1. התובע הפריש כספים לקרן מבטחים בשנים 1973 - 1998. בבואו למשוך את הכספים שנצברו לזכותו מהקרן - התברר לו כי הכספים הועברו לגרושתו ללא ידיעתו. מכאן התביעה. 2. אלו העובדות העולות מחומר הראיות: במהלך התקופה 1973 -1998 שילם התובע למבטחים פרמיות כחסכון לפנסיה. ביום 8.3.97 נכלא התובע בבית סוהר בגין עבירות אלימות נגד אשתו באותה תקופה, הגב' פינגל רות. ביום 10.10.97 נחתם בין התובע ובין הגב' פינגל רות הסכם גירושים (נספח י' לתצהיר התובע) והגירושים נכנסו לתוקף ביום 1.3.98 (נספח יא לתצהיר התובע). ביום 3.10.04 שוחרר התובע ממאסר (נספח א' לתצהיר התובע) ובחודש 7/05 פנה למבטחים וביקש לקבל לידיו את כל כספי הפנסיה שנצברו לזכותו. ביום 17.7.05 השיבה מבטחים בכתב לתובע כי: "בתאריך 11/98 שולם לך סך של 136,737.28 ₪ בגין פנסיה עבור התקופה 3/98 -1/73 מעבודתך בצה"ל ותעשייה האוירית. בתאריך 11/98 שולם לך סך 1,703.75 ₪ בגין 6% מפ. מקיפה עבור התקופה 1/97 -1/87 מעבודתך בצה"ל." (נספח ב' לתצהיר התובע). למכתב צירפה מבטחים אישור על העברת הסכומים הנ"ל לחשבון בנק מספר 101575 בסניף 669 בבנק מרכנתיל דיסקונט. כן צירפה מבטחים למכתבה העתק הטופס "בקשה והצהרה להחזרת כספים" שהוגש לה בשנת 98' הנושא לכאורה את חתימתו של התובע. על הטופס מופיע השם "יוסי הררי" כמאמת את חתימת התובע ולצד שמו חותמת "א.הררי מנהל כלא אילון". בכתב ההגנה שהגישה מבטחים בחודש 1/06 בתיק זה הודיעה מבטחים לראשונה כי חשבון הבנק אליו הועברו הכספים כאמור הינו על שם הגב' רות פינגל. אין חולק כי חשבון בנק זה היה על שם הגב' רות פינגל מיום 18.4.97 (כמפורט במכתב מטעם הבנק מיום 23.8.06) וכי הוא מעולם לא היה על שם התובע. כן אין חולק כי הסכומים הופקדו בחשבון הבנק של הגב' רות פינגל (ראו סעיף 16 לכתב ההגנה של הגב' רות פינגל ודפי חשבון הבנק שלה מאותה תקופה). בתאריכים 10.11.98 ו - 11.11.98 - ימים בודדים לאחר שהופקדו הכספים שהועברו ממבטחים בחשבון הבנק של הגב' פינגל הכספים ממבטחים - נמשכו שיקים מחשבונה על סך של כ - 130,000 ₪. בתגובה לצו שניתן על ידי בית הדין הודיע הבנק לבית הדין כי בשל חלוף תקופת ההתיישנות וחרף מאמציו נבצר ממנו לאתר את העתקי השיקים שנמשכו מחשבון הבנק של הגב' פינגל בחודש 11/98. 3. עיקר טענות התובע: התובע מעולם לא חתם על טופס "הבקשה וההצהרה להחזרת כספים", מעולם לא הובא בפני מנהל הכלא לצורך אימות חתימתו והחתימה הנחזית להיות חתימתו על גבי טופס הבקשה וההצהרה להחזרת הכספים - מזוייפת. התובע מעולם לא קיבל לידיו את כספי הפנסיה ממבטחים ולא היה לו כל קשר לגרושתו בתקופה בה הכספים הועברו לחשבונה. מבטחים התרשלה בכך שהעבירה את הכספים שנצברו לזכותו לחשבון בנק שאינו על שמו, בכך שלא אימתה את נכונות הפרטים בטופס, לא דאגה לזיהוי התובע, לאימות חתימתו ובכך שלא נהגה בזהירות סבירה בכל הנוגע לכספים שנצברו לזכותו. מעבר לכך, מי שאמור לאמת את החתימה על התצהיר הוא עו"ד או מורשה חתימה של הבנק אליו מועברים הכספים ולא מנהל כלא. 4. עיקר טענות מבטחים: התובע הוא שחתם על הבקשה לשחרור הכספים ממבטחים ומנהל כלא איילון אף אישר את חתימתו. חשבון הבנק אליו הועברו הכספים הינו על שם אשתו של התובע ושם התובע מצויין שם. אפילו לא התובע הוא שחתם על הטפסים, הרי שנציגי מבטחים נהגו בסבירות ובזהירות שכן אימתו את הפרטים בבקשה, דרשו וקיבלו לידיהם העתק תעודת זהות של התובע ואישור המעסיק על סיום עבודתו ורק לאחר בירור מעמיק וקפדני הועבר הכסף לחשבון הבנק אשר פרטיו נרשמו בטופס. התביעה התיישנה. בסיכומיה העלתה מבטחים את הטענה כי אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה שעילתה נזיקית. 