לפני בקשה ליתן צו למתן תשובות לשאלות, אשר הוגשה במסגרת בקשה לאישור עיקול. השאלה העיקרית שבמחלוקת היא האם הליך של בקשה לאישור עיקול הוא הליך של תביעה עצמאית, או שמא הליך משנה לתביעה העיקרית המתבררת או שהתבררה בבית-המשפט? לטענת המבקש, בנק לאומי לישראל בע"מ, מדובר בתביעה עצמאית, ומכאן על המחזיקה, חברת אבו סאלח שיווק דגים חיים ומצוננים בסיטונאות בע"מ, להשיב לשאלון אשר נשלח אליה. מאידך, טוענת המחזיקה כי לא מדובר בתביעה עצמאית. התביעה העיקרית (בין המבקש למשיב הפורמלי) הסתיימה בפסק-דין, כאשר המחזיקה מעולם לא היתה צד להליך. לפיכך, על-פי תקנות 105 ו- 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, שאלונים יש לשלוח לבעל-דין בלבד והיא איננה כזו. תקנות 378 ו- 379 לתקנות סדר הדין האזרחי מורות: "378. (א) לא הודה המחזיק כי נכסי המשיב מצויים בידו, או התנגד מכל טעם אחר לאישור העיקול או לא השיב כלל בתוך המועד שנקבע לו, יהא המבקש רשאי בתוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו תשובת המחזיק או בתוך חמישה עשר ימים מתום המועד האמור, הכל לפי נסיבות הענין, להגיש לבית המשפט בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול. (ב) דינה של בקשה כאמור כדין כתב תביעה ויחולו עליה הוראות תקנה 19; דינו של מחזיק לענין אישור העיקול כדינו של נתבע, בשינויים המחויבים לפי הענין. 379. הדיון בבקשה לפי תקנה 378 יכול שיהיה בכל שלב של הדיון בתובענה, ואף לאחר שניתן פסק דין בה, כפי שבית המשפט או הרשם יורה, והוא הדין בדיון בסדר דין מקוצר בין אם ניתנה רשות להתגונן ובין אם לאו ". התכלית החקיקתית של סדרי הדין בעניין אישור עיקול היא לפתוח חזית ישירה בין התובע, מבקש העיקול, לבין המחזיק. במסגרת תביעה שכזו יש לברר האם בידי המחזיקה זכויות של הנתבעות, הניתנות לעיקול אצלה, ואף מה שוויין של זכויות אלה. בוודאי שמיעד זה אינו מצוי לרוב בידי התובע, לפיכך, המסקנה המתבקשת כי הליכים מקדמיים, כגון מענה לשאלון, מקומם אף ביתר, בהליך זה. יש הסבורים כי הבקשה לאישור עיקול היא הליך טפל לתביעה העיקרית. ראה למשל בש"א (ת"א) 24434/07 ישראל סורין (איזי) שוחט נ' משפחת קושניר (החזקות) בע"מ (11.02.08, ), שם המבקש (התובע) ביקש להגיש בקשה לאישור עיקול מבלי לחייבו בתשלום אגרה וטען כי דינה של בקשה לאישור עיקול כדין תביעה, אולם קביעה זו מתייחסת רק להחלת סדרי הדין בתביעה על בירורה של בקשה כזו, ואין הדבר הופך את הבקשה לתביעה עצמאית המחוייבת באגרה. בקשתו התקבלה וכבוד הנשיא אורי גורן נימק: "... סעדים זמניים, ובכללם העיקול הזמני, הינם מטיבם סעדי-ביניים, הכלולים בגדר הוראת סעיף 20(2) לתקנות (המקנה פטור מתשלום אגרה - ש'ש') ... המבקש הפנה לספרו של דר' זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995, בעמוד 595), שם נכתב, כי התקנות נמנעו במכוון מלקרוא לבקשה מסוג זה "כתב תביעה", על אף שניתן היה לעשות זאת, וזאת על-מנת שלא לגזור על התובע גזירה שאין הוא מסוגל לעמוד בה, שכן לרוב לא יהיה בידי התובע מידע מפורט עד כדי כך שיוכל לפרש את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה", כנדרש על פי הוראת תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין. מסקנה זו נראית הגיונית בעיני, ותואמת את אופייה של בקשה כזו כבקשה הנעדרת אופי או סעד