מדובר בתביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבעת לפינוי דירה, לביטול הסכם ולסעד כספי, ובתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת כנגד התובעים לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה. בכתב תביעתם המתוקן ציינו התובעים בין היתר כדלקמן: התובעים הינם בעלי זכויות חכירה בדירה ברח' יהואש 4/11, אשדוד, המצויה בחלקה 1,1,2 בגוש 2021-2015 (להלן: "הדירה"). ביום 15.2.06 נחתם בין התובעים לבין הנתבעים הסכם מכר לפיו מכרו התובעים לנתבעת זכויותיהם בדירה בתמורה לסך השווה בש"ח ל- 125,000 $ ארה"ב (להלן: "הסכם המכר"). התובעים 1 ו- 3 היו בהליכי פשיטת רגל, ומונה להם נאמן, ולפיכך הוסכם בין הנאמן עו"ד ראוך לבין עו"ד וקסמן-דחטר שערכה את הסכם המכר, כי הנאמן ימליץ בפני בית המשפט של הפש"ר לאשר את הסכם המכר, באופן שבו משכנתא שרבצה על הדירה לטובת בנק לאומי בסך של 174,000 ₪ תסולק במלואה, חלקם של תובעים 1 ו- 3 יועבר לידי הנאמן וחלקה של תובעת 2 בסך של 28,000 דולר יועבר לידיה. התנאים הנ"ל מצאו את ביטויים בסעיף 6 להסכם המכר. הנתבעת שילמה את התשלום הראשון בהתאם להסכם המכר בסך השווה ל- 25,000 דולר לידיו של הנאמן עו"ד ראוך. ביום 6.11.06 אישר בית המשפט המחוזי את הסכם המכר. בהסכם המכר הוסכם כי החזקה בדירה תימסר לנתבעת רק לאחר שתשלם למוכרים מלוא התמורה המוסכמת. בסעיף 6 (V) להסכם המכר התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת 2 את חלקה במכירת הדירה, לאחר קיזוז חלקה במשכנתא, בסך השווה ל- 28,000 דולר עד ליום 15.11.06 וזאת כנגד מסירת החזקה בדירה. נכון ליום הגשת כתב התביעה המתוקן שילמה הנתבעת סך כולל של 66,890 דולר מתוך 125,000 דולר, כך שנותר חוב בסך של 28,110 דולר שאותו לא שילמה הנתבעת. התובעים מטוב ליבם הסכימו לבקשת הנתבעת למסור לידיה את מפתחות הדירה לצורך ביצוע שיפוצים ומסרו לה מפתחות הדירה, תוך שהוסכם שבתום השיפוצים תחזיר הנתבעת לתובעים את מפתחות הדירה, זאת עד שתשלם את כל יתרת התמורה המוסכמת. עם תום השיפוצים פנו התובעים לנתבעת בדרישה שתשיב להם את מפתחות הדירה ולתדהמתם סירבה הנתבעת להשיב את מפתחות הדירה. מאחר והנתבעת לא פינתה את הדירה כפי דרישת התובעים, שלחו התובעים לנתבעת ביום 8.3.07 מכתב הודעה על ביטול הסכם המכר. הואיל והנתבעת לא שילמה את יתרת התמורה ולא פינתה את הדירה, יטענו התובעים כי היא הפרה בהפרה יסודית את הסכם המכר ולפיכך היו רשאים לבטל את הסכם המכר. לאור זאת מתבקש בית המשפט להורות לנתבעת לפנות הדירה וכן מתבקש בית המשפט להורות לנתבעת לפצות את התובעים בפיצוי המוסכם החוזי בסך של 10,000 דולר ולשלם לתובעים דמי שימוש ראויים בגין החזקתה בדירה מסוף חודש ינואר 2007 בסך של 18,000 דולר ופיצוים נוספים המפורטים בכתב התביעה. בכתב הגנתה ציינה הנתבעת, בין היתר, כדלקמן: אישור בית המשפט המחוזי את עסקת המכר ביום 6.11.06 נעשה לאחר שהתובעים הפרו מספר פעמים בהפרות יסודיות את ההסכם. החזקה בדירה לא נמסרה לנתבעת במועד המוסכם בהסכם המכר עקב מחדלי והפרות התובעים את ההסכם. יתרת התמורה שלא שולמה בסך של כ- 28,000 דולר מותנית על פי ההסכם בהמצאת אישור זכויות נקי משעבודים ועיקולים, אישור שהתובעים לא המציאו. יתרה זו יכולה היתה להיות משולמת לתובעים זה מכבר לו היו פועלים על פי חיוביהם בהתאם להסכם. מסירת החזקה בדירה באמצעות מסירת מפתחות הדירה בוצעה בהסכמה, לנוכח העיכובים שנגרמו במועד המסירה, עקב מחדלי התובעים. כפי שצוין לעיל, הגישה הנתבעת/התובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") כתב תביעה שכנגד שבו דרשה לפצותה בסך של 42,000 ₪ בגין