בפני בקשה למתן צו עשה, אשר יורה למשיבה להמציא למבקש אישור זכויות לגבי דירה אשר רכש המבקש, הנמצאת ברח' הרדוף 28 בטירת כרמל, והידועה כת"ח 5, מגרש 35 בגוש 10686 (להלן: "הדירה"). המשיבה בנתה את הבית המשותף בו מצויה הדירה וכמובן - את הדירה עצמה ומכרה את הדירה לגב' אסתר אסרף (להלן: "אסרף"), ואילו המבקש רכש את הדירה מאסרף, ביום 8.3.99. כיום, מבקש המבקש למכור את דירתו, ולצורך כך פנה אל המשיבה, וביקש לקבל ממנה אישור זכויות. המשיבה הסכימה ליתן בידי המבקש אישור זכויות, רק אם ישלם 1,620$ עבור הטיפול בבקשתו (סכום אשר שולם על ידו), ואם ישלם, בנוסף לכך, חוב אשר, לטענת המשיבה, אסרף חייבה לה מזה שנים רבות, בשל טיפול המשיבה בענייניה של אסרף. המשיבה טוענת, כי הוסכם בינה לבין אסרף, כי תשלום חובה של אסרף למשיבה יידחה עד למועד העברת הזכויות מאסרף לקונה אשר ירכוש ממנה את הדירה. בשל סירוב המשיבה ליתן בידיו אישור זכויות, ללא תשלום חובה של אסרף (חוב בו המבקש אינו מכיר ואף מכחיש את חבותו לשלמו), פנה המבקש לבימ"ש זה, בבקשה לסעד זמני, אשר יורה למשיבה להמציא לו אישור זכויות. בהחלטתי שניתנה לאחר ישיבה אשר נערכה ביום 11.7.06, חייבתי את המשיבה ליתן אישור זכויות בידי המבקש. בעקבות כך, אמנם נתנה המשיבה בידי המבקש אישור זכויות, אולם האישור שניתן אינו אישור "רגיל", כפי אישורי הזכויות אשר ניתנים על ידה, על דרך השגרה, אלא הוא אישור זכויות הכולל סעיפים רבים, בהם מפורטת כל השתלשלות העניינים, חובה שלח אסרף, סייגים שונים, ואזהרות שונות, אישור אשר, לטענת ב"כ המבקש ירחיק כל קונה פוטנציאלי. בעקבות כך פנה המבקש, שוב, אל בית המשפט, והפעם - בבקשה לבזיון בית משפט, בה טען, כי המשיבה לא מילאה אחר החלטת ביהמ"ש. בקשתו של המבקש נדחתה על ידי, בהחלטתי מיום 10.9.06, מאחר שעקב כך שהמבקש לא הגיש תביעה במועד, פקע תוקף הצו. היום, פונה המבקש שוב לביהמ"ש, וזאת, לאחר שהתברר, כי הבנק למשכנתאות אינו מוכן לקבל את האישור אשר המציאה המשיבה (אשר, כאמור, איננו אישור סטנדרטי), ולכן אין הרוכשים, אשר מצא המבקש, יכולים לרשום משכנתא על הדירה ובשל כך אין הם יכולים לרכוש את הדירה. הרוכשים אף הודיעו למבקש, כי אם העניין לא יוסדר עד סוף השבוע, הם חוזרים בהם מהסכמתם לרכוש את הדירה. המבקש הסכים להפקיד בקופת ביהמ"ש, את כל הסכום השנוי במחלוקת, כנגד קבלת אישור זכויות סטנדרטי, אולם המשיבה דחתה הצעה זו, וב"כ הצדדים טענו לגופו של ענין. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי במחדלה להמציא למבקש אישור זכויות סטנדרטי, לא מילאה המשיבה אחר החלטת ביהמ"ש מיום 11.7.06, אם כי, כפי שכתבתי בהחלטתי מיום 10.9.06, אין בכך בזיון בימ"ש, מאחר שהצו המקורי פקע, לאור כך שלא הוגשה תביעה. יחד עם זאת, בפני היום בקשה חדשה אשר הצדדים טענו בפניי בנוגע אליה. אין כל רבותא בהמצאת אישור אשר המשיבה קוראת לו אישור זכויות, אולם אין הוא כזה בעיני הגורמים הרלבנטיים, אשר עבורם הוא נדרש, כגון בנק למשכנתאות. אין בדברי אלה כדי לומר שעל המשיבה היה להמציא אישור זכויות אשר עלול לפגוע באינטרסים לגיטימיים שלה, כגון שהיא עלולה (כטענתה) למצוא עצמה כלפי רוכשים נוספים, באותו מצב בו היא נמצאת כלפי