בפני תביעה במסגרתה נדרש הנתבע - בנק לאומי למשכנתאות בע"מ , לפצות את התובעת, בגין נזקים אשר נגרמו לה, לטענתה, בגין סירובו להעמיד לה הלוואת משכנתא וזאת, למרות שהוצא על ידו, קודם לסירובו, אישור עקרוני להעמדת הלוואה כאמור. 1. לטענת התובעת - היא ואמה היו דיירות מוגנות במגרש ברחוב עוזר 2 בתל אביב והיא ביקשה לרכוש מאת הבעלים את הזכויות בנכס, בכפוף לזכויות הדיירות המוגנת של אמה. לטענת התובעת, טרם החתימה על הסכם המכר, פנתה אל הנתבע בחודש מאי 06 וביקשה , אישור עקרוני לקבלת המשכנתא. לטענתה, העבירה באותו מועד לבנק מספר אישורים ובינהם אישור עורך דינה מיום 16/5/06 בו כתוב מפורשות כי הבית ימכר לתובעת כשהוא תפוס על ידי דיירת מוגנת - הגב' תקווה סטלקאל - אמה. במסגרת כתב תביעתה , טענה התובעת כי לאחר המצאת האישורים כאמור, ניתן לה על ידי הבנק אישור עקרוני להעמדת ההלוואה ומשכך, חתמה ביום 12/7/06 על הסכם לרכישת הזכויות . במסגרת הסכם זה התחייבה התובעת, בין היתר , לשאת בתשלום האחרון בגין המגרש בסך 130,000 ₪ - תשלום זה היה בכוונת התובעת לממן באמצעות הלוואת המשכנתא, אשר תועמד לטובתה על ידי הנתבע וזאת בהסתמך על האישור העקרוני אשר ניתן על ידי הנתבע. לאחר החתימה על הסכם המכר פנתה התובעת שוב אל הנתבע וקיבלה ממנו ביום 10/8/06 את רשימת המסמכים הנדרשים על ידו לשם מתן המשכנתא. התובעת העבירה את כלל המסמכים אשר נדרשו על ידי הנתבע ובכלל זה רשמה לטובת הנתבע הערת אזהרה על הזכויות במגרש ביום 31/8/06 . על אף האמור, הרי שלמרות שניתן על ידי הנתבע אישור עקרוני להלוואה ,נמסר לה תחילה בתחילת ספטמבר כי תנאי להעמדת ההלוואה תהיה החתמת אמה כלווה נוספת ובסיכומו של דבר נמסר לה ביום 11/9/06 כי ההלוואה לא תאושר אלא אם אמה תחתום רק על הסכם הרכישה . לדרישתו האחרונה של הנתבע, סירבה התובעת ומשכך, סירב הנתבע להעמיד לה את ההלוואה. לטענת התובעת, כפועל יוצא מסירוב הנתבע להעמיד לה את ההלוואה וזאת, למרות האישור העקרוני אשר ניתן לה בתחילה ואשר עליו הסתמכה, נגרמו לה נזקים שונים ובכלל זה - נזקים הנובעים מהצורך בהעמדת הלוואה מסחרית חלופית, הסתבכותה בחובות שונים , עוגמת נפש והוצאות שונות - אשר הוערכו על ידה בסך כולל העומד על 20,000 ₪. 2. לטענת הנתבע פנתה התובעת בתחילת חודש מאי 06 לסניף אחר של הנתבע הסמוך למקום מגוריה בבקשה להעמיד לה הלוואת משכנתא ואולם, עת נמסרו לסניף זה פרטי הרכישה ובפרט העובדה שהרכישה הינה בכפוף לזכויות הדיירות המוגנת של אמה של התובעת- סירב הנתבע להעמיד לטובת התובעת את ההלוואה המבוקשת. לאחר סירובו הראשוני של הנתבע - פנתה התובעת באמצע חודש מאי 06 לסניף אחר של הנתבע - סניף אור יהודה - ומבלי שהודיעה כי כבר "סורבה" על ידי סניף אחר של הנתבע ותוך שהיא מסתירה את העובדה שבמסגרת ההסכם המיועד היא עתידה