1. החלטתי לזכות את הנאשם מהמיוחס לו - מחמת הספק. 2. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו מיוחסת לו עבירה של העסקה שלא כדין - ע"פ סעיף 12א (ב) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952, כמפורט בכתב האישום - ולפיו העסיק את האני צואן, 3. במועד הקראת כתב האישום כפר הנאשם במיוחס לו. 4. ראיות התביעה עדי התביעה א. ע"ת/1 - אתי אנגל בשנת 2004 היתה חוקרת בתחנת כפ"ס, וגבתה את הודעת הנאשם ב- 1.2.04 בשעה 09:10, בתחנת כפ"ס. בתחילת גביית ההודעה הודיעה לנאשם שהוא חשוד בהעסקת שב"ח, והוא חתם עליה מרצונו הטוב והחופשי. הנאשם לא העלה כל טענה מיוחדת בפניה, והוא לא השתמשה נגדו בשום אמצעי פסול בגבייתה. בהודעת הנאשם במשטרה מיום 1.2.04 (שעה 9:10) (ת/4) - הוא מציין כי הוא מכיר את האני מזה כשנתיים. הוא אינו עובד שלו, אלא חבר של עובד שלו - שהינו בעל רישיון. ביום האירוע (רביעי) התקשר אליו האני, שאל אם הוא זקוק לעזרה, וכי יש לו חג, ושהוא צריך כסף. הוא לא חשב שיש לבדוק אם יש לו אישור עבודה או לא. האני סיפר לו שהגיש בקשה לעבוד בארץ, והוא לא חשב לבדוק אם אכן אישרו לו או לא. האני התקשר אליו מספר פעמים והתחנן שיעסיק אותו, ולכן לא חשב פעמיים. האני לא עבד אצלו לפני כן, אבל הוא בא כמה פעמים למקום שבו עבד. הוא היה בטוח שהאני מכפר קאסם כיוון שהיה מסתובב הרבה באזור הוד השרון וכ"ס, וחיפש אצלו עבודה פעמים רבות, ולכן יש לו את מספר הטלפון של הנאשם. באותו היום נפגש עם האני, שהצטרף לאבי, שעוזר לו קצת בעבודה. בחקירתה הנגדית ציינה העדה כי אינה זוכרת את הנאשם. העבירה נעברה כ- 5 ימים קודם למסירת ההודעה, ואינה זוכרת מדוע זימנה אותו ב- 1.2.04. היא לא זוכרת אם הנאשם הגיע במדים, או שטען בפניה שהוא בשרות מילואים ושהגיע מיצהר. בד"כ לאחר כתיבת ההודעה היתה נותנת לנחקר לקרוא את הודעתו או שהיה מבקש שתקריא לו. אם ביקשו שתקריא להם - לא היתה מציינת זאת. היא אינה זוכרת אם הנאשם קרא את ההודעה או שהקריאה לו. היא לא שאלה את הנאשם מדוע אמר שהעובד הגיש בקשה לעבודה בארץ, ולאחר מכן ציין שחשב שהוא מכפר קאסם, והיתה רושמת מה שהבן אדם היה אומר לה. היא לא עימתה את הנאשם לעניין הפער בין שתי האמירות. היא לא המציאה את הדברים, ואינה זוכרת אם קראה את עדות השב"ח לפני שחקרה את הנאשם. אם הנאשם היה אומר לה שהוא עייף, ושחזר משרות מילואים ולא ישן 48 שעות - יכול להיות שלא היתה גובה ממנו את ההודעה, ומזמנת אותו ליום אחר. כשהייתה מתקשרת ומזמינה מישהו לעדות היתה שואלת מתי נוח לו ולא מתי נוח לה, וזו המדיניות שלה משנים. הרבה אנשים היו מתקשרים בדקה ה- 90 ומודיעים שהם לא יכולים להגיע. אם הנאשם היה עייף - הוא יכל להתקשר, היה לו את הטלפון. אם אדם היה אומר לה שהוא לא מסוגל למסור את ההודעה - היתה דוחה את מתן ההודעה. היא זו שהזמינה את הנאשם וציינה זאת במזכר מיום 28.1.04 (ת/1), לפיו דיברה עם הנאשם שיגיע ביום ראשון 1.2.04 בשעה 9:00 לחקירה. ב. כן הוגשו (1) בקשה להקלה ולהתחשבות מאת הנאשם (ת/2) - בה הוא