1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין לחוזים אחידים, בה נדחתה בקשת המבקש להצטרף כמשיב בהליך בחמישה נושאים נוספים מלבד נושא התשלום, בו אושרה הצטרפותו כמשיב עוד קודם לכן. 2. זהו, בתמצית, הרקע לבקשה שבפניי: בשנת 2001 הגישו משיבות 9-1 לבית הדין לחוזים אחידים (להלן: בית הדין) שלוש בקשות לאישור החוזים האחידים בינן לבין מנוייהן בדבר אספקת שירותי שידורים בכבלים. בשלב מסוים אוחד הדיון בשלוש הבקשות, בהחלטת השופטת מ' מזרחי, וקוימו בהן דיונים מקדמיים נוספים. בין לבין אושר מיזוגן של המשיבות 9-1 והאחדת פעילותן במסגרת המשיבה 10, ונקבע להן (בתחילת 2006) חוזה משולב שאושר על ידי המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין. מאותו שלב התייחס הדיון בבית הדין לחוזה זה. 3. ביום 6.6.2007 התקיים דיון בפני בית הדין, שבסיומו הוחלט על הגשת סיכומים במחלוקות שלא יוסדרו בין הצדדים בדרך מוסכמת. ביום 20.12.2007 הוגשו סיכומי משיבות 10-1 (להלן: הוט). ביום 12.2.2008 הודיעו הוט והמועצה הישראלית לצרכנות (להלן: המועצה לצרכנות), כי הצליחו ליישב את חילוקי הדעות שנותרו ביניהן והגיעו לנוסח סופי מוסכם של החוזה, כך שאין בכוונת המועצה לצרכנות להגיש סיכומים. סיכומי היועץ המשפטי לממשלה הוגשו ביום 17.4.2008. 4. בחודש מרץ 2008 פנה לבית הדין עו"ד ד"ר שלמה כהן, הוא המבקש, בבקשות לעיון בתיקים ולהצטרפות כמשיב. בקשת ההצטרפות נסמכה על סעיף 12 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: חוק החוזים האחידים). המבקש טען, כי החוזה האחיד של הוט מכיל תנאי מקפח המחייב את הלקוח לשלם עבור השירות בהוראת קבע או בכרטיס אשראי. לטענת המבקש, בהיותו לקוח-מנוי של הוט, יש מקום לצרפו להליך ולאפשר לו כ"עותר ציבורי" להתנגד לאישורו של החוזה האחיד, ובמיוחד של התנאי המקפח האמור. 5. ביום 19.5.2008 קיבל בית הדין את בקשת ההצטרפות באופן חלקי, והתיר למבקש להצטרף כמשיב ולהגיש סיכומים אך ורק בנוגע לתניה העוסקת בדרך התשלום. ביום 28.5.2008 דחתה השופטת מזרחי את בקשת המבקש לעיין בתיקי בית הדין, בנימוק שהצטרפותו הותרה רק בנקודה מסוימת, ויחד עם זאת הורתה ליתר הצדדים "להעביר למבקש חומר הנוגע לאותו נושא אם הוא מצוי בחומר שהוגש לתיק, עד ליום 6.6.08". על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 5097/08). ביום 16.7.2008 נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת סיכומיו עד לאחר מתן החלטה בבקשת רשות הערעור. גם על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 6598/08), במסגרתה ניתן לו סעד ארעי הדוחה את הגשת סיכומיו עד להכרעה בבקשה. 6. בהחלטתו מיום 26.1.2010 דן בית משפט זה (השופט ח' מלצר) בשתי הבקשות כאילו ניתנה בהן רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וקיבל את שני הערעורים. המבקש הורשה לעיין בתיקי בית הדין תוך שמירת זכותם של המשיבים להגיש לבית הדין עד ליום 19.2.2010 התנגדות מנומקת לעיונו של המבקש במסמכים מסוימים. המועד להגשת סיכומי המבקש הוארך עד ליום 15.4.2010. 