1. תביעתו של התובע להכיר באוטם שריר הלב שאירע לו ביום 15/12/06 כתאונת עבודה (להלן:"האירוע"),, נדחתה על ידי הנתבע, כמפורט במכתב הדחייה מיום 31/05/09, וזאת מהטעם שלא הוכח כי ביום 15/12/06, ארע לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו. כנגד דחייה זו הוגשה התביעה שלפנינו. 2. במסגרת כתב הגנתו, טען הנתבע כי לא הוכח שביום 15/12/06, ארע לתובע אירוע חריג ביחס לעבודתו הרגילה. כי התובע הגיש לנתבע ביום 24/06/08, כעבור למעלה משנה וחצי, תביעה להכרה באוטם בשריר הלב כפגיעה בעבודה, וכי ביום האירוע, עת אושפז התובע בביה"ח, אין כל תיעוד במסמכים הרפואיים לאירוע החריג הנטען ואף לא במסמכים הרפואיים בתקופה שמיד לאחר מכן. בנוסף טען הנתבע כי אף אם תתקבל גרסת התובע לאירוע הנטען, הרי שהשפעתו על הופעת האוטם פחותה הרבה מגורמי הסיכון הקיימים אצל התובע והיכולים להביא למחלת לב. 3. ביום 11/07/10, התקיימה בתיק ישיבת הוכחות, במסגרתה נחקרו על תצהיריהם התובע ועדיו: מר ג'מיל עבדאלקאדר (להלן: "מר עבדאלקאדר"); מר שרון סבח (להלן: "מר סבח"); גב' עליזה הולינדר (להלן:"אשת התובע"); בנוסף, נחקר בחקירה ראשית ונגדית, עד הנתבע - מר עדי זיבק (להלן: "מר זיבק"). בסיום הדיון סירב ב"כ הנתבע להצעת ב"כ התובע, כי ימונה בהסכמה מומחה רפואי. בית הדין נענה לבקשת הצדדים להגיש את סיכומיהם בכתב, ובהתאם להחלטה, הגיש ב"כ התובע את סיכומיו ביום 12/07/10, וב"כ הנתבע הגיש את סיכומיו ביום 13/07/10. להשלמת התמונה נציין כי דנו בתיק בהרכב חסר הואיל ונציגת ציבור (מעבידים) שהוזמנה לישיבת ההוכחות, לא הגיעה. 4. להלן הראיות שהוגשו לתיק: ראיות התובע, כפי שצורפו לתצהירו: סיכום מחלה ממרכז רפואי העמק, מיום 20/12/06 - נספח א'; מכתב שחרור ממרכז רפואי "כרמל", מיום 22/12/06 - נספח ב'; תביעה לתשלום דמי פגיעה - תאונה, מתאריך 31/05/09 - נספח ג'; חוות דעת רפואית של פרופסור קפלינסקי, מיום 2/08/09 - נספח ד'. ראיות הנתבע: ההודעה שגבה חוקר הנתבע מהתובע, מיום 27/04/09 -נ/1; תביעה שהגיש התובע לתשלום דמי פגיעה , מיום 24/06/08 - נ/2; טופס התביעה לקצבת נכות כללית, מיום 10/04/07 - נ/3; הודעה שנגבתה ממר זיבק, מיום 27/05/09 - נ/4. 5. להלן העובדות הרלוונטיות לעניין כפי שעלו מחומר הראיות שהונח לפנינו: א. התובע, יליד 1968, מנהל עסק לעבודות קבלניות בתחום האלקטרוניקה מתח נמוך. ב. התובע ומר עדי זיבק (להלן: "מר זיבק") חלקו משרד, שנשכר על שם חברתו של מר זיבק, ונשאו בעלויות אחזקתו במשותף, במשך תקופה של כחצי שנה. ג. עקב סכסוך בין התובע למר זיבק, נתבקש התובע בחודש נובמבר 2006, על ידי מר זיבק, לפנות את המשרד והמחסן שחלקו. ד. ביום 15/12/06, הגיע התובע למחסן המשותף על מנת להוציא את הציוד שלו, ומצא כי