לרכוש את זכויות הבעלות בכפוף לזכויות הדיירות המוגנת של אמה - ביקשה שוב הלוואת משכנתא. לטענת הנתבע , האישור העקרוני אשר ניתן לתובעת, בפנייתה השניה, היה מבלי שהיה בידי הנתבע המידע בדבר רכישת הזכויות בכפוף לזכויות הדיירות המוגנת של אמה ותוך שהתובעת מסתירה מידע זה מאת הנתבע - משכך, היתה לנתבע הזכות לסרב למתן ההלוואה , כפי שעשה אמנם בפועל, עת נודעו לו פרטי הרכישה הנכונים. זאת ועוד, לטענת הנתבע ,מושתקת התובעת מלתבוע אותו בגין סירובו להעניק לה הלוואה, הואיל ועובר לחתימת התובעת על בקשה לקבלת אישור עקרוני, הובהר לתובעת מפורשות והיא אף חתמה על מסמך מפורש ובהתאם לו אין במסירת המידע ו/או המסמכים על ידי הבנק משום התחייבות כלשהי של הבנק להעניק את ההלוואה המבוקשת ולכן, כי היא מוותרת על כל טענה ודרישה כנגד הבנק באם לא תאושר הבקשה. יתרה מכך, הנתבע מכחיש כי טרם החתימה על הסכם המכר הועבר אליו המידע הנוגע לרכישת הזכויות בכפוף לזכויות הדיירות המוגנת של אמה של התובעת ובכלל זה מכחיש קבלת מסמך מטעם עורך הדין של התובעת מיום 16/5/06 המציין זאת מפורשות כאמור. זאת ועוד, הנתבע טוען כי התובעת ניסתה להסתיר ממנו המידע והראייה שבחוות הדעת השמאית אשר הועברה על ידה אין התייחסות מפורשת לנושא זה. בנוסף טוען הנתבע כי הסכים להעמיד לתובעת הלוואה בכפוף לכך, שגם אמה תחתום על הסכם המכר ואולם, היא סירבה לעשות כן ומשכך, אין לה להלין אלא על עצמה. לסיום, מכחיש הנתבע את הנזקים אשר נגרמו לתובעת ואשר לטענתו אינם מגובים בראיה כלשהי. הדיון: 3. במסגרת הדיון אשר נערך בפני בית המשפט העידה התובעת , נציג הבנק וכן, הוצגו על ידי כל אחד מן הצדדים מסמכים רבים בכתב התומכים לשיטת כל אחד מן הצדדים בטענותיו. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדויות ובחנתי את המסמכים אשר הוצגו בפני, הנני קובעת כי דין התביעה להדחות ולהלן, יפורטו טעמי. 4. תחילה, טענתה המרכזית של התובעת הינה כי חתמה על ההסכם לרכישת הזכויות לאחר שקיבלה אישור עקרוני מאת הנתבע ובהסתמך עליו. עיון במסמכים מעלה כי הסכם הרכישה נחתם ביום 12/7/06 . טענת התובעת , בכתב תביעתה הינה כי טרם חתימה על הסכם המכר, עוד בחודש מאי 06 , פנתה אל הנתבע וקיבלה ממנו אישור עקרוני למשכנתא ובהתבסס על כך חתמה על הסכם המכר. לענין זה, התובעת לא הציגה בפני בית המשפט כל אישור ובהתאם לו אמנם קיבלה אישור עקרוני למשכנתא במאי 06 וטענותיה התמקדו בשאלה האם במועד זה העבירה לבנק אישור עורך הדין מיום 16/5/06 המעיד על כך שאמנם התובעת רוכשת הזכויות בכפוף לזכויות הדיירות המוגנת של אמה.