ההליכים 1. המערער פנה לקצין התגמולים להכיר בו כנכה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (להלן: "החוק") בשל אוטם מוחי שעבר בעת שרותו הצבאי. המשיב הגיע למסקנה כי אין קשר בין האוטם המוחי שעבר המערער ובין תנאי שירותו הצבאי. על כך הוגש הערעור שלפנינו. הערעור נשמע, נדון והוכרע בהחלטת הוועדה מיום 21.12.03 (להלן: "ההחלטה") . במהלך ההוכחות קודם למתן ההחלטה נשמעו המערער, אחותו (גב' דגנית סיון), חברו לקורס מ"כים (מר אורי רשף), מ"מ בקורס מ"כים, מר בועז פורמן, שהיה עד מטעם המשיב וכן נשמעו פרופ' שדה, מטעם המשיב, וד"ר קוריצקי, מטעם המערער. 2. המערער העלה שני גורמים אפשריים לאוטם המוחי שקיבל ואשר קשורים לטענתו לשרותו הצבאי. האחד, לחץ נפשי והשני, זיהום, אשר אין חולק על קיומו, באזור זווית הפה והאפרכסת שמאל ממנו סבל המערער ביום 4.3.99, דהיינו כחודש עד 5 שבועות לפני האירוע המוחי. לאחר שנשמעו העדים ונכתבו סיכומים דחתה הועדה את הערעור בהחלטה. בהחלטה קבענו כי איננו מקבלים את הטענה כי המערער, אשר ביום האירוע (9.4.99) שהה בביתו, והיה ביום השני לחופשתו, סבל ממתח נפשי כזה, אשר יכול לגרום לאוטם מוחי וכן קבענו כי אנו מקבלים את חוות דעתו של פרופ' שדה לפיה מתח נפשי אינו מהווה סיכון לאוטם מוחי. כן קבענו כי הראיות שהוגשו בפנינו על ידי מומחי המערער לא תמכו בקיומו של קשר סיבתי בין זיהום לבין אוטם מוחי. כמו כן קבענו כי לא הוכח לנו היכן נדבק המערער בזיהום, דהיינו האם שהה בשבוע האחרון של פברואר בביתו או שהיה בקורס מ"כים. 3. יש לציין עוד, כי במהלך ניהול ההוכחות ביקש בא כח המערער שהמשיב ימציא לו עותק של חוות דעת של פרופ' שדה בתיק אחר (ו"ע 200/97 עלני יוסף נ' קצין התגמולים, להלן: "תיק עלני"). הועדה בהחלטה מפורטת מיום 11.11.01 דחתה את הבקשה מן הנימוקים המפורטים בבקשה. 4. לאחר מתן ההחלטה הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור הציע בית המשפט המחוזי לצדדים הסדר ולפיו ההחלטה תבוטל, התיק יוחזר לועדת הערעורים, תוך שינתן לבא כח המערער לעיין בחוות הדעת שנתן פרופ' שדה בתיק עלני ויתאפשר לו, באם יחפוץ, לחקור את פרופ' שדה בהיבטים העקרונים של אותה חוות דעת. הצדדים הסכימו להצעה זו וכך נקבע בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 27.6.05. 5. כאשר שבו הצדדים והתייצבו בפני הועדה ביקש בא כח המערער להגיש בנוסף גם חוות דעת נוספת של פרופ' קורצ'ין. בא כח המשיב התנגדה. לאחר דיון שהתקיים ביום 30.10.05 הוחלט לאפשר את הגשת חוות הדעת של פרופ' קורצ'ין וכן לאפשר חוות דעת מגיבה מטעם המשיב, של פרופ' שדה. חוות הדעת הנוספות אכן הוגשו. 6. פרופ' קורצין בחוות דעתו החדשה מיום 27.12.05 כתב כי למערער אין נטייה לקרישיות יתר, אין רקע גנטי ואין גורמים סביבתיים כגון עישון או מחלות כלי דם (יתר שומנים או יתר לחץ דם). "לפיכך סיבת המחלה נותרה עלומה." עוד מציין פרופ' קורצ'ין בחוות דעתו החדשה כי באשפוז בבית החולים "קפלן" אובחן המערער כסובל מדלקת המוח וקרומיו ואף טופל בהתאם לכך, זאת על סמך העובדה שהיה לו חום וממצאי בדיקת נוזל השדרה. פרופ' קורצין מציין עוד, שבמקרים של סתימה "רגילה" של כלי דם, לא צפויים שינויים כאלה. כמו כן בדיקת הדם הראתה ריבוי תאים לבנים וממצאי בדיקת MRI היו של דלקת מוח. סיבת הדלקת ממנה סבל המערער לא אובחנה. תרביות שנלקחו מהדם ומנוזל השדרה היו עקרות. פרופ' קורצ'ין כותב כי היות והמערער טופל טרם אשפוזו באנטיביוטיקה הדבר מקשה על בידוד חיידקים. ועוד הוא כותב שרק כעבור יומיים שלושה מיום האשפוז הופיעו סימני צד, דהיינו הוכחה לאוטם. לסיכום כותב פרופ' קורצ'ין: "המערער סבל ככל הנראה ממחלה דלקתית של מערכת העצבים, שהחלה בדלקת באוזן והתפשטה אל תוך הגולגולת ולבסוף הסתבכה בקריש דם בעורק המוח התיכון, אשר גרם לשיתוק מימין". 