המנעול הוחלף. ה. התובע התקשר למר זיבק וביקשו לבוא לפתוח את המחסן. ו. לדברי התובע, מר זיבק קילל אותו בשיחה הטלפונית ולאחר מכן בבואו, קילל את התובע ואת אישתו ואף סילקם מממשרדו. ז. לדברי התובע, בעקבות האירוע חש רוגז, פגיעה קשה ועלבון רב, והרגיש לחצים בחזה וביד שמאל, בחילות והזעות. ח. התובע שב לביתו, לאחר האירוע הנטען, ובשעות אחר הצהריים ביקר, עם אישתו, בביתו של חברו, מר עבדאלקאדר. ט. התובע אושפז בשעות הערב במרכז רפואי העמק בעפולה, באנמנזה נרשם: "...ביום קבלתו ...ב-19:10 חלו כאבים רטרוסטרנאליים...התקבל ליחידתנו...".במהלך אישפוזו עבר צינתור. י. במהלך אישפוזו, התובע הופנה ביום 17/12/06, לשיחה עם פסיכיאטר, וברישומים הרפואיים נכתב "...ביקש לדבר עם עו"ס. שואל לגבי תקופת החלמה/תיפקוד בתקופה זו חושש מאובדן הכנסה/התפוררות העסק...מביע חשש שאשתו לא תבין את מצבו." יא. ברישומים הרפואיים מיום 24/12/06, עת נתן רופא המשפחה הפניה עבור התובע לבי"ח כרמל, בהעדרו של התובע, נרשם "סוג ביקור: 0 ביקור רגיל". בתלונות/סיבת הפניה, נרשם: "ב 15/12/2006 אושפז בבי"ח העמק עקב כאבים בחזה...בהמשך בוצע צינתור...מופנה לבי"ח כרמל...". יב. ביום 18/12/06, הועבר התובע למרכז רפואי כרמל בחיפה. במהלך אישפוזו, עבר התובע ניתוח מעקפים. במכתב השחרור נרשם: "...לפני מספר ימים התקבל לבית חולים העמק עקב אוטם שריר הלב...החולה הופנה למחלקתנו לצורך ביצוע מעקפים". יג. ברישומים הרפואיים מביקורו הראשון של התובע, לאחר אישפוזו, אצל רופא המשפחה, ביום 25/12/06, נרשם "סוג ביקור: 0 ביקור רגיל". בתלונות/סיבת הפניה נרשם: "ב-20/12/2006 עבר ניתוח מעקפים בבי"ח כרמל אחרי אוטם לבבי וצנתור...". יד. ברישומים הרפואיים מביקורו השני של התובע, לאחר אישפוזו, אצל רופא המשפחה , ביום 31/12/06, נרשם "סוג ביקור: 0 ביקור רגיל". בתלונות/סיבת הפניה פורט בהרחבה כי "ב-15/12/2006 אושפז במח' קרדיולוגית בבי"ח העמק בתמונת אוטם חריף....בהמשך בוצע צינתור....ב-18/12/06 הופנה לבי"ח כרמל, עבר ניתוח מעקפים...ב- 25/12/06 נבדק במיון בי"ח העמק עקב כאבים בבית החזה...מרגיש מעט יותר טוב...". טו. באשפוז בבית חולים העמק, לאחר מקרה שלא היה קשור לאירוע (סיכום המחלה מבית חולים העמק (מיום 20/2/07) דיווח התובע לצוות המטפל על הנסיבות שגרמו לו לחוש רע, כפי שנרשם באנמנזה "...ביום קבלתו בשעות הצהריים לאחר ריב עם אשתו חש כאבים בכתף ויד שמאל שלוו באי נוחות בחזה" טז. ביום 10/04/07, הגיש התובע תביעה לנכות כללית. בסיבת הפסקת העבודה או השינוי, רשם התובע "התקף לב ניתוח מעקפים". אין כל איזכור לאירוע הנטען בעבודה. יז. רק בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה, מיום 24/06/08, נרשם לראשונה, כי הפגיעה נגרמה "עקב סכסוך עבודה עם שותף למשרד ולמחסן...