1. זוהי תביעתו של בנק, כנגד הנתבעת, אשר רכשה דירה מקבלן ביום 7.7.92. הבנק טוען כי נעשתה המחאה לטובתו של כל הכספים אשר אמורים להשתלם לקבלן בעבור רכישת הדירה במסגרת ליווי פיננסי שניתן לקבלן. הבנק טוען כי הנתבעת נותרה חייבת בגין הרכישה סכום קרן של 69,505 ש"ח, שתשלומו נדרש על ידי הבנק כבר ביום 15.2.95,אך לא שולם. וסכום זה עומד בבסיסה של תביעה זו. 2. הנתבעת העלתה טענות הגנה שונות - 2.1 אי מודעות לגבי קיומה של המחאת הזכות, גם אם הוחתמה על מסמך כאמור. 2.2 שלמה את מלוא התמורה שסוכמה בינה ובין הקבלן ישירות לקבלן,בידיעת הבנק , ובשל כך נמסרה לה החזקה בדירה 2.3 עוד טענה הנתבעת כי היה קיזוז מתוכנן בין סכומי כסף שהקבלן היה חייב לחברת מחשבים שבבעלותה , כנגד יתרת החוב לתשלום עבור הדירה, קיזוז שלטענתה לא התבצע בפועל. 2.4 איננה חייבת כספים לקבלן בגין ליקוי בניה ובגין אחור במסירת הדירה. 3. עובדות הרקע 3.1 הנתבעת התקשרה ביום 7.7.92 עם הקבלן "ארליך צבי חברה לבנין בע"מ" בהסכם לרכישת דירה בבית אשר ברח' הבעש"ט 33 חיפה. (ת/ 3 נספח א ). 3.2 על פי ההסכם התחייבה הנתבעת לשלם עבור הדירה סכום של 368,538 ש"ח, בתוספת מע"מ. בנספח ב' להסכם (נספח ב' לת/ 3 ) נקבע כי הסכום יהיה צמוד למדד תשומות הבניה. עוד נקבע שם כי על הקבלן החובה למסור את החזקה בדירה לכל המאוחר 20 חודש ממועד החתימה, דהיינו ביום 7.4.94 . (ס' 2 א, ב, להסכם). 3.3 הבנק התובע נתן ליווי פיננסי לפרויקט הבניה של הקבלן. לצורך כך המחה הקבלן לבנק את כל הסכומים אשר יגיעו לו בקשר עם מכירת הדירות בפרויקט, ובין היתר גם ממכירת הדירה לנתבעת.(נספח ג' לת/ 3 , וכן עדות הקבלן, עמ' 29 לפרטיכל).לצורך כך הוחתמה גם הנתבעת על מסמכים שונים ,ונושא תקפות ההמחאה יידון בהמשך. 3.4 בפועל קבל הבנק את התשלומים הבאים ששולמו על ידי הנתבעת : א. ביום 16.4.93 סך של 250,000 ש"ח ישירות מבנק משכן, בנק הפועלים למשכנתאות. ב. ביום 29.8.93 סך של 10,876 ש"ח ג. ביום 9.9.93 סך של 25,000 ש"ח ד. ביום 13.9.93 סך של 23,000 ש"ח ה. ביום 10.10.93 סך של 25,000 ש"ח ו. ביום 9.11.93 סך של 25,000 ש"ח ז. ביום 9.12.93 סך של 25000 ש"ח. אישור לכך ניתן לראות בתצהיר מנהלת סניף הבנק, ת/ 1 ואישור הנתבעת בחקירתה הנגדית, עמ' 34 לפרטיכל. 3.5 לפי חישובי הבנק, כפי שנעשו בחודש פברואר 95, נותרה לנתבעת יתרת חוב לתשלום בסך 69,505 ש"ח בתוספת מ.ע.מ. והצמדה. 3.6 ביום 15.2.95 שלח הבנק לנתבעת מכתב דרישה לפרעון יתרת החוב כמצויין לעיל, תוך ציון העובדה כי חובת התשלום לבנק נובעת מהמחאת זכות הקבלן בחוזה הרכישה. (נספח יא לת/ 3 ). 3.7 ביום 1.3.95 חזר הבנק ושלח לנתבעת מכתב התראה שני (נספח יב לת/ 3 ). 