התובע 1, כיום כבן 11.5, סובל מבעיות קשב וריכוז. הוריו (תובעים 2-3) סבורים כי נפגע במסגרת הפרשה העצובה המכונה "פרשת רמדיה", ולטענתם בתקופה הרלוונטית סרב לאכול אוכל רגיל וכל תזונתו התבססה על תחליף הרמדיה הצמחית הפגום. אלא שהתובעים לא הוכיחו את תביעתם. במועד שיווק הפורמולה הפגומה היה התובע כבן שנה ויותר ולא סביר כי אכל תחליף חלף בלבד. רישומי טיפת חלב מזמן אמת מלמדים כי התובע אכל מזונות נוספים המכילים תיאמין ואין רישום שיצביע על תזונה חריגה ביחס לגילו. רישומי טיפת חלב ורישומים רפואיים נוספים אינם תומכים בטענת ההורים שהתובע סרב לאכול אוכל שאינו רמדיה צמחית ואף שוללים אותה. עוד הסתבר כי בתקופה הרלוונטית היה התובע בגן ילדים שם יתכן ואכל מזונות נוספים. לכל אלו יש להוסיף את העובדה שהתובע לא סבל מתסמינים שהיו אופייניים לתינוקות שנפגעו בפרשה. כל אלו מובילים למסקנה שהתביעה לא הוכחה, ואכן גם המומחית מטעם התובע, פרופ' פתאל, שבדקה את התובע במרפאתה לפני שמונתה כמומחית סברה ש"האפשרות ש[מצבו] נגרם כתוצאה מחסר בתיאמין - בסבירות נמוכה, עקב גילו המבוגר וקבלת תוספות מזון בנוסף על הפורמולה נטולת התיאמין". המומחית אמנם שינתה את דעתה, ברם מצאתי כי הסבריה לשינוי שחל במסקנותיה אינו מספק. בנסיבות אלו, ובשים לב ליתר הראיות, לרבות העדר תלונות של ההורים בזמן פרסום הפרשה והעלאת גרסתם בשיהוי רב, מצאתי שלא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מצבו של התובע לבין פרשת רמדיה ולכן יש לדחות את התביעה. פרשת "רמדיה" פרטיה של פרשה טראגית זו נפרשו בהרחבה בשורה ארוכה של פסקי דין. ראו הכרעת הדין בת.פ (פ"ת) 2608/08 מ"י נ' בלק [2013]; ובהקשרים נזיקיים הדומים מאוד לענייננו – ת.א (מחוזי מרכז) 39256-05-10 ע.ע. נ' רמדיה [2011]; ת.א (מחוזי מרכז) א.ל. נ' רמדיה [2011]; ת.א. (מחוזי מרכז) 25733-04-10 א.ג. נ' היינץ [2012]; ת.א (מחוזי חי'). ס.ר.ר. נ' היינץ [2013]. במקום שאחרים האריכו נוכל אנו לקצר ולהזכיר את העובדות הנדרשות לענייננו בלבד: נתבעות 1-3 (היינץ רמדיה) ייצרו, יבאו ושיווקו תחליפי חלב ומזון המיועד לתינוקות. נתבעת 4 (המדינה) פיקחה על ייבוא ושיווק מזון התינוקות. במסגרת מוצריהם שיווקו היינץ רמדיה תחליף חלב צמחי (רמדיה צמחית). בתחילה היה התחליף תקין, אולם ביולי 2003 שונה הרכב התחליף ושווק לציבור תחליף שלא היתה בו כמות מספקת של ויטמין B1 הקרוי גם תיאמין (התחליף או הפורמולה). תיאמין הינו מרכיב חשוב לגוף האדם כולו, ובעיקר למערכות העצבים, ומחסור בתיאמין עשוי לגרום לפגיעה גופנית קשה. ב-7/11/03, בעקבות תחלואה של מספר תינוקות שאכלו את התחליף הפגום, פרסם משרד הבריאות הודעה הקוראת לציבור להפסיק לאלתר את השימוש בתחליף משום שכמות התיאמין שנכללה בו נמוכה מהכמות שנרשמה על האריזה. כתוצאה משיווק התחליף הפגום נפגעו מספר רב של קטינים שתזונתם התבססה עליו ולכן לא קיבלו די תיאמין. חלקם קיפחו את חייהם. חלקם נותרו עם נכויות קשות. חלקם נותרו עם נכויות מתונות יותר. מחקרים עדכניים מעלים את האפשרות שמעגל הנפגעים עשוי להיות גדול ממה שהוערך תחילה וכי קיימים סוגי נכויות שניתן לקשרן לצריכה חסרה של תיאמין גם אם התגלו שנים לאחר הפרשה. הורי התובע סבורים כי עניינו נכלל בגדר אותם מקרים. לשלמות התמונה נבהיר כי התחליף לא היה "רעיל" כשלעצמו ואכילתו לא גרמה לנזק ישיר. הנזקים שנגרמו לעוללים נגרמו בשל המחסור בתיאמין, והואיל ותיאמין נמצא במקורות תזונתיים רבים כגון עוף, ירקות, פירות, ביצים ומוצרי חלב, נפגעו תינוקות שתזונתם נסמכה על תחליף רמדיה צמחית בלבד. יצוין כי תינוק עד גיל שנה זקוק לכ-0.3 מ"ג תיאמין ליום, ותינוק מגיל שנה ואילך ל-0.5 מ"ג, ולפיכך תינוקות שאכלו מזונות אחרים שסיפקו להם תיאמין לא נפגעו. מכאן עולה כי תנאי לקבלת התביעה הוא שיוכח שהתובע סבל מכלכלה חסרה בתיאמין, היינו – שתזונתו התבססה כמעט בלעדית על הפורמולה החסרה. העובדות שמנינו עד כה אינן שנויות במחלוקת וכבר נקבעו בפסקי הדין שמנינו למעלה. די בהן לצורך בירור המחלוקת ועתה נעבור לנסיבותיה הייחודיות של התביעה כאן. התובע והתביעה התובע, כבן 11.5, נולד ב-2/7/02. ילד שני להוריו. במועד שיווק התחליף הפגום (יולי 2003) היה כבן שנה ובמועד גילוי הפרשה (נובמבר 2003) היה כבן שנה וארבעה חודשים. התובע אכל מינקותו רמדיה צמחית. לטענת הוריו בתקופה הרלוונטית, בהיותו כבן שנה, התבססה כל תזונתו על התחליף הפגום והוא כמעט ולא אכל מזונות נוספים. ההורים מסבירים כי "בגיל עשרה