לפני שתי תביעות : תמ"ש 43690/09 לסעד הצהרתי אשר יקבע כי התובעים לא התחייבו להעביר את הזכויות שלהם בנחלה (להלן :"הנחלה") לבנם -הנתבע (להלן ::"הנתבע ") וכי לא מינו אותו כ"בן ממשיך " ולפינויו מהנחלה. תמ"ש 43691/08 תביעה שכנגד לסעד הצהרתי ,שהוגשה על ידי הנתבע לפיה מתבקש בית המשפט להצהיר כי מינויים של הנתבע ושל אשתו כ"בנים ממשיכים" הושלם ,מתוקף כך הם בעלי הזכויות במשק אשר תגמולנה לאחר מותם של התובעים . העובדות המצריכות לעניין 1. עסקינן בנחלה, "משבצת "- קרקע ,במושב הרשום כ: "אגודה שיתופית חקלאית" מאז שנת 1954 (להלן: "האגודה"). בין האגודה לבין מינהל מקרקעי ישראל (להלן:"המינהל") קיים הסכם דו צדדי (להלן:" ההסכם") המתחדש אחת לשלוש שנים. בהתאם להסכם זה התובעים לבדם עם בעלי הזכויות בנחלה וזכויותיהם הן של בני רשות. 2. בשנת 1979 נתן התובע 1 הסכמתו לכך שהנתבע יבנה בנחלה את ביתו .לצורך כך הוא חתם ביום 1.3.79 על הצהרה לפיה הוא מאשר שהנתבע: "יהיה הבן הממשיך במשק __במושב ואני מסכים שיבנה בית מגורים בחצר משקי בתנאים המקובלים במשרד הבינוי והשיכון ,מינהל לבניה כפרית לגבי בנית בית נוסף לבן ממשיך." 3. בעקבות הצהרה זו אשרה הסוכנות ביום 25.3.79 את מינויו של הנתבע 1 כ"בן ממשיך " (לאחר שעמד בתנאים לרבות הצגת מסמכים רפואיים שלו ושל הנתבעת 2 ותעודת רישום לנישואין ). יש לציין שמפרטי האישור עולה כי מדובר באישור לצורך הקמת בית בחצר משקו של התובע, בגודל מסוים ותוך עמידה בתנאים נוספים לרבות אישור "האגודה השיתופית" המאשרת את מינוי הנתבע כ"בן ממשיך "(אישור כזה ניתן על ידי האגודה ביום 17.5.79 ) וכן באישור: "אגף החוזים והביטחונות על מנת לברר את מעמדך באגף זה ולקבל את הסכמתם לטפל באשור בנך כ"בן ממשיך "" (סעיף 3 לאישור") האישור אכן ניתן ובעקבותיו (בהתאם לסעיף 6 לאישור) נשלח לתובע "טופס לסיוע בדיור". 4. יש לציין שעוד בשנת 1975 ,בטרם מונה ואושר הנתבע "כבן ממשיך", נערך הסכם בין מינהל מקרקעי ישראל (להלן :"המינהל"),למושב __לפיו ניתנה הסכמת המינהל לכך שהתובע יקים בנחלה יחידת דיור שנייה עבור בן משפחה - באישור צוין שמו של הנתבע. יחד עם זאת התנה המינהל את הקמת יחידת הדיור בכך ש":המתיישב מצהיר כי יחידת הדיור הנוספת תהיה בהחזקתו הבלעדית ותהווה חלק בלתי נפרד מנחלתו וכל הוראות חוזה החכירה החלים על הנחלה יחולו על יחידת הדיור הנוספת כיחידה אחת " על הסכם זה חתומים התובע הנתבעת ו"האגודה"-המושב. 5. למרות שהנתבע אושר כאמור כ"בן ממשיך "עוד בשנת 1979 הוא החל לבנות את ביתו בנחלה רק בשנת 1986 . 6. משנת 1980 לאחר נישואיו לנתבעת 2 ועד לשנת 1986 הנתבעים לא התגוררו בנחלה. בתחילה התגוררו בשכירות ב _ ולאחר מכן במשך 4 שנים שם ניסו להשתלב ואף התקבלו לחברות (עמ' 33 לפרוטוקול מול שורות 26 ואילך ובעמ' 34 מול שורות 1 ואילך ). הנתבעים עזבו את הנחלה פעם נוספת בין השנים - 2005 -2007 . באותה עת הנתבע 1 עבד במפעל __ ולאחר מכן במפעל __ (עמ' 37 לפרוטוקול מול שורות 1 ואילך) זמן קצר אחר עזיבת הנתבעים את הנחלה התובעים השכירו חלקים ממנה ועברו בעצמם להתגורר מחוץ לנחלה, ב .הנתבעים שבו אל הנחלה באוגוסט 2007 . 7. באשר להשקעה הכספית בבניית יחידת הדיור עבור הנתבעים, לא הוצגו די ראיות לעניין זה כך שלא ניתן להעריך את מידת השקעתם .