7. פרופ' שדה, המומחה מטעם המשיב מציין, שכבר ביום בו הובא לבית החולים סבל המערער מסימני צד מובהקים. פרופ' שדה אינו מוצא בסיס לאבחנה של דלקת קרום מוח חיידקית. פרופ' שדה מסביר בחוות דעתו כי כאשר נעשה הדיקור המותני הראשוני הוא היה תקין ורק למחרת בדיקור נוסף נמצאו 440 תאים. התאים שנמצאו למחרת בנוזל השדרה הם תגובתיים לארוע המוחי ואינם מעידים על דלקת קרום מוח חיידקית. לסיכום כותב פרופ' שדה כי "מדובר בארוע וסקולרי מוחי עם חסימת עורק המוח האמצעי משמאל, שהתבטא מייד על ידי המיפלגיה ימנית וסטיית מבט שמאלה. לא היתה כל דלקת קרום המוח, לא נגיפית ולא חיידקית." 8. לאחר קבלת חוות הדעת נחקרו המומחים על ידי הצדדים. יש לציין שבסיום חקירת פרופ' שדה, שנחקר על ידי בא כח המערער אך ורק בנושא המתח הנפשי נשאל בא כח המערער על ידי הועדה האם מכך שהוא אינו חוקר את פרופ' שדה בנושא הזיהום, עולה שהוא מקבל את חוות דעת פרופ' שדה לעניין הזיהום. בא כח המערער השיב כי הוא לא מקבל את עמדתו אבל הוא לא חייב לחקור בכל נקודה (ראו עמ' 18 שורות 36-30 לפרוטוקול). לאחר סיום ההוכחות הצדדים הגישו סיכומים. כמו כן הוגש לועדה תיק עלני. טענות הצדדים 9. המערער בסיכומיו (שהוכתרו משום מה בכותרת "סיכומי המשיב") טוען, כי על הועדה לשאול עצמה מה סביר יותר - שהמערער לקה בארוע מוחי על רקע גורמי סיכון פנימיים או שמא מדובר בגורם חיצוני. שאלה זו צריכה להחתך לטענתו לפי מאזן הסתברויות. בא כח המערער טוען כי המערער הינו אדם צעיר נטול גורמי סיכון אשר מהבחינה הסטטיסטית הסיכוי לארוע מוחי אצלו היה לא יותר מ - 3 אחוזים ולכן סביר להניח כי מחלתו נגרמה עקב טריגר חיצוני. עוד מפנה בא כח המערער לפסק דין עלני ומאבחן אותו בכך שמדובר שם בשרות ארוך וממושך ובגורמי סיכון פנימיים. 10. יש לציין כי בא כח המערער טען בסיכומיו בנושא הקשר שבין אוטם שריר הלב ודחק נפשי. הוא כותב כי מתח נפשי גורם לשינויים מורפולוגיים בדם כאשר קיום שינויים אלה מתיישב יותר עם תפקידו של המתח הנפשי בהיגרמות האוטם מאשר עם הגרסה לפיה לדחק אין כל תפקיד. 11. אשר לנושא הזיהום טוען בא כח המערער כי היות והוא לקה בזיהום בהיותו בקורס מ"כים הרי שקיימת חזקה כי מקור ההדבקות בתנאי השרות לעניין זה מפנה המערער לע"נ 202/98 יוסף אלמן נ' קצין תגמולים, וכן ע"נ 161/94 קושניר נ' קצין תגמולים וע"נ 439/99 לצטר עודד נ' קצין תגמולים. בא כח המערער מזכיר כי עומד למערער לרועץ פער הזמנים בין הסיום המשוער של הדלקת באוזן לבין קרות האירוע המוחי, אך הוא מפנה לעדותו של פרופ' קורצ'ין, אשר העיד כי הקשר אינו ישיר אלא תהליך של תגובת שרשרת. 12. בא כח המערער מבקש כי נקבע, שהאירוע התרחש בעיתוי בו התרחש עקב שילוב של תנאי הדחק והתהליך הזיהומי ולכן סביר יותר להניח כי פרוץ האירוע המוחי קשור בתנאי השרות. 