חודשים ניסינו לגוון את כלכלתו עם מוצרי מזון נוספים, אך [התובע] סירב לצרוך כלכלה רגילה ונאלצנו להמשיך עם הרמדיה הצמחית" [סעיף 2 לתצהיר האם]. "גם לאחר שאכל [] מספר חתיכות של ירק או מוצר חלב זה או אחר וניתן לו בקבוק הוא הקיא את הארוחה" [סעיף 4] "בפועל אכל [] בקבוקים במשך ימים ושבועות באופן בלעדי, שרק לפני השינה קיבל תוספת קורנפלור" [סעיף 3]. טענות אלו הן העומדות בבסיס המחלוקת שבין הצדדים שכן לטענת הנתבעות אין זה סביר שילד בן שנה יאכל תחליף חלב בלבד. בזמן פרסום הפרשה לא סבל התובע מסימנים נוירולוגיים ברורים הקשורים למחסור בתיאמין (יש מחלוקת שבה נדון בהמשך האם סבל מתסמינים בלתי ספציפיים הקשורים למחסור). התובע סבל מגיל מוקדם מעיכוב שפתי ובגיל שנתיים לערך אובחנה בעיה בתחום זה. בגיל שלוש לערך החלו תלונות על כאבים וקור ברגליים בשעות הלילה. תלונות אלו נבדקו ולא נמצא ממצא קליני שיסביר אותן. עם זאת, הן הביאו את ההורים לחשוד כי בנם נפגע בפרשת רמדיה, משום שראו בטלוויזיה כי אחד הנפגעים בפרשה סבל מבעיה דומה. יוער כי בפועל אין חוות דעת רפואית שתקשור באופן ברור בין התלונות לבין חוסר בתיאמין. במהלך השנים ועם התבגרותו של התובע חלה החמרה בבעיה השפתית וקשים בריכוז. ב-3/2/08, כשהיה בן חמש וחצי, הופנה לבית-חולים איכילוב שעסק במחקר של תוצאות פרשת רמדיה. בעקבות פניה זו הופנה לבחינה נוירופסיכולוגית שאבחנה הפרעות קשב וריכוז ועיכוב שפתי. כיום לומד בכיתה ד' ונזקק לטיפולים בדיבור, ריפוי בעיסוק, הוראה מתקנת וריטלין. מומחה רפואי מטעם בית-המשפט (ד"ר בן זאב) העריך כי נותרה נכות זמנית בשיעור 28% לפחות עד גיל 16, אז יש לבצע הערכה מחדש. עיקרי המחלוקת עיקר המחלוקת היא, כאמור, בשאלה מה היו מרכיבי תזונתו של התובע בתקופה הרלוונטית – האם אכל תחליף חלב בלבד או שאכל גם מזונות נוספים שסיפקו לו תיאמין. מחלוקות נוספות נוגעות לשאלה האם התובע סבל בתקופה הרלוונטית מסימנים בלתי ספציפיים הקשורים לצריכה חסרה של תיאמין ולשאלת קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הנוכחי לבין החסר בתיאמין, שכן סבל מבעיות שפתיות עוד לפני שיווק הפורמולה החסרה. בבית המשפט נחקרו אמו של התובע והמומחים הרפואיים מטעם הצדדים – פרופ' אביבה פתאל מטעם התובע ופרופ' אברהם שטיינברג מטעם הנתבעים. נוכח הדמיון שבין המקרים שנדונו בבתי-המשפט השונים, הואיל והמומחים הם אותם מומחים ואף השאלות הן אותן שאלות, הסכימו הצדדים להגיש את החלקים הרלוונטיים מחקירות המומחים שהתנהלו בפני כב' השופטת דודקביץ' שדנה במקבץ תיקים אזרחיים הנוגעים לפרשה וכן פרוטוקולים מתיקים נוספים, ולצמצם שאלותיהם לנסיבותיו הייחודיות של המקרה הנוכחי. נפנה אפוא לברור המחלוקת, וכפי שניווכח הראיות סותרות את גרסת ההורים ושוללות אותה (אעיר כי מראי המקום המצוינים הם מהפרוטוקול האלקטרוני במערכת נט המשפט, וכי יש הבדל במספור העמודים בינו לבין הפרוטוקול המודפס). מזונו של התובע כפי שעולה מרישומי טיפת חלב הראיה האובייקטיבית המרכזית מזמן אמת על תזונתו של התובע היא רישומי טיפת חלב שערכה מעקב שוטף אחרי התובע מהולדתו ועד לגיל חמש [נ/1 במוצגי הנתבעים]. רישומים אלו מלמדים כי התובע אמנם ניזון מרמדיה צמחית בחלק מהתקופה, אך עולה מהם כי מגיל ששה חודשים (הגיל המקובל לחשיפת תינוקות למזון שאינו חלב אם או תחליף חלב) החל התובע אוכל גם מזון אחר – פירות, ירקות, בשר וגבינה (בהדרגה) – ולא נרשם בהם כי התובע סבל מבעיה באכילה או כי עיקר מזונו הורכב מרמדיה צמחית. תחילת הרישומים בגיל חמישה ימים (7/7/02) ונרשם בעמודה "פירוט הזנה" "רמדיה צמחית". התובע אכל תחליף צמחי משום שאחותו הגדולה הייתה אלרגית לתחליף חלבי. הרישומים עד לגיל ארבעה חודשים מעידים על כלכלה דומה. בגיל ארבעה חודשים (12/11/02) נרשם כי התובע החל לקבל קורנפלור יחד עם הרמדיה "כי עוזר לפליטות". בגיל חמישה חודשים (2/12/02) נרשם "פירוט הזנה: רמדיה צמחית+קורנפלור". בעמודה "רישום שוטף" נרשם כי התובע "מאוד פולט" וכי האם "הודרכה לתת בקבוק אחד בלי קורנפלור". ניתן לראות כי האחות מבררת ומעדכנת פרטים אודות התינוק, וכי כשיש בעיה האם מדווחת עליה. בגיל ששה חודשים (14/1/03) נרשם כי התובע החל לאכול מזונות נוספים חוץ מהרמדיה הצמחית, וכאמור ברישום "פירוט הזנה: רמדיה צמחית + פירות". אין דיווח על בעיה כלשהי באכילת הפירות, ולא נרשם שהתובע מסרב לאכול את הפירות. בגיל שמונה חודשים (4/3/03) נרשם "פירוט הזנה: סימילק, פירות, ירקות, בשר או עוף, מוצרי