בפני תביעה בעוולה נזיקית של רשלנות, לסעד כספי על סך של 567,726 ₪. התובעים 2 ו-3 ביקשו להקים חברה אשר עיסוקה בייבוא של בתי עץ וצימרים מחו"ל ושיווקם בארץ. לצורך כך הוקמה, ביום 7.3.2005, התובעת 1, ד' אנד ג' בע"מ (להלן - החברה). במסגרת זו, ביקשה החברה לייבא בית עץ לדוגמא. בטרם הזמנת הדוגמא ושליחתה לארץ, פנו התובעים לנתבע, מכון התקנים הישראלי (להלן - מכון התקנים) על מנת ללמוד ולהבין את הדרישות הנלוות לתהליך הייבוא. לאחר פגישה עם נציג מכון התקנים, מר אבי בורשטיין (להלן - מר בורשטיין), הזמינו התובעים בית עץ לדוגמא ופעלו לייבואו לישראל. ביום 16.9.2005, הגיע הבית לדוגמא לישראל. משביקשו התובעים לשחררו מהמכס, נתקלו בסירוב מצד מכון התקנים. טענות התובעים לטענת התובעים, לאחר שבית העץ הגיע לנמל, הוא "נתקע" שם במשך זמן רב. מר שניידר, ראש מעבדות בניין במכון התקנים, סירב לשחרר את המוצר מהנמל. בסופו של דבר, כך לטענת התובעים, עלויות האחסנה, שהצטברו בשיעור של כ-1,000 ₪ ליום, מוטטו את המיזם, חברת צים רוקנה את המכולה ונפרעה מתכולתה. כל עלויות בית העץ, הוצאות ההובלה וההוצאות הנלוות ירדו לטימיון. לטענת התובעים, בטרם התחייבו לעלויות ייבוא המוצר לדוגמא, פנו אל מכון התקנים, על מנת לבדוק את כל התנאים המקדמיים, אותם יש לקיים בטרם ייבאו את בית העץ לדוגמא. נציג מכון התקנים פירט בפניהם בעל פה ואחר כך העלה על הכתב בתמצית את התנאים. לטענת התובעים, מר בורשטיין הסביר, כי בכדי לייבא את המשלוח הראשון לדוגמא, אין צורך בפרוצדורת התקינה לרשיון קבע, אלא המשלוח הראשון מקבל אישור על תנאי ממכון התקנים ובמהלך הרכבתו מתבצעות בדיקות על ידי מכון התקנים בשלב השלד ובשלב הגמר. לטענת התובעים, הסתמכו על הנחיותיו של בורשטיין, התקשרו עם מהנדס על מנת שיתחיל בהכנת תיק טכני הנדרש בכדי להשיג את רשיון הקבע ובמקביל פנו למפעל והחלו בפעולות הנדרשות במטרה לייבא את הבית לדוגמא וכן התחייבו לעלויות הכספיות הכרוכות בכך. לטענת התובעים, התובעת אף נערכה להרכבת הבית לדוגמא בארץ והוציאה לצורך כך כספים נוספים. לטענת התובעים, עם הגעתו לנמל, סירב מר שניידר, האחראי על ביצוע בדיקות התקינה ועל המעבדה של המכון, לשחרר את הבית. לטענת התובעים, העלה שניידר בכל פעם דרישות נוספות על מנת שניתן יהיה לשחרר את הבית לדוגמא. בכל פעם שעמדו בדרישותיו של שניידר, הועלו דרישות נוספות אשר לא צוינו קודם לכן. לטענת התובעים, אי-שחרורו של הבית לדוגמא במשך זמן כה רב, גרם לקריסת המיזם העסקי. הוצאות האחסנה, ההוצאות לעמיל המכס, עסקאות אשר היו עתידות להיסגר עם הצגת הבית לדוגמא נפלו בשל העיכוב והמוניטין של התובעת התרסק. משהגיעו הוצאות האחסון לפי כמה מעלות הבית לדוגמא, הפך שחרורו לבלתי אפשרי. לטענת התובעים, הסתמכו על הנחיותיו של בורשטיין והסיכומים עמו וכי בעקבות