7. ביום 15.4.2010 הגיש המבקש את סיכומיו, וצירף להם בקשה להצטרף כמשיב בחמישה נושאים נוספים מלבד הנושא של אופן התשלום. המבקש טען, כי העיון, שהתאפשר לו רק לאחר פסק דינו של בית משפט זה, לימד אותו כי הגרסה הנוכחית של החוזה האחיד מכילה תניות מקפחות נוספות שגם אותן אין לאשר. הוט התנגדה לבקשה בטענה, בין היתר, כי היעתרות לה תגרום להשבת ההליך כעשר שנים לאחור ולפגיעה באינטרס ההסתמכות שלה. עוד טענה הוט, כי כל מטרתו של המבקש היא לנגח אותה ולהפריע להליך המתקיים בבית הדין, על רקע הליך משפטי אזרחי המתנהל בין המבקש להוט בבית משפט השלום בפתח תקווה. היועץ המשפטי לממשלה הותיר את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית הדין. יחד עם זאת הוא סבר, כי על בית הדין לשקול בין היתר את פרק הזמן הממושך בו ההליך תלוי ועומד בפני בית הדין; את הדיונים הרבים שבית הדין קיים בבקשות; ואת העובדה שמרבית הנושאים הנוספים אשר לגביהם מתבקשת הצטרפותו של המבקש מוסדרים ברשיונה של הוט, כך שההליך של אישור חוזה אחיד אינו המקום הראוי לבררם. 8. בהחלטתו מיום 24.10.2010 דחה בית הדין את הבקשה. להלן יובאו בפירוט נימוקי ההחלטה, משום שהם מקובלים עליי. בית הדין קבע בהחלטתו, כי ההחלטה מיום 19.5.2008 התייחסה במישרין לבקשת המבקש להצטרף כמשיב בנושאים נוספים, ודחתה אותה בצורה מנומקת. על החלטה זו בחר המבקש שלא לבקש לערער בפני בית המשפט העליון, על אף שבאותה תקופה הוגשו על ידו שתי בקשות רשות ערעור על החלטות אחרות שנתן בית הדין. מכאן, שהמבקש השלים עם הגבלת היקף הצטרפותו. בינתיים חלפו שנתיים נוספות, במהלכן רשאים היו כל המעורבים בהליך לכלכל צעדיהם בהתאם ולהניח כי טיעוניו של המבקש לא יחרגו מהנושא היחיד אשר לגביו הותרה הצטרפותו. בית הדין ציין עוד, כי המבקש יכול היה לדעת על הימצאותם של חמשת הנושאים הנוספים בחוזה האחיד, ולו מקריאת נוסח החוזה המשולב של הוט, שהתפרסם כבר בתחילת שנת 2006. בית הדין דחה את טענתו של המבקש, לפיה לא פנה בבקשת הצטרפות לגבי נושאים אלו נוכח המגעים לתיקון החוזה, שהתנהלו בחסות בית הדין בין הוט לבין היועץ המשפטי לממשלה והמועצה לצרכנות. זאת, מכיוון שקיומם של מגעים אלו לא היה ידוע למבקש עד שהוט הגישה לבית הדין ביום 27.3.2008 את תגובתה לבקשותיו, שהרי באותו שלב העיון בתיקים נמנע ממנו. למרות זאת, לא פנה המבקש בבקשת הצטרפות קודם לכן, מאז פרסום החוזה המשולב בתחילת שנת 2006 ועד מרץ 2008. כמו כן, לפי טענת המבקש, כי המתין לתוצאות המגעים האמורים, היה עליו להמתין גם עם בקשת ההצטרפות בנושא התשלום, ולא להגישה כבר בשנת 2008 בטרם התאפשר לו לעיין בתיקים בשנת 2010. נימוק נוסף לדחיית טענה זו של המבקש הוא, כי בבקשת ההצטרפות של המבקש מיום 23.3.2008 בנושא דרך התשלום נאמר, כי המבקש שומר על זכותו לעדכן ולתקן טענותיו כאשר יתאפשר לו לעיין בחומר שבתיק, ולא נאמר כי הוא שומר על זכות זו לאחר שיסתיימו המגעים בין הוט לבין היועץ המשפטי לממשלה והמועצה לצרכנות. בנוסף, ההסבר שניתן על ידי המבקש באותה בקשה לתזמון הגשתה דווקא אז לא היה שהוא המתין להשלמת המגעים בין הצדדים, וגם לא שנוסח החוזה