5. לאחר שהתברר למבטחים שהחשבון אליו הועברו הכספים הוא חשבון הבנק של הגב' פינגל הגישה מבטחים בחודש 8/06 ובהסכמת התובע, הודעת צד ג' נגד הגב' פינגל ודרשה לחייבה להחזיר את כל הכספים שהועברו לחשבון הבנק שלה ולחלופין לחייבה לשפות את מבטחים בכל סכום שייפסק לחובתה. 6. לטענת הגב' רות פינגל, רק לאחר שהוגשה נגדה הודעת צד ג' התברר לה שביום 8.11.98 הועברו לחשבון הבנק שלה הסכומים כמפורט לעיל אולם היא מעולם לא קיבלה הודעה כלשהי על הפקדת הסכומים בחשבונה, לא ידעה על הפקדת הסכומים ולא עשתה מעולם שימוש באותם כספים. כן טענה הגב' פינגל כי ביום 29.8.98 אבדו פנקסי השיקים שלה והיא הודיעה על כך למשטרה ולבנק. מעבר לכך טענה הגב' פינגל כי יש לדחות את הודעת צד ג' על הסף מחמת התיישנות שכן ההודעה הוגשה כמעט 8 שנים לאחר שנולדה עילת התביעה נגדה. 7. מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם מבטחים העיד תת גונדר אייל גובר שהיה מפקד כלא איילון בתקופה 1/97 - 7/98, מר אברהם הררי שהיה מפקד כלא איילון בתקופה 94' - 4/96 ומר דרור הורוביץ מנהל מחלקת התשלומים במבטחים. הגב' רות פינגל העידה לעצמה. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 8. לאחר שעיינו בכל החומר שבפנינו הרינו מחליטים כדלהלן: כאמור בסיכומיה העלתה מבטחים את הטענה כי בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה שעילתה נזיקית. בסיכומי התשובה טען התובע כי משהטענה לא נטענה בכתב התביעה מדובר בהרחבת חזית אסורה ולגופו של עניין - בית הדין קנה סמכות לדון בתובענה מכוח תקנון הקרן שמהווה הסכם בין הצדדים. נקבע בפסיקה כי טענה של חוסר סמכות עניינית ניתן להעלות בכל שלב של הדיון ואף כי בית המשפט חייב להעלות את שאלת הסמכות העניינית מיוזמתו גם אם לא נטענה כלל על ידי הצדדים ומכאן שעלינו לדון בטענה, הגם שנטענה לראשונה בסיכומים. על פי הפסיקה, על מנת שלבית הדין תוקנה סמכות עניינית יש לבחון שני תנאים: האחד - זהות הצדדים והאחר - עילת התביעה. סמכותו העניינית של בית הדין האזורי לעבודה לדון בתובענות כנגד 'קופות גמל' מעוגנת בהוראתו של סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 הקובע: "לבית דין אזורי סמכות ייחודית לדון - ... (3)תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958... הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות..." באשר לשאלת זהות הצדדים - אין חולק כי התובע הינו עמית בקרן ומבטחים הינה 'קופת גמל' כמשמעה בחוק הגנת השכר. באשר לעילת התביעה: אכן לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתובענות נגד קופות גמל שעילתן בפקודת הנזיקין. כך קבע בית הדין הארצי בע"ע 407/05 לם נ' מבטחים (מיום 21.6.06) ולאחרונה חזר על הלכה זו בע"ע 625/08 מירב תותי אשבל נ' הראל חברה לביטוח (מיום 17.9.09). עם זאת בענייננו ביסס התובע את תביעתו לא רק על עילת