חלב". בעמודה "רישום שוטף" נרשם כי האחות שוחחה עם האם על הרגלי התזונה של התובע ונרשם "אוכל בעיקר גרבר". לא נרשם שהאם התלוננה על כמות האוכל או על כך שהתובע דוחה אוכל רגיל או כי הוא מקיא את מזונו. מהרישום השוטף נלמד שהאם התלוננה על כך שהתובע מתעורר בלילה ושוחחה על כך עם האחות – מכאן שהאם התלוננה כשהייתה בעיה והדברים נרשמו. ניתן דעתנו כי במועד זה החל התובע לאכול מוצרי חלב וכלל לא ברור מדוע היה עליו לאכול תחליף צמחי שמיועד שילדים אלרגיים לחלב. ואכן, מכאן ולעתיד לא נרשם ברישומי טיפת חלב כי התובע אוכל "רמדיה צמחית" (כפי שנרשם בעבר). עובדה זו מעוררת ספק בעצם טענת ההורים כי במועד הפורמולה הפגומה אכל את התחליף הצמחי דווקא. בגיל שנה (17/7/03), סמוך לתחילת שיווק הפורמולה הפגומה, נרשם "פירוט הזנה: אוכל של בני הבית, רמדיה, פירות, ירקות, בשר או עוף, מוצרי חלב". ניתן דעתנו כי קיימת התפתחות עקבית ברישום מאפייני התזונה וכי לא נרשמת כל תלונה מפי האם. כבר במועד זה נרשם כי התובע "אינו מבין הוראות פשוטות הודרכה לגרייה שפתי". ד"ר פתאל, המומחית מטעם התובע, הודתה בחקירתה כי לא סביר שחוסר בתיאמין עשוי לגרום להפרעה בדיבור כבר בשלב מוקדם זה – שבעה עשר ימים לאחר שיווק התחליף הפגום [עמ' 119, 8]. בגיל שנה וחצי (13/1/04), כחודשיים וחצי אחרי שפורסמה פרשת רמדיה, נרשם "פירוט תזונה: אוכל של בני הבית – מגוון – בכמויות קטנות". לטענת ההורים הרישום "בכמויות קטנות" מלמד על הבעיה ומהווה ראיה להוכחת טענותיהם כי התובע לא אכל אוכל רגיל. אלא שהדברים אינם עולים מן הרישום ואין זה סביר שההורים מצאו לציין כי התובע אוכל מזון "מגוון" ולא מצאו להזכיר כי קיימת בעיה וכי התובע אוכל רק בקבוקים. מסקנה זו מתחזקת מאוד נוכח העובדה שבאותה עת כבר התפרסמה פרשת רמדיה וההורים ידעו שתינוקות שאכלו את התחליף נפגעו. יוער כי גם במועד זה נרשם כי התובע סובל מ"בעיה בדיבור – ממעט לדבר". בגיל שנתיים (14/7/04) נרשם "פירוט הזנה: אוכל של בני הבית – מגוון" וכן "המלצות להזנה – כלכלה רגילה". אין אזכור של רמדיה צמחית או של בעיות תזונה. גם המועד זה נרשם "עדיין לא מדבר – מבין הכל". בגיל שנתיים וארבעה חודשים (2/11/04) נרשם לראשונה, במסגרת "ביקור טלפוני", "בירור לקיחת רמדיה צמחית בעבר". לא נרשמו פרטים מעבר להפניה לבירור ולא ברור מדוע הופנה לבירור, עם זאת בשים לב לרישומים לפני ואחרי מועד זה סביר שיש קשר לעיכוב השפתי. מדובר ברישום יחיד בטיפת חלב ובביקורים הבאים אין התייחסות לסוגיית הרמדיה. המשך הרישומים בטיפת חלב נמשך עד גיל חמש ופחות רלוונטי לענייננו בשל ריחוק הזמן מהפרשה, אולם נעיר כי נרשם בהם שהתובע אוכל כלכלה רגילה ואין כל רישום על בעיות באכילת אוכל רגיל או על שינוי תזונה לאחר גילויה של פרשת רמדיה. רישום מגיל שלוש שנים מציין כי התובע עדיין אכל בקבוק תחליף חלב בבוקר בנוסף לאוכל רגיל (16/8/05). התובעים מייחסים חשיבות רבה לרישום זה וסבורים כי הוא מלמד שהתובע סבל מבעיות תזונה. נדון בטענה זו בהמשך. דבר נוסף שנלמד מרישומי טיפת חלב הוא שבתחילה חל שיפור בכישורי הדיבור של התובע ובכישוריו המוטוריים, אם כי בהמשך אובחן כסובל מהפרעה. רישומי טיפת חלב הם רישומים אובייקטיביים מזמן אמת. הביקורים בטיפת חלב נועדו לעקוב אחרי מצבו של התובע. מן הרישומים ניתן לראות כי אחד הנושאים עליהם הושם דגש הוא הרגלי תזונה וסוגי המזון (יחד עם שינה, גריה מוטורית ושפתית, התנהלות הורית ועוד). הרישומים מפורטים, משתנים מביקור לביקור ומתארים התפתחות עקבית וטבעית בתזונתו של התובע – עד גיל חצי שנה תחליף חלב ואחריו חשיפה הדרגתית למזונות רגילים כמקובל אצל כל תינוק. זוהי הראיה הטובה ביותר לכך שהתובע ניזון מכלכלה מגוונת המכילה תיאמין בכמות מספקת. טענות ההורים כי התכוונו לכך שהתובע אוכל "טעימות" של מזונות אחרים ובפועל כל מזונו הורכב מרמדיה צמחית לא הוכחו ואינן סבירות. "מן המפורסמות הוא כי תינוקות בגיל זה אינם נסמכים רק על חלב אם או תחליפי חלב" [ת.