מבוא בפני תביעה בסך 45,126 ₪ שהוגשה על ידי רכב דיפלומט בע"מ (להלן: "התובעת") העוסקת בסחר (רכישה ומכירה) כלי רכב משומשים כנגד יעקובי מריו (להלן:"נתבע 1") המועסק כאשנבי דואר בסניף הדואר כפר הרוא"ה (להלן:"סניף הדואר") וכנגד חברת דואר ישראל בע"מ (להלן: "נתבעת 2") וכנגד אברהם דודו (להלן: "נתבע 3") סוחר שעסק בתיווך למכירת כלי הרכב נשוא התובענה דנן- מסוג מיצובישי פג'רו מספר רישוי 94-126-02 (להלן:"הרכב") התביעה הוגשה לפיצוי התובעת בגין נזקיה הכספיים הוצאות והפסדים שנגרמו לה בעקבות מחדלי ורשלנות הנתבעים 1ו-2 שהביאו לכך שרכב שהיה רשום על שם התובעת ,הועבר על שם צד ג - אוזן גולן , שלא כנגד קבלת תמורה אצל התובעת תוך מעשים הנגועים במרמה שבוצעו לטענתה על ידי הנתבע 3. כל זאת בשים לב לעובדה ששוי הרכב לטענת התובעת עמד על 50,000 ₪ , תמורתו קיבלה כפי שיפורט להלן 19000 ₪ אלא שנגרמו לה הוצאות משפטיות בהליכים משפטים כנגד המחזיק ברכב - "אוזן". כנגד נתבע 3 ניתן פסק דין בהעדר הגנה. תמצית טענות התביעה התובעת רכשה בחודש אפריל 2007 את הרכב נשוא התובענה. הרכב נרשם על שם התובעת במשרד הרישוי כבר ביום 27.04.07. התובעת השתמשה לעיתים בשירותיו של הנתבע 3 , בתיווך למכירת כלי רכב שונים לקונים פוטנציאליים, תמורת עמלה. התובעת העבירה הרכב לידי הנתבע 3 לצורך מכירתו ביום 27.04.07. זאת מבלי למסור לידיו ייפוי כוח למכירת הרכב. לגרסת התובעת, מספר ימים לאחר העברת הרכב לידי הנתבע 3, הודיע הנתבע 3 לתובעת בדבר מכירת הרכב לצד ג' . כן הודיע כי יעביר תמורתו בסך 50,000 ₪ לתובעת בתוך ימים ספורים. התובעת לא קיבלה כספי מכירת הרכב והנתבע 3 חדל לענות לשיחות הטלפון. לאור חששה של התובעת שמא יבצע הנתבע 3 פעולות ברכב שלא כדין , ביצע מר גד ליכטנשטיין (להלן:" מנהל התובעת"/ "גד") העברת בעלות ברכב ברישומי משרד הרישוי על שם חברו- אבי פוזנרסון (להלן:"פוזנרסון") . לטענת התובעת, בוצעה העברת הרכב על שם מר פוזנרסון על מנת להבטיח את זכויות התובעת ולמנוע מהנתבע 3 ידיעה בדבר זהות הבעלים הרשומים של הרכב או שימוש בידע שלו בדבר זהות התובעת כבעלי הרכב - בטרם ההעברה לפוזנרסון , לרבות ח.פ. כן, פנתה התובעת לבנק במטרה לשעבד את הרכב לטובת בנק מסחרי, והכל על מנת למנוע העברת בעלות ברכב במשרד הרישוי ללא הסכמת התובעת. אלא שאז התברר כי הנתבע 3 ביצע העברת בעלות ברכב על שמו של צד ג' עוד בטרם בוצע רישום השיעבוד כאמור (להלן:"אוזאן גולן"). לשיטת התובעת, פעלו הנתבעים 1-2 בניגוד להוראות משרד התחבורה לביצוע העברת בעלות ברכב. שכן בעלו בניגוד להוראות הקובעות כי העברת בעלות ברכב הרשום על שמו של אדם פרטי ,במקרה והבעלים אינו נוכח בעצמו בסניף הדואר, תיעשה על פי יפויי כוח חתום בפני עו"ד ובהצגת תעודת הזהות של הבעלים הרשום של הרכב, ובצירוף רישיון הרכב המקורי על שם הבעלים הרשום. לגרסת התובעת, בוצעה העברת בעלות הרכב משמו של פוזנרסון במרמה, תוך זיוף ייפוי כח, ותוך שיתוף פעולה עם הנתבע 3 או לחילופין בהתרשלות הנתבע 1 שביצע העברת בעלות ברכב על שמו של צד ג'. לטענת התובעת, למרות שלא הוצג בפני הנתבע 1 יפויי כוח מאומת על ידי עו"ד, רישיון רכב או ספח העברת בעלות לפיו הרכב רשום ע"ש פוזנרסון ואף לא תעודת הזהות המקורית של פוזנרסון בוצעה העברת הבעלות , עת היה הרכב רשום על שם פוזנרסון -על שם צד ג'. מעיון בתצהיר גילוי מסמכים מטעם התובעת - מיום 26.01.09 נוכחתי כי התובעת צירפה בין מסמכיה פרוטוקולים ונספחים נוספים מתיק המרצת הפתיחה 2333-05-07 (להלן:"המרצת פתיחה") אשר נידונה בפני כבוד השופטת אירית מני -גור, בבית השלום בהרצליה. נוכחתי כי המרצת הפתיחה הוגשה על ידי התובעת - דיפלומט (תובעת 2) ואבי פוזנרסון (תובע 1) כנגד אזואן גולן (נתבע 1- צד ג') ורשות הרישוי (נתבעת 2) וכנגד רשם המשכונות (נתבע 3) למתן סעד הצהרתי שיקבע כי הבעלות ברכב (הרכב נשוא התובענה דנן -רכב מסוג מיצובישי פג'רו מספר רישוי 94-126-02 ) הינה של התובעת. ב דיון בהמרצת הפתיחה - ביום 31.12.07 קיבלה הסכמת הצדדים תוקף של פסק דין- ואצטט; "מרשינו הגיעו להסכמה, על פיה התובענה תימחק והמשיב מר אוזאן גולן ישלם