בין הצדדים נתעוררה מחלוקת באשר לבעלות על זכויות הבניה בנכס. לפיכך, התחייבה התובעת, כפי שנקבע בסעיף 3(ד) להסכם, לקבל אישור זכויות מקורי מחברת עמידר המאשר את מלוא זכויות הבנייה בנכס. תמורת הנכס נקבעה על הסך של 1,250,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, כאשר סך של 350,000 ₪ מתוך התמורה נקבע כ"תמורה מותנית" - שתשולם בכפוף להתחייבות התובעת להמצאת אישור הזכויות מאת עמידר. ##להלן פסק דין בנושא אישור זכויות בניה בנכס עמידר:## כללי לפני תביעה כספית על סך 496,000 ₪, שהוגשה בגין הפרה יסודית של הסכם מכר, על פיו נתבע כאן תשלום יתרת תמורה ופיצוי מוסכם. כתב התביעה הוגש ב"סדר דין מקוצר". בדיון מיום 15/10/12 ניתנה לנתבעים הרשות להגן ונקבע סדר הבאת הראיות. מסכת עובדתית ביום 19/05/11 התקשרו התובעת והנתבעת מספר 1 (להלן: "הנתבעת") בהסכם מכר (להלן: "ההסכם"), במסגרתו מכרה התובעת לנתבעת את זכויותיה בנכס מקרקעין, הידוע כגוש 4433 חלקות 31,32 תת חלקה/יחידה 1 ו- 2 (להלן: "הנכס"), הנמצא ברחוב ז'בוטינסקי ברמלה (הסכם המכר צורף לכתב התביעה - נספח א'). הנתבעים 2 ו- 3 הינם בעלי מניות ומורשי חתימה אצל הנתבעת ואלה נתבעו במסגרת ערבותם האישית לחיוביה של הנתבעת (בהתאם לסעיף 15 להסכם). בין הצדדים נתעוררה מחלוקת באשר לבעלות על זכויות הבניה בנכס. לפיכך, התחייבה התובעת, כפי שנקבע בסעיף 3(ד) להסכם, לקבל אישור זכויות מקורי (להלן: "אישור הזכויות") מחב' עמידר המאשר את מלוא זכויות הבנייה בנכס. תמורת הנכס נקבעה על הסך של 1,250,000 ₪ (סעיף 7) בצירוף מע"מ כדין, כאשר סך של 350,000 ₪ מתוך התמורה נקבע כ"תמורה מותנית" - שתשולם בכפוף להתחייבות התובעת להמצאת אישור הזכויות מאת עמידר. עוד הוסכם על ידי הצדדים, כי ככל שהתובעת לא תקיים את התחייבותה להמצאת אישור הזכויות, בהתאם ללוח הזמנים שנקבע בהסכם, כי אז תפחת תמורת הנכס לסך של 900,000 ₪ (להלן: "התמורה המופחתת"). על חשבון התמורה שילמה הנתבעת סך של 900,000 ₪. הואיל וניסיונות התובעת לקבלת אישור הזכויות מאת עמידר לא צלחו, עתרה זו ביום 19/06/11 לבית המשפט המחוזי, במסגרת הפ 30736-06-11 (נספח ב' לכתב התביעה), לקבלת פסק דין הצהרתי, לפיו זכויות הבנייה המתייחסות לנכס נשוא התביעה כאן שייכות לה. ביום 27/03/12 נתן כבוד בית המשפט המחוזי פסק דין (להלן: "פסק הדין") (נספח ג' לכתב התביעה) בעניינה של התובעת, תוך שהוא מקבל את תביעתה. בפסק הדין נקבע, כי רכישת הנכס על ידי התובעת כללה בחובה גם את אחוזי הבנייה. יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי על התובעת לשלם לעמידר סך של 50,000 ₪ ועם תשלום הסכום האמור, תנפיק האחרונה את אישור הזכויות בנכס בהתאם לפסק הדין. לאחר מתן פסק