א 1056/07, לעיל]. אכן, יתכנו גם ילדים חריגים שאינם מסכימים לאכול אוכל רגיל גם בגיל שנה. עם זאת, הראיות שהוצגו מוכיחות כי התובע אינו נמנה על ילדים חריגים אלו. למרות שנרשמו בטיפת חלב פרטים רבים על מזונו של התובע אין אפילו רמז על בעיה באכילה. לא נרשם שהתובע אינו מסכים לאכול מזון רגיל או שהוא אוכל "טעימות" בלבד. לא מוזכר, אף לא פעם אחת, כי כל תזונתו מורכבת מבקבוקים. מהרישומים עולה כי האם ששוחחה עם האחיות על התזונה, מסרה פרטים מדויקים ("פולט", אוכל בעיקר "גרבר", אוכל ב"כמויות קטנות" וכו') ואף מצאה להתלונן על בעיות אחרות כמו שינה והתפתחות. סביר אפוא כי אם היו בעיות אכילה הן היו עולות בשלב כלשהו ומקבלות ביטוי ברישומים, לפחות לאחר פרסומה של פרשת רמדיה. אך העובדה שאין ברישומים הנפרשים על פני מספר שנים אף רישום שתומך בגרסת ההורים שומטת את הקרקע מתחת לטענתם ולגרסתם כיום. ההורים שמים יהבם על שניים – אחד הוא רישום בודד לפיו התובע אוכל "כמויות קטנות" שלטענתם מלמד על בעיית אכילה ועל כך שהתובע אכל טעימות בלבד. לא מצאתי כי יש ברישום זה כדי לתמוך בטענותיהם. נהפוך הוא. הרישום מלמד כי האחיות הקפידו לרשום את הערות ההורים, וכל שנרשם הוא שהתובע אוכל מעט. הרישום מציין במפורש כי התובע אוכל מזון מגוון ולא נרשם כי הוא אוכל רק בקבוקים ומסרב לאכול אוכל רגיל. יתרה מכך, באותה עת כבר התפרסמה פרשת רמדיה. אם התובע אכן אכל רק רמדיה צמחית – כטענת ההורים כיום – סביר שההורים היו טורחים לציין זאת ושהדבר היה נרשם. שני הוא רישום בודד מגיל שלוש לפיו התובע עדיין אכל בקבוק תחליף בבוקר בנוסף לאוכל רגיל. ההורים סבורים שהדבר מלמד על בעיות תזונה, ומצביעים על כך שפרופ' שטרנברג אישר כי "זה לא רגיל" [עמ' 287, 5]. גם אם אקבל קביעה זו עדיין אין ברישום יחיד זה מגיל שלוש כדי ללמד על תזונתו של התובע בגיל שנה או כדי להוכיח שהתובע לא אכל אוכל רגיל. רישום בודד זה גם אינו יכול כדי לגבור על כל הרישומים המלמדים באופן פוזיטיבי שהתובע אכל מזון רגיל ועל העדר הרישומים או תלונות על בעיה בתזונה או על כך שאכל בקבוקים בלבד. המסקנה העולה מרישומי טיפת חלב היא כי התובע אכל כלכלה מגוונת, ככל תינוק בגילו, וזו אמורה היתה לספק לו די תיאמין. הרישומים שוללים את טענות ההורים כי אכל רמדיה צמחית בלבד. רישומים רפואיים והעדר קיומם של תסמינים בתקופה הרלוונטית תיקו הרפואי של התובע מהתקופה הרלוונטית צורף כנספח נ/2 לנספחי הנתבעת. עיקר משקלו בשאלה האם התובע סבל מתסמינים שאפיינו ילדים שסבלו ממחסור בתיאמין, אולם הוא מלמד גם על הילך רוחם של ההורים באותה תקופה קריטית. דומה שאין מחלוקת כי התובע לא סבל בתקופה הראשונית מתסמינים ספציפיים הנובעים מחוסר בתיאמין כמו חסר נוירולוגי או קרדיולוגי, או פגיעות אחרות שהיו אופייניות לתינוקות שנפגעו כתוצאה מאכילת התחליף הפגום. השאלה היא אם סבל מתסמינים בלתי ספציפיים, היינו - תסמינים שמופיעים בשלבים הראשונים של מחסור בתיאמין אך גם במצבים אחרים, כגון חום, הקאות, עייפות, הפרעות שינה, כאבי שרירים, כאבי בטן, עצירות, חוסר בתאבון ועוד (סעיף 5 לחוות דעתו של פרופ' שטיינברג). תסמינים אלו כשהם נובעים מחוסר בתיאמין הם, על פי רוב, חריפים, מתמשכים ומחריפים עם הזמן, ככל שהמחסור בתיאמין בגוף גדל. אקדים ואומר כי מהתיק הרפואי עולה שהתובע לא סבל מתסמינים אלו. ב-1/8/03 (חודש לאחר שיווק התחליף) הגיע התובע לרופא בשל "הקאות". הקאות הן אמנם תסמין בלתי ספציפי, אולם מהרישום הרפואי עולה כי מדובר במקרה בודד של הקאות, ללא הישנות או תסמינים נוספים. לכן לא ניתן לשייכו למחסור בתיאמין. התובעים טוענים כי באותו מועד סבל התובע מעצירות אולם הדבר אינו עולה מהרישומים והרופא מציין דווקא "צואה בכמות קטנה ללא דמם". התובעים טוענים כי המילה "הקאות" ולא "הקאה" מלמדת כי מדובר אירועים נשנים, אלא שגם טענה זו מנוגדת לראיות. ברי כי תינוק אינו מגיע לרופא בשל הקאה בודדת והרישום "הקאות" אינו מלמד דבר. לא נרשם כי התובע סבל ממספר אירועי הקאה ובפועל מדובר, כאמור, בביקור יחיד, שאחריו לא חזרו ההורים לרופא ולא התלוננו על הקאות בביקורים הבאים. ב-18/8/03 ביקר התובע אצל הרופא בשל "חום". גם חום הוא תסמין בלתי ספציפי שעשוי להיגרם מספר רב של גורמים, וכל הורה לילדים קטנים חווה זאת על בשרו דרך קבע. גם במקרה זה מדובר בביקור יחיד, ללא המשכיות, ולא ניתן לשייכו למחסור בתיאמין. ב-27/10/03 ביקר התובע אצל הרופא בשל "אודם ותפיחות לחמית העין" שאינם תסמין של חסר בתיאמין. התובע לא סבל מחום או הקאות או מכל תסמין אחר שקשור לחסר בתיאמין. ב-6/11/03 (יום לפני פרסום הפרשה) ביקר התובע אצל הרופא בשל "שעול נבחני" שאינו תסמין של חסר בתיאמין. לא נרשמה תלונה על תסמינים מתאימים כלשהם כגון חום והקאות. אם התובע אכן היה ניזון מתזונה דלת תיאמין היו התסמינים אמורים להיות בשיאם במועד זה. ב-16/11/03 – תשעה ימים אחרי פרסום הפרשה – ביקר התובע אצל הרופא בשל "חום, שלשולים בודדים". חום הוא אמנם תסמין בלתי ספציפי (שלשול