הוא קלל אותי...". 6. המסגרת הנורמטיבית סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - (להלן: "החוק"), מגדיר ""פגיעה בעבודה" כך: "'פגיעה בעבודה' - תאונת עבודה או מחלת מקצוע; "תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, והעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו: ..." בבג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי - בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, עבודה עליון, כרך נ"ה, 961, נקבעו הדברים הבאים: 'תאונת עבודה' במובנה הקלאסי, משמעותה, אירוע פתאומי וחד פעמי הנראה לעין. באירוע כזה, הסיבה לתאונה היא בלתי צפויה וניתן לתחמה בזמן ובמקום...לא בכל פגיעה בעבודה ניתן לאתר אירוע פתאומי ונזק בעקבותיו.....בית הדין לעבודה, שהיה ער לבעייתיות זו, נטה לפרש את המונח "תאונה" בצורה המרחיבה את תחום פריסתו על מנת להתאימו למציאות המגוונת של פגיעות בעבודה. על פי פסיקתו, מתרחשת "תאונה" באחד משלושה מצבים: האחד, אירוע עובדתי פיזי המתרחש בעבודה בפתאומיות ובנקודת זמן ברורה וגורר עמו תוצאה מיידית ונראית לעין...השני, שורה של פגיעות זעירות הקורות לאורך זמן, שכל אחת כשלעצמה היא מעין "תאונה" בזעיר אנפין, שאינן ניתנות למיקום בנקודה מסויימת על ציר הזמן והמקום וכמוהן כטיפות מים החוצבות בסלע..זוהי תורת המיקרוטראומה; השלישי, אירוע הבא על רקע קונסטיטציונלי הפורץ בהקשר לתקרית בעבודה, על העובד להוכיח "אירוע חריג" בעבודה שגרם להתפרצות המחלה במועד שהתפרצה, על מנת שניתן יהא לייחס את התפרצותה לעבודה דווקא ולראות בה "תאונת עבודה". בבג"צ הנ"ל, היתה התייחסות גם למקרה של אוטם שריר הלב: "בתביעות בגין אוטם שריר הלב, פותח ויושם על ידי בית הדין מבחן "המאמץ המיוחד" או "האירוע החריג". על פי מבחן זה, ייחשב האוטם כנזק שנגרם ב"תאונת עבודה", אם ניתן יהיה לקשור את היווצרותו לעבודה על ידי הוכחת "מאמץ מיוחד" או "אירוע חריג" בעבודה. "כל הנדרש מן העובד, על פי מבחן זה, הוא להביא "ראשית ראיה" לכך שאירע בעבודה אירוע שניתן לראותו ככזה הכרוך במאמץ מיוחד, נפשי או גופני, והיה עלול לגרום לבוא האוטם במועד זה או אחר..". הלכה פסוקה היא, כי הקביעה אם היה אירוע חריג בעבודת התובע, אשר לקה באוטם שריר הלב, היא "קביעה עובדתית - משפטית, הנשענת על חומר הראיות שלפני הערכאה הדיונית". דב"ע(ארצי) נ"ה/150-0, מיכאל שביט - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ט 268]. המבחן הנוהג להיותו של אוטם שריר הלב תאונת עבודה, הינו מבחן "האירוע החריג" או "המאמץ המיוחד". אירוע חריג יכול לגרום או לתרום לבואו של אוטם, "הכוונה למאמץ פיזי בלתי רגיל או מתח נפשי (התרגזות או התרגשות) יוצא דופן