הדין, פנה בא כוח התובעת ביום 27/03/12 לבא כוח הנתבעת בדרישה (נספח ד' לכתב התביעה) לפיה, יעביר לידיו את התמורה המותנית, בסך של 350,000 ₪, בניכוי סך של 50,000 ₪ אשר יועבר לעמידר. הנתבעת סירבה להעביר את יתרת התמורה כאמור בסעיף 7 לעיל (נספח ה' לכתב התביעה), הואיל ולטענתה, לא הומצא לה אישור זכויות מקורי מאת עמידר. ביום 24/04/12 המציאה התובעת לנתבעת מכתב מאת עמידר, בו צוין, כי ועדת העסקאות של מינהל מקרקעי ישראל/עמידר אישרה את מכירת כל זכויות הבנייה לתובעת בסכום של 50,000 ₪ (להלן: "אישור ועדת העסקאות"). לאור מכתב זה, שוב דרשה התובעת מאת הנתבעת לשאת בתשלום לעמידר. הנתבעת סירבה להעביר את יתרת התמורה לתובעת ומכאן התביעה שלפנינו. טענות התביעה התובעת טוענת, כי על מנת לעמוד בהתחייבותה על פי הוראות ההסכם, היה עליה להמציא לנתבעת אישור בדבר הזכויות בנכס. אישור הזכויות, כך לגישתה, הינו אישור שניתן כראיה לפיה, זכויות הבניה בנכס שייכות לבעלי המקרקעין. מכאן, כי האישור בו עסקינן יכול להיות שיהיה אישור מאת עמידר או פסק דין הצהרתי מאת בית משפט מוסמך. לטענת התובעת, פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לפיו, רכישת הנכס על ידה כללה בחובה את אחוזיי הבנייה, מהווה את אישור הזכויות אליו התכוונו הצדדים בהסכם. לטענת התובעת, עם מתן פסק הדין בו הובהר, כי זכויות הבנייה שייכות לנכס, ולאחר קבלת אישור ועדת העסקאות, היה על הנתבעת להעביר לידיה את יתרת התמורה (350,000 ₪), בניכוי הסכום של 50,000 ₪ - אותו היה על הנתבעת להעביר לעמידר. סירובה של הנתבעת להעביר את יתרת התמורה מהווה הפרה יסודית של ההסכם. התובעת מוסיפה וגורסת, כי דרישתה של הנתבעת לקבלת אישור זכויות מקורי מאת עמידר, הנה עמידה דווקנית על סעיף זוטר בהסכם אותה יש לפרש כחוסר תום לב אשר על פי הפסיקה הנו שווה ערך להפרת חוזה. לשיטתה של התובעת, בהתאם להוראות ההסכם, יש לפרוע את כל הוצאות המוכר בגין העסקה מתוך כספי התמורה ואין היא נדרשת לממן תשלום כלשהו ממקורותיה הפרטיים. לטענתה, כמו שהתשלומים עבור מס שבח שולמו מכספי הנאמנות, כך יש לשלם גם את התשלום לעמידר. לטענת התובעת, הנתבעת פועלת בחוסר תום לב ומבקשת להתעשר שלא כדין על חשבונה. מחד, זכויות הבנייה בנכס שייכות לנתבעת ואין היא זקוקה לאישור מאת עמידר כדי להשתמש בהן ומאידך, מסרבת היא לשלם את יתרת התמורה. התובעת זכאית לתשלום יתרת התמורה בסך של 350,000 ₪ בתוספת מע"מ ולפיצוי מוסכם בסך של 90,000 ₪. טענות ההגנה הנתבעת טוענת, כי אין מקום לקבל את עמדת התובעת, לפיה עמדו בפניה שתי אפשרויות להמצאת אישור הזכויות. לשיטתה, לשון ההסכם הנה ברורה ואיננה משתמעת לשני פנים, וזו קובעת, כי התובעת התחייבה להמציא אישור זכויות