הרשלנות אלא גם על עילה חוזית בטענה שמבטחים הפרה את החוזה עמו, והפיצוי שתבע התובע נתבע בין היתר בגין עילה שעניינה הפרת חוזה. הכלל הוא כי בידי בעל הדין הבחירה אם לנסח את תביעתו כתביעה חוזית או כתביעה נזיקית והסמכות של בית הדין נקבעת על פי נוסח כתב התביעה (ראו ע"ע 687/05 אלי גור נ' מכתשים מפעלים כימיים בע"מ, מיום 15.11.06). בענייננו בכתב התביעה הגדיר התובע את התביעה בין היתר כתביעה חוזית כאשר את מהות התביעה הגדיר התובע בכותרת כתב התביעה: "כספית/חוזית/ נזיקין/ מתן חשבונות" וגם בסעיף 15 לכתב התביעה נכתב "לנתבעת אחריות מלאה לשמירת כספיו מכח כל דין ו/או הסכם... ובאחריותה לוודא כי כספים המגיעים לו לא יגיעו לאף גורם אחר מלבדו." הואיל והתביעה מבוססת בין היתר על עילה חוזית ומשלטענת התובע זכאי הוא לפיצוי כספי בגין הפרת החוזה עמו, הרי שלבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעה. כך גם לעניין הסמכות העניינית לדון בתביעה נגד צד ג' - הגם שלא הועלתה כל טענה לעניין זה - קובעים אנו כי לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה נגד צד ג'. ערים אנו להלכה הקובעת כי הודעה לצד ג' חייבת, ככלל, להיות במסגרת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה באופן שאילו הוגשה הודעת הצד השלישי כתביעה נפרדת היתה גם היא נתונה מלכתחילה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין. עם זאת, נקבע עוד בפסיקה כי בבחינת העילה במובנה הרחב, מצרף בית הדין צדדים שלישיים על מנת לברר את העילה שבפניו במלואה ולא לפצל את הדיון בין בתי משפט שונים. מנימוק זה מצרף בית הדין כצד לדיון לא פעם צד שלישי שאינו ביחסי עבודה, אינו עובד, מעביד, חליפו של מי מהם" (ראו ע"ע 617/07 מ"י נ' ליטבק מיום 23.10.08; ע"ע 1096/04 שמעון בן שושן נ' מ.ט.ש אירועים, מיום 10.1.07). מעבר לכך, כידוע בתי הדין לעבודה מעדיפים הכרעה לגופו של עניין על מנת להגיע לחקר האמת וללבן את כל הסוגיות הרלוונטיות (ראו ע"ע 617/07 בעניין ליטבק שצויין לעיל) ומטעם זה ניתן ליתן הודעה לצד שלישי אם עילת ההודעה ועילת התביעה נובעות ממערכת עובדתית אחת ומתעוררת שאלה או פלוגתא משותפת, שמן הראוי להכריע בה גם כלפי הצד השלישי (ראו לעניין זה גם א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית) תשס"ה-2005 בעמ' 414). עוד נקבע בפסיקה בעניין זה כי מבחן מהות העניין הוא מבחן העילה במובנה הרחב, על בסיס מדיניות שיפוטית לפיה "סדרי הדין אינם אך כללים פורמאליים. הם כלי שרת הבא לעזור למערכת המשפט לדון בדין המהותי. ...הוא הדין בהודעה לצד שלישי על ידי נתבע" (ראו ע"ע 1096/04 בעניין שמעון בן שושן שצויין לעיל). גם לאחר שהוכח, באופן חד משמעי, כי כספי מבטחים הועברו לחשבון הבנק של הגב' פינגל, בתקופת שהותו של התובע בכלא ולאחר שהתגרשה מהתובע, עמדה מבטחים בסיכומיה על טענתה כי "לא הוכח כי התובע לא ביקש למשוך כספים ממבטחים" שכן לא המציא חוות דעת גרפולוגית המוכיחה את טענתו כי חתימתו על גבי טופס הבקשה זוייפה. אנו קובעים כי התובע עמד בנטל המוטל עליו והוכיח כי לא הוא מִלא את הטופס שהוגש למבטחים, לא הוא חתם על הטופס, לא הוא המציא למבטחים את המסמכים שצורפו לבקשה (עדותו בעמוד 14) וכי רק בשנת 2005 גילה לראשונה כי הכספים