השופט נ' הנדל: 1. מונחת לפנינו עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיבה 1 - היא עיריית תל אביב-יפו - לבוא וליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת מחלקת תכנון יפו דרום בעירייה לפיה לא יינתן אישור מהנדס העיר לתכנית פינוי בינוי בשכונת דקר בתל-אביב. ובאם תתקבל העתירה נגד משיבה 1 - להורות למשיב 2, משרד הבינוי והשיכון, להסביר מדוע לא תינתן החלטה מקדמית שתמליץ לממשלה להכריז על השכונה כמתחם פינוי-בינוי בהינתן שאין לו התנגדות עקרונית לכך. העותרת הינה עמותה ללא כוונת רווח, שפועלת על פי הגדרתה למען שיפור תנאי מגורים באמצעות תכנית פינוי-בינוי ב-26 פרויקטים שונים ברחבי הארץ. עניינה של העתירה ב-12 בניינים הממוקמים במתחם בשכונת דקר (יפו א') בחלקה הדרומי של העיר תל אביב-יפו. המתחם כולל בסך הכל 328 דירות. הבניינים נבנו בעשורים הראשונים של המדינה, הם נעדרים מעליות או מקומות חנייה מוסדרים, והדירות בעלות שטח קטן. תושבי הדירות, באמצעות העותרת, הציגו למשיבה 1 הצעה לערוך פרויקט פינוי-בינוי במתחם, לפיה במקום הבניינים הקיימים ייבנו בניינים חדשים כאשר כל דייר יקבל דירה חלופית בתוספת גודל מסוימת. העותרת גיבתה את הצעתה בחוות דעת של מהנדס מבנים ושמאי שחיזקו את טענתה כי הפיתרון הנדרש לבעיית הבניינים במתחם, מבחינה הנדסית וכלכלית, צריך להיות באמצעות פינוי-בינוי. בפגישה שנערכה אצל המשיבה 2 ביום 29.04.10 בראשות סגן מהנדס העיר ובנוכחות נציגי העותרת התקיים דיון בנושא קידום תכנית פינוי-בינוי בשכונה. בסיומה הובהר כי סגן מהנדס העיר והצוות אינם תומכים בקידום תכנית פינוי-בינוי, וכי לעמדתם למתחם מתאים יותר פרויקט עיבוי והרחבה (המכונה תמ"א 38). זאת בין היתר מאחר שהדיירים יתקשו לתחזק דירות חדשות ויאלצו למצוא דיור חלופי, וכן בגלל החשש שהשוכרים יפגעו. במכתב מאוחר יותר חזר סגן מהנדס העיר על עמדה זו. המשך קידומו של הפרויקט התנהל מול משיב 2, אך הוא הבהיר כי לשם קידום המתחם כפינוי-בינוי, בכל אחד מן המסלולים האפשריים, יש צורך בהסכמת מהנדס העיר למהלך. לאחר שלטענת העותרת פנייתה האחרונה לעירייה לא נענתה - הוגשה העתירה שלפנינו. 2. העותרת טוענת כי החלטת סגן מהנדס עירית תל אביב-יפו איננה סבירה כיוון שלא נשקלו מלוא השיקולים הרלוונטיים והיא אינה מנומקת. טענה זאת נשענת על חוות הדעת שהגישה העותרת. לטענתה, פרויקט פינוי-בינוי נדרש באופן הכרחי משני טעמים: נוכח מצבם הרעוע של הבניינים, שאליו מודעת אף משיבה 1 שהכריזה על חלקם כמבנים מסוכנים בצו; בכדי לשפר את תנאי המגורים הירודים של תושבי הבניינים. היא טוענת כי היעגנות במצבם הכלכלי הקשה של התושבים בשכונה כנימוק למנוע את יישום הפרויקט מנוגדת לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. העותרת מבקשת להפסיק את הסחבת בקידום הפרויקט הנמשכת מזה כשנתיים באמצעות סעד לפיו "יוסר המכשול הבירוקראטי בדמות אישור מהנדס העיר ותיפתח הדלת לעותרת לבוא לפני הועדה לעניין מתחמי פינוי ובינוי במשיב 2..." לדעת שני המשיבים יש לדחות את העתירה על הסף. לגישת משיבה 1, דין העתירה להידחות על הסף משני