רקע 1. הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של מירמה והפרת אמונים, גניבה, ניסיון שידול לזיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, וניסיון שידול לקבלת דבר במירמה. 2. בעת שהוגש כתב האישום, שימש הנאשם כמפקח על משחטות בארץ מטעם הרבנות הראשית, אך לפני 5/96 הוא שימש כאחראי מטעם הרבנות הראשית ליבוא בשר כשר מחו"ל. כחלק מתפקידו, מאשר האחראי ליבוא בשר, את משלוחי הבשר הכשר שביקשו להכניס יבואני הבשר למדינה, שהכילו בשר כשר שנשחט ונבדק על ידי צוות שוחטים ובודקים מוסמכים, במקומות המאושרים לכך בחו"ל. אישורים אלה היו ניתנים ב"תעודת הכשר" החתומה על ידי האחראי על יבוא, והם מוטבעים בחותמת הרבנות הראשית. 3. במהלך חודש 5/96 גנב הנאשם 20 טפסי "תעודת הכשר" ממשרדי הרבנות הראשית, שהיו חתומות על ידי מר עזרא רפול הררי, שהיה באותה תקופה האחראי מטעם הרבנות ליבוא בשר כשר מחו"ל, עליהן היתה מוטבעת חותמת הרבנות, כגושפנקא להכשר של הרבנות. זמן מה לאחר מכן, פנה הנאשם אל היבואן בן לנד והציע לו לרכוש שתי תעודות כשרות ריקות, אך חתומות ומוחתמות בחותמת הרבנות, תמורת 10,000$. בן לנד אכן קנה את התעודות מהנאשם, ומסרן למתלונן. טענת המאשימה 4. הנאשם כבן 56 ולו שתי הרשעות בעבירות לפי חוק התכנון והבנייה, אך אלה אינן ממין ענייננו. המאשימה הדגישה את מעשיו החמורים של הנאשם, שנועדו לאפשר הברחת וייבוא בשר טרף לישראל, שייחזה כאילו הוא כשר וכי נשחט על ידי שוחטים מוסמכים מטעם הרבנות בישראל, כשבפועל הוא יובא ללא פיקוח כלל, והמדובר הוא בתעודות המאפשרות הכנסת משלוחים גדולים של מכולות בשר לישראל, בכמויות של טונות רבות של בשר. כן ציינה כי מתוך התעודות שנגנבו, נתפסו רק שתיים, ולגבי השאר לא ידוע למה הן שימשו ומה עשה עמן הנאשם. בנוסף, חומרת העבירה עולה בהקשר הרחב של הדברים, כאשר הרבנות הראשית הינה המוסד האחראי בישראל על מתן תעודות הכשר, שמרבית הציבור מסתמך על תעודות אלה, והיא הגוף היחידי מטעם המדינה האמון על הנושא. המשמעות של כל אלה הרוכשים בשר בהסתמך על תעודות הכשר אלה, אינה רק ענין כלכלי, אלא הרבה מעבר לכך, והנאשם "כעובד" הרבנות הראשית וכרב, שהיה אמור להיות קשוב ביותר לנושאים רגישים אלה, מעל בעקרונות אלה ובמהות תפקידו, וביצע את העבירות החמורות בהן הורשע. בנסיבות אלה, סבורה המדינה כי ראוי להשית על הנאשם עונש מרתיע של מאסר ממש, מאסר על תנאי, וקנס, נוכח הרווח הכלכלי שהנאשם נשא מהעסקות שביצע, אולם, נוכח חלוף הזמן הרב, היא מסתפקת במאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס גבוה. טענות הנאשם 5. לטענת הסניגור, התעודות כשלעצמן חסרות ערך, ולא ניתן לייבא באמצעותן בלבד בשר, משום שכתנאי לייבוא הבשר נדרש אישור וטרינרי של משרד הבריאות, לגבי התנאים הסניטרים בהם מוחזק הבשר במפעל. לפיכך, לא ניתן לייבא מכולות בשר, ללא אישור וטרינרי ממשרד הבריאות, ובהעדרו, הרי שבפועל, נזק לא נגרם. 6. באשר לשאר התעודות שחסרו מתוך ה-20, הרי שהרבנות הראשית ממילא השמידה את כל התעודות שנותרו, ושינתה את שיטת עבודתה לחלוטין, כך שהתעודות שחסרות הינן חסרות ערך, אינן תקפות ולא יכול להיגרם בעטין כל נזק. 7. לטענת הסניגור, הנאשם כבר נענש בכך שעבודתו ברבנות נפסקה, והוא לא קיבל את הזכויות והפיצויים שהגיעו לו. בנוסף, בית המשפט זיכה אותו מעבירת הזיוף. השיהוי הרב במשך כ-3 שנים, שנגרם בהגשת התביעה, ואח"כ - במהלך הדיונים, לאור ניסיונות המאשימה לאתר את העד המרכזי במשך מספר ישיבות, ומתן הכרעת הדין לאחר זמן רב ממתן הסיכומים, אינם מצדיקים עתה הטלת מאסר בפועל,שכן חלפו כעשר שנים ממועד ביצוע העבירות. 