1. הערעור שבפנינו הוא ערעור מכח סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (שייקרא להלן: "החוק"). הערעור הוגש כנגד ההחלטה להתיר את פיטורי המערערת מעבודתה כעובדת הוראה במשרד החינוך, בזמן היות המערערת בהריון. ההחלטה האמורה התקבלה ביום 19/8/13, על ידי גב' שרית יהודאי, מנהלת תחום חוק עבודת נשים במשרד הכלכלה. 2. במהלך הדיון בערעור התברר כי המשיבה קבעה לעצמה נוהל מיוחד לדיון בבקשות להתיר פיטורי עובדות הוראה בהריון המועסקות על ידי משרד החינוך, כך שהדיון בבקשות להתיר פיטורים בהריון של עובדות כאלה, מתנהל באופן שונה מהדיון בבקשות להתיר פיטורים בהריון של עובדות אחרות. זאת, לטענת המשיבה, בשל "היקף רב של מורות המועסקות על ידי המשרד בגיל הפוריות" (כאמור בסעיף 25 לתגובה שהגישה המשיבה ביום 9/10/13. הנוהל האמור גובש, לטענת המשיבה, בסיכום בין משרד הכלכלה, משרד החינוך ופרקליטות המדינה. 3. להלן בפסק דין זה נבחן את אותו נוהל מיוחד, ונביע את עמדתנו לגביו, אך לפני כן נביא סקירות של הרקע התעסוקתי של המערערת במשרד החינוך, ההליכים שהתקיימו בעניינה בבית הדין וההליכים שהתקיימו אצל המשיבה אשר הביאו להחלטה מיום 19/8/13, שכנגדה הוגש הערעור. הרקע של העסקת המערערת אצל משרד החינוך וההליכים בבית הדין בענין זה 4. המערערת היא מורה. בשנות הלימודים תשס"ה-תשס"ח, למדה המערערת לימודים לתואר בוגר בהוראה (B.Ed.) במסלול של הוראת אנגלית בכיתות ז'-י', וסיימה לימודים אלה בהצטיינות. 5. מאז סיום לימודיה, הגישה המערערת, מדי שנה, בקשות למשרד החינוך, במטרה שהמשרד ישבץ אותה בעבודה כעובדת הוראה. הבקשות הוגשו על פי נהלים שמשרד החינוך קבע לכך, לגבי שיבוץ מורים במגזר הלא-יהודי. (עובדת קיומו של נוהל נפרד במשרד החינוך לשם שיבוץ מורים במגזר שאינו יהודי, גם היא שאלה שמצדיקה - בעינינו - בחינה משפטית, אך לא במסגרת ערעור זה). 6. לקראת שנה"ל תשע"א, הודיע משרד החינוך למערערת כי נמצא בעבורה מקום הוראה בשנה"ל תשע"א, בבית הספר המקיף "אורט" בנאעורה. המערערת החלה לעבוד באותו בית ספר ביום 1/9/10, וביום 5/9/10, הוציא משרד החינוך הודעת שיבוץ רשמית בקשר לאותה העסקה, אשר היתה אמורה להיות בהיקף של 17 שעות שבועיות, ולהימשך עד תום שנה"ל תשע"א. 7. ביום 23/9/10, הודיע משרד החינוך למערערת כי שיבוצהּ לעבודת ההוראה האמורה, נעשה בטעות, וכי למעשה עבודתה תופסק ביום 3/10/10. 8. ביום 28/9/10, פנתה המערערת לבית דין זה בבקשה למתן סעד זמני ובתובענה כנגד כוונת משרד החינוך להפסיק את העסקתה (תיק 39511-09-10 אשר נדון בפני השופטת אורית יעקבס). בעת דיון שהתקיים בבית הדין, ביום 3/10/10, בעניינה של המערערת, הגיעו המערערת ומשרד החינוך להסכמה דיונית על כך שהדיון בבקשה למתן סעד זמני יופסק, וכי תימשך ההידברות ביניהם במטרה להגיע להסכמה בדבר שיבוץ המערערת בעבודה. הסכמה לא הושגה, אך משרד החינוך הצליח לשבץ את המערערת לעבודה בבית ספר אחר, בכפר נין, בהיקף משרה של 10 שעות שבועיות, החל ביום 1/11/10. בהמשך, בעת דיון ביום 9/11/10 בבקשה למתן סעד זמני, קיבלה המערערת את המלצת השופטת יעקבס וחזרה בה מהבקשה האמורה. הדיון בתביעה שבתיק העיקרי היה אמור להימשך, אלא שביום 28/4/11 מחקה השופטת יעקבס את תביעת המערערת, בשל מחדל דיוני מצד המערערת. 9. העסקת המערערת בבית הספר בכפר נין, שהחלה - כאמור לעיל - ביום 1/11/10, נמשכה עד יום 1/2/11, ושבוע לאחר מכן (ביום 8/2/11) - שובצה המערערת ללמד בבית ספר אחר (חטיבת הביניים החדשה באכסאל), גם שם - בהיקף משרה בת 10 שעות שבועיות. העסקת המערערת בחטיבת הביניים באכסאל נמשכה התעתדה להיות עד תום שנת הלימודים תשע"א (31/8/11). (כפי הנראה, המשך העסקת המערערת בשנה"ל תשע"א, היא זו שהביאה לכך שהיא ויתרה על המשך ההתדיינות בתיק 39511-09-10, כך שהתביעה נמחקה שם, כאמור לעיל). 10. במהלך שנת הלימודים תשע"א, המערערת הרתה. היא הודיעה על כך למשרד החינוך. 11. המערערת ילדה, במזל טוב, את בנה, ביום 29/6/11, ויצאה לחופשת לידה שנמשכה עד יום 4/10/11. 12. בתום חופשת הלידה, המשיכה המערערת להיות מועסקת על ידי משרד החינוך, בחטיבת הביניים באכסאל, עד תום שנת הלימודים תשע"ב. 13. למרות העובדה שהמערערת הועסקה - כאמור - הן בשנה"ל תשע"א והן בשנה"ל תשע"ב, ראה משרד החינוך את המערערת כמי שבשנה"ל תשע"ב מועסקת בשנת הנסיון הראשונה שלה, כך שעם תום שנה"ל תשע"ב, הפסיק משרד החינוך את העסקתה של המערערת. המערערת, אשר טענה כי היא כבר היתה אמורה לעבור למסלול של עובדת הוראה קבועה, הגישה בענין זה לבית דין זה, כתב תביעה ובקשה למתן סעד זמני כנגד משרד החינוך (תיק 2445-10-12). 14. ביום 10/10/12, בעת דיון בבקשתה של המערערת לסעד זמני, הגיעו המערערת ומשרד החינוך להסכמה דיונית, על כך שלא יתקיים דיון בבקשה למתן סעד זמני אלא התביעה העיקרית תידון בדרך מזורזת, אך במקביל - יבדוק משרד החינוך את טענת המערערת על כך שיש שעות הוראה פנויות שבהן ניתן לשבץ את המערערת בעבודה. מספר ימים לאחר אותה הסכמה דיונית, אכן מצא משרד החינוך (שוב) מקום שבו הוא יוכל לשבץ את המערערת לעבודה, וביום 18/10/12, שובצה המערערת לעבודת הוראה בחטיבת הביניים בנאעורה, עד סוף שנת הלימודים תשע"ג. 15. ביום 6/3/13, בעת דיון שנועד להיות ישיבת הוכחות בתיק 2445-10-12, הגיעו המבקשת ומשרד החינוך להסכמה נוספת, בלשון זו: "הגענו להסכמה דיונית שלפיה, מבלי שכל צד מודה בטענות הצד שכנגד, תגיש התובעת בהקדם בקשה לשיבוץ לשנה"ל תשע"ד. אם יתברר שהתובעת תשובץ בשנה"ל תשע"ד לשביעות רצונה, יסתיים הדיון בתובענה, ויינתן פסק דין שלפיו התובענה מוצתה בכך. אם יתברר שהתובעת לא תשובץ בשנה"ל תשע"ד לשביעות רצונה - יחודש הדיון בתובענה זו, אך נבחן אפשרות להשאיר את המחלוקות בתיק לתחום המשפטי בלבד, כשייתכן שנסכים על מסמכים שיוגשו בהסכמה וייתכן גם שנבהיר מה המחלוקות העובדתיות שנותרו בינינו. ב"כ התובעת יודיע לבית הדין, תוך 15 ימים מהיום שבו ייוודע לתובעת על דבר שיבוצה, אם התובעת מעוניינת לחדש את ההתדיינות בתובענה או אם לאו.". ההסכמה האמורה קיבלה באותו יום תוקף של החלטה. 