שנצברו לזכותו במבטחים נמשכו כבר בשנת 98'. שוכנענו כי הגב' פינגל זייפה את חתימתו של התובע ומשכה, ללא ידיעתו, את הכספים שהיו מופקדים על שמו במבטחים, הכל כפי שיפורט להלן. מהימנה עלינו עדות התובע כי מאז שנכנס לכלא נותק לחלוטין הקשר בינו בין גרושתו (עמודים 12,13) כפי שגם עולה מעדותה (עמוד 40). כן מהימנה עלינו עדות התובע, כי בתקופת מאסרו לא קיבל לידיו דברי דואר שהגיעו לכתובת מגוריו וכי לאחר שהשתחרר מהכלא ומאחר שלא מצא לעבודה - החליט לפנות למבטחים ולמשוך את הכספים שהצטברו לזכותו. מר אברהם הררי מי ששמו וחותמתו לכאורה מופיעים על גבי טופס הבקשה כמי שאישר את חתימת התובע מסר בעדותו כי היה מפקד הכלא עד שנת 96' בלבד (בעוד שטופס הבקשה משנת 98') וכן העיד כי החתימה על גבי הטופס איננה חתימתו (עמוד 19). העובדה שחתימת מפקד הכלא זוייפה כך שאיש לא אימת את חתימת התובע, יש בה גם כדי לתמוך בגרסת התובע, כי לא חתם על טופס הבקשה וכי חתימתו זוייפה. לטענת מבטחים לבקשה שהוגשה אליה בשנת 98' צורף צילום תעודת זהות של התובע (נ/2) ואישור הפסקת עבודה ממנהל התשלומים בצה"ל (נ/1). גרסתו של מר הורוביץ ממבטחים לפיה צה"ל אינו מספק אישורי הפסקת עבודה אלא למבוטח או לבא כוחו - לא הוכחה בפנינו על ידי גורם מוסמך מצה"ל ואין זה מן הנמנע כי צה"ל המציא את האישור לבקשת הגב' פינגל. באשר לתעודת הזהות - בעדותו בפנינו הציג התובע את תעודת הזהות שלו שהודפסה ביום 13.10.04 בה נרשם כי הוא גרוש ולגרסתו, בתקופת שהותו בכלא אף הוציא תעודת זהות נוספת. בתעודת הזהות של התובע שצילומה הוגש לתיק מופיע הרישום "המצב האישי נשוי" ו - "שם בת הזוג רות" (נ/2) כך שגם לעניין תעודת הזהות הישנה של התובע שצילומה הוגש למבטחים לא מן הנמנע כי זו נשארה ברשות הגב' פינגל לאחר שנכנס התובע לבית הסוהר. כאמור טענה הגב' פינגל כי עד שקיבלה לידיה את הודעת צד ג' לא ידעה על כך שבחודש 11/98 הופקדה בחשבון הבנק שלה הכספים כאמור, כי בתקופה בה הופקדו הכספים בחשבון הבנק שלה לא היה אותו חשבון בבנק דיסקונט פעיל, כי פנקסי השיקים נגנבו ממנה וכי היא הודיעה על הגניבה למשטרה ולבנק (עמודים 32,33). הגב' פינגל הגישה לתיק אישור הודעה למשטרה מיום 29.8.98 על גניבת פנקסי שיקים ואישור הודעה למשטרה מיום 8.9.98 על פריצה לדירתה וגניבת מכשירי חשמל ותכשיטים. עם זאת אין חולק כי בפועל לא ביטל הבנק את השיקים שכן הכספים שהופקדו בחשבון הבנק של הגב' פינגל נמשכו כאמור מחשבונה באמצעות שיקים. מעבר לכך, היתה סתירה בעדותה של הגב' פינגל כאשר תחילה מסרה בעדותה: "אני פניתי למשטרה בספטמבר 98' וטענתי שפרצו לי הביתה. ידעתי שגנבו את השיקים כי כל הבית היה הפוך וראיתי שנעלמו השיקים ואז הלכתי למשטרה ואמרתי שהיתה פריצה." וכאשר נשאלה מדוע דיווחה למשטרה על אובדן השיקים עוד לפני אירוע הפריצה לביתה השיבה: "נכון שעל פי נספח ב' לתצהירי התלוננתי במשטרה על אובדן שיקים ב - 28.9.98. הייתי באיזה שהוא מקום בבת ים וגנבו לי מהתיק את השיקים. גנבו את כל התיק. הודעתי לבנק גם אחרי שפרצו לי הביתה וגם אחרי שגנבו לי את השיקים ואת התיק." (עמוד 33) כן אין זה סביר לטעמנו שהגב' רות פינגל לא היתה ערה לתנועות שנעשו בחשבון הבנק שלה באותה תקופה שכן כידוע, הבנק נוהג לשלוח ללקוחותיו, אחת לתקופה, פירוט על