13. בסיכומים מטעם בא כח המשיב נטען כי בא כח המערער ניצל את ההזדמנות שניתנה לו בהחזרת התיק לועדה והגיש חוות דעת שלא על פי ההסדר שנקבע בבית משפט מחוזי, דהיינו הגיש חוות דעת, שאינה עוסקת בקשר הסיבתי שבין מתח נפשי לאוטם אלא בהיבט הקשור בזיהום האוזניים. בא כח המשיב מתייחסת לסוגיה של מקור הזיהום. בא כח המשיב טוענת כי בסיכומי המערער נעשה ניסיון לחפות על העדר הוכחה מטעמו של המערער לשאלת מקור הזיהום על דרך של אזכור פסיקה שאינה רלוונטית. בא כח המשיב טוענת כי המערער לא הוכיח את תנאי שירותו, את מידת הצפיפות בבסיס ואף לא הוכיח את מועדי יציאתו לחופשה בטרם התלונן על זיהום באוזן. עוד היא מציינת כי המערער טופל באנטיביוטיקה בשל הזיהום באוזנו במשך 5 ימים. עוד היא מזכירה כי כ-5 ימים לפני האוטם צלל המערער באילת. אשר למתח הנפשי טוענת בא כח המשיב כי על פי העובדות לפחות במשך כשבוע ימים טרם האירוע ידע המערער על הכוונה להדיחו ובנוסף כי למחרת ועדת ההדחה הוא יצא לחופשת פסח במהלכה נסע לאילת וצלל. 14. בא כח המשיב טענה כי חוות הדעת של פרופ' קורצ'ין אינה נוגעת כלל בנושא המתח הנפשי. בא כח המשיב מציינת כי פרופ' קורצ'ין הודה כי טעה כאשר כתב כי המערער הגיע לאשפוז ללא סימני צד. עוד הוא הודה כי טעה בכותבו שהמערער הגיע לאשפוז עם חום. עוד הוא הודה כי ברור שהבעיה לא היתה דלקת מוח. לפיכך טוענת בא כח המשיב כי טעון זה של דלקת המוח אין לו כל בסיס. עוד טוענת בא כח המשיב לענין המתח הנפשי כי הקביעה העובדתית של הועדה בהחלטה, כי המערער לא היה שרוי במתח כזה שגרם לאוטם וכן העדפת חוות דעת פרופ' שדה על כך שמתח נפשי אינו מהווה סיכון לאוטם, עומדת. תיק עלני 15. הואיל ותיק זה הוחזר לנו אך ורק על מנת שניתן יהיה לעיין בחוות הדעת של פרופ' שדה בענין תיק עלני ולחקור עליה, הרי שמן הראוי כי נביא את תיק עלני במפורט במסגרת החלטה זו, ונבחן עד כמה התיק וחוות דעתו של פרופ' שדה במסגרתה משפיעים על ההחלטה בעניין שבפנינו. 16. יוסף עלני היה איש משטרה ותיק ושוטר מצטיין. מר עלני לקה באירוע מוחי. מר עלני טען כי פרוץ מחלתו נובע מהודעה מאכזבת, אשר התבשר עליה שעות קודם לאירוע בו החל לחוש ברע, ולפיה נפקד שמו מבין המועמדים לקידום בדרגה. המשיב בהחלטתו דחה את הקשר בין תנאי השרות לבין האוטם כשהוא מסתמך על חוות דעת של ד"ר שוורץ. אולם קודם לבדיקתו של המערער על ידי ד"ר שוורץ נבדק המערער מטעם המשיב, על ידי פרופ' שדה, אשר בחוות דעתו המליץ להכיר בקשר של גרימה בין האירוע של ההודעה המאכזבת לבין האוטם. היועץ הרפואי הראשי של המשיב, פרופ' קבילי סירב לאשר את חוות הדעת הזו של פרופ' שדה ופנה אליו על מנת שיעיין מחדש בעמדתו. בחוות דעת נוספות של פרופ' שדה בתיק עלני הוא חזר בו מן העמדה שנקט בחוות הדעת הראשונה. 17. כבוד השופט מרדכי בן חיים ביחד עם חברי הועדה החליטו בכל הנוגע לחוות דעתו של פרופ' שדה הראשונה ואלו שחזר בהם ממנה כדלקמן: "למרבה הצער נכשל פרופ' שדה בגיבושה של העמדה הרפואית אותה גרס בחוות הדעת המיטיבה (הכוונה לחוות הדעת הראשונה - הועדה). מאידך, אנו דוחים את הטענה המרומזת לפיה העמדה שהביא פרופ' שדה בחוות הדעת המאוחרות אינה משקפת את אמונתו והערכתו המקצועית או שעמדה זו הושפעה משיקול זר כלשהו... " (ר' סעיף 4.2 להחלטת הועדה בתיק עלני). 