1. ביום 4.6.2008 רכשו התובעים שלושה כרטיסי טיסה לליטא (הלוך ושוב), עבור התובעת 1 ושני ילדי התובעים. הכרטיסים נרכשו בסוכנות נסיעות והטיסות אמורות היו להתבצע באמצעות מידל איסט איירליינס בע"מ (להלן - "המוביל האווירי"). טיסת ההלוך לליטא התקיימה כסדרה; טיסת החזרה מליטא לישראל לא התקיימה, מאחר והמוביל האווירי נכנס למצב של חדלות פירעון. בנסיבות כאמור פעלו התובעים לרכוש כרטיסי טיסה חלופיים, בעלות של 1,765 דולר. 2. בהתאם להוראות תקנות רישוי שירותי התעופה (טיסות שכר), תשמ"ב-1982 (להלן - "תקנות טיסות השכר") חילטה הנתבעת ערבות בנקאית ע"ס 40,000 דולר שהפקידה הנתבעת ברשותה והיא פעלה לחלק את כספי הערבות לרוכשי הכרטיסים השונים; הנתבעת מינתה גורם שיטפל בהליך חלוקת הכספים, פרסמה מודעה בעיתונים שהנחתה את ציבור רוכשי הכרטיסים אודות זהות הגורם אליו הם אמורים לפנות ואודות המסמכים שעליהם להמציא לצורך בחינת זכאותם לקבלת הכספים. 3. כעולה מהאמור בכתב ההגנה ונספחיו, פניות רבות - כך גם פנייתם של התובעים - הופנו אל רשות שדות התעופה ולא אל הגורם הרלבנטי הנזכר במודעה שפורסמה, כמו כן אף לא אחת מהפניות עמדה בדרישות שנקבעו במודעה שפורסמה בעיתונות. הנתבעת התייחסה אל פנייתם של התובעים אל רשות שדות התעופה כפנייה שהוגשה אל הגורם המתאים במשרד התחבורה, ציינה בפני התובעים מהם המסמכים הנוספים שעליהם להמציא כתנאי לבחינת זכאותם וציינה מהו המועד האחרון להגשת המסמכים. 4. אין מחלוקת שמסמך מסוים - אישור המעיד על כך שתשלום ששילמו התובעים לסוכנות הנסיעות הועבר אל המוביל האווירי - נשלח אל הנתבעת באיחור. בשים לב לאיחור בהגשת המסמכים המלאים לא נמנו התובעים על ציבור הזכאים לקבלת כספי הערבות הבנקאית. 5. ביום 21.6.2009 הודיעה הנתבעת לתובעים (באמצעות התובעת 1; ר' נספח ז' לכתב ההגנה) מהי סיבת דחיית בקשתם לקבלת כספי הערבות הבנקאית (אי הגשת מלוא המסמכים במועד). בשים לב לאופי התביעה ונימוקיה, עולה שהתביעה הייתה מוגשת אף לו היו התובעים מוכרים כזכאים לקבלת כספי הערבות הבנקאית ואף לו היו התובעים מקבלים את הסכום שאמורים היו לקבל לו היו המסמכים מוגשים במועד. עולה מטענות הנתבעת, כי אילו היו התובעים מוכרים כזכאים, הם היו מקבלים סך של 529 ₪ בלבד עבור כל נוסע (היינו, סך כולל של 1,587 ₪). התובעים, כאמור, שילמו עבור טיסת החזרה (במקום הטיסה שבוטלה) סך של 1,765 דולר, סכום גבוה הרבה יותר. 6. בכתב ההגנה ניתן הסבר אודות התנהלות הנתבעת, הפעולות שנקטה לצורך חלוקת הכספים והסיבה בגינה נמנעה הנתבעת מלשלם לתובעים את הסך של 529 ₪ עבור כל נוסע. גם אם אצא מנקודת הנחה שלא נפל דופי בהתנהלות הנתבעת, בכל הקשור להליך חלוקת כספי הערבות הבנקאית, בנסיבותיו המיוחדות של העניין, כמפורט להלן, אין די בכך על מנת לפטור את הנתבעת מאחריותה לפיצוי התובעים. 7. התביעה, כאמור, מייחסת לנתבעת התרשלות בעצם הימנעותה מלדרוש העמדת ערבות בנקאית בשיעור מלוא התשלום ששילמו התובעים למוביל האווירי (באמצעות סוכנות הנסיעות); בלשון התובעים: "רשות שדות התעופה האזרחית לא שילמה. לא היה בידם כסף לשלם את כספה של החברה פושטת הרגל למרות שלפי החוק חייבים הם להחזיק את ערבויות מלאות בשווי כרטיס הטיסה" (ההדגשה אינה במקור - י.