פעולות שנעשו בחשבון. יצויין עוד כי מבטחים עצמה הגישה ביום 11.9.08 הודעה לבית הדין לפיה הגב' פינגל מעורבת במשיכת כספים של מבוטח נוסף, בשם נתן בלקר, כשלטענת מבטחים כספי אותו מבוטח הועברו אף הם לחשבון הבנק של הגב' פינגל. להודעתה זו צירפה מבטחים טופס בקשה והצהרה להחזרת כספים מיום 13.12.98 בעניין הכספים הצבורים על שם נתן בלקר וגם בטופס זה נרשם מספר חשבון הבנק של הגב' פינגל - אותו מספר חשבון אליו הועברו כספי התובע - כמספר החשבון אליו מתבקשת העברת הכספים. לבקשת מבטחים זומנה הגב' פינגל פעם נוספת למתן עדות בה העידה כי הכירה את מר נתן בלקר אולם גם בעניין הכספים שהיו על שמו במבטחים העידה הגב' פינגל כי לא היתה מודעת לכך כי הכספים נכנסו לחשבון הבנק שלה. לנוכח כל המפורט לעיל אנו קובעים כי התובע לא חתם על הטופס שהוגש למבטחים, לא היה מעורב בהגשת הבקשה למבטחים באותה עת, לא ידע על אותה פנייה ולא הסכים לה. כן קובעים אנו כי הכספים שנמשכו ושהועברו לחשבונה של גרושתו לא הגיעו לידיו מעולם וכי רק בחודש 7/05 נודע לו כי הכספים נמשכו על ידי אחר. כן קובעים אנו כי הוכח כי הגב' פינגל היא שהגישה את הטופס למבטחים, זייפה את חתימת התובע על הטופס והמציאה למבטחים את האישור מצה"ל ואת העתק תעודת הזהות של התובע. משקיבלנו את גרסת התובע כי עד לחודש 7/05 לא ידע כי הכספים שנצברו לזכותו במבטחים נמשכו - דוחים אנו אף את טענת ההתיישנות והשיהוי. איננו מקבלים את טענת מבטחים כי היה על התובע לבדוק, במהלך חופשותיו מהכלא, מה מצב קרן הפנסיה שלו במבטחים או לעשות כן באמצעות בנו או עורכת דינו. כעולה מעדותו של התובע, מכתבים שנשלחו לכתובת מגוריו ממבטחים, אם נשלחו, כלל לא הגיעו לידיו והתובע ידע במשך כל תקופת שהותו בכלא כי הכספים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה שמורים עבורו בחשבונו במבטחים ובבוא היום ימשוך כספים אלו. משקבענו כאמור כי הכספים שנצברו לטובת התובע במבטחים הועברו לגרושתו בניגוד להסכמתו ולידיעתו - די בכך כדי לקבוע כי מבטחים הפרה את החוזה עם התובע וכדי לחייבה לשלם לתובע פיצוי בגין הפרת חוזה בגובה הסכום שנצבר לזכותו ושנמשך על ידי גרושתו. למעלה מן הצורך סבורים אנו כי אף הוכח בפנינו כי מבטחים התרשלה בהתנהגותה כאשר העבירה את הכספים שנצברו על שם התובע לגרושתו, והפרה את חובתה לקיים את החוזה שבינה לבין התובע בזהירות סבירה. באשר לאופן בו נבדקה הבקשה שהוגשה בשנת 98' מסר מר דרור הורוביץ בתצהירו כי הבקשה נבדקה ואומתה על ידי הגב' ציפי ישראלי שעבדה בתקופה הרלוונטית במבטחים (סעיף 5 לתצהירו) ופירט כי "הבקשה וההצהרה להחזרת הכספים' הועברה לסניף מערכת הבטחון של מבטחים בצירוף המסמכים הבאים: הצהרת המבוטח על ביטול הזכאות לקבלת פנסיה, צילום תעודת זהות, אישור הפסקת עבודה ממנהל התשלומים בצה"ל ופירוט תשלומים על חשבון הלוואות שנלקחו ממבטחים." גם בחקירתו הנגדית חזר על כך העד והעיד: במקרה של התובע - הוצגו בפני הגב' ציפי ישראלי צילום תעודת זהות של התובע, אישור מצה"ל, הצהרה שהוא חתום עליה, פירוט תשלומי הלוואות ומסמכים נוספים מצה"ל הרלוונטים לתשלום." (עמוד 25). עם זאת הגב' ישראלי לא העידה בפנינו ואף עולה כי דברי מר הורוביץ הם הערכה בלבד שכן אישר בעדותו כי "אני אינני יכול לדעת מה הגב' ציפי