3.8 בתגובה נשלח לבנק ביום 19.3.95 מכתב על ידי ב"כ הנתבעת בו מצויין כי הנתבעת קבלה את החזקה בדירה לאחר ששלמה את מלא התשלומים בעבור הדירה. עוד צויין במכתב זה כי הקבלן וחברה למחשבים אשר בבעלות הנתבעת התקזזו בינהם בשל חוב הקבלן ולפיכך הנתבעת אינה חייבת מאום.(נספח יג לת/ 3 ). 3.9 בפועל קבלה הנתבעת את החזקה בדירה ביום 28.6.95 . (נ/ 3 ), כ-14 חודשים לאחר המועד הנקוב בחוזה. 3.10 ביום 2.7.95 הוציא הקבלן לנתבעת חשבונית מס בשל "הפרשים ברכישת דירה" על סך כולל של 69,505 ש"ח. (בדיוק סכום החוב שנתבע על ידי הבנק במכתביו אל הנתבעת, ללא מ.ע.מ.) (ת/ 5). 4. יתרת חוב שלא שולמה לבנק התובע 4.1 על פי טענת הבנק, באם אכן ההמחאה תקפה ומחייבת, הסכומים אשר היה אמור הבנק לקבל בגין עסקת המכירה של דירת הנתבעת היו סך של 368,538 ש"ח + מ.ע.מ , כשסכום זה מוצמד למדד יוקר הבניה. 4.2 הבנק התובע צרף טבלת חישוב אריתמטי של סכומי התמורה, בהפחתת הסכומים שהשתלמו (נספח א לסיכומים) והגיע למסקנה כי יתרת החוב ביום הגשת התביעה היתה על סך 124,760 ש"ח. הנתבעת לא התנגדה לחישוב האמור ולא סתרה אותו בסיכומיה. 4.3 בהנחה שהסכום הנקוב בכתב התביעה , דהיינו סך של 102,708 ש"ח הוא הסכום ללא מ.ע.מ., הרי שמסגרת התביעה ,נכון ליום הגשת התביעה, עומדת על סך של 120,168 ש"ח, יתרת חוב שלא שולמה לבנק. 5. האם המחאת זכויות הקבלן בקשר למכירת הדירה- תקפה ומחייבת ? 5.1 מסמכי ההמחאה- הקבלן חתם על כתב המחאת זכות (נספח ג ו-ח' לת/ 3) לפיו הוא מעביר וממחה לבנק ברקליס דיסקונט בע"מ בהתאם לחוק המחאת חיובים את כל הסכומים המגיעים לו בכל זמן שהוא בעתיד בקשר למכירת הדירה לנתבעת על פי חוזה מיום 7.7.92. הקבלן אשר בחקירתו הנגדית את עובדת ההמחאה. הבנק התובע הוא הבנק הנמחה. (ראה תעודת שינוי שם נספח י' לת/ 3). הבנק הציג תעודת רישום של המחאת הזכות בספר השעבודים, שם רשום הנמחה כבנק דיסקונט לישראל בע"מ ולא הבנק התובע בתביעה זו. יתכן שזו טעות סופר, אך ממילא אין רישום המחאת הזכות בספר השעבודים מהווה תנאי לתקפותה. בין מסמכי ההמחאה שהוצגו קיים מכתב הקבלן לנתבעת מיום חתימת ההסכם (נספח ה' לת/ 3). מסמך זה הינו חלק ממסמכי החוזה, בו נותן הקבלן הודעה לנתבעת כי המחה את הסכומים המגיעים ממנה בשל רכישת הדירה לבנק התובע ונותן הוראה בלתי חוזרת כי את הסכומים המגיעים עליה לשלם ישירות לבנק התובע, סניף הדר. הנתבעת לא הכחישה חתימתה על מסמך זה, במקום המאשר את קבלת ההודעה וקבלת ההוראות הבלתי חוזרות. ב"כ הנתבעת טען כי אין לקבל ראיה זו שכן לא הוצג מסמך המקור. הבנק התובע הודיע כי לא מצא אצלו את מסמך המקור וטען שצריך להמצא מסמך מקור בידיה של הנתבעת אשר לא הכחישה קבלת מכלול מסמכי החוזה מהבנק. (עמ' 32 ,33 לפרטיכל). נוכח העובדה שחתימת הנתבעת על מסמך זה לא הוכחשה לא מצאתי כי יש מקום לגרוע ממשקל ראיה זו על אף שהוצגה בהעתק צילומי בלבד. 5.2 טענת הנתבעת כי לא ידעה על קיומה של ההמחאה הנתבעת טענה כי