1. ביום 17/5/04 ניתן בבימ"ש השלום בירושלים (כב' השופט דוד מינץ) פס"ד בת.א. 9719/01 בתביעתו של יחיאל הלפרין. באותו פסק-דין התקבלה התביעה וחוייבו הנתבעים בתשלום סך של 566,022 ₪ (קרן) בנוסף לחיובים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. בשולי פסק-הדין נאמר גם שבא כוח התובע יהיה רשאי לבקש אישור עיקולים זמניים שהוטלו בתאריכים: 19/6/01, 5/6/01, 18/7/01 "ככל שנוגעים לנכסים הרשומים ע"ש מי מהנתבעים בתנאי שניתנו הודעות מתאימות מטעם המחזיקים כמצוות תקנות סדר הדין האזרחי". בהמשך נאמר כי בכל הנוגע לנכסים שעוקלו ואשר רשומים על-שם חברתו של הנתבע 1, שם, או על שם אשתו של הנתבע 2, שם, יאשר בית המשפט את העיקולים הזמניים בעוד 30 יום "אלא אם הן תגשנה תביעות לביטול העיקולים ותינתן בהן החלטה אחרת ע"י ביהמ"ש המוסמך. הבקשות לאישור העיקולים גם יוגשו לפני כב' הרשם." 2. בפועל, לא אישר ביהמ"ש השלום בירושלים את העיקולים. בענייננו ראוי לדון רק בעיקולים הזמניים שהוטלו לגבי זכויות במקרקעין שאינן רשומות על שם הנתבעים דהתם, אלא על שם מי שהשופט הנכבד כינה "חברתו של הנתבע 1 או אשתו של הנתבע 2", שהן התובעות בפניי. בפני בית המשפט השלום בירושלים היתה מונחת בקשה לביטול העיקול, אלא שבית המשפט ציין כי נוכח העובדה שניתן על ידיו פסק-דין, אין מקום לדון בה מכיוון, שרק נתבע או מחזיק יכול לעתור לביטול העיקולים במסגרת ההליך שם. בהחלטה נוספת מיום 30/5/04 ציין השופט הנכבד, כי הוא מפנה את שימת הלב גם לתקנה 380 לתקנות סדר הדין האזרחי. 3. לא יכול להיות ספק, שההליך שננקט בקשר לעיקולים הזמניים והמתואר בתמצית לעיל אינו תואם את הוראות סימן א'1 לתקנות סדר הדין האזרחי. בענייננו, לא הודו המחזיקים כי נכסי המשיב מצויים בידיהם, דהיינו חלה תקנה 378(א) ולפיה רשאי במקרה כזה מבקש העיקול לבקש בתוך 15 ימים בבקשה מנומקת בכתב את אישור העיקול. בקשה כזאת דינה, לפי תקנה 378(ב), כדין כתב תביעה. לפי תקנה 380, אליה הפנה, כזכור, השופט המלומד, אם לא ביקש המבקש את אישור העיקול לפי תקנה 378, וזה המקרה שלפנינו, יהא העיקול בטל לגבי כל נכס שהמחזיק לא הודה שהוא מצוי בידו. 4. במקרה הנוכחי הוטלו עיקולים, כנזכר לעיל, לגבי זכויות במקרקעין של כל אחת מהתובעות בהליכים שבפניי. תובעות אלה לא הודו בכך שנכסי מי מהנתבעים בהליכים הקודמים בבית משפט השלום מצויים בידיהם, ולכן, בהעדר בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקולים כלפיהן, יש לראות את העיקולים כבטלים לפי תקנה 380. התביעות שבפניי הן תביעות לסעדים רחבים יותר מאלה שעניינם הצהרה בדבר בטלות העיקולים. הסעדים ההצהרתיים הנתבעים מתייחסים לזכויות של שתי התובעות במקרקעין המתוארים. 5. בא כוחו המלומד של הנתבע, הסכים, למעשה, כי אין מנוס בנסיבות שתוארו מהצהרה על בטלות העיקולים. כל בעלי הדין מבקשים ממני, עם זאת, כל אחד מנימוקיו הוא, שלא לסיים את ההליכים שבפניי במתן סעד לגבי העיקולים בלבד. בא כוח הנתבע סבור, כי יעלה בידיו להראות שהתובעות אינן זכאיות לסעדים ההצהרתיים המבוקשים ובאי כוח התובעות סבורים כי יעמדו בהוכחת הנטען על-ידי כל אחת מהן בתביעתן. 