מן הראיות שהוצגו נמצאתי למדה שהנחלה שועבדה לצורך נטילת משכנתא בסך 35,000 ₪. ההלוואה נרשמה על שם התובעים. הנתבעים טוענים שהם נשאו בהחזר ההלוואה אך לא ידעו לומר איזה אחוז מכלל ההשקעה בבניה היווה סכום זה(עמ' 44 מול 6 ואילך ועמ' 35 מול שורות 1 ואילך). התובע 1 טען בסעיף 16 לתצהירו שהיחידה מומנה מכספי המשק. בחקירתו הוסיף וטען שהוא זה ששילם עבור בניית הבית ושהנתבע החזיר את כספי ההלוואה בלבד. גם התוספת שהוספה ליחידת הדיור (תוספת שנבנתה ללא היתר ) נבנתה מכספים של התובע 1 שכן התובע מסר לנתבע בשנת 2005 במתנה "מכסת פטם ", במטרה שהנתבע ימשיך לגדל תרנגולות אך הנתבע מכר את המכסה לצד ג ' בתמורה ל-300,000 ₪ ובסכום זה השתמש לתוספת הבניה ולחובות שהוא יצר, בגין עיסוקיו בנחלה (עמ' לפרוטוקול מול שורות 18 ואילך ובעמ' 38 מול שורות5 -28 ) מאחר והנתבעים לא תבעו את החזר השקעתם בבנייה. 8. כאמור הנתבע מונה בשנת 1979 כ"בן ממשיך "אך בחר בסמוך לכך בשנת 1980 לעזוב את הנחלה ולנסות את מזלו במושב _ משום :"שהמצב ב ובארץ היה מאוד קשה חיפשנו מקום לגור מבלי להשקיע כסף פרט לעבודה ותרומה לקהילה " המשפחה חזרה לנחלה בשנת 1986 ומאותה עת סייע הנתבע לתובע 1 בעיסוקיו החקלאיים. כל אותה עת התובע 1 ניהל את העבודה כשהנתבע 1 שימש כמעין שכיר. התובע 1 שילם לו שכר, התובע 1 היה בעל זכות החתימה הבלעדי בחשבון העסקי. התובע 1 רכש רכב לצורכי המשפחה ורשם אותו על שמו של הנתבע: "הרכב היה רשום חלק מהרכב נקנה מכספי המשק. ש' (התובע ) נתן לנו כסף למטרות מחיה שמתוכם שילמנו את הדלק ,בטוח" (על מערכת יחסי העבודה בין התובע 1 לנתבע ראה עמ' 35 מול שורות 8 ואילך ובעמ' 47 מול שורה 14 ואילך).התובע השכיר מחסנים השייכים לנחלה ל"סלטי צבר" והנתבע עבד בלילות אצל "צבר" כשכיר .בשנת 2003 התובע העביר לנתבע,ללא תמורה, את מכסת גידולי הפטם במטרה שהנתבע ישמר את עיסוקיו בחלקלאות . הנתבע גידל את הפטם וכשהגידול לא צלח והפטם צבר חובות הוא מכר את המכסה תמורת 300,000 ₪ לאחר כחודשיים שלושה, למורת רוחו של התובע . מאותו מועד לא נותר כל ענף חקלאי במשק (עמ' 47 מול שורות 18 ואילך). בשנת 2005 עזבו הנתבעים את המשק הם ידעו שהתובעים מתכננים למכור את המשק. הנתבע ניסה את מזלו בעבודות בשני מפעלים וחזר לנחלה בשנת 2007 .ההכנסות כיום במשק עיקרן מהשכרת מבנים. 9. בניגוד לטענת הנתבעים בתצהיריהם הם הודו בחקירתם כי מעולם לא סייעו כלכלית להוריהם .החובות בהם נשאו היו חובות שהם עצמם צברו מעיסוקי הנתבע הכושלים בגידול ה"פטם "את החובות הוא כיסה ממכירת מכסת הגידול שנמסרה לו ללא תמורה על ידי התובע 1 בכסף שנותר הוא הוסיף תוספת בנייה לביתו (ללא היתר )וכן שילם עבור לימודי בנו. 10. התובעים מתגוררים כיום מחוץ לנחלה וכל מטרתם למכור את הנחלה במטרה להיטיב את רמת חייהם או כפי שטוענת התובעת 2 :" אני לא רוצה לגרש אותו .אני חיה מביטוח לאומי .שנה או שנתיים לא קיבלתי צלצול לשאול אם אני חיה או מתה ,אם אני צריכה עזרה כלום...אני רוצה למכור את המשק בשביל לחיות .אני חיה מביטוח לאומי ,אני לא יודעת אם מחר מחרתיים יקרה משהו ,אף פעם לא הייתי קנאית ,שמחתי שהיא קנתה משהו ועשתה משהו לבית אבל היום שאני יוצאת עם בעלי ורואה זוגות יושבים בקפה במדרחוב בפארקים ואני לא יכולה לעשות את זה כי זה עולה כסף קפה ,אנחנו חוזרים הביתה" התובע מוסיף שאין כל סיבה להמשיך ולהחזיק במשק שאיננו חקלאי יותר.שני ההורים מעוניינים בנסיבות הללו לחלק את הכסף שיתקבל ממכירת הנחלה בינם לבין שלושת ילדיהם באופן שווה ולהיטיב ולשפר את רמת חייהם. 11 טענות הצדדים : התובעים טוענים שכלל לא מינו את הבן כ"בן ממשיך " לצורך קבלת זכויות במשק אלא שביקשו להרחיב ולבנות יחידת דיור נוספת ולכן הצהירו על כך שהנתבע הוא "בן ממשיך". הראיה לכך, שהנתבע לא הציג כל התחייבות בלתי חוזרת מצידם להקנות לו זכויות כלשהן בנחלה. לטענתם הם בעלי הזכויות הבלעדיות בנחלה. הם מפנים בעניין זה לעמדת המינהל לפיה ההסכם הקיים הוא הסכם דו צדדי בין מינהל מקרקעי ישראל לאגודה השיתופית לפיו לא קיים כלל המושג "בן ממשיך ".