למבקשת 2, לאחר מכירת הרכב מחצית מסכום התמורה ממכירת הרכב. מבקשים לתת להסדר תוקף של פסק דין". (פרוטוקול מיום 31.12.07 ע"מ 5 שורות 11-13 ). בכתב התביעה בתיק דנן, נוכחתי כי התובעת אישרה את ביצוע פסק הדין בהמרצת פתיחה - קרי, הרכב נמכר והתובעת קיבלה את מחצית תמורת הרכב (19,000 ₪) על פי הסדר הפשרה (סעיף 23 לכתב התביעה). התובעת בתביעה דנן עותרת לתשלום הפרש תמורת הרכב - המוערך ב- 31,000 ₪ (50,000-31,000=19,000). כן עותרת התובעת לתשלום הוצאות ניהול ההליכים המשפטיים בתיק המרצת הפתיחה לרבות הוצאות משפט , אגרת בית המשפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,541 ₪ בסה"כ עותרת לתשלום סך 45,126 ₪. תמצית טענות ההגנה- של הנתבעים 1 ו-2 להלן "הנתבעים" לגרסת הנתבעים, העברת הבעלות בוצעה בהתאם לנוהל וכדין וללא כל התרשלות מצידם. הנתבעים טענו כי לתובעת רשלנות תורמת בשיעור 100%, המנתקת את הקשר בסיבתי בין הנזק הנטען לבין ההתרשלות הנטענת. לשיטת הנתבעים, לא פעלה התובעת כמקובל ונדרש מסוחרי רכב על מנת להגן על רכביה, זאת ככל שמסרה הרכב לנתבע 3 מבלי שדרשה בטוחה תמורתו. זאת ועוד, לטענת הנתבעים, שינוי רישום הבעלות ברכב הוא בעל אופי דקלרטיבי בלבד, ואין בו כדי ליצור או להעיד על שינוי בעלות מהותית קניינית. לשיטת הנתבעים, התרשלה התובעת רשלנות רבתי בהעברת החזקה ברכב לידי הנתבע 3 ומשלא דרשה כל בטוחה עם העברת החזקה ברכב לנתבע 3 ולא טרחה לשעבד את הרכב לטובתה- לא פעלה כפי שסוחר רכב סביר היה צריך לנהוג בנסיבות העניין. לגרסת הנתבעים, למרות חשש התובעת שהנתבע 3 יעביר רישום הבעלות ברכב שלא כדין , הגישה התובעת תלונתה לאחר שהתמהמה כחודש ימים מיום שהנתבע 3 הודיע על מכירת הרכב לצד ג' . לטענת הנתבעים,בכל הנוגע להעברת רישום הבעלות ממר פוזנרסון למר אוזאן, לא נתגלתה אי התאמה כלשהי או מניעה אחרת להעברת הבעלות. כן טענו הנתבעים כי אין להם כל אחריות למניעת מעשי זיוף וכי לא ניתן לצפות מפקידי האשנב להבחין במעשה מרמה ככל שבוצע תוך שימוש בייפוי כח ו/או בתעודות מזויפות. דיון והכרעה גד ליכטנשטיין , מכהן כמנהל התובעת , מסר תצהיר ונתן עדותו. אבי פוזנרסון , חברו של ליכטנשטיין וסוחר רכב במקצועו, הרכב נשוא התביעה דנן הועבר על שמו, מסר תצהיר ונתן עדותו יעקובי מריו, נתבע 2, המכהן כאשנבאי דואר בסניף הדואר כפר הרוא"ה מטעם הנתבעת 2 ,מסר תצהיר ונתן עדותו. הוצאות ניהול הליכים משפטיים התובעת עותרת לתשלום הוצאות ניהול הליכים משפטיים בתיק המרצת הפתיחה לרבות הוצאות משפט, אגרת בית המשפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,541 ₪. בהחלט נוכחתי כי תיק ההמרצה נסגר בהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. לא למותר להעיר כי הסכום הנתבע בתיק זה מגיע לכדי כמחצית מסכום הפשרה. לא נותר לי אלא לדחות ראש נזק זה. אין מקום לקבל תביעה לשיפוי בגין הוצאות ניהול משפט במסגרת הליך משפטי בכל הקשור להוצאות משפט של תיק אחר שהתנהל והסתיים בהסכם פשרה. מה גם, ואין המדובר בצדדים זהים. אשר על כן, דוחה ראש נזק זה. שיהוי התובעת טענה בכתב תביעתה כי העבירה הרכב לנתבע 3 כבר ביום 27.04.07. וכעבור מספר ימים ממועד מסירת הרכב לידי הנתבע 3 , הודיע הנתבע 3 אודות מכירת הרכב והעברת תמורתו תוך ימים ספורים. לגרסת הנתבעים, התמהמה התובעת כחודש ימים מיום שהנתבע 3 הודיע על מכירת הרכב לצד ג' , עד שפנתה לראשונה להגשת תלונה במשטרה. וזאת, על אף חששה של התובעת כי הנתבע 3 יעביר רישום הבעלות ברכב שלא כדין. מסקנה: נוכחתי כי התלונה במשטרה הוגשה בשיהוי רב - רק ביום 27.05.07 (נספח ה' לכתב התביעה). קרי, לכל הפחות עברו שלושה שבועות מהעת בה נודע לתובעת כי הרכב נמכר אולם תמורת הרכב לא הועברה, על אף האמור לא מיהרה התובעת לפעול (ולמרות חשדה של התובעת) ומבלי ליתן הסבר המניח את הדעת. תמוהה מדוע לאור חששו של מנהל התובעת - שקט על שמריו ולא השכיל לפעול מיידית לשמירה על זכויותיו ברכב על דרך רישום שיעבוד דחוף להעברת הבעלות. הרחבת חזית לטענת הנתבעים בסעיף 14 לסיכומיהם, התובעת בסיכומיה (סעיף 20) טענה לראשונה, כי לא ניתן היה לבצע העברת הבעלות