פונה אל נצ"מ אבי מנצור- קצין אח"ק מחוז מרכז, בבקשה להתחשב בנסיבות המקרה, ובמצבו. הוא ציין כי היה בחור ערבי שמכירו כגנן, וביקש לעבוד אצלו. הוא היה מוכר לו מעבודתו בחצרות אחרות, הוא עצמו נזקק לעובד - ולכן העסיקו. כעבור 3-4 ימים, בעת ביקורת של המשטרה, נודע לו משוטרים שמדובר בתושב שטחים שאינו מורשה לעבוד בישראל, הוא לא טרח לבדוק זאת. כעבור 3-4 ימים, בעת ביקורת של המשטרה, נודע לו מהשוטרים שמדובר בתושב שטחים שאינו מורשה לעבוד בישראל, הוא לא טרח לבדוק זאת. זו לו הפעם הראשונה שנחקר, הוא משרת במילואים כצנחן למרות ליקויי בריאות. היתה טעות בתום לב מצידו. 512 (2) בקשת עיכוב הליכים מאת הנאשם (ת/3) - בה פנה אל היועמ"ש, תיאר את פרטי המקרה וביקש לעכב את ההליכים בתיק שהוגש נגדו, לאחר שחזר על גרסתו כי חשב שהאני צואן הוא ישראלי מכפר קאסם. (3) דו"ח פעולה מאת בני אברמוביץ מיום 28.1.04 (שעה 10:15) (ת/5) - לפיו במהלך ביקורת שערך עם מפקחי משרד העבודה שהגיעו למקום האירוע, ברח' האגודה 19 בהוד השרון - ראה שב"ח עובד בגינון אצל מעביד ששמו יובל בלאנדר (הנאשם). במקום עברה ניידת משטרה עם מתנדבים, והוא נעזר בהם כדי להסיע את השב"ח לתחנת המשטרה. הנאשם טען שאסף את השב"ח בכפר קאסם. (4) תעודת עובד ציבור של ברק שי (ת/6) - המעיד ומאשר כי צואן האני ( 5. ראיות ההגנה עדי ההגנה א. ע"ה/1 , בלאנדר יובל (הנאשם) בעדותו במשפט הזוטא - ציין כי כשהוזמן לחקירה - נאמר לו שהוא חשוד בהעסקת שב"ח, ושיגיע לחקירה. זו הפעם הראשונה שהיה בחקירה משטרתית, ואין לו עבר פלילי. זה קרה ביום רביעי, הוא היה בשרות מילואים מיום חמישי ועד שבת, אז ביקש לבוא ביום ראשון. ביום ראשון בבוקר יצא מיצהר ב- 07:00 או 08:00 (מתעסוקה מבצעית), ולא ניתן היה לצאת משם בלילה. הוא הגיע ב- 09:00, כשהוא לבוש מדים. הוא סיים את המילואים, אבל לא היה לו זמן להחליף בגדים, ולא עבר דרך הבית. כשהגיע - היה עייף, מבולבל, והתרגש. השב"ח הוא בחור שהסתובב באזור, ועבד בהוד השרון וכפ"ס. הוא ראה אותו שם כבר הרבה שנים, הוא עובד אצל הרבה אנשים, נראה ישראלי לכל דבר, הוא דיבר עברית שוטפת, ועד לאותו רגע - שהשוטר שתפס אותו ביקש ממנו את אישורי העבודה שלו - בכלל חשב שמדובר במשהו של משרד העבודה, שלא רשם אותו אצל רו"ח, או משהו כזה. אח"כ התקשר השוטר שוב, ואמר לו שהוא שב"ח. הוא לא היה בשטח כשתפסו אותו. התקשר אליו פקח של משרד העבודה ולא מהמשטרה. הוא אמר לחוקרת שלא ידע שהוא מהשטחים, וחשב שהוא מכפר קאסם, הוא לא ידע על איזה אישורים מדובר, ועל כך שהבחור פלסטיני. רק אח"כ, כשהשוטר התקשר אליו, ידע שהוא לא מכפר קאסם. לא קראו בפניו את ההודעה, ולדעתו גם לא קרא אותה בעצמו. הוא לא חשב כלל שהוא מפליל את עצמו או משהו כזה, וזו פעם הראשונה שנחקר. הוא חתם על ההודעה, הלך הביתה, ולא ייחס לזה יותר מידי חשיבות. הוא עבד כעצמאי בגינון באזור הוד השרון, כפ"ס, ורעננה, והעסיק עובדים. בחקירתו הנגדית ציין הנאשם שביום 1.2.04 נחקר בתחנת המשטרה. הוא מזהה את חתימותיו על ההודעה