1.עתירה נגד החלטת המשיב להפסיק עבודות השירות וריצוי יתרת התקופה במאסר של ממש. 2.העותר טוען כי הממונה על עבודות שירות (להלן: הממונה) הציבו לעבודת שירות בבית תמחוי. לטענתו, הוא נעדר מהעבודה בידיעת בעל הבית בגין מחלה ויש בידו אישור רפואי. לעניין ישיבת השימוע ציין, כי נשלח לו מכתב רשום לשימוע אשר התקבל על ידו באיחור של יום. בפעם האחרונה הגיע לממונה בשעה 13:00 ומיהר לרופא בירושלים עם אביו. 3.בא כוח המשיב פירט את השתלשלות העניינים עד למתן החלטת המשיב להפסיק את עבודות השירות כך: ביום 25.11.04 הורשע העותר על פי הודאתו בשתי עבירות פריצה לרכב, שתי עבירות של חבלה במזיד ברכב ובשתי עבירות של התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים. מאחר והעותר לא נמצא מתאים לעבודות שירות, גזר בית המשפט על העותר חודשיים מאסר בפועל ו- 3 חודשי מאסר על תנאי. העותר ערער לבית המשפט המחוזי, ומאחר והעותר נמצא מתאים לעבודות שירות, נקבע כי חודשיים המאסר ירוצו בעבודות שירות. העותר התייצב בפני הממונה ביום 7.5.06 והוצב, לאחר שחתם על התחייבות לביצוע עבודות השירות ב"איכלו רעים" ביום 8.5.06. העותר נהג להיעדר מעבודתו ללא אישור המפקח. בחודש מאי 2006 עבד העותר 16 יום. הוא נעדר היעדרות מוצדקת ליום אחד ונעדר למשך יומיים ללא אישור, בחודש יוני 2006 נעדר שבעה ימים ובחודש יולי נעדר שישה ימים. מיום 26.7.06 הפסיק העותר להתייצב לעבודה, ללא אישור המפקח. ניסיונותיו של המפקח לאתר את העותר לא צלחו, ואף שהושארו עבורו הודעות במשיבון הסלולארי לא יצר קשר עם המפקח. רק ביום 16.8.06 אותר העותר בטלפון על ידי המפקח והוא נדרש להתייצב לבירור, אך העותר טען שאינו יכול להתייצב לבירור. העותר זומן לשימוע ליום 18.9.06 באמצעות דואר רשום, אך לא התייצב במועד השימוע. כיוון שלא התקבל אישור מסירה, זומן טלפונית ביום 24.12.06 לשימוע ביום 8.1.07, אף שהעותר התחייב להגיע, הוא לא התייצב גם הפעם ולא הסביר סיבת היעדרו. לאור זאת, החליט המשיב ביום 8.2.07, להפסיק את עבודות השירות של העותר. 4.ביום הדיון, לא התייצב העותר לדיון בשעה היעודה. לאחר המתנה של כשעה ועשר דקות נעתרתי לבקשת בא כוח המשיב ונתתי החלטה, בהיעדרו של העותר, בה מחקתי את העתירה מחוסר התייצבות, אף שהוא קיבל זימון כדין. כרבע שעה לאחר מכן, התייצב העותר לדיון וטען כי הוא איחר בגלל תקלה שקרתה לאוטובוס בו נסע. ביטלתי החלטתי ושמעתי את הדיון מבראשיתו. 5.היות שהמערער טען לעצמו, אינני מתייחס בחומרה לעובדה שהוא לא צירף תצהיר לעתירתו המאמתת את טענותיו. לגופו של עניין, בטענותיו של העותר בפניי הוא מאשר את העובדה שהוא הפר את התחייבויותיו בכך שלא התייצב לעבודה כפי שצריך. משהודיע לו בעל הבית כי אינו יכול להחזיק אותו בעבודה, כי הוא נעדר יותר מדי, התקשר העותר למפקח ומשלא מצא אותו השאיר לו הודעה וחיכה שהמפקח יתקשר אליו. זאת היא הסיבה בגינה הפסיק ללכת לעבודה. העותר מאשר כי לא קיבל כל אישור להיעדר מהעבודה, כי הוא חשב שאין צורך בכך. הוא חזר וציין, כי הוא נמצא עם אביו החולה הרבה זמן. באשר לאי הופעתו לשימוע אמר העותר כי כשראה כי הוא לא נכנס לדיון בשעה מוקדמת, ביקש לאפשר לו לחזור לירושלים על מנת לקחת את אביו לרופא, והאחראי במשרד הממונה לא אישר לו זאת. בא כוח המשיב חזר על תגובתו בכתב. הוא הוסיף, שאין בחומר אשר הועבר לעיונו על ידי שב"ס, כל תימוכין לטענות העותר. 6.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים לא שוכנעתי כי יש סיבה כלשהי להתערב בהחלטתו של המשיב. התנהלות העותר במהלך כל התקופה מצביעה על זלזול בוטה ברשויות האכיפה. אין לקבל את הטענה שהעותר לא ידע כי עליו לקבל את הסכמת המפקח להיעדר מהעבודה. העותר לא יכול לעשות דין לעצמו, להופיע מתי שהוא רוצה ולהיעדר מהעבודה מתי שהוא רוצה. העותר צריך להבין כי מאסר בעבודות שירות הנו מאסר לכל דבר ועניין, זולת העובדה שהוא יכול לחזור לביתו עם תום יום העבודה. לעותר ניתנו הזדמנויות רבות שיש בהן כדי לגרום לו להבין כי עליו לקיים את התנאים אותם קבע הממונה על עבודות שירות. 7.לאור האמור, העתירה נדחית. העותר יתייצב לריצוי יתרת תקופת המאסר (14 יום, לפי טענת העותר) ביום 1.8.07, בשעה 09:30 בתחנת המשטרה במגרש הרוסים בירושלים. השעיה