חתימתה על ההסכם היתה מבוססת על הכרותה את הקבלן באופן אישי ועל כך שהאמינה בו. מסיבה זו ציינה כי למרות שחתמה על מכלול מסמכי החוזה לא ידעה מה היה בו. עוד ציינה הנתבעת בחקירתה הנגדית כי סמכה על הקבלן, ו"חתמה בעינים עצומות.” (ראה עמ' 32 לפרטיכל). כבר נקבע, לא אחת, כי החותם על מסמך מבלי לקרוא את תוכנו ומבלי לדעת את מהותו, לא יישמע בטענה כי הוא פטור מאחריותו בשל כך. וראה דברי כב' השופט זוסמן בע.א. 467/64 פ"ד יט 113 - "בדרך כלל דין הוא שאדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהיה…" יש על כן לייחס לנתבעת ידיעה אודות ההמחאה וחובתה לשלם את הכספים לחשבון הקבלן בסניף הדר כבר מיום חתימתה על מסמך האישור, דהיינו מיום 7.7.92. בודאי שיודעת הנתבעת בפועל על עובדת ההמחאה של הזכויות מנוסח מכתב הבנק שנשלח אליה ביום 15.2.95 ושקבלתו לא הוכחשה. במכתב זה מפורט כי זכות הבנק לכספים נובעת מההמחאה. יצויין, כי "ידיעת" הנתבעת נחוצה רק לענין צורת התשלום ולעצם העובדה שקיים נמחה, ואין דרושה הסכמתה להמחאה שכן מדובר בהמחאת זכות. (ס' 1 (א) לחוק המחאת חיובים). 5.3 האם העובדה שהכספים שולמו בפועל ישירות לקבלן ולא לבנק מאיינת את ההמחאה אין מחלוקת בין הצדדים כי התשלומים המפורטים בס' 3.4 דלעיל,(למעט התשלום הראשון) שולמו על ידי הנתבעת ישירות לקבלן . הקבלן הוציא לנתבעת קבלה (נ/ 2 ) והעביר את הכספים לבנק. כנגד התשלומים האלו מוצאת ערבות בנקאית לרוכש הדירה המשלם, כחלק מההסדר של הליווי הפיננסי. הנתבעת טוענת כי בכך שהתקיימו התשלומים ישירות לקבלן גילה הבנק דעתו כי הוא מוחל על ההמחאה והוא מושתק מלטעון לקיומה של ההמחאה. טענה זו אין לה בסיס עובדתי ומשפטי כאחד. 5.3.1 ראשית יצויין כי במכתב ההוראות הבלתי חוזרות של הקבלן אל הנתבעת (נספח ה לת/ 3 ) נכתב במפורש בס' ג' כי ההוראות לשלם ישירות את הסכומים לבנק בסניף הדר הינן הוראות שלא ניתנות לביטול או לשינוי אלא בהסכמת הבנק מראש ובכתב. אין מחלוקת בין הצדדים כי לא נתנה כל הוראה לביטול או שינוי על ידי הבנק בכתב. 5.3.2 כמו כן אין הבנק יכול באופן מעשי לעקוב אחרי כל תשלום ותשלום, האם התבצע ישירות מהרוכש לחשבון הבנק או שמא הועבר דרך הקבלן. הבנק מתבסס על התחייבות החייב לשלם את הכספים לחשבון המצויין, ועל הצורך שלו לקבל ערבות בנקאית כנגדם. התחייבות שהרוכש בודאי יקפיד למלא אחריה שכן תנאי להוצאת ערבות בנקאית בשל התשלומים ומסירתה לרוכש הוא קבלת התשלומים הנ"ל בחשבון הבנק המיועד לכך. (ראה עדות מנהלת הסניף עמ' 9 לפרטיכל). 5.3.3 וראה התיחסות לענין זה בע.א. 4724/90 פ"ד מו 3 570 , שם נקבע כי כספים שהממחה קבל מהחייב מכח חוזים נשוא ההמחאה והוא העביר אותם לנמחה, ניתן לאמר כי כספים אלו הגיעו לנמחה במסגרת ההמחאה. המבחן הוא מהותי ולא דיוני ויש לבדוק את התשתית העובדתית במסגרתה הועברו הכספים. במקרה שבפני כל התשלומים הגיעו לבנק במסגרת ההמחאה, ומסגרת העברת הכספים לחשבון הספציפי ,הן ישירות והן באמצעות הקבלן, היתה מסגרת הסכם ההמחאה. 