הנתבע אינו עומד בשום קריטריון של "בן ממשיך". המעמד של "בן ממשיך "מתקיים אך ורק במושב עובדים ובמקרה דנן אין מדובר במושב עובדים אלא באגודה שיתופית, מכאן שהתקנות העוסקות ב"בן ממשיך "כלל אינן חלות במקרה זה. יתרה מכך, הם טוענים שרק התובע 1 חתם על ההצהרה למינוי "בן ממשיך "וגם זאת לגבי הנתבע 1 בלבד לכן,מאחר והתובעת 2 שהיא בעלת זכויות בנחלה איננה חתומה על ההצהרה הרי שאין לנתבעים כל זכויות בנחלה. משנת 2005 המשק איננו משק שעיסוקיו בחלקאות . הם דוחים את טענת הנתבעים כי מדובר במתנה שהושלמה שכן הנתבעים לא קיבלו את אישור המינהל למינוי זה ולא הציגו ראיות בדבר ההסכמים הקיימים במועד מינויים . הם גם דוחים את הטענה כי מדובר בהתחייבות ליתן מתנה שלא ניתן לחזור ממנה ולחילופין גם אם ניתנה התחייבות ליתן מתנה הרי שמצבם של התובעים הורע עד כדי כך שהם יכולים לחזור בהם מהתחייבות זאת . הנתבעים טוענים שהם ה"בנים הממשיכים". הם קיבלו מתנה שהסתיימה ברישום בסוכנות כפי שהיה מקובל במועד שניתנה ההצהרה. שזכויות "הבן הממשיך" נקבעו בתקנות האגודות השיתופיות (חברות ) מ-1979 והן חלות עליהם. לפיכך הם זכאים להיות בעלי הזכויות במשק לאחר מות התובעים .לחילופין הם זכאים להיות בעלי הזכויות בבית שבו הם מתגוררים ועל השטח עליו יושב הבית וזאת מבלי שיחויבו בתשלום כלשהו לנתבעים ואו למי מטעמם ולמינהל . עמדת מינהל מקרקעי ישראל -מושב הוא "אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ.ההסכם החל הוא הסכם דו צדדי בין האגודה לבין המינהל. הסכם המתחדש כל שלוש שנים. התובעים בלבד הם בעלי הזכויות במשבצת כבני רשות .בהסכם המשבצת אין כלל התייחסות למושג "בן ממשיך" כך שגם אם מונה הנתבע כ"בן ממשיך "על ידי התובעים או הסוכנות ואו האגודה דבר שמוכחש על ידי המינהל מחוסר ידיעה שכן אין כל מסמך מסוג זה בתיק המינהל , הרי שאין לכך כל משמעות כלפי המינהל בהיבט הזכויות בנחלה. בהתאם לסעיף 19 ג (7) להסכם ישנה משמעות למושג "בן ממשיך "לאחר פטירת שני בני הזוג שהם בעלי הזכויות בנחלה אך זאת בכפוף לשני תנאים קשיחים שלא מתקיימים במקרה זה: האחד הצגת אישורים או התחייבויות בכתב של הסוכנות כלפי חבר אגודה בדבר מסירת זכויות השימוש במשק שלו לאותו בן ששמו ננקב במפורש והשני פטירת אותו חבר אגודה . יחד עם זאת המינהל משאיר לשיקול דעת בית המשפט את הקביעה האם הנתבעים מונו כבנים ממשיכים כבר בחייהם. עמדת הסוכנות היהודית אגודת יצאה מטיפולה של הסוכנות בחתימתה על חוזה דו צדדים עם מינהל מקרקעי ישראל לכן כיום לסוכנות אין כל מעמד בקשר לנושא הנדון. אין בידי הסוכנות כל מסמכים לגבי התיק הנוגע לנחלה למעט אותם מסמכים שצורפו לכתבי הטענות בקשר למינוי הנתבע כ"בן ממשיך ".מבחינת הסוכנות מרגע שאושר המינוי של הנתבע כ"בן ממשיך " על ידי הסוכנות הרי שמדובר במינוי גמור וסופי אשר לא ניתן לביטול אלא בהסכמת ההורים הממנים והבנים המתמנים או עפ"י החלטת בית המשפט. עוד צוין שבמועד שבו מונה הנתבע כ"בן ממשיך "היה נהוג ומקובל לרשום בנים ממשיכים אצל הסוכנות בלבד ורק החל מסוף שנות ה-80 לערך נרשמו המינויים גם במינהל מקרקעי ישראל . יש לציין שלאור עמדתה הסוכנות נמחקה מהתובענה ועמדתה צורפה לחומר הראיות בהסכמה. עמדת האגודה -מושב __ בעקבות אישור הסוכנות את הנתבע כ"בן ממשיך " ב - 25.3.79, אישרה גם האגודה את הנתבע כ"בן ממשיך "ב -17.5.79 ובהתאם לנוהג שחל באותו מועד הנתבע התקבל כחבר באגודה. על פי רישומי המושב התובעים הם בעלי הזכויות הבלעדיים בנחלה . 