16. המערערת המשיכה לעבוד בחטיבת הביניים בנאעורה, עד תום שנה"ל תשע"ג. 17. ביום 5/5/13, שלחה מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך, ד"ר אורנה שמחון, מכתב אל המערערת בענין הפסקת עבודתה עם תום שנה"ל תשע"ג. כך, בין השאר, נאמר במכתב: " הנדון: תזכורת בדבר סיום תקופת העסקתך הנני להזכירך כי עם כניסתך לעבודה הוגבלה העסקתך לשנת הלימודים הנוכחית בלבד. לפיכך, תסתיים העסקתך בתום שנת לימודים זו. אם בשנת הלימודים הבאה לא תשובצי לעבודה עד האחד באוקטובר, תיבדק זכאותך לפיצויי פיטורין, על פי החוק. ... הערה: על עובדת הוראה בהריון לדווח על כך למחוז עד ליום 15/07/2013, או מיד עם היוודע לה כי הינה בהריון (בצרוף אישורים רפואיים), זאת על מנת שהמחוז יוכל להיערך בהתאם להוראות המחייבות על פי חוק...". 18. המערערת שאכן היתה בהריון, פעלה כאמור בהערה שבשולי המכתב מיום 5/5/13, והגישה למשרד החינוך אישור מיום 10/7/13 על כך שבאותה עת היא היתה בשבוע ה-26 להריונה, וכי מועד הלידה המשוער התעתד להיות ביום 26/10/13. להליכים בעניינה של המערערת בקשר לבקשה לאישור פיטוריה בהריון - נתייחס בחלק הבא של פסק דין זה. 19. ביום 2/9/13 הגיש ב"כ המערערת הודעה לתיק 2445-10-12, בה הוא הודיע כי המערערת כלל לא שובצה להוראה בשנה"ל תשע"ד וכי לכן הוא מבקש לחדש את ההתדיינות בתובענה האמורה. בהחלטה שניתנה ביום 2/9/13, התבקש ב"כ המערערת לפעול בהתאם להסכמה הדיונית מיום 6/3/13. בינתיים - ביום 29/9/13 - הוגש הערעור הנוכחי כנגד ההחלטה להתיר את פיטורי המערערת בהריון, ולפיכך מתעכב המשך ההתדיינות בתיק 2445-10-12 עד להכרעה בערעור הנוכחי. ההליכים בענין אישור פיטורי המערערת בהיותה בהריון 20. כאמור לעיל, בעקבות ההערה שנכתבה בשולי המכתב מיום 5/5/13, הגישה המערערת למשרד החינוך את האישור הרפואי מיום 10/7/13, בדבר הריונה. 21. ביום 11/7/13, שלח משרד החינוך אל המערערת מכתב שבו הוא התייחס אל המערערת כאל מי שהגישה "ערעור" על הפסקת העבודה. במכתבו האמור של משרד החינוך, נאמר כך: " הנדון: ערעורך על הפסקת עבודה בגין הריון בהמשך לערעורך מתאריך 10.7.13 על הפסקת עבודתך בגין הריון, הנך מתבקשת להעביר את תגובתך לאמור למשרד התמ"ת תוך 5 ימים מעת משלוח המכתב. כתובת משרד התמ"ת משרד התמ"ת אגף ההסדרה דרך מנחם בגין 86 ... (עבור גב' שרית יהודאי) יש לשלוח בפקס 03-7347629 במיידי בנוסף להתייחסות כאמור יש להתייחס לשאלות הבאות מועד תחילת העסקתך במשרד החינוך ____ בית הספר/גן בו הועסקת במהלך תקופת עבודתך תחום הכשרתך (כולל רובד החינוכי אליו גן/יסודי/חט"ב, להלן הרוב החינוכי) כפי שמצוינת בתעודת ההוראה המקצועות אותם לימדך במהלך תקופת עבודתך האם הועסקת כממלאת מקום/בשעות זמניות אחרות (לדוגמא, שעות תגבור, שעות אולים וכיוצ"ב)? כן / לא אם הועסקת כממלאת מקום, נא לציין את שם המורה אותה החלפת האם ידוע לך אם מורות/גננות בתחום התמחותך בעלות וותק זהה או נמוך משלך משובצות לשנת הלימודים הבאה (ההתייחסות רק למורות/מורים בעלי הכשרה זהה לשלך - במקצוע וברובד החינוכי) מתי ולמי הודעת במשרד החינוך על היותך בהיריון או בטיפולי פוריות? מועד לידה משוער מעבר לאמור מעלה, הנך רשאית להוסיף כל מידע רלבנטי העשוי להשפיע על מתן ההחלטה חתימת המורה אי התייחסות לטיעוני המעביד, ייחשב כוויתור על מתן זכות הטיעון". המערערת מילאה את הפרטים שאותם היא הוזמנה למלא באותו טופס (בסעיפים 1-5 ו-8-9 לטופס המצוטט לעיל), ושלחה את הטופס הממולא, אשר התקבל במשרד הכלכלה ביום 25/7/13. 22. כאמור לעיל, ביום 19/8/13, התקבלה החלטתה של גב' שרית יהודאי, להתיר את פיטורי המערערת בזמן ההריון, זו ההחלטה שכנגדה הוגש הערעור שבפנינו. ההחלטה הופנתה אל גב' חיה מור יוסף מגף כח אדם בהוראה במחוז הצפון של משרד החינוך. כך - בין השאר - נאמר באותה החלטה: "הריני להודיעכם כי לאחר עיון במסמכים הנוגעים בדבר, ועל סמך פנייתכם, החלטתי לפי הסעיפים 9, ו-22 לחוק עבודת נשים ... ליתן היתר לפיטורים/צמצום היקף משרה החל מיום 27/08/13, וככל שאי שיבוץ העובדת לשנת הלימודים הבאה, יהיה בכפוף להתחייבות משרד החינוך כי - לא שובצה ולא תשובץ לפני העובדת שבנדון, עובדת בעלת נתונים זהים לעובדת זו. תמצית הנימוקים: בהתייחס לחומר הראיות נמצא כי הפיטורים הינם פיטורים מנהליים, הנדרשים בגין סיום העסקה. משרד החינוך מתחייב כי במידה וימצאו שעות תקן פנויות תשובץ העובדת לשנת הלימודים הבאה בעדיפות, בכפוף לנהלים הנהוגים במקום. בנסיבות כפי שהובאו לעיל, ומשלא מצאתי קשר בין הפיטורים להריון, אני מתירה את הפיטורים. ...". 23. ביום 2/9/13, בטרם היה בא כחה של המערערת מודע להחלטה של גב' יהודאי מיום 19/8/13 (וביום שבו הוא הגיש לבית הדין את הודעתו בתיק 2445-10-12, כאמור בסעיף 19 לעיל), הוא טלפן אל אגף ההסדרה במשרד הכלכלה, שוחח שם עם עובדת ששמה "אינה" ובהתאם לסיכום שהיה בינו לבין אותה אינה - הוא שלח באותו יום מכתב, בפקסימיליה, אל ראגף ההסדרה. במכתבו (שהגיע באותו יום בשעה 12:18), נאמר - בין השאר - כך: "בהמשך לשיחה ... מהיום ... אודה לך על העברתם המיידית של העותקים מהטפסים והחומר שהעביר אליכם ... משרד החינוך בענין בקשתו להתרת פיטוריה היות ומרשתי לא קיבלה עותק מאותם מסמכים מידי המעסיק ואף לא קיבלה הודעה על פנייתם אליכם בדבר התרת פיטוריה הכול בניגוד להנחיות ... כמו גם אם נתקבלה החלטתכם בדבר התרת פיטוריה אבקש עותק מאותה החלטה ואם טרם התקבלה ההחלטה אבקש להוסיף תגובה מטעם מרשתי בטרם קבלת ההחלטה בעניינה לאחר קבלת מלוא המסמכים והטפסים שהועברו אליכם ע"י המעסיק ולא הועברו למרשתי בניגוד להנחיותיכם הברורות למעסיק בענין זה. ...". ביום 10/9/13 נשלחו מסמכים מאגף ההסדרה, אל ב"כ המערערת. הוראות רלוונטיות מהחוק 24. בסעיף 9 לחוק נאמר - בין השאר - כך: "(א) לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות; ... (ז) בסעיף זה, 'פיטורים' - לרבות אי-חידוש חוזה עבודה לתקופה קצובה שהוא אחד מאלה: (1) חוזה עבודה לתקופה קצובה של שנים עשר חודשים או יותר; (2) חוזה עבודה לתקופה קצובה הפחותה משנים עשר חודשים, שהאריך או שחידש העסקה קודמת שהיתה סמוך לפני תחילת תוקפו של החוזה. " 25. סעיף 13ד לחוק (אשר הוסף לחוק בתיקון מס' 39), קובע כך: "הרואה עצמו נפגע מהחלטת שר התעשיה המסחר והתעסוקה לעניין מתן היתר לפי הוראות חוק זה, רשאי לערער עליה לפני בית דין אזורי לעבודה, בתוך 45 ימים מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעתו.". הערעור שבפנינו - כאמור לעיל - הוא ערעור שהוגש מכח סעיף 