18. יש לציין כי הועדה בתיק עלני בחנה את סוגיית הקשר שבין התרגשות חריגה והופעת שבץ מוחי וקבעה כי המנגנון שממנו סבל מר עלני כאשר סבל מהאוטם המוחי היה מנגנון שאינו מצביע על התרגזות ועליה פתאומית של לחץ דם משום שאז היה מצופה לפריצה של דם ודימום במוח ולא לאיסכמיה שמעידה על חוסר דם. עוד ציינה הועדה כי חריגותו של האירוע מבחינת רמת המתח הסובייקטיבי ואלמנט הפתאומיות אינו עומד ברמה גבוהה של מתח. וכך הם כותבים: "נחה דעתנו כי תסכול, אכזבה ורוגז שמקורם באי מימוש תוחלת קידום בדרגה אינו עולה כדי stressful life events על פי ההגדרות המקובלות בדרוג של L.C.U (Life Changes Units) אשר מדרג מות בן משפחה קרוב כגורם תעוקה ראשון במעלה; לעומת זאת פיטורין ממקום העבודה דורגו במקום השמיני." (ראו סעיף 14 להחלטה בתיק עלני). 19. פרופ' שדה בעדותו בפנינו כאשר נשאל בחקירה הנגדית על מקרה עלני, אמר: "יש גם הבדל בין המקרה של עלני והמקרה הזה מעבר לגורמי הסיכון הקרדיו-וסקולרים אלא גם מבחינת סמיכות הזמנים. במקרה של עלני, האירוע היה ממש סמוך לאוטם וכאן לא היה שום אירוע של התרגזות סמוך לאוטם אלא משהו, אם בכלל מתח, שהוא הרבה יותר מרוחק ויותר זמן כך שבכלל גם אין דמיון. אני לא חושב שאפשר להשוות בין שני האירועים האלה" (עמ' 14 שורה 43 עד עמ' 15 שורה 3). עובדות המקרה 20. העובדות הן: המערער התגייס לשרות חובה ביום 22.7.97 בפרופיל 97. המערער שירת בגולני והחל בפברואר 1999 קורס מ"כים. ביום 4.3.99 פנה לקבלת טיפול רפואי בגין זיהום באוזנו וקיבל טיפול אנטיביוטי לחמישה ימים. 21. בסוף חדש מרץ 1999 נרדם בעת שמירה ונתפס על ידי המ"כ. כעבור כארבעה ימים הודיע לו המ"מ כי הוא מודח מהקורס. 22. ב- 1 באפריל החלה חופשת פסח והמערער יצא לחופשה ואף נסע לאילת וצלל שם במהלך סוף השבוע (2-3 באפריל 1999). 23. עם חזרתו מחופשת סוף השבוע, כנראה ביום ראשון או שני (4 או 5 באפריל 1999) הודיע לו המח"ט סופית כי הוא מודח מקורס מ"כים. המערער חזר לחופשה בביתו ביום 6.4.99 (יום שלישי), ערב "שביעי של פסח", חופשה שאמורה הייתה להמשך בסוף השבוע, וביום 9.4.99 (יום שישי) תוך כדי שינה בביתו בזמן החופשה, עבר המערער ארוע מוחי. המתח הנפשי 24. הועדה קובעת כי לא יתכן כי המערער סבל ביום השלישי לחופשתו ממתח נפשי הקשור בשרות, בוודאי לא כזה היכול להיות גורם לארוע מוחי. נזכיר בקצרה כי האירוע בו נרדם המערער בשמירה במהלך קורס מ"כים ארע בסוף חודש מרץ 1999 (ראה סעיף 3 לתצהירו). לאחר יומיים נאמר לו בשיחה עם המ"פ, כי הוא חוזר לגדוד בתור תורן המטבח ולאחר יומיים נוספים הוא זומן לועדת מ"מ שם הודיע לו המ"מ כי הוא מודח מן הקורס. המערער כתב בתצהירו כי הוא נדהם מחומרת הסנקציה (סעיף 7 לתצהיר). מכאן שכבר בסוף מרץ- תחילת אפריל ידע המערער על הכוונה להדיחו. על פי תצהירו של המערער הוא זומן גם לועדת מ"פ ונאמר לו כי בנוסף להדחה שוקלים לשלחו לכלא. למחרת היום (31.3.99) הוא יצא לחופשת סוף שבוע של פסח מ- 1.4.99 עד 3.4.99, במהלכה נסע לאילת ואף צלל. לאחר שחזר מחופשת סוף השבוע נערכה לו ועדת מג"ד שם נאמר לו כי ציוניו אינם טובים. הוא לא ניסה לשכנע לתת לו הזדמנות, משום שלטענתו כעס על האיפה ואיפה שהמערכת נוהגת. למחרת ועדת המג"ד, נערכה לו ועדת מח"ט שהודיעה לו סופית כי הוא מודח (ראו סעיף 12 לתצהיר). לאחר מכן יצא לחופשת סוף שבוע של פסח שני (ביום 6.4.99) שלאחר שלושה ימים מתחילתה ארע האוטם בהיותו בבית. 25. הן המערער והן חברו, אורי רשף, אמרו בעדותם כי היה ידוע להם מתחילת הקורס