מאת עמידר. אישור הזכויות הינו אישור סופי מאת עמידר המשקף את סיום כל ההליכים ו/או האישורים ו/או התשלומים לרישום זכויות הבניה. לטענת הנתבעת, אין בהמצאתם של פסק הדין ההצהרתי והאישור מאת ועדת העסקאות כדי לקיים את הוראות ההסכם ואלה מהווים רק שלב במסגרת ההליכים אותם יש לבצע מול עמידר לצורך קבלת האישור הסופי. מבירור שערכה הנתבעת עם עמידר עלה, כי גם אם התובעת היתה נושאת בתשלום במועד, עדיין היה עליה לבצע פעולות נוספות לצורך קבלת אישור הזכויות. עם מתן פסק הדין וגם לאחר קבלת האישור מאת ועדת העסקאות דרשה התובעת מאת הנתבעת להעביר לידיה את היתרה המותנית (350,000 ₪) בניכוי הסכום של 50,000 ₪, שנפסק בפסק הדין, אותו נתבקשה להעביר לעמידר. לשיטתה של הנתבעת, דרישתה של התובעת, לה אין כל עיגון בהסכם שנכרת בין הצדדים, מהווה התנהגות בחוסר תום לב. הנתבעת מוסיפה, כי לו היתה נענית לדרישת התובעת ומסתפקת בפסק הדין, כי אז היתה נחשפת לסיכונים בהתמודדות מול עמידר והנטל לקבלת האישור היה עובר על כתפיה. לטענתה של הנתבעת, התובעת בחרה שלא לצרף להליך כאן את המנהל ו/או את עמידר על מנת שיציגו עמדתם באשר למשמעות פסק הדין לצורך השלמת העסקה, וזאת יש לזקוף לחובתה. ביחס לטענה בדבר עשיית עושר שלא כדין, טוענת הנתבעת, כי בעצם המדובר בטענה של "טעות בכדאיות העסקה". במסגרת ההסכמות החוזיות הצדדים צפו סיכון, לפיו לא יתקבל אישור הזכויות במועד ובהתאם לכך קבעו, כי אז התמורה תופחת. הואיל והתובעת לא מילאה את התחייבותה ולא המציאה את אישור הזכויות, הרי שאין לה להלין אלא על עצמה. הואיל ואין בהמצאתו של פסק הדין, כדי לקיים את הוראות ההסכם, כי אז תמורת הנכס הופחתה לסך של 900,000 ₪ ומכאן, שדין התביעה להידחות. המחלוקת בין הצדדים המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם קיימה התובעת את התחייבותה על פי הוראות הסכם המכר שנכרת בין הצדדים והמציאה את אישור הזכויות. במחלוקת זו כרוכה שאלה פרשנותו של סעיף 3(ד) להסכם אשר קובע כך: "המוכר מתחייב לקבל אישור זכויות מקורי מהחברה המאשר כי מלוא זכויות הבניה בנכס (המנוצלות ואלו שאינן מנוצלות) (להלן "זכויות הניה") הינן בבעלות וברשות המוכר (להלן "אישור זכויות הבניה") וזאת עד לתאריך 19/11/2011 (להלן "תקופת ההתחייבות"). המוכר מתחייב לפעול בשקידה ראויה לקבלת האישור ואף לנקוט באמצעים משפטיים לרבות הגשת תובענה להצהרה על הזכות. מובהר כי אין באמור על מנת לרמז כי על פי התב"ע הקיימת ניתן לנצל זכויות בניה לא מנוצלות. מוסכם, כי ככל שהתחייבות המוכר לא תקוים עד תום תקופת ההתחייבות, כי אז תפחת תמורת הנכס המפורטת בסעיף 7 להלן בסך של 350,000 ₪ (להלן "התמורה המותנית) לסך של 900,000 ₪ (להלן התמורה המופחתת"). עוד