בפניי בקשה מטעם ההמבקש לביטול פסה"ד שניתן נגדו ביום 27.12.07 בהיעדר הגנה. עובדות והליכים רלוונטיים: ביום 10.6.07 הגישה המשיבה נגד המבקש תביעה ע"ס 9,312 ₪ בסדר דין מהיר. מדובר בתביעת שיבוב כספית, אותה הגישה בגין תשלומי דמי ביטוח ששילמה למבוטחה לגבי נזקי רכוש שנגרמו לרכב המבוטח בתאונה מיום 30.10.04, כאשר, עפ"י הנטען בכתב התביעה, התאונה נגרמה באשמתו של המבקש, בשל האופן שבו נהג ברכבו בעת התאונה. זה המקום לציין, כי המבוטח של המשיבה הגיש תביעה משפטית נפרדת קודמת מצידו נגד המבקש, תביעה בבית משפט השלום בעכו בת"א 2849/05 (להלן - "תביעת המבוטח"). בתביעה זו תבע המבוטח מהמבקש לשלם לו פיצוי בגין כל נזקיו בתאונה, אך בהחלטה מיום 3.4.06 נמחקה תביעת המבוטח לבקשת המבוטח ובהסכמת ההמבקש, מבלי לפרט סיבת המחיקה. לאחר מחיקת תביעת המבוטח, הפעיל המבוטח את פוליסת הביטוח שלו אצל המשיבה, וקיבל ממנה פיצוי בגין נזקי רכבו בתאונה. יצוין, כי ב"כ המבקש בהליך שבפניי יצג את המבקש גם בהגנה מפני אותה תביעת המבוטח. ביום 27.12.07 ניתן, לבקשת המשיבה, פס"ד בהיעדר הגנה כנגד המבקש, וזאת על יסוד אישור מסירה אישית שבוצע ע"י רשות הדואר. באישור המסירה נרשם כי כתב התביעה וההזמנה לדין נמסרו למבקש עצמו, ועל גבי אישור המסירה מופיעה חתימת המקבל. ביום 24.1.08 פתחה המשיבה תיק הוצל"פ מס' 0112793085 נגד המבקש, לביצוע פסה"ד. ביום 21.2.08 הגיש המבקש בקשתו שבנדון לביטול פסה"ד (להלן -"בקשת הביטול"), בתיק בש"א 155353/08. הבקשה נתמכה בתצהירו של המבקש, ונטענו בה הטענות הבאות, בתמצית: המבקש מעולם לא קיבל את כתב התביעה והחתימה המופיעה על אישור המסירה לא נעשתה ע"י המבקש; בית משפט זה נעדר סמכות שיפוט מקומית לדון בתביעה, וסמכות זו נתונה לבית משפט השלום בעכו; המבקש אינו אשם בתאונה, והאשם בתאונה הוא מבוטחה של המשיבה. המשיבה לא התבקש למסור תגובה בכתב על בקשת הביטול, ולא הגישה תגובה כזו. ביום 31.3.08 נערך דיון ראשון בבקשת הביטול. הדיון נערך בפני כב' הרשמת מירה דהן (כתוארה אז). בדיון זה נחקר המבקש על תצהירו שבתמיכה לבקשת הביטול. לקראת תום הודיון הודיע ב"כ המבקש כי תביעת המבוטח נמחקה "בלא ששולם לו כל תשלום, וככל הנראה לאחר שהוא הבין שאכן גירסת הלקוח שלי, היא הנכונה. אנו נוכל להמציא הודעה על כך לבית המשפט". בעקבות הודעתו זו של ב"כ המבקש, הודיעה ב"כ המשיבה כי אם אכן תומצא הודעה כזו מטעם המבוטח בדבר נטילת אחריות על התאונה נשוא התביעה, תסכים המשיבה לביטול פסה"ד ללא צו להוצאות ולהעברת התיק לבית המשפט בעכו. בתום הדיון ולאור ההודעות הנ"ל של ב"כ הצדדים, ניתנה החלטה שנתנה לב"כ המבקש ארכה של 20 יום להמצאת הודעה כאמור בהודעתו הנ"ל. בהמשך הוגשה הודעת ב"כ המבוטח מיום 7.4.08, שלפיה המבוטח "בחר בזמנו למחוק את התביעה ולהפעיל את הביטוח שלו בלי שיחזור בו מהטענות שבכתב התביעה" ושלפיה "המבוטח רצה לקבל את כספי הביטוח