ברכב, ללא הצגת ספח מקור למוכר או לחילופין לקונה המעיד על 'אישור העברת בעלות' לפוזנרסון בצירוף רשיון הרכב הישן של התובעת. לגרסת הנתבעים - טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה. מעיון בכתב התביעה ותצהיר עדות ראשית מטעם התובעת -נוכחתי כי טענה זו עלתה לראשונה רק בסיכומי התובעת -אשר על כן אני קובעת כי המדובר בהרחבת חזית אסורה. אשר על כן, מתייתר הדיון בה. העברת בעלות - האם בוצעה כדין? משרד הרישוי מאפשר ביצוע העברת בעלות בחלק מסניפי רשות הדואר בהם מותקן מסוף מחשב של רשות הרישוי. רשות הדואר מחויבת לפעול בהתאם לתקנה 284 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות") רישום שינוי בעלות יתבצע כדלקמן; "(א) נמכר רכב הרשום לפי הפקודה, יחולו הוראות אלה: (1) בעל הרכב וקונה הרכב יפנו לבנק שבו מצוי מסוף מקוון (On Line) אל רשות הרישוי (בסימן זה - בנק מקוון) ויזהו עצמם בפני פקיד הבנק; (2) הוכח לפקיד הבנק מקוון כי אין הגבלה לגבי רישום שינוי הבעלות, ימסור לצדדים טופס לאישור שינוי בעלות (להלן - שטר מכר) שבו הודפסו פרטי הצדדים ופרטי הרכב; (2א) בעל רישיון סחר כהגדרתו בתקנה 291 שצוינה בו המטרה הקבועה בתקנה 293(5א), הקונה רכב לצורך מסחר בו, יציג לפני פקיד הבנק המקוון את רישיון הסחר שלו ופרטיו יודפסו על שטר המכר; (3) לאחר שחתמו הצדדים על שטר המכר, ישלם מבקש רישום שינוי הבעלות אגרה בשיעור הקבוע בחלק ג' בתוספת הראשונה, לפי סוג הרכב; (4) מששולמה אגרת רישום שינוי הבעלות ימסור פקיד הבנק המקוון לצדדים קבלה על תשלום האגרה אשר תצורף לרשיון הרכב ותהווה אישור על רישום הבעלות החדשה ברכב; הבנק יעביר העתק מהקבלה לרשות הרישוי; (5) הוכח לפקיד הבנק המקוון כי יש הגבלה לגבי רישום שינוי הבעלות, יודיע על כך לצדדים ויפסיק טיפולו בבקשה. (ב) רכב כאמור בתקנת משנה (א)(2א), שנרשם על שם בעל רישיון סחר, יראוהו, עם רישומו, כרכב שהשימוש בו הופסק לפי תקנה 290, ופקיד הבנק המקוון ירשום זאת בשטר המכר." (הדגשות שלי-כ.ל.) בנוסף כפוף האשנבאי לנוהל פנימי של רשות הדואר המפרט בפירוט את הפעולות הנדרשות מהאשנבאי על מנת להשלים את פעולת העברת בעלות רכב-"הנוהל להעברת בעלות רכב ממוחשבת (ON-LINE) באשנב הדואר" (להלן: "הנוהל"/ "נוהל פנימי") צורף כנספח א' לכתב הגנה מטעם הנתבעים 1-2. אצטט להלן סעיפים רלוונטיים מתוך הנוהל: סעיף 7 לנוהל- מפרט את תהליך ביצוע העברת בעלות רכב- עם יפוי כח: "קיימים שני סוגים של יפוי כח - יפוי כח מטעם תאגיד - חייב להיות מאושר על ידי עו"ד או רו"ח". ובהמשך.. "יפוי כח מטעם אדם פרטי יתקבל בשתי צורות: טופס יפוי כח נושא חותמת וחתימת עורך דין. הטופס אינו חתום על ידי עורך דין - אך מצורפת גם תעודת הזהות של נותן יפוי הכח".(הדגשות שלי-כ.ל.) ובהמשך.. "במקרים של מיופה כח מטעם המוכר או הקונה האשנבאי יקבל רק טופס יפוי כח מקורי" (הדגשות במקור-כ.ל.) סעיף 7.2 לנוהל- ' בדיקות לפני הפעלת המערכת (באחריות האשנבאי)' "7.2.1 כאשר המוכר/ים שלח מיופה הכח מטעמו לביצוע העברת בעלות הרכב: 7.2.1.1 האשנבאי יבקש ממיופה הכח את הטופס יפוי הכח המקורי (נספח מספר 7), רשיון רכב ותעודת זהות של מיופה הכח. .(הדגשות שלי- כ.ל.) 7.2.1.2 יבדוק שמספר הרכב המופיע בטופס יפוי הכח זהה למספר הרכב שרשום ברשיון הרכב. 7.2.1.3 יבדוק שמספר תעודת הזהות של מיופה הכח רשום בתעודת זהות זהה למספר תעודת הזהות של מיופה הכח הרשום בטופס יפוי הכח המקורי. במקרה של יפוי כח פרטי שאינו חתום על ידי עורך דין, יבדוק שפרטי נותן יפוי הכח (מוכר) הרשומים בטופס יפוי הכח זהים לרשום בתעודת הזהות של נותן היפוי הכח (המוכר) המוצגת על ידי מיופה הכח.(הדגשות שלי- כ.ל.) 7.2.1.4 יבדוק שבטופס יפויי הכח מופיעים פרטי נותן יפוי הכח פרטי או תאגיד ושטופס יפוי הכח חתום ומאושר על פי הכללים בסעיף 7.1. 7.2.1.5 אם יש חוסר התאמה באחד מהסעיף (צריך להיות- סעיפים- כ.ל.) הנ"ל יחזיר את המסמכים למיופה הכח ויסביר לו שלא ניתן לבצע העברת בעלות ואת הסיבה. .(הדגשות שלי- כ.