בפני בקשה בכתב, בה עותרת המבקשת לשלושת אלה: ראשית - מחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר". שנית - העברת מקום השיפוט לירושלים. שלישית - לחלופין, מתן רשות להתגונן. המשיבה התייחסה בתגובתה לכל שלוש העתירות, וכך עשתה גם המבקשת בתשובה לתגובה. לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובנספחיו, בבקשה, בתגובה ובתשובה, החלטתי כדלקמן: 1. בעניין הבקשה למחיקת הכותרת: תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, דורשת קיומה של ראיה בכתב, וההלכה הפסוקה קבעה זה מכבר כי מדובר במסמך החתומים עליו שני הצדדים (ר' ספרו של כב' השופט אורי גורן: "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית, בעמ' 302). בענייננו - בכתב התביעה עותרת המשיבה (התובעת) לקבלת תשלום עבור בדיקת התאמה לתקן שערכה אצל המבקשת (הנתבעת), על פי הסכמים בהם פורטו העבודות. במקום המיועד לחתימת המזמין (המבקשת) מופיע הכיתוב הבא: "שם המזמין: לינוי בנייה ותשתיות בע"מ. שם החותם: עפ"י הזמנת רינת. חתימה + חותמת: (חתימה בלבד)". ויושם אל לב: למרות שעל פי הטופס עצמו צריכה להופיע חתימה וחותמת, בפועל מופיעה חתימה בלבד, ללא כל חותמת החברה של החברה המזמינה. טוענת המבקשת, כי רינת היא מזכירה שלא הייתה מוסמכת לחתום בשם החברה, ושבפועל פוטרה בשל חתימה על מסמכים ללא הרשאה. המבקשת צירפה לבקשתה את פרוטוקול זכויות החתימה של החברה, לפיו רק חתימת שני המנהלים בצירוף חותמת החברה תחייב אותה, והיא טוענת כי בהעדר חתימה נכונה - אין ראיה בכתב, התביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, ואין גם תוקף לסעיף הסמכות המקומית. עוד טוענת המבקשת, כי יש למחוק את הכותרת כיוון שמדובר בהסכמי מסגרת, ללא הזמנת עבודה בפועל. טוענת המשיבה, כי לכאורה נחתמו ההסכמים על ידי מי שהוסמך לכך (היינו, אותה "רינת") מסקנה המתחזקת בהעדר תצהיר של אותה עובדת, וכי אישור זכויות החתימה אינו יכול לסתור הנחה זו. עוד טוענת המשיבה, כי מדובר בהסכמים מפורטים, כאשר יש התאמה בינם לבין ההזמנות. המצב המשפטי הוא, שחברה מחוייבת רק על-פי חתימה בהתאם לפרוטוקול זכויות החתימה שלה. החריג היחיד לכך הוא, חתימת אורגן של החברה המתחזה לפעול בשמה, שאז ניתן לטעון לחבותו האישית, מה שאין כן במקרה שלפנינו. בהסכם נשוא כתב התביעה, העדר החותמת הוא בולט במיוחד, נוכח העובדה שבטופס ההזמנה צוין מפורשות כי נדרשת חותמת ונוכח העובדה שהמשיבה עצמה חתמה בתוספת חותמת החברה. כיוון שכך - חתימתה של עובדת בהעדר חותמת החברה - בוודאי אינה מחייבת את החברה. דומה הדבר לתביעה בסדר דין מקוצר המוגשת על סמך הסכם שאינו חתום. בהעדר כל מסמך חתום אחר (כגון הזמנות עבודה החתימות על ידי המבקשת עצמה וכד'), לא נתקיימה הדרישה בדבר קיומו של מסמך החתום על ידי המזמין, ועל כן התביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר. 2. בעניין הסמכות המקומית, טוענת המבקשת, כי בהעדר הסכם אין נפקות להסכמה הנטענת בעניין הסמכות המקומית. המשיבה טוענת כי ההסכם קיים ועל כן יש תוקף לתניה האמורה. נוכח האמור לעיל בעניין העדר החתימה למעשה, המסקנה היא כי יש לפנות לכלל הסמכות המקומית שבתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984. על פי החלופה המתייחסת לכתובת הנתבעת ולמקום ביצוע העסקה - התביעה היא בתחום הסמכות המקומית של בית משפט השלום בירושלים, המסקנה היא כי יש להעביר את הדיון בתביעה לשם. 3. עניין הרשויות להתגונן - אינו דורש הכרעה נוכח האמור לעיל. למעלה מן הצורך יובהר, כי מכל מקום טענה לפיה המבקשת לא הזמינה עבודות מאת המשיבה ולא התחייבה לשלם עבורן, כי אם אדם אחר עשה זאת מטעמיו שלו, היא בוודאי טענת הגנה הראויה להישמע (ואינה הגנת בדים, כפי שטענה המשיבה, אשר ככל הנראה פירשה לא נכון את הנטען בתצהיר) ועל כן מכל מקום היה מקום גם ליתן רשות להתגונן. התוצאה נוכח האמור בהחלטה המפורטת לעיל, התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת כדלקמן: כותרת התביעה נמחקת; התיק יועבר לבית משפט השלום בירושלים; נוכח סכום התביעה, היא יועבר לדיון בסדר דין מהיר, והצדדים יפעלו בהתאם לתקנה 214ב1 תקנות סדר הדין בעניין זה. המשיבה תשלם את הוצאות הבקשה, בסך 1,000 ₪, בצרוף מע"מ. זכות חתימהמסמכיםאישור זכויות