נ.). 8. על אף האמור, לא נמצא בכתב ההגנה הסבר מניח את הדעת, מדוע הועמדה הערבות הבנקאית שהפקיד המוביל האווירי אצל הנתבעת בשיעור של 40,000 דולר בלבד. כעולה מנספח ב' לכתב ההגנה, בחלקו הראשון של תהליך איתור הלקוחות הנפגעים הוגשו 470 פניות; בהנחה שמדובר היה במספר המלא של ציבור רוכשי הכרטיסים, עולה שבגין כל נוסע הועמדה ערבות בנקאית ע"ס כ - 85 דולר בלבד. ברי שסכום כאמור אינו עתיד לשקף מעטפת הגנה מספקת במקרה של מאורע המזכה בחילוט הערבות הבנקאית. 9. במועד הרלבנטי לעניין עמדה בתוקפה תקנה 10 לתקנות טיסות השכר (ביום 22.8.2010 בוטלה התקנה), אשר הורתה כדלקמן: "(א) לא יינתן אישור לביצוע טיסת שכר, שאינה לשימוש עצמי, אלא למארגן ולמוביל אווירי שהמציאו למנהל ערבות בנקאית או ערבות ביצוע, כאמור בתקנת משנה (ג), מאת מבטח מורשה או מאת מוסד כספי מוכר, זולת אם המציאו ערבות במדינת המוצא ולדעת המנהל יש בה כדי להוכיח את יכולתם הפיננסית להבטיח חלקו של כל אחד מהם בטיסת שכר. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), בטיסות שכר של משתתפים שנקודת מוצאם היא בישראל ושיעדם הוא מחוץ לישראל, ימציאו המוביל האווירי או המארגן ערבות, גם אם ניתנה כבר ערבות במדינת המוצא לגבי אותם משתתפים. (ג) הערבות תהיה בסכום שהוא מאה וחמישים אחוזים ממחיר חבילת התיור, או ממחיר המכירה המוקדמת, לפי העניין, כפול מספר המושבים ששכר המארגן להולכת המשתתפים כאמור, אולם סכום הערבות המרבי לסדרה אחת של טיסות שכר לא יעלה על - (1) סכום השווה למאתיים אלף דולר של ארה"ב בטיסות ליעדים בדרום אמריקה או מהם, או לצפון אמריקה; (2) סכום השווה למאה עשרים וחמישה אלף דולר של ארה"ב בטיסות ליעדים אחרים או מהם. (ד) המנהל רשאי להפחית את סכום הערבות במקרים בהם מפעיל אותו מארגן למעלה משתי סדרות של טיסות בעת ובעונה אחת. (ה) הערבות תכלול תנאי לפיו יהיה המנהל רשאי לחלט את סכום הערבות, כולם או מקצתו, ולהשתמש בו לתשלום פיצויים בעד נזק, לרבות נזק או הוצאות לצד שלישי, שנגרם עקב הפעלתו של כלי הטיס, לרבות החזרתם לארץ מוצאם או הולכתם לארץ יעדם של משתתפים בטיסות שכר שהמוביל האווירי או המארגן לא עמדו כלפיהם בהתחייבויותיהם, בין לפי תנאי חוזה הטיסה ובין לפי תקנות אלה. (ו) בתקנה זו, "מוביל אווירי" - למעט מוביל נקוב של ישראל או של מדינת המוצא". "המנהל" מוגדר בתקנה 1 לתקנות טיסות השכר: "ראש מינהל התעופה האזרחית במשרד התחבורה או מי שהוא הסמיך לעניין תקנות אלה". 10. בהתאם לתקנה 10(ג) לתקנות טיסות השכר, בעיקרם של דברים, היה על הנתבעת - באמצעות "המנהל", כהגדרתו בסעיף 1 לתקנות טיסות השכר - להבטיח כי תופקד על ידי המוביל האווירי ערבות בנקאית בשיעור של 150 אחוזים ממחיר חבילת התיור כפול מספר המושבים אותם שכר המוביל האווירי, כל זאת עד לתקרה של 125,000 דולר (בגין כל סדרת של טיסות). בשים לב לנתונים החלקיים אודות מספרם של הנוסעים (כ - 470 לכל הפחות), אין ספק שהנתבעת לא פעלה להבטיח כי תועמד ערבות בנקאית בהתאם להוראות הדין. לא הובאו בפני נתונים