א. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אלון) מיום 23.2.05 בבר"ע 785/04 לדחות את בקשת המבקשת ליתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בקרית גת (השופט פולוק) מיום 1.11.04 בבש"א 166/04 בתיק עיקרי ת"ק 399/03; בהחלטה זו נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק דין בהיעדר הגנה שניתן על ידי בית המשפט לתביעות קטנות בקרית-גת (השופטת וולפסון) ביום 29.4.04 בתיק ת"ק 399/03, בגדרו נפסק כי על המבקשת לשלם למשיב סך של 6,940 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט. ב. (1) המשיב תבע את המבקשת לתשלום 7,240 ש"ח בגין שכר טרחה והוצאות שהוציא לטענתו במסגרת יעוץ שהוזמן הימנו על ידי המבקשת. המבקשת הגישה כתב הגנה, אך לא התייצבה לדיון. עקב כך ניתן נגדה פסק דין בהיעדרה. בקשת המבקשת לביטול פסק הדין נתקבלה על ידי בית המשפט בתנאי שתפקיד סך של 500 ש"ח. הסכום הופקד. המבקשת לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון המחודש שנקבע בעניינה. בעקבות זאת ניתן נגדה אף הפעם פסק דין בהיעדרה. המערערת שבה וביקשה את ביטול פסק הדין. היא טענה כי לא קיבלה הזמנה לדיון, וכי מתן פסק הדין נודע לה אך מאזהרה שקיבלה מלשכת ההוצאה-לפועל, וזו התייחסה לטענתה לפסק הדין הראשון שבוטל. (2) בית המשפט לתביעות קטנות דחה את הבקשה לביטול פסק הדין השני, נוכח קיומו של אישור מסירה בתיק לפיו הוזמנה המבקשת לדיון כדין. (3) בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחתה, בנימוק קיומו של אישור מסירה ובהיעדר תצהיר או עובדה כלשהי לסתרו. (4) כנגד החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית, בה נטען כי המבקשת לא ליוותה את בקשתה בתצהיר מפאת היעדר חובה על פי דין לעשות כן, וכן כי לא התייצבה לדיון השני מחמת שלא קיבלה הודעה לגביו. בהקשר זה נטען כי אישור המסירה שנזכר מתייחס, ככל הנראה, לדבר דואר שקיבלה המבקשת בנוגע להחלטת בית המשפט בדבר ביטול פסק הדין הקודם, ואינו מתייחס להודעה על קיום הדיון השני. עוד נטען בבקשה, כי המבקשת לא הגישה כתב הגנה לקראת הדיון השני, מאחר שהגישה כבר כתב הגנה לקראת הדיון הראשון. בנוסף נטען, כי באמתחתה של המבקשת טענת הגנה טובה לגופה של התביעה, וכי יהא זה מן הצדק לאפשר לה את יומה בבית המשפט. ג. (1) המדובר בעניין שאינו חורג מדל"ת אמותיה של מחלוקת הצדדים, ולכן אינו מאותם שלגביהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123), אך סברתי תחילה שמא משיקולי צדק, ונוכח תקלות מרובות שאירעו, יש מקום לפתוח פתח לרשות ערעור ולהחזיר את התיק לשמיעה. אולם, משעיינתי בו, מצאתי כי לא כן, וכי אין בידי להיעתר לבקשה. (2) מטבע הדברים, הוגבל השדה הערעורי בתחום התביעות הקטנות, בדין ובגדרי השכל הישר, ואף לבית המשפט המחוזי הערעור (הראשון) הוא ברשות בלבד (סעיף 64 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984), ונקבעו מועדים קצרים - 15 יום - להגשת הבקשה: תקנה 16(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז-1976. מקל וחומר, כשהמדובר בגלגול שלישי, שהגישה תהא במשורה שבמשורה (ראו גם רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (טרם פורסם) והאזכורים דשם). בא כוח המבקש אף מציין בהגינותו את הקושי בדיון בגלגול שלישי. (3) באשר לבקשה לביטול פסק הדין (תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)), עליה להיות מוגשת תוך 7 ימים מיום המצאת ההחלטה; תקנה 12 מקבילה במהות (למעט המועד) לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי. לעניין תקנה אחרונה זו יש לתמוך ככלל בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר בתצהיר, לפי תקנה 241 (ראו זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מה' 7, בעריכת ש' לוין, סעיף 579 עמ' 742; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 8, 340; ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395, 398 (השופט - כתארו אז - זוסמן). כפי שמציין המחבר זוסמן (שם, הערה 65), יתכנו מקרים יוצאים מן הכלל בהם יהא התצהיר מיותר, כגון שאפשר ללמוד את העובדות לגבי אי ההתייצבות מתיק בית המשפט. אכן, שעה שהמדובר בתביעות קטנות, ביקש המחוקק להקל על בעלי הדין ככלל, בפישוט הפרוצדורה: ראו סעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט; ש' לוין, פרוצדורה