ביום 18.2.09 לאחר הגשת סיכומי הצדדים, מסר ב"כ התובע הודעה, לפיה ביום 26.1.09 למרבה הצער, הלכה לעולמה הנתבעת ז"ל. בהתאם לתקנה 36 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לא תפוג תובענה, על שום שאחד מבעלי הדין מת, ובלבד שעילת התובענה בעינה עומדת; ואם מת אחד מבעלי הדין, בין גמר הדיון לבין פסק הדין, לא תפוג התובענה אף אם אין עילתה קיימת עוד, אלא מותר ליתן פסק דין. בהתאם לכך, ניתן בזה פסק הדין. מבוא. 1. זוהי תביעה לאכיפת חוזה וכן תביעה כספית. 2. במועד הרלוונטי לתביעה, היתה הנתבעת יחד עם בעלה המנוח מסעוד ז"ל, בעלי זכויות "בר רשות" במשק 38 במושב שפר (להלן "הנכס" או "המשק"). 3. ביום 8.3.99 נחתם בין הצדדים הסכם מכר (ת/1) להעברת זכויותיה של הנתבעת במשק, הכולל בית מגורים, לול ומטעים לתובע תמורת סך 400,000 ₪ . ההסכם נערך ונחתם במשרדם של עוה"ד טארק ואחמד חליחל בצפת (להלן "ההסכם"). 4. בשל נסיבות השנויות במחלוקת ולאור בקשת הנתבעת, עו"ד חליחל שלח ביום 15.3.99 מכתב לצדדים, לפיו הנתבעת ביטלה את העסקה. התובע לא השלים עם הודעה זו, ומכאן התביעה שהוגשה על ידו נגד הנתבעת. טענות התובע (בכתב תביעתו המתוקן). 5. לטענת התובע, ביום 11.3.99 לאחר חתימת ההסכם, הומצא אישור מינהל מקרקעי ישראל (להלן "המינהל"), לפיו המשק רשום ע"ש מסעוד וטיטה ברום. עפ"י אישור הזכויות, קיימת התחייבות לרישום משכנתא לטובת בנק משכן מיום 20.3.87 וכן צו מניעה שניתן ע"י המשקם ביום 4.2.98. 6. בהתאם למכתבו של עו"ד חליחל מיום 15.3.99, הנתבעת ביטלה את העסקה מהנימוקים שלהלן: א. המשק רשום גם ע"ש בעלה המנוח מסעוד ברום ז"ל ויש להוציא צו ירושה. ב. יש לבטל את העיקולים שהוטלו ע"י המשקם. ג. יש לבטל את ההתחייבות לרישום משכנתא. 7. התובע ביקש לקיים את ההסכם. ביום 8.4.99 שלח לנתבעת הודעה, לפיה הוא דוחה את האמור במכתבו של עו"ד חליחל בדבר ביטול ההסכם, ורואה בו הפרת ההסכם ע"י הנתבעת. ביום 14.3.99 וביום 6.4.99 הגיע התובע למשרדו של עו"ד חליחל וביקש להפקיד בידיו הנאמנות סך 150,000 ₪, כמתחייב מסעיף 17ב' להסכם, אולם עו"ד חליחל סירב לקבלו. לפיכך, הפקיד התובע חלק מהתמורה בידי כונס הנכסים של המשק, ב"כ התובע (אשר התמנה על בסיס פסק דין שניתן נגד הנתבעת בהעדר כתב הגנה ביום 1.6.99 ובוטל ביום 28.12.03.) 8. הנתבעת הצהירה בהסכם (בסעיף 1), כי היא בעלת הזכויות בנכס. לפיכך, מוטלת עליה החובה להמציא את אישור המינהל לפיו היא בת הרשות היחידה במשק. הואיל והיא מנעה את קיום התנאי או לא עשתה דבר לקיומו, אין היא זכאית להסתמך על מחדלה זה. 9. נטען, כי הפגמים והמכשולים שצויינו במכתבו של עו"ד חליחל ניתנים לתיקון. זכויות בר רשות אינן חלק מהעזבון ובמות אחד מבני הזוג, עוברות הזכויות לבן הזוג הנותר בחיים. הנתבעת יכולה לקבל צו ירושה, ללא אישור או שיתוף פעולה מצד היורשים. בנוסף, ניתן לבצע העברת זכויות במשק בכפוף לקיומם של העיקולים וקבלת אישור המשקם. התובע פרע את המשכנתא שרבצה על הנכס ודאג לרישום זכויות הנתבעת במינהל. 10. התובע טוען, כי הנתבעת הפרה את ההסכם ואינה יכולה להבנות מן ההפרה, ועותר לאכוף את ההסכם עליה. 11. הואיל וההסכם הופר הפרה יסודית, עותר התובע בנוסף לחייב הנתבעת בפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם בסך 10,000$ על פי שוויו לאחר שיערוכו למועד הגשת התביעה - 53,046 ₪. בנוסף טוען התובע, כי הוא זכאי לקבל את דמי השבתת הלול מיום חתימת ההסכם, אשר שולמו לנתבעת ע"י מועצת הלול. 12. טענה נוספת של התובע הינה, כי בהתאם לסעיף 20 להסכם, רשאי כל צד לפרוע חיובי הצד שכנגד ובהתאם, פרע חלק מחיוביה של הנתבעת לצדדים שלישיים. לפיכך, טוען הוא להשבת סכומים אלה, בדרך של קיזוזם מיתרת התמורה המגיעה לנתבעת עפ"י ההסכם כדלקמן: *סך 7,000 ₪ שולמו ביום 11.3.99 לבתה של הנתבעת רותי בוזגלו. *סך 6,006 שולמו ביום 25.10.99 למינהל בגין חוב הנתבעת. *סך 43,644 ₪ שולם ביום 11.4.00 למס שבח. *סך 33,600 ₪ שולם ביום 12.6.03 לפרעון משכנתא של הנתבעת. 13. הסעדים להם עותר התובע הם: א. לאכוף את ההסכם על הנתבעת. ב. לחייב את הנתבעת לשתף פעולה בהעברת הזכויות במשק על שם התובע. ג. לחייב הנתבעת בתשלום הפיצוי המוסכם בהסכם. ד. להצהיר כי התובע זכאי לקבל את דמי השבתת הלול מיום חתימת ההסכם. ה. למנות את ב"כ התובע לכונס נכסים להבטחת ביצוע פסק הדין. ו. לאשר הסעדים הזמניים. ז. לחילופין, אם תדחה התביעה לאכיפת ההסכם, לחייב הנתבעת בתשלום 105,544 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. טענות הנתבעת. 14. בכתב הגנתה המתוקן מיום 31.3.04 טוענת הנתבעת, כי היא ילידת 1928, אלמנה ואנאלפבתית. במועד חתימת ההסכם היתה בת 71, עיוורת בשתי עיניה, במצב פיזי ונפשי בלתי יציב, וללא יכולת לטפל בעצמה ובענייניה הכספיים. 