בפני תביעה בסך של 14,121 ₪ שהוגשה על ידי חברה העוסקת במתן שירותים ותיקונים למעליות כנגד נציגות בית משותף. תביעה זו הוגשה בסדר דין מקוצר וביום 1/6/04 החלטתי לתת רשות להתגונן בכפוף להפקדה של 2,000 ₪ בקופת בית המשפט. לאחר שהסכום הופקד קיבלה הנתבעת רשות להתגונן. הצדדים וטענותיהם: התובעת היא חברה פרטית העוסקת בין היתר בנתינת שירותים ותיקונים למעליות. הנתבעת היא נציגות הבית המשותף של בנין מגורים ברח' ברקת 16 בחולון (להלן: הבניין). בתחילה הוגשה התביעה גם כנגד נתבעים נוספים אשר שימשו בזמנים רלוונטיים כנציגים של הנתבע אך בהחלטה מיום 23/5/04 נדחתה התביעה נגדם בהסכמת הצדדים. טענות התובעת בין התובעת לנתבעת נחתם בשנת 2002 הסכם שירות למעליות (להלן :"הסכם השירות"). לבקשת הנתבעת נערך ונחתם נספח להסכם השירות המאריך את תוקפו עד ליום 31/12/08. הנתבעים הסכימו להיות בהסכם ארוך טווח אצל הנתבע כנגד הנחות שנתנה להם התובעת. ההנחות הן הנחה בביצוע דקורציה בסך של 4,082 ₪ + מע"מ; הנחה בדמי השירות בסך של 720 ₪ + מע"מ לשנה והנחה בשיפוץ בסך של 6,591 ₪ + מע"מ. הנתבעים התחייבו להיות בשירות התובעת עד ליום 31/12/08 ובמידה ויעזבו את השירות טרם מועד זה הם התחייבו להחזיר לתובעת את ההנחות שפורטו לעיל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית הכל כקבוע בנספח להסכם השירות. ביום 7/9/03 התקבל במשרדי התובעת מכתב בו מודיעה הנתבעת על הפסקת השירות החל מיום 3/12/03. התובעת התריעה בנתבעת אך זו בחרה להפר את ההסכם (לשיטתה של התובעת). הנתבעים עזבו את שרות התובעת וזאת מבלי שהחזירו את ההנחות שפורטו לעיל בניגוד להתחייבותם המפורשת. מעשיה של הנתבעת מהווים לטענתה של התובעת הפרת הסכם, התעשרות שלא במשפט על חשבון התובעת, תוך הטעיה מכוונת שלה ותוך עשיית רווח על חשבון ההנחות שניתנו על ידי התובעת בכפוף להתחייבותה המפורשת של הנתבעת להסכם ארוך טווח. התובעת טוענת שמאחר שהנתבעת הפרה את ההסכם עליה להשיב לתובעת את מלוא ההנחות שקיבלה כפי שצוינו לעיל (ההנחה בדמי שירות חושבה לפי שנה ושלושה חודשים בסך של 900 ₪) ולכן הסכום הנתבע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית הוא בסך של 14,121 ₪. טענות הנתבעת ביום 22 אוגוסט 2002 נחתם בין הנתבעת לתובעת הסכם לשיפוץ מעלית (להלן - "הסכם השיפוץ"). באותו מעמד נחתם ביניהן חוזה שירות (להלן - "חוזה השירות"). עובר להסכם השיפוץ ו/או חוזה השירות, הצדדים מעולם לא התקשרו בניהם. בין התובעת לנתבעת נערכה פגישה אחת בלבד - ביום 22 אוגוסט 2002 - יום חתימת הסכם השיפוץ. התאריך 24 אוגוסט 2002 על גבי חוזה השירות ונספח ב', כמו גם השורות הריקות בנספח ב' לחוזה ההתקשרות (להלן - "נספח ב'"), מולאו כנראה בשלב מאוחר יותר ע"י התובעת אשר לא שלחה לנתבעת העתק מנספח ב' לחוזה ההתקשרות וכי הפעם הראשונה בה נודע לה על תוכנו היתה עת הגשת כתב התביעה. התובעת, באמצעות מנהלה, מר גולדמן, הטעתה ורימתה את הנתבעת ביודעין תוך שהיא מסתירה ממנה מידע חיוני לקבלת החלטותיה , ניצלה את תום לבם של חברי הועד, חוסר הידע וההבנה שלהם בקריאת חוזים והאמון שניתן בה ובמנהלה. מנהל התובעת הגיע לפגישה עם נציגי הנתבעת ביום ה- 22.08.02, פגישה זו הייתה הפגישה היחידה בין הצדדים . (הצדדים לא נפגשו ו/או לא חתמו על כל מסמך לאחר מכן ). בפגישה סוכם כי התובעת תבצע שיפוץ למעלית. כאשר פירוט השיפוץ הסכום ותנאי