כללי בפני ערעורו של המערער על החלטתה מיום 10.8.04 של כב' הרשמת אראלה עפרון (בש"א 166940/04) לפיה נדחתה בקשתו של המערער לבטל את פסה"ד אשר ניתן כנגדו במעמד צד אחד ביום 25.2.04. העובדות 1. ביום 30.6.03 הגישו המשיבים כנגד המערער כתב תביעה למתן פס"ד של פינוי מהמושכר ברח' הקישון 55 ת"א בו מחזיק המערער בתור דייר מוגן עפ"י חוק הגנת הדייר. 2. ביום 15.9.03 הגישו המשיבים בקשה למתן פס"ד, במעמד צד אחד, לאור הטענה כי חלפו למעלה משלושים יום לאחר מסירת כתב התביעה לנתבע ולא הוגש כתב הגנה. כתב התביעה נמסר בדרך של הדבקה בחזית המושכר ביום 20.7.03. לבקשה זו נתנה ביום 21.9.03 החלטה ע"י כב' הרשמת אילה גזית (כתוארה אז) לפיה יש לצרף תדפיס משרד הפנים לאימות כתובת ההדבקות. 3. ביום 15.10.03 מסרו המשיבים הודעה לביהמ"ש לפיה, בהתאם להחלטה מיום 21.9.03 הם מצרפים תדפיס משרד הפנים לאימות כתובת ההדבקות. הכתובת עפ"י התדפיס הינה: שד' נורדאו 103 דירה 6 תל אביב. ביום 30.10.03 החליטה כב' הרשמת גזית שיש לבצע מסירה /הדבקה בכתובת עפ"י תדפיס משרד הפנים. 4. ביום 29.1.04 הגישו המשיבים תזכורת לבקשה למתן פס"ד בה ציינו את עובדת הגשת תדפיס משרד הפנים בדבר כתובת מגורו של המערער. ביום 9.2.04 נתנה החלטה נוספת ע"י כב' הרשמת גזית כי יש לבצע מסירה/ הדבקה בכתובת עפ"י תדפיס משרד הפנים. 5. למרות ההחלטה הנ"ל וטרם שבוצעה מסירה בכתובת המגורים של המערער, חתמה כב' הרשמת בתאריך 25.2.04 על פסיקתא על פיה ניתן כנגד המערער פס"ד של פינוי. 6. למרות הפסיקתא החתומה שבו המשיבים והגישו ביום 6.5.04 בקשה חדשה למתן פסק דין במעמד צד אחד ובה נטען כי נעשתה מסירה על דרך של הדבקה בחזית המושכר. עפ"י אישור המסירה שצורף לבקשה עולה כי ההדבקה נעשתה בכתובת המגורים של המערער. בתצהיר השליח סעיפים 4-2 נכתב כי ההדבקה בוצעה בכתובת המושכר. עפ"י בקשה זו חתמה כב' הרשמת גזית ביום 11.5.04 על פסיקתא נוספת למתן פסק דין של פינוי. המדובר בדיוק באותו נוסח של פסיקתא שכבר נחתמה ביום 25.2.04, בהסתמך על הדבקה שבוצעה במושכר. טענות המערער 7. בפס"ד הדין אשר ניתן ביום ה - 25/02/04, נפל פגם היורד לשורש הדברים ואשר בגינו על בית המשפט להורות על ביטולו "מחמת הצדק". המערער קיבל את התביעה וההזמנה לדיון רק ביום ה -22/02/04 . ההזמנה לדיון וכתב התביעה נשלח למערער בדואר רגיל על ידי ב"כ של המערער בעתירה זו, אשר משכנו הנו בשד' נורדאו 103 תל-אביב יפו,ואשר בעת זמן הגשת התביעה ב"כ של המערער לא שימש כתובת לקבלת כתבי בי-דין . הכתובת הרשומה במשרד הפנים איננה נכונה ולכל היותר אמורה להיות שד' נורדאו 103/10, שהנה דירה בבעלותו, ובזמן מהלך העניינים מושכרת לדיירי משנה. משכנו היום יומי הנו נורדאו 44ב' הרצליה. בית המשפט דחה את בקשת המשיבים למתן פסק דין בהעדר הגנה שהתבסס על מסירה לכתובת ברח' הקישון 55 תל-אביב, וחוייבו להמציא תדפיס משרד הפנים לגבי כתובת המערער ולבצע מסירה/הדבקה על פיה, קרי ברח' נורדאו 103/6. המשיבים בצעו את ההדבקה בנורדאו 103/6 רק ביום ה - 10/03/04 , עם זאת בית המשפט נתן את פסק דינו כבר ביום ה - 25/02/04, קרי