12. דיון כאמור הסכסוך נוגע למשבצת מקרקעין במושב __ עליה חל כיום הסכם דו צדדי בין האגודה למינהל . על פי סעיף 18 להסכם הזכויות בנחלה מוקנות רק לחברי האגודה הרשומים ברשימה המצורפת להסכם במקרה זה מדובר בתובעים בלבד. עוד מצוין בהסכם כי כל שינוי ברשימה המצורפת להסכם טעון הסכמה בכתב של המינהל. באשר לנתבעים לא ניתנה הסכמה כזו מעולם. הסעיף היחיד שיכולה להיות לו נגעיה לעניין "בן ממשיך "אף כי מושג מעין זה לא מופיע בהסכם הוא סעיף 19ג(7)כדלקמן : "במקרה פטירה של חבר האגודה תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השימוש במשק שבשימושו המהווה נחלה.למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חברה האגודה כזכויות בר רשות בלבד שאינן חלק מעיזבונו ואין בהן כדי לשנות את מעמדו שח חבר האגודה על פי חוזה זה כבר רשות לכל דבר ועניין: (7) על אף האמור בפסקות 2עד 6 לעיל ומבלי לפגוע באמור בפסקה 1 לעיל אם ניתנו עד לתאריך חתימתו של חוזה זה אישורים או התחייבויות בכתב של הסוכנות כלפי חבר האגודה ,בדבר מסירת זכויות שימוש במשק שלו לאחד מילדיו ששמו ננקב במפורש,תימסרנה הזכויות הנ"ל במשק ,לאחר פטירתו של אותו חבר אגודה , בהתאם להתחייבות הסוכנות כלפיו" . למעשה בהתאם להסכם הקיים, לנתבעים אין כיום כל זכויות בנחלה וגם לא תהיינה להם לכאורה זכויות לאחר שילכו התובעים לעולמם שכן הם לא הציגו כל התחייבות בכתב שניתנה להם מטעם הסוכנות בדבר מסירת זכויות השימוש במשק התובעים ,לאחר שאלו ילכו אל בית עולמם . זוהי מסקנה לכאורית שכן עוד בשנת 1979 מונה הנתבע 1 כ"בן ממשיך "על ידי: התובע, מינוי שאושר על ידי הסוכנות ועל ידי האגודה ובהתאם לעמדת הסוכנות שפורטה לעיל במועד הרלוונטי הנוהג היה שאישור הסוכנות הספיק למינויו של "בן ממשיך". דא עקא שמחומר הראיות שצורף לא ניתן ללמוד על התוכן שיש לצקת למושג "בן ממשיך " בנסיבות תיק זה ולזכויות שהוא הקנה במועד הרלוונטי אם בכלל .יש להדגיש ולציין שהנתבעים לא מצאו לנכון להציג את הסכם המשבצת שהיה קיים באותו מועד . ברי כי אין מדובר בהסכם הקיים כיום שכן במועד הרלוונטי גם הסוכנות הייתה צד להסכם ומכאן אני מסיקה שמדובר היה בהסכם תלת צדדי . 13. בנסיבות הללו מתעוררות שלוש שאלות: · האם הנתבע מונה כ "בן ממשיך" אם כן מהן הזכויות שמקנה לו מעמד זה בנסיבות תביעה זו ? · האם הוענקה לו מתנה שהושלמה או שמדובר בהתחייבות ליתן מתנה . · אם הוענקה מתנה לנתבעים או התחייבות ליתן מתנה האם התובעים יכולים לחזור ממנה? · 14. "בן ממשיך " "הבן הממשיך" הינו "הבן שבונה את ביתו בחלקה א', ליד בית ההורים, מעבד עימם את המשק, ומצפה לכך שעם מותם, בבוא היום, יהיה הוא בעל המשק במקומם" (ס. אוטולנגי, "ההסדרים המשפטיים בנוגע לירושת משק במושב עובדים", עיוני משפט ט(3)469 בעמ' 489). המושג הוטבע בסעיף 3(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) התשל"ג 1973 ,ק"ת 2977 ועבר שינויים במשך השנים . מלכתחילה התקנה חלה על :"אגודה שסווגה כמושב עובדים והיא חברה בברית הפיקוח לקואופראציה החקלאית העובדת בע"מ,או שקיימת בתקנותיה הוראה בדבר הסתנפותה לברית פיקוח זו " בשנת 1980,בעקבות תיקון מס'2 ,ק"ת 968 שונתה התקנה ומאותו מועד התבטלה ההתייחסות המצומצמת לסוג מסוים של מושבי עובדים . היא הורחבה בכך שהיא חלה על כל האגודות הנחשבות ל- "מושב עובדים" (ראה אוטלנגי, לעיל בעמ' 489 ). במשך השנים התקנה אף הורחבה וכיום תקנה 3 א(ח) מנוסחת בזו הלשון :"תקנה זו תחול על אגודה שסווגה על ידי הרשם כמושב עובדים זולת אם נקבעו בתקנון האגודה הוראות ותנאים אחרים בעניין קבלתו של בן ממשיך כחבר אגודה". באשר לתביעה שבפני ,ניר צבי איננו מסווג כמושב עובדים ( ראה ת/1 וכן עדותו של יו"ר האגודה ,דב בלגה בעמ' 27 מול שורות 1-2 ) יתרה