התשלום פורטו בכתב. הסכם זה לא הוצג ו/או צורף לכתב התביעה. אודות הסכם זה נסבה כל השיחה בין הצדדים והמשא ומתן באשר הזמנת הנתבעת היה בגין שיפוץ המעלית. כל הסכומים שסוכם עליהם ו/או שהועלו במשך הפגישה הם אלו המפורטים בהסכם זה. במהלך הפגישה בין הצדדים לא דובר על הנחה כלשהי שכן, המחיר שננקב היה מחיר מבוקש וסופי. יובהר, כי מנהל התובעת לא הציע כל סכום אחר זולת המחירים, שנרשמו בהסכם השיפוץ, אשר על כן לא הוצע כל מחיר חלופי ולא ניתנה כל הנחה. סוכם עוד בין הצדדים שתקופת השירות תהיה בת שנה . לא דובר על תקופה ארוכה יותר וכן לא הוסבר למבקשים כי קיים חוק ו/או תקנה הנוגדת את ההסכם. עד למועד בו קיבלו המבקשים את כתב התביעה הם כלל לא ידעו על קיומו של נספח ב', בהתאם לא היה בידיעתם כי ההסכם הנו ל- 5 שנים שכן דובר מפורשות על הסכם התקשרות ל- 12 חודשים. התובעת באמצעות מנהלה רכשה את אמון המבקשים ולא היססה לנצלו כנגדם. התובעת הציגה בפני נציגות הבית מצג אותו שינתה ואף הפכה לחלוטין בנוסח נספח ב' לחוזה ההתקשרות. מנהל התובעת מר גולדמן ציין בפני נציגות הבית כי ההסכם סטנדרטי לחלוטין וכי אין צורך בקריאתו ורק שיחתמו עליו. מנהל התובעת מר גולדמן השאיר למבקשים ביום ה- 22.08.02 רק עותק מהסכם השיפוץ ולא אף מסמך אחר לרבות חוזה השירות ונספח ב' וזאת כנראה כדי שהמבקשים לא ידעו את תוכן נספח ב' ו/או כדי לערוך אותו מחדש באופן חד צדדי ביום 24.08.02 . יובהר, כי התובעת שינתה את נספח ב' ללא רשותם של המבקשים ובניגוד למוסכם. הנציגות לא חתמה על כל הנחה שהיא וכי כתב היד מולא ונירשם לאחר החתימה. הנתבעת טוענת שמעיון בנספח ב' וחוזה השירות ניתן ללמוד את הדברים הבאים: חתימת וחותמת התובעת מופיעות בסמוך לסעיפים 5 ו-6 לנספח ב'. נציגי הנתבעת התבקשו על ידי מנהל התובעת מר גולדמן לחתום בראשי תיבות ליד סעיפים 5 ו - 6. במעמד החתימה לא מולא מלל כלשהו בשורות הריקות. למותר לציין, כי השורות בסעיף 5 היו ריקות כפי שהשורות שבסעיף 6 אשר גם לצידן מופיעה חתימת נציגי הנתבעת. לטענת הנתבעת ניתן בנקל לראות כי בהסכם עצמו לא חתמו המבקשים ליד הסעיפים שמולאו בכתב יד, המלל וההנחה לכאורה נרשמו על ידי התובעת שלא בנוכחות המבקשים ללא ידיעתם, ללא הסכמתם ואף התאריך שנרשם על גבי ההסכמים הוא 24 לחודש היינו יומיים לאחר שהצדדים נפגשו, כלומר מולאו ללא נוכחותם. עותק של חוזה השירות נשלח לנתבעת 1 במועד מאוחר יותר, את נספח ב' ראו הנתבעים רק עם קבלתם את עותק כתב התביעה. הסכם השיפוץ קובע מפורשות את הסכום אותו נדרשה הנתבעת לשלם עבור שיפוץ המעלית. ההסכם אף מציין כי סכום זה הינו סופי (ראה - סעיפי הצמדה - מחירים). התובעת מעולם לא נתנה לנתבעת הנחה על הסכומים שצוינו בהסכם השיפוץ. הנתבעת שילמה למשיבה את המחיר המלא בדיוק כפי שהוסכם בהסכם השיפוץ. לא רק זאת אלא אף זאת שנדרשה מהנתבעת תוספת בסך של 4,000 ₪ אותה שילמה הנתבעת גם כן. בהקשר זה יצוין כי התובעת, ביכרה להסתיר מבית המשפט הנכבד את הסכם השיפוץ. ההנחה בגין דמי השירות לה טוענת התובעת, ניתנה על ידה ללא כל קשר לתקופת ההתקשרות. בסעיף 7 א' לחוזה השירות (המהווה חוזה אחיד) הוסכם בין הצדדים כי תמורת השירות שינתן ע"י התובעת תשלם הנתבעת סך של 260 ₪ לחודש. לפיכך , ההנחה בדמי השירות אותה מנסה להציג התובעת הינה הנחה מדומה ומופרכת מיסודה. התובעת מנסה לצייר תמונה לפיה למבקשים ניתנה הנחה מיוחדת עבור