הפיצוי המוסכם המפורט בחוזה בסך של 10,000 דולר ובגין עוגמת נפש שנגרמה לה, ובכתב ההגנה לתביעה שכנגד ביקשו התובעים/הנתבעים שכנגד (להלן: "התובעים") לדחות התביעה שכנגד בגין כך שלטענם הנתבעת היא שהפרה את הסכם המכר. לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו בפני, אני קובע כדלקמן: התביעה העיקרית הפרת הסכם המכר בסיכומיו טען ב"כ התובעים כי הנתבעת הפרה את הסכם המכר, בין היתר, בכך שתפסה החזקה בדירה בלא הסכמת התובעים ובטרם שילמה את מלוא התשלומים כמתחייב מן ההסכם. לדבריו, מדובר בהפרה יסודית של הסכם המכר המקנה לתובעים את הזכות לבטל את ההסכם. בהתאם לסעיף 4 להסכם המכר (נספח א' לתצהיר התובע 3), מחוייבים היו התובעים למסור את החזקה הבלעדית בדירה לקונה עד ליום 15.11.06 כנגד תשלום מלוא התמורה וביצוע מלוא ההתחייבויות כלפי המוכר. מתוך כלל העובדות שעלו בפני במהלך שמיעת הראיות בתיק, עולה כי התובעים גררו רגליים לאחר חתימת הסכם המכר, תוך הפרת התחייבויות שלקחו על עצמם במסגרת החוזה. כך לדוגמא, בסעיף 6 III a מצוין באופן מפורש כדלקמן: "III. סך של 62,000$ (שישים ושניים אלף דולר) (להלן: "התשלום השני") ישולם כלהלן: a. עד ליום 15.10.06 ו/או תוך 20 יום מיום אישור ההסכם על ידי בית המשפט והמצאת אישור זכויות נקי (ללא עיקול) על ידי המוכר לקונה לפי המאוחר יבוצע התשלום בהתאם למכתב כוונות מן הבנק, לפי הוראות הבנק, תוך 10 ימים, לכל היותר. המוכר מתחייב להמציא לקונה עד ליום 10.9.2006 מכתב כוונות מהבנק". על פי סעיף זה כתנאי לביצוע התשלום השני, מחוייבים היו התובעים להמציא לנתבעת מכתב כוונות מהבנק עד ליום 10.9.06. בתצהירו (סעיף 8 ב') מציין בנה של התובעת, מר אלברט כץ, כי רק בסוף חודש ינואר (26.1.07) ולאחר שהתובעים נמנעו מליטול כתב כוונות מבנק לאומי למשכנתאות (שהוכן בסוף 12/06), הוסרה המשכנתא שרבצה על הדירה וזאת מתוך תקבולי הלוואה שנטלה אמו מבנק הפועלים. במהלך חקירתו העיד התובע 3 כדלקמן : ש. אני אומר לך שבחוזה כתוב, שאתה צריך להמציא מכתב כוונות עד 10/9, הבאת מכתב כוונות? ת. אני הבאתי בתאריך שנטלי וקסמן עשתה את זה והגישה. אני הייתי רץ ומביא. ש. אתה יכול להראות לי, שהבאת מכתב כוונות? ת. באותו תאריך שהיא כתבה? ש. אתה אומר שהיו שלושה מכתבים. אני רוצה לראות את הרשון לפחות? ת. יש בתיק. צריך להיות. ש. אני אומר לך שאתה לא צירפת את זה לתיק. אין את זה בתיק בית המשפט. ת. אני גם נתתי למשפחה, לקריבושיי וגם לבן שלו ושילמתי כמה פעמים. ש. אתה יכול להראות לי הוכחה שהבאת מכתב כוונות עד 10/9. ת. זה אני צריך ל בדוק. (עמ' 54 שורות 7 - 17 לפרוטוקול). מתוך דבריו אלה של התובע 3 , עולה כי התובע 3 לא ידע לומר לבית המשפט, כי עמד בתנאי שנקבע בהסכם להמצאת מכתב הכוונות מהבנק עד ליום 10.9.06 ובפועל לא ידע לומר כלל מתי הומצא מכתב הכוונות. מתוך האמור לעיל, עולה כי דבריו של בנה של הנתבעת בתצהירו לא נסתרו, ומכאן, שהתובעים הפרו כבר ביום 10.9.06 את הסכם המכר, בכך שלא המציאו מכתב כוונות מהבנק ומנעו בפועל מן הנתבעת לשלם סכומים. זאת ועוד, מאחר והחובה להמציא מכתב כוונות, מפורטת בסעיף 6 להסכם המכר, שהינו סעיף שהפרתו תחשב כהפרה יסודית של ההסכם (סעיף 11 להסכם המכר), יהיה מקום לקבוע כי כבר ביום 10.9.06 הפרו התובעים את הסכם המכר הפרה יסודית. לא זאת אף זאת, בתצהירו ציין בנה של הנתבעת כדלקמן : "לאחר שהוכנה בקשה לבית המשפט המחוזי על מנת שיאשר את החוזה, סירב המנהל המיוחד להסכים למכר וזאת בטענה כי התובעים 1 ו- 3 אינם עומדים בתשלומים החודשיים שהיה עליהם לשלם לקופת הכינוס.... נוכח התנהלות התובעים המתוארת לעיל הגיש המנהל המיוחד לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור עסקת המכר רק ביום 14.10.06". (סעיף לתצהירו של מר אלברט כץ) במכתב מיום 21.9.06 ציין הנאמן, בין היתר, כדלקמן: "1. הננו חוזרים ומביאים לידיעתכם כי ה"ה ציבולקין פיגורים בתשלומיהם החודשיים לתיק כהנ"ר. .... 