כי שבירת שמירה היא דבר חמור הכרוך בעונש. המערער אף הודה בחקירה הנגדית כי קיבל ציונים נמוכים על תיפקודו בקורס וכי מדובר היה בשבירת שמירה בעזה, דהיינו במקום מסוכן (עמוד 5 לפרוטוקול מיום 21.7.02). לפיכך קשה לראות מדוע היה המערער מופתע כ"כ מן הכוונה להדיחו ומן ההדחה בפועל וממילא נושא ההדחה עמד על הפרק החל מסוף חודש מרץ 1999 והאירוע המוחי היה ביום 9.4.99 ולאחר שלמערער היו שתי חופשות שבמהלך הראשונה נסע לאילת לצלילה ובמהלך השניה, ביום השלישי לחופשה, ארע האוטם. 26. אין ספק כי לא היה כאן לחץ נפשי אקוטי העלול לקרות, אם בכלל, מייד לאחר שנודעה לאדם בהפתעה בשורה רעה. במקרה זה הבשורה על הכוונה להדיח היתה ידועה למערער לפחות במשך שבוע ימים במהלכם אף נסע לאילת לצלול וגם ההדחה עצמה, שנעשתה על ידי המח"ט, שהייתה ככל הנראה ביום שני בשבוע, הייתה ארבעה ימים לפחות לפני האוטם המוחי וקדמה לה הדחה יום קודם על ידי המג"ד (ראה חקירתו של המערער בעמוד 6 לפרוטוקול). 27. גם בהיבט הרפואי בסוגית הקשר שבין אוטם מוחי ללחץ נפשי קיימת הסכמה בין המומחים כי במקרה זה לא ידוע הגורם לאוטם המוחי. פרופ' שדה העיד כי ב-50% מהמקרים של אוטם בצעירים, למרות כל הברור המקיף, בסופו של דבר לא מוצאים את הסיבה (עמוד 8 לפרוטוקול מיום 8.10.02). 28. ד"ר קוריצקי נשאל בחקירה נגדית כדלקמן: "ש. נכון שבספרי הלימוד המובילים כמו אדמס, מתח הוא לא מוכר כגורם לארוע מוחי? ת. הוא לא מוזכר. אדמס כטקסט בוק מביא את הדברים העקרוניים והעיקריים. זה מוכר בלי ספק. אדמס, כבודו במקומו" (עמוד 14 שורות 10-6). עוד מציין ד"ר קוריצקי כי המתח עדיין לא נכנס לספרי הלימוד כגורם לאוטם מוחי, כמו שיתר לחץ דם, שמוכר על ידי כולם, ויש חילוקי דעות בעניין המתח כקשור לארוע מוחי. 29. הועדה מקבלת את עמדתו של פרופ' שדה שאין תפקיד לדחק הנפשי כגורם לאוטם מוחי. כפי שאמר פרופ' שדה בעדותו: "לגבי מתח נפשי, יש מחקרים לכאן ולכאן. הדעה המקובלת היא שמתח נפשי לא מוכר, כפי שזה מופיע בכל ספרי האסמכתאות" (עמוד 3 שורות 40-39). 30. במסגרת הדיון הנוסף שנערך בפנינו ניתנה לבא כח המערער הזדמנות לעמת את פרופסור שדה עם חוות הדעת הראשונה שנתן בפסק הדין עלני. נזכיר כי בחוות הדעת הראשונה שנתן פרופסור שדה בפסק הדין עלני, הוא מצא קשר סיבתי בין האוטם המוחי לדחק הנפשי, שעבר מר עלני שעות קודם לכן. פרופסור שדה הסביר כי מבחינתו קיים הבדל בין המקרה של עלני לבין המקרה הנוכחי. במקרה הנוכחי המערער לקה בארוע המוחי תוך כדי שינה כשהוא היה בביתו בחופשה, לכן אין מקום לדבר על אלמנט של סטרס אקוטי, כפי שהיה במקרה של עלני, ואשר שכנע אותו להכיר בקשר, למרות העדר מחקרים מבוססים בנדון. כלומר, פרופ' שדה הסביר כי אין מקרה עלני דומה למקרה שבפנינו מבחינת המתח הנפשי, משום שלא מדובר בסטרס אקוטי ומשום שאין סמיכות זמנים בין האירוע גורם הסטרס לאירוע המוחי, כיוון שעברו לפחות יומיים, בהם שהה המערער בביתו בניגוד למקרה עלני, שבו ההודעה על העדר הקידום התקיימה מספר שעות בלבד לפני הופעת התחושות הקשות, וכאשר האשפוז היה למחרת השיחה. נציין שממילא גם במקרה זה של עלני, לא הכירה הועדה בקשר סיבתי בין הדחק הנפשי לבין האוטם המוחי. 31. לעניין זה מן הראוי גם להסתמך על דברי הוועדה בפסק דין עלני כי נושא של קידום בעבודה אינו נחשב לגורם חיים מלחיץ במיוחד וכך גם לגבי הסוגיה של הדחה מקורס מ"כים. נציין עוד כי בהתחשב בציוניו הנמוכים של המערער בקורס מ"כים מן הסתם עובדת ההדחה לא באה לו כהפתעה, לאחר ששבר שמירה. 