מוסכם כי התמורה המותנית תופקד בידי בא כח הקונה בנאמנות ויועבר למוכר רק במקרה שבו יקיים המוכר את התחייבותו לפי סעיף זה בתוך מועד ההתחייבות...". התובעת מבקשת לראות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כאישור הזכויות כפי שהוסכם בסעיף 3(ד) להסכם. מנגד, הנתבעת חולקת על עמדתה זו של התובעת וטוענת, כי האחרונה לא המציאה אישור זכויות. האם פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא הוא אישור הזכויות כקבוע בהסכם? לצורך קבלת התמונה המלאה ולנוחות המעיין, יובא להלן נוסח פסק הדין: "... בית המשפט עיין בחומר שלפניו ועל פני הדברים נראה שהממכר... כלל בחובו אף את כל אחוזי הבנייה שהיו קיימים במועד הרכישה של הממכר... עם זאת, ולמרות מסקנתי דלעיל, אני סבור כי נכון וראוי שהמבקשת תשלם סכום כלשהו בגין זכויות הבנייה, זאת לנוכח העובדה שנכתב במסמכי המכרז כי "עסקה זו אינה כוללת זכויות בנייה"... אשר על כן אני קובע, על פי אומדנא, בהתחשב בסיכוי ובסיכון של כל צד, כי על המבקשת לשלם למשיב סך של 50,000 ₪. הסכום האמור ישלום תוך 45 יום מהיום למשיב, קרי: לחברת עמידר... עמידר תנפיק אישור מתאים בהתאם לפסק דין זה, מיד עם תשלום הסכום...". המסגרת המשפטית סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, שכותרתו פירוש של חוזה קובע: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". הלכה פסוקה היא, כי על מנת לאתר את אומד דעת הצדדים, יש לבחון את המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנים שהצדדים ביקשו להגשים במשותף. על אלה יש ללמוד מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2005 (2) עמ' 3188). על בסיס עיקרון זה יש לבחון את המחלוקת הפרשנית שנוצרה בין הצדדים הן מתוכנו של ההסכם שהכתוב בו אמור לשקף את אומד דעת הצדדים והן מנסיבות חיצוניות על פי העדויות שהובאו, לאור תכליתו של ההסכם. בהיות המחלוקת שלפנינו הליך אזרחי, מידת ההוכחה הנדרשת הינה "מאזן ההסתברות", היינו, גרסתו של מי מהצדדים סבירה יותר, הגיונית ומשתלבת עם מהלך העניינים. בהתאם לסעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש) ערכה של עדות ומהימנותם של עדים הם עניין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט. דיון והכרעה במקרה דנן סבורני, כי סעיף 3(ד) להסכם העוסק בהמצאת אישור הזכויות "מדבר בעד עצמו", לשונו הנה ברורה ואין צורך לתור ולחפש מעבר לכך. הסעיף קובע מפורשות ובצורה שאינה משתמעת לשני פנים, כי המוכר מתחייב לקבל אישור זכויות מקורי מאת עמידר המאשר, כי מלוא זכויות הבנייה בנכס הינן בבעלותו וברשותו. לצורך קבלת האישור, כך נקבע בהמשך הסעיף, המוכר מתחייב לנקוט באמצעים משפטיים, לרבות הגשת תובענה