4. לידיעתכם כי חלק מנושי ה"ה ציבולקין הודיעונו כי בכוונתם לבקש לפזר את התיקים מאחר ולא משולמים התשלומים החודשיים במועדם". מתוך דבריו אלה של הנאמן עולה, כי עוד כבר ביום 21.9.06 התריע הנאמן על כך שהתובעים אינם משלמים את הפיגורים בתשלומיהם לקופת הפש"ר ועובדה זו תחזק את גירסת הנתבעת כי אי ביצוע תשלומי הפש"ר לנאמן עיכב את קידום הליכי מימוש ההסכם שנחתם ביום 15.8.06. גם העובדה שצויינה לעיל תביא למסקנה שלתובעים תרומה ניכרת לכך שבסופו של יום הם לא קיבלו את מלוא התשלומים עד ליום 15.11.06 ובכך מנעו האפשרות לקיים את הוראת סעיף 4 I להסכם המכר שחייב את מסירת החזקה בדירה לתובעת עד ליום 15.11.06. זה המקום לציין, כי התובעים הפרו פעם נוספת את חובותיהם בהתאם להסכם, בכך שנמנעו מלחתום על "טופס הוראת הקיזוז" ועל כך יפורט בהמשך. מתוך האמור לעיל, עולה כי בפני בית המשפט הוכח שעוד בטרם "פלשה" הנתבעת לדירה והפרה על פי טענת התובעים את הסכם המכר, הפרו התובעים את ההסכם בהפרות יסודיות. ביצוע התשלומים בידי הנתבעת מתוך חומר הראיות שהובא בפני עולה כי הנתבעת שילמה תשלומים בגין רכש הדירה כדלקמן: מיד עם חתימת ההסכם שילמה הנתבעת לידי הנאמן סך השווה ל- 25,000 דולר. ביום 26.1.07 ובכך שילמה הנתבעת סך השווה ל- 42,604 דולר (ראה: נ/10, נ/ 16) בדרך של כיסוי חוב הנתבעים וזאת בהתאם להתחייבותה על פי סעיף 6 III a להסכם, שבו חוייבה לשלם סכום בתוך 20 יום מיום קבלת אישור ההסכם על ידי בית משפט ובכפוף למכתב כוונות מהבנק, מכתב שכפי שנקבע לעיל התקבל רק באותו חודש. ביום 5.3.07 שילמה הנתבעת לתובעים סך של 29,286 דולר (ראה נ/ 10 ונ/ 16) באמצעות העברת הסכום לחשבון המנהל המיוחד בהתאם להתחייבותה על פי סעיף 6 III b להסכם המכר. יתרת חובה של הנתבעת כלפי התובעים לאחר ביצוע התשלומים האמורים הסתכמה בסך השווה ל- 28,110 דולר וסכום זה עומד לרשות התובעים אשר מונעים קבלתו על ידי סירובם לחתום על מסמכים הנדרשים וביניהם "הוראת קיזוז" כפי שיפורט בהמשך. הפרת ההסכם בידי הנתבעת כפי שצוין לעיל, טען ב"כ התובעים בסיכומיו, כי הנתבעת הפרה את הסכם המכר בהפרה יסודית, בכך ש"פלשה" לדירה בניגוד להוראות ההסכם ובכך הקנתה לתובעים את הזכות לבטל את ההסכם. על מנת לבחון טענה זו של התובעים יהיה על בית המשפט לבחון את לוחות הזמנים הרלוונטנים לפלישת התובעת לדירה. במהלך הדיון שבפני לא היתה מחלוקת בין הצדדים על כך שהתובעים מסרו לנתבעת את מפתח הדירה בהסכמה והמחלוקת בין הצדדים היתה, האם המפתח נמסר לצורך ביצוע שיפוצים בדירה או שהוא נמסר לצורך תפיסת חזקה מלאה בדירה. מועד מסירת המפתח - בתצהירו לא ציין מר אלכס ציבולקין מתי נמסר המפתח לנתבעת (ראה סעיף 19 לתצהיר). יחד עם זאת בתצהיר בסעיף 20 ציין מר ציבולקין כי : "עם תום השיפוצים מתישהו בסוף חודש ינואר 2007 פניתי בשמי ובשם הורי לנתבעת בדרישה שתשיב את מפתחות הדירה.... לתדהמתינו סירבה הנתבעת להשיב את מפתחות הדירה בטענה כי "דיירת מוגנת"". זאת ועוד, במהלך חקירתו העיד מר ציבולקין כדלקמן: "ש. לפני שנתת את המפתח גמרת את המטבח ולא נכנסת יותר לבית? ת. לא נכנסתי. ראיתי שהם צובעים את הקירות. ש. מתי ראית פעם ראשונה שגרו בדירה? ת. אחרי חודש ומשהו. (עמ' 58 שורות 21 - 24 לפרוטוקול- יצויין, כי בכל מקום שבו מפנה פסק הדין לפרוטוקול, מופנה הקורא לפרוטוקול המצוי בתיק