אשר יכולות גם מרצונן להמצא בעתיד במצב של חדלות פרעון, מנימוקים שונים (ראה לענין זה גם החלטתו של כב' השופט ד"ר בנימיני בת"א 2554/06 בש"א 12825/07 אי.טי.איי.אס שירותי תנועה בע"מ נ' DECELL INC ואח' בסע' 7 להחלטה; ולפסקי הדין אליהם היפנה שם. ד. לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי כי הוכחה יכולת כלכלית המצדיקה אי חיוב בהפקדת ערובה בנסיבות הקיימות; אם כי, סכום הערובה המבוקש הוא גבוה ואינו מוצדק. לסיכום: לאור האמור לעיל, אני מחייבת את המשיבות-התובעות להפקיד, בתוך 40 יום מהיום, סכום מזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד על סך 40,000 ₪, להבטחת הוצאות המבקשים. בהעדר הפקדה כאמור, ניתן יהיה לפעול עפ"י תקנה 519 (ב) לתקסד"א. אין צו להוצאות. דיני חברותרשם החברותרשםהעדר חובותחוב