אשר משמשים' 'trigger להופעת האוטם". [דב"ע(ארצי) מו/139-0 דן יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 411}. לאור ההלכה הפסוקה, גם ויכוח קשה או התרגזות אם הם יוצאי דופן, מספקים את דרישות ההלכה, אולם "הקביעת בדבר חריגות הדחק הנפשי או עצמת ההתרגזות תיבחן סובייקטיבית אצל האדם בו מדובר, אל מול עבודתו השגרתית והרגילה של המבוטח. הבחינה הסובייקטיבית לדחק הנפשי טעונה לכשעצמה ראיות אובייקטיביות ואין די בעצם אמירתו של המבוטח כי התרגז התרגזות חריגה כדי הוכחת הדחק הנפשי הבלתי רגיל" [עב"ל(ארצי)458/99 פלבסקי מאיר - המוסד לביטוח לאומי (11/03/02)]. בקביעה העובדתית אם היה אירוע חריג אם לוא "בית הדין מייחס משקל רב להתבטאויותיו של תובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפן, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של התובע בעת הגשת התביעה לבית הדין". [עב"ל(ארצי) 248/98 מקסים פרץ - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) ההדגשה אינה במוקר. א.י.]. "יש משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה המאושפז בבית החולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון." [דב"ע(ארצי) מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי - שמעון הירשהורן פד"ע כ 349]. 7. דיון והכרעה באשר לתשתית העובדתית הנדרשת לעניין "אירוע חריג" בעבודה שגרם להתפרצות המחלה במועד שהתפרצה, התובע לא הצליח להוכיח כי ביום 15/12/06, התקיים אירוע חריג שגרם לו תחושה כה עזה של עלבון עד שלקה בליבו, וזאת מהטעמים הבאים: א. מועד הגשת התביעה אחת המשוכות עליהן לא הצליח התובע להתגבר, בבואו לשכנענו בקיומו של האירוע היתה העובדה שאיחר בהגשת התביעה לתשלום דמי פגיעה, כשנה וחצי לאחר האירוע הנטען (נ/2), ההסבר שנתן התובע בעניין זה, כי "הייתי עסוק בלשקם את עצמי...אני צעיר וסמכתי גם על האנשים שמסביבי שגם אחרי זמן הצדק יצא לאור. אין משהו אחר...אני שומע מבא כוחי שאלפי אנשים לא יודעים מה הנכון לעשות ונוהגים כפי שאני נהגתי." (עמוד 3 שורות 14-16, 25-26 לפרוטוקול), לא הותיר עלינו רושם מהימן ולא שכנע אותנו בסבירותו. ב. נסיבות האירוע הנטען התובע הצהיר כי הגיע ביום 15/12/06, על מנת לפנות את המחסן שחלק עם מר זיבק, בעקבות הענותו לבקשת מר זיבק ש"כמה ימים לפני הארוע ביקש ממני... לפנות את הציוד והחפצים שלי מהמשרד והחליט לפרק את השותפות במשרד ולהיות לבדו. אני קיבלתי את מבוקשו [ולכן] ביום שישי...15/12/06 הגעתי למשרד יחד עם העובדים והבאתי רכבים כדי לפנות את המחסן..." (עמוד 3 לנ/4). מר זיבק אומנם הכחיש קיומו של סכסוך בינו לבין התובע, אולם מתצהירו עולה כי התנהגותו של התובע "לא מצאה חן בעיני בתקופה בה היינו שותפים במשרד ולכן דרשתי מאישתו שיפנו את המשרד וזה היה הרבה לפני עניין הסכסוך של עיכוב התשלום ובעת עזיבת המשרד היינו עדיין חברים חיפשנו ביחד משרד יותר גדול כדי שתהיה פרטיות לכל אחד מאיתנו." (עמוד 4 לנ/4) ואשתו של התובע העידה לגבי נסיבות סיום השותפות עם מר זיבק במשרדו, כי "בסביבות נובמבר...