האלקטרוני ולא לפרוטוקול שבתיק הנייר). מתוך דבריו אלה של התובע 3, עולה כי על פי גירסתו הוא גילה לראשונה כי התובעת מסרבת למסור את המפתח בחזרה בסוף חודש ינואר 2007 והגילוי התרחש כחודש לאחר מסירת המפתח. מתוך האמור לעיל, עולה כי על פי גרסתו של מר ציבולקין מסירת המפתח נעשתה בסוף חודש דצמבר 2007, קרי, בשבוע האחרון לחודש דצמבר בקירוב. ביצוע התשלום השני- כפי שצוין לעיל, בוצע התשלום השני בסך של 42,604 דולר ביום 26.1.07 והתשלום הזה כיסה חובם של התובעים 1 ו- 3 לבנק. עיון במכתבו של הנאמן מר ראוך לתובעים (נ/ 6) מיום 9.1.07 מעלה כי במכתבו זה (סעיף 3 ד') מציין הנאמן כי על הרוכשת להעביר את ההמחאה בגין המשכנתא ישירות לידיו ולפקודת בנק לאומי למשכנתאות, וזאת לסילוק המשכנתא המוטלת על הדירה ומכאן, שהתשלום האמור נעשה בהסכמת הנאמן ועל פי הוראותיו. מתוך כלל האמור לעיל, עולה שביום 26.1.07 שילמה הנתבעת תשלום נוסף בסך של 42,604 דולר בהסכמת הנאמן ועד למועד זה שילמה בסך הכל סך של כ- 67,604 דולר, דהיינו, למעלה ממחצית תמורת מכר הדירה. מכתב ההתראה לפינוי ביטול ההסכם- מתוך חומר הראיות עולה, כי הפעם הראשונה שבה הודיעו התובעים לנתבעת על כוונתם לבטל את ההסכם היתה במכתבו של עו"ד שומר מיום 19.2.07 (נספח ה' לתצהירו של התובע 3). מר ציבולקין בחקירתו ציין אמנם כי בטרם פנה לעו"ד שומר פנה לעו"ד וקסמן-דחטר עורכת ההסכם (עמ' 58 שורה 30 לפורוטוקול), אך מכיון שלא ציין מתי פנה לעו"ד וקסמן-דחטר, יהיה מקום להניח כי הדבר נעשה מספר ימים לפני הפניה לעו"ד שומר. יובהר כי עו"ד שומר עצמו העיד כי שלח המכתב יום או יומיים לאחר פנייתו של מר ציבולקין אליו (עמ' 4 שורות 11 - 13 לפרוטוקול). מתוך האמור לעיל, עולה כי הפעם הראשונה שבה הודיעו התובעים לנתבעת על כוונתם לבטל ההסכם, נעשתה ככל הנראה בסביבות המחצית השניה של חודש פברואר 2007 (לכל המאוחר ביום 19.2.07). האמור לעיל יביא למסקנה שהודעתם של התובעים לנתבעת על כוונתם לבטל ההסכם נעשתה לאחר שהנתבעת כבר ביצעה התשלום השני על חשבון תמורת מכר הדירה (ביום 26.1.07), ובפועל, שילמה סך של 67,604 דולר שהם למעלה ממחצית תמורת הדירה. זאת ועוד, מתוך חומר הראיות שהובא בפני כאמור לעיל, עולה כי התשלום הראשון בסך 25,000 ₪ בוצע לידיו של הנאמן של התובעים 1 ו- 3 בהליכי הפש"ר והתשלום השני שולם לבנק למשכנתאות. בנסיבות האמורות לעיל, לאחר שהתשלומים האמורים בוצעו לידי צדדי ג' (הבנק הנאמן), יהיה מקום לקבוע כי יכולתם של התובעים לבטל הסכם המכר היתה מוגבלת ביותר וזאת לאחר שבנסיבותיו של העניין ספק אם היה באפשרותם לגרום באותה עת להשבת הכספים לנתבעת כחלק מהליך ביטול ההסכם. מתוך כך יש לקבוע שבפועל, לא היתה כל משמעות אמיתית להודעת ביטול ההסכם. לא זאת אף זאת, מאחר ובהסכם המכר ("והואיל" שמיני) הותנה הסכם המכר באישור בית המשפט המחוזי כתנאי יסודי לקיומו, מחוייבים היו התובעים לקבל את אישור בית המשפט גם לביטול הסכם המכר וזאת, לאחר שהסכם המכר כבר אושר על ידי בית המשפט ביום 16.11.06 (ראה נספח ג' לתצהיר התובע 3). לא זאת אף זאת, סעיף 44 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"מ - 1980, קובע, בין היתר, כי נכסי פושט הרגל מוקנים לנאמן ובנסיבות אלה, לא היו רשאים התובעים לבטל את הסכם המכר בלא קבלת אישור הנאמן. יובהר, כי בענין זה קבלת אישור הנאמן ובית המשפט המחוזי לביטול הסכם המכר לא היה ענין טכני גרידא וזאת,מאחר שחלק ניכר מתמורת המכר היתה אמורה להשתלם לידיו של הנאמן לכיסוי כל חובות התובעים 1 ו- 3 לפשיטת הרגל, עובדה שהיתה אמורה ליצור אצל הנאמן אינטרס ישיר וברור לממש את הסכם המכר במלואו ולא להביא