ל.) ומהכלל אל הפרט- לטענת התובעים בכתב תביעתם ובסיכומיהם, פעלו הנתבעים 1-2 בניגוד להוראות משרד התחבורה לביצוע העברת בעלות ברכב הקובעות כי העברת בעלות ברכב הרשום על שמו של אדם פרטי ובמקרה והבעלים אינו נוכח בעצמו בסניף הדואר, על פי יפויי כוח מאומת על ידי עו"ד ובהצגת תעודת הזהות של הבעלים הרשום של הרכב, ובצירוף רישיון הרכב המקורי על שם הבעלים הרשום. מנגד, טענו הנתבעים בסעיף 23 לכתב הגנתם כי העברת רישום הבעלות ברכב משם פוזנרסון לשם אוזאן בוצעה תוך הקפדה מלאה על הוראות הנוהל הפנימי שלהלן ; "23.1.1 פקיד האשנב מזהה את המוכר ואת הקונה לפי תעודת זהות. 23.1.2 במידה וההעברה מתבצעת באמצעות מיופה כח, פקיד האשנב יבקש ממיופה הכוח את טופס יפוי הכוח המקורי ואת רשיון הרכב ויזהה את מיופה הכוח על דרך של הצגת תעודת זהות, ומיופה הכוח צריך להציג תעודת זהות של מייפה הכח (המוכר ו/או הקונה)". עינינו הרואות, מעיון בנוהל הפנימי, , בהתאם לסעיף 7 לנוהל בהתייחס להליך שמבוצע באמצעות יפויי כח של אדם פרטי - ישנן שתי חלופות לביצוע העברת הבעלות : האחת- טופס יפוי כח חתום על ידי עורך דין והשנייה, טופס יפוי כח שאינו חתום על ידי עו"ד אך מצורפת תעודת זהות של מייפה הכח.(ראה לעיל) דומה כי החלופה השנייה היא הרלוונטית למקרה נשוא התובענה . הנתבע 1 העיד כי העברת הבעלות בוצעה בפועל על ידי מיופה כח, הן מטעם המוכר והן מטעם הקונה. כך גם טען נתבע 1 בתצהירו .."..העברת הבעלות נעשתה על ידי מר אברהם דודו, שהתייצב בסניף הדואר, הזדהה באמצעות תעודת זהות, והציג תעודת זהות ויפוי כח מטעם המוכר ותעודת זהות ויפוי כח מטעם הקונה, וחתם בפניי על גבי הטופס" . הנתבעים טענו כי אבי דודו במקרה , דנן היה מיופה הכח מטעם הצדדים - ולראייה - נספח ב' לתצהירם - 'אישור רישום שינוי בעלות רכב' - הודעת זיכוי , בחלק האחורי של האישור מתנוססת חתימתו של אבי דודו הן כמיופה כח המוכר והן כמיופה כח מטעם הקונה המגובה בחתימתו של האשנבאי המאשרת כי יפויי הכח הינם מקוריים (סעיף 9 לסיכומי נתבעים). כן טען הנתבע 1 כי חתימתו על האישור( - נספח ב' לתצהיר ע.ר הנתבעים) מהווה אישור כי בדק ומצא כי קיימת זהות מלאה בין פרטי המוכר-פוזנרסון, ביפוי הכח לבין פרטי המוכר במסוף ובתעודת הזהות שהוצגה לו. בנספח ב' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים -מורכב משני צדדים כשהעליון הוא החלק האחורי והחלק התחתון הוא החלק הקדמי . המדובר באישור רשמי מטעם משרד התחבורה: 'אישור רישום שינוי בעלות ברכב'- הודעת זיכוי. נוכחתי כי בצידו האחורי של הטופס , אישר האשנבאי בחתימתו על הטופס הנ"ל כי אכן הוצג בפניו יפוי כח מקורי. על הטופס מתנוססות 3 חתימות: שתיים מתוכן חתימותיו של אברהם דודו - כמיופה הכח הן מטעם המוכר והן מטעם הקונה. והחתימה השלישית הינה של האשנבאי- הנתבע 1 בצמוד לתאריך 25.05.07 המאשר את הרשום "מיופה הכח זוהה ופרטיו בתעודת הזהות, במסוף ובטופס יפוי הכח - זהים. פרטי נותן יפוי הכח במסוף ובטופס יפוי הכח -זהים" מעיון בחלק הקדמי של אישור רישום שינוי בעלות רכב- נוכחתי כי בפרטי המוכרים מופיע שמו של פוזנרסון אבי ומתחתיו שמו של דודו אברהם ובכיתוב 'מ-כח'. דהיינו, מיופה כח. ולצד זה נכתב בכתב יד 'דודו'. ובאשר לפרטי הרוכשים רשום שמו של אוזאן גולן - לידו בכתב יד רשום 'דודו' ושורה מתחת שמו של דודו אבי בציון 'מ-כח' . מחקירתו של הנתבע 1 בכל הנוגע לנספח ב' (תצהיר נתבעים) העיד כי הוצגו בפניו טופס ייפוי כח ותעודת זהות מקורית של מיפה הכח - קרי, של פוזנרסון . ואצטט:(פרוטוקול מיום 5.01.11 ע"מ 14 שורות 12- 22 ) "ת. אני דורש תעודת זהות של מייפה הכוח או של מייפי הכוח ש. של מי לפי דעתך ראית פה תעודת זהות? ת. כנראה של מר פוזנרסון ש. האם הרישום למטה פוזנרסון אבי ותעודת זהות - בעקבות מה הוא נרשם? ת. במחשב אני מקליד לפי תעודת הזהות, והמחשב רושם את זה. אני מקליד את תעודת הזהות של המוכר, אני מקליד את תעודת הזהות של מיופי הכוח למטה, ומופיעים לי שני השמות- של המוכר ושל מיופה הכוח. ש. האם יכול להיות - על סמך מה הקלדת את מספרי תעודות הזהות? ת. על פי תעודות הזהות. ש. מקוריות? ת. כן, אני לא זוכר, אני נוהג כך. הנוהג הוא נוקשה ואני נוהג על פיו כל השנים. (הדגשות שלי-כ.