הסתמכות זאת, שינו מצבם לרעה. לטענת התובעים, מעשיו ומחדליו של מכון התקנים, גרמו להם לנזקים רבים ובלתי הפיכים. החברה איבדה את המוניטין שעמלה זמן רב כדי לבנותו, היא הצטיירה כחברה לא אמינה, אשר אינה עומדת בהבטחותיה, כך שלקוחות פוטנציאלים עמם יצרה קשר לא היו מעוניינים להמשיך ולהתקשר איתה עסקית. טענות הנתבע - מכון התקנים על פי טענת מכון התקנים, נזקי התובעים, ככל שנגרמו, מקורם בעובדה, כי שני אנשים, חסרי ניסיון וידע ביבוא, החליטו לנסות את מזלם ביבוא בתי עץ מרוסיה. זאת ללא ניסיון והכשרה וללא היעזרות בייעוץ מקצועי כמקובל על ידי סוכן מכס מורשה. לטענת מכון התקנים, התובעים ביקשו לבצע ייבוא לישראל, וזאת ללא שהכינו את המסמכים הדרושים מראש וכמקובל. התובעים לא מילאו אחר ההדרכה שקיבלו, לא ניסו ללמוד כיצד יש לייבא טובין למדינת ישראל, באמצעות המידע שהמכון מספק לציבור דרך אתר האינטרנט שלו, ולא התייעצו עם אנשי מקצוע בעלי ניסיון ביבוא דומה. לטענת המכון, תפקידו, בין היתר, הוא להבטיח, כי מוצרים שאינם בטיחותיים לא יוכנסו לישראל. בית מעץ שאיננו עומד בתקני אש הוא בית מסוכן, וחובתו של מכון התקנים כלפי הציבור קודמת לחובתו לדאוג לאינטרסים הכלכליים של היבואנים. ההסדר המאפשר יבוא דוגמא ללא אישור מכון התקנים, אלא באישור משרד התמ"ת, אינו מאפשר יבוא בתי עץ ללא הבטחה, כי הדרישות המתייחסות לעמידה באש - התמלאו. פקידי משרד התמ"ת הפנו את התובעים למכון על מנת לבדוק נושא זה. לטענת מכון התקנים, נהג בתובעים כפי שהוא נוהג בכל היבואנים של בתי עץ, הדרישות שדרש מהם היו ענייניות, מקצועיות, הגיוניות וסבירות. לו התובעים היו פועלים כפי שיבואן סביר היה פועל באותן נסיבות, היו מצליחים לקבל אישור לשחרור בית העץ, על תנאי, ללא כל קושי וניתן היה לבצע את בדיקות העמידה בתקני אש. הבעיה הייתה, שהתובעים לא פעלו כפי שהדריך אותם מר בורשטיין ובמקום לפנות למר שניידר וליתר הגורמים אליהם הופנו במכון מראש, הם עשו כן רק לאחר שהמכולה הגיעה לנמל, ובמצב דברים זה הזמן פעל לרעתם. לטענת מכון התקנים, עובדי המכון עשו כל מאמץ כדי לסייע לתובעים למלא אחר הדרישות, וסיפקו את כל ההסברים פעם אחר פעם. עובדי המכון אף יצאו מגדרם כדי שהתובעים יוכלו לשחרר את המשלוח דרך משרד התמ"ת, אולם התובעים לא עמדו גם בדרישות שהציב משרד התמ"ת. יותר מכך, לא ניתן היה לעשות. העדים מטעם התובעים העידו התובע 2, ד"ר גרגורי פילר, מר דוד ג'ינו, מר איליה קשפר, מהנדס, ומר אמנון פולינובסקי, פקיד רישוי בחב' עמילות מכס. מטעם מכון התקנים העידו מר בורשטיין ומר שניידר. דיון אין מחלוקת, כי בטרם החלו בהליך הייבוא, פנו התובעים אל מכון התקנים, על מנת ללמוד את הליך התקינה של בתי העץ אותם ביקשו לייבא וכי נערכה פגישה בין נציג התובעים, מר דוד ג'ינו, לבין נציג הנתבע, מר בורשטיין. על שנאמר באותה פגישה חלוקים הצדדים. על פי גרסת התובעים, כפי שהצהיר עליה מר דוד ג'ינו: 7. בורשטיין הנחה אותי כי בכדי להשיג רישיון ליבוא קבע, עלינו להכין תיק טכני לפי מפרט 422 וכן להביא קיר לדוגמא (אב טיפוס) במידות ספציפיות שפורטו ולהעבירו לבדיקת אש אצל מהנדס המכון העונה לשם ריכרדו. 