עדי החליט שהוא רוצה להישאר לבד במשרד...עדי הוא לא בנאדם...הוא החליט והתחרט....הוא בנאדם עם מצבי רוח." (עמוד 14 שורות 1, 3, 5,9 לפרוטוקול). מר זיבק מצידו, הצהיר בהודעתו כי מאז הכיר את התובע "שמתי לב שהוא אדם עצבני...ועל כל קטנה הוא מתעצבן וצורח...ההתנהגות הזאת...הביאה אותי לבקש מהם לפנות את המשרד ולא רציתי להיות יותר בשותפות עימו כאדם עצבני ואינו שולט בעצבים שלו." (עמוד 7 לנ/4). בהודעתו בפני חוקר הנתבע, הצהיר התובע כי הגיע "למשרד יחד עם העובדים ...כדי לפנות את המחסן אז גיליתי שעדי החליף מנעולים לדלתות המשרד התקשרתי אליו ובקשתי ממנו שיגיע למקום כדי לפתוח את המנעולים והוא הגיע למקום והחל לקלל אותי ואת העובדים וקילל גם את אישתי שהיתה יחד איתי...וניסה לגרש אותי מהמקום. אני נכנסתי ללחץ ועצבים..." (עמוד 4 לנ/1). בתצהירה, הצהירה אישתו של התובע כי "ביום 15/12/06 התקשר אליי בעלי כשהוא נסער, ומסר לי כי 'עדי' החליף את מפתחות המחסן והוא לא יכול להוציא את הציוד..." (סעיף 5 לתצהיר). גם מעדותו של אחד מעובדיו של התובע, מר סבח, עולה כי ביום הארוע הנטען הגיע עם התובע כדי להוציא ציוד לצורך עבודתו באותו יום מהמחסן "זה תמיד היה אותם ציודים. היינו הולכים למחסן לקחת צנרת" (עמוד 11 שורות 27-28 לפרוטוקול). בעדותו, אישר מר סבח את קביעת בא כח הנתבע, כי לא ידע, עד לאותו יום, שהתובע התחיל לפנות דברים מהמחסן, וכי "לא" היה יום קודם לאירוע הנטען, על מנת לפנות מהמחסן דברים של התובע (עמוד 12 שורה 2 לפרוטוקול). עדותו של התובע לפיה "אני זוכר שביום חמישי הוצאנו כמעט את כל הציוד המשרדי וביום שישי באתי עם עובדים לקחת ציוד ולשלוח אותם לעבוד..." (עמוד 5 שורות 21-22 לפרוטוקול), מהווה אף היא חיזוק לעדותו של מר סבח, לפיה בא למחסן על מנת להוציא ציוד הנחוץ לו ליום עבודתו הרגיל, ומצא כי המנעולים הוחלפו. בנוסף, אישר מר סבח בעדותו, כי העובדים "לא" פינו יום קודם לכן מהמחסן דברים של התובע. (עמוד 12 שורה 2 לפרוטוקול). ומכאן, שלא הוכח כי התובע עסק בפינוי חפציו מהמחסן בימים שקדמו ליום הנדון. למרות שהתובע תיאר את היחסים בינו לבין מר זיבק כיחסי "שיתוף פעולה נהדר" (עמוד 7 שורה 7 לפרוטוקול), ואף מר זיבק הצהיר כי בינו לבין התובע "לא היה ...כל ויכוח או סכסוך ולא העלבתי אותו בכלל ." (עמוד 6 לנ/4), התרשמנו כי בין התובע למר זיבק שררה מערכת יחסים עכורה, לאורך חודשים, בתקופה שקדמה ליום האירוע הנטען. מר זיבק הצהיר כי מאחר והתובע "לא סיים את העבודה שהתחייב עליה ואף קיבל שכר מראש בשיקים דחויים...