זוהי תביעה כספית על סך 11,532 ₪, שהוגשה בידי התובע כנגד הנתבעת בגין נזק שנגרם לרכב שבבעלות התובע, מסוג טויוטה מ.ר. 89-470-64. סיפור המעשה: התובע הינו הבעלים של רכב מסוג טויוטה מ.ר. 89-470-64 (להלן: "הטויוטה"). הנתבעת הינה חברה לביטוח ובמועדים הרלבנטיים לכתב התביעה, ביטחה את רכב הטויוטה בביטוח מקיף בפוליסה מספר 2115103944/09 (להלן: "הפוליסה"). ביום 14/11/09 רכב הטויוטה היה מעורב בתאונה ובעקבות כך נגרמו לטויוטה נזקים רבים בסך 24,374 ₪ כולל ירידת ערך. בין הצדדים אין מחלוקת לגבי קיומה של התאונה. הנתבעת, כמבטחת, ניכתה השתתפות עצמית ושילמה לתובע פיצוי חלקי בלבד, על סך 10,974 ₪, וזאת בטענה, כי התובע לא המציא לידיה, כפי שהתחייב, אישור העדר תביעות ביחס לעברו הביטוחי בשלוש השנים לפני התאונה. התובע טוען, כי גם כאשר לא הומצא אישור העדר תביעות בגין שלוש שנים שקדמו לתאונה, לא היתה רשאית הנתבעת לקזז את הסכום שקוזז בפועל על ידה ולכל היותר, היתה צריכה לקזז, 7.5% מסכום הפרמיה השנתית עבור כל שנה שבגינה לא הומצא אישור העדר תביעות ולכל היותר, היה מקום, בשים לב לכך שהפרמיה השנתית ביום עריכת הביטוח עמדה על סך 2,626 ₪, הסכום המקסימאלי שהיה צריך להפחית, עומד על סך 590 ₪ ובשל כך, העמיד התובע את תביעתו על סך 11,207 ₪, לאחר שקיזז מתביעתו את הסך של 590 ₪. הנתבעת טוענת, כי התובע קיבל את הפיצוי המלא על פי תנאי הפוליסה וחוק חוזה הביטוח; התובע לא מסר פרטים נכונים במועד כריתת חוזה הביטוח. הנתבעת ממשיכה וטוענת, כי התובע הצהיר הצהרה שקרית, במטרה לשלם פרמיה נמוכה ולראיה, התובע לא הצליח עד היום להמציא אישור של העדר תביעות ובמידה ויומצא אישור כזה, תגמולי הביטוח במלואם, בניכוי ההשתתפות העצמית, ישולמו לו. עדות התובע: התובע העיד בפני ובחקירתו הנגדית נשאל לגבי הליך כריתת חוזה הביטוח, אישר שהביטוח בוצע ביום 5/11/09 והתאונה אירעה מספר ימים לאחר מכן וכי שילם את כל הפרמיה שנדרשה ממנו. עוד מסר, שמדובר ברכבו הראשון בארץ ובפעם הראשונה קנה רכב בנובמבר 2009 ולפני כן לא היה לו כל רכב. התובע המשיך והעיד, לאחר שנשאל לגבי עברו הביטוחי ומדוע הצהיר שלא היו לו תאונות בשלוש שנים שקדמו לתאונה, ציין התובע: "לא היה לי אוטו ולא היו לי שום תביעות. לא היו לי תביעות כי לא היה לי אוטו. אני מבחינתי שילמתי את כל הביטוחים ולדעתי אני צריך לקבל את מלוא ההסדר ולא ענייני אם יש טעות אצל סוכן הביטוח". בהמשך ולעניין הדרישה להמציא את האישור של העדר תביעות, אישר התובע, כי קיבל לידיו את הפוליסה אך לא ידע שהוא צריך להמציא אישור העדר תביעות תוך 14 יום ולא קיבל כל מכתב מחברת הביטוח (עמ' 2 שורות 17-18 לפרו'). בשלב זה לא הוצג בפני התובע כל הצעת ביטוח או הצהרה שחתם עליה, טענת הנתבעת מתבססת על רשימת הפוליסה, בפרק הצהרת המבוטח, לפיה הצהיר שהיה מבוטח בשומרה, ללא כל תביעות. ב"כ הנתבעת אישר שאין בידיהם הצעת ביטוח. עד הנתבעת, מר ניר פז, כחלק מתפקידו, נותן הנחיות חיתום לסוכני הביטוח, לרבות הסוכן שערך את הפוליסה. העיד, כי