5.4 הסכם ההמחאה בתוקף ומחייב בשל כל האמור לעיל הגעתי למסקנה העובדתית והמשפטית כי ההמחאה של זכויות הקבלן לבנק הינה המחאה תקפה ומחייבת. 6. טענת ה"קיזוז" של הנתבעת. (מחילת חב בין 3 גופים) 6.1 טענת הקיזוז של הנתבעת מופיעה לראשונה במכתב בא כוחה מיום 19.3.95.(נספח י"ב לת3/). שם נטען כי לקבלן היה חוב לחברת מחשבים הנמצאת בבעלות הנתבעת , חברה בשם "דוט תוכנה וחומרה בע"מ". הקבלן רכש מחשב וציוד אלקטרוני מהחברה ביום 31.5.94 בסכום כולל של 61,481 ש"ח. (צורפה חשבונית 110099). נטען כי ביום 30.9.94 התבצע קיזוז בין הצדדים בין הסכום המגיע לחברה לבין הסכום המגיע בעבור רכישת הדירה. לצורך כך צורף מסמך ערוך על ידי הקבלן ונושא תאריך של 30.9.94 , שם נכתב "…הננו חיבים לכם סך של 68,300 ש"ח בגין מחשבים וציוד אלקטרוני שסיפקתם לחברתנו והסכום הנ"ל כנגד החוב של גב' מדינה אשר שכרה דירה מס' 31 בחנה סנש." 6.2 בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת ביום 3.6.97 לא נטענת טענת הקיזוז. בתצהיר הנתבעת מיום 9.11.97 (נ8/) נטען כי הקיזוז לא בוצע בסופו של דבר. בכתב ההגנה המתוקן מיום 9.2.98 לא נטענת כלל טענת הקיזוז. בתצהיר הנתבעת מיום 6.2.98 (נ9/) נטען כי רק ביום 28.6.95 הודיע הקבלן ארליך לנתבעת כי הסדיר ישירות מול הבנק את יתרת הכספים המגיעים לחשבון הבנק בעבור הדירה וכי היא יכולה לקבל חזקה בדירה. הנתבעת טוענת כי בסופו של דבר הקיזוז לא התבצע שכן הקבלן לא שלם את הכספים לבנק. נכון ליום קבלת החזקה בדירה, יום 28.6.95 האמינה הנתבעת כי הקיזוז התבצע. 6.3 ביום 2.7.95 הוציא הקבלן לנתבעת חשבונית מס על סכום יתרת החוב בסך 69,505 ש"ח.(ת/ 5 ). הקבלן העיד כי לא קבל כסף מעולם ללא חשבונית.(עמ' 30 לפרטיכל). עוד טען הקבלן בחקירתו הנגדית כי אין קבלן "בעולם" שקבל כסף מדייר אחרי שהדייר קבל את המפתח, גם אם מגיע לו.הקבלן התייחס בחקירתו הנגדית להסדר שהיה בין הצדדים וציין כי חברת ארליך היתה אמורה לזכות את החוב של הנתבעת באותו סכום שחברת ארליך היתה חייבת ללחברת המחשבים. הקבלן ציין כי הסכום קוזז מחשבונה של הנתבעת אך חברת ארליך לא הפקידה בחשבון הבנק את הסכום שהנתבעת היתה צריכה להפקיד. (עמ' 30 לפרטיכל). עולה כי הקבלן, ברישומיו הוא, פטר את הנתבעת מתשלום יתרת הכספים בעבור הדירה. 6.4 מדובר מצד אחד בחוב של הנתבעת לקבלן, ומצד שני בחוב של הקבלן לאישיות משפטית אחרת, חברה בע"מ באשר היא. לא מדובר בקיזוז בין שני צדדים כמשמעותו בס' 53 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973. אפשר לראות הסדר זה שהיה בין הצדדים כמעין מחילה על חובות. 