בזמן הקצר ביותר ולכן הותיר את עניין התביעה לחברת הביטוח על אף ההפסד שהיה כרוך בכך". ביום 17.6.09 נערך דיון שני בבקשת הביטול, גם הוא בפני כב' הרשמת מירה דהן (כתוארה אז). לדיון זה התייצבה רק ב"כ המשיבה והודיעה כי ב"כ המבקש הודיע לה ערב הדיון כי לא יוכל להתייצב לדיון עקב פטירת קרוב משפחתו, ובנסיבות התבקשה בהסכמה דחיית הדיון. בהחלטה שניתנה בתום הדיון נדחה הדיון בבקשת הביטול, כמבוקש וכמוסכם. ביום 23.11.09 נערך בפניי דיון שלישי בבקשת הביטול, וזאת לאחר שהטיפול בתיק עבר אליי עקב התמנותו של כב' הרשמת מירה דהן לשופטת. הצדדים התייצבו הפעם כולם לדיון. בדיון זה ניסיתי להביא הצדדים לפשרה, ללא הצלחה. בנסיבות, סיכמו הצדדים בע"פ טענותיהם. דיון ומסקנות: תחילה מן הראוי להציג את מסגרת הדיון בבקשת הביטול. המסגרת הנורמטיבית: תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות"), שבה מעוגנת סמכותו של בית המשפט לבטל פס"ד שניתן בהיעדר הגנה, קובעת כך: "ביטול החלטה על פי צד אחד ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם." בקשה לביטול פס"ד חייבת להיתמך בתצהיר לגבי כל העובדות הנטענות בה, שאחרת תידחה הבקשה, אלא במקרים חריגים (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954)). בהלכה הפסוקה נעשתה אבחנה בין שני סוגים עיקריים של מקרים לגביהם מתבקש ביטול לפי תקנה 201 הנ"ל: מקרים שבהם פסה"ד פגום בהליך נתינתו ומקרים שבהם פסה"ד בלתי פגום, כאשר הפגם המדובר מתבטא בדרך-כלל בכך שמסירת כתב הטענות שעל בסיסה ניתן פסה"ד בוצעה שלא כדין, אם כי הפגם עשוי להתבטא גם בדברים אחרים, למשל בכך שפסה"ד בהיעדר הגנה ניתן למרות שבמועד מתן פסה"ד היה קיים בתיק ביהמ"ש כתב הגנה, שהוגש באיחור (ראו: ע"א 12/86 עיזבון ריגלר נ' קזרו, פ"ד מב (3) 422 (1988)). לכל אחד משני סוגי המקרים הנ"ל נתייחד דין שונה, כמפורט להלן. ביטול מחובת הצדק: במקרים מן הסוג הראשון הנ"ל (מקרים שבהם פסה"ד פגום בהליך נתינתו) ההלכה היא שביהמ"ש חייב לבטל את פסה"ד, אך ורק לאור הפגם שדבק בו וללא התייחסות לטענות בעל הדין שכנגדו ניתן פסה"ד ולסיכויי הצלחתן להתקבל וללא התייחסות לשאלה אם פסה"ד מוצדק לגופו של עניין. ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק" (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954); רע"א 5664/09 עו"ד הניג נ' פוריץ (פורסם באתרים משפטיים, 14.10.09)). ביטול על-פי שיקול דעת ביהמ"ש: במקרים מן הסוג השני הנ"ל (מקרים שבהם פסה"ד לא פגום בהליך נתינתו) ההלכה היא שביהמ"ש לא חייב לבטל את פסה"ד, אלא נתון בידיו שיקול דעת רחב אם לבטלו, כאשר שיקול הדעת צריך להתחשב בשתי השאלות הבאות: השאלה מהי סיבת מחדלו של בעל הדין להגיש את כתב הטענות במועד או להתייצב במועד (להלן - "שאלת סיבת המחדל"); והשאלה מהו הסיכוי שטענות בעל הדין שחדל לגופו של עניין יתקבלו, אם ייבוטל פסה"ד (להלן - "שאלת סיכויי ההצלחה"). עפ"י ההלכה הנוהגת, שאלת סיכויי ההצלחה היא השאלה החשובה יותר, וזאת מאחר, שבעוד שברגיל ניתן "למחול" לבעל הדין על מחדלו אם ניתן לפצות את בעל הדין שכנגד בפסיקת הוצאות על הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לו בשל המחדל, הרי שאין צידוק ענייני לבטל פס"ד אם ברור מראש שגם אם ייבוטל פסה"ד צפוי להינתן לאחר-מכן פס"ד דומה לאור היעדר טענות ראויות לגופם של דברים (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954)). יחד עם זאת, "יהיו מקרים בהם המחדל הוא כה משמעותי עד שיהא בו כדי להאפיל על התשובה לשאלה השניה" (ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 6.4.08)). מודגש, כי, בהתאם להלכה הפסוקה, יש לברר במסגרת בקשה לביטול פס"ד בהיעדר הגנה את שתי השאלות הנ"ל, בבחינת תנאים מצטברים לביטול פסה"ד, אולם די בקביעה שלא מתקיים אחד משני התנאים כדי לדחות את הבקשה ובמקרה כזה אין צורך בבחינת התקיימות התנאי השני (ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 2.2.09); רע"א 6379/09 פלוני נ' פלונית (פורסם באתרים משפטיים, 19.8.09); רע"א 4861/09 שחיבר נ' לוי (פורסם באתרים משפטיים, 4.10.09). כך, למשל, באותן הלכות (רע"א 2201/09 + 6379/09 + רע"א 4861/09) קובע בית המשפט העליון כי כאשר בחינת הדברים מלמדת שמחדלו של בעל הדין להתגונן נגוע בזלזול בהליכים המשפטיים הרי שדי בכך כדי להביא לדחיית בקשתו לביטול פסה"ד ואין צורך לבחון כלל את שאלת סיכויי ההצלחה; וכך גם, למשל, בהלכה הנ"ל ב-רע"א 6379/09 קובע בית המשפט העליון כי בהיעדר כל הסבר למחדל אי-ההתגוננות במועד, אין להידרש לסיכויי ההגנה. בבירור שאלת סיבת המחדל יש להתחשב בשאלת המשנה הבאה: האם המחדל נובע מזלזול בבית המשפט וללא כל סיבה סבירה, שאז הנטיה היא לדחות את הבקשה לביטול פס"ד (אלא אם הדבר יגרום ל"עיוות דין בולט"), או שמא נובע המחדל מ"צירוף נסיבות אומלל", מאי-הבנה או מהיסח דעת או אף מרשלנות מסוימת מצד בעל הדין או בא-כוחו, שאז הנטיה היא לקבוע שיש בסיבת מחדל מסוג זה כדי להביא לביטול הבקשה לביטול פס"ד, בתנאי כמובן שמתקיים גם התנאי השני בדבר סיכויי ההצלחה (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431 (1983); ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 2.2.09); רע"א 4861/09 שחיבר נ' לוי (פורסם באתרים משפטיים, 4.10.09). ואילו בבירור שאלת סיכויי ההצלחה המבחן הוא מבחן של הגנה אפשרית, ולאו דוקא בטוחה. הנטל המוטל על המבקש הוא לשכנע שלכאורה יש לו הגנה אם יוכיח אותה, ואין על המבקש בשלב הבקשה לביטול פסה"ד להוכיח ממש את הגנתו (ע"א 276/62 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד יז 349 (1963); ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431 (1983)). יצוין, כי בעל דין שמבקש לבטל פס"ד מחובת הצדק בטענה שכלל לא קיבל את כתב