עצמאי, אלא תלוייה כולה בסעד שייפסק בתובענה העיקרית... יחודה של הבקשה לאישור עיקול אצל מחזיק, ביחס לסעדים זמניים אחרים, הוא בכך שהיא מביאה לפתיחת חזית חדשה כנגד צד אשר אינו קשור למחלוקת שבין הצדדים המתדיינים. בכך, מובן הצורך בהחלתו של הסדר יחודי ביחס להליך זה, לפיו יש להזמין את אותו צד שלישי לדין ולאפשר לו להגיב כאילו היה נתבע (לעניין זה ראו א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה תשיעית), בעמ' 557; ורע"א 2158/92 קליאוט נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד מו(3) 804, בעמוד 809). עם זאת, אין המדובר בהליך עצמאי כנגד אותו צד שלישי, ואין המדובר בהליך לאכיפת זכות מהותית עצמאית, אלא בהליך דיוני הבא לסייע באכיפתה של אותה זכות, הנתבעת במסגרת התובענה העיקרית. מכאן, שיש להבחין בין החלתה של הוראת תקנה 19 על בקשה מסוג זה, הנחוצה לשם שמירה על זכויותיו הדיוניות של הצד המצורף; לבין החלת יתר ההוראות הנוגעות לכתב-תביעה על בקשה כזו, כגון הדרישות לפירוט עובדות, לפירוט סכום התביעה ולתשלום אגרה בהתאם, אשר אינן מתחייבות לאור אופיו הדיוני והטפל של ההליך, ואינן עולות בקנה אחד עם מטרתו. ... לאור האמור, מצאתי כי הצדק עם המבקש, ואין מקום לחיוב בתשלום אגרה הנגזרת מסכום התובענה העיקרית עבור פתיחת הליך של בקשה לאישור עיקול אצל מחזיק". לעניין זה ראה גם החלטת כבוד השופט סוקול בבש"א (חי) 5071/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח אליהו פוגל ז"ל (30.04.06, ): 9". ההליך של בקשה לאישור עיקול כנגד מחזיק הינו כדין תביעה שבה על התובע לשכנע כי לנתבע בתיק העיקרי (החייב) זכויות ונכסים המוחזקים בידי המחזיק (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 594-595; רע"א 2158/92 קליאוט נ' בנק הפועלים, פ"ד מו (3) 804). על כן השאלות שבמחלוקת הינן האם לַחייב זכויות או נכסים המוחזקים בידי המחזיק, ומהו שוויים של אותם נכסים או זכויות. 10. בדרך כלל אין לתובע ידיעות מפורטות על היקף הנכסים והזכויות שבידי המחזיק, ורק לעתים רחוקות יסייע החייב בידיו. לפיכך דווקא בהליך של אישור עיקול זמני ישנה חשיבות מרובה להליכים המקדמיים, לרבות הליכי הגילוי והעיון במסמכים ומתן התשובות לשאלונים (ראה זוסמן לעיל, עמ' 595). 11. בהליך אישור העיקול נכנס התובע בנעליו של החייב, ועליו לשכנע כי לחייב זכויות או נכסים בידי המחזיק. התובע רשאי לדרוש מהמחזיק את מה שהחייב יכול היה לדרוש ממנו (ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז (2) 673, וע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט (1) 177, 197). השאלה על פיה יש להכריע בבקשת הבנק הינה הרלוונטיות של המסמכים והשאלות למחלוקות כפי שנפרשו בכתב התביעה". אם כן, המחזיקה אמנם אינה קשורה למחלוקת העיקרית שבין המתדיינים בתביעה העיקרית, אולם לשם בירור טענותיה ניתן לה מעמד מיוחד של נתבעת. על-מנת שתתבררנה טענות הצדדים לעמקן, גם אני מוצא כי דווקא במסגרת זו יש לחייב אותה להשיב לשאלון ובכלל זה מקובלים גם הליכים מקדמיים כדוגמתו. אכן, המחזיקה אינה בעל-דין בתביעה העיקרית, אולם במסגרת הליך הבקשה לאישור עיקול יש לראות בה בעל-דין. סוף דבר, אני מחייב את המשיבה להשיב לשאלון בתוך 20 יום מיום קבלת ההחלטה וכן תמסור הודעה, בתוך 7 ימים מהיום מדוע טרם הוגש כתב הגנה. עיקול