6.5 מרגע שהמחה הקבלן את זכויותיו לבנק, הפסיק להיות הנושה , העביר את זכותו הלאה, ולפיכך גם לא היתה לו זכות כלשהיא כנושה להגיע להסדר כזה או אחר עם הנתבעת לגבי תשלום החוב,לרבות הפטרתה מחלק מהחוב. הסדר שהוא בבחינת מחילת חוב של ממחה לחייב, לאחר שכבר המחה את זכותו כנושה לאחר, אין לו תוקף. וראה דבריו של פרופ' טדסקי במאמרו "על פגיעותה של זכות הנמחה מצד הממחה והחייב (משפטים י"ח 5) בעמ' 20 - "עקב המחאתו, ניטל מן הממחה הכח לעשות כל מעשה דיספוזיציה נוסף על החיוב שהמחה, ובכלל, כל פעולה משפטית אשר לה נפקות על הזכות המומחית שאינה כבר זכות שלו". שינוי כאמור , שאיננו נובע מדינמיות שבקיום החוזה בין הממחה והחייב ומהצורך לקיימו, יש בו משום פגיעה בהיבט הקניני של ההמחאה וגם משום כך אין לתת לו כל תוקף משפטי, כל עוד לא באה הסכמת הנמחה לגבי השינוי . 6.6 מכאן, שטענת ה"קיזוז" כפי שנטענה בהזדמנויות השונות על ידי הנתבעת,, איננה טענת הגנה לענין חובתה של הנתבעת לשלם לבנק את יתרת חובתה על פי ההסכם המקורי. 7. טענת ליקויי בניה ואחור במסירת הדירה 7.1 הנתבעת נסמכת על כך שעל פי חוק המחאת חיובים תשכ"ט 1969 ס' 2 לחוק, לחייב עומדות כלפי הנמחה כל הטענות שעמדו לו כלפי הממחה בעת שנודע לו על ההמחאה. 7.2 הנתבעת טוענת כי יש בידה פסק דין כנגד הקבלן מיום 13.5.98 לפיו חוייב הקבלן בתשלום של 130,000 ש"ח בגין ליקויי בניה ואחור במסירת הדירה, ולפיכך אין עליה החובה לשלם את יתרת החוב. 7.3 להלן הסדר הכרונולוגי של העובדות הדרושות: 7.3.1 ביום 28.6.95 חתמה הנתבעת על מסמך קבלת החזקה ועל סעיף המאשר קבלת הדירה לשביעות רצונה המלאה ולאחר שבדקה את הדירה. הנתבעת מתחייבת באותו מסמך (נ3/) שלא לבוא בכל טענה או תביעה בגין קלקול, שבר או אי התאמה פרט לדרישות לסעד של תיקונים לפי סווג אחריות הקבלן והתקופה, הכל כמפורט בחוזה.עוד מוצהר שם כי מוחזרות לבנק כל הערבויות הבנקאיות שנתנו על פי חוק מכר דירות. 7.3.2 ביום 2.12.96 הוגשה התביעה בתיק זה של התובעת כנגד הנתבעת. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת לא נטענה כל טענה כנגד ליקויי בניה ואיחור במסירה. גם בתצהיר הנתבעת מיום 9.11.97 לא נטענה כל טענה בקשר לליקויי בניה ואיחור במסירה. 7.3.3 ביום 9.2.98 הוגש כתב הגנה מתוקן מטעם הנתבעת בתיק זה ובו נטען לראשונה אודות טענות בדבר ליקויי בניה ואחור במסירה. (הוחלף עו"ד ). ביום 1.3.98, כחודש לאחר מכן, הגישה הנתבעת תביעה כנגד הקבלן בשל ליקויי בניה ואחור במסירה (נ/ 6 ). ביום 13.5.98 נתנה הרשמת פסק דין בהעדר, שכן לא הוגש כתב הגנה. הבנק לא היה צד להליך בבית המשפט. 7.3.4 הנתבעת לא הראתה מכתב כלשהוא ששלחה לקבלן בדבר ליקויי בניה קודם הגשת כתב התביעה נגדו. הנתבעת לא פנתה לבנק על אף שידעה כי הקבלן נקלע לקשיים והבנק הוא זה אשר השלים את הפרויקט. עוד ידוע כי הקבלן רצה עונש של מאסר של שנה בפועל בגין עבירות מס שונות ועל פי עדותו בשל כך לא התעסק בעניני החברה כבר מחודש פברואר 98 בקרוב. (עמ' 31 לפרטיכל). 