מכך הנתבע מונה "כבן ממשיך" בשנת 1979 ובמועד זה ממילא חלה התקנה בניסוחה המצומצם. המסקנה איפה שגם אם מונה הנתבע כ"בן ממשיך " המשמעות של המינוי איננה זו הנובעת מסעיף 3(א) לתקנות האגודות השיתופיות . למסקנה זו ניתן אף להגיע מתוך עיון בחוזה הדו צדדי החל על המשבצת לפיו אין כל התייחסות למושג "בן ממשיך" כפי שפורט לעיל ,אלא שלמינוי מעין זה יכולה להיות משמעות לאחר מות בני הרשות בתנאים שנקבעו בהסכם . בהתאם לחומר הראיות שהוצג (בתיק מוצגי הנתבעים שסומנו באותיות : ג,ד,ו, ז, י) אין ספק שמינויו של הנתבע כ"בן ממשיך "נעשה לצורך קבלת אישור לבניית יחידת דיור נוספת בנחלה בסמוך לבית ההורים .(ראה עמ' 43 משורות 32 ואילך ובעמ' 33 מול שורות 1 ואילך וכן בעמ' 3 מול שורות 26 ואילך ). יש לציין שבעוד הסוכנות והאגודה השיתופית משתמשות באישורים שניתנו לצורך כך במושג "בן ממשיך " ,מינהל מקרקעי ישראל איננו משתמש במושג זה במסגרת אותו אישור.בהתאם למסמך ז' אישור המינהל נאמר :"הואיל והמתיישב ביקש רשות המינהל להקים בנחלה יחידת דיור שנייה עבור בני המשפחה "ובהמשך מצוין שמו של הנתבע .עוד צוין באותו מסמך של המינהל שיחידת הדיור מהווה חלק מהנחלה שהמתיישב (דהיינו התובעים) מתחייבים ש:"יחידת הדיור השנייה תהא מיועדת למגורים של בני המשפחה הנ"ל בלבד ולא תשמש לכל מטרה אחרת ..המתיישב מצהיר כי יחידת הדיור הנוספת תהיה בהחזקתו הבלעדית ותהווה חלק בלתי נפרד מנחלתו וכל הוראות חוזה החכירה של הנחלה יחולו על יחידת הדיור הנוספת כיחידה אחת. " בין התובע לנתבע לא נערך כל הסכם לגבי טיב הזכויות המוענקות לו מלבד אותה זכות לבנות את יחידת הדיור . כמו כן לא ניתנה כל התחייבות בלתי חוזרת למינויו כ"בן ממשיך " .יתרה מכך, ניתן ללמוד מעדויות הצדדים שהנתבע (בתקופות שחי במושב ) עזר לתובע בעבודות המשק וקיבל בתמורה שכר או כפי שכינתה זאת אשת הנתבע "כסף למחייה". בין השניים התקיימה כעין מערכת יחסים בין עובד ומעביד שכן ההחלטות בקשר למשק התבצעו על ידי התובע , לנתבע לא הייתה זכות חתימה בחשבון העסקי של התובע ,התובע היה אחראי בלעדי לחובות ולזכויות של המשק ,התובע שילם לנתבע כסף למחייה על פי שיקוליו (עמ' 35 מול שורות 8 ואילך עמ' 44 מול שורות 27 ואילך וכן בעמ' 47 מול שורות 12 ואילך בעמ' 5 מול שורות 23 ואילך )וכאשר רצה להעניק לו זכויות נוספות העביר איליו אותן זכויות בנפרד, כך לגבי העברת "מכסת הפטם" (עמ' 37 מול שורות 21 ואילך ). מכל המקובץ לעיל אני קובעת שגם אם מונה הנתבע "כבן ממשיך "אין מדובר במינוי כמשמעותו בתקנות "האגודות השיתופיות" שכן התקנות הללו לא חלות ובהתאם להסכם המשבצת אין משמעות ל"בן ממשיך" במובנן של התקנות הנ"ל .המינוי התבצע לצורך הקמת יחידת דיור עבור הנתבע . כל זכות נוספת ניתנה כמתנה נפרדת כך לגבי הרכב שנרכש עבור הנתבע ומכסת הפטם שהוענקה לו במתנה. 15. האם המינוי כ"בן ממשיך "בנסיבות תיק זה ניתן במתנה או שעסקינן בהתחייבות ליתן מתנה בלבד כאמור הנתבע מונה "כבן ממשיך על ידי הוריו , הסוכנות והאגודה "לצורך הקמת יחידת דיור עבורו בסמוך לבית הוריו .התובע חתם לצורך כך על המסמכים הנדרשים (נספח ב' למסמכי הנתבע ). הסוכנות היהודית שהייתה באותו מועד צד להסכם המשבצת אישרה את המינוי (נספח י ו-ד' למסמכי הנתבע) וגם האגודה השיתופית אישרה את המינוי (נספח ג' למסמכי הנתבע ). אלה היו התנאים להקמת יחידת הדיור הנוספת בנחלה ובעקבות כך גם המינהל אישר את הקמת יחידת הדיור (נספח ז'). יתר נמסר על ידי הסוכנות שבמועד הרלוונטי היה נהוג להסתפק באישור הסוכנות. (ראה עמדת הסוכנות לכתבי הטענות ) התובעים לא ביקשו להציג ראיות העומדות בסתירה לעמדה זו .