8. עוד הנחה אותי כי בכדי לייבא בית לתצוגה בלבד כמשלוח ראשון, אין אנו נדרשים לכל הפרוצדורה הנ"ל, אלא המשלוח הראשון מקבל אישור המכון על תנאי ולאחר מכן נעשות בדיקות באתר הבניה בעת ההקמה בשלב השלד והגמר. לבסוף אמר לי כי לאחר שבית העץ יגיע לנמל יש לפנות לדני שניידר, מנהל המעבדה במכון בכדי לפעול פרוצדוראלית לשחרור בית העץ לדוגמא מהנמל. 9. את כל הנחיותיו העלה על הכתב בכתב ידו הוא ועל פי ניסוחו הוא.... לעומת זאת, הצהיר מר בורשטיין, כדלהלן: 3. נציג התובעת 1, מר דוד ג'ינו, נפגש עימי במשרדי. במסגרת הפגישה התבקשתי לפרט את הפרוצדורה הכרוכה בהשגת רישיון קבע לייבוא של בתי עץ. פירטתי בפני נציג התובעת 1, בכתב, את הדרישות לגבי יבוא קבע של בתי עץ (אני מפנה לסעיפים 1 עד 4 במכתבי). כאשר התבקשתי על ידי נציג התובעת 1 לפרט מהן הדרישות לגבי יבוא של דוגמא בודדת, הפניתי אותו למר דני שניידר ולא פרטתי מעבר לכך (אני מפנה לסעיף 5 למכתבי) (הדגשות במקור). כאמור בתצהירים, העלה מר בורשטיין את תוכנה של הפגישה בינו לבין מר ג'ינו, על הכתב. בסעיפים 3-1 לסיכום הפגישה, פירט מר בורשטיין את הפרוצודרה הכרוכה בקבלת רישיון קבע ליבוא של בתי עץ. בסעיף 4 פרט מר בורשטיין, את הפרוצדורה הנוגעת למשלוח הראשון, אשר מקבל אישור על תנאי. בסעיף 5, מתייחס מר בורשטיין לייבוא דוגמא. על פי גרסת התובעים, הובהר להם על ידי מר בורשטיין, כי יש "לתאם" עם מר שניידר את שחרור הדוגמא, לאחר שהדוגמא מגיעה לארץ. לעומת זאת, על פי גרסת הנתבע וכפי שהעיד מר בורשטיין, נכתב בסיכום הפגישה, "בפירוש שלצורך דוגמא הוא צריך לתאם עם דני שניידר" (עמ' 45 לפרוטוקול). לטענת מר בורשטיין, לא פירט בפני מר ג'ינו דבר, מעבר לכך שלצורך הבנת פרוצדורת הבאת דוגמא, יש לפנות למר שניידר. מר ג'ינו נחקר על כך בחקירתו הנגדית: ש. אני אומר לך שבורשטיין אמר לך: מה אתה צריך לעשות? לך לספריה של מכון התקנים ותסתכל על מפמ"ח 422 סעיף 106. כמו כן, הוא אמר לך שבנושא של חובת בדיקת אש - תתיעץ עם מהנדס ריקארדו. בקשר לבית לדוגמא - הוא אמר לך לפנות לדני שניידר. ת. זה מה שאתה אומר. אתה מנסח את זה לא כפי שאני דיברתי אתו. כמו שהוא אמר, הלכנו לקנות את הספר בספריה. קנינו אותה. כמובן שהיה כתוב לי שם להכין תיק טכני ושרטוטים אבל לא הייתי צריך את זה באותו השלב. הוא אמר לי שכאשר מגיע משלוח ראשון הוא מדבר על אישור על תנאי. המעבדה מבצעת בשטח, באתר הבנייה, בעת ההקמה. דוגמא לתאם עם שניידר, אבל שניידר לא רצה בשום אופן