איננו תסמין) אך גם במקרה זה מדובר בביקור חד פעמי שאין אחריו ביקורים נוספים. יתרה מכך, ביקור זה שולל למעשה את גרסת ההורים שכן ההורים לא אמרו לרופא כי בנם אכל רמדיה צמחית. באותה עת כבר התפרסמו פרשת רמדיה ותוצאותיה הקשות, והדעת נותרת כי הורים שבנם סובל משלשול זמן קצר לאחר פרסום הפרשה יאמרו לרופא כי בנם אכל את התחליף הפגום, בעיקר אם זה הרכיב את רוב תזונתו. סביר שהורים שבנם אכל רמדיה צמחית בכמויות גדולות וסרב לאכול מזונות אחרים יהיו מודאגים, ולפחות יעלו את האפשרות בפני הרופא. אלא שהוריו של התובע לא ציינו זאת בפני הרופא, דבר המטיל ספק רב בטענת ההורים כיום כי באותה עת אכל רמדיה צמחית בכמות גדולה. גם ברישומים רפואיים נוספים הסמוכים למועד זה (דצמבר 2003 וינואר 2004) לא מוזכר כי התובע אכל רמדיה צמחית. היינו מצפים כי ההורים יזכירו זאת בפני הרופא לפחות פעם אחת. המסקנה העולה מן הרישומים הרפואיים היא שהתובע לא סבל מתסמינים אופייניים לילדים שנפגעו מחסר בתיאמין. אירוע בודד של חום או הקאה אינו תסמין בלתי ספציפי ומהרישומים עולה כי אין התמשכות או החמרה של הסימפטומים, כפי שאופייני לחוסר מתמשך בתיאמין. יתרה מכך, הרישומים מלמדים כי הורי התובע לא התלוננו בזמן אמת כי התובע אכל רמדיה צמחית, דבר שמלמד, בסבירות גבוהה, כי התובע אכל מזונות נוספים ושולל את גרסתם כי התובע אכל את התחליף הפגום בלבד. אמירות נוספות של ההורים לגבי תזונת התובע ב-30/3/05 – כשנה וחצי אחרי גילוי הפרשה – כשהתובע היה בן שנתיים ושמונה חודשים, הופנה לבדיקת התפתחות ונרשם כי "אכל בתקופה הקריטית רמדיה צמחית (לא כלכלה מלאה בהרכב זה)". רישום זה מזכיר אמנם "רמדיה צמחית" אולם גם הוא מקשה על ההורים שכן נרשם במפורש שהתובע אכל מזונות נוספים וכאמור ברישום – "לא כלכלה מלאה בהרכב זה". ברי כי הרופא למד על כלכלת התובע מפי ההורים שמסרו לו באופן אותנטי כי התובע אכל גם סוגי מזון אחרים. אמירה זו משתלבת היטב עם רישומי טיפת החלב. לא נרשם שההורים אמרו לרופא שהתובע סרב לאכול אוכל אחר או כי עיקר מזונו היה מרמדיה צמחית. הרישום הבא המזכיר את פרשת רמדיה הוא ב-31/8/06, כשהתובע בן ארבע שנים וחודשיים. כאמור לעיל, מגיל שלוש לערך החל התובע סובל מבעיות של קור וכאבים ברגליים בשעות הלילה. האם העידה כי ראתה בטלוויזיה מקרה של תינוק שנפגע מפרשת רמדיה וסבל מתופעות דומות, וכך קישרה בין מצבו של התובע לבין הפרשה [עמ' 145, 10]. בעקבות תכנית זו פנתה האם לבירור, וגם במועד זה רשם הרופא המטפל פרטים על כלכלת התובע וכך נרשם: "מ'ילדי רמדיה'. ניזון מלידתו עד גיל 8 חודשים מרמדיה צמחית עם תוספת קורנפלור". ההורים הזכירו אמנם כי התובע אכל רמדיה צמחית, אך מסרו לרופא כי התובע ניזון מהתחליף עד גיל שמונה חודשים (בדומה לרישום בטיפת חלב) ארבעה חודשים לפני שיווק התחליף הפגום. לא נרשם שהתובע אכל רמדיה צמחית מעבר לגיל שנה או שסרב לאכול אוכל אחר. בשאלון לגן הילדים, שמילאו ההורים ב-5/2/06, נרשם כי התובע "בגיל 8 חודשים עבר לאכול אוכל מוצק". גם כאן נרשם המועד שמונה חודשים, שמתאים לרישומים בטיפת חלב, ולא גיל שנה. בשאלון נרשם שהתובע אכל רמדיה צמחית ו"צריך לבדוק אם הוא נפגע כתוצאה מהאכילה". הרישומים במרפאתה של פרופ' פתאל בשנת 2008, כשהתובע היה כבן חמש וחצי, הופנו ההורים למרפאתה של פרופ' פתאל בבית-חולים איכילוב (המרכז הרפואי ת"א על שם סוראסקי) אשר התמחתה בטיפול בילדים שנפגעו כתוצאה מחוסר בתיאמין. ביקור אבחון ראשון במרפאה נערך ב-3/2/08 ונרשמו בו פרטים על כלכלת התובע בתקופה הרלוונטית, וכך נרשם מפי הרופאה, ד"ר שירה פרז, שביצעה את האבחון: "ניזון מרמדיה צמחית מהלידה ועד לערך גיל שנה ו-4/12 חוד'. מגיל 3 חודשים קיבל תוספת כפית קורנפלור בכל בקבוק, כ-5 בקבוקים ביום. קיבל מעט תוספת פירות מגיל 6 חוד'. שאר התוספות מגיל שנה לערך. *בתקופת פרשת רמדיה גיל Y1 – 4/12 1 – ללא הקאות/שלשולים/מחלות חום. רושם ההורים שבתקופה זו האטה בדיבור". התיאור שמסרו ההורים תואם את רישומי טיפת חלב ואת התפתחות התזונה הטבעית של תינוקות. יתרה מכך, הוא מלמד כי למרות שההורים כבר סברו שיש קשר לפרשת רמדיה הם לא מסרו לרופאה שהייתה בעיה בתזונה וכי סירב לאכול אוכל רגיל ולא אמרו שרוב מזונו התבסס על תחליף החלב. מהרישום עולה גם שההורים עצמם לא סברו שהתובע סבל מתסמינים בלתי ספציפיים והבינו שהביקורים אצל הרופא בתקופה הרלוונטית היו אירועים חד פעמיים. על יסוד דיווחי ההורים מצא פרופ' פתאל עצמה, שרשמה את סיכום הבדיקה