13ד לחוק. היקף סמכות בית הדין בערעור על החלטת הממונה 26. מאז תיקון 39 לחוק, שבו הוסף - כאמור - סעיף 13ד לחוק, המאפשר זכות לתקיפה ישירה, של ההחלטה בדבר מתן היתר או אי-מתן היתר לפיטורי עובדת בהריון, קיימת מחלוקת בין משפטנים בענין היקף סמכותו של בית הדין להתערב בהחלטת הממונה במסגרת ערעור מעין זה. כך למשל, בפסק דינו החלקי של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בתיק עב' 1534/08 קפלן - קוסמינסקי ואח' (פסק דין חלקי מיום 14/6/2009, שייקרא להלן: "פס"ד קפלן"), נאמר, בין השאר, כך: "מעת שהוקנתה זכות תקיפה ישירה של החלטות הממונה באמצעות הליך ערעור, אין המדובר עוד בעילות ההתערבות ה'מינהליות' המוכרות, כי אם, מוסמך בית הדין לשים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הממונה, על יסוד התשתית העובדתית שפרשו הצדדים בפניה. עם זאת, ועל אף הסמכות שהוקנתה לבית הדין בהליך של 'ערעור' במובחן מהליך של תקיפה מנהלית, יש לזכור כי עדיין המדובר עדיין בהליך של ערעור ולא בדיון מחודש בבית הדין כערכאה ראשונה.". מסקנתו האמורה של בית הדין בחיפה בפס"ד קפלן, התבססה - בין השאר - על היקש ממה שנקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 268/07 רובינשטיין - מובילי סלע בע"מ (פס"ד מיום 11/9/2008), שבו נדון ערעור על החלטת ועדת תעסוקה לפי חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949. כלומר - על פי הדעה שהובעה בפס"ד קפלן - אמור בית הדין להכריע לגופה של השאלה אם להתיר או אם לא להתיר את פיטורי העובדת ההרה, תוך ששיקול דעתו של בית הדין, אמור לבוא במקום שיקול דעתו של שר הכלכלה (או מי שהוסמך מטעמו). 27. אולם, כאמור לעיל, יש גם דעות אחרות מהדעה שהובעה בפס"ד קפלן. הדעות האחרות באו לידי ביטוי גם בפסקי דין אחרים, שניתנו על ידי בתי דין אזוריים לעבודה. גם דעתנו שונה. לדעתנו, ככלל, אין אנו אמורים לבחון את הענין מחדש במקום השר (או הממונה שהוסמכה על ידיו), אלא עלינו לדון בערעור תוך שאנו משווים לנגד עינינו את העובדה שההחלטה היא בסמכותו של השר (או של הממונה שהוסמכה על ידיו) ולא בסמכותנו. 28. נביא כאן את עיקר טעמינו לדעתנו בענין היקף סמכותו של בית הדין. א. הסמכות להתיר פיטורים לאחר היעדרות בשל טיפולי פוריות או בזמן הריון - הוקנתה בחוק עבודת נשים לשר התמ"ת, והואצלה לממונה. מכאן, שהממונה היא זו שאמורה להפעיל את שיקול דעתה. אנו, כבית הדין לעבודה, איננו אמורים להפעיל את שיקול דעתנו במקום הממונה. לא הוסמכנו לכך. סמכותנו בערעור היא לבחון את ההחלטה בחינה בהיבטים של המשפט המנהלי. כלומר; עלינו לבחון אם בהחלטת הממונה נפלו פגמים המצדיקים את ביטולה, בשל חוסר סבירות קיצוני או בשל פגמים באופן קבלת ההחלטה, כגון אם היא התקבלה בשל שיקולים זרים או תוך פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי וכיוצ"ב. (כך גם נפסק על ידי בית דין זה בתיקים אחרים כגון, עב' 1342/09 זהר - מדינת ישראל ואח' פס"ד מיום 5/5/2011 וכגון פסק הדין החלקי בתיק 19265-11-10 מברוכה - הממונה על חוק עבודת נשים, פס"ד חלקי מיום 22/1/12). ב. העובדה שסעיף 13ד לחוק קבע זכות ערעור כ"תקיפה ישירה" של החלטת הממונה, אינה אמורה להביא למסקנה שיש לבית הדין סמכות להפעיל את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הממונה. גם כאשר מדובר ב"תקיפה ישירה" חשוב להביא בחשבון שהסמכות להתיר פיטורים על פי החוק, היא של הממונה. ג. גם בטרם תיקון מס' 39 לחוק עבודת נשים, ובטרם הוספת סעיף 13ד לחוק, דן בית הדין לעבודה בעתירות כנגד החלטת הממונה בענין היתר פיטורים. אמנם, הועלתה בעבר טענה כי בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בכך, מאחר שסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, אינו כולל באופן מפורש סמכות כזו, אלא שטענה זו נדחתה, וגובשה ההלכה הפסוקה שלפיה בית הדין מוסמך לבחון גם את כשרות ההחלטה בדבר היתר פיטורים. כך, למשל, אמר בית הדין הארצי לעבודה בדבע מט/3-133 שלום - ברית התנועה הקיבוצית (פד"ע כא 262): "נדון תחילה בשאלת סמכות בית-הדין לעבודה בעניין שלפנינו. במקביל לחלוקת סמכויות בין בית-הדין לעבודה לבין בתי-המשפט, נכנסו בתחומים מסוימים למסגרת סמכותו של בית-הדין לעבודה אף סמכויות בענייני עבודה שהיו בידי בית-המשפט הגבוה לצדק לפני הקמתו של בית-הדין לעבודה, והתבססה ההלכה כי בית-הדין לעבודה מוסמך לדון גם בתוקפה של פעולה שלטונית שעילתה ביחסי עובד-מעביד. בשתי עתירות לפני בית-המשפט הגבוה לצדק השיגו העותרות על שיקול דעתו של שר העבודה והרווחה אשר אישר את פיטוריהן בזמן הריונן. בית-המשפט הפנה את העותרות לבית-הדין לעבודה כדי שתתבענה שם שכר או פיצויים ובמסגרת תביעות אלה יהיה בית-הדין מוסמך לפסוק בשאלת תוקפו של היתר הפיטורים ... ועוד נקבע כי בבוא בית-הדין לעבודה לדון בהפעלתה של סמכות שלטונית, בוחן הוא סמכות זו אף לפי עקרונות המשפט המינהלי ... במסגרת זו נדון, איפוא, בשיקולי החלטתו של מפקח העבודה הראשי (להלן - המפקח) בענייננו, וכפועל יוצא מכך בשאלת תוקף פיטורי העובדת.". כלומר, עוד בטרם חקיקתו של סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, היה בית הדין לעבודה מוסמך לדון בכשרות ההחלטה אם להתיר פיטורים או אם לאו, וזאת - גם בהעדר הוראה מפורשת כלשהי בחיקוק. העובדה שסעיף 13ד נתן זכות ערעור מפורשת על החלטת הממונה, מאפשרת לבית הדין לעבודה לדון בערעור מעין זה בהליך שבין העובדת או המעביד לבין הממונה ("תקיפה ישירה"), וכבר אין צורך לדון בשאלת כשרות הפיטורים בדרך אגבית בהליך שבין העובדת לבין המעביד, אך אין בכך כדי להפוך את בית הדין לעבודה למי שאמור להפעיל את שיקול דעתו בענין עצם ההיתר לפטר. שיקול הדעת בענין זה מסור לממונה, ובמסגרת הערעור - בוחן בית הדין את הענין בהיבט של המשפט המנהלי. ד. האמור בס"ק ג' לעיל, עולה גם מהצעת החוק. בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח תשס"ו עמ' 200), נאמר - בין השאר - כך: "החוק כנוסחו היום אינו מקנה זכות ערעור על ההחלטות המינהליות של השר שניתנו לפיו. מוצע להקנות זכות ערעור על החלטות השר לענין מתן היתרים על פי החוק, ולקבוע כי בית הדין שיוסמך לדון בתקיפה ישירה על החלטות אלה יהיה בית הדין האזורי לעבודה." מכאן, שמה שהצעת החוק באה לעשות, הוא לעגן בתוך נוסחו של