הטענות, לוקח בכך סיכון, שאם ייקבע (בניגוד לטענתו) שהוא כן קיבל את כתב הטענות, כי אז הבקשה תידחה אך בשל כך שלא מתקיים בבקשת הביטול התנאי ההכרחי הראשון הנ"ל בדבר הצבעה על סיבת המחדל שבאי-הגשת כתב הטענות במועד (רע"א 6379/09 פלוני נ' פלונית (פורסם באתרים משפטיים, 19.8.09)). יש לציין, כי, באופן כללי, הפעלת סמכותו של בית המשפט לפי תקנה 201 לתקנות צריכה להיעשות תוך מתן משקל רב לזכות הגישה לערכאות ותוך חתירה לתוצאה מידתית, כך שעל בית המשפט לשאוף ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט תוך ריפוי מחדלים דיוניים בהטלת הוצאות (ראו: רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על, פ"ד נה (5) 43 (2001); רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה - ירושלים, פ"ד נה (4) 198 (2001); רע"א 3521/04 רוזנפלד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 16.1.05). יחד עם זאת, ההתחשבות הנ"ל בזכויותיו הדיוניות של בעל הדין אינה בלתי מוגבלת, וכאשר בעל הדין מפגין זלזול בהחלטות ובהליכים הדיוניים, בית המשפט לא ייעתר לבקשה לביטול פסה"ד, כאשר בית המשפט מבהיר שהגשמת ערך חתירת המשפט לאמת ולצדק צריכה להיעשות על בסיסם של הכללים הפרוצידוראליים (ראו: ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 6.4.08); רע"א 7151/09 שלומוביץ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (פורסם באתרים משפטיים, 1.10.09)). מן הכלל אל הפרט: המבקש טוען, למעשה, כטענה עיקרית, כי יש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק, שכן המבקש כופר בכך שנמסרו לו מסמכי התביעה ומכחיש את חתימתו על אישור המסירה. לאחר שעיינתי בכל מסמכי טענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי למסגרת הנורמטיבית הנ"ל וליישומה על נסיבות המקרה הנדון, באתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. בית המשפט נתן פס"ד בהתבסס על מסירה אישית שבוצעה ע"י רשות הדואר ובהתבסס על אישור מסירה שרשום בו מפורשות שמסמכי התביעה נמסרו למבקש עצמו ובאישור המסירה אף מופיעה חתימה הנחזית להיות חתימה של המבקש עצמו. המצאה זו נעשתה במצוות תקנה 475א(א)(2) לקנות סד"א. עפ"י סעיף 57ג לפקודת הראיות, חזקה על דבר דואר הנשלח באמצעות רשות הדואר כי הוא נמסר לייעדו, אם הוא נשלח בדרך הרגילה בה נשלחים דברי דואר. חזקה זו, שחלה כאמור בנסיבות של משלוח דבר דואר בדואר רגיל, חלה ביתר שאת בנסיבות המקרה שלנו, שבו המשלוח נעשה בדואר רשום עם אישור מסירה, ועל גבי אישור המסירה ציין הדוור מטעם רשות הדואר כי דבר הדואר נמסר לנמען עצמו והאישור אף נושא חתימת הנמען עצמו. לטעמי, בנסיבות העניין, לצורך סתירת הרשום באישור המסירה ותוקפו, היה על המבקש, שנטל ההוכחה בדיון בבקשת הביטול מוטל עליו, להזמין לחקירה בפני בית המשפט את הדוור שביצע את המסירה ואת הרישום באישור המסירה, ומשהמבקש, מסיבותיו, בחר