8. בנוסף, הנאשם סובל מלחץ דם, סוכרת, ובעיות בריאות, אשתו סובלת מנכות קשה של 70% ברגלה, היא צולעת, נזקקת למקל, סובלת מבעיות נפשיות ומחשבות אובדניות במהלך 8 השנים האחרונות, בעטיו של המשפט (אין בידי הנאשם חוות דעת ואסמכתאות לכך), והיא גם סובלת מבעיות פיזיולוגיות. הנאשם כבן יחיד מטפל גם באמו האלמנה, שעברה ניתוח בעין בעלותו נושא הנאשם (בסך 17,000 ₪), בתו בת ה-12 סובלת מבעיות קשב וריכוז, המשתתפת שיעורי עזר וחוגים, והטיפול בה עולה אלפי שקלים. הוא גם חיתן את בתו הגדולה ונגרמו לו הוצאות, ובנו בן ה-18 עם בעיות פיגור מוחזק במוסד. בן נוסף כבן 21 לומד בישיבה, ובתו בת ה-17 לומדת בסמינר. לנאשם שתי משכנתאות בסך 750 ₪ לחודש, הוא מחזיר 3 הלוואות בסך כולל של כ-3,400 ₪, והוא ביתרת חובה של 56,000 ₪. הנאשם עובד במועצה האזורית באר טוביה כרב, ומשתכר כ-7,000 ₪ נטו לחודש. 9. לטענת הנאשם, אם ייגזר עליו מאסר בעבודות שירות, יימנע ממנו לסייע בעבודות הבית, לפרנס את המשפחה, ולסייע לאמו ולילדיו, נוכח מצב אשתו. הרשעתו בתיק הינה עונש כשלעצמה, ולאור חלוף הזמן אין הצדקה למאסר בעבודות שירות. בנוסף, בשל ההוצאות הגבוהות של הנאשם, אין הצדקה לגזור עליו קנס, בשל הצרות הרבות שהוא נושא על גבו, והתמודדותו היומיומית הקשה, מה עוד שהנאשם הפסיד את זכויותיו מעבודתו ברבנות הראשית, ולפיכך יש להסתפק בעונש של מאסר על תנאי. דיון 10. אין ספק שמדובר בעבירות חמורות, בעלות השלכה ציבורית רחבה, של מרמה כלפי ציבור רחב של אנשים, בקרב הציבור הדתי, הנותן בטחונו ואמונו ברבנות הראשית, כגוף אמין ובר סמכא לפיקוח על שיווק בשר כשר במדינת ישראל, לרבות בשר המיובא מחו"ל. לפיכך, אישור הרבנות הראשית לגבי בשר מיובא, מהווה גושפנקא, לכך שמדובר בבשר כשר, המסופק לכל אלה הרבים הצורכים בשר כשר. המרמה מתבטאת בפגיעה הקשה באמון הציבור, ברגשותיו, באמונתו הדתית, ובפגיעה באורח חייו. כן, מתבטאת המרמה בתשלום גבוה יותר ששילם הציבור תמורת בשר כשר, מאחר ועלות צוות השחיטה שנשלח לחו"ל מטעם הרבנות הראשית כדי לבצע את השחיטה בדרך הנכונה, מתבטאת בעלות גבוהה יותר של הבשר, בעוד שבפועל מדובר היה בבשר טרף, שלא עבר תהליך של שחיטה כשרה, ומחירו זול יותר. בכל אלה, ראוי להביא את דברי מי ששימש כאחראי על ייבוא הבשר - מר עזרא רפול הררי, שאמר בעדותו בבית המשפט: "... בשר כזה, מעבר לכך שהוא טרף, והכשיל אנשים באכילת בשר טרף, הוא גם זול יותר, כי אין את העלות של הכשרות. כלומר, אם זה היה בידיו של יבואן, זה יהיה פיתוי בידיו לעשות כן. ש. כשאתה אומר שבשר טרף הוא זול יותר, בערך במה מדובר. ת. עלות של כשרות כוללת בתוכה את שכר כל צוות השחיטה. באחוזים זה יכול להיות 7-8 אחוזים...". (ההדגשות שלי (א.ז.) ראה: מעמ' 10 ש' 27 עד עמ' 11 ש' 1. למעשה, הנאשם מעל באמון של הציבור ברבנות הראשית, ובשל בצע כסף, הוא גרם לאיבוד האמון במוסד זה, בבחינת "ושמת מכשול בפני עיוור" למכירת בשר טרף, כשהמשמעות לכך היא שבתעודות ההכשר נעשה שימוש, ללא הפיקוח על הכשרות מטעם הרבנות, וכי הגורם לכך הינו רב העובד ברבנות. בכך נפגע אמון הציבור. 