32. לפיכך הועדה קובעת כי המערער לא היה בדחק נפשי בעת האוטם וכן היא קובעת כי לא הוכח לה כי קיים קשר המוכר בספרי הלימוד המוכרים בין דחק נפשי אקוטי לבין אוטם מוחי ובוודאי שלא הוכח לה קיומו של קשר סיבתי בין דחק נפשי מתמשך, לו טוען המערער במקרה זה, לבין אוטם מוחי. הזיהום 33. אמנם בית המשפט המחוזי החזיר את התיק לועדה על מנת להעמיק בסוגית הקשר שבין המתח הנפשי לבין האוטם המוחי, שהרי בכך דן פסק דין עלני ובית המשפט המחוזי החזיר את הדיון על מנת שנאפשר לבא כח המערער לעיין בפסק דין עלני ויתאפשר לו לחקור את פרופסור שדה, בהיבטים העקרוניים של אותה חוות דעת. אולם, על מנת למנוע כל ספק לעתיד ולבקשת בא כח המערער, התרנו לו להגיש חוות דעת נוספת מטעמו של מומחה נוסף, פרופ' קורצ'ין, אשר כלל לא התייחס לנושא הלחץ הנפשי אלא אך ורק לנושא הזיהום באוזן כגורם לאוטם המוחי. 34. בענין זה של הזיהום באוזן, אנו יודעים את העובדות הבאות: המערער פנה ביום 4.3.99 לקבלת טיפול רפואי בגין זיהום באוזנו, וקיבל טיפול אנטיביוטי ל - 5 ימים. המערער בתצהירו מיום 21.7.99 אינו מזכיר אירוע זה כלל. אין מחלוקת כי בסוף השבוע הראשון של חופשת הפסח כ-7 ימים קודם לאוטם המוחי, ירד המערער לאילת, על מנת לצלול. הזיהום באוזן היה כ-5 שבועות לפני האוטם המוחי. 35. פרופ' קורצ'ין בחוות דעתו מנסה להתגבר על פער הזמנים הגדול שבין הזיהום שבגינו קיבל המערער אנטיביוטיקה ל-5 ימים לבין האוטם המוחי. על פי חוות דעתו, באשפוז בבית החולים קפלן, אובחן המערער כסובל מדלקת המוח וקרומיו ואף טופל בהתאם לכך. עוד הוא מציין כי למערער ביום האשפוז היה חום וכי בדיקת הדם הראתה ריבוי תאים לבנים. עוד הוא כותב כי ממצאי בדיקה ה- MRI היו של דלקת מוח. עוד הוא כותב כי רק יומיים שלושה לאחר האשפוז הופיעו סימני צד אשר הם תוצאת סתימת עורק המוח, אשר כנראה הופיע רק באותה עת. בסיכום שלו הוא כותב: "ניר סבל ככל הנראה ממחלה דלקתית של מערכת העצבים, שהחלה בדלקת באוזן והתפשטה אל תוך הגולגולת, ולבסוף הסתבכה בקריש דם בעורק המוח התיכון אשר גרם לשיתוק מימין." 36. כאשר נשאל פרופ' קורצ'ין בחקירה הנגדית על נושא זה הוא הודה מייד שטעה כאשר כתב שהמערער הגיע לאשפוז ללא סימני צד ואף הודה בהמשך כי סימני הצד לא הופיעו יומיים שלושה לאחר האשפוז, אלא מייד כאשר המערער נמצא בחדרו. מכאן, שהאוטם המוחי ארע ביום 9.4.99 ולא יומיים שלושה לאחר מכן כפי שטען בתחילה פרופ' קורצ'ין בחוות דעתו (ראה עמוד 1 שורה 33 עד עמוד 2 שורה 23). עוד עולה כי בניגוד למה שכתב פרופ' קורצ'ין בחוות דעתו, לא סבל המערער מחום בהגיעו לבית החולים. 37. לאחר שהתברר לפרופסור קורצ'ין כי שתי עובדות חשובות ועיקריות בחוות דעתו אינן תואמות את העובדות על פי מסמכי בית החולים, הוא ביקש בכל זאת לשכנע כי המערער סבל מדלקת מוחית וזאת בהסתמך על ספירת דם לבנה גבוהה שהיתה למערער בניקור מותני שבוצע למחרת האשפוז. 