לענין זה אציין כי הנתבע מכחיש את קבלת המסמך מתאריך 16/5/06 ואולם, ממילא השאלה אם קיבל את המסמך אם לאו הופכת להיות פחות רלוונטית משעה שהתובעת לא הוכיחה כי לאחר העברת האישור כאמור לנתבע - אמנם ניתן לה במועד זה אישור עקרוני להעמדת המשכנתא, אישור עליו הסתמכה עת חתמה על הסכם המכר ביום 12/7/06. יתרה מכך, בעדותה בפני העידה התובעת כי : "את האישור העקרוני קיבלתי ב - 10/8/06" (עמ' 2 שורה 7) - עדותה זו עומדת בסתירה לטענתה המפורטת לעיל כפי שהובאה במסגרת כתב התביעה ולפיה האישור העקרוני התקבל במאי 06 וזאת, טרם החתימה על הסכם המכר. מטענתה זו של התובעת כפי שהוצגה בפני בעדותה ניתן ללמוד כי האישור העקרוני ניתן רק לאחר החתימה על ההסכם המכר ומשכך, ברי כי התובעת לא הסתמכה על אישור זה במועד החתימה על ההסכם. זאת ועוד, התובעת טענה כי לבנק הייתה התחייבות לרישום משכנתא מיום 10/8/06 ומשכך, במועד זה בוודאי שהיה בפניו הסכם המכר - בהקשר זה תחילה, אין במועד המצויין בכדי לסייע לתובעת הואיל וממילא כאמור הסכם המכר נחתם ביום 12/7/06- דהינו לפני מועד זה. בנוסף, עיון במסמכים אשר צורפו על ידי התובעת עצמה מעלה כי הערת האזהרה לטובת הנתבע נרשמה ביום 31/8/06 - ולכל המוקדם במועד זה הושבו לנתבע מסמכי ההתחייבות .משכך, אין ממש בטענתה כי אמנם ביום 10/8/06 היה בידי הנתבע הסכם המכר. די בסתירה זו בגירסתה של התובעת ובהודייתה כי את האישור העקרוני קיבלה ממילא לאחר החתימה על הסכם המכר בכדי לדחות תביעתה שהרי לאור גירסה זו ברי כי לא הסתמכה על אותו אישור עקרוני במועד החתימה על ההסכם. 5. יתרה מכך, גם באם אמנם ניתן אישור עקרוני למשכנתא, אין מדובר בהתחייבות מצד הנתבע למתן משכנתא בפועל. אישור עקרוני מהווה הליך שלא בהכרח מחייב, המעניק ללווה פוטנציאלי- מושג ראשוני על גובה ההלוואה שבאפשרותו לקבל מהנתבע (ראה: תא (נצרת) 5341/05 פינגורד נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 18.12.08) והמותנה בהעברת מסמכים נוספים לבדיקת הבנק. לאור האמור, היתה לנתבע הזכות שלא להעניק לתובעת משכנתא, בסיכומו של דבר , לאחר שעיין במסמכים ומצא כי מצב הדברים אינו משביע את רצונו. 6. זאת אף זאת, הוצג בפני בית המשפט מסמך "בקשה לקבלת אישור עקרוני להקצאת מסגרת אשראי מובטחת במשכנתא" אשר נושא תאריך ה- 10/8/06 (המסמך צורף כנספח ג' לכתב ההגנה) , אשר היה בין אסופת המסמכים אשר נמסרו לתובעת כתנאי לאישור ההלוואה ובמסגרתו נקבע מפורשות כי: "ג. אנו מצהירים כזאת כי ידוע לנו כי אין בהגשת בקשה זו או באינפורמציה המקדמית שנמסרה לנו בקשר עם ההלוואה, משום התחייבות כלשהי של הבנק להעיק לנו את מסגרת האשראי ו/או את ההלוואה המבוקשת ו/או התחייבות כלשהי לגבי תנאי ההלוואה ו/או המועדים בהם תנתן ו/או כל דבר אחר בקשר עם ההלוואה. ד. אי לכך אנו מוותרים בזאת על כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה כנגד הבנק בקשר עם אי אישור הבקשה ו/או בקשר עם התנאי ההלוואה ו/או בקשר עם מועד ההלוואה ו/או בכל דבר וענין אחרים הקשורים למתן ההלוואה." התובעת