11. העבירות לכשעצמן חמורות, בהיותן בעלות היבט ציבורי רחב, ובשל פגיעתן הקשה באמון הציבור ברבנות, אולם, חומרה יתירה נובעת מעצם ביצוען על ידי הנאשם שעבד ברבנות הראשית כרב, וכמי ששימש עצמו בעבר כאחראי על יבוא בשר כשר, ובתוקף כשירותו ותפקידו האמור, הוא היה אמור להיות קשוב במיוחד לנושא רגיש זה, לרחשי הציבור הדתי, הפגיעה בו והפגיעה במוסד הרבנות הראשית. למרות מעמדו, העדיף הנאשם בצע כסף על פני פגיעה ברגשות הציבור הדתי, ובאמון הציבור במוסד הרבנות הראשית שהוא היה שלוחה. 12. לטענת הנאשם, התעודות כשלעצמן היו חסרות ערך, ולא ניתן היה לייבא באמצעותן בשר, מהסיבה כי נדרש אישור וטרינרי של משרד הבריאות על מצב התנאים הסניטרים בהם הוחזק הבשר במפעל, לצורך מתן אישור לייבואו ולהוצאתו מהמכס. לא מצאתי ממש בטענת הנאשם מעיון בפרוטוקול עולה מעדותו של רפול, כי האישור הווטרינרי שנדרש, מתייחס לתנאים הסניטרים ששוררים במפעל בחו"ל, ואישור כזה ניתן מהמפעל עצמו והוא זה שמספקו לצורך קיום התנאי של הצגת אישור וטרינרי, שעל מייבא הבשר למלא בשלב הראשון. רק לאחר מתן האישור הוטרינרי, מתבצעת השחיטה בחו"ל על ידי צוות הרבנות מישראל, וזאת לצורך מתן אישור הרבנות לכשרות השחיטה במפעל. רפול העיד בפירוש, כי הרבנות הראשית מנפיקה רק את תעודות הכשרות (ראה עמ' 10 ש' 5 לפרו'), ואפילו אמר, כי ניתן "להביא בשר טרף מחו"ל, כשלמפעל ממנו הובא הבשר יש תעודה וטרינרית, אבל לא תעודה של רבנות, כל מה שנותר לו, (ליבואן א.ז.), זה למלא בכתב ידו את התכולה של המכולות שהוא הביא" (ראה עמ' 10 ש' 27-25 לפרו'). הנה כי כן, לא צויין, כי מתן האישור הווטרינרי מתבצע על ידי משרד הבריאות דווקא, ונראה, כי די באישור הווטרינרי המקומי של המפעל בחו"ל, ממנו מיובא הבשר, בעוד שאישור הכשרות בלבד ניתן ע"י הרבנות הראשית בישראל. מסיבה זו מסתפק המכס באישור ווטרינרי בלבד (של המפעל ממנו יובא הבשר), גם כשמדובר ביבוא בשר טרף, וההבדל בין ייבוא בשר טרף לכשר הוא בתעודת הכשרות של מוסד הרבנות הראשית שניתנת כגושפנקא של כשרות (ולא של אישור ווטרינרי) לאותו מפעל. בנוסף, לא הובאה לפניי עדות, כי לאותם מפעלים בהם מבוצעת שחיטה של צוות הרבנות, נשלח גם נציג או צוות ממשרד הבריאות מישראל, לצורך מתן אישור וטרינרי (שאינו קשור כלל לנושאי הדת בישראל, ולכן גם אינו מצריך בדיקה ייחודית של ישראל), לעומת תעודת ההכשר שנעשית רק ע"י צוות שוחטים מטעם הרבנות הראשית. 13. באשר לשימוש בתעודות ההכשר, אמנם, הרבנות הראשית השמידה בינתיים את התעודות הידניות, בהן נהגה להשתמש בעת שיבוצעו העבירות, אולם, ברי כי השמדתן לא בוצעה מיד, אלא רק לאחר תקופה מסויימת ממועד גילוי העבירה (שהתגלתה בחנות בשר בישראל), בהבדל ממועד ביצוע העבירה ולא נמסרה במשפט עדות מתי בפועל הן הושמדו. לפיכך, אין להוציא מכלל אפשרות כי עד למועד שינוי השיטה נעשה גם שימוש בתעודות אחרות שלא נתפסו (הגם שהדבר לא הוכח). 14. הנאשם טוען כי הוא ואשתו סובלים מבעיות בריאות. לא הוצגו מסמכים רפואיים ביחס לנאשם, אך הוצגו מסמכים המלמדים, כי אשתו של הנאשם נחבלה ברגלה לפני למעלה משמונה שנים, וכתוצאה מכך, היא צולעת ונעזרת במקל. עם זאת, לא הוצגה בפני כל אסמכתא לכך שבגין ההליך המשפטי של הנאשם היא סובלת מבעיות נפשיות, או אובדניות, והתרשמותי היא, כי הדיכאון ממנו היא סובלת, הוא על רקע החבלה ברגלה. עם זאת, אין לי ספק, כי ההליך המשפטי של הנאשם השפיע על בני המשפחה, אך בכך לא נבדל הנאשם מנאשמים אחרים. 