להוציא את הדוגמא מהנמל (עמ' 40-39 לפרוטוקול). ש. האם בורשטיין אמר לך: תתחיל את הפרוצדורה רק אחרי שהסחורה מגיעה לארץ, או שכדאי לך להתחיל לקנות את המפרט וללמוד מה לעשות עוד לפני שהסחורה מגיעה לארץ? הלוא אתם דיברתם בנוסף למה שמופיע. ת. ישבנו בין רבע שעה לחצי שעה. שאלתי אותו מה הפרוצדורה להבאת בית לדוגמא לצורך ייבוא. אמרתי לו שירשום לי בדיוק, כדי שאני לא אטעה. הוא רשם לי את נספח א' (עמ' 36 לפרוטוקול). קראתי את עדויות הצדדים בעניין ואת האמור בסיכום הפגישה ושוכנעתי, כי מר בורשטיין הפנה את התובעים למר שניידר וכי לא הנחה את מר ג'ינו, כי יש להמתין עד להגעת הבית לדוגמא ארצה בטרם ייפנו אל מר שניידר על מנת "לתאם" את שחרור הדוגמא. תשובתו של מר ג'ינו לשאלה ישירה שנשאל לגבי המועד בו המליץ לו מר בורשטיין לפנות למר שניידר הייתה מתחמקת ולא נענתה. כאמור לעיל, בסיכום הפגישה מונה מר בורשטיין באופן מפורט את הדרישות לקבלת רישיון לייבוא קבע, אך בכל הנוגע לבית לדוגמא כתב מר בורשטיין, כדלהלן: "5. דוגמה לשחרור - לתאם עם דני שניידר דני שניידר 1) סעיף 106 תיק טכני" האמור בסיכום הפגישה אינו תומך בגרסת התובעים לפיה הובהר להם, כי יש ליצור קשר עם מר שניידר רק לאחר הגעת המשלוח הראשון לארץ וכי השחרור של הדוגמא איננו דורש דבר. ראשית, אין כל אינדיקציה בטקסט לכך, שהתובעים הונחו לפנות למר שניידר רק לאחר הגעת המשלוח של בית העץ לדוגמא. תיאום של שחרור דוגמא יכול שיעשה עוד בטרם נשלחת הדוגמא לארץ וזאת על מנת לחסוך זמן יקר. לו היו פונים התובעים למר שניידר, בטרם החלו בהליך ייבוא הדוגמא, היו יודעים במדויק מה נדרש מהם והיו יכולים להתארגן בהתאם. שנית, התרשמתי, כי לתובעים נאמר שבכל מקרה עליהם להכין תיק טכני שכן בסעיף 5 לסיכום הפגישה, העוסק בדוגמא לשחרור, נרשם "סעיף 106 תיק טכני". אם כן, יש לדחות את טענת התובעים, לפיה נאמר להם על ידי מר בורשטיין כי לא נדרשת כל פרוצדורה מיוחדת לשחרור הבית לדוגמא. בחקירה חוזרת נשאל התובע 2, ד"ר גרגורי פילר, מה הבין לגבי הדרישות לבית לדוגמא: "ש. נשאלת אם הבנת שצריך תיק טכני וענית שכן, לרשיון קבע. תבהיר מה הבנת לצורך בית לדוגמא? ת. לגבי בית לדוגמא אני הבנתי שלא צריך שום דבר, משחררים אותו מיד על תנאי כמובן עם כל המסמכים שמגיעים עם הקונטיינר, וכל הבדיקות עושים בשטח" (עמ' 23 לפרוטוקול). מהאמור עולה, כי גם ד"ר פילר בעצמו הבין שנדרשים מסמכים כלשהם לשחרור הדוגמא וכי בחר להסתמך על כך שיהיו אלה המסמכים שיגיעו ב"קונטיינר". תחת זאת, היה עליו לתאם את שחרור המוצר לדוגמא, היינו - לברר ולתאם את כל הנדרש ממנו לשחרר את המוצר לדוגמא, עוד בטרם הגיע המשלוח לארץ ולא להמתין עד להגעת בית העץ לארץ. האמור עולה הן מנוסח סיכום הפגישה עם בורשטיין והן מהגיונם של דברים, כפי שהיה צריך "ייבואן סביר" לעשות. כמו