הצדדים לתביעה וטענות הצדדים 1. התובעת הינה חברה בע"מ המנהלת נכסי נדל"ן. בין היתר, מנהלת התובעת מגרש ברח' המכבים 104/106 בבני ברק הידוע כגוש 6105, חלקה 83 (להלן: "המגרש"). התובע 2 (להלן: "התובע") הינו מנהל התובעת ובעליו של המגרש. 2. בשנת 2007 שכר הנתבע את המגרש, כאשר מטרת השכירות מוגדר בסעיף 5.1 להסכם השכירות (נספח ב' 2 לכתב התביעה, להלן: "הסכם השכירות"): "מטרת השכירות הייחודית הינה אחסנת ומכירת מתכות (אלומיניום, נחושת, ברזל, נירוסטה)". השכירות באה לסיומה ביום 15/8/2010 באקורדים צורמים. בגין תקופת השכירות הוגשו תביעות הדדיות בין הצדדים, אשר התנהלו במסגרת ת"א 34264-08-10 (להלן: "התיק הקודם"). 3. במסגרת התיק הקודם הופנו הצדדים להליך גישור אצל עו"ד עמוס גבריאלי. ההליך הסתיים בהצלחה, וביום 24/5/11 ניתן תוקף של פסק דין להסדר הגישור, ר' נספח א' לכתב התביעה (להלן: "הסדר הגישור"). בסעיף 1 א'-ב' להסדר הגישור נקבעו הסכומים שעל הנתבע דכאן לשלם לתובע, וסעיפים 1 ג'-ד' קבעו כיצד יבוצע התשלום. סעיף 1 ה' להסדר הגישור הוא העומד במרכזה של התביעה שבפניי, ומפאת חשיבותו, אצטט אותו במלואו: "התובע (הנתבע דכאן) יבצע בתוך 45 יום מהיום תיקון של האספלט במגרש, כהגדרתו בחוזה השכירות, במקומות בהם קיימים חורים באספלט או שאספלט שבור, על-פי התקן (להלן: "עבודות התיקון") וככל שאין תקן, על-פי המקובל בעבודות מסוג זה. מובהר בזאת שאין על התובע כל אחריות ו/או חבות לתיקון האספלט מקום בו לא נדרש תיקון כזה. מטרת ביצוע עבודות התיקון הינה לאפשר תנועה של כלים כבדים ומלגזות על פני האספלט, כפי שהיה ערב חתימת חוזה השכירות. אישור מהנדס בניין על ביצוע עבודות התיקון, כאמור, על-פי התקן ו/או כמקובל בעבודות מסוג זה יהווה אישור סופי או בלתי ניתן לערעור או השגה שהתובע עמד בהתחייבותו על-פי סעיף זה והתובע ימציא אישור זה לנתבע בתוך המועד הנקוב לעיל". 4. כנגד ביצוע התחייבויות הנתבע דכאן בהסכם הגישור, לרבות ביצוע עבודות התיקון ופירעון הסכומים המוסכמים, היה על התובע דכאן להחזיר לידי הנתבע את כל השיקים והבטוחות שבידיו. סעיף 3 להסדר הגישור קבע את הסנקציה למקרה שבו לא יבצע הנתבע את עבודות התיקון: "בנסיבות בהן לא ביצע התובע את עבודות התיקון בתוך 45 ימים מהיום, יהיה רשאי הנתבע לבצע את עבודות התיקון על חשבונו והתובע יחזיר לנתבע את עלות ביצוע עבודות התיקון כפי ששולמו על-ידי הנתבע על-פי חשבונית מס כדין בתוספת 100% פיצוי קבוע ומוסכם מראש מסכום חשבונית התיקון, כאמור, וזאת בתוך 14 ימים מדרישה בכתב והתובע יהא רשאי לנקוט בכל הליך משפטי לפירעון מלוא החוב כלפיו וצירוף הפיצוי המוסכם כנ"ל. מוסכם בזאת על הצדדים כי סכום הפיצוי המוסכם הנ"ל מהווה פיצוי סביר ומידתי נוכח הפרה מסתברת של התחייבויות הנתבע, כאמור". 5. בתביעה שבפניי טוען התובע שהנתבע הפר את הסכם הגישור. לשיטתו, התיקון אשר ביצע הנתבע במגרש אינו תואם את הוראות הסכם הגישור. התובע צירף לכתב תביעתו הצעת מחיר לביצוע התיקון המסתכמת בסכום של 93,000 ₪ (להלן: "הצעת המחיר", ר' נספח ב' לכתב התביעה). לאור האמור בסעיף 3 להסדר הגישור, דורש התובע לקבל כפליים את סכום זה, ובסך הכל 186,000 ₪. ההפרה הנטענת השנייה נוגעת לאי תשלום הפרשי דמי שכירות כמוגדר בסעיף 1 ב' להסכם הגישור. לטענת התובע, הפרשים אלו מסתכמים בסך של 4,377 ₪, ועל-פי סעיף 3 להסכם הגישור נדרש כפל סכום זה, קרי סך של 8,755 ₪. סכום התביעה הועמד על סך של 194,755 ₪. אציין כי כתב התביעה מוגדר בכותרת "כספית, צו עשה לביצוע פסק דין". 6. הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי הוא תיקן את האספלט במגרש בהתאם להוראות הסכם הגישור שבין הצדדים. הנתבע צירף לכתב הגנתו כנספח ג' אישור מהנדס אזרחי, אינג'ינגר גלעד בכר (להלן: "בכר"), שם נאמר: "הנני לאשר בזאת כי בדקתי את השטח בזמן עבודות האספלט במגרש המצוי ברח' המכבים 104 בבני ברק ומצאתי כי בוצע כראוי על בסיס מצע מהודק ואספלט חם, בהתאם לתקן ובאופן שמשטח האספלט הינו תקני וראוי לכל שימוש". אישור בכר נושא את התאריך 30/6/11. הנתבע מפנה להוראות הסכם הגישור הקובעות, בין היתר, כי משהוצג אישור מהנדס בניין, אזי מדובר באישור סופי ובלתי ניתן לערעור. 7. הנתבע טוען כי קיים את חיוביו גם בכל הנוגע לתשלום הפרשי השכירות. הנתבע צירף לכתב הגנתו את צילומי השיקים (נספח ב') ואת הקבלה שנתן לידיו התובע. הנתבע טוען כי למרות שהוא עמד בחיוביו, לא השיב לו התובע את השיקים המקוריים של דמי השכירות ואת החשבוניות בגין תשלומי דמי השכירות. הנתבע הכחיש את החוב הנטען בסך 4,377 ₪. ההליכים בפניי וחוות דעת מומחה בית המשפט 8. ביום 27/2/12 התקיים קדם משפט ראשון בתיק זה, ולאחר ששמעתי את הצדדים, קבעתי כי מדובר בתיק שכרוכה בו שאלה משפטית של פרשנות הסכם ועליי לקבוע מה היקף העבודות שאמור היה הנתבע לבצע לפי הסכם הגישור. לצורך בדיקת העבודות שבוצעו בשטח ובחינת התאמתן לקבוע בהסדר הגישור, מיניתי מהנדס מטעם בית המשפט, הכל כמפורט בעמוד 3 להחלטה, שורות 18-23. בית המשפט מינה את המהנדס מר שמחה פלדמן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה בית המשפט"). 9. ביום 8/5/12 הוגשה חוות דעת מומחה בית המשפט לתיק. מומחה בית המשפט ביקר במגרש ביום 30/4/12, הכל כמפורט בעמוד 3 לחוות דעתו. מומחה בית המשפט מצא כי במרכז המגרש נעשה חידוש משטח האספלט כאשר העבודה כללה פיזור שכבת אספלט ידני והידוקה במכבש. מומחה בית המשפט מצא כי הוספת השכבה הנ"ל גררה אחריה הגבהת השטח המרכזי בין 5 ל-12 ס"מ עם שיפועים בצדדים. בחוות דעתו מתייחס המומחה לדברים שנאמרו לו על-ידי התובע במהלך הביקור. מומחה בית המשפט ציין כי התובע הביע את דעתו שהיה על הנתבע לחדש את האספלט בכל המגרש, גם באזורים בהם לא היה אספלט אלא אדמה, ועל כן דרישתו היא לפירוק טוטאלי של האספלט הקיים, ביצוע מצעים וסלילת כל המגרש מפולס, כאילו זה מיועד לשמש שדה תעופה. 