ל.) כמו כן, בחקירתו , העיד הנתבע 1 בפרוטוקול מיום 5.01.11 ע"מ 17 שורות 23-25: "ש. מה קורה כשרישיון הרכב שמציגים בפניך, הוא לא על שם אבי פוזנרסון? ת. אני צריך להשוות רישיון רכב לתעודת זהות שהמיופה כוח הביא לי. אם לא הראה לי אני לא אכנס לעסקה. ובהמשך- שורות 30-32 "ש. בית משפט: אם הוא מגיע עם רישיון רכב של דיפלומט, אבל הרכב רשום על שם פוזנרסון, אך אתה עולה על זה? ת. אני מקליד את מספר הרכב את תעודת הזהות ומופיע לי של מי שייך האוטו". זאת ועוד, הנתבעים טענו בסיכומיהם כי נספח ב' לתצהירו של פוזנרסון הינו אישור 'כפל רישיון' אשר הופק על ידי משרד הרישוי ביום ביצוע העברת הבעלות על שמו של פוזנרסון בסניף הדואר. כלומר, ביום 17.05.07. לשיטתם, נספח ב' מוכיח כי ניתן היה להציג בפני פקיד הדואר רשיון רכב ע"ש פוזנרסון שהיה זמין במשרד הרישוי כבר ביום העברת הבעלות. ולכן, לא היה כל צורך בספחים שסופקו לקונה/מוכר בסניף הדואר(מוצגים נ/1-נ/2) לצורך העברת הבעלות ברכב לשמו של אוזאן. לטענתם רישיון הרכב ע"ש פוזנרסון יכול שנשלח לנתבע 3 על ידי משרד הרישוי שהתחזה לבעל הרכב וכמו כן, יתכן והרישיון זויף על ידי הנתבע 3 ונחזה כתקין- בשאלת הזיוף אדון בהרחבה בהמשך. לעניין זה אצטט מחקירתו של הנתבע 1 - מפרוטוקול מיום 5.01.11 ע"מ 18 שורות 4-13: "ש. אם הוא מראה לך רישיון על שם דיפלומט, ויחד עם זה הוא מציג לך את הקבלה לרוכש, אישור רישום שינוי בעלות ברכב, ולפי האישור שינוי בעלות ברכב הזה, הרכב רשום היום על שם פוזנרסון. אני יכול לבצע העברת בעלות, אם אתה מקליד את הפרטים של פוזנרסון, נכון? ת. נכון. ש. כלומר- יש מקרים שבהם אפשר לעשות העברת בעלות, כשזה לא עם הרשיון המקורי. ת. זה קורה כאשר מבצעים העברת בעלות עוד לפני שהגיע רישיון ממשרד הרישוי. אם אני אקליד את ח.פ. של ליכטנשטיין למעלה, אני בדר"כ מביאים לי את זה יחד עם הרשיון הישן ואני מקליד את המספר. אם המחשב מאשר את זה אז הכול כשר. אין פה שום דבר פסול". ובהמשך - שורות 18-25 " ש. אם אני אגיד לך, שיש 3 מסמכים, קבלה לרוכש לקונה, וזיכוי, ואם אני אגיד לך ששני המסמכים המקוריים הראשונים נמצאים אצלנו במשרד- איך ביצעת העברת בעלות? ת. לא יודע. ש. זה המסמכים המקוריים. בלי הקבלה לרוכש אי אפשר לעשות העברת בעלות, כרגע אישרת לנו את זה. לשאלת בית משפט: היה העברה זמנית לפוזנרסון. אבל אתה חייב לראות מקור. בהנחה שזה המקור, לא יכול להיות שראית מקור. ת. נכון (הדגשות שלי-כ.ל.) פרוטוקול מיום 5.01.11 ע"מ 19 שורות 3-11: "ש. כשבא אליך- על פי מה שנראה בטופס, מיופה הכוח עם ייפוי כוח של פוזנרסון להעביר את הבעלות ברכב, אתה רואה בעיקרון התאמה בין הפרטים כאן שמופיעים בייפוי הכוח לבין הפרטים שמופיעים במחשב אצלך? ת. נכון. ש. וזה מבחינתך עונה על הנהלים של זיהוי המוכר? ת. כן. זה הנוהל. הנוהל הוא שבן אדם מביא רכב, אם נעשתה העברת בעלות יש העברה זמנית בצירוף רשיון רכב. כמו כן, טענו הנתבעים בסיכומיהם,כי הנתבע 3 כסוחר רכב ממולח, יכול היה לצפות כי התובעת תנסה לחסום בפניו האפשרות להעביר בעלות לצד ג' (זאת לאחר שנעלם עם הרכב ונמנע מלהעביר לה תמורה בגין המכירה). לשיטת הנתבעים,אין כל מניעה כי הנתבע 3 דאג לבצע בירור בנוגע לזהות הבעלים הרשום של הרכב בטרם פקד את סניף הדואר (סעיף 16 לסיכומים). טענת הנתבעים מקבלת חיזוק ומשנה תוקף נוכח דברי גד ליכטנשטיין בחקירתו לפיו גולן אוזאן סוחר רכב במקצועו ובעל קשרים במשרד הרישוי (ובמקרה דנן גם בעל אינטרס שכן הרכב נמכר לו על ידי הנתבע 3 ) יכול להשיג את פרטי בעלות הרכב . מפרוטוקול מיום 5.01.07 ע"מ 9 שורות 8-10 כדלקמן; "להגיע למשרד הרישוי ולהוציא פרטים שהאוטו לא רשום על שם דיפלומט - צריך הרבה קשרים. אבי דודו לא יכול להגיע לעולם ולדעת שהרכב רשום על שם פוזנרסון. רק גולן אוזאן יכול לדעת דברים כאלה". (הדגשות שלי- כ.