לביטולו, באופן שהיה דוחה את התשלום לנושים בזמן ניכר. בנסיבות האמורות לעיל, ניתן לקבוע כי ביטול הסכם המכר במכתבו של עו"ד שומר ב"כ התובעים, מיום 8.3.07 נעשה שלא כדין ובכל מקרה, גם מבחינה אופרטיבית ספק אם רשאים היו התובעים לבטל את הסכם המכר בשל העובדה שלא היה ביכולתם בשלב הביטול להשיב לנתבעת את הסכומים אותם שילמה. תקופת השיפוצים בענייננו טענו התובעים כי מסרו המפתחות לידי הנתבעת לצורך ביצוע שיפוצים בדירה בלבד וכפי שצוין לעיל נעשתה מסירת המפתחות בחלק האחרון של חודש דצמבר 2007. כן טענו התובעים כי הבינו לראשונה את העובדה שהתובעת "פלשה" לדירה בסוף חודש ינואר 2007. זאת ועוד, כפי שצוין לעיל שילמה הנתבעת לתובעים כבר ביום 26.1.07 למעלה ממחצית תמורת הדירה (סך של 67,604 דולר). מתוך חומר הראיות שהוצג בפני עולה כי כבר ביום 5.3.07 שילמה הנתבעת לידי הנאמן סך נוסף של 29,286. כך שבפועל עד לאותו יום שילמה הנתבעת סך של 96,890 ונותר לה לשלם 28,110 דולר בלבד. יצויין, כי במכתבה מיום 5.3.07 הודיעה עו"ד וקסמן-דחטר לעו"ד שומר על ביצוע התשלום מאותו יום, כך שהתובעים ידעו על ביצוע התשלום האמור. מתוך האמור לעיל, עולה שגם על פי שיטת התובעים, התירו התובעים לנתבעת לבצע שיפוצים בדירה ועל פי קביעת בית המשפט נעשה הדבר בסוף חודש דצמבר ולאחר שהוכח בפני בית המשפט שעד ליום 5.3.07 שולם למעלה מ- 75 אחוז מערך תמורת הדירה. כפי שצוין לעיל, בתצהירו ציין התובע 3 כי דרש את המפתח בחזרה מן הנתבעת כחודש לאחר מסירתו, דהיינו, "סוף חודש ינואר 2007" (סעיף 20 לתצהיר). בנסיבות הענין ומאחר ותקופת השיפוצים בדירה לא הוגדרה בין הצדדים, ניתן יהיה לקבוע כי אם תקופה בת חודש ימים נראתה לתובעים כתקופה סבירה, הרי שבמקרה מתאים גם תקופה בת חודשיים ימים יכולה היתה להיות תקופה סבירה לצורך ביצוע שיפוצים בדירה. לאור האמור לעיל ומאחר והוכח שעד ליום 5.3.07 (דהיינו, כחודשיים וקצת מיום מסירת המפתח) שולם לתובעים סך של כ- 96,000 דולר מתוך 125,000 דולר, יהיה מקום לקבוע כי לתובעים לא עמדה זכות להודיע 8.3.07 על ביטול ההסכם אך בשל כך שהנתבעת המשיכה להחזיק בדירה עד לאותו יום, וזאת בשל כך שמועד זה חל כחודשיים וקצת לאחר מסירת המפתח ועדיין ניתן היה להגדירו כמועד שעמד במתחם הזמן שהוקצה באופן סביר לנתבעת לצורך ביצוע שיפוצים (תוך כך שעד לאותו מועד שולמו 75 אחוז מתמורת הדירה). יובהר לעניין זה, כי במהלך הדיונים הוכח בפני כי כבר ביום 1.3.07 הציעה עו"ד וקסמן-דחטר לב"כ התובעים להחזיר את מפתח הדירה לתובעים בתנאים מסוימים שיובהרו בהמשך פסק הדין, והצעה לא נענתה בכל תגובה. חתימה על מסמך הקיזוז בתצהירו ציין בנה של הנתבעת, בין היתר, כדלקמן: "ג. ע"מ שיתרת התמורה הסופית (סך השווה ל- 28,110$ לפני ניכוי חיובי הנתבעים ושאף היא היתה חלק מהלוואה שאושרה לאמי) תועבר לתובעים,היה עליהם להמציא אישור זכויות נקי משיעבודים (סעיף 6(3)(א) לחוזה) או, לחילופין, לחתום על הוראה כי כספים אלו יופקדו בנאמנות אצל עו"ד דחטר אולם אלו נמנעו מביצוע הנדרש.... ד. התובעים סירבו להיענות לפניות עו"ד דחטר לחתום על "טופס הוראת קיזוז" ע"מ שיתרת התמורה תופקד בידיה הנאמנות עד להמצאת אישור זכויות נקי כאמור, שכן על הדירה עדיין היה רשום עיקול לחובת הנתבעים 1 ו-3 ולשם הבטחת מחיקתו דרש בנק הפועלים (ובצדק) כי התמורה תופקד בידיה הנאמנות של עו"ד דחטר". בתצהירו טען בנה של הנתבעת, כי על מנת להשלים את יתרת תמורת הדירה בסך 28,110 דולר, היה על התובעים לחתום על "טופס הוראת קיזוז", על מנת שיתרת התמורה תופקד בידיה הנאמנות של עו"ד וקסמן-דחטר עד להמצאת אישור זכויות נקי, שכן על הדירה עדיין היה רשום עיקול