להצהרה על זכות. הנה, כי על פי ההסכם הכתוב אין כל אזכור להסכמה מעין זו הנטענת על ידי התובעת. הסעיף לא העמיד בפני התובעת מספר אפשרויות להמצאת האישור, אלא אפשרות אחת בלבד. לצורך קבלת אישור מאת עמידר, יכלה התובעת להיעזר בהליך של תובענה להצהרה על זכות. אך, ברי הוא, כי אין זהו האישור אותו התחייבה להמציא. גם אם נפנה לבחינת התנהגות הצדדים או הנסיבות החיצוניות, לא ניתן ללמוד על גישתה הפרשנית של התובעת, לפיה עמדו בפניה שתי אפשרויות להמצאת האישור. חקירתו הנגדית של מר גדעון רביב (להלן: "רביב"), מנהל התובעת, מערערת את גרסתו, שכן זו הנה מגומגמת, מלאה בחורים ואי בהירויות. רביב בגרסתו מסביר, כי ניהל הליך משפטי מול עמידר בקשר לזכויות הבנייה, אך הוא לא נכח בדיונים (פרוטוקול הדיון מיום 09/12/12, עמ' 2, שורות 24-25). לדבריו, עודכן על ידי בא כוחו בדבר פסק הדין המותנה בתשלום הסכום של 50,000 ₪ ועל סירובה של הנתבעת לשאת בתשלום (שם, עמ' 6, שורות 12-14, 19-21). רביב מאשר, כי על פי פסק הדין נדרש לשלם סכום של 50,000 ₪ (שם, עמ' 3, שורות 21-22), אך זה אינו מספק הסבר מנומק כלשהו המניח את הדעת מדוע לא נשא בתשלום. רביב נתן מספר נימוקים שונים ומבולבלים בעניין. תחילה הסביר, כי "נדמה לי שזה חלק מעסקה. מפנה להסכם עמ' 7 סעיף 7 עמ' 4 ממשיך לסעיף משנה 4, סעיף ה... תשלום כלשהו אני מבין שזה כולל גם את ה- 50,000 ₪ לעמידר, או חובות כלשהם בגין הנכס ישלם הנאמן מתוך הכספים, הנאמנות הוחלפה אחרי שישה חודשים לקונים עצמם..." (שם, עמ' 4, שורות 3-7). בהמשך, כשנשאל מאיפה הנתבעים היו צריכים לשלם, השיב "אם הם מחזיקים כסף בנאמנות וזה חלק מעסקה שהיתה מכירה 1,250,000 ושילמו רק 900,000 ₪ כל בר דעת יגיד שהם חייבים עוד 350,000 ₪" (שם, עמ' 4, שורות 20-22). לשאלת בית המשפט "למה לא אמרת שלם את ה- 50,000 ₪ ולא יהיה פתחון פה", השיב "אם בית המשפט לוקח סיכוי על 350 ומפסיד 400 אלף!! קיבלתי כ- 700 אלף ₪ בערך על חשבון העסקה. נאמר שהקונה ישלם את הכל. כל דבר מצטבר כחלק ממערכת יחסים, שמעתי שהבאתי אישור ממס שבח ועו"ד שמצייג את הנתבעים סרב לשלם את הכסף לתשלום מס שבח, מה יעלה בדעתו של בית המשפט לעשות כשיש עוד 50 אלף ₪? זו גם התשובה שלי לשאלה של ב"כ הנתבעים" (שם, עמ' 6, שורות 22-25, עמ' 7, שורות 1-3). הרי לך, כי גרסתו של רביב, כפי שזו הוצגה לפני והובאה לעיל, איננה עקבית ואמינה. תחילה הסביר, כי היה על הנתבעת לשאת בתשלום מתוך הפיקדון, לאחר מכן סבר, כי היה עליה לשאת בו מתוך הנאמנות. לבסוף, גרס, כי לאור מערכת היחסים בין הצדדים, והואיל והנתבעת סירבה לשלם מס שבח, הוא אינו מוכן לשאת בתשלום. כאמור, רביב כלל לא היה מעורב בהליכים לקבלת האישור וזה רק עודכן על ידי