נימוקים. האחד, בשל קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים. השני, העתירה הינה מוקדמת מאחר שהעירייה מכינה בימים אלה תכנית מדיניות לאזור ששכונת דקר כלולה בו, במסגרתה תבחן את התכנון הנדרש בה, לרבות כלי ההתערבות כגון תכנית פינוי בינוי או תוכנית עיבוי. תכנית זו, לדעת משיבה 1, תאפשר לבחון באופן מעמיק את צרכי השכונה והאופן המיטבי לביצוע התחדשות עירונית בה. העתירה מוקדמת גם היות שבידי העותרת קיימת האפשרות לקדם תכנית פינוי בינוי בשלב זה בעצמה בפני מוסדות התכנון המוסמכים (בהתאם לסעיף 61א(ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965). עוד מוסיפה משיבה 1 ששיקול הדעת שהפעילה בנושא הינו סביר ומושתת על נימוקים תכנוניים חשובים. טענתו של משיב 2 היא כי העתירה, ככל שהיא מופנית כלפיו, דינה להידחות על הסף מאחר שהיא אינה מגלה עילה כנגדו. זאת ועוד, היות ואישור מהנדס הרשות המקומית הוא תנאי מקדים על מנת שהמשרד ימליץ לממשלה להכריז על מתחם פינוי ובינוי, אין טעם בשלב זה לקיים דיון בבקשה לפני הוועדה הרלוונטית במשרד הבינוי והשיכון. 3. לאחר עיון בעתירה ובתגובות לה, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. זאת בשל שניים: קיומו של סעד חלופי והיותה של העתירה מוקדמת. לפי סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לענינים מינהליים התש"ס-2000, בית המשפט לעניינים מנהליים ידון בעתירות נגד החלטה של רשות בעניין המנוי בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. בענייננו העותרת מלינה נגד החלטה של עיריית תל אביב-יפו, שהינה רשות מנהלית, בנוגע להכרזה על 12 הבניינים בשכונת דקר ביפו כמתחם פינוי בינוי (וראו פרט 8(א) לתוספת הראשונה לחוק בנושא החלטה של רשות מקומית ופרט 10 בנושא ענייני תכנון ובניה). משניצב לפני העותרת סעד חלופי ראוי ויעיל בערכאת שיפוט אחרת, הכלל הוא כי בית המשפט גבוה לצדק לא יידרש לעתירה (בג"ץ 6274/03 מילאד נ' מדינת ישראל (22.12.2003)). שנית, טענתו של משיב 2 כי העתירה המופנית כלפיו היא מוקדמת מקובלת עלינו. טרם התקיים דיון בוועדה הבינמשרדית במשיב 2 בנוגע להמלצה על קיום או אי-קיום תכנית פינוי-בינוי באזור הנדון. קל וחומר שעדיין לא התקבלה החלטה מקדמית שלא להמליץ על הכרזה כגון דא, אשר אותה מבקשת העותרת לתקוף. זאת היות שהחלטה כזו תלויה כאמור באישור מהנדס העיר לפי תקנה 2(א)(1)(ג) לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), (תנאים להמלצה על הכרזת מתחם פינוי ובינוי במסלול מיסוי), התשס"ד-2004. נוסף על האמור, על פני הדברים, בידי העותרת ניצבת אפשרות נוספת לקדם את תכנית פינוי-בינוי בשכונה מול הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, בשלב זה, אף ללא הסכמת מהנדס העיר. על כן, ניתן לראות שאי-הסכמת מהנדס העיר במשיבה 1 אינה מהווה בהכרח מכשול בירוקראטי חוסם, כדבריה, ומשכך העותרת לא מיצתה את ההליכים התכנוניים טרם הפנייה לבית משפט זה. גם מטעם זה אין מקום להתערבות מצד בית המשפט בשלב זה. 4. דין העתירה להידחות על הסף, וכך אנו מורים, ללא צו להוצאות. בניהפינוי בינויהנדסה / מהנדספינוי