15. מנגד, יש ליתן משקל לחלוף הזמן הרב של כ-10 שנים, מאז ביצוע העבירה ועד היום, אך ראוי לציין, כי גם לנאשם תרומה לכך, על שהאריך במשפט וגרם לעיכובו עקב בקשות חוזרות (3 בקשות שונות) לפסלות בית המשפט מליישב בדין שהגיש במהלך המשפט, וכן בקשותיו החוזרות ונשנות לדחיית ישיבות ההוכחות פעם אחר פעם, ולבסוף, עיכוב ההליך עקב הערעורים שהגיש לבית המשפט העליון על החלטות בית משפט זה שדחו בקשותיו לפסלותו. בכך עיכב את הדיון, ותרם במו ידיו להתמשכות ההליך. 16. אני לוקחת בחשבון גם את בעיות הבריאות השונות של בני משפחת הנאשם, אשתו, בתו בת ה-12 הסובלת מבעיות קשב וזקוקה לצרכים וליחס מיוחד, ואת העובדה שהנאשם נאלץ לתת כתף בעזרה בבית, אם כי התרשמתי מדבריו בישיבה מיום 9.4.06 כי אשתו מבצעת במגבלותיה, את עבודות הבית, לרבות בישול), וכי למעט בתו, שאר ילדיו של הנאשם חלקם בגירים, ואינם שוהים במהלך השבוע בבית, שכן חלקם בגירים וחלקם לומדים בפנימיות ובסמינר). הנאשם טוען, כי הוצאותיו רבות, וכי מצבו הכלכלי לא איתן, אך הוא משתכר משכורת נאה בסך 7,000 ₪ נטו, לדבריו, ומהנתונים שמסר לביהמ"ש, הוצאות החזקת ילדיו שלומדים במוסדות אינן גבוהות. 17. בהתחשב בכך שמדובר בעבירות חמורות, של רב בתפקיד בכיר, שניתן בו אמון רב מצד הרבנות, והוא אמור היה להיות אמון על מתן שירות אמין מטעם הרבנות הראשית, לציבור ובעיקר לציבור הדתי, הרי שהפרת אותו אמון כלפי ציבור רחב של אנשים, תוך מירמה הפרת אמונים, וגניבת מסמכים למען בצע כסף, מחייב בשם האינטרס הציבורי, עונש מרתיע של מאסר ממש, שהוא העונש ההולם את חומרת העבירות, בשל הפגיעה הציבורית הקשה. עם זאת, סבורני, כי באיזון הדברים הכולל, נוכח חלוף הזמן הרב, והעובדה שהנאשם עזב את עבודתו ברבנות הראשית, ונסיבות אחרות לקולא שצויינו לעיל, לא יהיה זה ראוי לגזור על הנאשם מאסר בפועל, ומצד שני, אין להסתפק במאסר על תנאי וקנס בלבד, משום שעונש זה מקל יתר על המידה ומתרכז אך ורק בנאשם עצמו, תוך התעלמות מחומרת העבירה והאינטרס הציבורי. לפיכך, העונש ההולם את נסיבות המקרה בכללותו הינו מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס, באופן זה יוכל הנאשם בסיום עבודתו לסייע בעבודות הבית, כפי שעשה בעת שעבד (כשממילא רק בתו הקטנה נמצאת בבית ומוחזקת בבקרים מחוץ לבית). 18. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א.מאסר לתקופה של 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות בעבודות אחזקה ושירותים או מנהלה בבית חולים הפסיכיאטרי ברח' כצנלבוגן בגבעת שאול ירושלים. הנאשם יתייצב לריצוי עונשו ביום 23.5.06 בשעה 08:00 במפקדת גוש מרכז. ת.ד. 81 רמלה. אוטובוס מתחנה המרכזית רמלה או לוד - קו 247. ב.מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור תוך תקופה של 3 שנים מהיום כל עבירה לפי פרק י"א סימן ו' לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ג.קנס בסך של 30,000 ₪ או מאסר של 5 חודשים תחתיו. הקנס ישולם החל מיום 1.7.06 ובכל 1 לחודש שאחריו, ב-30 תשלומים שווים ורצופים. אם לא ישולם אחד השיעורים במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום. בשרוטרינריהיבוא