בטרם בוצעה מסירה אישית בכתובת על פי רישומי משרד הפנים ומבלי שבית המשפט יודע כי אכן בוצעה מסירה. מן האמור לעיל נתינת פסק הדין בטרם הומצא כתב התביעה למערער מההווה פגם המצדיק ביטולו מחמת הצדק. משניתן פסק דין ביום ה - 25/02/04 בתובענה כנגד המערער, לא ניתן ליתן פסק דין נוסף שהנו מיום ה - 11/05/04, באותה תובענה. למערער סיכויי הגנה טובים המושתתים על השתק עילה ולכל הפחות השתק פלוגתא אשר מונעים מהמשיבים להגיש את התביעה כנגד המערער. בתובענה אחרת שבין הצדדים, אשר עילתה הנה עילת פינוי פסק בית המשפט כי המשיבים ויתרו על קיום דווקני, וכן קבע בהחלטתו כי נוצר נוהג אחר לתשלום שכר הדירה. טענות המשיבים 8. עילת התביעה הנה אי תשלום דמי שכירות . המשיבים פעלו על פי הנחיות כב' בית המשפט, וביצעו אף מסירה כדין במושכר, מושכר אשר על פי עדות המערער, מבקר בו 3-5 פעמים בחודש. טבעי היה לבצע את המסירה במקום עיסוקו. לפנים משורת הדין, בוצעה גם מסירה לכתובת הרשומה על פי תרשומת משרד הפנים,קרי נורדאו 103/06. המערער טוען כי בבעלותו דירה בנורדאו 103/10 ולא 103/6, אך גם מכתבים שנשלחו לכתובת בנורדאו 103/10 ,חזרו. העולה מן המקובץ, הגנתו של המערער הנה רעועה ביותר,טענותיו חסרות בסיס עובדתי, הגיוני ומשפטי. בתובענה אחרת שבין הצדדים, אשר עילתה הנה עילת פינוי פסק בית המשפט כי "התנהגות הצדדים או אחד מהם יכולה להביא גם לידי שינוי החוזה הקיים בינהם..." דיון והכרעה 9. כב' הרשמת עפרון קבעה בסעיף 18 להחלטתה, נשוא הערעור, כי המסירה בוצעה על דרך של הדבקה בכתובתו של המערער כפי שרשומה במשרד הפנים, לפיכך המסירה הינה כדין ואין המערער זכאי לבטול פסה"ד מחמת הצדק אלא יש לבחון בקשתו לבטול פסה"ד במבחן של שיקול הדעת, ועפ"י מבחן זה החליטה בסופו של דבר לדחות את הבקשה. בכל הכבוד, דעתי שונה מזו של כב' הרשמת ואני סבור כי שתי הפסקתאות זו שמיום 25.2.04 וזו שמיום 11.5.04 דינן להתבטל מחמת הצדק. כב' הרשמת גזית גלתה דעתה המפורשת בהחלטתה מיום 21.9.03 לפיה יש לבצע את המסירה בכתובת המגורים של המערער ועל כן בקשה לקבל תדפיס משרד הפנים. לא מדובר בהדבקה נוספת, כפי שניתן להבין מסעיף 8 סיפא להחלטה נשוא הערעור, אלא בדרישה לבצע מסירה/הדבקה מהותית שבלעדיה לא יינתן פסק דין שכן אם די בהדבקה במושכר לא היה צורך במסירה נוספת. משצורף תדפיס משרד הפנים והתברר לרשמת גזית כי המסירה לא בוצעה בכתובת המגורים, הורתה בהחלטתה מיום 30.10.03 לבצע מסירה בכתובת שעפ"י תדפיס משרד הפנים. על החלטתה זו חזרה כב' הרשמת בהחלטה נוספת מיום 9.2.04. אין ספק כי ההחלטות לבצע מסירה בכתובת המגורים של המערער נכונות ומוצדקות לאור העובדה כי המושכר איננו מקום עיסוקו הרגיל של המבקש הפוקד אותו רק פעמים ספורות בחודש. למרות האמור לעיל ובניגוד להחלטות ניתן פסה"ד ביום 25.2.04 בהסתמך על הדבקה במושכר שכן הדבקה עפ"י הכתובת שבמשרד הפנים בוצעה במועד מאוחר יותר 10.3.04 והובאה לידיעת ביהמ"ש רק ביום 6.5.04. אשר על כן ברור כי פסה"ד זה מיום 25.2.04 דינו להתבטל מחמת הצדק. 10. פסק דין נוסף ניתן ביום 11.5.04 כאשר פסה"ד הראשון מיום 25.2.04 