נאלצתי לבטל את מועד פרעון השיקים שקיבל...בסכום של 30,000 ש"ח" (עמוד 3 לנ/4), וכי יש הבדל זמן של שלושה חודשים בערך בין דרישתי לפינוי המשרד והחלפת המנעולים לבין הסכסוך בדבר ביטול השיק [שנתן לתובע]". (עמוד 6 לנ/4). אישתו של התובע, ניסתה להכחיש קיומו של סכסוך עיסקי בין התובע למר זיבק, באומרה "אני לא ממש בקיאה בדברים האלה." (עמוד 13 שורה 11 לפרוטוקול), אולם לאחר שבא כח הנתבע רענן את זכרונה וציין את היותה המזכירה, אישרה אשת התובע כי ידעה שמר זיבק ביטל שיקים "די סמוך למקרה" (עמוד 13 שורה 26 לפרוטוקול), אולם לא פנתה למר זיבק לברר מדוע כי " את זה בדרך כלל עשה התובע" (עמוד 13 שורה 29 לפרוטוקול). בהודעתו, הצהיר התובע כי מר זיבק " חייב לשלם לי...מדובר בסכום של 50-60 אלף ₪ השותף סירב לשלם את החוב והמשיך לקלל ולגדף אותי ואת אישתי וניסה לגרש אותי מהמקום..." (עמוד 4 לנ/1), ובעדותו אישר "נכון שהיה חוב..." (עמוד 8 שורה 17 לפרוטוקול). כלומר, אם בכלל היו חילופי דברים כנטען על ידי התובע, הרי שהם היו בנוגע לסכסוך הכספי המתמשך בין התובע למר זיבק, ולא כמתואר על ידי התובע, ובכל מקרה לא היו בגדר אירוע חריג ביניהם. ג. הקללות הנטענות בהודעתו לחוקר הנתבע, הצהיר התובע כי "גיליתי שעדי החליף מנעולים לדלתות המשרד התקשרתי אליו ובקשתי ממנו שיגיע למקום כדי לפתוח את המנעולים והוא הגיע...והחל לקלל אותי ואת העובדים וקילל גם את אישתי שהיתה יחד איתי....והמשיך לקלל וגדף אותי ואת אישתי וניסה לגרש אותי מהמקום. אני נכנסתי ללחץ ועצבים..."(עמוד 4 לנ/4). בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה הצהיר התובע כי מר זיבק "קילל אותי גידף אותי ואף סילק אותי ואת אשתי מהמשרד דבר שפגע בי קשות." (עמוד 1 לנ/2). לגבי מהות הקללות, העיד התובע כי מר זיבק קילל אותו "מליון פעם...קללות...בערבית..אתה ואשתך בני שרמוטות...אתה ואשתך על הארי" (עמוד 6 שורות 26-28), וכי "...זה התחיל בטלפון...התקשרתי לעדי וביקשתי ממנו לבוא לפתוח הוא התנה את הפתיחה בהוצאת ציוד...כל מה שביקשתי ממנו זה להפסיק לקלל. זה אני זוכר...ביקשתי ממנו לבוא לפתוח והוא אמר 'מה חשבת' דברים כאלה וקללות. אני חושב שקצת אטמתי אוזניים כי הוא העליב אותי בקללות." (עמוד 7 שורות 2, 7, 9, 17-18, 22-23). וכי "זו העלבה ממדרגה ראשונה. מעולם, אחרי הרבה שנות עבודה לא היה לי דבר כזה." (עמוד 4 שורות 1-2 לפרוטוקול). לא התרשמנו כי הקללות אותן איזכר התובע, היו חריגות בחריפותן, במערכת היחסים שבין התובע לבין מר זיבק 0אשר שניהם הרשימו אותנו כאנשים חמי מזג ונוחים לרגוז) ומכאן שהתובע לא הוכיח לפנינו שהיה בקללות אלו, ככל