(לנאשם 2 בלבד) נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של ניסיון לקבל דבר במרמה. על פי עובדות כתב האישום, במועד הרלבנטי לכתב האישום - 20.1.09, היה הנאשם 1 בגדר "חייל משוחרר" הזכאי על פי החוק לתשלום מענק בגין עבודה נדרשת או מועדפת מהמוסד לביטוח לאומי. תנאי לקבלת המענק הוא שהנאשם יעבוד בעבודה נדרשת או מועדפת. על מנת שההטבה, כאמור, תינתן לנאשם, היה עליו להמציא ממקום עבודה רלבנטי, אישור לעבודה מועדפת או נדרשת. הנאשם 2 (להלן - "הנאשם") סיפק לנאשם 1 אישור כוזב לפיו עבד הנאשם 1 אצל הנאשם, בעבודה מועדפת. בעשותו כן, ידע הנאשם כי האישור כוזב בין היתר משום שבמועדים הרלבנטיים לעבודה, שהה נאשם 1 בחו''ל. הואיל והמרמה התגלתה לא הועבר סכום התביעה של 8,487 ש''ח לידי נאשם מס' 1. בדיון שהתקיים לפני ביום 14.9.11 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון. על פי ההסדר, הדיון ידחה על מנת שתהיה שהות בידי נאשם 1 להציג לתביעה מסמכים מסוימים. בכפוף לכך, הוסכם כי הנאשם יודה בעובדות כתב האישום ויופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר שבין היתר יבחן שאלת הרשעת הנאשם או אי הרשעתו. התביעה הבהירה כי עמדתה היא להרשעה ועונש של מאסר מותנה וקנס. התביעה הצהירה כי תבחן עמדתה לאחר קבלת התסקיר. ואכן, הנאשם הודה בעבירות שבכתב האישום, אך לא הורשע אלא הדיון נדחה עד לקבלת תסקיר משירות המבחן. בדיון שהתקיים לפני ביום 27.6.12 הודיעה התביעה כי היא מבקשת לחזור מכתב האישום באשר לנאשם 1. באשר לנאשם, הוגש תסקיר המפרט עובדות ונתונים רלבנטיים ובסופו של דבר המליץ שירות המבחן על אי הרשעת הנאשם תוך חיובו בשל''צ בהיקף של 180 שעות. התביעה, למרות שהצהירה כי תבחן עמדתה לאחר קבלת התסקיר, ואף על פי שהתסקיר המליץ אל אי הרשעה, עתרה להרשעת הנאשם. הנימוק היחיד לכך הוא שלא נמצא בתסקיר וביתר הנתונים הרלבנטיים כי הרשעתו של הנאשם תביא לפגיעה תעסוקתית קונקרטית. עמדת התביעה להרשעה מבוססת בעיקר על מהות המעשה - מרמה כלפי המוסד לביטוח לאומי, המופקד על כספי ציבור, הוא מעשה חמור שאינו ראוי לסיום ההליך באי הרשעה. כאן המקום להעיר הערה באשר להתנהלות התביעה. לכאורה כלל לא בחנה התביעה עמדתה כפי שהצהירה. ככל שעמדת התביעה באשר להרשעה נחרצת היא, והמקרה שלפני הוא אחד המקרים הללו, שהרי פגיעה תעסוקתית היא תבחין אחד מבין מכלול תבחינים בשאלת ההרשעה, ראוי לה להימנע מהצהרה שיש בה לכאורה כדי לפתח תקווה או ציפייה אצל הנאשם. ראוי לתביעה להצהיר באופן מפורש כי עמדתה היא להרשעה ולא להוסיף על הצהרה זו דבר, או לחילופין להצהיר כי מרכיב הפגיעה התעסוקתית הקונקרטית שבהרשעה הוא השיקול שינחה את התביעה או שיקול כבד משקל. באת כוח הנאשם עתרה לקבל המלצת שירות המבחן. טענותיה למעשה מבוססות על האמור בתסקיר: חלוף הזמן, אי פתיחת תיקים, יכולת להפיק לקחים והיות האירוע חריג וזר לאורח חייו והתנהלותו של הנאשם וכי הרשעה עלולה לגרום לנזק במישור התעסוקתי לנאשם. באת כוח הנאשם הציגה מסמכים שלפיהם עלולה להיות פגיעה תעסוקתית. ראשית לכל, כפי שהערתי לעיל, הפגיעה התעסוקתית היא אך מרכיב אחד בשיקול הדעת, אם להרשיע אדם בגין עבירה פלילית שביצע. שאלת הרשעה או אי הרשעה היא לעיתים קרובות ורבות שאלה מורכבת. התשובה חייבת להיות בהלימה שבין מהות המעשה לבין התגובה העונשית של החברה או שמא אומר של הציבור שאינטרס שלו נפגע בעקבות ביצוע העבירה. על כן, שאלה חשובה וכבדת משקל הקודמת לכול היא מהות המעשה האסור שביצע הנאשם. הנאשם נתן בידו של נאשם 1 אישור כוזב, אשר באמצעותו התכוון נאשם 1 להוציא כספים במרמה מהמוסד לביטוח לאומי. רוצה לומר כי אלמלא נתגלתה העבירה, הייתה הקופה הציבורית מפסידה כסף שניתן היה להסתייע בו לאוכלוסיות חלשות בחברה. כספי ציבור נועדו, כידוע, לתמוך באוכלוסיות חלשות ועניות. הקופה הציבורית מוגבלת אין מדובר בקופה בלתי מוגבלת. במצב של חוסר בכספים, ממילא ייפגעו שכבות חלשות באוכלוסייה שכן יקוצצו קצבאותיהן וזכויותיהן. הנאשם נתן למעשה ידו למעשה חמור זה. ועוד דבר. עלינו לשרש אותה תרבות שניתן לכנותה "תרבות הקומבינות". תרבות האומרת, אין רע ב"לסדר" את הממסד לרמות אותו אינו דבר חמור, כאילו הייתה זו נורמה להערים על הממסד על מנת לזכות בכספי ציבור. אני סבור שזה פשר המעשה שעשה הנאשם. הנאשם אמר לעצמו מה רע בכך שחייל משוחרר יזכה במענק על בסיס אישור כוזב? אין בכך מעשה בלתי מוסרי. יש אך להתקומם נגד חשיבה זו, ויש להבהיר כי מעשים אלה הם בגדר "לא ייעשו". באשר לפגיעה התעסוקתית. ראשית מדובר בנאשם בן 59 אשר לו עיסוקים בתחום הפרטי, ומגוון תחומי עבודתו מול גורמים חיצוניים אינו מצומצם. משום כך, הפגיעה התעסוקתית אינה ממוקדת. מעבר לכך, גם אם הייתה פגיעה תעסוקתית מסוימת הרי שמהות המעשה כפי שפרטתי לעיל, וחומרתו, גוברת על שיקול הפגיעה התעסוקתית הבלתי מסוימת. אשר על כן, סיום ההליך באי הרשעת הנאשם, יש בו כדי לתת חיזוק ותמיכה בגישה מחשבתית, התנהגותית ומוסרית פסולה זו. לפיכך, אני מרשיע הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום דהיינו ניסיון לקבל דבר במרמה עבירה לפי סעיף 415 ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין אלה העונשים שאני משית על הנאשם: 5 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור עבירה שיש עמה מרכיב של מרמה. 500 ש''ח קנס או חודש מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.11.12. עותק מגזר דין זה יועבר לשירות המבחן. עבודה מועדפת / מענק שחרור