לחובת הנתבעים 1 ו- 3 ולשם הבטחתו דרש בנק הפועלים כי התמורה תופקד בידיה הנאמנות של עו"ד וקסמן-דחטר. כן ציין בנה של הנתבעת, כי כל יתרת התמורה היתה אמורה להשתלם לתובעים זה מכבר לו היו משתפים פעולה וכי לו עצמו לא היתה כל בעיה להשלים התמורה, שכן כספים אלו אושרו לאמו בבנק הפועלים. במהלך הדיון שבפני נחקרה עו"ד וקסמן-דחטר שערכה הסכם המכר עבור הצדדים ובדבריה ציינה הגב' דחטר כדלקמן: "עו"ד פורת מבנק משכן, אמרה, משכנתא של בנק לאומי למשכנתאות התסדר, אבל קיים עיקול על 600,000 ש,ח. אז ניסינו למצוא פתרון כדי לא להגיש את האישור לפי צו מכר לפי סעיף 34. אמרתי שאם נסכים להצעה של ראוך והמכירה תהיה לפי סעיף 34, יש פה סיכון ש- 28,000 דולר אחרונים יועברו אליו בנאמנות ואני לא בטוחה שתהיה לנו אפשרות למשוך את הכסף של גב' פירה בחזרה. אז במשא ומתן עם בנק הפועלים, הגענו לפתרון, שלדעתי, הוא לא פתרון יוצא דופן, שהסכום האחרון יועבר בנאמנות לעו"ד שמייצגת את הצדדים וני, לפי שיקול דעתי, לוקחת על עצמי את כל האחריות בחלוקת הכספים. פניתי לעו"ד ראוך ואמרתי לו, שיש שתי אופציות, או כל כספי הנאמנות אצלו ואז יגיש בקשה לפי 34 או ש- 28,000 דולר אחרונים של פירה, מועברים בנאמנות אלי וכל היתרה מועברת לכנ"ר".... (עמ' 16 שורות 1 - 10 לפרוטוקול). תכלס, זה לא יצא לפועל, כי הבנק אמר, אין בעיה, תחתימי את המוכרים והקונים על הוראת קיזוז בלתי חוזרת שהכסף עובר אליך בנאמנות, ואת משחררת אותו לפי שיקולים שלך, אנו נעביר את כל הכספים לחשבון נאמנות שלי.... (עמ' 16 שורות 25 - 27 לפרוטוקול). אני התחייבתי כלפי הקונה להעביר זכויות על שמה. לא הייתה לי אפשרות להעביר את הכספים מבלי שהייתי מקבלת אישורי עיריה, אישורי מיסים וגם ביטול עיקול. לכן, זה היה הוגן. (עמ' 17 שורות 22 - 25 לפרוטוקול). מתוך דבריה אלה של עו"ד דחטר עולה, כי על פי גרסתה ניתנה לתובעים על ידי בנק הפועלים האפשרות לחתום על "הוראת קיזוז" ובכך לגרום לכך שיתרת תמורת הדירה בסך של כ-28,000 $ , תועבר על ידי הבנק לידיה הנאמנות, וכספים אלה היו מועברים לידי התובעים בסופו של יום לאחר קבלת אישורי העיריה, תשלום מיסים וביטול העיקול. במהלך חקירתה, ציינה אמנם הגב' דחטר כי בנה של הנתבעת שהינו מתווך מפנה לטיפולה כ-4-5 לקוחו בשנה לצורך טיפול באותם לקוחות. יחד עם זאת, ועל אף הקשר האמור בין עורכת דין וקסמן -דחטר לבין בנה של התובעת, נשמעו דבריה של הגב' וקסמן - דחטר כדברים מהימנים וכלל דבריה שנשמעו בפניי, תאמו למסמכים שהוצגו ולא נסתרו. גם דבריה של עורכת הדין וקסמן - דחטר, בכל הנוגע לכך שלא ידעה על תפיסת החזקה בדירה, על ידי הנתבעת, עד לקבלת מכתבו של עו"ד שומר, נטעה בלב בית המשפט תחושה, כי מדובר בעדה שמסרה דבריה לפני בית המשפט באופן הוגן ובלתי תלוי (עמ'21 שו' 6-7 ) זאת ועוד מתוך עיון במכתבי עו"ד וקסמן-דחטר לעו"ד שומר מיום 1.3.2007 ומיום 5.3.07, עולה, כי הצעה להעברת יתרת תמורת הדירה לידיה בנאמנות מהבנק כבר עמדה כל הפרק ביום הוצאת המכתבים . לא זאת אף זאת, במהלך הדיון העידה בפניי, הגב' טובה דואק שהיתה בעת הרלוונטית יועצת השקעות בבנק בפועלים, ובדבריה ציינה, כי : "...לכן, היועצת המשפטית של בנק פועלים, לפנים משורת הדין, אישרה לנו לשחרר את יתרת הכספים, לעו"ד וקסמן שייצגה את הלווה או עו"ד שומר שייצג את המוכר - בתנאי ששני הצדדים יחתמו על הוראת קיזוז" (עמ' 65 לפרו' שו' 6-8). "...