שהוצגה בפניו, והעלה את האפשרות שחתם בלי לקרוא. לפעמים היה חותם על דברים בלי לקרוא - בבנק, חוזים, ומעולם לא תבעו אותו. הוא לא זוכר שקראה לו את ההודעה, ואת האזהרה הראשונה. זו היתה החקירה הראשונה שלו, ומאוד התרגש. במילואים היה בסיורים ושמירות עד חצות הלילה הקודם, וישן מ 01:00 עד 06:00. הוא היה עייף כי שלושה ימים היה נכנס לישון, אבל לא נרדם. הוא לא אמר לחוקרת שהוא עייף, כי האמין בצדקתו, ולא הסתיר דבר. לדעתו העייפות הפריעה לו בחקירה. נשמעו דברים שאינו זוכר שאמר, כמו שהוא ביקש לקבל אישורים. הוא היה במתח, ולא רצה לדחות את החקירה. זו פעם הראשונה שהוא בחקירה, ואינו יודע אם אפשר או אי אפשר היה לדחותה. אין לו אישור שהיה במילואים, ויכול להתקשר לקצינת הקישור לבקש אחד כזה. הוא פנה לקצין אח"ק המחוזי על מנת שיבטל לו את כתב האישום (ת/2), ולאחר מכן פנה גם ליועמ"ש (ת/3) באמצעות עורך דינו. כן, ציין כי הוא מכיר את האני כשנתיים, והוא ביקש לעבוד אצלו. ב- 28.1.04 הוא התקשר אליו ורצה לעבוד אצלו, הוא לא בדק את אישוריו ותעודותיו. הוא לא ידע על בקשתו לקבלת אישור לעבוד בארץ. כשתפסו אותו - הוא לא היה במקום, והתקשר אליו מפקח ממשרד העבודה ושאלו אם האני רשום אצל רו"ח, אך הוא לא ראה לנכון לדווח לרו"ח, ולא היה לו זמן לזה. אחרי בדיקתו - הגיעו למסקנה שהוא מהשטחים. האני עובד בהרבה חצרות במושב גני-עם, בכפר מל"ל וברמתיים, ולדעתו לא היו לו אישורים. 6. דיון ומסקנות א. לאחר ששקלתי ובחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפני - נותר ספק בליבי, שלא הוסר, בנוגע למיוחס לנאשם בכתב האישום - ועל כן, לא עמדה התביעה בנטל הוכחת המצוין בכתב האישום מעבר לכל ספק סביר. ב. יצויין, כי לאחר משפט הזוטא שהתקיים - התקבלה הודעת הנאשם - ת/4 - (עמ' 7-13 לפרוטוקול, והחלטתי מיום 27.11.05, עמ' 13-14 לפרוטוקול - המהווים חלק בלתי נפרד מהכרעת הדין) - בה ציין, לאחר הזהרתו בדבר חשד כי העסיק ברח' האגודה 19 בהוד השרון עובד שאין ברשותו אישורי שהייה והעסקה בארץ - כי הוא מכיר את האני מזה שנתיים, הוא חבר של עובד שלו שיש לו רשיון - והוא מבקש ממנו תדיר עבודה. כשהתקשר אליו האני וביקש לעבוד - לא חשב לבדוק אם יש לו אישורי עבודה או לא. הוא אף סיפר לו כי הגיש בקשה לעבוד בארץ - והוא לא חשב לבדוק זאת. הוא היה בטוח שהוא מכפר קאסם, הוא מסתובב הרבה בהוד השרון וכפ"ס, ובתחילה לא חשב שהוא פלסטיני. טענות הנאשם במשפט הזוטא כי היה עייף בעת מסירת הודעתו, כי לא זכר את הזהרתו בפתח ההודעה וכי לא אמר את דבריו בהודעתו כי האני הגיש בקשה לקבלת אישור - נשמעו מבולבלות נוכח סתירות בעדותו, וגם בהמשך עדותו ציין כי - אינו זוכר כי אמר זאת (עמ' 17 ש' 5-9). גרסתו זו של הנאשם אינה מהימנה עלי - באשר גם המשך דבריו בהודעתו כי בתחילה סבר שהאני הוא מכפר קאסם - לא סותר את העובדה כי אכן אמר לו לאחר מכן את דבר בקשתו לקבלת אישורים. גם העברית הרהוטה בפיו של האני - לא מאיינת את עצם הודיית הנאשם כי האני אמר לו שביקש אישור לעבוד בישראל - באופן