ל.) לאור האמור לעיל, ומשנוכחתי כי גולן אוזאן - צד ג', ומשאין חולק כי אוזאן סוחר רכבים מקושר שהיה לו אינטרס עיקרי בהעברת הרכב לידיו, מה גם, שלא רק התובעת לא הצליחה להוכיח אחרת אלא שגרסת התובעת מחזקת את טענת הנתבעים - כי אוזאן בדק את זהות הבעלים טרם הגיעו לנתבעת 2. אשר על כן, קובעת כי הנתבע 1 - פעל כדין זאת משלא הוכיחה התובעת את טענת הרשלנות לה טענה. משנדחתה טענת הרשלנות - מתייתר הדיון בטענה כי הנתבעת 2 התרשלה בפיקוח על ביצוע הוראות משרד הרישוי. טענת זיוף מסמכים לטענה התובעת , המסמכים שהוצגו בפני הנתבע 1 הושגו במרמה ותוך זיוף מסמכים - שכן פוזנרסון לא מסר את מסמכים לנתבע 3 או למאן דהוא (סעיף 10 לתצהיר ע.ר תובעת , סעיפים 12,20 לסיכומי תובעת). בתגובה לכך, טענו הנתבעים כי אין בידי האשנבאי הכלים והיכולת לזהות זיוף מסמכים אלא כל שעליו לעשות הוא לוודא כשהמסמך המוצג בפניו נחזה כתקין (סעיף 13 לסיכומי הנתבעים) . מעיון בסעיף 4 לתצהיר עדות ראשית מטעם אבי פוזנרסון נוכחתי כי פוזנרסון מכחיש בכל תוקף העברת יפוי כח ותעודת זהות מטעמו לאבי דודו או לצד ג' וכי נטען כי המסמכים שהוצגו בפני הנתבע 1 זויפו - ואצטט; " ..אבהיר כי העברת הבעלות נעשתה בהכרח תוך זיוף מסמכים וחתימות שכן מעולם לא נתתי לאבי דודו יפוי כח לפעול בשמי למכירת הרכב או לביצוע העברת בעלות ברכב על שם צד שלישי כלשהו , ואף לא נתתי לו, או לאדם אחר, את תעודת הזהות שלי. אדגיש ואציין עוד כי לא פגשתי את אבי דודו מזה לפחות שנתיים". (הדגשות שלי-כ.ל.) וכן , בסעיף 6 לתצהיר עדות ראשית פוזנרסון חוזר על עמדתו כדלקמן; "..ראשית לא חתמתי ולא נתתי לאבי, או למאן דהוא אחר, יפוי כח למכירת הרכב. שנית, לצורך העברת בעלות ברכב לא מספיק יפוי כח שלי, אלא יש צורך (על פי הנחיות משרד התחבורה) בהצגת תעודת הזהות המקורית של בעל הרכב -שלי. אני, כבעלים הרשום של הרכב, לא נתתי לא יפוי כח להעברת הבעלות ברכב, ובוודאי שלא את תעודת הזהות שלי לאף אדם לצורך העברת הבעלות ברכב". (הדגשות שלי-כ.ל.) מעיון בנספח ה' לכתב התביעה נוכחתי כי רק ביום 27.05.07 הוגשה תלונה על ידי גד ליכטנשטיין. אולם, למרות שמסמכיו של מר פוזנרסון זויפו - לא הגיש פוזנרסון תלונה במשטרה, על זיוף תעודת הזהות שלו וזאת באין כל הסבר המניח את הדעת. אני מוצאת כי גרסתו אינה אמינה. אצטט מפיו של פוזנרסון מפרוטוקול מיום 5.01.11 ע"מ 12 שורות 1-11 כדלקמן; "ש. אתה גם הגשת תלונה? ת. הייתי איתו ביחד. הוא הביא אותי למשטרה- אז שוטר שואל אותי, אתה רשום וכו'. אבל את התלונה עצמה אני לא יודע מי רשם. אני לא מוטרד. ש. מישהו עושה שימוש בתעודת הזהות שלך, ובייפויי כוח- מה את עושה עם זה? ת. האוטו לא שלי, הכסף לא שלי- אני לא מוטרד. גד היה צריך להיות מוטרד, לא אני. ש. ואתה לא הולך ובודק.. ת. אני צריך לבדוק? ש. מישהו עושה שימוש בתעודת זהות מזויפת שלך? ת. אתם אומרים- אני אומר שרימו..למרות המסקנה של הזיוף לא התלוננתי במשטרה גניבת הזהות שלי, כי לא ראיתי בכך חשיבות".(הדגשות שלי-כ.ל.) אוסיף ואומר, כי גם אם תוכיח התובעת את טענת הזיוף ונצא מנקודת הנחה כי אכן זויפו המסמכים שהוצגו בפני הנתבע 1. לא ניתן להטיל אחריות על הנתבע 1 שכן אין בידיו האמצעים לגלות זיופים אלא כל שעליו לעשות הוא לוודא כי המסמך המוצג בפניו בעל חזות תקינה לכאורה. לעניין זה, יפים דבריו של השופט אור בפסק דינו- עא 636/89 ד"ר אברהם כחולי נ' בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ "במענה לשאלה, אם חרף החזות החיצונית של ההרשאה ידע המשיב 1 (הבנק - הוספה שלי - כ.ל.) או היה עליו לדעת, כי המנוח חורג מהיקפה האמיתי, ואם עצם את עיניו אף שידע זאת, אין על בית המשפט להיות "חכמים לאחר מעשה" אלא להיכנס ל"נעלי" המשיב 1בעת המעשה" וכן, אצטט מפי כבוד השופט ורדי בפסק דינו- תא (ת"א) 89603/98 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל ע"מ 2 "ברור שהאשנבאי לא יכול לאתר מעשי זיוף מתוחכמים של יפוי כוח ו/או תעודת זהות ואין כל ראיה ספציפית לגבי מקרה זה שהייתה רשלנות מצד מי מעובדי הנתבעת או חריגה מהנהלים". כמו כן אוסיף מדבריו של השופט דותן תא (הרצ') 2717/04 דומיקאר בע"מ נ' משרד הרישוי ע"מ 8 פסקה 12 "יש לזכור כי אינני בוחן את השאלה האם ניתן היו ם, בדיעבד, ב"תנאי מעבדה" ובחכמה שלאחר מעשה, להבחין בכך שהחותמת מעלה חשד. במציאות, מדובר בפקיד דואר, שאין ולא אמורים להיות לו כישורים של בדיקת מסמכים