7.4 מהעובדות המצויינות עולה כי במועד מסירת הדירה חתמה הנתבעת על מסמך בו היא מוותרת על כל טענה כנגד הקבלן, למעט סעד של תיקונים לפי סיווג אחריות ותקופה. עוד עולה כי אין כל אסמכתא או ראיה לכך כי נכון למועד קבלת החזקה בדירה, לנתבעת היתה טענה כשלהי כנגד הקבלן, הן לענין אחור במסירה, והן לעניין ליקויים. 7.5 רצף המועדים הרלוונטים לדיון 7.5.1 הנתבעת חתמה על הסכם רכישת הדירה ועל מסמכי ההמחאה כבר ביום 7.7.92. במועד זה כבר נודע על דבר ההמחאה, כפי שמפורט בס' 5.2 לעיל. 7.5.2 מסירת הדירה על פי הסכם הרכישה היתה אמורה להתבצע ביום 7.4.94. 7.5.3 הצדדים לא הפנו מפורשות למועד שבו היה צריך להשתלם הסכום האחרון, נשוא התביעה. אך מכתב הדרישה של הבנק בגין חוב זה יצא ביום 15.2.95, ומכתב התשובה של הנתבעת לא הכחיש את מועד התשלום. מכאן שכבר ביום 15.2.95 היתה חייבת הנתבעת לשלם את התשלום האחרון, נשוא הדיון. 7.5.4 ביום 28.6.95 נמסרה החזקה בדירה לנתבעת. 7.6 עפ"י ס' 2 (א) לחוק המחאות חיובים תשכ"ט 1969, טענות ההגנה של החייב נגד הנמחה מתגבשות במועד שנודע לו דבר ההמחאה. בפס"ד גרבוב נ'. רשות הנמלים (עא. 330/75 ל"א 3 עמ' 146) נקבע ע"י כב' השופטת בן פורת "ברור לכל בר בי-רב, ולא יתכן כלל אחרת, שהחייב יכול להתגונן בטענה שהממחה הפר את התחייבויותיו על פי החוזה ועקב כך לא נתגבשה הזכות שהומחתה, אפילו מאוחרת ההפרה ממועד ההודעה על דבר ההמחאה". בפסק דין זה היתה נקודת הזמן להתיחסות תאריך הידיעה על ההמחאה, ודובר על מצב בו במועד ההמחאה לא נתגבשה הזכות שהומחתה. במקרה שבפני השאלה שצריכה להשאל הינה האם לנתבעת, ביום שבו היתה צריכה לשלם את יתרת החוב, (להבדיל מהמועד שבו נודע לה על ההמחאה) היתה טענת הגנה כנגד הקבלן, ואם כן האם ראוי שתשמע בפני הנמחה. 7.7 ביום 51.2.95, יום לגביו אין מחלוקת כי כבר חלה חובת התשלום האחרון על הנתבעת, עדין לא היתה כל טענת ליקויים בדירה שכן הדירה עדיין לא נמסרה. במועד זה כל שיכול היה להיות לנתבעת הינה טענה בגין אחור במסירה (אחור ממועד המסירה 7.4.94 עד לאותו מועד 15.2.95, דהיינו 9 חודשים ושבוע). עפ"י החישוב בכתב התביעה שהגישה הנתבעת (נ6/) הפיצוי אותו היא מבקשת עבור כל חודש אחור במסירה הינו 900$. (ולתקופה של תשעה חודשים ושבוע סך של 8,325$). בנוסף הוקטן סכום התביעה לצורכי אגרה באופן יחסי, ולפיכך הסכום בגין ראש נזק זה מתוך הסכום שנפסק פסק הדין שניתן בהעדר, עומד על סך 3,590$. הנתבעת מבקשת להסתמך על פסק הדין בטענתה, שכן לא הוכיחה בדיון שבפני פרטי נזק בגין איחור במסירה. זהו, אם כן, הסכום שהנתבע היתה רשאית לקזז מסכום התשלום האחרון במועד בו התגבשה חובתה לשלם את התשלום האחרון. אך גם ענין זה לא נקי מספק. 7.8 בחינת שאלה זו נעה במסגרת של 2 כללים מרכזיים - 7.8.1 ההמחאה אינה מעבירה לנמחה מה שאין לממחה. 