הארכה של תקופת השירות בעוד שהאמת אינה כך. היחסים בין התובעת לבין הנתבעת מוסדרים עפ"י צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (התקנת מעליות ומתן שירות למעליות), התשמ"ד - 1984, (להלן - "הצו") ולטענת הנתבעת התובעת פעלה באופן בלתי חוקי ובניגוד לצו. דיון בין התובעת לנתבעת - נציגות וועד הבית, נחתם הסכם שרות בשנת 2002, לשנה אחת. בנוסף, נחתם הסכם ארוך טווח, המאריך את תוקפו של הסכם השירות עד ליום 31/12/2008 (להלן "חוזה הארכה" ו/או "נספח ב"). בד בבד, נחתם הסכם גם לשיפוץ המעלית. לטענת התובעת, ניתנה הנחה בשיפוץ המעלית, בביצוע דקורציה של המעלית והנחה בדמי השירות החודשיים, והכל כנגד התחייבות ועד הבית לתקופת שירות ארוכה. ביום 7/3/03, שלח ועד הבית מכתב לפיו הוא מודיע על הפסקת ההתקשרות. לאור הודעת הועד, הוגשה תביעה זו להחזר ההנחות המסתכמות, אליבא דתובעת, בסך של 14,121 ₪. מערכת החוזים שבין הצדדים: 1. חוזה שנושא תאריך 24/8/02 - חוזה שירות לתקופה של 12 חודשים מיום 1/12/02 ועד ליום 30/11/03 (יקרא להלן: "הסכם השירות"). 2. נספח להסכם שירות נושא תאריך 24/8/02 (להלן: "חוזה הארכה להסכם השרות או נספח ב' ") לפיו מבקשים הדיירים לשנות את תקופת ההסכם, במקום התקופה הכתובה בהסכם יהיה הסכם זה לתקופה של 60 חודשים החל מיום 1/1/03. בסעיף 5 להסכם נכתב כי בגין ההארכה ל 60 חודשים תקבל הנתבע הנחה בדמי שירות/הנחה בשיפוץ והם יעמדו על 200 ₪ לחודש בתוספת מע"מ. אחרי סעיף 5 הנ"ל מופיע סעיף 5 נוסף תחת הכותרת פירוט ההנחה: נכתב בכתב יד הנחה בביצוע דקורציה סך 4,082 ש"ח + מע"מ 720 ₪ + מע"מ הנחה בדמי שירות הנחה בשיפוץ 6,591 ₪ + מע"מ. אין מחלוקת בין הצדדים כי הכיתוב הוא בכתב ידו של מנהל התובעת. בסעיף 6 לנספח נכתב: בהתאם לאמור בנספח זה אנו מתחייבים כי אם נבטל מכל סיבה שהיא לפני תום תקופה של הארכת ההסכם ל-60 חודשים את הסכם השירות והאחריות לאספקת חלקים ו/או אם נפר את הסכם השירות והאחריות להספקת חלפים הפרה יסודית תבוטל ההנחה ואנו נהיה חייבים בהחזר ההנחה. ליד הסעיפים 5 ו 6 מופיעים ראשי תיבות של שמותיהם של ראשי הועד. לטענתו של מר חמיאס, נציג ועד הבית, הוא ויתר חברי הנציגות התבקשו על ידי מנהל המשיבה מר גולדמן לחתום בראשי תיבות ליד סעיפים 5 ו - 6. במעמד החתימה לא מולא מלל כלשהו בשורות הריקות. השורות בסעיף 5 היו ריקות כשורות שבסעיף 6 אשר גם לצידן מופיעה חתימתנו. (ר' סעיף 13 לתצהירו). עוד על פי תצהירו של מר חמיאס המלל וההנחה לכאורה נרשמו על ידי התובעת ללא ידיעתם והסכמתם של חברי הנציגות ואף התאריך שנרשם על גבי ההסכמים הוא 24 לחודש, היינו יומיים לאחר הפגישה בין הצדדים. עוד מוסיף מר חמיאס ומצהיר כי עותק של חוזה השירות נשלח לנציגות הבית במועד מאוחר יותר, את נספח ב' קיבלה הנציגות עם עותק כתב התביעה. נספח זה להסכם השכירות הוא הבסיס לתביעה. הסכם לשיפוץ המעלית מיום 22/8/05 בסך של 32,680 ₪, בו אין אזכור להנחות כלשהן אלא, לפחות בעותק שנמצא בידי הנתבעת, במקום שנועד לציון סעיפי הצמדה - מחירים, נכתב בכתב יד תחת הכותרת המחיר צמוד ל "המחיר סופי". הנתבעת טענה ארוכות בבקשת הרשות להגן בעניין אי החוקיות של מערכת החוזים מאחר שהיא עומד בסתירה לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (התקנת מעליות ומתן שירות למעליות) התשמ"ד 1984, (להלן: "צו הפיקוח"). לפיו אין לכרות הסכם לתקופה