15. במשך תקופה ארוכה לפני חתימת ההסכם, ניסה התובע לשכנע אותה למכור את הבית והמשק, אך היא סירבה. באותה תקופה, היתה תלויה בבתה רותי בוזגלו אשר טיפלה בה וסייעה לה. רותי היתה שקועה בחובות כבדים, והתובע הציע לשלם לה 50,000 ₪ בתמורה לכך, שתביא את הנתבעת לחתום על הסכם המכר, והיא עשתה כן. התובע שילם לה לאחר חתימת ההסכם 7,000 ₪, כמקדמה על חשבון הסך הנ"ל. על אף סירוב הנתבעת, הביאו אותה התובע ורותי לעו"ד לחתימה על הסכם המכר. רותי הפעילה על הנתבעת השפעה פסולה ובלתי הוגנת, לחץ כפיה ועושק בכך שהודיעה לנתבעת, כי אם תסרב לחתום על ההסכם, תגורש מביתה של רותי וזו תפסיק לטפל בה. הנתבעת הוסעה לעוה"ד ברכב התובע. הפגישה אצל עוה"ד לא נקבעה מראש. התובע ורותי ביקשו לערוך את ההסכם במקום, לרבות יפוי כח נוטוריוני, המסמיך את רותי למכור את הנכס ולחתום בשם הנתבעת, על המסמכים הדרושים למטרה זו. כל האירוע היה מהיר ומיידי. חתימת הנתבעת על ההסכם לא היתה בדעה צלולה, ולא במצב שאיפשר לה להבין את משמעות המסמכים עליהם חתמה. עו"ד חליחל ביקש לדחות את החתימה על ההסכם עד לקבלת אישור זכויות הנכס, אך התובע ורותי לחצו לחתום מייד, בטענה כי הנתבעת מבוגרת ולא תוכל לשוב פעם נוספת. 16. הנתבעת טוענת, כי הודיעה על ביטול ההסכם לפני כניסתו לתוקף. בהתאם לסעיף 1 להסכם, "ההסכם יכנס לתוקף לאחר המצאת אישור זכויות עדכני ע"ש המוכרת נקי משיעבודים ומחובות". ההודעה על ביטול ההסכם נמסרה ביום 9.3.99 לאחר שפגו נסיבות ההשפעה הבלתי הוגנת והלחץ שהופעל על הנתבעת, בעקבות פגישתה עם בנותיה האחרות, עליזה סוויסה ומזל מויאל, לאחר שסיפרה להם אודות האירועים, ואלה נסכו בה ביטחון ותמיכה. 17. המסמכים עליה חתמה הנתבעת הם חסרי נפקות משפטית לאור נסיבות חתימתם, במצב של השפעה פסולה ובלתי הוגנת, תוך ניצול מצוקתה וחולשתה. לחילופין, ההסכם לא נכנס לתוקף בהתאם לסעיף 1 להסכם, ובנוסף בוטל ע"י הנתבעת ביום 9.3.99, ובהודעת הביטול של עו"ד חליחל מיום 15.3.99. 18. טענה נוספת של הנתבעת הינה, כי ההסכם אינו בר ביצוע, בהיותו תלוי באישור ועד המושב, הסוכנות היהודית והמינהל. אלה לא נתבקשו ולא נתנו הסכמתם. 19. משבוטל ההסכם לפני כניסתו לתוקף, עשה התובע דין לעצמו. כל נזק שנגרם לו כתוצאה מכך, הינו פרי התנהגותו. 20. לאחר מסכת האירועים המתוארת, סבלה הנתבעת מהתמוטטות נפשית, בשל החשש לאבד את ביתה בעת זיקנה ומצוקה, ואושפזה במחלקה לבריאות הנפש. מצבה הבריאותי החמיר. דיון. 21. טרם הדיון בראיות שהוצגו ע"י הצדדים להוכחת טענותיהם, מן הראוי לדון בטענת התובע בסיכומיו, לפיה כל טענות הנתבעת לגבי מצבה הנפשי הקשה, חוסר הבנה בעת חתימת ההסכם, כפיה, עושק, השפעה בלתי הוגנת, לחץ והטעייה, הינן טענות חדשות אשר לא בא זכרן בהודעת הביטול (ת/4), ולפיכך מנועה הנתבעת מלהסתמך על טענות אלה, כעילה לביטול ההסכם. 22. ביום 12.3.99, כשבוע לאחר חתימת ההסכם, שלח עו"ד ט. חליחל מכתב לשני הצדדים. מפאת חשיבות האמור בו, להלן הנוסח המלא: "הנדון: עסקת משק מס.38 - מושב שפר ברום טיטה - גרידיש אליעזר 1. קיבלתי הודעה מהמוכרת לבטל את העסקה ולא לטפל בהעברת הזכויות במשק. 2. כידוע, עפ"י סעיף 1 להסכם המכר העסקה תכנס לתוקף רק לאחר המצאת אישור זכויות עדכני ע"ש המוכרת נקי משיעבודים וחובות. 3. עפ"י אישור הזכויות עולה כי: א. המשק רשום ע"ש ברום מסעוד ז"ל וברום טיטה, כך שיש הכרח בהוצאת צו ירושה בענין עזבון המנוח ברום מסעוד ז"ל. ב. יש הכרח לבטל את העיקולים אשר הוטלו במשבצת המושב והנמצאים בהסדר המשקים. ג. יש הכרח לבטל את המשכנתא לטובת בנק "משכן" בע"מ. 4. לאור האמור לעיל לא ניתן לבצע את העברת הזכויות ללא שיתוף פעולה בין המוכרת והיורשים עפ"י דין של המנוח ברום מסעוד ז"ל והקונה, וכן המצאת האישורים המ תוארים בסעיף 3 למכתבי זה. 5. לידיעתכם ולטיפולכם. (-) טארק חליחל, עו"ד." 23. מלשון המכתב עולה, כי ענין לנו בהודעת ביטול מטעם הנתבעת שאינה מנומקת. סעיפים 2-4 להודעה אינם מהווים עילת הביטול, אלא הודעה מטעם עו"ד חליחל, לפיה העסקה לא נכנסה לתוקף, בשל אי המצאת אישור זכויות עדכני ע"ש המוכרת נקי משיעבודים ומחובות, וכי ללא שיתוף פעולה בין המוכרת ליורשים, לא ניתן לבצע את העברת הזכויות. 24. בדין הישראלי, אין מוטלת על הנפגע החובה או הנטל לנמק את הביטול (ראה, ביטול חוזה בעקבות הפרתו, מיגל דויטש, אוניברסיטת תל אביב, 1993 - תשנ"ג, 194). הודעת ביטול יכל שתהא גם בהגשת תביעה (ראה חוזים, כרך ב', דניאל פרידמן נילי כהן, הוצאת אבירם ע.1087). 25. במקרה הנדון, הנתבעת לא הגישה תביעה לביטול ההסכם, אך במסגרת בקשתה לביטול פסה"ד שניתן נגדה בהעדר כתב הגנה, נימקה את הביטול. נימוקים אלה מהווים העילה לביטול ההסכם, והנתבעת מנועה מלהעלות נימוקים נוספים, על אלה שנמסרו בהודעת הביטול האמורה (ראה ע"א 702/80 בסיה גלפנשטיין נ. יפת אברהם פ"ד לז (4) 113, 122 (1983)). 26. בבקשה לביטול פסק דין (בש"א (צפת) 1245/00, (ק"ש) 20/03) העלתה הנתבעת הנימוקים הבאים לביטול ההסכם: א. במועד חתימת ההסכם הנתבעת לא הבינה משמעות האמור בהסכם. ב. במועד חתימת ההסכם היתה עיוורת בשתי העיניים. ג. בסמוך למועד חתימת ההסכם היתה המבקשת במצב נפשי ובריאותי בלתי יציב ולא היתה מסוגלת לטפל בענייניה. ד. במעמד חתימת ההסכם וגם לאחר חתימתו, לא התקבלה תמורה מן המשיב ובהעדר תמורה, ההסכם כלל לא נכנס לתוקף. ה. למבקשת לא היה דיור חלופי ואין לה מקום מגורים אחר. ו. ביצוע ההסכם ואכיפתו הינו בלתי צודק בנסיבות הענין. ז. העובדות המפורטות במכתבו של עו"ד חליחל לא היו ידועות לנתבעת במועד עריכת ההסכם. ח. ההסכם כלל לא נכנס לתוקף עפ"י האמור בסעיף 1 להסכם. 