כי לא סביר שהעיכוב השפתי ממנו סובל התובע קשור לפרשת רמדיה, וכפי שכתבה: "ילד עם איחור התפתחות בתחום השפה והמוטוריקה העדינה. ללא סימנים נוירולוגיים בולטים. הרקע אינו ידוע אך הרושם שיתכן שמדובר ברקע פרינטלי. האפשרות שנגרם כתוצאה מחסר בתיאמין - בסבירות נמוכה, עקב גילו המבוגר וקבלת תוספות מזון בנוסף על הפורמולה נטולת התיאמין". כך נרשם ב-3/2/08, אולם במכתב מודפס מ-13/3/08 חלו שני שינויים: בתמונת הכלכלה נרשם כי "האם מציינת שלא קיבל תוספות מזון משמעותיות בתקופת הרמדיה למעט תוספת הקורנפלור". זוהי הפעם הראשונה שבה מופיעה גרסת ההורים לגבי תזונתו של התובע, ולא ברור כיצד נוסף רישום זה שלא נזכר ברישום בכתב יד. שינוי שני הוא בניסוח מסקנותיה של פרופ' פתאל שהחליפה את הביטוי "סבירות נמוכה" במשפט הבא: "קיימת גם האפשרות שנגרם כתוצאה מחסר תיאמין אך לא ניתן לדעת מה הסבירות וזאת בשל גילו המבוגר יחסית (מעל שנה) וקבלת תוספות מזון אחרות בנוסף לפורמולה נטולת התיאמין בזמן הפרשה". פרופ' פתאל לא ידעה להסביר את השינוי שחל בין הרישומים, בעיקר את השינוי העובדתי. ב-24/12/08 רשמה ד"ר פתאל בכתב יד, מפי ההורים, כי התובע "לא ניזון מכלכלה רגילה. התבסס לרוב על רמדיה 5-6 בקבוקים ליום. לא אהב לאכול ביצים, מרק וכו', הרופא המליץ על דיאטה ולכן רוב הזמן ניזון מרמדיה". רישום זה היה מפי ההורים, ואעיר כי לא נמצא רישום של המלצת רופא על דיאטה. מדברים אלו עולה כי גם במרפאתה של פרופ' פתאל, בה נבדק התובע בשל החשד לקשר בין מצבו לבין פרשת רמדיה, מסרו ההורים, בבדיקה הראשונית, את אותם פרטים שנמסרו בטיפת חלב ולרופאים המטפלים, היינו: שהתובע אכל מזונות נוספים מגיל שנה, ולא ציינו כי התובע סרב לאכול אוכל אחר או כי כל תזונתו התבססה על רמדיה צמחית בלבד. על יסוד גרסה ראשונית זו סברה גם פרופ' פתאל כי קיימת סבירות נמוכה לקשר סיבתי בין מצב התובע לבין פרשת רמדיה. רק בשלב מאוחר יותר נטען לראשונה שהתובע מיעט לאכול מזונות אחרים וכי רוב מזונו התבסס על רמדיה צמחית. גרסה זו נשמעה בפני פרופ' פתאל, שלימים נתנה חוות דעת מטעם התובעים, ולא הוסבר כיצד ומדוע הופיעה טענה זו שלא נטענה ברישום הכתוב מפברואר 2008 שנרשם שפני רופאה אחרת. יצוין כי גם על סמך גרסה זו נזהרה פרופ' פתאל מלקבוע קשר ברור בין מצב התובע לבין מחסור בתיאמין והדגישה כי מדובר באפשרות שלא ניתן לדעת מה סבירותה. סיכום כלל המסמכים הכתובים מזמן אמת ואף לאחר האירועים מוביל למסקנה שאין לקבל את גרסת ההורים בנוגע למזונו של התובע. גרסה זו נשמעה לראשונה בשנת 2008, ואילו רישומי טיפת חלב ורישומים רפואיים מזמן אמת מלמדים כי התובע אכל מזונות נוספים שאמורים היו לספק לו תיאמין. קיים גם ספק אם באמת אכל תחליף צמחי בתקופה הרלוונטית שכן במועד זה אכל כבר מוצרי חלב. מכל מקום – אין כל רישום על תלונות של ההורים בנוגע לתזונת התובע, לא נרשם כי הוא ממאן לאכול אוכל רגיל ולא נרשם כי הוא אוכל תחליף בלבד למרות גילו המבוגר יחסית. ההורים לא דיווחו על כך גם אחרי שידעו על פרשת רמדיה. גרסתם נשמעה לראשונה חמש שנים אחרי האירועים, בפני ד"ר פתאל, שלימים נתנה חוות דעת התומכת בתביעתם. בתקופה הרלוונטית התובע היה בגן ילדים ולא הובאו ראיות לגבי תזונתו שם במהלך חקירת אימו של התובע התברר כי בתקופה הרלוונטית הלך התובע לגן ילדים שם שהה מהבוקר ועד לשעות אחר-הצהריים [עמ' 205-206 לפרוטוקול]. האם הסכימה כי במהלך שהותו בגן אכל התובע ארוחות [206, 8]. לטענתה "אני הבאתי את הבקבוק, ואת הרמדיה, ואמרתי שמבחינתי יאכל את הבקבוק וזה האוכל שלו" [206, 23], אך בחקירתה הודתה כי "אני יודעת שניסו לתת לו מרק, ניסו לתת לו פירות, אני יודעת, כאילו היא ניסתה לתת לו" [207, 2]. האם ידעה מהן שעות ההאכלה בגן "לדעתי בעשר בבוקר פירות היו אוכלים, ובשתים-עשרה וחצי, אחת, את המרק" [207, 12], ומה הכיל המרק שאכלו הילדים – "גזר, תפוח אדמה, קצת עוף, קצת מרק" [207, 9]. האם הודתה כי אינה יודעת מה בדיוק אכל התובע בגן [206, 20; 207, 5]. מדברים אלה עולה כי טענת ההורים שהתובע אכל רמדיה צמחית בלבד כלל אינה מבוססת מבחינה עובדתית שכן חלק ניכר מהיום כלל לא היה עימם אלא שהה בגן. ההורים אינם יודעים ממה הורכב מזונו של התובע בגן ולא הוכח כי התובע אכל בגן רמדיה צמחית בלבד. נהפוך הוא. מעדות האם עולה כי הגננות דווקא ניסו להאכיל את התובע במזון רגיל כשאר ילדי הגן. הגננת עצמה לא זומנה לעדות אף שמדובר בעדה רלוונטית ביותר משני טעמים מרכזיים: ראשית, זוהי עדה