העולה על 12 חדשים אלא אם כן, שמורה בו הזכות הבלתי מותנית של נציגות הבית המשותף, לסיים את החוזה בכל עת לאחר תום תקופה של 12 חודשים ממועד החתימה על החוזים. נוכח העובדה שהליך זה התחיל כתביעה בסדר דין מקוצר הרי שעם מתן הרשות להתגונן, בהתאם להוראת תקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984, יראו את התצהיר לפי תקנה 205 ככתב הגנה שהוגש, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. טענות אלה נטענו בתצהירו של מר חמיאס ר' סעיפים 22-24 לתצהירו. הנתבעת כמעט שלא דנה בסיכומיה בשאלת חוקיותו של נספח הארכה להסכם השירות לאור חוק הפיקוח, ויחדה את סיכומיה לטענת התרמית. במובן זה יש ממש בטענת התובעת, בסיכומי התשובה, שלמעט הטענה של הנתבעת בסעיף 2 א' לסיכומיה כי ההסכמים אינם חוקיים, וכי לא ניתן להחתים על הסכמי שירות לתקופה העולה על 12 חודשים. טענה זו לא נדונה יותר במהלך הסיכומים, ולא הוכחה כלל וכלל. על פי סעיף 7ב. לצו הפיקוח שכותרת השוליים שלו היא חוזה מתן שירות למעליות (תיקון: תשנ"ה): (א) לא ייכרת חוזה חדש בדבר מתן שירות למעליות, לתקופה העולה על 12 חודשים, אלא אם כן שמורה בו הזכות הבלתי מותנית של נציגות הבית לסיים את החוזה בכל עת, לאחר תום תקופה של 12 חודשים ממועד החתימה על החוזה. (ב) סיום החוזה ייעשה על ידי מתן הודעה מוקדמת בכתב של שלושה חודשים לפחות, מבלי שלנותן השירות יהיו זכויות כלשהן כלפי נציגות הבית בשל הסיום המוקדם של חוזה השירות כאמור, למעט דמי השירות המגיעים לו בעד תקופת השירות שעד לסיומו המוקדם של חוזה השירות כאמור. (ג) הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו גם על חוזה מתחדש או חוזה המאריך תוקפו של חוזה קיים. (ד) בסעיף זה, "נציגות בית" - נציגות הבית המשותף כמשמעותה בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, בבית המשמש למגורים. הכלל הוא שאין לכרות הסכם חדש או מתחדש (ר' ס"ק ד') בדבר מתן שירות למעליות, לתקופה העולה על 12 חודשים, אלא אם כן שמורה בו הזכות הבלתי מותנית של נציגות הבית לסיים את החוזה בכל עת, לאחר תום תקופה של 12 חודשים ממועד החתימה על החוזה. הסכם השירות מבלי להיכנס לכל פרטיו ודקדוקיו עונה באופן כללי על הוראות הצו. דהיינו אין בו מגבלה הסותרת את צו הפיקוח באופן ששמורה לנתבעים זכות בלתי מותנית לסיים את ההסכם. הנספח להסכם שעליו מבוססת התובענה הוא בקשה של הדיירים בבית המשותף המבקשים לשנות את תקופת ההסכם באופן שבמקום התקופה של 12 חודשים ישונה לתקופה של 60 חודש. כפי שנאמר לעיל, נוכח העובדה שהנתבעת בחרה שלא לדון בשאלה זו בסיכומיה למעט אמירה סתמית ובחרה לייחד סיכומיה לשאלות אחרות לא ראיתי לדון בשאלה זו שהנתבעת בחרה לזנחה. לפיכך אדון בשאלות המחלוקת כפי שהגדירו אותם הצדדים בסיכומיהם. מהסיכומים עולה כי הנתבעת מנסה להתמודד עם חוזה ההארכה בשני מישורים. אחד במישור המהות, דהיינו להוכיח את הטענה לפיה אנשי הועד חתמו על התוספת להסכם לאחר ששוכנעו לעשות כן על ידי מנכ"ל התובעת. המישור השני הוא התמודדות עם תוכן הסכם ההארכה. כלומר בהנחה שהדברים אכן נכתבו להראות שלא ניתנה הנחה כלל ולכן אין חבות לתשלום. משתי שאלות אלה נגזרות שאלות משנה מספר כגון: המסמך שכותרתו "מפרט טכני" ובו תיאור העבודה הנדרשת, מחיר כל מרכיב בה וההנחה שניתנה, והמחלוקת בין הצדדים בדבר כיתוב בכתב יד על גבי המפרט הטכני. החתימה של אנשי