מזויפים, הנותן שירות, שאמור להיות מהיר ויעיל, לעיתים בתנאי לחץ, כשאנשים רבים נוספים עומדים וממתינים בתור, וכשאין לו כל ידיעה (כפי שידוע לנו כיום) כי מדובר בתרמית. כל מה שעליו לראות ולהיווכח הוא, שהמסמך על פניו נחזה כתקין. אם עברו המסמכים המוצגים בפניו את מבחן התקינות על פניהם, עליו להמשיך בביצוע הפעולה" לאור האמור לעיל, ומשלא נשללה טענת הזיוף - אני קובעת כי הנתבע 1 נהג על פי הנהלים וכדין בעת ביצוע העברת הבעלות. רשלנות רשלנות כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]: "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות — הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה". (הדגשות שלי- כ.ל.) לגרסת הנתבעים, התרשלה התובעת רשלנות רבתי בהעברת החזקה ברכב לידי הנתבע 3 בנסיבות בהן לא דרשה כל בטוחה בתמורה להעברת החזקה ברכב ולא טרחה לשעבד את הרכב לטובתה- לא פעלה כפי שסוחר סביר היה צריך לנהוג בנסיבות העניין. אין חולק כי אחת הדרכים האפקטיביות למנוע העברת בעלות ברכב היא באמצעות משכון רכב . תימוכין לכך מצאתי בדבריו של ליכטנשטיין בחקירתו- "כל שעבוד על הרכב חוסם העברת בעלות וחוסם גניבת הרכב" (פרוטוקול מיום 5.01.07 ע"מ 6 שורה 15). (הדגשות שלי-כ.ל.) חיזוק נוסף מצאתי בעדותו של ליכטנשטיין - כדלקמן: "ש. בפועל לא רשמת אף פעם משכון לרכב. ת. אם הייתי רושם, לא הייתה לנו בעיה" (הדגשות שלי-כ.ל.) (פרוטוקול מיום 5.01.07 ע"מ 8 שורות 31-32) על אף האמור, ולאור ניסיונה הרב של התובעת בעסקי סחר רכבים במשך כלמעלה מ- 30 שנה (סעיף 3 כ.תביעה) נמנעה התובעת לפעול כמתבקש ממנה, עת לא משכנה הרכב. ייתכן והסיבה להימנעות משעבוד הרכב נעוצה בעלות הכספית הכרוכה בו. אולם, אין בכך כדי להצדיק את מחדל התובעת. אצטט מדבריו של ליכטנשטיין מפרוטוקול מיום 5.01.11 ע"מ 8 שורות 24-27; "ש. למה לא עשית- הרכב היה רשום על שם דיפלומט, לפי פוזרנסון- למה מראש לא רשמת שיעבוד? ת. כי שעבוד עולה כסף. זה פרוצדורה שלמה. אז נעזרתי בחברי- ואז האוטו לא יכול לעבור בעלות". זאת ועוד, לטענת הנתבעים בסיכומיהם אין זו הפעם הראשונה שבה ניסה הנתבע 3, להונות התובעת -משכך, הימנעות התובעת לשעבד הרכב עולה לכדי רשלנות רבתי. בחקירתו טען גד ליכטנשטיין כי הכיר את הנתבע 3 במשך מספר שנים אולם נעזר בו לעיתים רחוקות - כפעמיים -שלוש בשנה, כך לגרסתו . (פרוטוקול מיום 3.01.11 ע"מ 3 שורות 21-25). וכשנשאל האם לתובעת היה ניסיון טוב עם הנתבע 3 השיב באופן מתחמק - כדלקמן: " כל אוטו שקיבל, אם הוא מכר אותו- זה שולם- עד המקרה הזה..." אולם בהמשך החקירה נוכחתי כי אין זו הפעם היחידה בה הנתבע 3 פעל בניגוד להסכמת התובעת. במקרה אחר העביר הנתבע 3 רכב של התובעת לצד ג' ללא הסכמת התובעת. בשולי הדברים, יוער כי במקרה האחר (בניגוד למקרה נשוא התובענה) שועבד הרכב, ובכך נמנעה מכירתו. ואצטט: "ש. אני מבינה שהיה מקרה נוסף לפי מה שאתה כותב , שבו אבי דודו, נתבע 3, העביר לצד ג' רכב ללא הסכמתך. אתה מאשר? ת. כמובן. " (פרוטוקול מיום 5.01.07 ע"מ 4 שורות 23-25) מסקנה: לאור העובדה כי התובעת ידעה ניסיון מר עם הנתבע 3 - הרי שעל אחת כמה וכמה היה עליה לפעול במשנה זהירות . מה גם, ולאור ניסיונה הרב של התובעת בתחום ולמרות המצופה ממנה נמנעה מלפעול כהלכה, ונמנעה מרכישת כיסוי ביטוחי למקרה של גניבה ואיפשרה העברת הרכב פיזית, לרשותו של הנתבע 3 מבלי למשכן הרכב. בנסיבות המקרה יש לראות את מחדלי התובעת בחומרה רבה. שכן, התובעת פעלה ברשלנות ולא בזהירות הנדרשת ממנה כסוחרת רכב מקצועית סבירה על מנת להבטיח זכויותיה ברכב נשוא התביעה דנן. שינוי רישום בעלות- דקלרטיבי . לטענת התובעת , העברת הרכב על שם מר פוזנרסון בוצעה על מנת להבטיח את זכויות התובעת ומניעה מהנתבע 3 ידיעה בדבר זהות הבעלים הנוכחיים של הרכב או שימוש בידע שלו בדבר זהות התובעת לרבות ח.פ. מנגד טענו הנתבעים שינוי רישום הבעלות ברכב הוא בעל אופי דקלרטיבי בלבד, ואין בו כדי ליצור או להעיד על שינוי בעלות קניינית מהותית. לשון אחרת , ששינוי רישום הבעלות שבוצע אצל הנתבעת 2 לא שינה את מצבה הקנייני של התובעת. התובעת מסרה החזקה ברכב לנתבע 3 כחודש טרם המועד לשינוי הבעלות ברכב נשוא התביעה על שם פוזנרסון. לפיכך לטענת הנתבעים לא מתקיים רכיב הקשר הסיבתי. ההלכה הפסוקה מורה כי רישום כלי הרכב במשרד הרישוי הוא בעל אופי דקלרטיבי בלבד, אולם אין להקל בחשיבותו.