27. לאור נימוקי הביטול כאמור, הנתבעת מנועה מלטעון הטענות שהועלו בכתב הגנתה המתוקן, בדבר חתימת ההסכם עקב השפעה פסולה ובלתי הוגנת, לחץ, כפיה ועושק מצד בתה רותי, בכך שהודיעה לנתבעת, כי אם תסרב לחתום על ההסכם, תגורש מביתה והיא תפסיק לטפל בה, הודעה אשר נמסרה לנתבעת בעקבות הצעת התובע לשלם לרותי 50,000 ₪ בתמורה לכך, שתביא את הנתבעת לחתום על הסכם המכר. 28. באשר למצבה הנפשי, ומסוגלתה להבין על מה חתמה במועד חתימת ההסכם, הוצגה על ידי הנתבעת, חוות דעתו של ד"ר אלכסנדר מיזרוחין, מומחה בתחום הפסיכיאטריה (נ/3). על פי חוות הדעת, הנתבעת נבדקה על ידי ד"ר מיזרוחין ביום 27.6.04. המסמכים שעמדו לרשותו בעת הבדיקה הם: 1. סיכום מחלה מבית חולים צפת, מח' פנימית ב' מיום 23.4.99. 2 .טופס יעוץ פסיכיאטרי של ד"ר חסין מיום 22.4.99. 3. סיכום מחלה ממחלקה גיריאטרית מ- 1.6.04. ד"ר מיזרוחין מציין בחוות הדעת, כי בשנת 1999 נבדקה לראשונה על ידי פסיכיאטר, בהיותה מאושפזת בבית חולים כללי בצפת. בבדיקה אז, ציין הפסיכיאטר שעד שנת 1998 הנתבעת היתה יחסית עצמאית, תפקדה בבית, אם כי התקשתה בתפקוד עקב עיוורון. מסוף 1998 חלה התדרדרות במצבה הנפשי, היא שקעה בתוך עצמה והפסיקה לתפקד. האשפוז היה בשל בעיות קרדיאולוגיות, יתר לחץ דם, ובעיות ריאות כרוניות. במהלך האשפוז מצבה הנפשי החמיר והוזמן יועץ פסיכיאטרי. היועץ הפסיכיאטרי התרשם, שמדובר במצב של הפרעה דפרסיבית קשה עם חשד לפסדודמנציה. אחרי השחרור לא המשיכה במעקב פסיכיאטרי. בפרק הסיכום קובע המומחה, כי המדובר בתהליך של אלצהיימר ודמנסיה ובשנת 1999 עברה מצב של דיכאון קשה. כיוון שמחלתה כרונית, וכבר בשנת 1999 גילתה סימנים של הפרעות קוגנטיביות, מסקנת המומחה הינה, כי שיפוטה היה לקוי גם בעת חתימת הסכם מכר הדירה. בעדותו בבית המשפט אמר בין היתר, כי הפנייה אליו היתה כדי לחוות דעתו בענין מצבה העכשווי, בשנת 2004, יכולתה לטפל בענייניה והצורך באפוטרופסות, וכן על יכולתה לחתום על ההסכם שנחתם בתחילת 1999, חמש שנים קודם לכן. לדבריו, הבדיקה על ידי ד"ר חסין ביום 22.4.99 (נספח לחוות הדעת נ/3) העלתה, כי ההחמרה במצבה של הנתבעת חלה, בעקבות האיום לאבד את ביתה, שנמכר בניגוד לרצונה. בהמשך העיד, כי הסתמך על מה שבני המשפחה אמרו לו, לאחר שהוברר כי הנתבעת לא היתה בטיפול פסיכיאטרי, אך היא קיבלה טיפול באמצעות רופא משפחה בתרופה "מודל". תרופה זו היתה נפוצה לשימוש, במיוחד על ידי אנשים מבוגרים הסובלים מבעיה נפשית עם תופעות גופניות. הוא ביקש מהמשפחה מסמכים רפואיים, אך לא היו בידיהם. לדבריו, לא נאמר לו שהנתבעת נחקרה בבית המשפט בשנת 2000 (בבקשה לביטול פס"ד - ב.ס.). ד"ר מיזרוחין סבור, כי ההסתברות שהנתבעת סבלה במועד חתימת ההסכם ממחלת אלצהיימר, סבירה יותר. במועד בדיקתה ע"י המומוחה, היתה בשלב מאוד מתקדם של אלצהיימר. יחד עם זאת, יתכן שחולה אלצהיימר יגיע לשלב בו היתה במועד בדיקתה ע"י המומחה, תוך שנתיים. בהמשך העיד, כי בשנת 99 היו לנתבעת סימנים לפגיעה קוגנטיבית, כפי שצויינו באבחנה של ד"ר חסין מיום 22.4.199 שם נאמר: "ריכוז וזיכרון לטווח קצר ירודים". המומחה משליך על המצבה הקוגנטיבי בשנת 99 מהבדיקה הנוירולוגית המקיפה שערך לנתבעת, כולל תיפוקדים קוגנטיבים במועד בדיקתה על ידו. 29. כנגד חוות דעתו של ד"ר מיזרוחין, הוגשה מטעם התובע חוות דעתו של ד"ר עמיקם טל, מומחה בתחום הפסיכיאטרי. ד"ר טל התבקש לחוות דעתו על מצבה הנפשי בעת בדיקתה על ידו ביום 3.2.05, ואת כשירותה המנטאלית בעת חתימת ההסכם ביום 8.3.99. בפתח חוות דעתו אומר המומחה: "בחוות דעתי, אראה לקורא, כי לא ניתן להוכיח, כי מרת ברום לא היתה בעלת כשירות מנטאלית לחתום על הסכם המכר השנוי במחלוקת. אדרבא - אראה, כי קיימת סבירות גבוהה, כי היתה בעלת כושר מנטאלי לחתום על ההסכם, להבין את טיבו על משמעויותיו לגביה ולגבי אחרים" במועד בדיקתה אצל המומחה ביום 3.2.05, הגיעה למרפאה הממוקמת בקומה ב'. היה קושי להביאה לקומה השניה. הנתבעת, שהיתה מלווה בשתי בנותיה מזל ועליזה ונכדה נתנאל, לא איפשרה לבנותיה לסייע לה לטפס במדרגות, והיא עלתה במעין זחילה משונה על ארבע, במעלה המדרגות. בעת שיצאה מן המרפאה, ירדה במדרגות כאחד האדם, תוך תמיכה בבנותיה. בבדיקה עצמה לא שיתפה פעולה. לא הגיבה לשאלות המומחה או של בנותיה. ישבה על כורסא ונאנחה, ולא התייחסה לסביבה. ביום 22.4.09, כחודש ומחצית לאחר חתימת ההסכם, נבדקה ע"י פסיכיאטר ד"ר אנטולי חסין. הבדיקה נערכה תוך אשפוזה במחלקה הפנימית בבי"ח צפת ביום 21.4.99. במסמך היעוץ הפסיכיאטרי נאמר, כי תלונות הנבדקת היו של לחץ בחזה ופחד למות. אלה הופיעו בחצי שנה אחרונה. על ממצאי הבדיקה של ד"ר חסין נאמר בחוות הדעת, כי מצא את הנבדקת במצב של הכרה צלולה, התמצאות תקינה בכל המובנים. ענתה לשאלות לענין. לא נמצאו מחשבות שווא ולא הפרעות בתפיסה. ריכוז וזיכרון לטווח קצר ירודים. הבודק סיכם את היעוץ באבחנה: Major Depressive Disorder, Severe With Somatic Symptoms and Pseudodementia. הומלץ על טיפול תרופתי נוגד דיכאון. ד"ר טל מנתח את ממצאיו והאבחנה של ד"ר חסין וקובע, כי הרופא מצא כי הנתבעת סובלת מדיכאון עמוק, עם דגש על חרדה לעתיד וחרדה הקשורה