שלא לעשות כן, לא ניתן לקבל טענותיו שמבקשות לשלול את תוכן ואת תוקף אישור המסירה. ב"כ המבקש טען בסיכומיו כי תמוה שמשרד ב"כ המשיבה לא ביקש לזמן את הפקיד שביצע המסירה, אך, כאמור, בנסיבות העניין סבורני שחובת זימון הדוור מוטלת על המבקש, ולא על המשיבה, ולכן עובדת אי-הזימון צריכה להיזקף לחובת המבקש. מעבר לעובדה שהמבקש לא זימן לחקירה את הדוור ושלכן הוא מנוע מלתקוף את אישור המסירה, יש בנסיבות המקרה שלנו אינדיקציות לכך שהמבקש אכן קיבל המסירה בפועל, למרות דבריו: ראשית, אישור המסירה נחזה להיות חתום ע"י המבקש; שנית, המבקש מאשר כי הוא מתגורר בפקיעין, הישוב הרשום גם באישור המסירה (לא מצוין באישור המסירה כל רחוב, וגם המבקש בחקירתו בדיון ביום 31.3.08 לא טען שכתובתו כוללת שם של רחוב); שלישית, מכתב התראה מיום 20.9.09 (מוצג מש/1) ששלחה המשיבה למבקש, גם כן לפקיעין, הגיע לייעדו וב"כ המבקש ענה על מכתב זה במכתב תגובה מיום 9.11.06 (מש/2); רביעית, האזהרה בתיק ההוצל"פ נשלחה למבקש גם כן לפקיעין, ונמסרה לו שם. הנה כי כן, דברי דואר שנשלחו למבקש, הן לפני הגשת התביעה והן לאחר מתן פסה"ד, כולם לאותה כתובת וכולם ע"י רשות הדואר, הגיעו לידי המבקש, ולכן לא סביר להניח שדווקא מסמכי התביעה, שנשלחו גם הם לאותה כתובת וגם כן ע"י רשות הדואר, לא הגיעו לייעדם, מה גם שמסמכי התביעה נשלחו בדואר רשום עם אישור מסירה כאמור. בנסיבות אלו, משדחיתי את טענת המבקש כי לא קיבל את מסמכי כתב התביעה, מתחייבת לפי ההלכה הפסוקה הנ"ל הקביעה, כי פסה"ד ניתן כדין וכי יש לדחות את בקשת הביטול, אך בשל כך שלא נעשתה בה כל התייחסות לסיבת מחדל אי-הגשת כתב ההגנה במועד (ראו רע"א 6379/09 פלוני נ' פלונית (פורסם באתרים משפטיים, 19.8.09)). מעבר לצורך יצוין, כי מתעורר ספק גם לגבי שאלת קיומה של טענת הגנה אפשרית למבקש: ראשית, בניגוד למה שניתן היה בהחלט להבין מדברי ב"כ המבקש בדיון ביום 31.3.08, המבוטח של המשיב כלל לא מאשר כי הוא (המבוטח) אשם בתאונה והתברר כי חזרתו מתביעת המבוטח נבעה משיקולים מעשיים בלבד של קבלת פיצוי מהיר על נזקי התאונה; שנית, על פניו, קיימת בעייתיות בגרסתו של המבקש לגבי נסיבות התאונה: המבקש טוען כי רכבו היה במצב עצירה וכי רכבו של מבוטח המשיבה נסע ופגע ברכב המבקש מאחור, פגיעה בוו המצוי בחלקו האחורי של רכב המבקש. אך לפי תמונות הרכב הניזוק שצורפו לכתב התביעה, הפגיעה ברכב הניזוק ממוקדת בדופן ימין של הרכב הניזוק (באזור דלת אחורית בצד ימין של הרכב), ולכן סביר שהפגיעה נעשתה ע"י רכב שהיה בנסיעה בעת פגיעתו ברכב הניזוק, ולא כנטען ע"י המבקש (לא סביר שצד ימין של רכב נוסע יפגע ברכב חונה ויגרום למעיכה פנימה של פח הדלת). אשר על כן: בקשת המבקש לביטול פסה"ד - נדחית. המבקש ישלם למשיבה הוצאות ההליך והדיונים בסך 2,500 ₪ + מע"מ. ההליכים בתיק הוצל"פ 0112793085 יישופעלו, ככל שעוכבו ההליכים. המצאת כתבי בי דין