10. בממצאיו, דוחה מומחה בית המשפט את דרישת התובע לסלילת המגרש בצורה מפולסת, הן מן הטעם כי דרישה זו אינה קיימת בהסכם הגישור והן מן הטעם כי דרישה זו גוררת אחריה ביצוע נקזים וקידוחי חלחול מים. עוד מציין מומחה בית המשפט שביצוע אספלט על כל המגרש דורש הוצאת היתר, וזאת על-פי תקנה 22 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970. מומחה בית המשפט מציין כי ערך בירור בעיריית בני ברק, נמסר לו כי המגרש מיועד לבניה בלבד ולא יינתן אישור לשימוש חורג לצורך אחסון או מטרה שאינה למטרת מגורים. מומחה בית המשפט מתייחס בחוות דעתו גם לחוות דעתו של מומחה התובע, האדריכל מר זוהר שבתאי (להלן: "מומחה התובע"). מומחה התובע נתן שתי אופציות לביצוע העבודות, כאשר האופציה הראשונה עומדת על הסך של 89,080 ₪ והשנייה עומדת על הסך של 82,990 ₪. מומחה בית המשפט דוחה את דרישות אלו של מומחה התובע, שכן אלו לא נכללו בהסכם הגישור שבין הצדדים, בו נדרש הנתבע רק לביצוע תיקונים מקומיים. מסכם מומחה בית המשפט את חוות דעתו וקובע: "לאור כל המפורט, אני דוחה הדרישה לחייב הנתבע בפירוק טוטאלי של האספלט הקיים וביצוע אספלט על פני כל המגרש, ומפולס, שכן הנתבע ביצע התחייבויותיו, בכל הקשור לתיקון האספלט, על-פי הסכם הגישור". 11. לאחר שהתקבלה חוות דעת מומחה בית המשפט, התייצבו הצדדים לקדם משפט נוסף ביום 10/5/12. ב"כ התובעים ציין כי הוא עיין בחוות הדעת אך התובע אינו מסכים לתוכנה. התובעים עמדו על המשך ניהול ההוכחות. בהחלטתי ציינתי כי לכאורה חוות דעת מומחה בית המשפט ברורה ותומכת בגרסת הנתבע, אולם זו זכותו של התובע לחקור את המומחה ולקיים דיון הוכחות. משכך, ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית והוראה לזימון מומחה בית המשפט לישיבת הוכחות. 12. התובע הגיש את תצהירו; את תצהיר המומחה מטעמו; את תצהירו של קרוב משפחתו, מר עופר סופר; וכן את תצהירו של מר מאיר מלמד. בכל התצהירים הללו מתואר לבית המשפט מצב המגרש לאחר ביצוע התיקון על-ידי הנתבע, וכן מפורטת הגרסה מדוע, לטענת אותם מצהירים, אין התיקון עומד בתנאי הגישור. מטעם ההגנה הוגש תצהירו של הנתבע בלבד. כל הצדדים הללו וכן מומחה בית המשפט התייצבו לישיבת הוכחות ביום 12/12/12. ההכרעה 13. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בסיכומים אשר הוגשו על-ידם, קובעת אני כי דין התביעה להידחות. אזכיר את ההלכה הקובעת כי ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת. כך לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ. המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...". עוד על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ראה, בין היתר - ע"א 323/85 מדינת ישראל נ. אברהם מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 189, ע"א 402/85 מרקוביץ נ. עירית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139; ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ. שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779; ע"א 605/88 תבורי בע"מ נ. מעינות הגליל המערבי בע"מ, פ"ד מה(2) 1, 11; ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ. רבי, דינים טו 560; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ. רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 והאסמכתאות שם. 14. מומחה בית המשפט העיד בפניי ופירט את פרטי מומחיותו הכוללת, בין היתר, סלילת כבישים, ר' עמוד 10, שורות 1-2, וכן את פרטי מומחיות המומחה בעמודים 2-3 לחוות דעתו. התרשמתי כי מדובר במומחה מקצועי נטול פניות, וזאת חרף ההאשמות הקשות שהטיח בו התובע וחרף הדברים שפורטו בסעיפים 13 עד 15 לסיכומי התובע. לא מצאתי לנכון לצטט את החשדות הכבדים שיוחסו למומחה בית המשפט כדוגמת קבלת שוחד וקנונייה עם הנתבע, ואני מסתפקת בהפניה לפרוטוקול בעמוד 19, שורות 7-11 ולציטוטים בסעיף 17 לסיכומי הנתבע. במאמר מוסגר אציין כי גם בכר "זכה" להערות דומות מצידו של התובע, עת כונה "עבריין" (ראו עדות התובע בעמ' 19 שו' 1-11).