הועד על מערכת החוזים בכלל וחוזה ההארכה בפרט. הטענה היא כי התובעת המשיבה, באמצעות מנהלה, מר גולדמן, הטעתה ורימתה את נציגי הבית תוך שהיא מסתירה מהם מידע חיוני לקבלת החלטותיהם, ניצלה את תום ליבם חוסר הידע וההבנה שלהם בקריאת חוזים והאמון שנתנו בתובעת ובמנהלה. על פי תצהירו של מר חמיאס, מנהל התובעת הסביר לאנשי הועד בעל פה את ההסכם ואמר שההסכם סטנדרטי ומשקף את מה שאמר בע"פ ושהם צריכים רק לחתום. מנהל התובעת הגיע לפגישה עם נציגי הועד ביום ה- 22.08.02 , פגישה זו הייתה הפגישה היחידה בין הצדדים והם לא נפגשו ו/או לא חתמו על כל מסמך לאחר מכן. עוד טוען מר חמיאס כי חברי הנציגות אינם בקיאים ברזי החוק בכלל והצו בפרט. לא רק זאת אלא אף זאת שאין הם רגילים לחתימה על הסכמים. הם נתנו בטחונם בדברי החלקות של מנהל התובעת כי המדובר בהסכם סטנדרטי ומקובל. עם כל הכבוד מדובר בשלושה אנשים שאינם עולי ימים. לכן קשה לקבל את הטענה שהם שוכנעו מדברי חלקות של אדם שאיתו לא הייתה להם היכרות מוקדמת. בידי אנשי הנציגות עמדה הברירה לקחת את ההסכמים לקרא אותם בנחת אפילו להתייעץ לגביהם עם איש מקצוע, ורק לאחר מכן לחתום על מערכת ההסכמים. מדובר במערכת הסכמית שמחזיקה עמודים רבים ובה מוחלים שלושה הסכמים. לכן היה על אנשי הועד לקרא את ההסכמים, להזמין את מנכ"ל התובעת לפגישה נוספת ולא למהר ולחתום על המסמכים ולטעון בדיעבד כי לא ידעו על מה הם חותמים - דהיינו, טענת non est factum. ככלל, אדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא, ולא תעמוד טענת non est factum כאשר חתם, מתוך הסתמכות עיוורת, על דברי אדם אחר, מבלי שהיתה טעות או הטעיה באשר למהותו של המסמך, ותוך נכונות לחתום על כל מסמך על-פי שיקולו של הלה, יהיה המסמך אשר יהיה. במקרה דנן, אין לאנשי הנציגות אלא להלין על עצמם שכן בחותמם על המסמכים, הם נהגו בחוסר זהירות. במצב דברים זה, לא תעמוד להם טענת "לא נעשה דבר" שכן, חזקה על אדם החותם על מסמך כי קרא אותו: "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שויץ נ. סנדור פ"ד יט(2) 113, ע' 117). טענת אפסות מסוג " לא נעשה דבר " (Non Est Factum) התקבלה בפסיקה במקרים קיצוניים וחריגים, למשל מקרה בו החותם על חוזה היה עולה חדש מצרפת, בגיל שיבה, אשר לא ידע עברית כלל, וחתם על מסמכים בבנק, (עניין ע"א 1034/91 בנק טפחות נ. ליפרט פ"ד מז(3) 309, לעניין חוק הבנקאות). כמוכן, בע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. זהבה ויעקב לופו, פ"ד נד(2) 559, ציינה כב' השופטת דורנר כי נטל ההוכחה של טענת אפסות הוא כבד מנטל הוכחה הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפט האזרחי. המקרה שבפני אינו כה מיוחד בנסיבותיו אנשי הנציגות הם אנשים בוגרים שהדיירים בבית נתנו בהם את אמונם ואינם יכולים לטעון כי לא הבינו את הכתוב בהסכם מקום שהיו יכולים להיכבד ולהבינו על נקלה. הכיתוב בכתב יד בנספח ההארכה להסכם השירות לגירסת אנשי ועד הבית, הם לא ידעו על נספח ב' - חוזה הארכה עד לשנת 2008, עד למועד הגשת התביעה. הם היו בפגישה אחת ויחידה עם נציג התובעת, שהתקיימה ביום חמישי 22/8/02. על ההסכם נספח ב', מופיע תאריך 24/8/02 - יום שבת. לטענתם, התובעת שינתה את נספח ב' בניגוד למוסכם. הטענה היא כאמור כי הנתבעים חתמו על החלק בראשי תיבות והכיתוב הוסף לאחר מכן, כך כותב מר חמיאס בתצהירו: "מנהל המשיבה מר גולדמן