החוק את הזכות שהיתה קיימת לפני כן מכח ההלכה הפסוקה בלבד, ולאפשר "תקיפה ישירה". הצעת החוק לא באה לשנות את האורגן המוסמך להפעיל שיקול דעת בענין היתר הפיטורים. ה. ואם לא די בדברי ההסבר להצעת החוק, ניתן לפנות גם אל הדיון שהתקיים בועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בטרם הבאת הצעת החוק לקריאה שניה ושלישית. בישיבת הועדה, מיום 16/7/07, נמסרו לחברי הכנסת הבהרות לתיקונים שהוצעו בחוק. בין המבהירים היה עו"ד אליעזר דבי מהלשכה המשפטית של משרד התמ"ת (שם גובשה טיוטה להצעת החוק). כך, בין השאר, ציין עו"ד דבי בהבהרתו את ענין מתן זכות הערעור על החלטת הממונה: "מה שאנחנו מבקשים זה שיהיה ערעור ישיר להחלטה של הממונה. זה לא אומר שבית הדין לעבודה יפתח את הדיון מחדש. בית הדין לעבודה כשהוא עושה ביקורת שיפוטית להחלטות מנהליות כשיש לו זכות ערעור הוא גם משתמש במתחם הסבירות וגם תוקף את ההחלטות על פי הפסיקה הקיימת מכוח הפסיקה של בית המשפט העליון שבעצם הוא לא שם את דעתו על דעתה של הרשות השופטת. זה קיים בכמה פסקי דין בקשר לסעיף 8 בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, סעיף 69 לחוק שירות התעסוקה וסעיפים אחרים של חוק הביטוח הלאומי וחוק שירות התעסוקה שבעצם לבית הדין לעבודה יש סמכות מכוח החוק לדון בערעורים ועדיין משתמשים במונחים של מתחם סבירות ופגיעה בפגם מהותי. חוק שירות התעסוקה וסעיפים אחרים של חוק הביטוח הלאומי וחוק שירות התעסוקה שבעצם לבית הדין לעבודה יש סמכות מכוח החוק לדון בערעורים ועדיין משתמשים במונחים של מתחם סבירות ופגיעה בפגם מהותי. ". כלומר - גם על פי מה שהוצג לחברי הכנסת שהיו חברים בועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, עצם העובדה שייכתב בחוק כי יש זכות ערעור לבית הדין לעבודה על החלטת הממונה, לא תביא לשינוי האופן שבו בית הדין מפעיל את שיקול דעתו ואת היקף הביקורת השיפוטית על החלטת הממונה. חברי הכנסת אישרו את ההצעה, וביום 25/7/07, היא הובאה לקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת, וגם שם - לא נמסר לחברי הכנסת דבר בענין שינוי היקף הביקורת על החלטת הממונה. כל שנאמר על ידי יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות שהציג את הצעת החוק בפני המליאה, הוא שניתן יהיה לערער בפני בית הדין לעבודה. ו. ההיקש שעשה בית הדין בחיפה בפס"ד קפלן מההלכה שנפסקה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 268/07 רובינשטיין - מובילי סלע בע"מ (פס"ד מיום 11/9/2008) שדן בשאלת סמכות בית הדין לדון בערעורים על החלטות של ועדת תעסוקה מכח חוק החיילים המשוחררים, אינו נראה לנו נכון, באשר סעיף 24 לחוק החיילים המשוחררים קובע במפורש שבית הדין לעבודה מוסמך, בין השאר, "להחליט כל החלטה ולתת כל צו שועדת התעסוקה מוסמכת להם.". לא כך נאמר בסעיף 13ד לחוק עבודת נשים. ז. עניינו של הערעור מכח סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, דומה בעינינו יותר לערעורים מהסוגים שלגביהם לא נקבע בהוראת החיקוק המאפשרת ערעור, כי ערכאת הערעור מוסמכת לתת כל החלטה שהדרג שעליו מערערים היה מוסמך לתת. כך למשל, בסעיף 47 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004 (בעת שעדיין עמד חוק זה בתוקפו), נקבע כי החלטת ועדת ערר מכח אותו חוק ניתנת לערעור בפני בית הדין לעבודה. על ערעור מכח הוראה זו, אמר בית הדין הארצי לעבודה, בע"ע 68-69/07 לוגסי ואח' - מדינת ישראל (פס"ד מיום 30/5/07), שככלל - בערעור כזה - אין מקום לדון מחדש במסכת העובדתית שנדונה בפני ועדת הערר, אלא יש לקיים דיון "ערעורי" על החלטתה. כך, בין השאר, קבע שם בית הדין הארצי לעבודה: "מדובר בערעור על החלטת וועדת ערר הדנה כערכאת בירור מקורית בהחלטת המתכנן. מבנה זה משקף מציאות הדומה לזו של ערעור על פסק דין של בית משפט מן הדרגה הנמוכה אל בית משפט גבוה ממנו. ובערעור רגיל - כך למדנו - נשמעות טענות כלפי החלטת הערכאה הראשונה (בענייננו - וועדת הערר), על יסוד המסכת העובדתית שהתבררה באותה ערכאה. ערעור רגיל, מעצם טיבו, לא נועד להוות במה לדיון חוזר בעניין שנדון או שהיה צריך להיות נדון בפני וועדת הערר. מכאן שערעור רגיל, מעצם טיבו, אינו כרוך בשמיעת ראיות ועיקרו הוא פרישת טענות על בסיס תשתית עובדתית מבוררת ונתונה שנפרשה בפני וועדת הערר. זה הכלל ואלה עיקרם של דברים.". כך, לדעתנו, המצב גם בענין ערעור מכח סעיף 13ד לחוק עבודת נשים; הסמכתו המפורשת של בית הדין לעבודה לדון בערעור על החלטת הממונה, אינה מביאה לכך שבפני בית הדין יהיה מקום לדיון חוזר בענין שנדון בפני הממונה, וככלל - אין מקום לפתוח בבית הדין את המסכת העובדתית שנדונה בפני הממונה. 29. אשר על כן, דעתנו היא כי, ככלל, סמכותו של בית הדין לעבודה בערעור מכח סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, אמורה להיות סמכות "ערעורית" בלבד. הדיון בערעור בבית הדין, ככלל, אינו אמור לתת לבית הדין שיקול דעת במקום שיקול הדעת שהוקנה בחוק לשר הכלכלה (והואצל אל הממונה), ואינו אמור להביא לקביעה בשאלה אם להתיר את הפיטורים או אם לאו, אלא אמור להיות מוגבל להיבט של בחינת ההחלטה בתחום הביקורת של המשפט המנהלי. 30. בהתאם לכך - ננהג גם אנו בפסק דין זה. אנו נבחן את ההחלטה שהתקבלה ביום 19/8/13 בעניינה של המערערת ב"משקפיים" של המשפט המנהלי, ונבדוק אם ניתן להותיר את אותה החלטה על כנה, או אם נכון להתערב בשיקול דעתה של הממונה. אולם, בטרם נעשה כך, נביא פרטים בדבר הנהלים השונים שהונהגו במשרד הכלכלה לגבי בקשות להיתר פיטורי מורות בהריון, לעומת הנוהל בבקשות להיתר פיטורי עובדות אחרות. הנוהל הרגיל לדיון בבקשות להיתר פיטורי עובדות בהריון 31. משרד הכלכלה פרסם באתר האינטרנט שלו, נוהל ששמו: "נוהל הגשת בקשות לקבלת היתר לפיטורים/לפגיעה בהיקף משרה/לפגיעה בהכנסה מכח חוק עבודת נשים". זה הנוהל הרגיל שמשרד הכלכלה קבע לעצמו בענין טיפול בבקשות מסוג זה, ולהלן בפסק דין זה נקרא לו: "הנוהל הרגיל". 32. נצטט להלן חלקים מהנוהל הרגיל: "1. הגדרות בנוהל זה (להלן - 'הנוהל') יוחדו למונחים הבאים ההגדרה המופיעה בסעיף זה זולת אם נאמר אחרת במפורש בגוף הנוהל. .... 'ממונה', 'גורם מאשר' - מי שהשר העביר לו את סמכויותיו לפי סעיף 22 לחוק לתת היתרים לפי סעיפים 9, 9א. 