בעניין זה מפנה אני להלכות הקובעות את רמת ההוכחות הנדרשת, מקום שמועלות טענות בעלות גוון פלילי מסוג זה, ראו ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חב' לביטוח בע"מ, פד"י מ (1),589 וע"א 6465/93 אליהו כהן נ' יוסף לנגרמן ואח', תק-על 95 (2), 1323. 15. מומחה בית המשפט נחקר ארוכות על-ידי ב"כ התובע והסביר אחת לאחת מדוע לדעתו לא היה צורך בתמונות; מדוע לא היה צורך במדידת שיפועים בסרגלים, ר' עמוד 10, שורות 5-25. מומחה בית המשפט הבהיר שדרישות התובע לביצוע סלילה מחדש של המשטח כולו אינה עולה בקנה אחד עם דרישות הסדר הגישור, ובכל מקרה דורשת היתר בניה, ר' עמוד 11, שורות 1-9. מומחה בית המשפט הסביר כיצד היה על הנתבע לבצע במקרה הנדון את התיקונים, ר' עמוד 11, שורות 26-30; מומחה בית המשפט השיב שלשיטתו מלגזה יכולה לנסוע על המשטח, ר' עמוד 12, שורות 29-32. לגבי הצמחיה, השיב המומחה שזוהי תופעה שמתרחשת בכל כביש שאינו מתוחזק, ר' עמוד 15, שורות 13-16. 16. לאור האמור בחוות דעתו של מומחה בית המשפט והדברים שנאמרו בחקירתו, עולה חד משמעית המסקנה שהעבודה אשר בוצעה על-ידי הנתבע עומדת, לשיטת מומחה בית המשפט, בהוראות הסדר הגישור. לא זו אף זו, מומחה בית המשפט שלל מכל וכל את הדרישות שהעלה התובע ואת פרשנותו לגבי העבודות שאמור היה הנתבע לבצע, כביכול - דהיינו, סלילה מחדש ופילוס של כל השטח. סבורני שדי בחוות הדעת של מומחה בית המשפט - שלא נמצאה בה כל טעות גלוייה על פניה, כדי להוביל לדחיית התביעה. 17. בנוסף, סבורני שאם נעיין בהוראות הסדר הגישור, ניווכח לדעת שאכן מדובר על עבודות תיקון במקומות בהם קיימים חורים באספלט או שהאספלט שבור. צוין במפורש שאין על הנתבע כל אחריות או חבות לתיקון האספלט מקום בו לא נדרש תיקון שכזה. אזכיר את ההלכות הקובעות שאין לקרוא בחוזים תנאים שלא נזכרו בהם במפורש , ראו ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ (2008); ע"א 5925/06 אלי בלום נ' אנגלו סכסון - סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ (2008) ודעתו המפורשת של כב' השופט דנציגר בע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן [פורסם במאגרים] (2010). אמנם מצוין בהסכם הגישור שמטרת ביצוע עבודות התיקון הינה לאפשר תנועה של כלים כבדים ומלגזות, אולם מומחה בית המשפט קבע כי אין מניעה לתנועת משאיות ומלגזות על השטח, ולא הובאה בפניי כל חוות דעת או הוכחה לכך שתנועת מלגזות אינה אפשרית במגרש המתוקן (ולעניין זה לא די באמור בתצהירו של מלמד מטעם התובע, שאף שהינו מלגזן כנטען על ידו, לא ערך הוא "ניסוי כלים" ואין כל תיעוד לגבי תנועת המלגזה במשטח לאחר התיקון). 