כן, מעיון בתצהירי התובעים ונספחיהם, לא ניתן להבין מתי פנו לראשונה למר שניידר ואף מתי נעשו הפניות האחרות שלהם למר שניידר. היעדר איפורמציה זו, מקשה על הבנת השתלשות הדברים ואינה מסייעת לתובעים. התובעים, אשר ביקשו לייבא בתי עץ, מבלי שהיה להם כל ניסיון קודם בכך, פנו למכון התקנים על מנת להבין את הליך התקינה. על פי עדותו של מר ג'ינו, הפגישה בינו לבין מר בורשטיין נמשכה כרבע שעה עד 30 דקות (עמ' 36 לפורטוקול). לא ניתן לטעון ברצינות, כי מי שהיה חסר כל ניסיון בייבוא, ישב במשך כרבע שעה ולכל היותר חצי שעה, עם נציג מכון התקנים, ולאחר שיצא מהפגישה סבר, כי הוא יודע את כל הדרוש לצורך יבוא בתי עץ. טענה זו אינה סבירה ואינה מתקבלת על הדעת. עדותו של מר בורשטיין, כי הפנה את מר ג'ינו למר שניידר על מנת ללמוד ולתאם שחרורו של בית בודד המיובא לצרכי דוגמא, מהימנה יותר מעדותו של מר ג'ינו. באשר לטענתם הנוספת של התובעים והיא - שמר שניידר שינה בכל פעם את דרישותיו והחמיר אותן, הרי שטענה זאת לא הוכחה. נהפוך הוא, מחומר הראיות ובמיוחד מהתמלילים אותם הגישו התובעים שוכנעתי, כי ככל שהיה שינוי כלשהו בדרישותיו של מר שניידר, הרי ששינוי שכזה בא על מנת לסייע לתובעים ולא להקשות עליהם. מחומר הראיות עולה, כי אדם המבקש להכניס לארץ מוצר בודד, כדוגמת בית העץ, יכול לפעול מול מכון התקנים, או - לפנות למשרד התמ"ת בבקשה לאישור יבוא אישי. התובעים, אשר התקשו להמציא את המסמכים הדרושים על מנת לעמוד בתנאי מכון התקנים, הופנו על ידי מר שניידר למשרד התמ"ת, אשר דרישותיו, כאשר מדובר בייבוא אישי של מוצר בודד, נמוכות מדרישות מכון התקנים. עם זאת, בכל מקרה, הן בייבוא אישי באמצעות התמ"ת והן בדרישות מכון התקנים, לא ניתן לשחרר את בית העץ מהמכס ללא רמה כלשהי של בדיקת עמידות באש. בייבוא אישי באמצעות התמ"ת, ניתן להסתפק, בשלב ראשון, בבדיקה אשר בוצעה על ידי מעבדה בלתי תלויה בחו"ל (עמ' 53 לפרוטוקול), כאשר בדיקת התעודה נעשית על ידי מכון התקנים עבור משרד התמ"ת. משכך, התבקשו התובעים להמציא תעודה, כי בדיקה שכזאת נערכה. בדרישה זו לא השכילו התובעים לעמוד. התובעים לא הצליחו להמציא אישור מעבדה בלתי תלויה. תחת זאת, המציאו התובעים אישור של המפעל המייצר את בתי העץ. בכך אין כדי לענות על הדרישות המינימאליות, לא של מכון התקנים ולא של משרד התמ"ת. התובעים הגישו תמלילי 3 שיחות אשר נערכו בין הצדדים. מתמליל השיחה בין ד"ר פילר לבין מר אמנון פולינובסקי (תמליל ש' א'), פקיד רישוי, אשר נשכר על ידי התובעים להדריכם בתהליך הייבוא, עולה, כי מר פולינובסקי בעצמו הבין את הדרישה לאישור מעבדה: "ד'ר גרוגורי פילר: הסופית הוא ככה, הוא דורש אישור מרוסיה על בדיקת מעבדה, על עמידת בית באש. הבדיקה הזאת לא קיימת, בגלל שלא ביקשנו לעשות כזה דבר. ולא היה, במכתב שהיה מבורשטיין - אמנון פולינובסקי: נכון, אבל אתה עכשיו- ד'ר גרוגורי פילר: עכשיו איך אני אעשה בדיקת מעבדה שקונטיינר כבר פה? אמנון פולינובסקי: יפה, אבל תשאל את הרוסים, יש להם בדיקה כזאתי" (עמ' 4-3 לתמליל ש' א'). בתמליל השיחה ש' ב' חוזר מר שניידר על הדרישה לאישור מעבדה חיצונית. ויודגש- מדובר כבר בדרישה מינימאלית שיש בה כדי להקל על התובעים. מר ג'ינו אינו משלים עם דרישה זו ומציע אלטרנטיבות: דוד ג'ינו: מה, אבל מה הדרישה שלך שאנחנו נוכל לבקש מהמפעל? דני שניידר: אז בוא תרשום, אני אגיד לך מה, אני לא שיניתי את דעתי מהיום הראשון. אני צריך תעודת בדיקה, עמידות אש. דוד ג'ינו: אבל קיבלת, שלחתי לך. דני שניידר: לא, קיבלתי הצהרה של היצרן. יש הבדל ענק בין תעודת בדיקה של מעבדה חיצונית לבין הצהרת היצרן. מה שנתת לי זה הצהרת היצרן שאיך טופל העסק. אני לא רוצה הצהרת היצרן, אני רוצה תעודת בדיקה, כשבתעודת בדיקה צריך להיות מפורט איזה תקן אירופאי ולא כתוב באופן כללי 'תקן אירופאי קלאס 7' שזה לא אומר לנו שום דבר. דוד ג'ינו: אבל רגע שניידר, אני, אם אני מוציא אותו, יש לי דוגמאות בשבילכם בכל מקרה. דני שניידר: לא מספיק, לא מספיק, לא מספיק. דוד ג'ינו: רגע, שנייה- דני שניידר: יש פה כללים ואתה חייב לעמוד בכללים, עוד יותר אם אתה רוצה בעתיד להיות יבואן" (עמ' 3-2 לתמליל ש' ב'). מר ג'ינו ממשיך להתווכח עם מר שניידר ושב ומציע, כי ייערכו בדיקות מהמשלוח הקיים ומר שניידר מסביר, כי נדרשת תעודת בדיקת אש ממעבדה בלתי תלויה (עמ' 4). מר ג'ינו לא מתייאש ושב ומציע, כי יישלחו דגימות עץ מהמפעל ברוסיה (עמ' 5), הכל רק לא להמציא את התעודה הנדרשת. משלא מתקבלות הצעותיו, מעביר ג'ינו את המשך השיחה לידי ד"ר פילר. הוויכוח ממשיך. הפעם מנסה ד"ר פילר לשכנע את מר שניידר, כי בעצם יש בידיו את המסמך הנדרש. מתוכן השיחה עולה, כי ד"ר פילר בעצמו אינו יודע מה תוכן המסמך שהמציא: "דני שניידר: ... כל מה שאני צריך לעשות זה לבדוק את המסמך, תעודת בדיקה של מעבדה, שאומרת שהמבנה עומד בתקן X מפורט וקיבל קלאס X מפורט. זה הכל. ד"ר גרגורי פילר: זה לא מה שהם כתבו?" (עמ' 7 לתמליל). ד"ר פילר, גם אינו יודע על פי איזה תקן נבדק המבנה על פי הצהרת היצרן (עמ' 8 לתמליל). המסקנה היא, כי התובעים הטוענים, שהנתבע התרשל כלפיהם, נחפזו להזמין את הבית לדוגמא, בטרם ביררו, מהו ההליך לשחרור הבית לדוגמא מהמכס. האחריות על התוצאה לכך היא על התובעים ולא על הנתבע. בשיחה נוספת בין מר ג'ינו לבין מר שניידר, חוזרים הדברים על עצמם: דוד ג'ינו: ... למה בכלל שלחתי אותי לדרורה מההתחלה? אנחנו, אני ואתה- דני שניידר: כי זה התהליך, כי זה התהליך. כבר מ-1992 זה התהליך. דוד ג'ינו: אבל אתה- דני שניידר: 13 שנה אנחנו משחררים יבוא בודד דרך דרורה. דוד ג'ינו: אבל בוא, בוא רגע, בוא נצא מנקודת הנחה- דני