'אחראי' - עובד אגף הסדרה ... המטפל בבקשות להיתרים, בודק המסמכים ואחראי לבירור עובדות תוך גביית גרסה הן מהמעביד והן מהעובדת שלגביהם הוגשה הבקשה. ... 'פיטורים' - לרבות - אי-חידוש חוזה עבודה לתקופה קצובה של שנים עשר חודשים או יותר. חוזה עבודה לתקופה קצובה הפחותה משנים עשר חודשים המאריך או מחדש תקופת העסקה קודמת. ... 2. כללי לגורם המאשר סמכות לסרב לתת היתר אף אם הסיבה לפיטורים ... אינה קשורה לאחת הנסיבות המוגנות בחוק. על-פי פסיקת בית הדין לעבודה יהיו שיקוליו של הממונה במקרה זה, כאלה הקשורים במכלול יחסי העבודה במקום ובהליכים שהובילו לפיטורים ... ... 4. הגשת הבקשה 4.1 מעביד המבקש לפטר ... עובדת ... יגיש בקשה לממונה בהתאם לטופס הבקשה המצורף בזה. לבקשתו יצרף מסמך המנמק את בקשתו שבו יטען כל טענה הקשורה עם הפיטורים ... של העובדת ... יחסי העבודה, נסיבות ההליכים שהובילו וקדמו להחלטה להגיש הבקשה. 4.2 בקשת המעביד על נספחיה תימסר לעובדת ... טרם הגשת הבקשה להיתר. עם הגשת הבקשה, ימציא המעביד אישור חתום בידי העובדת המעיד כי קיבלה את בקשת המעביד על נספחיה. סירבה העובדת לקבל את המסמכים מהמעביד או להצהיר כי קיבלה את מסמכי הבקשה, יצרף המעביד אישור המעיד כי שלח המסמכים, אל העובדת, בדואר רשום. ... 5. זימון לגביית גרסה הוגשה הבקשה בצירוף כל האסמכתאות הנדרשות, ייקבע מועד לגביית גרסה באגף ההסדרה, מהמעביד ... ומהעובדת ... ... היה ומי מהצדדים לא התייצב ... ייחשב הדבר כויתור על זכותו למתן גרסה. 5.4תגובת העובדת בכתב, לטיעונים בבקשת ההיתר עובדת שלגביה הוגשה הבקשה להיתר נדרשת להגיב לטענות המעביד בכתב. גרסת העובדת תישלח לאגף ... ותכלול את הדברים הבאים: 5.4.1תגובת העובדת לטענות המעביד בצרוף אסמכתאות 5.4.2אישור או ויתור על השמעת גרסה בפני האחראי. ... 5.5תשובת המעביד... 5.5.1 מעביד ... המבקש לפטר ... נדרש להעביר לאחראי אישור או ויתור על השמעת גרסה בפני האחראי. 5.5.2 תגובת המעביד ... לטענות העובדת תישלח לאגף ... ... 5.6 במקרה שכל הצדדים מסרו גרסתם בכתב ומוותרים על השמעת גרסתם בפני האחראי, תינתן החלטת הממונה, כאמור בסעיף 8 להלן. 6.הליך גביית גרסה מהמעביד ... והעובדת 6.1מסירת הגרסאות בפני האחראי הינה בכפוף לטיעונים כפי שהובאו בבקשת ההיתר וקיבלו את התייחסות הצדדים. 6.2המעביד ... והעובדת רשאים להיות מלווים על ידי עורך דין או נציג ארגון עובדים / נציג ארגון מעבידים בענף, בעת מתן הגירסה. ... ... 6.5 גביית גרסה מהמעביד ומהעובדת תימסר בנפרד. ראשית תיגבה גרסה מהמעביד ולאחר מכן תיגבה גרסה מהעובדת, למעט במקרים חריגים ... ובלבד שהעובדת הסכימה למסור גרסתה לפני המעביד. ... 6.7 האחראי ינהל פרוטוקול הליך מסירת הגרסה. בסיומו, יתן האחראי אפשרות למוסרי הגרסה להוסיף על האמור כל פרט אשר יש לדעתם משקל לקבלת החלטה. 6.8 לאחר סיום גביית הגירסה יקרא נותן הגרסה את גירסתו ויאשר בחתימתו את הכתוב בפרוטוקול. 6.9 עותק מהפרוטוקול גביית הגרסה, ימסר לנותן הגרסה. ... 8.החלטת הממונה ... 8.1 מצא הממונה כי נדרשות השלמות נוספות, יחזיר את התיק לאחראי להשלמת החסר בתוך שבעה ימי עבודה. 8.2הממונה יתן החלטתו המנומקת בתוך שבוע ימים מהיום שקיבל את התיק מהאחראי לאחר ההשלמה. 8.3 תשובה סופית לבקשת היתר ... ככל האפשר, תוך 30 ימי עבודה, בממוצע, מיום קבלת הבקשה. 8.4 במקרה של ויתור כל הצדדים הנוגעים בדבר על השמעת גרסתם בפני האחראי, תינתן תשובה סופית לצדדים בתוך 7 ימי עבודה מיום קבלת טופס הבקשה ... ...". 33. הנוהל הרגיל, כפי שהוא מצוטט בחלקו לעיל, קובע מספר שלבים הגיוניים: א. תחילה - המעביד אמור להכין בקשה לפיטורים. (זאת - מאחר שהכלל, בהתאם לסעיף 9 לחוק, הוא שהפיטורים בהריון אסורים, ומעביד שמעונין לפטר, אמור לבקש זאת). ב. הבקשה אמורה לכלול את כל הפרטים הנחוצים, ואת נימוקי הבקשה, והמעביד אמור לצרף אליה אסמכתאות. ג. המעביד אמור לדאוג להמציא את העתק הבקשה, על נספחיה, לעובדת, עוד בטרם הגשת הבקשה. ד. לאחר המצאת העתק הבקשה אל העובדת, אמור המעביד להגיש את הבקשה אל הממונה. ה. אם התברר שהבקשה הוגשה כראוי, אמורה העובדת להגיב בכתב על הבקשה. בתגובתה, היא אמורה להתייחס לשאלה אם היא מוותרת על השמעת הגרסה בפני האחראי. ו. העובדת אמורה להמציא העתק של תגובתה אל המעביד. ז. המעביד רשאי להשיב בכתב על תגובת העובדת, ולהבהיר אם הוא מוותר על השמעת הגרסה בפני האחראי. ח. אם לא היה ויתור על השמעת גרסה בפני האחראי, אמור האחראי לדאוג להזמנת המעביד והעובדת לשם מתן גרסאותיהם. ט. ההליך של השמעת הגרסה בפני האחראי, אמור להיעשות בנפרד; קודם המעביד, ולאחר מכן העובדת, למעט במקרים חריגים, ובלבד שהעובדת הסכימה למסור את גרסתה לפני שהמעביד מוסר את גרסתו. י. גביית הגרסה אמורה להיות מתועדת בפרוטוקול, שהאחראי אמור להקריא אותו, ומוסר הגרסה אמור לחתום עליו. יא. רק לאחר גביית הגרסאות על ידי האחראי (או - אם העובדת והמעביד ויתרו על הליך זה) - אמור הממונה לתת את החלטתו בבקשת המעביד להתיר את פיטורי העובדת. 34. מכאן - שהנוהל הרגיל קובע הליך מובנה, מסודר, אשר דואג לכך ששני הצדדים יקבלו זכות טיעון; תחילה בכתב (הבקשה של המעביד והתגובה של העובדת) ולאחר מכן בעל פה (גביית הגרסאות; תחילה מהמעביד ובהמשך מהעובדת), אלא אם היה ויתור על זכות הטיעון בעל פה, ולאחר מיצוי זכות הטיעון - אמורה להתקבל החלטת הממונה. 35. בעניינן של עובדות הוראה במשרד החינוך - סוטה הממונה מהנוהל הרגיל, כפי שצויין על ידינו לעיל. את הנוהל המיוחד בענין עובדות הוראה - נסקור להלן. הנוהל המיוחד בענין בקשות משרד החינוך להיתר פיטורי עובדות הוראה בהריון 36. בסעיפים 24 ו-25 לתגובה שהגישה המשיבה על הבקשה בדבר סעד זמני, נטען כי יש נוהל מיוחד שגובש אצל המשיבה - בסיכום בין משרד החינוך, משרד הכלכלה ופרקליטות המדינה, אשר נוגע לבקשות להיתר פיטורים בהריון של עובדות הוראה, המועסקות על ידי משרד החינוך. כך, בין השאר, טענה המשיבה באותם סעיפים: "לאור דפוסי העסקה במשרד החינוך וכן, חוסר יכולתו של המשרד לדעת לקראת סוף שנת לימודים באם תקציבו יאפשר לו לקלוט בשנת הלימודים שלאחריה, את אותו מספר של מורים בהיקפי משרה דומים שבאותה שנה, נאלץ המשרד ליתן הודעה מוקדמת לפיטורים ו/או הודעה על הפסקת עבודה למורים שאינו בטוח כי יהיה מסוגל לקלוט שוב בשנת הלימודים החדשה. נוכח האמור ובשל היקף רב