לאיום אובדן ביתה. לדעתו, ה"הפרעה בריכוז ובזיכרון לטווח קצר", הם תוצאה של מתח וחרדה. הם ביטוי למצבה המיידי בעת הבדיקה, אך אינם מייצגים מצב מתמשך לאורך זמן. ממצא קליני נוסף שנמצא ע"י ד"ר חסין הינו "פסוידודמנציה". מצב זה מבטא ממצאים בבדיקה הקלינית, השייכים לתחום של הפרעות קוגנטיביות, ובמונח "פסוידו" הכוונה היא, שאין הפרעות קוגנטיביות ואינטלקטואליות כמו בדמנציה ממש, והן חולפות. במקרה הנדון סבור המומחה, כי מצב זה נוצר אצל הנתבעת, כביכל, כדי לשחררה מאחריות למעשה החתימה על מכירת הבית, כאשר לא הצליחה לבטל את ההסכם. המומחה מציין בנוסף, כי הנתבעת הגיעה למשרדו של עו"ד חליחל ביום 14.3.99 שבוע לאחר החתימה כדי לבטל את ההסכם. ברי, כי במועד זה לא היה מצבה הנפשי דומה לזה שתואר ע"י ד"ר חסין חודש אח"כ. במועד הבדיקה ה-22.4.99 היתה בשיא מצוקתה, אשר לא היתה קיימת ביום החתימה על ההסכם ביום 8.3.99, ולא בתקופות מאוחרות יותר. בנותיה לא מסרו, על היותה בטיפול פסיכיאטרי לאחר שחרורה מהאשפוז ב-4/99. ד"ר טל שולל את מסקנתו של ד"ר מיזרוחין לפיה בשנת 1999 היו סימנים ברורים להפרעות קוגנטיביות. אם היו סימנים, לאור הופעתה בבית המשפט ביום 4.7.00 וההתרחשויות לאחר ה-8.3.99, אלה מצביעים על העדר הפרעות קוגנטיביות באותה תקופה. גם באשפוזה ביום 26.5.04 בשל חום, חולשה כללי וחבלת ראש, בסעיף הבדיקה הנוירולוגית, נרשם כי מדברת לעניין, השתחררה במצב כללי משביע רצון ולא הופנתה למעקב פסיכיאטרי. לסיכום קובע ד"ר טל, כי לא ניתן להוכיח כי כושרה המנטאלי של הנתבעת לחתום על ההסכם ביום 6.3.99 ולהבין את משמעותו, היה פגום. הנתבעת לא סבלה מאלצהיימר בעת החתימה על ההסכם, וקיימת סבירות גבוהה, כי היתה בכשירות מנטאלית מלאה לחתום עליו ולהבינו, על כל המשמעויות הקשורות לחתימתה זו. 30. בחקירתו הנגדית העיד, כי לא ראה אף מסמך שהנתבעת היתה במעקב פסיכיאטרי, ואילו היו כאלה, סביר להניח שהמשפחה תציג אותם. אלה לא הוצגו. כמו כן הבהיר, כי כאשר נאמר "פסאודו" "דמנציה" הכוונה היא "כאילו" "דמנציה", כלומר, שלנבדקת אין דמנציה עפ"י ממצאי בדיקתו. אין הפרעה קוגנטיבית אמיתית של הנבדקת. המצוקה של הנתבעת היתה אמיתית, ומצבה היה קשור לחרדתה מהבנתה את המשמעות של איבוד ביתה והנפקות של החתימה על ההסכם. יתכן שעמדה בלחצים מאוד רציניים מצד משפחתה, שהתנגדו למכר ותגובתה הנפשית, יכל שהיתה גם ביטוי למתח שנוצר בינה לבין בני המשפחה. 31. הינה כי כן, המומחים חלוקים בדעותיהם בשאלה, אם במועד חתימת ההסכם היתה הנתבעת במצב קוגנטיבי, אשר איפשר לה להבין את משמעות ההסכם עליו חתמה. שני המומחים בדקו את הנתבעת זמן רב לאחר מועד החתימה על ההסכם, ד"ר מיזרוחין 5 שנים מאוחר יותר, וד"ר טל 6 שנים אחרי החתימה. 32. לצד מחלוקת זו בין המומחים, ניצבות מספר עובדות אשר יש בהן כדי להטות את הכף בשאלה שבמחלוקת. א. לא הוצג תעוד רפואי כלשהו, המעיד על בדיקה פסיכיאטרית או טיפול פסיכיאטרי שעברה הנתבעת לפני ה-8.3.99 - מועד חתימת ההסכם. ניתן להניח, כי אם היה בתיקה הרפואי עדות לכך, היא היתה מוצגת. ד"ר מיזרוחין מציין בחוות דעתו, כי בעת קבלתה לאישפוז ביום 22.4.99 צויין, כי הנתבעת מטופלת ב-"מודל", אך לא הוצג תיקה הרפואי לפני האישפוז. ב. עורכי הדין חליחל, אשר אמורים היו לייצג את שני הצדדים לעסקה, ואין להם ענין בתוצאות המשפט התרשמו, חד משמעית, כי הנתבעת הבינה היטב את משמעות חתימתה על ההסכם. ג. בדיון ביום 9.12.04 מסר ב"כ הנתבעת, כי הוגשה בקשה למינוי אפוטרופוס לנתבעת מספר חודשים קודם לכן. מכאן, שעד שנת 2004, חמש שנים לאחר חתימת ההסכם, לא מונה לנתבעת אפוטרופוס, והיא חתמה על מסמכים שונים, לרבות תצהירים ויפויי כח (נספחים ג.1-ג.7 ל-ת/15). עובדות אלה, אינן מתיישבות עם הטענה, לפיה מצבה הנפשי והקוגנטיבי במועד חתימת ההסכם היה כזה, שלא איפשר לה להבין על מה חתמה. ד. עפ"י תצהירה של בתה עליזה סוויסה (נ/4), ביום 9.3.99 היתה יחד עם הנתבעת אצל עו"ד חליחל, והנתבעת הורתה לעו"ד חליחל לבטל את ההסכם ואת יפוי הכח שנחתמו יום קודם לכן. קשה להעלות על הדעת האפשרות, לפיה הנתבעת לא הבינה את משמעות חתימתה על ההסכם ביום 8.3.99, אך כבר למחר, הבינה את משמעות ביטול ההסכם וביטול יפוי הכח. ההגיון אומר, שאם לא היתה לה היכולת הקוגנטיבית להבין את משמעות חתימתה על ההסכם, גם לא היתה לה היכלת הקוגנטיבית להבין את משמעות ביטול ההסכם ויפוי הכח - למחרת. ה. בעדותה בפני, בשנת 2000 התרשמתי, מהתנהגות מניפולטיבית של הנתבעת, ומעדותה המגמתית. ו. התנהגותה המוזרה של הנתבעת בעת ביקורה אצל ד"ר טל, מעוררת אף היא תחושה לא נוחה, שהנתבעת, אולי בהשפעת בני משפחתה, עשתה הכל כדי ליצור הרושם אצל המומחה, שהיא אינה מבינה דבר מהסובב אותה, מתוך הבנה, שרושם זה ישרת את האינטרס, של ביטול ההסכם. 33. מסקנתי מכל האמור לעיל הינה, כי יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר טל ולפיה, לא הוכח במידה הדרושה, כי במועד חתימתה על הסכם המכר, כושרה השיפוטי של הנתבעת היה לקוי, כי לא היתה בדעה צלולה וכי לא היתה במצב המאפשר לה להבין את משמעות החתימה על הסכם המכר. לפיכך, נדחית טענה זו של הנתבעת. 34 .