המבקש, אולם, משהסכים המבקש להפקיד את כל הסכום השנוי במחלוקת, עד להכרעה בתביעה העיקרית, מהווה סירובה של המשיבה ליתן בידיו אישור זכויות, בו הוא יוכל לעשות שימוש, התנהגות בלתי מוצדקת, החסרת תום לב. ב"כ המשיבה טען, היום, בחצי פה, כי המשיבה חוששת לתשלום נוסף אשר יהא על המבקש לשלם לה בעת שירצה לרשום את זכויותיו בטאבו. טענה זו הינה טענה מלאכותית ובלתי רלבנטית. אין במתן אישור זכויות כעת מלמנוע מהמשיבה לדרוש תשלום עבור פעולות של רישום בטאבו (אם, וככל שתהא זכאית לתשלום כזה). אינני מקבלת את טענת המשיבה לפיה אין יריבות בינה לבין המבקש. ראשית - הטענה מנוגדת להחלטתי מיום 11.7.06, אשר חייבה את המשיבה ליתן אישור, החלטה אשר המשיבה לא ערערה עליה. שנית - המשיבה עצמה החלה "לטפל" בפנייתו של המבקש, נתנה בידו הפנייה למינהל, להעברת זכות שכירות בדירה", דרשה ממנו (וקיבלה) מסמכים ואף תשלומים שונים. מכח מה עשתה זאת, ומכח מה היא דורשת ממנו תשלום חובה של אסרף, אם אין בינה לבין המבקש כל יריבות? למשיבה פתרונים. שלישית - בין אם המשיבה הינה חברה משכנת ובין אם לאו (ודעתי הינה כי המשיבה היא, אכן, חברה משכנת), אין חולק שהיא מנהלת רישום של בעלי הזכויות בדירות, וכי בעלי הזכויות נאלצים "לעבור דרכה", ולקבל ממנה אישורים, הפניות וכו' לצורך רישום משכנתא על הדירה ולצורך רישום הזכויות במינהל. לכל הפחות מכח זאת, חלה על המשיבה חובה ליתן בידי המבקש אישור זכויות, אם אין הצדקה ספציפית שלא לעשות זאת. די בעצם תלות המבקש ורוכשיו באישור זכויות מטעם המשיבה לצורך רישום משכנתא על הדירה (שכן זו דרישת הבנק למשכנתאות), כדי ליצור יריבות בין הצדדים, וכדי להטיל על המשיבה חובה לנהוג כלפי המבקש בתום לב, ובכלל זה - להמציא לידיו אישור "נקי", סטנדרטי, אשר על פיו יוכל לפעול, אלא אם יש לה הצדקה ספציפית לא לעשות כן. בשלב זה אינני קובעת אם יש ממש בדרישת המשיבה מהמבקש כי ישלם את חובה של אסרף, או אם הסכום הננקב ע"י המשיבה הינו סכום החוב הנכון. עניינים אלה יתבררו במסגרת התביעה. בשלב זה, משהסכים המבקש להפקיד את הסכום השנוי במחלוקת, ולאחר שהוא שילם (בעקבות הישיבה הקודמת), את כל הסכום אשר דרשה המשיבה עבור הטיפול בהמצאת האישור, אין למשיבה כל הצדקה שלא ליתן בידיו אישור כאמור. על מאזן הנוחות בין הצדדים עמדתי כבר בהחלטתי מיום 11.7.06 ולא אחזור על כך. לאור כל האמור לעיל אני מורה, איפוא, כדלקמן: א. המבקש יפקיד בידי בא כוחו, בנאמנות, את סכום החוב של אסרף, כפי גובהו, על פי טענת המשיבה, וב"כ המבקש יודיע לב"כ המשיבה כי הסכום הופקד בידו. הסכום יישאר בידיו הנאמנות של ב"כ המבקש, עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית. ב. בתוך 24 שעות מההודעה הנ"ל, על הפקדת הסכום, תתן המשיבה בידי ב"כ המבקש, אישור זכויות "נקי" ו"סטנדרטי", בדוגמת נוסח האישור אשר הוצא ע"י המשיבה במקרה אחר, ואשר הוגש בדיון זה ומסומן על ידי: "מב/1". ג. כתב תביעה יוגש לא יאוחר מיום 29.10.06. ד. המשיבה תשלם למבקש הוצאות בקשה זו בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, נכון להיום. סכום זה יקוזז מהסכום אשר על המבקש להפקיד, כאמור בס"ק א' לעיל, והמבקש יפקיד רק את ההפרש. אישור זכויותרישום בטאבו