לאור זאת אני קובעת כי לאחר שצדדי ג' אישרו את המסמך המקנה לנתבע את המעמד כ"בן ממשיך "ולו לצורך בניית יחידת הדיור בלבד הרי שבכך הושלמה המתנה (ראה : ע"א 1108/98 משה מדעי נ' שמחה מדעי, פ"ד נד(4) 385 , 393-394 (2000) כדלקמן: "לשם השלמת המתנה מצד נותן המתנה, די בעצם מתן האישור מצד אדם שלישי - גם אם אישור זה עצמו ניתן לביטול. במילים אחרות, מבחינתו של נותן המתנה, הסתיימה הקניית הנכס עם מתן האישור העקרוני מאדם שלישי, כך שאין עוד רשות לנותן המתנה לחזור בו מן המתנה....זאת ועוד אחרת. יש רגליים לסברה כי דבר המתנה, שניתן לבן ממשיך מצד הוריו, הוא הזכות לקבל מן המושב מעמד מסוים באגודה ובמשק. נמצא, כי מסירת מסמך לידו, המזכה אותו לקבל את הזכות מאת צד שלישי, היא דרך ההקניה במובן סעיף 6 לחוק המתנה. המסמכים, הכוללים בתוכם הצהרות של ההורים בפני ועד המושב והצהרות בפני נוטריון, הם המזכים אותו לקבל את הזכות כבן ממשיך. כלומר, במתן המסמכים האלה הסתיים תפקידם של ההורים לשם קבלת הזכות על-ידי בנם. התוצאה היא, כי בכך נסתיימה הקניית המתנה מצד נותני המתנה.....המסקנה היא כי הקניית המתנה מצד ההורים הושלמה וכי אין עוד המדובר בהתחייבות גרידא לתת מתנה". מסקנה זו מייתרת את הצורך להמשיך ולדון בשאלה האם מדובר בהתחייבות ליתן מתנה בלבד על המשמעויות הנובעות מכך. בשולי פרק זה לפסק הדין אני מוצאת להעיר כי התובעים טענו להרחבת חזית ביחס לשימוש שעשו הנתבעים בסיכומיהם בעמדת הסוכנות בקשר לנוהג שהיה קיים במועד הרלוונטי לפיו הספיק אישור הסוכנות לצורך קביעת "בן ממשיך" .מדובר בעמדה של הסוכנות שהוספה לכתבי הטענות כמשיבה והייתה הסכמה לקבלת עמדתה מבלי שמי מהצדדים ביקש לחקור את נציגיה משכך אין מדובר בהרחבת חזית .טענה דומה טענו הנתבעים בקשר לעמדת המינהל בקשר לחוזה המשבצת הדו צדדי ולעובדה שלא קיים מושג "בן ממשיך "על פי אותו הסכם . גם כאן אין מדובר בהרחבת חזית אלא בעמדה של משיב לכתב הטענות שלא נסתרה .עוד אני מוצאת להעיר ששני המשיבים הפורמאליים בחרו שלא להביע עמדה לעצם הסכסוך והשאירו את השיקולים להחלטת בית המשפט. מצאתי גם לדחות את טענת התובעים לפיה אין משמעות למינוי "בן ממשיך "משום שרק התובע 1 חתום על ההצהרה ואין חתימה של התובעת 2. אני דוחה כאמור טענה זו משני טעמים .הטעם הראשון משום שהתובעת 2 חתומה על מסמכי המינהל בקשר לבניית יחידת הדיור עבור הנתבע (ראה נספח ז') ומהטעם שהתובעת 2 העידה שכל ההחלטות במשק נעשו בידיעתה ובשיתופה (ראה: עמ' 11 מול שורות 14 ואילך ). האם התובעים יכולים לחזור מהמתנה שהעניקו לנתבע ? כאמור התובעים העניקו לבנם מתנה שמהותה רישיון לבנות יחידת דיור בנחלה ולהתגורר בה. מאחר והמתנה הושלמה נותרה שאלה האם בנסיבות של תביעות אלו ניתן לחזור מאותו רישיון שניתן במתנה ואם כן באילו תנאים . לאור הדברים שיפורטו אני מוצא לקבוע כבר עתה כי התשובה לשאלה זו היא חיובית . אף כי התובעים בנו ביתם בנחלה בסמוך לבית ההורים , כל השנים הם ידעו שהתובעת 2 אינה רוצה להמשיך לגור במושב ורצונותיה למכור את הנחלה (עמ' 14 מול שורה 7 ואילך ובעמ' 4 מול שורות 6 ואילך ) הנתבעים ידעו שהמגורים שלהם במשק אינם מובטחים לעד. שאשת הנתבע נתנה לכך ביטוי גם בעדותה (בעמ' 40 מול שורות 16 ואילך )כשנשאלה האם היא מאשרת שבשנת 2005 התובעים רצו למכור את המשק " "האמת היא שזה לא פעם ראשונה שש' רצה למכור את המשק .זה היה הרבה זמן קודם אבל כל פעם בזמן החתימה הוא קיבל רגלים קרות ....