6. כאן המקום לעמוד על תקלה דיונית נוספת שארעה, הפעם בהליכים כאן. כפי המקובל הוריתי בשלב של קדם משפט על הגשת ראיות הצדדים בחקירה ראשית בתצהירים. התובעות הגישו תצהירים מטעמן (ומטעם עדים נוספים) בעוד הנתבע לא הגיש תצהירים כלל. גם היום אומר הנתבע, שאין הוא מבקש להגיש תצהירים לפי ההחלטה שניתנה בקדם המשפט, אלא הוא מבקש לאפשר לו לחקור בחקירה שכנגד מצהיר או מצהירים מטעם התובעות. בהחלטה שהורתה על הגשת הראיות בתצהירים נאמר, כי בעל דין המבקש לחקור מצהיר של בעל דין שכנגד, חייב במסירת הודעה על כך לפחות 14 יום לפני מועד הדיון. בא כוח הנתבע מסר הודעה כזאת רק אתמול אחר-הצהריים. המצהירים מטעם התובעות לא התייצבו לישיבת היום, שנקבעה לשמיעת ראיות בעלי הדין. עמדת התובעות היא, שאין מקום לדחייה נוספת של הדיון. בא כוח הנתבע סבור, כי ראוי לקבוע מועד אחר שבו יתאפשר לו לחקור מצהירים. עמדתו היא, כי ניתן לכפר על הטעות בפסיקת הוצאות. 6. אין ספק, שבענייננו לא היתה כל הצדקה לאי קיום ההוראה שניתנה על-ידי בהחלטה לפיה הוגשו התצהירים מטעם התובעות. מדובר במחדל של הנתבע הפוגע בזכותן של התובעות לשמיעת ההליך באופן יעיל. לא למותר לציין, שההליכים הנוכחיים נכפו, למעשה, על התובעות בעקבות הימנעותו של הנתבע מהגשת בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקולים לפי תקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי לבית-משפט השלום בירושלים. אם היתה מוגשת בקשה כזאת במועד לבית משפט השלום, סביר להניח שבית משפט השלום היה דן בה בהתאם להוראות תקנה 379. 7. בסופו של יום השאלה היא אם ראוי לאפשר לנתבע לכפר על הטעות שנעשתה באי זימון המצהירים לחקירה לישיבת היום בדרך של פסיקת הוצאות. לאחר ששמעתי בהרחבה את עמדות הצדדים בהקשר זה, ומתוך מטרה להביא בסופו של יום לסיום המחלוקות לגופן, החלטתי, בהיסוס רב, לקבל את עתירתו החלופית של הנתבע. 8. אני מחליט איפוא כדלקמן: א. אני מצהיר בזאת על בטלות העיקולים הזמניים שהוטלו במסגרת ההליכים בתיק אזרחי שלום ירושלים 9719/01, דהיינו העיקולים שהוטלו: ביום 19/6/01 במסגרת תיק בשא 4944/01, ביום 5/6/01 במסגרת תיק בשא 5085/01, ביום 18/7/01 במסגרת תיק בשא 5649/01, ככל שאלה נוגעים לזכויות במקרקעין הרשומות על שם התובעת בתיק אזרחי מח' חיפה 600/04 מירב וכסלר, חלקה 31/1 בגוש 10880 (חיפה), חלקה 20/4 גוש 12455, ולזכויות במקרקעין הרשומות על שם מינה ויינברגר התובעת בת.א. (מח' חיפה) 630/04, חלקה 124 בגוש 10880; ב.אם ישלם הנתבע בכל אחד מההליכים שבפניי הוצאות ישיבת היום לכל אחת מהתובעות בהליכים אלה בסך 10,000 ₪+מע"מ, וזאת עד יום 28/6/07, כי אז יידחה מועד שמיעת הראיות בהתאם להחלטתי מתאריך 24/10/06 ליום: 19/11/07 שעה 10.00. אם לא יבוצע התשלום במלואו ובמועדו לפי הוראה זו, כי אז אבטל את ההחלטה בדבר קביעת מועד נוסף לשמיעת חקירה שכנגד של מצהירים כאמור כאן. החיוב לגבי התובעים בת.א. 600/04 הוא בסכום כולל של 10,000 ₪+מע"מ לכל התובעים באותו תיק; ג. למניעת ספק, אני קובע, כי הנתבע לא יורשה להגיש תצהירים או ראיות אחרות מעבר לאלה שהוגשו על-ידיו, אם הוגשו, לפי החלטתי הנ"ל מיום 24/10/06; ד. שמעתי את בקשתו של הנתבע לעכב את ביצוע החלטתי בדבר בטלות העיקולים ואני דוחה אותה; ה. הערבויות הבנקאיות שהופקדו בתאריך 22/6/04 בעקבות החלטת כב' השופט רון סוקול, מתאריך 13/6/04 בתיק בשא 9693/04, יוחזרו לידיו הנאמנות של הנאמן בפשיטת רגל של מירב וכסלר, עו"ד נפתלי נשר. ו.עיקול