שקללות כאלה אכן הוטחו בו, כדי להעליבו עד כדי כך שייחשבו בגדר "אירוע חריג" בגינו לקה בליבו. בנוסף, מהודעתו של התובע עולה כי מר זיבק "התנה את הפתיחה בהוצאת ציוד... ואחד העובדים שלי בשם שרון סבח ביקש ממני לעזוב את המקום והוא הבטיח להישאר במקום והוא יעמיס את הציוד והוא יודע בדיוק מה היה עליו להעמיס" (עמוד 4 לנ/4). כלומר, למרות הקללות הנטענות, מר זיבק לא מנע מהתובע להוציא את ציודו מהמחסן, אלא אף התנה את פתיחת המחסן בכך. בסעיף 4 לתצהירו, הצהיר מר סבח כי "בחודש דצמבר 2006, התלוויתי לתובע למחסן על מנת להוציא ממנו ציוד לצורך ביצוע עבודה. התובע לא הצליח לפתוח את דלת המחסן היות והמנעול הוחלף. התובע התקשר ל...מר עדי זיבק, ושמעתי שהתובע אומר לעדי מדוע שינית את המפתחות ואל תקלל אותי זה לא יפה. ראיתי את התובע מאוד מרוגז עקב מה שקרה...". מאחר ומר סבח נכח במקום בעת שהתרחש האירוע הנטען, תמוה בעיניינו העדר כל איזכור, בתצהירו ואף בעדותו, לכך ששמע וראה את מר זיבק מקלל את התובע ואת אישתו של התובע, דבר המחליש עוד יותר את גרסת התובע לעצם התרחשות האירוע, כפי שהוא טען לו. לאור כל הנאמר לעיל, אף אם ביום האירוע הנטען, בא התובע למחסן המשותף ומצא כי המנעול הוחלף, והיו חילופי דברים על רקע זה בין התובע למר זיבק, הרי שאין לראות באירוע זה משום אירוע חריג עבור התובע וזאת בשים לב למתחים בשל הסכסוך העיסקי בינו לבין למר זיבק, בתקופה שקדמה ליום הרלוונטי, כפי שעלה מעדויותיהם של התובע, אשתו של התובע ומר זיבק, ועל רקע בקשותיו של מר זיבק שהתובע יפנה את הציוד שלו מהמחסן, שלא נענו, כפי שהעידה אשתו של התובע "כי לא היה לנו מקום לאן לפנות אותו" (עמוד 14 שורה 19 לפרוטוקול). ד. התנהלות התובע לאחר האירוע הנטען בסעיף 5(א) לתצהירו, הצהיר התובע כי לאחר האירוע הנטען "יצאתי לכיוון הבית, ובדרך הרגשתי שהלחצים בחזה התחזקו והיו מלווים בקשיי נשימה הגעתי לביתי עצבני מאוד, לחוץ ומתוח, ניסיתי לנוח ולהוריד את המתח, אך המצב החמיר ובשעות הערב פוניתי ע"י אמבולנס מביתי לבית חולים...". ואולם מסעיף 3 לתצהירו, של מר עבדאלקאדר עולה כי ביום האירוע הנטען, בשעות אחה"צ התובע ואישתו הגיעו לביתו כדי "להתלונן על סכסוך שאירע בין התובע לבין מר עדי זיבק...". כלומר, התובע לא היה ספון בביתו מנסה להוריד את המתח, כדבריו, לאחר האירוע, ומצבו איפשר לו לבקר בביתו של מר עבדאלקאדר, עובדה המהווה סתירה נוספת לטענתו של התובע. ה. העדר תיעוד רפואי לאירוע הנטען בהוכחת אירוע, מייחס בית הדין משקל רב לרישומים הראשוניים שנמסרו כשהתובע עדיין מסיח לפי תומו, בטרם היותו ער להשלכות על הצלחתו בהליך משפטי. על כן, העדר רישום על אירוע חריג בעבודה יש בו משום ראיה תומכת בראיות אחרות כי לא היה אירוע כזה. לשאלת בא כח הנתבע מדוע אין כל עדות במסמכים הרפואיים ובטפסים הרישמיים, לוויכוח שהיה לתובע עם מר זיבק ואף לא להעלבה, השיב התובע "...