שניידר: ש? דוד ג'ינו: שהם לא עושים בדיקות מעבדה. אני רוצה לעשות אותם פה בארץ. דני שניידר: אבל אתה לא תוכל לקבל ממני כלום עד שלא תיתן לי את הדברים המינימאליים, ואתה לא נותן לי כלום. דוד ג'ינו: אז אני רוצה לתת לך אבל אתה לא עוזר לי. אני אומר לך, אני מביא לך דיסק של המפעל, אני מביא תכניות- דני שניידר: איזה דיסק? מה אני צריך את הדיסק של המפעל? מה יש בדיסק של המפעל? דוד ג'ינו: אתה תראה הכל, אתה, סרט..." (עמ' 5 לתמליל ש' ג'). יתרה מכך, מתמליל השיחות עולה, כי מר שניידר, ניסה ככל שניתן ללכת לקראת התובעים, אך אלו לא יכולים היו, או שלא רצו, לפעול על פי הנחיותיו. בהמשך השיחה מנסה מר ג'ינו, שוב, להציע חלופה להמצאת בדיקת מעבדה: דוד ג'ינו: אני רוצה לעשות בדיקת מעבדה פה בארץ. דני שניידר: יפה. דוד ג'ינו: אז בוא תעזור לי. דני שניידר: אז תביא לי, שאני אדע בינתיים מה יש לי בפנים, תביא לי קטלוג. אפילו קטלוג אתה לא מסוגל להביא לי. דוד ג'ינו: איזה קטלוג? של מה, של הבית? אני שלחתי לך בזה-, מה הבאנו. דני שניידר: שלחת לי תמונה מצ'וקמקת באי-מייל, נו באמת. דוד ג'ינו: אז אני, אז מה אתה רוצה שאני אביא לך, איזה קטלוג אני אביא לך אם הבאתי רק שלט? דני שניידר: תשאל את המפעל, המפעל בטח יודע מה הוא מדבר. חתכים שרטוטים שאני אדע על מה מדובר (עמ' 7-6 לתמליל ש' ג'). דומה, כי בבסיס טענות התובעים עומדת הנחה, כי היה מקום "להגמיש" את התנאים והכללים בכל הנוגע אליהם. בסיסה של הנחה זו אינו ברור. מכון התקנים הוא תאגיד סטטוטורי, אשר הוקם מכוח סעיף 2 לחוק התקנים, התשי"ג-1953, ומקיים פעולות שונות לרבות בדיקות מעבדה וכן פעולות מנהליות רבות לצורך מתן האישורים הנדרשים. סעיף 2א' לחוק התקנים מגדיר, כי: "מטרת המכון היא תקינה והבטחת רמה נאותה של טיב המצרכים...". מהאמור בחוק התקנים עולה, כי אישור ההתאמה לתקן הטובין המיובאים נדרש, במיוחד על מנת להבטיח שמירה על בריאות הציבור, בטיחותו, הגנה על איכות הסביבה ועוד. מתן אישור ההתאמה לתקן מצריך מכלול של בדיקות, מיונים ומערך פיקוח ובקרה, אותם עורך מכון התקנים. לתפקיד זה חשיבות רבה לטובת הציבור בישראל. על כן, אין לראות בעמידתו של המכון באמצעות מר שניידר, על קיום התנאים המינימאליים להבטחת בטיחותו של בית העץ, כמי שניסה להקשות על התובעים, אלא כמי שעמד על ביצוע בסיסי של הכללים אשר נועדו להבטיח את בטחון וטובת הציבור. על מנת שהתובעים יוכלו להתחיל ולשחרר את בית העץ לדוגמא מהמכס, היה עליהם להמציא מסמך אחד בלבד - תעודה בדבר בדיקת אש ממעבדה בלתי תלויה והתובעים, על אף שהיועץ מטעמם, מר פולינובסקי, סבר, כאמור לעיל, כי ניתן לקבל תעודה שכזאת מהיצרן בחו"ל, לא הצליחו להמציא את התעודה. סוף דבר לאור כל האמור, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. מכון התקניםיבואתקן (מכון התקנים)