מונחת בפניי בקשת הנתבעים להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ובקשה כאמור. בקשות אלו מוגשות כשנתיים לאחר מועד מתן פסק הדין. הבקשה לביטול פסק הדין מסתמכת על הטעם שהנתבעים לא קיבלו לידיהם כל כתב בית דין בהליך הקודם. הבקשה להארכת מועד נומקה בכך שהנתבעים ידעו על קיומו של פסק הדין רק משעה שנודע להם על פתיחת תיק הוצאה לפועל כנגדם (במועד שאינו זכור להם עפ"י לשון הבקשה), ומשעה זו עשו ככל שביכולתם ע"מ לבטל את פסק הדין תוך פנייה למספר עורכי דין שהתרשלו בעניינם ומשום כך עוכבה בקשת הביטול. מנגד טוען התובע כי המציא כתב תביעה לידי נאדר עבידיה, אחיהם של הנתבעים אולם זה האחרון סירב לחתום על קבלת כתב התביעה. התובע מוסיף ומציין כי מסר את פסק הדין והאזהרה על פתיחת תיק הוצאה לפועל לידי רעיית נתבע 1 ביום 09.09.2009 (כשנה וחצי לפני מועד הגשת בקשות אלו) אך היא סירבה לחתום על קבלתם וכן כי בהליך עיקול רכבו של תובע 1 במסגרת תיק ההוצאה לפועל נשלחו לנתבע 1 ממשרד התחבורה שתי אזהרות נוספות בדואר רשום. בתאריך 02.06.11 התקיים הדיון בבקשה במעמד הצדדים. בדיון העיד מר אמג'ד מוחמד עבדיה (הנתבע 1) כי קיבל את תיק ההוצאה לפועל לפני כשנה על ידי אחיו חלאד ואז החל לפעול בתיק. על פי עדותו התיק הועבר לעורך דינו, אשר השאיר את התיק אצלו במשך תקופה ארוכה אולם לא עשה דבר על מנת לקדם את עניינו. כעבור מספר חודשים, כך לטענתו, העביר הנתבע את התיק לטיפולו של עורך דין אחר. עוד העיד הנתבע כי לא ידע דבר עד שבוע לפני הדיון על העיקולים המוטלים על הרכבים שהיו באותה תקופה (או בתקופה שקדמה לכך) בבעלותו. הנתבע מס' 2 העיד שידע על תיק ההוצאה לפועל כבר ממאי 2010 והוא העבירו לאחיו אשר העביר לעוה"ד ומאז אחיו הוא זה שטיפל בעניין. ב"כ הנתבעים הצהיר בבית המשפט שהנתבע 1 קיבל את ההוצאה לפועל לפני כשנה אבל לא דרך אשתו של הנתבע 1 אלא קיבל לדואר על ידי אחיו חאלד והחל לפעול בתיק. אחיו של הנתבע 1, נאדר אחמד עיבדיה ,ואישתו של הנתבע הגב' גואהר עבדיה, העידו כי מעולם לא ראו ו/או פגשו את התובע וכי מעולם לא קיבלו לידיהם את המסמכים כפי שטוען התובע. המצהיר מטעם התובעת, מר מנחם זר העיד כי יתכן ולא מסר את כתב התביעה לאשתו של הנתבע 1 כפי שהעיד בתצהירו אלא לאימו, אולם עמד על כך שאכן הגיע לביתו של הנתבע פעמיים ומסר את כתב התביעה לאחיהם של הנתבעים בשם נאדר והיו לידו ילדים קטנים. בנוסף ידע התובע לתאר לפרטים, את שעות ביקוריו ואת מיקום ביתו של הנתבע 1. כך לדבריו: "נכנסים לג'אבל מוכאבר, רחוב ראשון או שני יש שם סימטה... כשבאים בכביש העליון עד לבית של המשפחה הכניסה הראשונה ימינה זה משטח מרוצף ומצד שמאל יש חדר, מסרתי כנראה לאימו והיא הבטיחה לי שהיא תמסור.דבר אחד ברור אני מסרתי במקום ובתאריך, טעיתי בתצהיר כשכתבתי שזו אשתו אבל אני מתאר בדיוק היכן מסרתי". מר זר ידע להגיד שמר נאדר סיפר לו שהוא במעצר בית ונאדר אישר גם הוא בעצמו שאכן בתקופה זו היה במעצר בית. כך על פי הפרוקוטול: "ש: האם ראית כאן את נאדר היום ת: כן ש: הוא אמר שהוא מעולם לא ראה אותך ת: הוא ראה אותי הרבה פעמים. אבל אני בכל אופן שאלתי אותו מה שמך הוא אמר נאדר, ובחיים לא יכלתי לדעת שהוא נמצא במעצר בית לולא אמר לי" בנוסף, העיד כי בדיעבד טעה כאשר לא לקח מוסר מקצועי לביצוע המסירות. דיון בית המשפט סבור שבנסיבות העניין אין מקום להעתר לבקשה להארכת מועד, שכן לא שוכנע שהתקיימו אותם טעמים המצדיקים הארכת מועד וזאת גם על רקע הזמן הרב שחלף מאז קבלת המסמכים על ידי המבקש ועד להגשת הבקשה. במה דברים אמורים? עפ"י תקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "התקנות" ) משניתן פסק דין במעמד צד אחד רשאי בעל הדין שנגדו ניתן פסק הדין להגיש את בקשתו לביטול פסק הדין בתוך 30 יום מיום שהומצא לו פסק הדין. עפ"י תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחיהמועד לביטול פסק דין, שהוא מועד הקבוע בחיקוק, יוארך בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". קיומו של טעם מיוחד להארכת מועד נבחן לפי נסיבות כל מקרה. לענייננו , רלבנטיים בעיקר השיקולים הנוגעים למהות הבקשה, ההסבר לאיחור, משך האיחור והסיכויים הלכאוריים של הבקשה. מנתוח עדויות הנתבעים עולה ששני הנתבעים כאחד מודים שקבלו את מסמכי ההוצאה לפועל הרלבנטיים לבקשה כבר לפני לפחות שנה. גם ב"כ הנתבעים מצהיר שאכן מסמכים אלה התקבלו על ידי הנתבעת לפני כשנה. מכאן שבענייננו חל עקרון הידיעה. עקרון הידיעה קובע כי אם הוכח שבעל דין ידע על קיומו של פסק דין נגדו, גם ללא המצאה פורמאלית , יעמוד הדבר לחובתו. יפים לעניין זה דבריה של כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ, אשר עמדה על ההבדל בין 2 קטיגוריות של מקרים: "דרישת ההמצאה של עותק או העתק חתומים כדין קבועה במפורש בתקנות. תקנה זו אינה בבחינת "אות מתה", שריד לנוהג שהיה קיים בעבר, וכל באי בתי-המשפט יודעים כי נוהג זה של אישור היות ההעתק מתאים למקור נוהג בפועל בכל בתי-המשפט. דווקא כיום, בעידן זמינות המידע, כשניתן לעיין ברובם המכריע של פסקי-הדין באינטרנט בסמוך למועד נתינתם, חשוב להבחין בין הקיים והניתן לעיון לבין ההודעה הפורמאלית, המחייבת.... בעניין אחר עמדתי על כך שמקרים שונים של ספקות בנוגע להמצאה אשר נדונו בפסיקה התאפיינו בשונות עובדתית רבה, וכי יתכן שקיים קשר בין המצב העובדתי לבין ההכרעה המשפטית, כאשר במצבים של ידיעה קלושה וחלקית באשר לפסק הדין ותוכנו, ולעיתים אף מחלוקת באשר לעצם ידיעתו של בעל דין אודות פסק הדין, הועדף במקרים רבים עקרון "ההמצאה" הפורמלית, ואילו במצב הפוך, בו מצוי פסק הדין בידי בעל דין בשלמותו, והליקוי אינו אלא בהליך הפורמלי של ההמצאה, העדף לעיתים קרובות עקרון הידיעה על פני עקרון ההמצאה" (ע"א 6092/03 בזק בינלאומי בע"מ נ' א.י.ק.ס תקשורת בע"מ, ע"א 861/01 אילוז נ' לוי, תק-על 2001 (2) 1137). במקרה זה, ידעו הנתבעים על ההליכים שננקטו כנגדם לפחות לפני כשנה, (ראה נוסח תצהירם ועדותם בבית המשפט) ובהעדר טעם ראוי לאיחור הרב שבהגשת הבקשה, החמיצו הנתבעים את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. אוסיף, שהטעם שהביאו הנתבעים להצדקת האיחור אינו עומד להם בענייננו. הנתבעים לא ידעו למסור פרטים מדוייקים על המועד שבו מסרו את המסמכים לעורכי הדין ומה עשו בפועל כדי שעורכי הדין יטפלו ואף לא המציאו חשבוניות מס המצביעות על תשלום לעורכי הדין. בית המשפט אינו נותן אמון בעדות הנתבעים לפיה עשו כל מאמץ כדי לטפל בתיק והזמן הרב שחלף מאז המסירות מדבר הוא בעד עצמו. מבלי לפגוע באמור יצויין שבנסיבות המקרה אין בגרסתם של הנתבעים טעם ראוי לאיחור לא כל שכן גרסתם איננה מצביעה על קיומו של טעם מיוחד. לפיכך, יש לדחות את הבקשה להארכת מועד ולהשאיר את פסק הדין על כנו. מעבר לצורך אוסיף, שבית המשפט שוכנע שגם כתבי התביעה עצמם נמסרו במועד וכדין לנתבעים. בית המשפט נותן אמון מלא בגרסת התובע כי היה בביתו של הנתבע וביצע את המסירה לבני משפחתו. מר מנחם זר עשה על בית המשפט רושם מהימן ביותר וזאת בניגוד לנתבעים ואחיהם. מסירת כתבי בית התביעה בוצעה כאמור לפני הרבה יותר משנה והנתבעים לא הביאו כל טעם לאיחור הרב בהגשת הבקשה מיום מסירת כתבי בית דין. התקופה הארוכה שחלפה מן העת בה נודע לנתבעים על התביעה ועל פסק הדין מדברת בעד עצמה ואין די באמירותיהם בעלמא המייחסות לעורכי דין רשלנות בתיק, מה גם שפעולתם הרשלנית הנטענת של עורכי הדין אליהם פנו הנתבעים אינה מצדיקה שיהויכה רב בהגשת הבקשה והיחסים בין הנתבע לעורכי דינו אינם מעניינו של בית המשפט. הבקשה להארכת מועד נדחית. הנתבעים יישאו בהוצאות בקשה זו בסך 1,000 ₪. מסמכיםהמצאת כתבי בי דיןכתבי טענות / כתבי בי דין