רצינו תמיד להישאר במשק אבל זה היה ברור שהיד של האבא היא על העליונה אם יחליט למכור נכבד בלית ברירה " לא זו אף זו שהצדדים ניסו להגיע להסדר בעזרת עורכי דינם בקשר למכירת המשק והפיצוי שיקבלו הנתבעים אך גיבוש הסכם ביניהם לא צלח(עמ' 40 מול שורות 25 ואילך ובעמ' 42 מול שורות 5 ואילך ) לפיכך כל אחד מהנתבעים העיד כי ניתנה הסכמה למכירת הנחלה מתוך הבנה שלא יוכלו להתנגד לדרישת התובע למכור את הנחלה. למותר לשוב ולציין שהיו תקופות שהנתבעים עזבו את המשק וניסו את מזלם במקום אחר .הפעם האחרונה הייתה בשנת 2005 כשהתובעים הבהירו שבכוונתם למכור את המשק. מיד לאחר מכן גם התובעים עזבו את המשק לראשל"צ ומאז למעשה לא שבו להתגורר בו. המשק איננו עוסק יותר בחקלאות גם אם ניטעו עצי אקליפטוס במטרה לשמר את הקרקע לכאורה כאדמה חקלאית. העיסוק העיקרי של הנחלה הוא בהשכרת מבנים. עם כל הצער שבדבר,הצדדים מסוכסכים ביניהם , צער שבה לידי ביטוי בעיקר בעדות הנתבעים (עמ' 39 מול שורות 16 ואילך) . התובעים כועסים על הנתבע גם על כך שהתלונן נגדם במהלך הסכסוך, במשטרה,התובע עוכב לחקירה ולאחר מכן התלונה נסגרה (עמ13 מול שורה 31 ואילך )מאז השניים אינם מדברים התבועים אף סרבו להשתתף בחתונת נכד. הסכסוך נסב גם על כך שהנתבע למעשה הפסיק לעסוק בחקלאות ומכר את מכסת הפטם שקיבל מאביו שהייתה השריד האחרון לעיסוק בחקלאות. מטרת התובע הייתה שהנתבע ימשיך לשמר את המשק כמשק חקלאי . הנתבעים מעולם לא תמכו בתובעים משום שלא הייתה להם כל אפשרות כספית נהפוך הוא הם נתמכו על ידי התובעים עמ' 46 מול 16 ואילך ובעמ' 40 מול שורות 1 ואילך) יתר על כן, התובעים כבר אינם מתגוררים בנחלה הם מתגוררים בדירה ב ונאלצים לחיות מכספי הביטוח הלאומי .מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם אפילו לשבת עם חברים בבית קפה בעוד מדובר בנחלה שהתמורה ממכירתה עשויה לאפשר להם בערוב ימיהם לחיות ברמת חיים גבוהה (ראה עדות התובעת 2 בעמ' 13 מול שורות 1 ואילך ) : "אני חיה מביטוח לאומי ,אני לא ידועת אם מחר מחרתיים יקרה משהו ....היום שאני יוצאת עם בעלי ורואה זוגות יושבים בקפה במדרחוב בפארקים ,ואני לא יכולה לעשות את זה כי זה עולה כסף קפה .אנחנו חוזרים הביתה ....אני רוצה למכור .לחיות כמה שיהיה לי לעשות מה שאני רוצה בכסף,לקנות דירה של 2 חדרים ,לא לעבור כל שנה מבית לבית .אני רוצה לחיות כמה שיש לי ”. בע"א 515/76 יצחק, רחל ו-רות לוי נ' חיים ויימן, ו-4 אח', פ"ד לא(2) 127 , 129-130 (1977) דן כבוד השופט שמגר (כתוארו אז) השאלה האם ניתן לחזור מרישיון שימוש במקרקעין במקום שבו הפכו המערערים בני רשות במקרקעין מסקנתו הייתה שיש לבדוק כל מקרה לנסיבותיו וכי יהיו מקרים שניתן יהיה לבטל הרישיון בכפוף לסייגים לרבות מתן פיצוי ובשיעור ההשקעה של בני הרשות במקרקעין שישולם בעת ביטול הרישוי זאת בהתאם להלכה שהתפתחה על יסוד דיני היושר כאשר הסכם הרישיון מאפשר זכות שימוש בקרקע לתקופה מסוימת או אף ללא הגבלת זמן והצדק דורש את קיום החוזה בעין גם כאשר מדובר בהסכם מפורש וגם כאשר ההסכם נובע מהנסיבות . "בתי-המשפט ציינו כי מאחר וברשות המדובר, אין נותן הרשיון יכול לסלק את בעל הרשיון מיניה וביה (ע"א 96/50, יעקב צינקי, ואח' נ' ויקטור ע' כיאט, ואח', (יעקב צינקי, ואח' נ' ויקטור ע' כיאט, ואח', פ"ד ה 474, 479 ; פ"ע ד 103.), בע' 479) וביטולה של הרשות, שניתנה ללא הגבלת זמן, כפוף לסייגים והגבלות (ע"א 87/62, יחיה בדיחי נ' שלמה בדיחי, (יחיה בדיחי נ' שלמה בדיחי, פ"ד ט"ז 2901, 2905.), בע' 2905 ; ע"א 92/69, פאיז מזיאד ח'יר נ' מזיאד פאיז ח'יר ח'יר, (פאיז מזיאד ח'יר נ' מזיאד פאיז ח'יר ח'יר, פ"ד כג (2) 197, 200 ,198, בע' 198). הגבלה זו יכול שתלבש צורת פיצוי, בגובה הערך של התיקונים וההוספות שעשה בר-הרשות, שישולם בעת ביטול הרשות (ע"א 92/69, , הנ"ל, בע' 200 ; ע"א 234/70, גוטליב נ' לוי, (לאה גוטליב נ' נתן לוי, ואח' וערעור שכנגד, פ"ד כה (389 (1.))