הוא לא טיפל בפוליסה הספציפית, אך אישר כי הוא מכיר את הסוכן ומכיר דרך פעולתו. עד זה אישר, כי הוא לא יכול להתייחס להצהרה של מקרה זה, אך העיד באופן כללי עדות אופי על סוכן הביטוח שהוא ממלא אחר הנחיות החיתום. עד זה אישר, מתוך אמונה, כי סוכן הביטוח, לרוב, מסביר את משמעות אישור העדר תביעות והסיק מכך, שבמקרה זה, הוא אכן הסביר לתובע את משמעות האישור. עד זה המשיך וציין, כי התובע הצהיר הצהרה שאינה תואמת את המציאות. הנתבעת לא מצאה לנכון לזמן את סוכן הביטוח שערך את הפוליסה, על מנת להעיד לגבי הליך כריתת חוזה הביטוח, על קיומה של הצהרת הביטוח ועל הרישום שקיים ברשימה, אם זה מפיו של התובע או לא. הכרעה: על חובת הגילוי: חובת הגילוי של המבוטח כלפי מבטח מוסדרת בסעיפים 6 ו- 7 לחוק חוזה הביטוח; בעוד שסעיף 6 קובע את היקף חובת הגילוי, סעיף 7 קובע את תוצאות ההפרה של אותה חובה. אין חולק, כי חובת הגילוי הינה מיסודותיו המרכזיים של דיני הביטוח, לאור מערכת אמון הדדית ומוגברת בין מבטח למבוטח. חשיבותה של חובה זו נובעת, בין היתר, מהימצאותו של המבטח במצב של נחיתות מידע ביחס למבוטח, הדבר משליך על הערכת הסיכון הביטוחי הדרושה לגיבוש נכונות המבטח להתקשר לחוזה הביטוח הספציפי. מאחר וידיעה אודות עברו הביטוחי או פרט מהותי אחר נמצא בידיעת המבוטח, לרוב תלוי המבטח במידע ובמידת הגילוי ותום הלב של המבוטח. שתי פנים לחובת הגילוי: איסור מצג שווא וחובת הגילוי היזום. אי גילוי על פי סעיף 6 יכול להתקיים בשתי דרכים. האחת, דן בה סעיף 6(א) והיא אי מתן תשובה מלאה וכנה לשאלה שהציג המבטח לפני המבוטח, בכתב, בעניין מהותי, דהיינו, עניין שיש בו להשפיע על נכונות מבטח סביר לכרות חוזה בכלל או בתנאים. הדרך השנייה שבה יכול מבוטח להפר את חובת הגילוי, דן בה סעיף 6(ג) לחוק, הקובע כי מקום שהסתיר המבוטח בכוונת מרמה, עניין שהוא ידע כי הוא עניין מהותי, הסתרה זו דינה כדין אי מתן תשובה מלאה וכנה. לעניין איסור מצג שווא מסלול על פי סעיף 6(א) לחוק: מסלול זה מטיל על המבטח הנטל להוכיח את התגבשות יסודות העילה: דרישת הכתב, עניין מהותי ותשובה מלאה וכנה ואין נפקה מינא ליסוד הנפשי של המבוטח. סעיף 6 מציב דרישת כתב לגבי שאלות המבטח ותשובות המבוטח. ראה בעניין זה ע"א 855/86מוריה נ' זכריה. ברור, מהודעת הנתבעת, כי אין בידיהם הצעת הביטוח ולא הציגו בפני המבוטח בחקירתו את השאלות בכתב ואת התשובות בכתב. מכאן, אין מקום לדון במסלול על פי סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח והנתבעת לא יכולה להוכיח את הפרת חובת הגילוי והעדר מצג השווא על פי המסלול של סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח. מסלול הבירור על פי סעיף 6 (ג) חובת הגילוי היזום: העדר קיומם של שאלות בכתב ותשובות בכתב, אין בהם כדי לאיין קיומה של חובת גילוי יזומה, כהוראת סעיף 6(ג) אשר בא להוסיף על האמור בסעיף 6(א) לאותו חוק. מסלול זה מחייב קיומם של שלושה תנאים מצטברים: הסתרת עניין מהותי מפני מבטח, המבוטח ידע שהעניין אותו הסתיר הוא עניין מהותי וכי הסתרה זו נעשתה בכוונת מרמה. ראה ע"א 1064/03אליהו חברה לביטוח נ' עיזבון המנוחה רחל שחר. אני סבור, כי שאלות אודות עברו הביטוחי של המבוטח, הינו עניין מהותי, דבר זה עלול להשפיע על נכונות של מבטח סביר לכרות חוזה בכלל. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, אין הסתרת מידע כלל ועיקר. התובע העיד בפני ועדותו לא נסתרה, כי לפני רכישת רכב זה, לא היו לו רכבים אחרים. על כן, ההצהרה המיוחסת אליו היא הצהרה נכונה והוא לא יכול אובייקטיבית להמציא אישור שאינו קיים, לא היה לו עבר ביטוחי ועל כן, הדרישה שמבוטח שלא היו לו רכבים מבוטחים קודמים בחברות אחרות, לפני ביטוח זה, להמציא אישור מחברות אחרות, הינה דרישה לא סבירה וההתעקשות עליה בנסיבות אלו, היא התעקשות חסרת תום לב. הכיצד, אדם שלא היה לו ביטוחים בעבר, יוכל להמציא אישור שאין אף חברת ביטוח יכולה להמציא אותו, מאחר ואותו אדם לא היה מבוטח בחברת אחרת ולא היו לו רכבים קודמים! גם אם אניח שלא די בכך, הנתבעת לא הצליחה להוכיח בפני את היסוד השני של חובת הגילוי היזום והוא, שהתובע ידע שהעניין אותו הסתיר (למרות שאני קובע שהוא לא הסתיר דבר), שעה שהיא לא מעידה את סוכן הביטוח שמולו נערך כל המו"מ ועד הנתבעת לא ידע דבר וחצי דבר לגבי הפוליסה הרלבנטית. כיצד אם כך, תוכל הנתבעת להוכיח ידיעה בפועל של המבוטח. זאת ועוד, כשלה הנתבעת להוכיח יסוד המרמה, שעה שהמבוטח מסר הצהרת אמת ואף מעבר לכך, הנטל להוכיח טענת מרמה, הוא נטל גבוה ולא די בנטל הרגיל של המשפט האזרחי. העדר הצעת ביטוח חתומה על ידו, קשייו בשפה העברית, הדרישה שמתבססת עליה הנתבעת היא דרישה הקיימת אך ורק ברשימת הפוליסה ואין אישור בכתב כלל ועיקר שהתובע נשאל והשיב תשובה לא נכונה, שוללים מכל וכל את יסוד המרמה. מכאן, שלא מתקיימת הפרה של סעיף 6 לחוק ואיני נדרש לדון בתוצאות על פי סעיף 7 לחוק חוזה הביטוח. אוסיף ואומר, גם אם הנתבעת היתה מוכיחה את טענותיה בעניין מצג שווא ובהעדר קיומה של מרמה, התרופה היחידה שיש בידיה, היא התרופה הקיימת בסעיף 7 (ג) (2), שמבטחת סבירה לא היתה מבטחת את התובע גם בדמי ביטוח מרובים יותר. טענה זו לא צלחה דרכה של הנתבעת להוכיח. גם העד מטעמה לא טען זאת, העד לא שלל את האפשרות שניתן לבטח את התובע בדמי ביטוח מרובים, כתוצאה מהעבר הביטוחי ועל כן, גם הנתבעת היתה נכשלת בהוכחת טענה מסוג זה. התוצאה: התוצאה המתבקשת מכל האמור לעיל, שלא היה מקום לנכות את הסכומים שניכתה ואני מקבל את התובענה במלואה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכום שקוזז, מאחר והיא לא חולקת על תוקפו של חוזה הביטוח, על קיומה של התאונה ולא חולקת על הנזק. אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 11,532 ₪ (סכום התביעה) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 21/4/10). כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכום האגרה ששולמה על ידו, על שני חלקיה, כנגד הצגת קבלה וכן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. העדר תביעות