אינה מתכחשת לדבר חתימתה על מסמך זה ואולם, לטענתה חתמה על המסמך במועד מאוחר יותר, בו חתמה גם אמה על הבקשה. בהקשר זה אין כל ראייה כי התובעת אמנם חתמה על המסמך במועד מאוחר יותר , הואיל ואין עוררין כי המסמך הוצא ביום 10/8/06 ומהווה חלק מאסופת המסמכים אשר ניתנו לתובעת ו/או נחתמו על ידה באותו מועד. לענין חתימת אמה על המסמך - יכול שחתימתה של זו הוספה במועד מאוחר יותר בו התנה הנתבע מתן ההלוואה בצירופה כלווה - כך או כך, אין באמור בכדי לגרוע מכך שהתובעת חתמה על המסמך ומשכך, מוחזקת כמי שידעה את תוכנו של המסמך והיא כפופה לאמור בו (ראה: ע"א 2119/94 ציפורה לנדאו נ' ברוך וין פ"ד מט(2)77,ע"א 779/87 780/87 נח בליט ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מד(3)304, 310 ב'). הואיל ואין עוררין כי התובעת חתמה על המסמך האמור והיא כפופה לאמור בו הרי שהיא מושתקת מהעלות כל טענה כנגד הנתבע הנובעת מסירובו ליתן לה הלוואה הואיל והיא ויתרה על זכותה זו במסגרת המסמך עליו חתמה . 7. זאת ועוד, לחובתה של התובעת עומד גם סירובה להיעתר להצעת הנתבע ובהתאם לה תקבל את ההלוואה ובלבד שאף אמה תחתום על הסכם המכר.בהקשר זה, ההסבר אשר ניתן על ידה לסירובה זה כפי שהובא על ידה בפני ב:"חצי פה" הינו חששה מעימות מול יורשיה האחרים של אמה לאחר מותה -חשש זה נראה בעיני מלאכותי הואיל והתובעת יכלה להסדיר את הסוגיות המשפטיות מול אמה בהסכם. 8. לכל האמור אוסיף כי תמוהה בעיני העובדה שהתובעת לא בדקה אפשרויות לקבל משכנתא מבנק אחר במקביל לפניה לנתבע ולאחר סירוב הנתבע ליתן למה משכנתא. לענין זה אציין כי עובדה זו בשילוב עם העובדה שהתובעת פנתה לסניף בנק המרוחק ממקום מגוריה הואיל ובסניף זה קיימת עובדת המקורבת אליה - מעלה בליבי חשד כבד ולפיו ככל הנראה ידעה התובעת מראש כי קיימת בעיה בקבלת משכנתא לנכס בנסיבות הרכישה . לכך, אף ניתן להוסיף את העובדה שהשמאי, מטעם התובעת, השמיט בחוות דעתו המאוחרת את העובדה שהנכס נרכש בכפוף לזכויות הדיירות המוגנת של אמה של התובעת וזאת, למרות שבחוות דעת מוקדמת אשר ניתנה על ידו בהקשר לנכס זה ציין הדבר מפורשות. 9. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי התובעת לא הביאה ולו ראשית ראייה באשר לנזקים אשר נגרמו לה כפועל יוצא מסירוב הנתבע להעמיד לה את המשכנתא. לענין זה התובעת הציגה מסמכים ספורים הנוגעים להקמת המשכנתא - כגון - תשלום לנוטריון, עלות רישום הערת אזהרה ותשלום לשמאי ואולם - צירופם מעלה כי ההוצאות אשר נגרמו לה הינן כ - 1000 ₪ , סכום הרחוק מרחק רב מהסכום הנתבע על ידה - 20,000 ₪ ואשר לא נתמך כאמור בכל ראייה נוספת. 10. סוף דבר- התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. 11. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד ההמצאה. 12.משכנתאמקרקעין