של מורות המועסקות על ידי המשרד בגיל הפוריות, הגיעו משרד החינוך ומשרד העבודה והרווחה כתוארו אז (כיום משרד הכלכלה) עם מחלקת סכסוכי עבודה בפרקליטות המדינה, לסיכום הקובע כי במידה שהתברר כי בקשת ההיתר לפיטורים של עובדת בהריון הינה מסיבות מנהליות, קרי, משרד החינוך, בעת הגשת הבקשה, אינו מסוגל לדעת האם ביכולתו לקלוט את העובדת בשנת הלימודים החדשה, יינתן היתר לפיטורים. יחד עם זאת, ובשונה מהיתרי פיטורים אחרים הניתנים על ידי הממונה, היתר פיטורים הניתן למשרד החינוך מסיבת פיטורים אשר הינה מנהלית כאמור, הינו בגדר היתר מותנה." [ההדגשות - במקור]. כלומר, על פי טענתה של המשיבה, היא הגיעה - בינה לבין עצמה - להחלטה מוקדמת בענין מתן היתר לפיטורים בהריון, של עובדות הוראה שמשרד החינוך מפטר אותן כי אינו בטוח שהוא יוכל להעסיק אותן בשנת הלימודים הבאה. 37. במהלך ההתדיינות בערעור זה, קיבלה המשיבה הזדמנות להרחיב את טיעוניה בענין אותו נוהל מיוחד לגבי בקשות היתר פיטורים בהריון המתייחס למורות, והיא אכן ניצל את ההזדמנות. בטיעוניה המשלימים, טענה המשיבה, כי מטרת הנוהל המיוחד היתה "ייעול ההליכים" (סעיף 3 לעמדה המשלימה שהמשיבה הגישה ביום 22/11/13). הנוהל האמור אף הועלה על הכתב, במסמך שצורף לאותם טיעונים משלימים של המשיבה. 38. נצטט להלן חלק מהאמור באותו נוהל כתוב: " נוהל עבודה משרד החינוך - פיטורים מינהליים למורה/גננת בחוזה עבודה קצוב (לא כולל פיטורים פדגוגיים) בקשות מנהלתיות להיתר יוגשו עבור פיטורים ... לעו"ה בהריון או בטיפולי פוריות מ-1.8 ולא יאוחר מ-10.8. בקשות יוגשו באמצעות מנהל/ת תחום כ"א בהוראה. ... ... 5. משרד החינוך ישלח אל העובדת מכתב בו יבהיר, כי בעקבות פנייתה אל המחוז בו ציינה את היותה בהריון פועל המשרד לבקש היתר לפיטוריה ממשרד התמ"ת. ע"פ נהלי משרד התמ"ת עליה להשיב על מכתבה של הממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת, המצורף בזה ולשלוח את תשובותיה על הממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת לא יאוחר מ-5 ימים מעת משלוח המכתב אליה ... 6. ... ... 10. בקשות תוגשנה בצירוף התחייבות המפקח ובחתימתו כי 'הינו מתחייב כי לא שובתה ולא תשובץ לפני מורה זו עובדת בעלת נתונים זהים לעובדת זו בהתאם לנהלי השיבוץ הנהוגים במשרד החינוך'. ... להלן מכתב שיש לשלוח למורה להתייחסות ... ... הנדון: חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 בהמשך לפניית משרד החינוך לקבלת היתר לפיטוריך... ...". נעיר כי הנוסח של המשך המכתב המצוטט בתוך הנוהל (שלא כתחילתו), זהה לנוסח שהיה במכתב שנשלח אל המערערת, ביום 11/7/13, אשר צוטט על ידינו בסעיף 21 לעיל. 39. כלומר, בהתאם לאותו נוהל, כשמדובר בפיטורים מנהליים, על משרד החינוך להגיש בקשות לפיטורי עובדות הוראה בהריון, במועד שהוא בין 1 באוגוסט לבין 10 באוגוסט, ובמקביל - על משרד החינוך להודיע לעובדת שהוא פועל לקבלת היתר לפיטורים. בחינת החלטת הממונה 40. לדעתנו, בהחלטתה של הממונה, גב' יהודאי, מיום 19/8/13, להתיר את פיטורי המערערת, נפלו פגמים המצדיקים את ביטולה. בסעיפים שלהלן - נביא את נימוקינו בענין זה. 41. בשלב הראשון של הדיון, נתעלם מהנוהל המיוחד שגובש אצל המשיבה בענין בקשות להיתר פיטוריהן של מורות בהריון, ונתייחס לענין כאילו הנוהל עצמו - תקין. כפי שנראה להלן, גם על סמך ההנחה האמורה - נפלו פגמים בבקשה להיתר פיטורי המערערת. בשלב השני - נדון בנוהל המיוחד עצמו. בהנחה שהנוהל המיוחד תקף 42. גם כשאנו מתבססים על ההנחה שיש תוקף לנוהל המיוחד להגשת בקשות להיתר פיטורים של מורות בהריון, הרי שבעניינה של המערערת - לא התקיים נוהל זה, הן בשל כך שבקשת משרד החינוך כלל לא הועברה (ולא היתה יכולה להיות מועברת) אל המערערת בטרם היא התבקשה, כביכול, להגיב על הבקשה, הן בשל כך שלא נעשתה כל פניה אל המערערת מטעם הממונה, והן בשל כך שההתייחסות אל מה שהממונה היתה אמורה לדון בו, היתה כהתייחסות אל "ערעור" של המערערת, במקום כאל בקשה של משרד החינוך. בסעיפים 43-45 להלן, נפרט מעט יותר בעניינים אלה. 43. כאמור בנוהל המיוחד, משרד החינוך אמור להעביר אל הממונה בקשות לאישור פיטורים בהריון, במהלך עשרת הימים הראשונים של חודש אוגוסט. העתקי בקשות אלה, אמורים להישלח אל המורות שבהן מדובר, כדי שהן יוכלו להגיב על האמור בהן. מה שנשלח אל המערערת לא היה בגדר בקשה של משרד החינוך, אלא המכתב שצוטט בסעיף 21 לעיל. מכתב זה נשלח אל המערערת כבר ביום 11/7/13, כלומר - שלושה שבועות בטרם המועד הראשון שנקבע בנוהל המיוחד לצורך הגשת הבקשות אל הממונה. מכאן, שברור שמכתב זה אינו העתק של הבקשה שהוגשה אל הממונה. המשמעות היא כי כשהמערערת התבקשה לשלוח את תגובתה "תוך 5 ימים" או "במיידי" (כאמור במכתב שנשלח אל המערערת ביום 11/7/13), היא כלל לא היתה יכולה לדעת שהוגשה בקשה על ידי משרד החינוך (ואכן - טרם הוגשה בקשה, שהיתה יכולה להיות מוגשת רק מספר שבועות לאחר מכן), היא לא היתה יכולה לדעת מה נאמר בבקשת משרד החינוך (גם אנו איננו יכולים לדעת זאת, שכן לא ראינו את הבקשה), ולא היה ניתן לצפות ממנה כי היא תוכל להגיב על אותה בקשה שכלל לא נולדה באותה עת שבה המערערת התבקשה, כביכול, להגיב עליה. נעיר כי אם - למשל - בקשת משרד החינוך כללה התייחסות אל המערערת כאל מי שמועסקת במהלך שנת הנסיון הראשונה או השניה (כפי שאולי משרד החינוך רואה אותה), הרי שלמערערת יש טיעונים טובים כנגד התייחסות זו (אלה הטיעונים שאמורים להיות נדונים במסגרת תיק 2445-10-12 שנזכר לעיל). טיעונים אלה, היו אמורים להיות חלק משיקולי הממונה, אלא שכמובן שהמערערת לא היתה יכולה לטעון טיעונים כאלה בפני הממונה, מאחר שהיא אינה יכולה לדעת מה טען משרד החינוך בבקשתו אל הממונה. כבר בשל כך - ברור כי נפל פגם בזכות הטיעון של המערערת בפני הממונה. 44. בסעיף 5 לנוהל המיוחד, כמצוטט בסעיף 38 לעיל, נאמר כי עובדת ההוראה תתבקש להגיב על המכתב של הממונה. אולם, המערערת כלל לא קיבלה מכתב מאת הממונה. המכתב שהיא קיבלה היה המכתב שנשלח אליה ביום 11/7/13, והוא מכתב מאת גף כח אדם בהוראה במחוז הצפון של משרד החינוך. גם בענין זה - לא קויים בעניינה של המערערת הנוהל המיוחד, שכביכול היה אמור להתקיים. 