המוכרים, ציבולקין, לא הסכימו לחתום על הוראת קיזוז. התקשרתי אישית לעו"ד שומר והסברתי לו שבלי זה, לא נוכל להתקדם בעסקה. הוראות קיזוז זו לשון מקצועית להוראה בלתי חוזרת שדרשו מהצדדים. עו"ד שומר לא נתן הסכמה שמוכרים יחתמו ולכן לא שחררנו הפקדון". (עמ' 65 לפרו' שו' 11-14). בדבריה של הגב' דואק, שנשמעו כנים ובלתי תלויים, אישרה, הגב' דואק את טענות בנה של הנתבעת ועורכת הדין וקסמן - דחטר, כי בפני התובעים עמדה האפשרות לחתום על "מסמך הוראת קיזוז" כלפי בנק הפועלים ובכך לגרום לשחרור יתרת התמורה בסך של כ-28,000$. זאת ועוד בדבריה, אישרה הגב' דואק, כי עו"ד שומר ב"כ התובעים לא נתן הסכמתו להצעה ולפיכך לא שוחרר הפקדון. בחקירתו בפניי, נשאל עו"ד שומר, באשר לפנייתה של נציגת הבנק אליו בעניין החתימה על מסמך "הוראת הקיזוז" ולדבריו כדלקמן: "...אתה יכול לאשר, שבנק משכן, בנק ממנו הג' קריבושיי נתנה משכתנא, התקשרה אליך גם טובה והבנק וגם היועצת המשפטית. אני מאשר שהפקידה התקשרה אליי. מעבר לזה, לא מאשר. עו"ד לא התקשרה. מה היא רצתה בשיחה? שלחה מסמך כתוב בכתב יד. יש לך אותו פה? לא. להחתים את התובעים זה היה בשלב שהם לא רצו לחתום .הזמנתי אותם והם לא רצו לחתום". (עמ' 11 לפרו' שו' 5-13). מתוך דבריו אלה של עו"ד שומר עולה, כי בדבריו ציין עו"ד שומר, כי התובעים סרבו לחתום על מסמך "הוראת הקיזוז" . בדבריו לא ציין עו"ד שומר את סיבת סירוב התובעים לחתום על המסמך. בחקירתו כאשר נשאל התובע 3, מדוע סרב לחתום על "הוראת הקיזוז", ציין כדלקמן: "...תגיד לי, למה לא חתמת ואני רק רוצה להזכיר לך, שגם נעים שומר לא יודע למה לא חתמת. זה נקרא הוראות קיזוז. רק זה מה שהיה חסר. גם נעים לא רצה. למה? כי כמו שהיה יודע נעים שומר, שהבאנו להם את כל המסמכים. היא הגיעה רק בשביל חתימה. כמו שהסביר לי, כאילו הסכמתי . הסכמתי שהם קיבלו את המפתח לגור שם. לא נתתי להם לגור שם וגם מעביר השם שלהם על הדירה. כולה היה חסר לך 28,000 דולר? לא. אבל הם כבר פלשו לדירה. לא שילמו חצי מהכסף". (עמ' 60 לפרו' שו' 9-15). עיון בתשובתיו אלה של התובע 3, מעלה, כי במהלך חקירתו לא נתן התובע תשובה מספקת לשאלה מדוע לא חתם על מסמך "הוראת הקיזוז", חתימה, שהיתה גורמת לכך שיתרת הסכום תועבר אליו בסופו של דבר. תשובתו של התובע 3, שהפנתה לעובדה כי התובעים לטענתו פלשו לדירה, רק תחזק את החשש שהתובעים לא היו מעוניינם בהשלמת העסקה וניסו להתלות באותה עת ב"פלישת" הנתבעת לדירה רק כאמתלה לביטול ההסכם. מכלל נסיבות העניין אני קובע, כי עובר להודעת ביטול ההסכם, הוצגה לתובעים הצעה סבירה שעל פיה היו אמורים לחתום על "מסמך הקיזוז" ולגרום לכך שיתרת תמורת הדירה תועבר אליהם לאחר קבלת אישורי עיריה ורשויות המס, אך הם סירבו לחתום על מסמך זה ללא כל הצדק סביר. ההצעה למסירת המפתח זאת ועוד במהלך הדיונים הוצג בפניי מכתבה של עורכת הדין וקסמן - דחטר, לעו"ד שומר מיום - 1.3.10. עיון במכתב האמור מעלה, כי באותו מכתב מוצגת בפני עו"ד שומר ב"כ התובעים האפשרות שעל פיה יוחזר מפתח הדירה לתובעים כנגד חתימה בין היתר על מסמך הקיזוז. בחקירתו (עמ' 7-8 לפרוטוקול), הודה עו"ד שומר שקיבל המכתב האמור, אך תשובה לאותו מכתב לא נמסרה. בנסיבות האמורות לעיל, אני קובע, כי בפני התובעים עמדה ביום 1.3.07, גם אפשרות לגרום לכך שהנתבעת תעזוב את הדירה כנגד חתימה על מסמכים, אך הם סירבו לקבל הצעה זו. האם התובעת פלשה לדירה? במהלך ניהול התיק, נסובה מחלוקת בין הצדדים, סביב השאלה האם ניתנה לנתבעת האפשרות להיכנס לדירה לצורך קבלת חזקה מלאה בדירה או שהאפשרות שניתנה לתובעת להיכנס לדירה, ניתנה לה אך ורק לצורך ביצוע שיפוצים. בחקירותיהם ניסו הצדדים להגן על עמדתם המפורטת בכתבי הטענות. עיון בכל שפורט לעיל, בפסק דין זה מעלה, כי ניתן יהיה להגיע למסקנות סופיות בתיק גם בלא שתינתן החלטה מפורשת בשאלה האם נמסר המפתח לידי הנתבע לצורך ביצוע שיפוצים