הטענה הנוספת של הנתבעת הינה, כי במועד חתימת ההסכם היתה עיוורת בשתי עיניה. לא הוצג על כך מסמך רפואי. סביר להניח, כי אם זה אכן היה מצבה, לא היה כל קושי להמציא על כך תיעוד רפואי. עורכי הדין חליחל אשר העידו ביום 4.7.00 לא אמרו על כך דבר ולא נשאלו על כך. כך גם בעדותם השניה ביום 22.5.06. הנתבעת אושפזה ביום 25.7.99 בשל "כאב לוחץ בחזה" ובמכתב השחרור צויין:"עינים: תנועתיות מלאה של גלגל העיניים, עכירות עדשה ימין". מכאן, שלכל היותר לא ראתה בעין אחת. זאת ועוד; הנתבעת חתמה על תצהיר ויפויי כח לאחר מועד חתימת ההסכם, לרבות יפוי כח לב"כ הנוכחי ביום 11.12.02 (נספח ג'3 לת/15), ואיני מעלה על דעתי אפשרות, לפיה החתים אשה עיוורת על יפוי כח. בנסיבות אלה, אני דוחה את הטענה בדבר עוורונה של הנתבעת, כעילה לביטול ההסכם. 35. העדר תמורה.טענת הנתבעת בבקשתה לביטול פסק הדין, לפיה לא שולמה תמורה בגין הנכס הנרכש, לא במועד חתימת ההסכם ולא לאחר מכן, נזנחה בסיכומי הנתבעת. גם לגופה, אין בה ממש. התובע שילם בסמוך למועד חתימת ההסכם 7,000 ₪ ביום 11.3.1999 (נספח יא'1 לת/15), וביום 14.3.99 התייצב במשרדו של עו"ד חליחל וביקש לשלם 150,000 ₪ נוספים, אך בקשתו נדחתה, נוכח הודעת הביטול של הנתבעת (נספח י' לת/15). מכאן שהתובע יצא ידי חובתו כדי לעמוד בתנאי ההסכם, והנתבעת סרבה לקבל את התמורה. 36. הנתבעת טוענת בנוסף, כי ההסכם כלל לא נכנס לתוקף עפ"י האמור בסעיף 1 להסכם. טענה זו הועלתה הן בבקשה לביטול פסק הדין והן בכתב ההגנה המתוקן. 37. בסעיף 1 להסכם תחת הכותרת: "הצהרת המוכרת" מצהירה הנתבעת, כי היא בעלת הזכויות בנכס. בסיפא של הסעיף נאמר: "המוכרת מתחייבת להמציא אישור זכויות עדכני, וההסכם יכנס לתוקף לאחר המצאת אישור זכויות עדכני נקי משיעבודים וחובות." בסעיף 2 להסכם נאמר: "א. הינה (המוכרת - ב.ס.) רשאית להעביר את מלוא זכויותיה בנכס למי שתחפוץ, וכי הנכס הינו חופשי מכל שיעבוד או זכות צד ג' אחרת. ב. במקרה שיוברר, כי רבץ על הנכס שיעבוד כלשהו, מתחייבת המוכרת לסלק חיוב זה תוך 7 ימים מיום שקיבלה הודעה על כך מהקונה ו/או מעו"ד חליחל." ברי, כי תנאים אלה מהווים חויוביה של הנתבעת והם נועדו להגן על הקונה - התובע. על הנתבעת חלה החובה להמציא אישור זכויות עדכני ואם יתברר, כי בניגוד להצהרתה, קיימים שיעבודים על נכס, עליה לגרום להסרתם. 38. אין חולק, כי הנתבעת לא קיימה חיוביה אלה ובמקום זאת, הודיעה על ביטול העסקה ביום 15.3.99 או בסמוך למועד זה (ת/4). 39. סעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן "חוק החוזים") קובע: "(א). חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן - תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (להלן - תנאי מפסיק). (ב) ... (ג) חוזה שהיה מותנה בתנאי מתלה, זכאי כל צד לסעדים לשם מניעת הפרתו, אף לפני שנתקיים התנאי." וסעיף 28 לחוק החוזים קובע: "(א) היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי קיומו." נדמה שלא יכל להיות ספק בכך, שהנתבעת אינה רשאית להסתמך על מחדלה, שלא לקיים את חיוביה עפ"י החוזה, ולטעון כי הואיל והפרה את חיוביה, החוזה לא נכנס לתוקף, בשל אי קיומו של תנאי מתלה. מניעות זו משקפת את עקרון תום הלב. דינה של טענה זו, להדחות מכל וכל, והתובע זכאי לסעד לשם מניעת הפרת ההסכם, בהתאם לסעיף 27(ג) לחוק החוזים. 40. התובע גילה דעתו (בסעיפים 23 ו-29 לכתב התביעה), כי הינו מעוניין בקיום החוזה ולא בביטולו. סעיף 20 להסכם קובע: "רשאי כל צד לסלק חיובים אשר משנהו חייב בהם, ויהיה זכאי להחזר כל הסכומים ששילם... או זכאי לקזזם מהכספים שחייב לצד שני." מכאן, שפעולות התובע להמצאת אישור זכויות עדכני, תשלום חיוביה של הנתבעת למינהל מקרקעי ישראל, למס שבח, לבנק המלווה לפרעון משכנתא שרבצה על הנכס, הינן פעולות כדין בהתאם לקבוע בחוזה (נספחים ז', יא.2, יא.3 ו-יא.4). 41. למעלה מן הצורך, אתייחס גם ליתר הטענות שהועלו בכתב ההגנה המתוקן, אף שלא הועלו בבקשה לביטול פסק הדין, המהווה הודעת ביטול ההסכם של הנתבעת. 42. הנתבעת טוענת כאמור, כי התובע הציע לשלם לרותי (בתה של הנתבעת), 50,000 ₪ בתמורה לכך, שתגרום להבאתה של הנתבעת אל עו"ד חליחל כדי לחתום על הסכם המכר. הבטחה זו, הביאה על פי הנטען, את רותי להפעיל על הנתבעת השפעה פסולה ובלתי הוגנת בכך שהודיעה לה, כי אם לא תבוא עמה לחתום על ההסכם, תגורש מביתה, ורותי תפסיק לטפל בה. בעקבות איום זה ובסמוך לאחריו, חתמה הנתבעת על הסכם המכר, בניגוד לרצונה. 43. להוכחת טענה זו, הוצג תצהירה של רותי (נ/5), בה היא מגוללת את האירועים הנטענים. על פי התצהיר, בעקבות הצעת התובע בסוף שנת 1998, ניסתה לשכנע את אמה לחתום על הסכם המכר, אך היא סרבה. ביום 8.3.99 הציבה לה אולטימטום, כי אם תעמוד בסירובה, תגורש מביתה ורותי תחדול מלטפל בה. באותה עת, אמה התגוררה אצלה. כתוצאה מכך, הביאה את הנתבעת למשרדו של עו"ד חליחל בצפת, שם נחתם ההסכם. היא סיפרה למשפחתה על ההסכם בינה לבין התובע (בדבר תשלום 50,000 ₪) בשנת 2003 קרי, כ-4 שנים לאחר חתימת ההסכם, לאחר שהתובע לא עמד בהבטחתו, לשלם לה הסכום המוסכם (סעיפים 21-24 לנ/5). בעדותה בבית המשפט אמרה, כי כחודשיים שלושה לאחר חתימת ההסכם, סיפרה למשפחה על הצעתו של התובע (ע.70 ש.11-12). 