השאיר לנו רק עותק מהסכם השיפוץ ולא אף מסמך אחר לרבות חוזה השירות ונספח ב' וזאת כנראה כדי שלא נדע את תוכן נספח ב' ו/או כדי לערוך אותו מחדש באופן חד צדדי ביום 24.02.02 . יובהר , כי המשיבה שינתה את נספח ב' ללא רשותי ובניגוד למוסכם. למען הסר ספק יובהר כי, הנציגות ובכלל זה הח"מ לא חתמנו על כל הנחה שהיא וכי כתב היד מולא ונירשם לאחר החתימה. אני ויתר חברי הנציגות התבקשנו על ידי מנהל המשיבה מר גולדמן לחתום בראשי תיבות ליד סעיפים 5 ו - 6. במעמד החתימה לא מולא מלל כלשהו בשורות הריקות. למותר לציין, כי השורות בסעיף 5 היו ריקות כשורות שבסעיף 6 אשר גם לצידן מופיעה חתימתנו. לא חתמתי ליד הסעיפים שמולאו בכתב יד. המלל וההנחה לכאורה נרשמו על ידי המשיבה שלא בנוכחותי ללא ידיעתי, ללא הסכמתי ואף התאריך שנרשם על גבי ההסכמים הוא 24 לחודש היינו יומיים לאחר שנפגשנו, כלומר מולאו ללא נוכחותנו " (תצהירו של מר חמיאס סעיפים 13-16). הראיה היחידה של הנתבעים לעניין זה היא העובדה שהנספח להסכם השרות לא הושאר בידיהם. עניין השארת מסמכים בידי התובעת יטופל בהמשך. יחד עם זאת למרות שלא שוכנעתי מדברי מנכ"ל התובעת בדבר הסיבות שהניעו אותו לשמור את הנספח בידיו, ולהציגו רק בעת שהתובעת הפסיקה את השירות, אין בכך בשום פנים ואופן כדי להצביע על כך שהוסף דבר מה על המסמך שלא היה בו בעת שחתמו עליו אנשי הנציגות. לפיכך הגם שאני נותן אמון בגירסת אנשי הועד שהמסמך הזה הושאר בידי התובעת והתגלה להם רק עם הגשת המסמך, לא הצליחה הנתבעת להרים את הנטל ולהראות כי הוסף דבר מה לנספח לחוזה השירות שלא היה בו מלכתחילה. לעניין זה אני מאמץ את עמדת התובעת לפיה בהתאם לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומנית אין לטעון טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב ולכן גם מטעם זה דין טענת הנתבעת להידחות. אשר על כן ניתן לקבוע כי אנשי הועד חתמו על הסכם ההארכה נספח ב' ולא הצליחו להוכיח כי בוצעו בו שינויים לאחר שנחתם על ידם. האם ניתנה הנחה לביצוע שיפוץ המעלית לטענת הנציגות הסכם השיפוץ קבע בדיוק את הסכום שהם צריכים לשלם, ללא הנחות עבור השיפוץ. הם לא קיבלו כל הנחה על הדקורציה של המעלית, אלא שילמו בנוסף, תוספת של 4,000 ₪. כמו כן, לא ניתנה כל הנחה על דמי השירות כי גם החוזה לשנה הראשונה היה על סך של 260 ₪ לחודש. אמנם בהסכם השיפוץ נכתב כי מחיר השיפוץ הוא סך של 32,680 ₪ סכום אשר שולם במלואו. בהסכם השיפוץ לא נכתב דבר בקשר להנחה. יחד עם זאת במסמך ת/1 מסמך שכותרתו "מפרט טכני הצעה" נקובים מחירים מהם הופחתו 15%. ועוד הנחה מיוחדת בסך של 5%. במהלך חקירתו הנגדית של מר חמיאס בשלב בקשת הרשות להתגונן, הוצג לו מסמך ת/1 שבו נקובות פעולות השיפוץ כשבצד כל פעולה, נקוב סכום. מהמסמך עולה כי סכום השיפוץ בסך של 32,680 ₪,התקבל אחרי הנחה של 15% והנחה נוספת של 5% בשל העובדה שמדובר ב- 9 דיירים. (יש לשים אל לב שבמסמך ת/1 יש טעות חישובית (רישומית) של כ- 2,000 ₪ שאינה משפיעה על התוצאה הסופית). מר חמיאס אישר בחקירה נגדית כי חתימתו מופיעה על העמוד הראשון וגם על העמוד השני של ת/1. הנה כי כן נוכח העובדה שמר חמיאס חתם על ת/1, נדמה כי אין ממש בטענות הנתבעת באשר לכך שלא ניתנה הנחה על ידי התובעת. הכיתוב השנוי במחלוקת בת/1 בעמוד השני של ת/1 נכתב "נספח לשרות 60 חודש הנחה עבודות ללא תשלום" הצדדים היו חלוקים בעובדה האם