אודות שיעור הדולר במועד הרלבנטי. עם זאת, לצורך ההמחשה, אצא מנקודת הנחה לפיה שער הדולר עמד על 3.5 ₪. המשמעות הינה, כי המוביל האוויר הפקיד ערבות בנקאית בשיעור של 140,000 ₪, ובהנחה שכל נוסע שבקשתו אושרה קיבל סך של 529 ₪, יוצא שהערבות הבנקאית חולקה בין 264 נוסעים בלבד, כאשר למעשה כ - 200 נוסעים שערכו פנייה לא המציאו את מלוא המסמכים או שהמציאו את המסמכים במועד מאוחר מהמועד שנקצב. היינו, לו הייתה מאושרת בקשתם של כלל הנוסעים (בהנחה שאכן מדובר רק ב - 470; יש להניח שכל הנוסעים, גם אם לא ידעו להסדיר את פנייתם באופן מספק ובמועד, שילמו את התמורה עבור טיסתם, שאם לא כן לא הייתה טיסתם מאושרת), היה הפיצוי לכל נוסע כ - 297 ₪ בלבד. אין ספק, שפיצוי ע"ס 297 ₪ או ע"ס 529 ₪ אינו משקף סך של 150% מעלות הטיסה הממוצעת של כל אחד מהנוסעים. 11. הנתונים והדוגמא לעיל מעידים, כי הנתבעת לא פעלה להבטיח את זכויות הנוסעים - ובכללם התובעת 1 וילדי התובעים - על אף החובה הקבועה בתקנה 10(ג) לתקנות טיסות השכר. תקנת 10 לתקנות טיסות השכר נוקטת לשון ברורה: "לא יינתן אישור לביצוע טיסת שכר .... אלא למארגן ולמוביל אווירי שהמציאו למנהל ערבות בנקאית ....." (ההדגשה אינה במקור - י.נ.). מידע מלא אודות הנתונים המספריים אמור להימצא ברשות הנתבעת. הנתבעת, עם זאת, מסרה בכתב ההגנה דיווח חלקי בלבד בכל הקשור לנתונים המספריים. צוין שבתקנות טיסות השכר נקבע כיצד יש לחשב את שיעור הערבות, כאשר הנתבעת הפקידה ערבות בנקאית ע"ס כולל של 40,000 דולר, אולם לא צוין מדוע הופקדה ערבות בשיעור כאמור בלבד ומה ההסבר לכך שניתן על ידי "המנהל" (הנתבעת) אישור לביצוע טיסת שכר, ללא העמדת ערבות בנקאית בהתאם לקבוע בתקנות טיסות השכר. הימנעות הנתבעת מלספק פרטים ונתונים מלאים אודות שיעור הערבות ומלזמן לדיון עד רלבנטי, אשר יכול היה לספק הסבר מניח את הדעת אודות שיעור הערבות שהופקדה נזקפת לחובת הנתבעת [ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602]. 12. מאחר והנתבעת נמנעה מלפעול בהתאם להוראות תקנה 10 לתקנות טיסות השכר - בכל הקשור להבטחת זכויות התובעים במסגרת דרישה להעמיד ערבות בנקאית מתאימה כתנאי לאישור ביצוע טיסת השכר - על הנתבעת לפצות אל התובעים בשיעור ההוצאות בהן נשאו התובעים לצורך רכישת כרטיסי טיסת החזרה ארצה. בנסיבות כאמור, לא מצאתי מקום לבסס את ההכרעה במחלוקת שבפני על השאלה האם הגישו התובעים את המסמכים הרלבנטיים במועד או באיחור. 13. אשר על כן, אני מורה כדלקמן: על הנתבעת לשלם לתובעים, בתוך 30 יום מהיום, סך בש"ח שווה ערך ל - 1,765 דולר ביום 1.9.2008, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל (ובלבד שהסך אינו עולה על סכום התביעה, ע"ס 10,000 ₪); כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובעים את אגרת בית משפט ע"ס 100 ₪ והוצאות משפט ע"ס 400 ₪. סכומים אלו ישולמו אף הם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן הם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. זכות להגיש בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. תביעות נגד חברות תעופהתעופה