שיש בו להסגיר על היותו נעדר אישור כזה. בכל מקרה - הודה הנאשם כי העסיק את האני, כי לא בדק את אישוריו (עמ' 17 ש' 2-3), כן הודה כי מעסיק עובדים בגינון (עמ' 16 ש' 17-18), וכי תפסו את האני כשהוא לא היה במקום, והתקשר אליו מפקח ממשרד העבודה ושאל אם האני רשום אצל רו"ח (עמ' 17 ש' 10-11). בפניותיו בכתב לגורמים שונים - שב וציין הנאשם כי העסיק ערבי בשם האני צואן בעבודות גינון 3-4 ימים, אם כי סבר שהוא מכפר קאסם. (ת/2 - מיום 8.11.04 לק. אח"ק, ת/3 - מיום 17.3.05 ליועמ"ש). גרסאותיו אלה של הנאשם מאוחרות להודעתו המיידית (ת/4) בה ציין את דבר בקשת אישורי העבודה ע"י האני - ועל כן אינן מהימנות עלי. ג. עם כל אלה - נפל מחדל חמור בהבאת ראיות התביעה בפניי באשר לזהות העובד אצל הנאשם ביום 28.1.04: מחד - הובאו בפניי נסיבות ביצוע העבירה: 1. נתפס שב"ח ב- 28.1.04 ברח' האגודה 19 רמת הדר - הוד השרון ע"י רס"ר אברמוביץ בני, שערך ביקורת עם מפקחי משרד העבודה ואותו שב"ח עבד בעבודות גינון (ת/5). למול גרסת הנאשם כי לא היה במקום בעת תפיסת השב"ח הנ"ל - צוינו דברי הנאשם (בת/5) כי לטענתו הוא אסף את השב"ח בכפר קאסם. נסיבות אמירת דברים אלה לשוטר אברמוביץ אינן ברורות (טלפונית? מאוחרות/ בעת התפיסה?) - כאשר הנאשם עצמו מציין כי התקשר אליו מפקח ממשרד העבודה, ויכול כי אז אמר דבריו אלה (עמ' 17 ש' 10-11). נלמד, כי אין בפני ראיה כי הנאשם שהה במקום בעת "תפיסת השב"ח". 2. הנאשם מאשר בהודעתו, כי העובד ברח' האגודה 19 בהוד השרון באותו יום היה האני, (בת/4 ש' 10), ובת/3 אף ציין ששמו האני צואן, שאמר לו כי ביקש אישור לעבוד בארץ (ת/4 ש' 21-23). בעדותו - מאשר הנאשם כי הוא עובד בגינון בהוד השרון, מעסיק עובדים, ומכיר את האני - אותו העסיק ב- 28.1.04, ושאותו תפסו, כשלא היה במקום עבודתו, ולדעתו - לא היה לו אישור. עם כל אלה - אין במארג הראיות הנסיבתיות שהובאו בפני כדי להוביל למסקנה אחת ויחידה - על כי רס"ר אברמוביץ לא ציין מי השב"ח שתפס, ואם שמו הוא האני צואן (!) לפיכך, אין כל רצף ראייתי בדבר היותו של השב"ח שנתפס ב- 28.1.04 ע"י רס"ר אברמוביץ - אותו האני צואן, שפרטיו מצויינים בתע"צ - (ת/6), או זה שהעסיק הנאשם באותו יום. ספק נותר בליבי כי יכול ושב"ח אחר נתפס במקום ע"י רס"ר אברמוביץ. הנאשם עצמו אמנם הודה (הודיית חוץ), כי האני צואן אמר לו שביקש אישור עבודה בארץ - אך אין "דבר מה" להודייה זו בדבר "שב"חיותו" של האני צואן. אין בידי גם לקבוע, בלא ראיות שהובאו בפני, או מתוקף ידיעה שיפוטית, אם השם "האני צואן" - נדיר או שכיח, באופן הקושר באורח חד - חד ערכי בין האני צואן שבהודיית הנאשם - לזה שפרטיו בתע"צ שהוגשה (ת/6). כך, יכול והיו עוד "האני צואן" ששהו בישראל ביום זה - ולאחד מהם, שהועסק ע"י הנאשם היה אישור כדין לעבוד בישראל. 6. נוכח המקובץ, נותר ספק בליבי אם ביצע הנאשם את המיוחס לו בכתב האישום - ועל כן הנני מזכה אותו, מחמת הספק - מהמיוחס לו שם. 7. זכות ערעור תוך 45 יום. עובדי שטחים / פלסטיניםאישור העסקהפלסטינים