הכיתוב נעשה יחד עם המסמך כולו או במועד מאוחר יותר. הובאו לשם כך שתי חוות דעת. הצדדים הסכימו ביניהם שבית המשפט יכריע על סמך חוות הדעת. חוות הדעת מכחישות אחת את רעותה באופן שללא חקירה נגדית של המומחים בית המשפט אינו יכול לאמץ או לדחות אחת מהן. מה עוד שאין חשיבות רבה לעניין זה לאור הקביעות דלעיל. התנהגות התובעת לנתבעת טענות קשות בעיקר על העובדה שמסמכי העסקה נלקחו על ידי מנכ"ל התובעת. למעט הסכם השיפוץ. מנכ"ל הנתבע נשאל על כך וענה בחקירה נגדית: ש.למה לא הושארו העתקים מלבד הסכם השיפוץ בידי הנתבעת? ת.אנו חותמים הסכמים, על ההסכם צריכה גם לבוא חותמת החברה, אנו לוקחים את ההסכם, חותמים, יש לנו מנהל מסמכים שחותם, בודק ומאשר, שם חתומת נאמן למקור ושולח מיד, כמו שסוכם עם האדון. לגבי הסכם השיפוץ ביקש מר חמיאס שנשאיר לו אסמכתא. ש.מי חתום על ההסכמים? ת.אני. ש.ואתה היית במעמד החתימה? ת.אמת. ש.כלומר, יכולת לחתום על ההסכם? ת.במעמד החתימה חתמתי על ההסכם ללא חותמת ובמעמד נציגות הבית. נכחו האדון ונדמה לי עוד שתי נשים. ש.בכל ההסכמים ישנן שורות ריקות - מדוע לאחר המשא ומתן אתה לא מוחק את השורות הריקות? ת.א. אין שורות ריקות. ב. הלקוח איפה שמילאנו הוא חותם ליד, הרי ברגע שממלאים חוזה בכתב יד ואני גם מבקש מהלקוח שיחתום על כל מה שממולא בראשי תיבות או חתימה, כמו שנהוג. לשיטתו של מנכ"ל החברה, הוא לוקח את המסמכים לחברה כדי שיבדקו על ידי בעל תפקיד שמכונה "מנהל מסמכים" אשר חותם בודק ומאשר את המסמכים. אל לנו לשכוח כי מדובר במסמכים שנחתמו על ידי שני הצדדים ולכן לא ניתן לעשות בהם בכל מקרה כל שינוי. יש לשים אל לב שמצד החברה המסמכים נחתמו על ידי מנכ"ל החברה, והטענה שמישהו צריך לאשרר חתימתו תמוהה משהו כך גם לא הוטבעה חתימתו של "מנהל המסמכים", שעל פי עדותו של המנכ"ל " צריך לחתום עליהם. . לא מצאנו במסמכים חתימה נוספת מטעם החברה מלבד חתימתו של המנכ"ל. כך גם לא ברור לבית המשפט הכיצד כאשר הולך המנכ"ל למו"מ אין הוא נושא באמתחתו חותמת החברה, בעוד הוא נושא איתו טפסים מטפסים שונים, שלשלושה מהם נחשפנו בתיק זה. לא רק שהמנכ"ל לקח את המסמכים, חלקם לא הוחזר לידי הנציגות. שוכנעתי כי את הנספח להסכם השירות ראו הנתבעים שנית רק לאחר הגשת התביעה. כלומר מנכ"ל התובעת בחר להשאיר את המסמך בידי החברה ולשלוף אותו בעת הצורך, אם הועד יחליט להפסיק את קבלת השירותים מהתובעת. נדמה כי התנהגות זו של התובעת היא התנהגות מחוסרת תום לב, לא כפי שנותן שרות סביר צריך לנהוג כלפי מקבלי השירות . קשה להשתחרר מהרושם שהתנהגות התובעת היא התנהגות של ביצוע מחטף. חלוקת האחריות בנסיבות המיוחדות שלפנינו, כמו במקרים אחרים של הפרות הדדיות במשולב אשר גרמו למלוא הנזק, השימוש בגישה המסורתית המטילה את האשם על צד אחד לחוזה, אינו תמיד רצוי ועלול ליצור תוצאות בלתי סבירות. חסרונה של הגישה המסורתית הוא בקביעת מבחנים קשיחים להטלת הנזק המביאים לא אחת לתוצאה בלתי צודקת. פתרון הבעיה מחייב בנסיבות מסוימות השתחררות מהכללים הקשיחים של הגישה המסורתית במקרה של הפרות הדדיות. החסרונות של השיטה המסורתית בנסיבות של הפרות הדדיות הביאו לגישה המאפשרת לראות בחלוקת מלוא הנזק בין המפרים את הפתרון הראוי (ראו לעניין זה א' פורת הגנת אשם תורם בדיני חוזים (תשנ"ז) וגם עא 94 / 3940 שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ נב (1) 210, עמוד 