אין לי הסבר." (עמוד 4 שורות 16-17 לפרוטוקול) - כפי שהקדמנו והבהרנו וכפי שהדבר עולה אף מהפסיקה, העדר תיעוד בדבר האירוע "החריג", מחליש עד מאוד את מהימנותו של התובע בדבר עצם התרחשות האירוע ובוודאי בדבר החריגות שלו, לגביו. עת נשאל התובע מה ההסבר לכך שכאשר אושפז ביום 2/02/07, דיווח לצוות המטפל לגבי הנסיבות שגרמו לו לחוש רע, כפי שנרשם באנמנזיה "...ביום קבלתו בשעות הצהריים לאחר ריב עם אשתו חש כאבים בכתף ויד שמאל שלוו באי נוחות בחזה..." (עמוד 2 לסיכום מחלה ממרכז רפואי העמק), בעוד לגבי האירוע הנטען לא דיווח לצוות המטפל על הארוע כה החריג שהיה לו, לטענתו, עם מר זיבק, ענה "תוך כדי התקף לב רצית שאדבר איתם או תוך כדי ניתוח" (עמוד 4 שורה 31 לפרוטוקול). עת ציין בא כח הנתבע כי הניתוח היה כמה ימים לאחר שאושפז התובע, ענה התובע לגבי הדיווח באישפוז ביום 2/02/07, "זה מסמך אוטומטי, עדות של אישתי בבית חולים שדיברה עם האחיות ולכן זה נכתב. לא יכולתי, בשום שלב, תוך כדי התקף לב או ניתוח לב להסביר מה שקרה. הייתי עסוק בלשקם את עצמי למחרת כשהתעוררתי מהניתוח לב, והצלחתי - אני פה." (עמוד 5 שורות 3-5 לפרוטוקול) - גם באמור לעיל היה כדי לשמוט את הקרקע תחת תביעת התובע. הנה כי כן, לאור כל האמור, לא מצאנו במקרה שלפנינו כי התובע הביא ולו "ראשית ראיה" ממנה ניתן היה ללמוד כי אירע לו בעבודתו אירוע חריג שניתן לראותו ככזה הכרוך במאמץ מיוחד נפשי שהיה עלול לגרום לאירוע. יש לזכור כי מדובר באדם אשר היה בסכסוך עיסקי עם שותפו למשרד ולמחסן וסביר שבמצב דברים כזה, התרגזויות לא היו דבר חריג עבורו וגם לא ויכוחים, שבהם מושמעות מילים לא מנומסות ו/או קללות. 8. בהתחשב במכלול הראיות שהונחו לפנינו וכן בהתחשב בטענות הנתבע, הרינו קובעים כי גרסתו של התובע אינה אמינה, היא לוקה בסתירות וזאת בנוסף לעובדה שלא התרשמנו מהמילים שלטענת התובע נאמרו לו אשר לטענתו העליבו אותו ושהיו בגדר קללות כה חריפות עד כדי כך שבאותו ערב לקה באוטם שריר הלב, הרי שלא ניתן לקבל את טענת התובע, להתקיימותו של אירוע חריג בעבודתו, ביום האוטם. 9. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ומשלא הוכח כי ביום 15/12/06, התרחש אירוע חריג, הרינו קובעים כי בדין קבע הנתבע כי אוטם שריר הלב אשר אירע לתובע ביום 15/12/06, אינו עונה להגדרת הביטוי "תאונת עבודה" כמשמעותו בסעיף 79 לחוק. 10. סוף דבר - התביעה נדחית. הואיל ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 11. כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. התחום הנפשיפסיכיאטריההתקף לב / אוטם שריר הלבתאונת עבודה