(רע"א 5379/95 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח' ע"מ464, 473- 474) אין להתעלם מן העובדה כי התובעת ,כדבר שבשגרה ,וכחלק ממהלך עסקיה העבירה הרכב מרצונה החופשי לנתבע 3 ,מבלי לתת את הדעת ולדרוש ערובה תמורתו - בנסיבות אלה הרי שאין לתובעת אלא להלין על עצמה. מה גם ולאור ניסיונה ידעה כי אין בשינוי רישום בעלות שינוי קנייני אלא שינוי הצהרתי בלבד - ומשכך התרשלה התובעת פעם נוספת. נוכח מסקנותיי לדחיית טענות התביעה . אני קובעת כי התובעת פעלה ברשלנות תורמת של 100% זאת נוכח מחדליה הרבים כפי שפורטו בהרחבה לעיל. אציין כי גם אילו הייתי מקלה עם התובעת וקובעת כי רשלנותה התורמת הגיעה לכדי 80% - הרי שלא נוכחתי כי התובעת עמדה בנטל הרובץ עליה להוכחת אחריות מי מהנתבעים 1 או 2 ליתרת ה20% . עוד יוער כי בגרסת התובעת נתגלעו סתירות רבות ועל כן, אינה אמינה עליי. בסעיף 5 לתצהיר עדות ראשית טען גד ליכטנשטיין כדלקמן; "אני מורשה החתימה היחיד של התובעת, ומעולם לא מסרתי לאף אדם יפוי כח מראש למכירת הרכב. יפוי הכח היה נמסר, לקונה או למתווך, תמיד, רק לאחר ביצוע תשלום תמורת הרכב" כאשר בחקירתו מעיד כי מסר לנתבע 3 צילום רישיון רכב והחתימו על תצהיר (פרוטוקול מיום 5.01.11 ע"מ 6 שורות 25-31 ). ובהמשך- "ש. אתה אומר וחוזר בתצהיר - שאתה מחליט לא לתת למתווכים שלך ייפוי כח, לא לתת להם רשיון רכב מקורי- אלא לאחר שהקונה העביר את מלוא התשלום . ת.לאחר שמביאים לי כסף למשרד- תעודת זהות, אז אני מעביר את הבעלויות. אני לא נותן ייפוי כוח- אני בעצמי מעביר בעלות. יכול להיות שלעיתים אני מביא ייפוי כוח , אבל.. ש. כתוב שייפוי הכוח יועבר רק למתווך לאחר ביצוע התשלום. ת. זה אכן כתוב בסעיף 5 לתצהיר אך זה לא קרה בעבר. תמיד אני העברתי את הבעלות. (פרוטוקול מיום 5.01.11 ע"מ 7 שורות 7- 12). ובהמשך - שורות 21-23 ; "ש. מה שאתה אומר זה לא מה שכתוב בתצהיר. ת. תבחרי את זה איך שאת רוצה. זה הנוסח, ומה שאני אומר כרגע זה מה שנעשה בפועל. תמיד , כל קליינט שבא אלי למשרד קונה אצלי רכב - קודם כל תשלום ואחרי זה העברת בעלות." סתירה נוספת בעדותו של גד ליכטנשטיין בסעיף 7 לתצהירו שם טען כי כעבור מספר ימים לאחר הודעתו של הנתבע 3 כי מכר הרכב לצד ג' ותוך מספר ימים יעביר כספי התמורה בסך 50,000 ₪. זאת לעומת גרסתו כפי שהעיד בחקירתו לעיל- כי לעולם לא מסר ייפוי כח וכי העברת הבעלות מתבצעת על ידו בלבד לאחר התשלום. בתגובה לכך ניסה ליישב מנהל התובעת את הסתירה - פרוטוקול מיום 5.01.11 ע"מ 7 שורות 28-29 כדלקמן; "יש מקרים ויש מקרים. כל אוטו סוג אחר וקונה אחר. יש מקרים שאבי דודו בא עם כל הכסף וזה עובר ככה..." מחד, הן בסעיף 5 לתצהיר התובעת והן בסעיף 8 לסיכומים טענה התובעת כי 'יפוי הכח היה נמסר, לקונה או למתווך, תמיד, רק לאחר ביצוע תשלום תמורת הרכב' (הדגשות במקור- כ.ל.) בניגוד לכך בחקירתו העיד מנהל התובעת כי אינו נותן יפוי כח אלא מעביר בעלות בעצמו לאחר קבלת התשלום. התרשמתי כי עדותו של מנהל התובעת אינה אמינה ואינה עיקבית - לאור השינוי בגרסאותיו ללא כל הסבר המניח את הדעת. לעומת זאת , התרשמתי כי הנתבע 1 -אשנבאי מנוסה וותיק ובעל ניסיון רב של כ- 12 שנים אשר ביצע פעולת העברת רישום בעלות פעמים רבות בכפוף לנוהל הפנימי של רשות הדואר (סעיף 4 לתצהיר הנתבע). מה גם, והנתבע 1 הצהיר כי הוא מקפיד לבצע רישום בעלות ברכב באמצעות ייפויי כוח מקוריים בלווי חתימות מקוריות ובהתאם לנוהל (סעיף 9 לתצהיר ע.ר - נתבע 1) . כמו כן, דוחה טענת התובעת כי הנתבע 1 עשה יד אחת עם הנתבע 3 או מי מטעמו - באשר לא הוכחה כלל וכלל ונטענה באופן סתמי. סוף דבר אשר על כן וממכלול נימוקים אלה דוחה התביעה. בנסיבות המקרה דנן מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעים 1ו-2 ביחד ולחוד בסכום של 5800 ש"ח מסמכיםאישור זכויותמשרד הפניםתעודת זהותדואר