בדקה." (עמוד 22). לא זו בלבד שהגב' ציפי ישראלי לא העידה לפנינו באשר לזהירות בה נקטה בטרם אישרה את הבקשה, אלא שמר הורוביץ אף אישר בחקירתו הנגדית כי לא נערכה כל בדיקה המאשרת כי בעל החשבון אליו הועברו הכספים הוא התובע. בחקירתו הנגדית טען מר הורוביץ כי כיום חובה על מבוטח המבקש למשוך כספים להציג שיק או מסמך בנקאי המזהה את חשבון הבנק ואת בעל החשבון וכי חשבון הבנק חייב להיות על שמו של המושך (עמוד 23). עם זאת לגבי התקופה הרלוונטית אישר מר הורוביץ כי: "בשנת 98' שהיא התקופה הלרוונטית לא היה חייב להציג אישור על חשבון בנק" אלא אך למלא את פרטי החשבון אליו הוא מעוניין כי יועברו הכספים (עמוד 23) ואף הבהיר: כאשר אנו מעבירים כספים בהעברה בנקאית - אנחנו לא בודקים מול הבנק מה פרטי החשבון ושם בעל החשבון שאליו הועבר הכסף" (עמוד 29). סבורים אנו כי משהיה ידוע למבטחים כי המבוטח שביקש למשוך כספים אינו מגיע בעצמו למשרדיה - ובענייננו היה ידוע למבטחים כי התובע מרצה עונש מאסר בכלא, שהרי בטופס הבקשה הופיעה חותמת של מפקד כלא כמאמתת את חתימת התובע - היה עליה לבדוק כי חשבון הבנק אליו מועברים הכספים הינו של המבוטח. זאת ועוד: בניגוד לטענת מבטחים עולה מהראיות כי מבטחים לא בדקה מי הגיע למשרדיה והגיש פיסית את טופס הבקשה בשם המבוטח. לטענת מבטחים, בתקופה הרלונטית לתביעה, היה על מבוטח שביקש למשוך את הכספים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה להתייצב באופן אישי במשרדי הקרן או לחתום על טופס הבקשה בפני עורך דין ולגרסת מר דרור הורוביץ ממבטחים, כאשר לא היה באפשרותו של מבוטח להגיע למשרדי מבטחים, בתקופה הרלוונטית, על מנת לקבל את הטופס - "טופס כזה יכול להימסר לב"כ של התובע, לבן משפחה ולא לאדם מן הרחוב." (עמוד 25). עם זאת, אישר מר הורוביץ בחקירתו הנגדית: "אני לא הייתי בסניפים ולא ראיתי בפועל כיצד מסרו טפסים" ו - "אינני יכול לומר למי נמסר הטופס שבסופו של דבר הוגש למבטחים בגין התובע." (עמוד 25) ומעבר לכך, בהמשך העיד מר הורוביץ: אני מניח שטופס ממולא כולל אישור זיהוי חתימה וכל הפרטים האחרים - יכול למסור כל אדם" (עמוד 30). באשר לטענת מבטחים כי תעודת זהות אמורה להמצא אך רק ברשותו של בעל תעודת הזהות ואישור מעסיק יכול להינתן אך ורק לבקשת התובע או בא כוחו - תעודת זהות עלולה להגנב או להמצא על ידי אדם שאינו בעליה, ודאי משהתובע מרצה עונש מאסר ממושך ובאשר לאישור מצה"ל - כאמור לא הוכח בפנינו כי צה"ל שולח אישור העסקה מצה"ל למבוטח עצמו בלבד. 9. סוף דבר - א. התביעה מתקבלת. בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין תשלם מבטחים לתובע פיצוי בגין הפרת חוזה בסך של 138,441 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.98 ועד למועד התשלום. כן תשא מבטחים בהוצאות התובע בסך 500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. ב.הודעת צד ג' נגד הגב' רות פינגל מתקבלת כך שעל רות פינגל לשפות את מבטחים בסך של 138,441 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.98 ועד למועד התשלום. כן תשפה רות פינגל את מבטחים בהוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו לחובת מבטחים - הוצאות בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. הפסקת עבודה