38. בענין ספירת הדם הסביר פרופסור שדה, והועדה מקבלת את חוות דעתו לענין זה ומעדיפה אותה על חוות דעתו של פרופסור קורצ'ין, כי הדיקור המותני היה תקין תחילה ורק למחרת בדיקור נוסף נמצאו 440 תאים. מכאן יש להסיק על פי פרופסור שדה, כי התאים שנמצאו למחרת בנוזל השדרה הם תגובתיים לארוע המוחי. התאים מופיעים כעבור יום עד 4 ימים כתגובה לאוטם ומספרם יכול להגיע לאלפים ולכן קובע פרופסור שדה, והועדה כאמור מקבלת את עמדתו, שהמצאות התאים הלבנים יום למחרת האשפוז אינה מצביעה על זיהום בקטריאלי ממנו סבל המערער. יש לציין כי פרופסור קורצ'ין בחקירתו הנגדית הסכים למעשה עם התיאור של פרופסור שדה לפיו תאי הדם הלבנים מופיעים מאוחר יותר כתוצאה מהאוטם המוחי. אולם לטענתו במקרה זה הספירה הלבנה היתה גבוהה ולכן הצביעה על תהליך זיהומי (ראה עמוד 7-6 לפרוטוקול). יש לציין גם כי פרופסור שדה לא נחקר על ידי בא כח המערער כלל על חוות דעתו בנושא הזיהום והועדה אף שאלה את עורך דין צדקוני מדוע לא שאל בנושא הזיהום והוא טען כי אינו חייב לחקור בכל נקודה. אולם, הועדה אינה סבורה כך. לא מדובר על חקירה בנושא צדדי של מה בכך, אלא בחוות דעת שלמה המתמודדת ועונה על חוות דעתו של פרופ' קורצ'ין ואשר מעלה גירסה עובדתית הפוכה ומפרשת את האירועים הפוך מפרופסור קורצ'ין, עד כדי קביעה שדלקת קרום המוח חיידקית אינה אפשרית במקרה זה, ובכל זאת בא כח המערער לא חקר על כך. מהתנהגותו זו של בא כח המערער, מתחזקת עמדתנו כי פרופסור שדה צודק בחוות דעתו. נזכיר כי פרופסור שדה אמר באופן מפורש כי "לא היה לו חום בקבלתו והדיקור המותני תקין, לא יכול להיות זיהום במוח בין אם ויראלי ובין אם חיידקי ללא תאים. זה דבר בסיסי בכל ספר לימוד ובכל הוראה לסטודנטים. זה פשוט לא קיים כדבר הזה. ולכן כל הנושא הזה שבזמן הארוע לא היה לו זיהום במערכת העצבים". (עמוד 19שורות 17 עד 21 לפרוטוקול). עוד הוא מסביר כי בדיקור השני כעבור יום היו 440 תאים שזה בהחלט לא מתאים לזיהום בקטריאלי. התאים אינם מעידים על זיהום, אלא על תגובה דלקתית אשר קורית בתגובה לאירוע מוחי נרחב. 39. לפיכך הועדה אינה יכולה לקבוע כי הוכח לה קיומו של קשר בין הזיהום החיידקי באוזנו של המערער 5 שבועות קודם לאוטם המוחי לבין האוטם המוחי. 40. יש לציין כי העובדה שהמערער צלל כשבוע לפני האוטם המוחי, וכ-4 שבועות לאחר הופעת הזיהום באוזן וקבלת האונטיביוטיקה, יש בה כדי להעיד כי בזמן הצלילה לא סבל המערער מזיהום באוזן, אשר מן הסתם היה מקשה עליו לבצע צלילה. מכאן שסביר יותר להניח כי הזיהום באוזן חלף בעזרת האנטיביוטיקה ולא היתה קיימת דלקת במועד האוטם המוחי. 41. קיימת בענין זה גם סוגיית ההוכחה של מקור הזיהום. המערער לא ציין בתצהירו ולא במילה אחת היכן נדבק בזיהום. הוא אף לא הוכיח היכן שהה בתקופה שבה התגלה הזיהום באוזן ובימים שקדמו לו. המערער לא הגיש תצהיר נוסף המתאר את פרטי השרות בסמוך לאותו זיהום. בסעיף 32 לסיכומי המערער הוא מזכיר פסקי דין מהם עולה כי קיימת חזקה כי מקור ההדבקות בתנאי השרות וזאת מאחר שהמערער היה בזמן קבלת הזיהום בקורס מ"כים. 42. אין מחלוקת כי המערער נשלח לקורס מ"כים בחודש פברואר 1999 (ראו סעיף 6 לסיכומי המשיב שהוגשו ביום 31.8.03). והמערער גם העיד בפני הועדה כי הסיפור של הזיהום היה בתחילת החודש הראשון של קורס מ"כים. מכאן עולה כי סביר יותר להניח כי המערער נדבק מן הזיהום במסגרת הקורס מ"כים ולא מזיהום שלקה בו בביתו. סיכומי המערער 43. בא כח המערער הגיש לוועדה פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 3301/06 קצין התגמולים נ חנן גץ, לא פורסם, 30.5.07). מדובר בקצין משטרה שבסמוך מאד לעבודה רציפה מאומצת של 20 שעות, שכללה הזעקה בשעה 1:00 בלילה לאירוע של קטטה אלימה בין בני נוער ועבודה עד לשעה 11:45 ביום שלמחרת, קיבל אירוע מוחי. הוועדה הכירה בשירות כקשור לאירוע ובית המשפט המחוזי אישר את קביעתה. פסק דין זה אינו דומה לאירוע שבפנינו בו כזכור האוטם אירע תוך כדי שינה של המערער בביתו לאחר יומיים של חופשה. 