בלבד או לצורך קבלת חזקה מלאה בדירה. יחד עם זאת אציין בקצירת האומר, כי לאחר ששמעתי את העדים שהעידו בפניי, ולאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפניי, לא יכולתי להגיע למסקנה חדה ומוחלטת, אשר על פיה התובעים הצליחו להוכיח גרסתם, כי מסירת המפתחות הדירה לתובעת נמסרו באופן חד ומובהק לצורך ביצוע שיפוצים בלבד. יובהר שלמסקנה זו הגיע בית המשפט בין היתר לאור העובדה שהתובע בעצמו העיד, שרק כחודש לאחר מסירת המפתח "הופתע" לגלות שהנתבעת "פלשה" לדירה ולאור העובדה, שבעת מסירת המפתח עמדה הדירה ממילא כריקה, והמפתח נמסר כחודש וחצי לאחר המועד שבו היו אמורים התובעים לבצע את מסירת החזקה בדירה בהתאם להסכם המכר. החובה לקיים הוראות הסכם בתום לב סעיף 39 לחוק החוזים קובע כדלקמן: "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדן לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה". כפי שצוין לעיל, בעת הודעתם על ביטול ההסכם, כבר שולמה לתובעים מרבית תמורת הדירה, ובאפשרותם היה לגרום בלא כל קושי לכך שיתרת הסכום שעמדה לרשותם, בבנק תועבר לידיהם, עם גמר קיום חובותיהם בהתאם להסכם המכר. כן עולה מהאמור לעיל, כי התובעים נאחזו בטענה שהנתבעת "פלשה" לדירתם על אף שאיפשרו לנתבעת מרצונם להיכנס לדירה לצורך ביצוע שיפוצים לתקופה שלא הוגבלה במפורש ועל אף שההודעה על ביטול ההסכם נמסרה כחודשיים וחצי בלבד לאחר מסירת המפתח, תקופה שניתן היה לראותה בנסיבותיו הסבוכות של המקרה, כתקופה סבירה לצורך ביצוע שיפוצים. בנוסף עולה מכל האמור לעיל, שכבר ביום 1.3.07, עמדה בפני התובעים האפשרות להביא ליציאת הנתבעת מן הדירה, עד לקבלת החזקה המלאה עם גמר ביצוע מחוייבויות הצדדים בהתאם להסכם, אך הם סירבו לנצל אפשרות זו. בכלל נסיבות העניין ולאור כל שפורט לעיל, אני קובע, כי התובעים נהגו שלא בתום לב בעת קיום ההסכם, ולפיכך לא יכלו להביא לביטול ההסכם. סיכום בעניין תביעת התובעים לאור כל שפורט לעיל אני דוחה את תביעת התובעים כנגד הנתבעת. התביעה שכנגד כפי שצוין לעיל, הגישה הנתבעת כנגד התובעים תביעה שכנגד ובה ביקשה לקבוע כי ההפרות החוזרות והנישנות של הסכם המכר ע"י התובעים יחייבו לפצות אותה בסך הפיצוי המוסכם בסך ששווה ל-10,000 $. לחלופין ביקשה הנתבעת לקבוע, כי התובעים יחויבו בהוצאותיה בגין התנהלותם ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך כולל של 35,000 ₪. כפי שצוין לעיל, קבעתי כי התובעים לא קיימו מלוא חובותיהם בהתאם להסכם, בתום לב. יחד עם זאת, מתוך כלל המפורט בפסק הדין, ניתן ללמוד, כי בסופו של יום הנתבעת קיבלה חזקה מלאה בדירה, כבר בחלקו השני של חודש דצמבר 2006, דהיינו כחודש בלבד לאחר המועד הקבוע בהסכם. בנסיבות האמורות לעיל ומאחר ומדובר בהסכם שהיה טעון אישור בית המשפט (שניתן רק ביום 16.11.06) אני קובע, כי הנתבעת לא תהא זכאית לפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם המכר. יחד עם זאת, יהיה בהחלט מקום לפסוק לתובעת פיצוי בסך של - 15,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, עקב התנהלות התובעים. סוף דבר לאור כל שפורט לעיל אני קובע כדלקמן: תביעתם העיקרית של התובעים - נדחית. התובעים/נתבעים שכנגד ישלמו לנתבעת/התובעת שכנגד, סך של 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש וטרחה. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות הכוללת שכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪. הצדדים לא טענו בכתבי טענותיהם, טענות הנוגעות לאופן שבו יושלם ישום הסכם המכר במקרה שבו ותביעת התובעים תדחה, ולפיכך, לא ידון פסק הדין בסוגיה זו. אישור זכויותעיקול