44. כמו כן, הוצג תצהירה של עליזה סוויסה מיום 12.9.06 (נ/4), בתה האחרת של הנתבעת. בתצהירה, נאמר כי ביום 9.3.99 היתה יחד עם אמה במשרדו של עו"ד חליחל, ואמה הורתה לעוה"ד לבטל את החוזה ואת יפוי הכח. לאחר שהודיעה לתובע על הביטול, הציע לה 100,000 ₪ אם תחזור בה מביטול העסקה, אך היא סירבה. בחקירתה סיפרה, כי כאשר פנתה לרותי למחרת חתימת ההסכם, ושאלה אותה למה היא עשתה את הדבר הזה, רותי סיפרה לה שהתובע הבטיח לה כספים ושישלם את כל חובותיה. לדבריה, רותי אמרה לאמה שאם לא תבוא היא תוציא אותה מהבית, והיא מצאה את אמה בחוץ בגשם, לאחר שרותי גרשה אותה מביתה. נודע לה על כך משכנה של רותי, היא הגיעה, מצאה את אמה לבד בגשם, ויחד איתה נסעה לעו"ד חליחל וביטלה את ההסכם. 45. עליזה חתמה על תצהיר נוסף, ביום 24.3.03, בבקשה להצגת ראיות נוספות בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת/16). בתצהיר נאמר בין היתר, כי "למבקשת ולמשפחה נודע זה אך עכשיו, כי בתה (של הנתבעת - ב.ס.) אחותי רותי בוזגלו, סיכמה עם המשיב, מאחורי גבה כי בתמורה לכך שתביא את המבקשת לחתום על הסכם למכירת המשק ישלם לה המשיב (התובע - ב.ס.) סך של 50,000 ₪ ..." 46. עדותה של עליזה אשר סותרת את תצהירה (ת/16), אינה מתיישבת עם ההגיון והשכל הישר. אם הנתבעת חתמה על ההסכם בשל לחץ שהופעל עליה על ידי רותי, מדוע רותי "זרקה" אותה מביתה למחרת ? הרי על פי גירסתה, האיום מצד רותי היה, שאם לא תחתום על ההסכם תגורש, והרי הנתבעת חתמה על ההסכם. אם כך, מדוע גורשה על יד רותי לאחר שמילאה את דרישתה וחתמה על ההסכם ? 47. זאת ועוד; עליזה אישרה בעדותה, כי היא היתה בשעתו במשרדו של עו"ד יאסין, אשר ייצג את הנתבעת בבקשתה לביטול פסה"ד בשנת 2000. כיצד יתכן, שעליזה לא סיפרה לעו"ד יאסין דבר, על הארועים הדרמטים שהתרחשו סמוך לאחר חתימת ההסכם, לפי גירסתה, הן על הבטחתו של התובע לרותי לפני חתימת ההסכם, הן על הצעתו לעליזה לאחר ביטול ההסכם, והן על הדרמה סביב גירושה של הנתבעת לרחוב, בגשם, על ידי בתה רותי למחרת חתימת ההסכם ? כיצד ניתן להסביר את העובדה, שבתצהיר הנתבעת מיום 14.5.00 אין על כך, ולו רמז ? 48. דויד אלמליח, חתנה של הנתבעת, מונה ביום 29.11.05 לאפוטרופסה של הנתבעת. בתצהירו נ/6 נאמר, כי בדיעבד התבררה לו, הקנוניה בין רותי לבין התובע, וכי רותי הפעילה על הנתבעת השפעה פסולה כאשר הודיעה לה, כי אם לא תבוא לחתום על מסמכים אצל עו"ד, תגרש אותה מביתה ותפסיק לטפל בה. הוא מוסיף ומצהיר, על עובדות שהתרחשו במשרדו של עו"ד חליחל ביום 8.3.99, אף שבאותו יום טס לארה"ב, ולא היה נוכח באירועים אלה (סעיפים 18-23 ל-נ/6). לדבריו, נודע לו מאישתו, כ-4-6 חודשים אחרי חתימת ההסכם, על הצעת התובע לרותי (ע.77 ש.28 וע.78 ש.1). ברי, כי המדובר בעדות מפי השמועה, ואין לה כל משקל ראייתי. בנוסף, מתצהירו עולה, כי גם הוא ידע, לפי גרסתו, בעת הגשת הבקשה לביטול פסה"ד בשנת 2000, כי ההסכם נחתם כתוצאה מלחץ שהופעל על הנתבעת על ידי רותי, בעקבות הצעת התובע. אם כך, מדוע לא דאג להביא לידיעת עו"ד יאסין מידע מהותי וחשוב זה ? 49. התובע הכחיש בתצהירו ובעדותו, כי הציע לרותי סכום כלשהו. 50. נוכח הסתירות והתמיהות שעלו מעדויותיהן של רותי ושל עליזה, והעובדה שגרסתן לא הועלתה בבקשה לביטול פסק הדין, אין בידי לקבלה כאמינה. 51. גם אם היתה הנתבעת מוכיחה, כי התובע הציע לרותי התשלום הנטען, מוטל עליה הנטל להוכיח, כי הנתבעת חתמה על ההסכם, בשל הלחץ שהופעל עליה ע"י רותי, ולא מתוך רצון חופשי. 52. עפ"י תצהירה של רותי (נ/5), בעקבות הלחץ והאיום שהפעילה על אמה, הגיעה הנתבעת למשרדו של עו"ד חליחל, יחד עם התובע ואורה אפוטה. כ-30 דקות אח"כ, כל המסמכים היו חתומים. בעדותה, הפליגה בתיאוריה, על מה שהתרחש במשרדו של עו"ד חליחל: "בתוך המשרד של עו"ד חליחל אמרתי לה שתחתום. היו צעקות, אמא שלי צעקה והיא אמרה שהיא לא מוכרת שנעזוב אותה כי היא רוצה ללכת... עו"ד טארק שאל אותה אם היא רוצה למכור את הבית, היא אמרה שלא, אמרתי לו שיחתים אותה בינתיים עד שכל המשפחה תבוא, ואז יחליטו אם מוכרים או לא מוכרים, זה מה שאמרתי לעו"ד טארק חליחל... הוא שיתף איתי פעולה בכל המשחק הזה. עו"ד טארק אמר דברים לא נכונים לאמי כדי שתחתום על ההסכם..." (ע.69 ש.9-19). וכן: "כאשר אמי לא רצתה לחתום, אני אמרתי לה בכח שתחתום. אני התעצבנתי עליה וכעסתי עליה בתוך המשרד, אמרתי לה שאם לא חותמת היא הולכת לרחוב. זה היה ליד עוה"ד... אחרי שהיא חתמה היא יצאה החוצה, וחברה שלי לקחה אותה והיא התחילה לבכות בחוץ. חברה שלי היא אורה אפוטה." (ע.69 ש.27-28 ע.70 ש.1-2). אורה אפוטה, אשר לכאורה היתה עדה לכל ההתרחשות המתוארת, לא מסרה עדותה. 