בא כוחו. התובעת לא השכילה להציג כל נימוק הגיוני ומפורט באשר לסיבה מדוע לא נשאה בתשלום הסכום של 50,000 ₪ לעמידר. תחת זאת, רביב סיפק נימוקים מבולבלים אשר אינם מניחים את דעתי. מנגד, מצאתי את גרסתה של הנתבעת אמינה וקוהרנטית. מטעמה העידו מר שמואל מירמן (ערב להתחייבויות הנתבעת), מר ליאור וולפסטל (ערב להתחייבויות הנתבעת) (להלן: "וולפסטל") ועו"ד ניצן ז'נו (להלן: "עו"ד ז'נו"), שניהל את המשא ומתן מטעם הנתבעים טרם החתימה על ההסכם. הרקע לעסקה, הובא על ידי וולפסטל בחקירתו כך: "... גדעון הציג עסקה יש לי נכס עם כך וכך זכויות בניה ואני רוצה לסגור במחיר כזה. התחלנו לבדוק את זה היינו בעמידר... פקידה תפסה אותי... ואמרה... תבדקו טוב הוא לא מציג לכם את כל התמונה אמרתי לעו"ד שלי, באמת ניצן עשה שם בדיקה של הדברים... באמת אמר שיש בעיה יש ויכוח בין גדעון לעמידר לגבי זכויות הבניה...גדעון לחץ בעזרת המתווך שהוא משיג את זה תוך 3 חודשים...הוא אמר תשמע מבחינתי אתם רוצים שימו איזה סכום בצד אם לא הצלחתי להשיג את האישור זכויות בניה תוך 3 חודשים הכסף חוזר אליכם... האישור שהיינו אמורים לקבל מוגדר בעמ' 3 סעיף 3 ד' לחוזה" (פרוטוקול הדיון מיום 09/12/12, עמ' 25, שורות 24-25 ועמ' 26, שורות 1-15). עו"ד ז'נו הסביר, כי טרם החתימה על ההסכם ערך בדיקה מקדמית באשר לזכויות הבנייה בנכס ואז התברר לו, כי לנכס אין זכויות בנייה (שם, עמ' 11, שורות 16-18). לפיכך, הוסדרה הסוגיה בסעיף 3(ד) להסכם, בו נקבע מפורשות, כי יש להמציא אישור זכויות. עו"ד ז'נו אישר, כי נתבקש על ידי ב"כ התובעת להכין שיק בסכום של 50,000 ₪ לפקודת עמידר וסכום של 300,000 ₪ לפקודת המוכר. לכשנשאל מדוע לא פעל כך, הסביר: "אם קבלת האישור כרוך בתשלום, הנתבעים לא צריכים לממן את התובע... הסיבה שלא שילמנו 50 אלף ₪ באותו שובר ששלחת ולא העברנו את כל הכסף כי יש תנאי מפורש לקבל אישור זכויות, זה התנאי היחידי לתשלום סכום כלשהו מתוך ה- 350 אלף שהוגדרה בחוזה התמורה המותנית" (שם, עמ' 13, שורות 1-8). באשר לפסק הדין של בית המשפט המחוזי, עו"ד ז'נו הבהיר, כי לא היה די בתשלום הסכום של 50,000 ₪, על מנת שעמידר תנפיק את אישור הזכויות (שם, עמ' 16, שורות 20-21). לאחר ביצוע התשלום, היה על התובעת לבצע מספר שלבים נוספים בעמידר לצורך השלמת רכישת הזכויות, כך שיונפק לה אישור הזכויות. כך נשמעו דבריו לפרוטוקול: "... צרפתי את הפנייה שלי לעמידר. בגלל הטענות שנטענו בתצהיר של התובעת למעשה בתשלום 50 אלף ₪ בזה היו נגמרים על הצרות, פנינו לעמידר לקבלת תדריך מסודר מה נדרש כדי להוציא אישור זכויות. אישור זכויות זה היה האישור שנדרש מאז ומתמיד. התשובה שקיבלתי מדברת בעד עצמה..." (שם, עמ' 17, שורות 1-5). גרסתו של