היה תקף. אין מצב בו יינתן פסק דין כאשר כבר ניתן קודם לכן וקיים פסק דין הזהה לחלוטין לפסה"ד הראשון, ואין מדובר בתיקון פסק דין שניתן. תקנות סדר הדין האזרחי קובעות כי בתום הדיון יינתן פסק דין, התוצאה הישירה ממתן פסק דין שנוצר "מעשה בית דין" באופן שבתום ההליך נבלעת עילת התביעה בפסק הדין ועל כן בטל מאליו פסה"ד השני, גם אם לא בוטל פסה"ד הראשון. דינו של פסה"ד מיום 11.5.04 להתבטל מחמת הצדק הן לאור האמור לעיל והן כתוצאה ישירה מתבקשת מביטולו של פסה"ד הראשון מיום 25.2.04. 11. למעלה מן הצורך עוד אוסיף כי לא נראה לי כנכון לקבל בתור חזקה בלתי נתנת לסתירה את הכתובת הרשומה במשרד הפנים בכתובת למסירת כתבי בי - דין באופן שאם יטען בעל דין כי לא התגורר בכתובת הרשומה במשרד הפנים תושתק טענתו בשל החזקה שלא ניתן לסתור אותה. תקנות המצאת כתבי בי- דין קובעות כי יש לבצע את המסירה ע"י מסירה פיזית של הכתבים, ככל האפשר, לנמען גופו (תקנה 477). תקנה 489 דנה במסירה על דרך של הדבקה קובעת כי ההדבקה תעשה על הדלת החיצונית... "שבו רגיל האדם לגור". הרישום במשרד הפנים הוא לכל היותר רישום לכאורה בדבר כתובת המגורים אך לא יכול למנוע מבעל דין להוכיח כי לא גר בפועל באותה כתובת ואם יוכיח זאת הרי שאין בפנינו הזמנה ודינו של פסה"ד להתבטל מחמת הצדק. 12. ההדבקה על בסיסה ניתן פסה"ד השני ביום 11.5.04 בעייתית לאור מה שציינתי לעיל שנרשם בבקשה ובתצהיר אך גם מעבר לכך ההדבקה בוצעה ברח' נורדאו 103 דירה מס' 6. טענתו של הנתבע כי דירה 6 איננה דירתו ובבעלותו מצויה בכתובת הנ"ל דירה מס' 10, המושכרת לאחרים וכן טענתו כי הוא מתגורר ברח' נורדאו 44 ב' הרצליה, טענות אלו לא נסתרו וכלל לא הועמדו במבחן שכן ב"כ המשיבים וויתר על חקירתו הנגדית של המערער. תמיכה לטענות אף ניתן למצוא בנספחי כתב התביעה. ההזמנה לדין למערער בתיק 61174/99 נשלחה ע"י המשיבים לרח' נורדאו 103 דירה 10 ת"א. וכן לאותה דירה נשלח המכתב הרשום שצורף וכן אמור הדבר למכתב התאחדות בעלי בתים שנשלח גם הוא לדירה מס' 10. כך או אחרת ברור כי ההדבקה ברח' נורדאו 103 על דלת דירה מס' 6 איננה הדבקה בכתובת בה רגיל המערער להתגורר. 13. אם לא די בכל מה שנכתב עד כה, עוד אוסיף כי גם על פי המבחנים לבטול פסה"ד במסגרת שיקול הדעת ראוי לבטל את פסה"ד האמור. טענתו של המערער כי לא קיבל לידיו את כתב התביעה כדין שכן ההמצאה לא בוצעה בדירת מגוריו, ואת מסמכי התביעה קיבל באחור ובאופן לא ישיר, סיבת המחדל האמורה בעלת משקל רב. באשר לסיכויי ההגנה אין לפסול למערער הגנה אפשרית שכן עולה מחלוקת עקרונית באשר לפרשנות של פסה"ד של כב' השופט גולדין בתובענה הקודמת שבין הצדדים בשאלת תשלום שכר הדירה. מחלוקת זו טעונה בירור של ממש. 14. אשר על כן אני מבטל את ההחלטה נשוא הערעור וכפועל יוצא מבטל את שתי הפסיקתאות מתאריכים 25.2.04, 11.5.04. המשיבים ישאו בהוצאות הערעור בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. 15. המערער יגיש כתב הגנה בתיק העיקרי תוך 30 יום מקבלת העתק פסק דין זה. המזכירות תקבע את התיק לשמיעה בפני השופט הדן בתביעות פינוי. משרד הפנים