214). פתרון זה יושם על-ידי בית-המשפט בע"א EXIMINE S.A 3912/90 תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ [13], בעמ' 87 (להלן: "עניין איטל סטייל") בתי המשפט הכירו אפוא באפשרות לחלק נזק חוזי על-פי מידת אשמם של שני הצדדים. כך במקרים שבהם דן בית המשפט בשערוך המחיר החוזי, שבהם נומקו השערוך או היעדרו, בין השאר, בנימוקים הנוגעים לאשמם היחסי של שני הצדדים. (ר' ע"א 158/77 רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ (בפירוק), פ"ד לג (2) 281.; ע"א 789/82 מ' עזרא ואח' נ' ג' מוגרבי ואח', פ"ד לז (4) 565 ראה גם מ' הורק, "שערוך המחיר בחוזה" עיוני משפט ח (תשמ"א-מ"ב) 88, 112 וראה גם שלמה לבנוני השפיטה: הכרעה דיכוטומית או פסיקה משקללת? האמנם הכל או לא כלום " עלי משפט" - עורך רחמים כהן - כרך ג' ע' 531 ;591 ). "נקודת המוצא המקובלת היא, שאחריות חוזית היא אחריות מוחלטת, במובן זה שהיא קמה בדרך כלל במלוא היקפה בלא תלות באופי ההפרה, בהלך מחשבתו של המפר או בנסיבות אחרות. עם זאת, אין פירושו של דבר כי לא ניתן להתחשב בחוסר תום-לבם של שני הצדדים לחוזה" (ר' עא 90 / 3912 EXIMIN S. A, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ מז (4) 64, עמוד 66 ;81 ב-ג (להלן: "עניין איטל סטייל"). ובהמשך בעניין איטל סטייל : "אפשר שדווקא חלוקת האחריות תחזק את הסתמכותם של שני הצדדים לעיסקה, שכן ביודעם כי על כל אחד מהם מוטלת גם חובה לסייע לאחר לפעול, במידה סבירה, יתחזק אמונם בקיום העיסקה ותגדל יכולת ההסתמכות שלהם. כמו כן, חלוקת האחריות עולה בקנה אחד עם רעיונות של מוסר, צדק ואי-עשיית עושר שלא כדין והיא תעודד תום-לב וזהירות. הכרה בחוסר תום-לב של צד לחוזה אין בה כדי לפגוע בכוחה המחייב, מוסרית, של הבטחתו של הצד שכנגד" (עניין איטל סטייל 82 ו, 84 א). הדרך האמורה עלולה לעורר קושי הן בבחינת המידה של הפרת החוזה והן בקביעת גובה הנזק שנגרם כתוצאה ממנה. ייתכן שלשם כך, ניתן במקרים מסוימים לקבוע את מידת האשם שבהפרת החוזה, ולחלק את הנזק על-פי קביעה זו. בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסוימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון. (עא 94 / 3940 שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ נב (1) 210, עמוד 226-227) גם בעניין דנן, נוכח מחדלי שני הצדדים: אנשי הנציגות אשר שלא נהגו במידת הזהירות הראויה ובחרו לחתום על הסכמים מבלי שירדו לעומקם ולהסתמך על מידע שניתן להם על ידי הצד השני להסכם, ומצד שני - התובעת שהתנהגה בצורה שאינה תמת לב וכפי שתואר לעיל לקחה חוזים, לא השאירה עותקים ולא החזירה חלק מהם לידי הצד שכנגד, ולא פעלה כפי שנותנת שירותים סבירה צריכה לנהוג עם מקבל השירות. אשר על כן, החלטתי לקבל את התביעה. יחד עם זאת בהתאם להלכה שנקבעה בעניין שמואל רונן שלעיל, בהתחשב ביחס שבין התנהגות הצדדים, אני סבור כי יש גם לתובעת תרומת אחריות בשעור של 40% ולכן תשלם לה הנתבע סך של 60% מהתביעה בלבד. אשר על כן הנתבעת תשלם לתובעת סך של 8,473 ₪. סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מיום הגשת התביעה ועד לתשלומו המלא בפועל. מהסכום הנ"ל יופחת הסכום שהופקד בקופת בית המשפט אשר יועבר על ידי המזכירות לתובעת. בנוסף לכך תשלם הנתבעת הוצאות ושכ"ט מופחת, לאור התוצאה, בסך של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל. מעלית