עו"ד ז'נו נתמכת בניירת שצורפה לתצהירו. מעיון בה עולה, כי ביום 06/11/12 פנה עו"ד ז'נו לחברת עמידר על מנת לקבל מידע אודות הנדרש בכדי להשלים את עסקת רכישת זכויות הבנייה בספרי עמידר ולקבל אישור זכויות מעודכן (נספח 4 לתצהירו של עו"ד ז'נו). תשובתה של עמידר ניתנה במכתב מיום 13/11/12 (נספח 5 לתצהירו של עו"ד ז'נו), שם פורטו הפעולות אותן יש לבצע לצורך מימוש העסקה ואלה יובאו להלן: "...4. מאחר והתמורה לא שולמה עד התאריך הנ"ל, למרות שמר גדעון רביב קיבל את הצעת המחיר ושוברי התשלום, תוקף העסקה פג. 5. במידה ומר גדעון רביב ירצה לממש את העסקה בהתאם לפס"ד עליו לבצע את הפעולות הבאות: א. תשלום מקדמה בסך 3,000 ₪ לפתיחת תיק... ב. העסקה תובא לדיון מחדש בפני ועדת העסקאות. ג. לאחר אישור העסקה תשולם מלוא התמורה כאמור בפס"ד... ד. תשלום מס רכישה. ה. חתימה על הסכם רכישה להשלמת העסקה". גרסתה של הנתבעת, לפיה נדרשים תהליכים נוספים אצל המנהל לצורך מימוש פסק הדין והנפקת אישור הזכויות נתמכת במכתב המנהל כאמור לעיל בו מפורטות הפעולות הנדרשות להשלמת ההליך. הרי לך, כי גרסתה של הנתבעת הנה הגיונית, מפורטת ומנומקת וזו מתיישבת עם הוראות ההסכם. כאמור, חזקה על הצדדים, כי שעה שכרתו את ההסכם, העלו על הכתב את ההסכמות ביניהם כמות שהם. מקום בו ההסכמות הנן ברורות ויתרה מכך נתמכות בנסיבות החיצוניות, לא נותר לי, אלא לדחות את גרסת התובעת, שהנה מנוגדת להוראות ההסכם ולהתנהגות הצדדים. לא מצאתי בהסכם עיגון לפרשנותה של התובעת לסעיף 3(ד) להסכם ולדרישתה להעברת הסכום של 50,000 ₪ לעמידר. גרסתה של הנתבעת, לעומת זאת, הנה הגיונית ומסתברת על פני גרסת התובעת וזו תואמת את נוסח ההסכם. לאור הדברים האמורים לעיל, אני דוחה את כל טענותיה של התובעת וקובע, כי זו לא עמדה בהתחייבותה על פי סעיף 3(ד) להסכם, שעה שלא המציאה את אישור הזכויות. מכאן, כי הנתבעים לא הפרו את ההסכם עת לא העבירו את יתרת התמורה לתובעת. מצאתי לנכון להדגיש, כי אני ער לתוצאה, לפיה הנתבעים רכשו את הנכס בתמורה לסך של 900,000 ₪ וזאת מבלי שנשאו בתשלום יתרת התמורה כנגד המצאת אישור זכויות הבנייה. הואיל והנכס בבעלותם של הנתבעים, הרי שככל שישתמשו בזכויות הבנייה, ערכו של הנכס יעלה ואלה יצאו מורווחים. לאור השתלשלות העניינים והנימוקים כפי שהובאו לעיל, אין לתובעת להלין אלא על עצמה, שכן זו לא פעלה לקבלת אישור הזכויות בהתאם להוראות ההסכם ולא שילמה את הנדרש בהתאם לפסק הדין לעמידר. סוף דבר התביעה נדחית על כל מרכיביה. התובעת תשלם לנתבעים את הוצאות המשפט ובנוסף שכר טרחת עורך דין בסך של 17,500 ₪. בניהמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)אישור זכויותדירות עמידר / עמיגור / חלמישזכויות בניה