7.8.2 יש להעמיד את החייב במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיה בו ללא ההמחאה לו הקבלן היה תובע את מימוש הזכות, בהעדר המחאה. עקרון זה נובע מהרעיון שאין לסחור בזכות בדרך הפוגעת בחייב. 7.9 הנתבעת והקבלן ביחסים שביניהם (בהנחה שאין המחאה) הגיעו לעסקת מחילת חובות כבר ביום 30.9.94, מחילה שבמישור היחסים שבין הנתבעת והקבלן היתה יכולה להיות שרירה וקיימת. אם המחילה על החובות הינה עסקה תקפה ומחייבת (בהעדר המחאה) נמצאת הנתבעת במצב שנכון ליום מועד התשלום האחרון לא מגיע ממנה תשלום כלשהו לקבלן. בהעדר חובת תשלום כלשהי, לא יכולה הנתבעת לטעון טענת קיזוז. כל שיכולה היתה הנתבעת להעלות מול הקבלן היתה טענת "חנית", שהינה תביעה לתשלום פיצוי, ולא טענת הגנה של קיזוז. אם לנתבעת לא היתה טענת "קיזוז" כנגד הקבלן, במועד התשלום האחרון בודאי שאין להעניק לה זכות קיזוז כנגד הבנק, ובכך להשביח את מצבה כתוצאה מההמחאה. ס' 2 לחוק המחאות חיובים שומר לחייב את כל הטענות שהיו לו למול הממחה (במועד מסוים) אך בודאי אינו מאפשר לו לטעון כנגד הנמחה, טענות שמלכתחילה לא היה יכול לטעון אותן כנגד הממחה. 7.10 מהראיות עולה כי רק שלוש שנים לאחר מועד התשלום האחרון הבינה הנתבעת כי יש לה טענות כנגד הקבלן וזאת, זמן רב אחרי שקמה חובת התשלום מצדה. 7.11 גם אם אתעלם מהמסמך נ3/ עליו חתומה הנתבעת, מסמך שבו היא מוחלת על תביעה בגין אחור במסירה, בשל היותו מסמך אחיד שנכפה עליה לחתום עליו, ואם אניח כי הניתוח בס' 7.9 דלעיל הינו מתפלפל שכן בוחן את טענות הנתבעת בהנחה של מחילת חובות (הנחה שלא קבלתי ביחסים מול הנמחה) הרי שאז סכום הקיזוז המקסימלי שמתאפשר לנתבעת לקזז הוא סך של 3,590$ (בערך שקלי נכון ליום הגשת התביעה 12,845 ש"ח ומשוערך להיום 14,984 ש"ח). 7.13 אני דוחה לכן טענת הנתבעת כי לא קמה לה חובת יתרת התשלום בשל פסק דין שהיא מחזיקה באמתחתה, פסק דין שניתן בהעדר, משנת 1998. לנתבעת תהא זכות לקזז סכום של 14,984 ש"ח בלבד. 8. לסיכום 8.1 משנדחו טענות ההגנה של הנתבעת כמפורט לעיל למעט טענת קיזוז בשל אחור במסירה עולה כי על הנתבעת לשלם לתובע יתרת התשלום בגין רכישת הדירה, סכום של 120,168 ש"ח כשסכום זה נושא הפרש הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום, ולמעט הסך של 14,984 ש"ח, בערכו היום. 8.2 כמו כן תשא הנתבעת בשכ"ט עו"ד התובע בסך של 7,500 ש"ח בתוספת מ.ע.מ וכן בהחזר הוצאות האגרה. 7.13 הסכומים ישולמו ע"י הנתבע ב4- תשלומים חודשיים שווים כאשר הראשון שבהם בתוך 30 יום מהיום. החל מהתשלום השני ישאו התשלומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.11.99. מכירת דירהבנקמקרקעיןקבלן