45. המכתב שצוטט בנוהל המיוחד - כפי שתחילתו צוטטה על ידינו בסעיף 38 לעיל, אינו מנוסח כנוסח המכתב שנשלח אל המערערת. בתחילת המכתב שצוטט בנוהל המיוחד, כמכתב שיש לשלוח אותו אל עובדת ההוראה, נאמר באופן מפורש שיש פניה של משרד החינוך להתיר את הפיטורים. אילו המערערת היתה מקבלת מכתב כזה, היא היתה יכולה להסיק שאכן יש בקשה להיתר פיטורים שהוגשה על ידי משרד החינוך, והיתה יכולה לבקש לקבל העתק של אותה בקשה ולהגיב עליה. בפועל, קיבלה המערערת את המכתב שצוטט בסעיף 21 לעיל, אשר אינו עוסק בפניה של משרד החינוך להתיר את פיטורי המערערת, אלא עוסק במה שכביכול אמור להיות "ערעור" של המערערת על פיטוריה. כשהמערערת קיבלה מכתב שבו נאמר שהיא זו ש"מערערת" על פיטוריה, היא היתה יכולה להניח שנקודת המוצא היא שהיא בגדר "מפוטרת" ושהיא זו ש"ערערה" על אותם פיטורים. היא לא היתה יכולה להבין מהמכתב שהתקבל (שמנוסח באופן שסטה מהנוהל המיוחד), כי למעשה אין תוקף לפיטורים בטרם קבל ההיתר, וכי משרד החינוך הוא זה שאמור לבקש את ההיתר. על כן - היא כלל לא היתה יכולה להבין ממה שנשלח אליה, כי אמור להתקיים אצל הממונה הליך של בירור השאלה אם להיעתר לבקשת משרד החינוך או אם לאו. גם בשל כך - נפגעה זכות הטיעון של המערערת בפני הממונה. 46. התוצאה מהאמור לעיל היא שאף אם היינו קובעים שאין פסול בנוהל המיוחד בענייניהן של עובדות הוראה, וכי - כביכול - ראוי לנהוג על פי נוהל מיוחד זה, הרי שבעניינה של המערערת שבפנינו, לא פעלו על פי אותו נוהל, והסטיה מכך - הביאה לפגיעה בזכות הטיעון של המערערת בפני הממונה. על כן, אף אם היינו רואים את הנוהל המיוחד כנוהל תקף - היינו מקבלים את הערעור ומבטלים את החלטת הממונה בעניינה של המערערת. 47. מעבר לפגיעה בזכות הטיעון, פגיעה שלדעתנו - אמורה להביא לבטלות החלטתה של הממונה בעניינה של המערערת, נראה לנו כי נפל פגם גם באופן ההנמקה של ההחלטה. כפי שציטטנו בסעיף 22 לעיל, בהחלטתה של הממונה מיום 19/8/13, נכתבה בהחלטה תמצית של שלושה נימוקים; האחד - מדובר בפיטורים מנהליים, השני - משרד החינוך מתחייב שאם יימצאו שעות תקן פנויות המערערת תשובץ לעבודה בכפוף לנהלים, והשלישי - אין קשר בין הפיטורים לבין ההריון. נימוקים אלה, כפי שתומצתו בהחלטת הממונה, אינם נוגעים כלל לנסיבות האישיות של המערערת, אשר לא ניתן לדעת אם הם נשקלו על ידי הממונה (וכנראה - הם לא נשקלו). אין בנימוקים האמורים התייחסות לשאלת הוותק של המערערת במקצוע בכלל ובעבודתה אצל משרד החינוך בפרט, אין בהם התייחסות לשאלת האפשרות של המערערת למצוא עבודה אחרת בהיותה בהריון, אין בהם התייחסות לשאלת מועד הלידה המשוער של המערערת ולשאלת זכאותה לדמי לידה. כל אלה - שיקולים אשר, לדעתנו, הממונה היתה אמורה להביא בחשבון, ולא ניתן לדעת אם היא הביאה אותם בחשבון. על כן, גם מבחינת ההנמקה נראה לנו כי החלטת הממונה בעניינה של המערערת לוקה בחסר. 48. נבהיר כי אם לא היה מדובר ממילא בכך שהיתה גם פגיעה בזכות הטיעון, כפי שצויין על ידינו לעיל (בסעיפים 43-46 לעיל), הרי שהפגם של ההנמקה החסרה (שעליו דובר בסעיף 47 לעיל) לא היה מביא אותנו להצהיר על בטלות החלטתה של הממונה, אלא - כנראה - היינו משיבים את הענין אל הממונה, לשם השלמת ההנמקה. אולם, כאמור, מצאנו פגמים מהותיים במיצוי זכות הטיעון של המערערת, כך שלדעתנו נכון לראות את החלטת הממונה כבטלה. בחינת הנוהל המיוחד עצמו 49. בשל מסקנתנו האמורה לעיל, אין - למעשה - צורך שנדון בעצם תקפו של הנוהל המיוחד המתיימר להסדיר את הדיון בענייניהן של עובדות הוראה בהריון שמשרד החינוך מעוניין לפטר אותן מטעמים מנהליים. אולם, אנו סבורים שנכון כי נתייחס גם לנוהל זה, כדי שהמשיבה תוכל לשקול מחדש את פעילותה בענין זה, וכדי למנוע תקלות בהתנהלות המשיבה (הן משרד הכלכלה והן משרד החינוך) בענייני היתרים לפיטורי מורות בהריון. 50. ככלל, נבהיר כי אין אנו רואים מניעה מכך שייקבעו נהלים מיוחדים לגבי בקשות להתיר פיטורים בהריון של מורות המועסקות במשרד החינוך ואשר הטעם לפיטוריהן אינו פדגוגי אלא מנהלי. אולם, חשוב לדאוג לכך שגם קביעת נהלים מיוחדים מעין אלה, לא תהיה בדרך פגומה, לא תביא לכך ששר הכלכלה או מי שהסמכות להתיר פיטורים הואצלה לו (הממונה על חוק עבודת נשים באגף ההסדרה), יימנע מהפעלת שיקול הדעת ולא תביא לכך שבפני הממונה לא יהיו מלוא הנתונים הרלוונטיים לשם ההחלטה. להלן נראה כי האופן שבו המשיבה מתייחסת אל הנוהל המיוחד שהיא גיבשה לעצמה, עלול להביא לכל הדברים האמורים. 51. ראשית, נבהיר כי משהבקשות מוגשות אל משרד הכלכלה, מי שאמור לגבש את הנהלים בענין הגשת הבקשות, הוא משרד הכלכלה. כשם שהנוהל הרגיל גובש על ידי משרד הכלכלה עצמו, כך גם הנוהל המיוחד, אם סברו שיש צורך בו - היה אמור להיות מגובש על ידי משרד הכלכלה. אמנם, הן משרד החינוך והן משרד הכלכלה הם חלק מ"מדינת ישראל", חלק מהמשיבה, אלא שבענין בקשות להיתר פיטורים בהריון, משרד החינוך הוא בגדר "מעביד" שהוא זה שאמור לבקש את ההיתר מהגורם המוסמך על פי חוק במשרד הכלכלה, ולצורך הבקשות להתיר פיטורי מורות בהריון, אין משרד החינוך מצוי במעמד שווה למשרד הכלכלה. כשם שאין להעלות על הדעת (לפחות - לא על דעתנו) שבית הדין לעבודה יגבש בשיתוף עם המוסד לביטוח לאומי נוהל בענין הדיון בתובענות שמוגשות לבית הדין בענייני ביטוח לאומי, כך אנו סבורים שאין להעלות על הדעת כי משרד הכלכלה יגבש את הנוהל המיוחד בשיתוף משרד החינוך. אמנם, משרד הכלכלה רשאי להנחות את משרד החינוך כיצד להגיש את בקשותיו. ואמנם, משרד הכלכלה רשאי - כמובן - לשמוע את עמדתו של משרד החינוך בענין זה. אך אין מקום לכך שמשרד הכלכלה ומשרד החינוך יישבו כבעלי מעמד שווה לענין זה, ויגבשו יחדיו נוהל להגשת בקשותיו של משרד החינוך אל משרד הכלכלה. מי שהסמכות להתיר פיטורים בהריון הואצלה להם על ידי שר הכלכלה, אמורים לדון בבקשותיו של משרד החינוך להתיר פיטורים בהריון, באופן חסר פניות, בלא שיינתן משקל לכך שהמעסיק הוא משרד ממשלתי. גיבוש נוהל באופן משותף - אינו יכול, לדעתנו, להתיישב עם החובה להפעיל שיקול דעת באופן חסר פניות. 