אזרחית, סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט, 97. יתכן שבית המשפט לתביעות קטנות, בשיקול דעתו, ימצא כי במקרים מסוימים ניתן להקל על מתדיינים שככלל אינם מיוצגים ולא לדרוש תצהיר, כשהעובדות מחוורות על פניהן, ואולי במקרים מסוימים יועדו המבקשים ביטול וייחקרו בבית המשפט גופו. (4) באשר להליך הערעורי, המחבר לוין מעורר (שם, עמ' 100) את השאלה אם ניתן כל עיקר לערער על פי סעיף 64 לחוק, אף לאחר מתן רשות, על החלטה לדחות בקשה לביטול פסק דין בתביעות קטנות שניתן על פי צד אחד, דבר שמתקין תקנות השיפוט בתביעות קטנות (תקנה 16(א)) סבר כי הוא אפשרי; זאת, שכן סעיף 64 לחוק מאפשר ערעור ברשות רק על פסק דין, וספק אם החלטה כזאת היא בחינת "פסק דין". ראו גם פסק דינו של בית משפט זה ברע"א 292/93 סרבוז נ' אופק, פ"ד מח(3) 177, בו הוחלט ברוב דעות כי אין אפשרות - מחוסר סמכות - לבקש רשות ערעור על החלטה של בית משפט לתביעות קטנות הדוחה בקשה לביטול פסק דין, שכן זו "החלטה אחרת", שעליה אין מקום להשיג בגדרי תביעות קטנות אלא במסגרת פסק הדין הסופי. הכרעה זו מ- 1994 (ברוב דעות השופטים ברק, בך וד' לוין אל מול השופטים ש' לוין ואור) אישרה פסק דין קודם (ע"א 596/84 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' גל, פ"ד לט(3) 477, (השופטים ד' לוין, חלימה ובן-דרור), שבו נקבע כי אין ניתן לערער על "החלטה אחרת" של בית משפט לתביעות קטנות. אותו פסק דין גרם ככל הנראה למתקין התקנות לתקנן ולהוסיף לתקנה 16(א) את האפשרות של בקשת רשות ערעור על החלטה לפי תקנה 12 בעניין בקשה לבטל החלטה שלא בפי בעל דין (תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשנ"ב-1992, ק"ת תשנ"ב 1158); על כך באה הערתו של ד"ר ש' לוין בכובעו כמחבר, המשמיעה בלשון עדינה כי - על פי החוק כפי שפורש - תוספת זו היא מחוץ לסמכות והיתה צריכה להיחקק בחוק עצמו. ואולם, גם אם לא נידרש לשאלה זו ונניח כי ניתן לערער על החלטה כזאת ברשות כלשון התקנה, אף כי הדבר עודו צריך עיון וראוי שהמחוקק יידרש לכך, כדי למנוע עוול במקרים מסוימים, עדיין אין נסיבות ענייננו מצדיקות רשות זאת, כפי שנראה להלן. (5) ואמנם, מסופקני אם בקשה לביטול המבוססת על טענות עובדתיות באשר להמצאה, כשבעל הדין שכנגד "אוחז ביד" בפסק דין, וכשישנה - אף לשיטתה של המבקשת - אי בהירות בתיק בית המשפט, יכולה להתקבל על סמך טענות בעלמא בלא תצהיר; וגם אילו סברנו כן בגדרי תביעות קטנות למי שאינו מיוצג, האם הוא הדין לגבי טענה בבקשה המוגשת על-ידי עורך דין? אמנם, לטענת המבקשת, המדובר כאן בתקנה 403 לתקנות סדר הדין האזרחי שעניינה בקשת רשות ערעור, ולגביה אין צורך בתצהיר, שכן נסמכת היא על חומרי בית המשפט קמא. אך לענייננו, אם בית המשפט קמא דחה את הבקשה בהעדר תצהיר, קרי, סבר כי אין לפניו תשתית ראויה - האם פטורה בקשה כזאת מכל תשתית מאמתת בגדרי בקשת רשות ערעור? סבורני שהתשובה לכך אינה חיובית. (6) ועוד, הבקשה לבית המשפט לתביעות קטנות הוגשה ביום 11.10.04, לאחר שכבר ב 17.6.04 - למצער - נודע למבקשת, עם קבלת אזהרת ההוצאה לפועל, דבר ההליך המתנהל נגדה בהוצאה לפועל, ועל כך אין מחלוקת; הדעת נותנת כי משאירעה עוד לפני כן תקלה בקשר לתיק, היה על המבקשת לבדוק את הנעשה בהוצאה לפועל, ולא להמתין עד 10.10.04. אותה גישה "גמישה" שנקט המחוקק בסדרי הדין בתביעות קטנות חלה על הכל, ובעל דין שמהותית צריך היה לדעת כי לאחר תקלה ראשונה (פסק הדין הראשון שניתן בהעדר ובוטל) אירעה תקלה שניה (ההוצאה לפועל פועלת לפי פסק הדין שבוטל), עליו לדרוש ולחקור. גם אם בעיקרון צדק בית המשפט המחוזי בירושלים בבר"ע 4048/02 ברוזים מכבסות נ' פזגז (השופטת מזרחי) שצירף המבקש, בקבעו כי ההמצאה בעיקרון נמנית מיום המצאת פסק דין ולא מיום המצאתה של אזהרת הוצאה לפועל - אין פירוש הדבר שבשקלו בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי לא יביא בית המשפט בחשבון את המהות, בהליך שאינו "פורמלי" עד תום כהליך תביעות קטנות, שהמחוקק קבע לגביו את אשר קבע בסעיף 62 הנזכר. (7) סוף דבר - שרשרת התקלות לא היתה אך בת ביש מזלה של המבקשת, אלא נבעה גם מהתנהגותה שלה. לכן במאזן איני רואה מקום אף לעיצומו להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי בגלגול שלישי, ואין בידי - כאמור - להעתר לבקשה. תביעות קטנותהמצאת כתבי בי דין