אובייקטיבית שהכירה את התובע ואת מאפייני אכילתו בגיל המתאים, ועדותה יכלה לתמוך בטענתם הבסיסית של ההורים שהתובע סרב לאכול מזון שאינו רמדיה צמחית. שנית, הגננת יכלה להשלים את פערי המידע בנוגע למזונו של התובע בשעות שבהן לא שהה עם ההורים. אלא שהתובעים בחרו שלא לזמן את הגננת (או כל גורם אחר) לעדות ובכך כשלו מלהוכיח את טענותיהם שכן לא הביאו ראיות בנוגע למזונו של התובע בשעות הארוכות שבהן לא שהה במחיצתם. יתר-על-כן, בהתאם להלכה ולהגיון מתעורר חשש כי הגננת – שהאם זכרה את שמה ואת מקום עבודתה – לא הוזמנה משום שגרסתה עלולה לשלול את גרסת ההורים ועדותה עשויה לפעול כנגדם (ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף [2008]; ע"א 9555/10 הופמן נ' יפה [2013]). הנה-כי-כן, גם אם נקבל את גרסת ההורים בנוגע למאפייני אכילתו של התובע בנוכחותם (ואינני נותן אמון בגרסה זו), כלל איננו יודעים מה היו מאפייני אכילתו בגן ואין לשלול כי התובע ששהה בגן מהבוקר ועד אחה"צ אכל בו מזון רגיל כשאר הילדים. משקל עדות האם וחקירתה מטבע הדברים נסובו חלקים ניכרים מחקירת האם סביב סוגיית תזונתו של התובע והרישומים במהלך השנים. אלא שעיקר תשובותיה היה בחזרה על גרסתה כי התובע אכל רמדיה בלבד וסרב לאכול מני מזונות אחרים. בחלק מהמקרים היו תשובות באם בלתי אמינות. כך, למשל, טענתה שלא דיווחה לטיפת חלב שהתובע אוכל תחליף בלבד כי "לא ידעתי שזה לא תקין" [226, 25] שאינה סבירה, בוודאי כשמדובר בילד שני במשפחה ומתנגשת עם הסברי התזונה שקיבלה בטיפת חלב ואף את דבריה שלה. במקרים אחרים התחמקה מלהשיב לשאלות הקשות שהופנו אליה, וכך נותרה השאלה כבדת המשקל – מדוע לא דיווחו מיד לאחר פרסום הפרשה כי התובע אכל רמדיה צמחית בלבד? ללא מענה. לא ניתנו הסברים לפער הגדול שבין הדברים שנכתבו על ידי גורמי המקצוע לבין גרסה זו. התשובה היחידה שחזרה על עצמה, בצורות שונות ובהקשרים שונים, היתה – "אני אמרתי ואחרים לא רשמו", אלא שתשובה זו אינה סבירה נוכח ריבוי הרישומים הן בטיפת חלב, הן בתיק הרפואי, הן באבחון הראשון במרפאתה של ד"ר פתאל ובמקומות נוספים. לא יתכן שאף אחד מהגורמים המקצועיים שבדקו את התובע במשך שנים, לעתים בהקשרים הנוגעים לתזונתו, לא רשם כי קיימת בעיה. בוודאי לאחר גילויה של פרשת רמדיה. בנסיבות אלו מצאתי כי עדות האם אינה אמינה ובלתי מבוססת. סוגיות נוספות היפוך נטל הראיה: לא מצאתי בסיס לדרישת התובעים להיפוך נטל הראיה, וממילא לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 41 לפקודת הנזיקין. העובדות הקשורות לנתבעות ידועות וברורות. המחלוקת נסבה כולה על עובדות המצויות בידיעת התובעים בלבד, והם, כאמור, לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את תביעתם. יובהר כי גם אם היה במקרה זה היפוך נטל הראיה היו הנתבעים עומדים בו שכן הוכח שהתובע אכל מזונות נוספים המכילים תיאמין. הפרעת הקשב ממנה סובל התובע: אין חולק כי קיימים ילדים ובוגרים הסובלים מהפרעת קשב הדומה להפרעה ממנה סובל התובע גם ללא קשר לחוסר בתיאמין. המחקר המרכזי המלמד על אפשרות להתפתחות הפרעה מסוג זה בשל חוסר מתיאמין הוא מחקרה של פרופ' פתאל עצמה, וכפי שמציינים הנתבעים – קיימים גם מחקרים אחרים. עיון בחוות דעתה של פרופ' פתאל מלמד כי לגישתה חוסר בתיאמין עשוי לגרום לספקטרום רחב של בעיות, ברם אין התייחסות ספציפית לתופעות מהן סובל התובע כאן. כל אלו מציבים קושי רב בקביעת קשר סיבתי בין סוג הבעיות מהן סובל התובע לבין חסר בתיאמין. חרף הקשיים הרבים הייתי נכון לקבל את גישתה המרחיבה (מאוד) של פרופ' פתאל, אולם במקרה הנוכחי קיימת בעיה נוספת שכן הוכח כי ראיות לבעיות שפתיות החלו כבר בשלב מוקדם ביותר וגם לגישת פרופ' פתאל לא ניתן לקשור אותו לתיאמין, וכדברי "אני לא חושבת שאז אפשר עדיין להעריך את זה שזה קשור [עמ' 119, 6]. יוער כי פרופ' פתאל הניחה שיתכן שהתחליף הפגום שווק עוד לפני תחילת יולי ברם עובדה זו לא הוכחה. בנסיבות אלו, מאחר ולא הוכח קשר סיבתי עקרוני בין הלקויות לבין חוסר בתיאמין (באופן כללי) וגם מהטעם הזה, לא הוכחה התביעה ויש לדחותה. יודגש, כי ממילא אינני מקבל את חוות דעתה של פרופ' פתאל משום שהיא מבוססת על גרסת התובעים כי התובע לא אכל מזון נוסף, ומשנשללה גרסה זו נשמטה הקרקע גם מתחת לחוות הדעת ככל שהיא נוגעת לתובע עצמו. הטיה נשנית: התובעים טוענים כי מקרה זה חל מבחן ההטיה הנשנית שנקבע בדנ"א 4693/05 בית חולים כרמל נ' עדן מלול [2010]. כידוע, בהתאם למבחן זה רשאי בית-המשפט לסטות