52. שנית, הנוהל המיוחד האמור, כפי שגובש באופן משותף וכפי שהוצג על ידי המשיבה עצמה בסעיף 25 לתגובה שהיא הגישה ביום 9/10/13, מביא מראש לתוצאה של מתן היתר מותנה לפיטורים, במקרים מסויימים. נזכיר כאן שוב את אשר ציטטנו בסעיף 36 לעיל, מהאמור בסעיף 25 לתגובת המשיבה: "במידה שהתברר כי בקשת ההיתר לפיטורים של עובדת בהריון הינה מסיבות מנהליות, קרי, משרד החינוך, בעת הגשת הבקשה, אינו מסוגל לדעת האם ביכולתו לקלוט את העובדת בשנת הלימודים החדשה, יינתן היתר לפיטורים." [כעת - ההדגשה מצומצמת מאשר במקור]. כלומר, משרד הכלכלה, אשר הוא זה שאמור להחליט בבקשותיו של משרד החינוך, לאחר הפעלת שיקול דעת על ידי מי שהואצלה להם הסמכות לכך, גיבש בשיתוף עם אחד המעבידים (משרד החינוך), נוהל שלפיו - בטרם הפעלת שיקול דעת - תתקבלנה, בתנאים מסויימים, בקשות עתידיות של משרד החינוך. דרך כזו - פסולה בעינינו לחלוטין, והיא - למעשה - מעקרת את הפעלת שיקול הדעת של מי שהמחוקק קבע שהוא זה שיפעיל את שיקול הדעת. אנו מודעים לכך שבנוהל המיוחד שבכתב, כפי שצוטט על ידינו בסעיף 38 לעיל, לא נכללה ההוראה המפורשת בדבר "יינתן היתר לפיטורים" אלא שהאופן שבו המשיבה מתייחסת אל אותו נוהל (כפי שהוא השתקף בסעיף 25 לתגובת המשיבה), ממחיש כיצד המשיבה רואה את הדברים. 53. שלישית, בהתאם להלכה הפסוקה, עצם העובדה שהסיבה לפיטורים אינה נובעת מההריון, אינה מביאה בהכרח לתוצאה שלפיה יש להתיר את הפיטורים. על השר (או הממונה שהסמכות הואצלה לו) לשקול שיקולים נוספים. ענין זה אף הוזכר במפורש בסעיף 2 לנוהל הרגיל, שאותו ציטטנו בסעיף 32 לעיל. מהאופן שבו מנוסח הנוהל ומהאופן שבו ניתן ההיתר המותנה, נראה כי אף אם מופעל אצל הממונה שיקול דעת כלשהו, הרי שהוא מצומצם לענין השאלה אם הפיטורים נובעים מההריון או אם לאו, וכל אימת שנמצא שהפיטורים של עובדת ההוראה ההרה נובעים מסיבות מנהליות, ושיש התחייבות של משרד החינוך שלא לשבץ מורה אחר שנתוניו זהים, ניתן היתר לפיטורים. תימוכין לחשש זה, ניתן למצוא גם באופן ניסוח החלטת הממונה שנשלחה אל המערערת, נוסח שבו נאמר: "...משלא מצאתי קשר בין הפיטורים להריון, אני מתירה את הפיטורים.". 54. רביעית, בניגוד לנוהל הרגיל שבו - כמצוטט בסעיף 32 לעיל וכמנותח בסעיף 33 לעיל - יש הבניה סבירה של אופן מיצוי זכות הטיעון, כך שברור שהעובדת יודעת מה נאמר בבקשת המעביד, ברור שהיא מקבלת זכות להגיב על כך, ברור שהן העובדת והן המעביד רשאים לעבור הליך של בירור גרסה (ורשאים גם לוותר על הליך זה), ברור שגביית הגרסה מהעובדת היא לאחר גביית הגרסה מהמעביד (אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות והעובדת מסכימה להיפוך הסדר), הרי שבנוהל המיוחד לגבי בקשות לפיטורי עובדות הוראה בהריון - אין כל הבטחה של מיצוי מעין זה. למעשה, בנוהל המיוחד אין כל הליך של גביית גרסאות, מעבר לטיעונים הראשוניים. אם ניקח, כדוגמא, את המקרה של המערערת, הרי שמדובר במקרה שבו יש מחלוקת (שהובאה כבר פעמיים לבית הדין לעבודה), בין המערערת לבין משרד החינוך בקשר למעמדה של המערערת במשרד. האם היא כבר אמורה להיות במסלול של קביעות או שמא, למרות עבודתה הן בשנה"ל תשע"א, הן בשנה"ל תשע"ב והן בשנה"ל תשע"ג, היא עדיין אמורה להיחשב כמי שבשבנה"ל תשע"ג היתה בשנת הנסיון הראשונה או השניה שלה. ברור ששאלת מעמדה של עובדת ההוראה במשרד החינוך, אמור להיות רלוונטי לצורך ההחלטה אם להתיר את פיטוריה של המערערת בהריון (כשם שהממונה חשבה שיש רלוונטיות לענין השיבוץ בשעות התקן הפנויות, אם יימצאו). בהעדר הליך של גביית גרסאות בדומה לנוהל הרגיל - כיצד תוכל הממונה להכריע בשאלת המעמד של עובדת ההוראה? (זאת - גם בהנחה שהממונה תוכל בכלל לדעת שיש מחלוקת בשאלת המעמד, הנחה שלאור הפגיעה בזכות הטיעון, קשה לדעת אם היא תוכל להתגשם). 55. התוצאה היא שלדעתנו יש גם פגמים בנוהל המיוחד עצמו; הן באופן הגיבוש שלו, הן בצמצום שיקול הדעת של הממונה והן באי-הבטחת הבאת מלוא הנתונים הנדרשים בפני הממונה. על כן, אף שלשם הכרעה בערעורה של המערערת עצמה, אין אנו נזקקים לכך, נוכח העובדה שממילא מצאנו שיש לקבל את הערעור בשל הפגיעה בזכות הטיעון שלה, ראוי - בעינינו - שהמשיבה תשקול מחדש את כל הנוהל המיוחד בענין בקשות היתר פיטוריהן של מורות בהריון, תוך שתביא בחשבון את הערותינו שבסעיפים 51-54 לעיל. לסיכום 56. החלטתה של הממונה מיום 19/8/13, להתיר את פיטורי המערערת, נעשתה תוך פגיעה בזכות הטיעון של המערערת באופן שמצדיק - לדעתנו - את ההצהרה על בטלות ההחלטה. (זאת, בנוסף לפגם של העדר הנמקה מספקת). על כן, אנו מצהירים על בטלות ההחלטה להתיר את פיטורי המערערת בהיותה בהריון. 57. אין בהצהרה האמורה לעיל כדי למנוע את אישור הפיטורים. הממונה תהיה רשאית, כמובן, להגיע להחלטה מחודשת בעניינה של המערערת, אך זאת - לאחר שיתקיימו התנאים הבאים: א. הממונה (או גורם אחר במשרד הכלכלה) תוודא שהמערערת תקבל לידיה העתק של הבקשה שמשרד החינוך הגיש לשם מתן היתר לפיטורי המערערת. ב. המערערת תקבל שהות סבירה להגיב על הבקשה. ג. הממונה תאפשר קיומו של הליך מסירת גרסאות בעניינים הרלוונטיים לבקשה (לרבות בענין שאלת מעמדה הנכון של המערערת במשרד החינוך). משרד החינוך יגיש את גרסתו בטרם המערערת תגיש את גרסתה. (הממונה תהיה רשאית להחליט, לפי שיקול דעתה, אך לאחר מתן הזדמנות למערערת להשמיע את עמדתה, אם מסירת הגרסאות תהיה בדיון בעל פה או שמא הגרסאות יימסרו בכתב). ד. לאחר שיהיה ברור שהסתיים הליך מסירת הגרסאות, יקבלו משרד החינוך והמערערת זכות להשלים את טיעוניהם (המערערת תהיה זו שזכאית להשיב אחרונה על השלמת טיעוני משרד החינוך). ה. לאחר מכן - תוכל הממונה לקבל החלטה מחודשת בשאלה אם להתיר את פיטורי המערערת. נקודת המוצא בהחלטה, תהיה כזו שלפיה משרד החינוך הוא המבקש להתיר את הפיטורים, ועליו הנטל לשכנע שיש להתיר אותם למרות ההריון. ו. החלטת הממונה תהיה על פי שיקול דעתה העצמאי. הממונה לא תראה את עצמה כפופה לנוהל המיוחד שגובש בין משרד הכלכלה לבין משרד החינוך לבין פרקליטות המדינה. ז. החלטת הממונה תהיה מנומקת, באופן שתתאפשר ביקורת שיפוטית יעילה, למקרה שיוגש ערעור גם על ההחלטה המחודשת. 58. מעבר לאמור לעיל, אנו קוראים למשרד הכלכלה לבחון מחדש את הנוהל המיוחד שגובש בענין בקשות להיתר פיטורים מנהליים של עובדות הוראה בהריון, בהתחשב בבעייתיות שעליה עמדנו בסעיפים 51-54 לעיל. 59. אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 4,720 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/4/14, אם הוא לא ישולם לפני כן. 60. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. הריוןפיטורים בהריוןפיטורים