53. עו"ד אחמד חליחל העיד, כי התובע, הנתבעת, רותי בוזגלו ושתי בנות נוספות של הנתבעת הגיעו למשרדו. הנתבעת אמרה לו שהיא רוצה למכור את המשק. היא גם ביקשה מטעמי נוחות, שבתה תטפל במקומה בכל הקשור במכירת המשק. לשם כך ביקשה לערוך יפוי כח לבתה. הוא דיבר בעברית פשוטה ומדי פעם הנתבעת שאלה אותו שאלה בערבית, והוא השיב לה בערבית פשוטה. הוא הציע לנוכחים לדחות את החתימה ליום יומיים, כדי לקבל אישור זכויות, אך הם ביקשו לחתום באותו יום דווקא. בהמשך העיד, כי הנתבעת "נראתה לי בסדר גמור. אני רואה בן אדם שמבין, והמשפחה היתה איתה. אם היה לי ספק לא הייתי עורך את העסקה" (ע. 18 לפר'). העד לא נשאל, אם היו צעקות במשרדו כפי שהעידה רותי, או אם הבחין במתח או עימות כלשהו בין הנתבעת לבין רותי. עדותו זו של עו"ד אחמד חליחל, היתה עדותו השנייה בתיק. בעדותו הראשונה בבקשה לביטול פסה"ד אמר בין היתר, כי למשרדו הגיעו לפחות שתי בנות של המבקשת ובן משפחה נוסף. 54. עו"ד טארק חליחל ערך את ההסכם. על פי עדותו, לאחר שהסביר לצדדים את ההסכם חתמו עליו. העד הופנה לתצהירה של גב' אפוטה (אשר הוצא מן התיק לאחר שלא התייצבה כדי להיחקר עליו) ואמר: "... אם היה לי ספק אחד למיליון שהעסקה לא נעשית מרצון חופשי ומכל הלב, לא הייתי נכנס בשום פנים ואופן לעסקה, גם אני וגם אבי עו"ד חליחל אחמד, שנינו היינו מעורבים בעסקה, זה סיפור שלקח יותר משעתיים, אם היה לנו צל של ספק שמשהו לא בסדר, בחיים לא היינו נכנסנים לעסקה הזאת" (ע. 41). באשר לנוכחים באותה פגישה העיד: "הגיע הקונה- גרידיש, ברום טיטה- המוכרת, רותי בוזגלו- בתה, עוד מישהו מצד המוכרת בחור רזה עם שפם, ועוד גברת שמנמונת עם כיסוי ראש ואני זוכר שהיו עוד אחד שניים. אני זוכר שמצד המוכרת היה מלא, היו 4 או 5 אנשים" (ע. 41). "... אם היה לי ספק אחד למליון שהיא במצב נפשי לא טוב, או שהיא לא מבינה, או לא כשירה או תחת לחץ, לא הייתי עושה את העסקה בשום פנים ואופן, לא אני ולא אבי, בשביל עסקה אחת לא נאבד לא רישיון ולא עתיד... " (ע. 42). 55. בתצהיר התובע (ת/15) נאמר, כי בעת חתימת ההסכם נכחה גם אורה אפוטה, שכנתה של רותי. תהליך כתיבת ההסכם ועריכתו נמשך כשעתיים, במהלכן העירה הנתבעת הערות ענייניות. כך גם ביחס ליפוי הכח. עו"ד חליחל אמר לנתבעת כי עליה להביא מסמכים שונים והיא השיבה שאין לה כח לרוץ, ולאחר שרותי הציעה כי היא תטפל בכך, נערך יפוי הכח לטובתה. באשר למו"מ שקדם לעריכת ההסכם נאמר, כי במהלך שנת 1998 מכר רהיטים לרותי ותוך כדי שיחה עמה, אמרה לו שאמה מעוניינת למכור את המשק. הוא נפגש עמה שלוש פעמים בנוכחות רותי, ופעם אחת בנוכחות בתה מזל. הוא שוחח גם עם בתה עליזה, שגם לה מכר רהיטים, על מכירת המשק. עם עליזה אף הלך לראות דירה בצפת אותה תוכל הנתבעת לשכור לאחר מכירת המשק. בעדותו אמר בנוסף, שגם חיים בנה של הנתבעת היה נוכח בעת חתימת ההסכם. לדבריו, כל הבנות של הנתבעת רצו במכירה. רותי אמרה לו, שהאם רוצה לעבור להתגורר ליד בנותיה. הנתבעת לא אמרה לו שאינה מעוניינת במכירה. המו"מ היה ביחס למחיר ולא לעצם המכירה. היוזמה למו"מ הייתה של רותי, גם עליזה נכנסה למו"מ ובהמשך עוד אחות (ע.50). לא היו צעקות במשרדו של עו"ד חליחל, רותי לא צעקה על אמה, ולא חייבה אותה לחתום על ההסכם. כ- 10 ימים מאוחר יותר, עליזה התקשרה אליו ואמרה לו שהסכום נמוך מידי ודרשה תוספת. משסירב, אמרה לו שההסכם יבוטל. 56. הנתבעת עצמה לא הגישה תצהיר עדות ראשית ואולם לאור העובדה, שמונה לה אפוטרופוס במהלך שנת 2004, אין לזקוף המנעותה זו לחובתה. יחד עם זאת, אין להתעלם מתצהירה מיום 14.5.00, בו אין כל רמז ללחץ כלשהו שהופעל עליה על ידי רותי. כך גם בחקירתה הנגדית ביום 4.7.00. בין היתר העידה: "עליזה הבת שלי לא מסכימה שאני אמכור את הבית, אילנה גם לא מסכימה שאמכור את הבית. רחל לא מסכימה שאני אמכור את הבית וגם רותי... רותי התנגדה שאני אמכור את הבית וכך כולם. גם כשהייתי אצל עו"ד חליחל רותי לא הסכימה למכור את הבית. וכך כולם לא הסכימו. גרידיש אמר לי לחתום על החוזה" (ע. 13 לפרוטוקול הדיון בבש"א 1245/00 (צפת)). עדותה זו של הנתבעת, סותרת מיניה וביה את עדותה של רותי, לפיה הפעילה על אמה לחץ כדי שתחתום על החוזה, ואף איימה עליה. 57. עדותה של רותי, על מה שהתרחש במשרדם של עוה"ד חליחל, על הצעקות והלחץ שהפעילה על אמה, היא עדות יחידה שאינה נתמכת בכל ראיה נוספת, אף שהיו נוכחים מספר אנשים ממשפחתה של הנתבעת, וכן ידידת המשפחה אורה אפוטה, אשר יכולים היו לתמוך בגירסתה, ולא עשו כן. בנוסף, גירסתה נסתרה על ידי עורכי הדין, ועדותם היתה אמינה עלי. 58. בנסיבות אלה, אני דוחה את טענת הנתבעת, לפיה חתמה על ההסכם בעקבות השפעה פסולה ובלתי הוגנת, מלווה בלחץ וכפייה מצד רותי. 59. הנתבעת טוענת בנוסף, טענת עושק. כתוצאה מהלחץ שהופעל על ידי רותי, המסמכים שנחתמו על ידה ביום 8.3.99 תוך ניצול מצוקתה וחולשתה של הנתבעת, מצבה הפיסי והנפשי הקשה ותלותה המוחלטת בבתה רותי, מסמכים אלה חסרי נפקות משפטית. 60. סעיף 18 לחוק החוזים מגדיר עושק מהו: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה." 61. אומר כבר עתה, כי גם אם היתה הנתבעת מוכיחה את שני היסודות הראשונים, בדבר מצוקתה ו/או חולשתה השכלית או הגופנית של הנתבעת, ואת הקשר הסיבתי בין ההתקשרות עם התובע עקב ניצולם של אלה, לא הוצגו ראיות המוכיחות במידה הדרושה, כי תנאי החוזה הינם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. בתצהירו של שלמה וקנין (נ/7) נאמר, כי עובר למרץ 99 שוויו של משק חקלאי הכולל בית, מכסת לול ומטעים היה 330,000$. זוהי אמירה בעלמא, ולא די בה כדי להוכיח, כי שווי העסקה הנדונה היה נמוך במידה בלתי סבירה מן המקובל. ניתן היה ללא קושי להוכיח טענה זו, אם אכן יש בה ממש, ע"י הצגת חוות דעת שמאי בדבר שווי הנכס במועד חתימת ההסכם. באופן תמוה, לא הוצגה כל חוות דעת בענין זה. 62. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו, כי הנתבעת סבלה מחולשה שכלית במובן הרחב, וכי מונה לה אפוטרופוס. ואולם, לנתבעת מונה אפוטרופוס רק ב-2004, חמש שנים לאחר חתימת ההסכם. בבדיקה הפסיכיאטרית שנעשתה כחודש לאחר חתימת ההסכם ע"י ד"ר חסין, נאמר ההפך. ד"ר חסין מצא, כי הנבדקת היתה במצב של הכרה צלולה, והתמצאות תקינה בכל המובנים, ענתה לשאלות לענין, ולא נמצאו מחשבות שווא ולא הפרעות בתפיסה. לא שוכנעתי, כי הנתבעת היתה חולת אלצהיימר במועד חתימת ההסכם. אין לכך בסיס ראייתי בתיעוד הרפואי שהוצג בפני המומחים, או כל תיעוד רפואי אחר. 63. עוד נטען, כי הנתבעת היתה חסרת ניסיון, שכן לא מכרה נכס בעבר. סביר להניח, שאכן הנתבעת לא היתה בעלת ניסיון במכירת משק, ואולם אין לומר שכל מי שמוכר לראשונה נכס, דין המכירה להתבטל בשל חוסר ניסיונו. בנוסף, במועד החתימה היתה הנתבעת מלווה בבני משפחתה, ועם ידידת המשפחה רותי אפוטה. כמו כן, שוכנעתי כי המכירה לא היתה אקט אימפולסיבי, שכן קדם לה מו"מ בין הצדדים, במשך מספר חודשים. 64. טענה נוספת המועלית לראשונה בסיכומי הנתבעת הינה, כי התובע לא שילם במעמד חתימת ההסכם כל תמורה, בניגוד למקובל. ביום 11.3.99 שילם התובע 7,000 ₪ וביום 14.3.99 ביקש לשלם 150,000 ₪ נוספים, אך עו"ד חליחל סירב לקבל ממנו כל תשלום. כך גם ביחס למועד העברת החזקה. הטענה הועלתה לראשונה בסיכומים, ודי בכך כדי לדחותה. בנוסף, העברת הנכס בשלבים, בהתאם לביצוע התשלומים הינו סביר. בהסכם נקבע, כי לאחר תשלום 150,000 ש"חו תמסר החזקה בלול, ולאחר השלמת מלוא התמורה, תמסר החזקה בדירה. תנאים אלה אינם בלתי סבירים. לסיכום נקודה זו, לא התקיימו יסודות העושק שהם תנאים מצטברים, ודינה של טענה זו להדחות. 65 .עוד טוענת הנתבעת (בכתב הגנתה המתוקן), כי ההסכם אינו ניתן למימוש ולאכיפה בהיותו תלוי בשיתוף פעולה של ועד מושב שפר (האגודה השיתופית), הסוכנות היהודית ומינהל מקרקעי ישראל. התובע לא ביקש את אישורם, ולפיכך לא ניתן לאכיפה, כאמור בסעיף 3(1) לחוק החוזים (תרופות בשל אכיפת חוזה), תשל"א-1970 (סעיף 8 לכתב ההגנה). אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, עובדתית, טענה זו לא הוכחה. גם אם היתה מוכחת עובדתית, תהליך העברת הזכויות נקטע נוכח הודעת ביטול ההסכם ע"י הנתבעת, וממילא לא ניתן היה להשלימה. שנית, הסכמת מוסדות אלה אינן מהוות תנאי מתלה בהסכם. שלישית, אין בהסכמת מוסדות אלה או אי הסכמתם, כדי לפגוע בחיוביה של הנתבעת עפ"י ההסכם. 66. משנדחו טענות הנתבעת בדבר זכותה לבטל את ההסכם וכן הטענה בדבר אי כניסת ההסכם לתוקף, מתבקשת המסקנה, לפיה הנתבעת ביטלה את ההסכם שלא כדין ובסירובה לקיים חיוביה עפ"י ההסכם, הפרה את ההסכם הפרה יסודית. 67. דמי השבתת הלול. בסעיף 27.1 לכתב התביעה המתוקן, טוען התובע כי גם לאחר חתימת ההסכם, המשיכה מועצת הלול להפריש דמי השבתת הלול. בסעיף 27.2 נטען, כי היות והתובע היה מוכן לקיים את חיוביו עפ"י ההסכם, ולא הסכים לביטול ההסכם, זכאי הוא לקבל את דמי ההשבתה מיום חתימת ההסכם. סעיפים אלה, אינם מוכחשים בכתב ההגנה המתוקן, אלא לענין הסעד המבוקש בסעיף 29.4, בו מבוקש להצהיר, כי התובע זכאי לקבלת כל דמי השבתת הלול מיום חתימת ההסכם. דמי השבתת הלול, מקורם בזכותה של הנתבעת למכסת ביצים. המכסה אינה חלק בלתי נפרד מהמשק, כי אם זכות אישית של הנתבעת. ואולם, טענה זו לא הועלתה ע"י הנתבעת ולא נדונה, ולפיכך אין מקום להזקק לה. לפיכך מוצהר בזאת, כי התובע זכאי לקבלת דמי השבתת הלול מיום חתימת ההסכם. התובע לא הגיש תביעה כספית בענין זה, ולפיכך אינו זכאי לסעד כספי. 68. פיצויים מוסכמים. הואיל והנתבעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית, זכאי התובע לפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 24 להסכם בסך 10,000$, עפ"י שוויים ביום 15.3.1999 בסך 40,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד היום. סה"כ 66,820 ₪. 69. לאור כל האמור, אני מורה על אכיפת ההסכם בין הצדדים וממנה את ב"כ התובע לשמש ככונס נכסים לצורך העברת הזכויות בנכס לתובע ורישום זכויות אלה על שמו. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות אגרה עפ"י הוצאתם בפועל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בצירוף מע"מ. 70. התובע ישלם לנתבע את יתרת התמורה המוסכמת על פי ההסכם, בצירוף הפרשי הצמדה בלבד (בהתאם לסעיף 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"ה- 1961), מיום 8.3.99 ועד היום, בניכוי התשלומים ששולמו על ידו כדלקמן: א.סך 7,000 ₪ ביום 11.3.1999 משוערך להיום 11,638 ₪ ב. סך 6,006 ₪ ביום 25.10.1999 משוערך להיום 9,737 ₪ ג. סך 43,644 ₪ ביום 11.4.2000 משוערך להיום 70,202 ₪ ד. סך 33,600 ₪ ביום 12.6.2003. משוערך להיום 46,140 ₪ סה"כ 137,717 ₪ 71. כמו כן, יקוזז מיתרת התמורה סך 66,820 ₪, הפיצוי המוסכם כאמור בסעיף 69 לעיל. היתר התשולם לנתבעת תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. אישור זכויותחקלאות