העותרת מרכזת קבוצה של נשים המבקשות לקיים מחאה משותפת כנגד המדיניות השלטונית הנוגעת לסיפוק צרכיהן החברתיים והכלכליים. היום הגישה העותרת לבית משפט זה עתירה נגד החלטתו של המשיב 2 מיום 31.5.07 שלא לאפשר לה להקים אוהל מחאה לצורך האמור בגן בור שיבר שבמרכז העיר ירושלים. באותה החלטה ציין המשיב 2 כי העותרת תוכל להקים את אוהל המחאה בשני מתחמים המצויים בגן הוורדים שבקרית הממשלה בירושלים. בד בבד עם הגשת העתירה (היום בשעות הצהריים) הגישה העותרת בקשה דחופה לצו ארעי במעמד אחד ולצו ביניים האוסרים על עיריית ירושלים לפנות אותה יחד עם עוד עשר משפחות של נשים חד-הוריות וילדיהן, שהתמקמו ביום 6.6.07 בגן בור שיבר על מנת להביע את מחאתן. מצוין בבקשה כי דחיפותה נובעת מכך שהעותרת קיבלה ארכה לפינוי הגן עד להיום בשעה 16:00. לא מצאתי מקום למתן הצווים הזמניים המבוקשים. מהעתירה עולה כי העותרת הייתה מודעת לצורך בקבלת אישור מוקדם של העירייה להקמת אוהל מחאה בגן ציבורי, ואף פנתה לשם כך לעירייה ביום 21.5.07. ביום 29.5.07 הודע לה, בעל-פה, סירובה של העירייה לאפשר את קיום המחאה בגן בור שיבר אלא בגן הוורדים בלבד. כעבור יומיים הועלתה עמדה זו על הכתב, במכתבו של המשיב 2 מיום 31.5.07. העותרת לא פעלה בדרכים החוקיות לתקיפת החלטת העירייה אלא עשתה דין לעצמה והתמקמה יחד הנשים האחרות בגן בור שיבר ביום 6.6.07. עתירתה לבית המשפט הוגשה רק לאחר שהמעשה כבר נעשה, במטרה למנוע מהעירייה להשיב את המצב לקדמתו. במצב דברים זה, צו המונע את הפינוי יכשיר עשיית דין עצמית, ולכך אין מקום אף לא במסגרת סעד זמני. אילו הייתה העותרת פונה לבית המשפט, לפני ההתמקמות בגן בור שיבר, בעתירה נגד סירוב העירייה לאפשר את הקמת אוהל המחאה באותו מקום, כי אז היה עליה להמתין עד לתוצאות הדיון בעתירה ולפעול בהתאם לפסק הדין. מצבה של העותרת לא יכול להיות טוב יותר דווקא משום שראתה היתר להמרות על דעת עצמה את החלטת העירייה בלא לפנות לבית המשפט ולהמתין למוצא פיו. זאת ועוד. לעתירה דנן קדמה פניה של העותרת אל בית משפט השלום בירושלים בבקשה לאפשר לה את הקמת אוהל המחאה בגן בור שיבר. בקשה זו הוגשה ביום 7.6.07, ונדחתה בו ביום, בתום דיון שהתקיים במעמד הצדדים, מחמת חוסר סמכות ענינית. העותרת לא פנתה לבית המשפט לענינים מינהליים מיד עם מתן החלטת בית משפט השלום, לפני 4 ימים, אלא המתינה עד להיום בצהריים, שעות ספורות לפני תום הארכה שניתנה לה לביצוע הפינוי. זאת למרות שהתצהירים התומכים בעתירה ובבקשה לצו ארעי נחתמו על ידה עוד לפני יומיים, ביום 9.6.07. השתהות זאת מהווה אף היא שיקול לדחיית בקשה המתייחסת לפינוי שביצועו נקבע לשעות ספורות לאחר הגשת הבקשה. בעל דין המבקש לעכב ביצוע פעולה הקבועה למועד ידוע, חייב לפנות אל בית המשפט בהקדם האפשרי, ולא להמתין עד סמוך ממש למועד הביצוע, ובכך להעמיד את בית המשפט בפני סד זמנים בלתי-אפשרי ולאלצו לקיים דיון עניני בבקשה רק לאחר המועד שנקבע לביצוע הפעולה אותה מבקשים לעכב. הבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי נדחית. על העותרת ללכת בדרך החוקית, כלומר: המתנה לתוצאות הדיון בתיק העיקרי, בו עומדת לבחינה שאלת זכאותה לקיים את המחאה בגן בור שיבר, ונקיטת פעולה בהתאם לאותן תוצאות. התיק יועבר אל כב' הרשם למתן החלטה בבקשה העותרת לפטור מאגרה. צו ארעיעירייהצווים