מהכלל הרגיל של "מאזן הסתברויות" ולקבוע פיצוי יחסי גם אם התביעה לא הוכחה בכלים הרגילים, וזאת בהתקיים ארבעה תנאים: (1) מזיק (2) שיצר סיכון חוזר ומשותף (3) לקבוצת ניזוקים (4) בנסיבות בהן קיימת הטיה שיטתית בשימוש בכלל מאזן ההסתברויות. בית-המשפט הבהיר כי מדובר במצבים בהם התובע אינו יכול להוכיח קשר סיבתי ודאי בין הנזק לבין הפגיעה, ברם קיימים מחקרים סטטיסטיים המלמדים על כך שהתנהלות המזיק הגדיל מאוד את הסיכון לפגיעה, ואז יכול כל אחד מחברי הקבוצה לקבל פיצוי יחסי (השוו גם: דנ"א 6181/11 שירותי בריאות כללית נ' brown [2012]; אריאל פורת "אחריות הסתברותית לאחר פסק דין מלול" ספר שלמה לוין 375 (תשע"ג-2013)). אין ספק כי שלושת המבחנים הראשונים לקביעת הטיה נשנית מתקיימים. היינץ רמדיה יצרו סיכון משותף לקבוצה גדולה של ניזוקים. יתכן כי בעתיד או במקרים אחרים יתקיים אף המבחן הרביעי – אם כי בשלב זה לא הוצגו מחקרים סטטיסטיים ברורים שיתמכו בקיומה של הטיה שיטתית. מחקריה של פרופ' פתאל אכן יוצרים ראשית ראיה בהקשר זה, ומלמדים כי יתכן ומעגל הנפגעים גדול ממה שהיה ידוע תחילה, ברם גם הם אינם מציגים תמונה סטטיסטית ברורה של הטיה נשנית. אלא שכל אלו הם במישור התיאורטי, שכן במישור המעשי המבחן הרביעי אינו מתקיים בענייננו משום שהוכח שהתובע אכל מזונות כוללים תיאמין וגרסת ההורים בנוגע לקשר לפרשת רמדיה לא הוכחה. בנסיבות אלו אין כל תחולה למבחני ההטיה הנשנית. רק אם היתה מתקבלת גרסת ההורים בנוגע למזון והיתה מתגלעת מחלוקת בנוגע לקיומו של קשר סיבתי כללי בין בפגיעות לבין חוסר בתיאמין (כאמור בפסקה 60 למעלה) היינו נדרשים לסוגיית ההטיה הנשנית. לפיכך טענתה ההורים במישור זה נדחית. סוף דבר התובע טוען כי נפגע בפרשת רמדיה. תנאי לקבלת תביעתו היא כי יוכח שאכל כלכלה חסרת תיאמין, היינו – כי מזונו הורכב רובו ככולו מהתחליף הפגום. הוצגו ראיות רבות וכולן שוללות את גרסת ההורים ומחייבות את דחיית התביעה. בתקופה הרלוונטית היה שהתובע בן שנה ויותר – גיל בו רוב הילדים אוכלים מזון מגוון ולא תחליפי חלב בלבד. רישומים מזמן אמת מלמדים כי התובע אכן אכל באותה תקופה מזונות מגוונים. גרסת ההורים כי התובע אכל רמדיה צמחית בלבד וסירב לאכול מזונות אחרים הופיעה לראשונה בשנת 2008, חמש שנים אחרי גילוי הפרשה, וכל הדיווחים האוטנטיים מזמן אמת סותרים אותה. עד לביקורם השני אצל פרופ' פתאל מעולם לא התלוננו על כך שהתובע סרב לאכול אוכל רגיל ואין רישום על קשיים באכילה או על כך שאכל תחליף בלבד. גם התנהלות ההורים לאחר גילוי פרשת רמדיה מנוגדת לגרסתם כיום, שכן לא דיווחו לאיש על כך שתזונת התובע הורכבה בעיקר מרמדיה צמחית. התנהלות זו מלמדת, בסבירות גבוהה, כי תמונת תזונתו אכן הייתה שונה. למעשה אין אפילו ראיה ברורה לכך שהתובע אכל את התחליף הצמחי דווקא, שכן בתקופה הרלוונטית אכל מוצרי חלב, והרישומים לפני ואחרי גילוי הפרשה מצביעים על כך שאכל רמדיה צמחית רק עד גיל שמונה חודשים, כלומר ארבעה חודשים לפני שיווק התחליף הפגום. יתרה מכך, הוכח שבפועל שהה התובע במשך היום, מהבוקר עד לשעות אחר הצהריים, בגן ילדים ולא הובאו ראיות בנוגע לתזונתו שם. הואיל ולא הובאו ראיות לגבי מזו של התובע במרבית שעות היום כלל לא הוכחה התביעה. זאת ועוד, נמצא כי התובע לא גילה תסמינים ספציפיים או בלתי ספציפיים האופייניים לילדים שסבלו מחוסר בתיאמין דבר המטיל ספק בקיומו של מחסור שכזה, דבר המחליש מאוד את האפשרות כי אכן סבל מחסר בתיאמין. על כל אלו נוסיף כי קיימות ראיות לכך שבעיות בהתפתחות השפה הופיעו אצל התובע מגיל מוקדם, ללא קשר לפרשה, וכי יתכן שבעיות קשב וריכוז מהסוג מהן הוא סובל עשויות להופיע גם ללא קשר לחוסר בתיאמין. לפיכך, וגם אם נקבל את גישתה המחקרית של פרופ' פתאל כי חוסר בתיאמין עשוי לגרום לבעיות מסוג זה, עדיין לא הוכח הקשר הסיבתי הנדרש. המסקנה העולה מכל אלו היא שהתביעה לא הוכחה. נהפוך הוא. כל הראיות מלמדות כי גרסת ההורים אינה אמינה. מדובר בגרסה מאוחרת, שנשמעה חמש שנים אחרי האירועים, וסותרת את כל הראיות מזמן אמת. לפיכך אינני מקבל אותה. נוכח כל אלו אני מורה על דחיית התביעה. התביעה נדחית. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים בסך 10,000 ₪ לנתבעות 1-3 ו-5,000 ₪ לנתבעת 4. שיעור ההוצאות המופחת נקבע בשים לב למהות הצדדיים ולסיכון שנטלו על עצמם הנתבעים בשיווק הפורמולה הפגומה. פסק הדין מותר בפרסום למעט שמות התובעים שיפורסמו בראשי תיבות בלבד. הפרעות קשב וריכוזפרשת רמדיה