44. בא כח המערער מציין בסיכומיו כי הועדה מתבקשת לבחון את התיק על מכלול הראיות שבו, לרבות לוחות הזמנים, סמיכויות הזמנים וכמובן חוות הדעת והידע הרפואי העכשווי ולהכריע מה סביר יותר לענין קרות האירוע המוחי. האם סביר יותר שהמערער לקה באירוע ללא סיבה רפואית ברורה או שמא עקב אירועי חיים יוצאי דופן שפקדו אותו בסמוך מאוד לפני שלקה בנכות. עוד טוען בא כח המערער כי בית המשפט אינו עוסק במחקר רפואי ותפקידו אינו לקבוע את האמת המדעית. שוב ושוב חוזר בא כח המערער על כך כי המערער הינו אדם צעיר נטול גורמי סיכון ולכן אחד משני האירועים שאירעו לו לטענת בא כח המערער, הזיהום או המתח הנפשי גרם בסבירות למחלה. 45. הועדה אינה מקבלת גישה זו של המערער ולא כך יש לבחון את הקשר הסיבתי שבין אירוע לבין פרוץ מחלה. על פי פסק הדין ע"א 427/89 קצין תגמולים נ' רוט פד מ"ה 5 203 215 וכן ע"א 187/83 רדושיצקי נ' קצין תגמולים פד ל"ז 4 361, 367 הרי הנטל להוכחת קיומה של נכות בתיקים אלה מוטל על המערער, כאשר שיעור הנטל הוא "במידה מתקבלת מאוד על הדעת". לו די היה בהוכחת אירועים כלשהם שהיו בסמיכות לפרוץ מחלה כלשהי על מנת לקשר את המחלה לשרות הצבאי, הרי שדי היה בהופעת המחלה תוך כדי השרות הצבאי, על מנת להכיר בה כקשורה לשרות הצבאי. אולם לא כך כתב המחוקק ולא כך פרשו את הדברים פסקי הדין וההלכות הרבות בנושא זה. המחוקק דורש הוכחת קשר סיבתי בין האירוע לבין המחלה ואי אפשר להסתפק בכך שהמחלה ארעה בתקופת השרות, שלא נמצאו גורמים אחרים, ושהיו אירועים מסוימים שקדמו להופעת המחלה, בלא שהוכח שאותם ארועים יכלו לגרום במידה מתקבלת מאוד על הדעת לפרוץ המחלה. 46. ראו לעניין זה : "כאשר אין שום גורם רפואי בר-סמכא המאשר קיומו של קשר סיבתי בין מחלה מסוימת לבין חבלה מסוימת (או לבין נסיבות אחרות הכרוכות בשירות הצבאי), כי אז אין לחייל התובע במה להיאחז, ודין תביעתו להידחות" (ע"א 6274/92 רזי נ' קצין התגמולים פ"ד מח (3)326, בעמ' 338) "אוסיף כי גם אינה מקובלת עלינו סברה לפיה, כל מקום בו מדע הרפואה לא גילה קשר סיבתי בין גורם פלוני לבין מחלה פלמונית, יש עדין יסוד להנחה כי קיים קשר סיבתי כאמור. מסקנה כאמור עלולה היתה להביא לכך כי כל הבלתי-ידוע בעולם הרפואה - והוא לצערנו אינו מועט - הופך לעולם לגורם שאינו ניתן לסתירה או להפרכה" (ד"נ 38/84 רחל ומסעוד לוי נ' קצין התגמלים, לא פורסם) "כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה ;מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד.בדרך כלל דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר, או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות שלא הופרכו על די מחקרים" (רע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים, פד"י נ (1) 529, 537) לסיכום הערעור נדחה. אין צו להוצאות. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מקבלת ההמצאה. התחום הנפשיצבאקשר סיבתילחץ נפשי / מתח נפשיהתקף לב / אוטם שריר הלבשירות צבאי