." (ראה לעיניין זה גם ע"א 496/82 יצחק רוזן ו-4 אחרים נ' יגאל סלונים ,עו"ד ואח', לט (2),337) בנסיבות תיק זה כפי שפורטו לעיל אני סבורה שהצדק עם התובעים .באיזון האינטרסים בין האפשרות לאפשר לתובעים לחיות חיים הוגנים בערוב ימיהם אל מול האינטרסים של הנתבעים להמשיך להתגורר בהתאם לרישיון שקיבלו בנחלה של הוריהם המהווה עבורם בעיקר מקום מגורים ולא מקור הכנסה בתחום החלקלאות ,הרי שיש להעדיף את האינטרס של התובעים בכפוף לכך שהנתבעים יפוצו עבור השקעתם . הפיצוי הנתבעים לא הניחו תשתית ראיתית מספקת לגבי מידת השקעתם במשק לכן טוענים התובעים שבנסיבות הללו הם אינם זכאים לכל פיצוי בגין פינוי הנחלה . הנתבעים טוענים מאידך כי בהיותם בנים ממשיכים הם זכאים להיות בעלי הזכויות על הבית שבו הם מתגוררים ועל השטח עליו יושב הבית וזאת מבלי שיחויבו בתשלום כלשהו להורים ואו למי מטעמם ולמינהל . אני מוצאת לדחות את שתי הטענות . לאור קביעתי שהתובעים זכאים לחזור בהם מהרישיון ומאחר שהנתבעים בנו ביתם בנחלה הרי שהם זכאים לפיצוי . אמנם הנתבעים לא הוכיחו את מידת השקעתם בבנייה ולפיכך לכאורה הם אינם זכאים לפיצוי (ראה :ע"א 3836/93 ע"א 4690/93 ברמלי עמוס (המערערים בע"א 3836/93) נ' דוד ברמלי (המשיב בע"א 3836/93), פד"י נ (3) 868) אך בנסיבות תיק זה אני קובעת שלא רק הרישיון לבנות במקרקעין ניתן לנתבעים במתנה אלא שכל הסיוע שניתן להם על ידי התובעים לשם בניית הבית ניתן להם במתנה. התובעים היו מעוניינים שהנתבע יתגורר במשק .התובעים ביקשו וקיבלו הרשאה להיתר בנייה במשבצת עבור הנתבע עוד בשנת 1975 אך המתינו שהנתבע יירשם לנישואין ויוכל לבנות ,לאחר מכן המתינו עד שלנתבע הייתה אפשרות לבנות . למעשה רק בשנת 1986 נבנה הבית. התובעים סייעו לנתבע בכסף על מנת לאפשר לו לבנות .נטלו משכנתא עבורו (אף כי הנתבעים נשאו בהחזרי התשלום) . מאז מתגוררים הנתבעים במשק (למעט בתקופות שעזבו אותו) בסך הכל למעלה מ-20 שנה .בכל האישורים שניתנו על ידי כל הגורמים המיישבים נרשם כי יחידת הדיור מיועדת לנתבע. מהתנהגות זו של התובעים אני מסיקה שגם ההשקעה של התובעים בדירת הנתבע ניתנה כמתנה כך שאין מדובר בפיצוי עבור השקעה אלא בפיצוי עבור הבית כולו. ניתן להגיע למסקנה זו גם מתשובת התובעת 2 בעמ' 13 מול שורות 20 ואילך היא משיבה :"הוא יקבל כמה שמגיע לו בשביל דירה" יחד עם זאת אני מוצאת להוסיף ולקבוע כי הנתבעים אינם זכאים לפיצוי עבור תוספת הבנייה הבלתי חוקית שהוסיפו שנבנתה בכל מקרה מכספים שניתנו להם על ידי התובעים שכן הנתבעים בנו את התוספת ממכירת מכסת הפטם שניתנה להם במתנה על ידי התובעים . סוף דבר אני מקבלת את התביעה בחלקה בכך שאני קובעת כי לא ניתנה לנתבע התחייבות למסירת הזכויות במשק על שמו אלא ניתן לנתבע במתנה רישיון לבנות יחידת דיור בנחלת ההורים לרבות סיוע לבניית היחידה וכל זאת במתנה . בנסיבות תביעה זו לאור כל המפורט לעיל זכאים התובעים לחזור בהם מן הרישיון ולפינוי הנתבעים מהנחלה בכפוף לכך שיפצו את הנתבעים במחיר שווי ביתם של הנתבעים בניכוי החלק שהושקע בבנייה הבלתי חוקית(היה ויהיה צורך והבנייה הבלתי חוקית תחויב בקנס או בהריסה הרי שבכך ישאו הנתבעים ). לאור זאת ניתן בזאת צו לפינוי הנתבעים או מי מטעמם מהנחלה בכפוף לכך שיקבלו את התמורה של שווי הבית שבו הם מתגוררים . הפינוי יתבצע בתוך חצי שנה לאחר קבלת התמורה מאת התובעים וזאת על מנת לאפשר לנתבעים למצוא לעצמם דיור חלופי. לאור העובדה שהתביעה התקבלה בחלקה הנתבעים ישלמו הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ בלבד . אישור זכויותמושבים נחלות ומשקים