העתירה מופנית כנגד שתי החלטות שקיבל המשיב. האחת, החלטה לנקוט הליכי פירוק נגד העותרת, והאחרת לשלול מן העותרת אישור ניהול תקין. העותרת מגוללת בעתירתה טענות רבות כנגד תקפות ממצאיו של דו"ח ביקורת שנערך על התנהלותה, על ידי משרד רו"ח קדמי-אלחנתי. בנוסף טוענת היא כי הליך גיבוש הממצאים, ומסקנתו של המשיב לאמץ את הדו"ח, פגומים מיסודם, מן הטעם שזכות הטיעון שלה קופחה. בנוסף טוענת היא, כי על פי נהלי המשיב, היה עליו ליתן לה אישור ניהול תקין, שכן בנהלים אלה נאמר מפורשות שגם עמותה הנמצאת בעיצומה של ביקורת עומק, אין הדבר מונע, כשלעצמו, קבלת אישור ניהול תקין. המשיב טוען כי דין העתירה להיות מסולקת על הסף, שכן ההחלטה בדבר נקיטת הליכי פירוק כנגד העותרת נשענת על סמכותו לפי הוראות פרק ז' לחוק העמותות, תש"מ-1980, והחלטות לפי פרק זה הוחרגו במפורש בפרט 6(1) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000. ואילו בכל הנוגע לאי מתן אישור ניהול תקין, מסכים המשיב כי אין בהיותה של עמותה בעיצומה של ביקורת עומק כדי למנוע, כשלעצמה, מתן אישור כאמור, אולם בהמשכו של אותו פסוק נאמר "אלא אם כן, כבר בשלב הבדיקה הראשוני התגלו ממצאים חמורים המצדיקים את שלילת האישור על אתר עד לסיום הבדיקה", וכך הדבר בענייננו. הדין עם המשיב. טענת העותרת לפיה יש להבחין בין "החלטה בעניין פירוק" לפי פרק ז' לחוק העמותות לבין בחינת ההתנהלות שהובילה להחלטה זו, אינה מקובלת עלי. דווקא האסמכתאות אליהן הפנתה העותרת בעתירתה (פש"ר (מחוזי ת"א) 2624/99 רשם העמותות נ' ארגון השוטרים הבינלאומי סניף ישראל ע"ר, מיום 15.7.2001 ופר"ק (מחוזי י-ם) 1206-03-11 רשם העמותות נ' עמותת גשר לחיים - עמותה למלחמה באלימות ובסמים, מיום 8.5.2011), מלמדות ההיפך. ואכן, סעיף 50 לחוק העמותות מסמיך את המשיב לפנות לבית המשפט ולבקשו להורות על פירוקה של עמותה, וסעיף 49 קובע את עילות הפירוק, ובכללן מקום שחוקר שמונה על ידי המשיב המליץ על פירוק העמותה (סעיף 49(3)). מפסקי הדין הללו יש ללמוד, כי חובה לבחון את דו"ח החוקר, המהווה המלצה, וזאת על מנת לבחון את מידת ביסוסה. בחינת ההמלצה, וההחלטה לנקוט הליכי פירוק, מצויות כולן במסגרתו של פרק ז', ומשכך המקום בו ניתן יהיה לברר את טענותיה של העותרת כנגד תקפותן של ההמלצות העומדות בבסיס הדו"ח, וממילא כנגד הגשת הבקשה למתן צו פירוק, הוא בית המשפט המוסמך אליו תוגש הבקשה. בית המשפט לעניינים מינהליים אינו בית המשפט המוסמך, כעולה מפרט 6(1) לתוספת הראשונה הנ"ל. ממילא, אין בידי העותרת עילה לבסס את בקשתה לסעד השני בעתירתה, היינו, קבלת אישור ניהול תקין. משהגיע המשיב למסקנה לפיה יש לבקש את פירוקה של העותרת בצו בית משפט, אין זה מתקבל על הדעת שייתן בידי העותרת, בעת ובעונה אחת, אישור ניהול תקין. נוכח כל אלה, אני מורה על סילוק העתירה על הסף. אישור ניהול תקיןרשם העמותותרשםעמותות