האחיד לא היה ברשותו קודם לכן, אלא ש"רק בחודשים האחרונים, בעקבות מחלוקת עם הוט בעניין זה, נדרש המבקש לבדיקת העניין ורק אז התברר לו שמתנהל תיק בבית הדין הנכבד. המבקש ניסה להביא את דברו לבית הדין בצנורות אחרים אך - עד כה - ללא הצלחה". בית הדין דחה נימוק זה, משום שעוד בשנת 2001 פורסם בעתונות היומית דבר הגשתן לבית הדין של שלוש הבקשות שבכותרת, בהתאם לתקנה 7 לתקנות החוזים האחידים (סדרי דין בבית הדין וסדרי דין בערעור), תשמ"ג-1983 (להלן: תקנות החוזים האחידים). עוד ציין בית הדין בהחלטתו, כי המטרה העיקרית עליה הוא מופקד הינה הגנה על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים, אלא שזו אינה המטרה היחידה; על בית הדין להנחות עצמו גם על פי תכלית ציבורית נוספת, והיא סיום ההליכים המונחים בפניו תוך פרק זמן סביר ומניעת התמשכותם ללא סוף. בלשונם של סעיף 9(ג) לחוק החוזים האחידים, ושל תקנה 30 לתקנות החוזים האחידים: על הכרעתו של בית הדין להיות לא רק "צודקת" אלא גם "מהירה". תכלית אחרונה זו, כך נקבע, מביאה לדחיית בקשתו של המבקש. התיקים מצויים בשלב מתקדם ביותר. סיכומי הצדדים כבר הוגשו, וכעת על הוט להגיש את תשובתה לסיכומיו של היועץ המשפטי לממשלה. בחלוף כמעט 10 שנים ממועד פתיחת ההליכים, אין מקום להסיג את ההליכים לאחור ולפתוח את הדיון בנושאים חדשים העשויים לגרור עיכובים משמעותיים נוספים, כמו למשל דרישה להבאת ראיות בנושאים החדשים וכיוצא בזו. הדבר נכון במיוחד משעה שהבקשה מתייחסת לתניות בחוזה האחיד שעברו את כור הבחינה הן של היועץ המשפטי לממשלה והן של המועצה לצרכנות, ששניהם לא מצאו בתניות אלו משום קיפוח. 9. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי חלוף הזמן אינו מצדיק אישורו של הסכם המכיל תנאים המקפחים את הצרכן. כן טוען המבקש, כי קביעת בית הדין, לפיה יכול היה לדעת על חמשת הנושאים הנוספים לגביהם הוא מבקש להצטרף כבר בשנת 2006 - שגויה. 10. עיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובות המשיבים 11-1 לבקשה. כמו כן, קיבלתי את בקשת המבקש להגיש תגובה לתשובות המשיבים, ועיינתי גם בתגובה. מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות, מהטעמים שפורטו באריכות בהחלטתו של בית הדין - ואין צריך להוסיף עליהם דבר. לא מצאתי ממש בהשגות המבקש על נימוקי ההחלטה. אציין עוד, כי המבקש אינו מתייחס במסגרת בקשת רשות הערעור, ואף לא בתגובתו לתשובות המשיבים, לטענה שהעלתה הוט והעלה גם היועץ המשפטי לממשלה, ולפיה מרבית הנושאים לגביהם מתבקשת הצטרפותו מוסדרים ברישיונה של הוט, וההליך המתנהל בפני בית הדין, בנוגע להסכם המנוי, אינו ההליך המתאים לבררן. עוד ראיתי להדגיש את העובדה, שהוזכרה בהחלטת בית הדין, כי התניות לגביהן מבוקשת ההצטרפות נבחנו הן על ידי היועץ המשפטי לממשלה והן על ידי המועצה לצרכנות, ואלה לא מצאו בהן משום קיפוח. טענת המבקש בעניין זה, כי הגופים המפקחים אינם עושים מלאכתם כראוי, נטענה בעלמא, ללא ראשית ניסיון לבססה, ומשכך אין לה מקום. 11. בקשת רשות הערעור נדחית. אין צו להוצאות. חוזהטלויזיהחוזה אחיד