18. זאת ועוד, יש לזכור כי הנתבע המציא אישור מהנדס בניין (בכר) לגבי ביצוע עבודות התיקון, ר' נספח ג' לכתב ההגנה. אמנם בכר לא הובא לעדות על-ידי הנתבע, אולם מאידך גם התובע לא ביקש לחקור אותו על המסמך לגביו טען כי הוא מפוברק. אציין כי המועד המופיע על גבי אישור בכר הינו יום ה-30/6/11. במהלך דיון ההוכחות הוצגה בפניי תעודת משלוח ממנה עולה שביום 30/6/11 סופקה למגרש כמות של 30 טון אספלט, ראו נ/2. מכאן, שקיימת ראיה נוספת לכך שעבודות התיקון אכן בוצעו ביום 30/6/11. 19. אם אסכם עד כה, אזי יש לקבוע כי עבודות התיקון בוצעו על-פי הוראות הסדר הגישור. אציין כי מסקנה זו מתיישבת גם ההיגיון והשכל הישר. הנתבע קיבל על עצמו לבצע במסגרת הסדר הגישור עבודות תיקון. כיום מסתבר שלטענת התובע עבודות אלו מוערכות בסכום של כ-90,000 ₪. ספק בעיניי אם הנתבע אכן היה מקבל על עצמו במעמד חתימת הסכם הגישור התחייבות שכזו שהמשמעות הכספית שלה היא כה גבוהה, כל זאת כאשר לצדדים היו טענות הדדיות והתביעות ההדדיות היו תלויות ועומדות בבית המשפט. 20. גם אם מסקנתי הייתה שונה (ולא כך היא), סבורני כי דין התביעה להידחות גם לאור האמור בסעיף 3 להסדר הגישור. סעיף 3 קובע הסדר מיוחד לסיטואציה בה לא יבצע הנתבע את עבודות התיקון כנדרש, או אז נקבע שהתובע רשאי לבצע את התיקון על חשבונו, להציג חשבונית מס כדין, ובמקרה כזה יחויב הנתבע הן בתשלום התיקון בפועל ובתוספת קנס של 100%, דהיינו כפל תשלום עבודות התיקון. 21. במקרה שלפנינו אין מחלוקת שהתובע כלל לא ביצע את עבודות התיקון, זאת למרות טענותיו במענה לשאלות בית המשפט כי מצב המגרש הסב לו נזקים רבים, ר' עמוד 20, שורה 29 עד עמוד 21, שורה 14 לפרוטוקול. לא למותר לציין את חובת הקטנת הנזק שחלה על התובע. סבורני שדי בכך שהתובע לא ביצע את עבודות התיקון כדי לא להעניק לו את הסעד המבוקש על-ידו, סעד המותנה, כאמור, בביצוע התיקון בפועל. 22. וחמור מכך, הסתבר במהלך דיון ההוכחות שתיקון שכזה כלל אינו מעשי היום. התובע השכיר את המגרש לגורם שלישי שחפר באספלט והניח עליו מבנים. לא זו אף זו, התרשמתי מחקירת התובע שעוד בטרם ביקר המומחה במגרש (30/4/12), כבר הוגשו לעירייה התכניות לקבלת היתרים הנוגעים לצד ג' (ר' חקירת התובע בעמוד 19, שורות 15-17). התובע הודה שההסכם עם צד ג' התחיל ביום 12/6/12 והעבודות החלו כבר ביום 15/7/12. ניתן להעריך במידה רבה של ודאות שאכן התכניות הוגשו מספר חודשים קודם לכן, ולפיכך בהחלט יש יסוד למסקנה שעוד בטרם ביקר מומחה בית המשפט במגרש, כבר ידע התובע שאין לו כל צורך בתיקון המבוקש והכספים הנתבעחם לא ישמשו למטרה זו (וזאת בניגוד לקבוע בהסדר הגישור). 23. בכל הנוגע לתביעה לקבלת הפרשי שכירות - לא מצאתי בה כל ממש. כזכור, התובע קיבל שיקים מידי הנתבע בעקבות הסדר הגישור ונתן בידו חשבונית; לא היתה כל דרישה לקבלת הפרשים. על התובע היה להשיב לידי הנתבע שיקים ישנים, שלא הוחזרו עד היום, ראו עדות התובע בעמ' 20 שו' 22-27. מכאן שאין מקום לחייב את הנתבע בתשלום הסך של 8,755 ₪. 24. מכל הטעמים הללו, אני מורה על דחיית התביעה. התובע ישיב לנתבע את הסכומים אשר שולמו על-ידו למומחה בית המשפט, אם וככל ששולמו סכומים כאלה; התובע ישלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. הנדסה / מהנדסבניין